קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2K
    • mic003
    שיתוף תהליך המדריך למשפחת השיכור / טור חובה לפורים!
  • mic003 //
    • המדריך המלא למען משפחות השיכורים.​

    ימי הפורים קרבים מתמיד, ואיתם – מגיעים גם רגעי חוסר האונים של משפחות איכותיות ומכובדות, שאינן יודעות כיצד להתנהל מול אב המשפחה שהחל להתנהג התנהגויות משונות, לחבק מתפללים בבית הכנסת, להיכנס למקלחת בעודו לבוש בבגדי חורף ומחזיק מטריה ורודה בידו, ועוד שלל התנהגויות חריגות.

    אם גם אתם מזדהים עם חששות אלו, אם גם את אינך יודעת כיצד לנהוג כאשר בעלך הצעיר יוצא אל בית הכנסת כשהוא מעוטף בטלית ובידו בצל, גבעול סלרי ארוך, צרור פטרוזליה ועלי דפנה, ופיו צועק בקול ניחר: ׳הושענא למען נעים זמירותיך׳, אתם לא חייבים לעבור את זה לבד!

    אנו, בעמותת ׳חמרמורת׳, גאים להציג בפניכם את פירות מחקרנו רב השנים. על פי מסמך קצר זה, תוכלו לאבחן את סוג השכרות ממנה סובל יקיריכם, להכיר את התסמינים ולהיערך אליהם כראוי, ולהימנע מפעולות שיחמירו את תופעות הלוואי.

    במסמך קצר זה, אספנו מידע על מספר זנים נפוצים במיוחד של שיכורים, עליהם ערכנו מחקר מקיף בעלות של עשרות שקלים. אנו מפרסמים אותו בלא כל תמורה לתועלת הציבור, על מנת להעלות את המודעות לזנים שונים ונדירים של שיכורים שעד עתה לא אובחנו מעולם.

    השיכור המטפס:

    המטפס הוא שיכור בעל מאפיינים מיוחדים, שמתבטאים בדחף בלתי רציונלי להימצא בכל רגע נתון בנקודה הגיאוגרפית הגבוהה ביותר שבסביבה.

    כדי לממש את דחפיו, עשוי המטפס להשתמש בעצמים כגון צינורות, מוטות, ענפי עצים, ואפילו בני אדם. המטפס בדרך כלל אינו מחזיק ביכולות טיפוס מקצועיות, כך שבדרך כלל יחווה המטפס מספר נפילות ופציעות עד שיצליח להשיג את מבוקשו.

    מחקרים מוכיחים, כי המטפס יעדיף להגיע אל מחוז חפצו בדרכים המסוכנות ביותר הקיימות. כך למשל, עשוי המטפס להעדיף להיכנס אל ביתו שבקומה השנייה באמצעות טיפוס על תחנת האוטובוס שבסמיכות לחלון ביתו, מאשר לעלות במדרגות או בסולם.

    מחקרים נוספים מוכיחים, שככל ומשקל הגוף של המטפס גדול יותר, כך גדול יותר הדחף שלו לנוח על משטחים שבירים או בלתי עמידים. בדרך כלל, מטפס בעל משקל גוף העולה על תשעים קילוגרמים, יעדיף לטפס על ענפים דקיקים או על גגוני פלסטיק, וישאב סיפוק רב מצלילי החריקה או הריסוק.

    טעויות שחשוב להיזהר מהן: חוקרים מאוניברסיטת פלורידה הגיעו למסקנה, כי צלילי זעקות פחד, במיוחד זעקות נשיות, עשויות לעודד את המטפס ולגרום לו לסיכונים קיצוניים. באחד המקרים שתועדו בספרות המחקרית, הצליח מטפס להעפיל אל פסגתו של עמוד חשמל, וזעקות האימה של אשתו השפיעו עליו כל-כך - עד שהוא הצליח להתייצב בקצה העמוד, לקפץ על פיסת ברזל ברוחב עשרה סנטימטרים ולשיר ״ליהודים הייתה אורוה״.

    הצומיסט.

    ׳השיכור הצומיסט׳ הוא זן נפוץ ממשפחת ׳השיכורים הנסתרים׳.

    מסיבות פיזיולוגיות שונות, האלכוהול שבמעי הצומיסט נשמר באופן שאינו משפיע כלל על הצומיסט, עד לרגע בו נמצא הצומיסט בחברתם של מספר בני אדם, אז בבת אחת מתפרק האלכוהול ועולה אל מוחו של הצומיסט.

    מאפיינים מיוחדים אלו עשויים לגרום תסכול רב בקרב בני משפחת הצומיסט, שעשויים לבלות בחברתו שעות ארוכות מבלי להרגיש שום דבר מוזר. ברגע בו מגיע הצומיסט לחברתם של בני משפחה, חברים, ובמיוחד שיכורים אחרים – הוא עשוי פתאום להתנהג באופן מביך במיוחד, כאשר תמיד הוא מנסה להתבלט יותר משאר האנשים עמם הוא שוהה.

    טעויות שחשוב להיזהר מהן: הטעות הנפוצה ביותר, נעשית בדרך כלל על ידי אשתו של הצומיסט, שפולטת לצידו מתוך מבוכה: ׳אתה עושה לי בושות׳. מסיבות עלומות, מילים אלו מטריפות את הצומיסט ומובילות להתנהגויות קיצוניות. הצומיסט מסוגל לשכב על הרצפה וליילל, להשליך משלוח מנות מושקע לשלולית, ואפילו לספר לבני משפחתה של אשתו מה אשתו חושבת על גיסתה.

    חשוב מאוד להימנע ממחוות מקובלות שאמורות לאותת לצומיסט שהוא מתנהג בחוסר טקט, כגון דריכה על קצה אצבעות רגליו או צביטות קלות. הצומיסט עשוי להגיב בצרחת ׳איה׳ מביישת, להתלונן שהוא גבר מוכה, ובמקרים בהם יש אורחים רבים בבית – הוא מסוגל להתקשר למרכז לזכויות הגבר ולדרוש מקלט.

    מחקרים מוכיחים, כי הצומיסט ניזון מרגשות מבוכה שהוא גורם לבני משפחתו, ולכן ככל שהבושות יהיו גדולות יותר – ייעשו פעולותיו קיצוניות יותר. כך לשם הדוגמא, אם תפגוש אשת הצומיסט בנוכחותו את המנהלת שלה, עשוי הצומיסט לצעוק: ׳היא בכלל לא נראית כמו קרציה׳.

    הצו״ל.

    ׳השיכור הצו״ל׳, הוא זן ממשפחת ׳השיכורים המופנמים׳, ששכרותו כוללת מאפיינים של מרה שחורה, הלקאה עצמית, והרס סעודת פורים.

    סדר יום הפורים של הצו״ל כולל שתיית שני בקבוקים של יין אדום מתוק או ליקר בננה, לאחריהם פוצח הצו״ל בזעקות שבר על מצבו הרוחני הירוד, ועל כך שהוא אינו מקיים מצוות עשה כגון הפרשת פטר חמור, או חילול פרוטה חמורה.

    תהליך ההלקאה העצמית של הצו״ל עשוי לארוך שעות, במהלכן מרבה הצו״ל לפרוץ בבכי, תוך כדי שהוא מספר לאשתו המבועתת שהיא התחתנה עם ׳רשע גמור במדרגת אנטיוכוס, אחשוורוש ושעשגז׳.

    את יום הפורים יסיים הצו״ל כשראשו טמון באסלה לאחר סבב הקאות ופיו צורח במרה: ׳שמים וארץ, בקשו עלי רחמים!׳.

    המוכיח בשער:

    ׳השיכור המוכיח בשער׳ הוא שיכור בעל מאפיינים דומים לאלו של הצו״ל, אלא שבשונה מהצו״ל – המוכיח אינו מסתפק בלהוכיח את עצמו, אלא הוא גומל חסד עם מכריו ומוקירי זכרו ומציל אותם מדינה של גיהנום.

    בדרך כלל, פעילותו של המוכיח מתחילה עם הגשת המנה העיקרית לשולחן, אז מתחיל המוכיח לזעוק: ׳תאיווס!״ לאחר מכן, פותח המוכיח בדברי כיבושין, שבדרך כלל כוללים סודות תורה שאינם מובנים לאף בריה. לעיתים עלול המוכיח להיטפל אל אחד מבני המשפחה שחווה לאחרונה הידרדרות רוחנית מובהקת, כזו שמעידה על פריקת עול - כמו נעיצת סיכה בדש החליפה או מעבר דירה לעיר פריפריאלית בלתי מוכרת, ולייעץ לו עצות נבונות בנוגע לניהול חיים תורניים עמוקים יותר. הדרשה תיאמר ברציפות במשך שעה, ותיפסק רק לצורך תזכורות נחוצות כמו: ״מה אתה עושה? זה בורר דאורייתא!״

    בסיום הדרשה, עשוי המוכיח להזכיר לבני משפחתו שהשקיעה עוד שתי דקות, ולזכות אותם ברגעים ארוכים של לחץ ומועקה, עד שמישהו יזכיר שהם כבר התפללו מנחה מוקדמת.

    התלמיד חוכם.

    ׳השיכור התלמיד חוכם׳, הוא שיכור ממשפחת השיכורים העדינים, והוא מתאפיין בכך שהוא מנצל את סעודת הפורים כדי להוכיח למשפחתו ולחבריו את גודל בקיאותו בש״ס ובפוסקים.

    בדרך כלל, ימתין התלמיד חוכם בסבלנות עד למספר רגעים של דממה, ואז יבקש באדיבות מהעומד לצידו לבחון אותו על מסכת מגילה בעל פה.

    מכאן ואילך, ידהים התלמיד חוכם את בני משפחתו בציטוט מדוייק, מילה במילה, של מחצית המשנה הראשונה במסכת מגילה, לאחריה הוא יעבור לצטט קטע ממסכת תענית, קטע מברכת המזון וקטע ממסילת ישרים. לאחר כרבע שעה תפקע סבלנותו של הבוחן, והוא יימלט על נפשו בעוד שפתיו של התלמיד חוכם המתנמנם דובבות ופולטות ציטוטים שונים.

    בסופו של היום, יירדם התלמיד חוכם, כאשר הציטוט האחרון שלו הוא: ״בכל כפית קטשופ יש שני מיליגרם ליקופן״.

    הרוטינה:

    ׳שיכור הרוטינה׳, הוא שיכור שמתאפיין בזיכרון מהיר וחד של שמונה עד תשע שניות.

    פעילותו של שיכור הרוטינה תתחיל כבר משעות הבוקר, אז ישמעו בני ביתו לראשונה את משפט המפתח המציין את פורים של אותה השנה.

    משפט המפתח ייבחר על ידי השיכור בקפידה. לעיתים תהיה זו הלצה שחוקה שמקורה בעלון השבת האחרון, לעיתים ינדוד השיכור אל סוגת הדרמה ויבחר משפט מרגש ומלא תוכן כמו: ׳קול דממה דקה עולה מן השמים ושר אליי את שיר המעלות׳, לעיתים יהיה זה שיר קצבי כמו: ׳בן בג-בג בן בג-בג אומר׳.

    החל משעות הצהרים המוקדמות, יתחיל השיכור לערוך שינויים בטקסט המקורי, עד שהתוצאה תהיה מרגשת או מצחיקה מספיק לטעמו. מרגע זה ואילך, יחזור השיכור על אותו המשפט במנגינות שונות ובטונים שונים, עד שהסובבים אותו ימאסו בחייהם.

    טעויות שחשוב להיזהר מהן: חשוב מאוד להקפיד על התוכן אליו נחשף שיכור הרוטינה.

    חשוב שלא להשמיע לו שירים מורכבים שדורשים יכולת ביצוע גבוהה, משום שבמקרים כאלו – ייאלצו המסובים לשולחן לשמוע אותו מזייף בטון צרוד את ׳אדרבה׳ של אברהם פריד, כאשר מסיבה מסוימת – המילה ׳חברינו׳ מוחלפת במילה ׳חצירנו׳, ומסיבה תמוהה עוד יותר – הוא מתעקש לצחוק אחרי כל פעם בה הוא חוזר על השיבוש.

    השיכור הנעלב.

    ׳השיכור הנעלב׳ הוא שיכור מסוג השיכורים שאינם מודעים לשכרותם. הוא מתאפיין בכך שלמרות שכרותו, הוא שומר על רמה גבוהה של אינטיליגנציה רגשית ומודעות עצמית, שגדלה ככל ורמת האינטיליגנציה השכלית פוחתת.

    פעילותו של השיכור הנעלב תתחיל מיד לאחר הפעם הראשונה בה יאמר מישהו לעברו את המילים: ׳אתה שיכור׳, ׳אתה מסטול׳, או ׳אתה מבושם׳. מרגע זה ואילך, יפתח השיכור בסבב הכחשות נמרצות, יטען בריש גלי שהוא אינו שיכור, יטפס על השולחן וישליך פיסות דג סלמון לכל עבר, תוך כדי מחאות נמרצות במי שהעז לכנות אותו שיכור. המהומה תיפסק רק אחר שהשיכור ישמע הבטחה מפורשת מכל בני משפחתו שהוא פיקח לגמרי, צלול כיין, וחד כמו נוצה של קרנף (ההבטחה היא על פי נוסח שקובע השיכור עצמו).

    למרות ההבטחות המפורשות, מרגעים אלו ואילך עשוי השיכור לחוש תחושות קשות של חוסר אמון, ולחשוד בבני משפחתו שהם משקרים לו. השיכור עשוי לדרוש מאשתו לבוא עמו לבית הכנסת ולהישבע בספר תורה ובנקיטת חפץ שהוא אינו שיכור. כשאשתו תסרב בטענה שהיא אינה נשבעת אפילו על אמת, יסכים השיכור להקל ולדרוש ממנה שתידור ׳קונם מכל הפירות שבעולם עליי אם איני שיכור׳. בנקודה זו, עשוי השיכור להסתפק האם לשון הנדר היא ׳אם איני שיכור׳ או ׳אם אני שיכור׳, ובחסות הבלבול – תימלט אשתו אל מקום בלתי ידוע.

    מכאן ואילך, עשוי השיכור לחוש תחושות נחיתיות קשות, ולהאשים את כל מקורביו באפליה על רקע שיכורי. הוא עשוי לדרוש מהם דרישות מופרזות במטרה לבחון את נאמנותם וכשאלו לא ייענו – הוא ייעלב עד עמקי נשמתו, וינסה להשליך את עצמו אל פח האשפה תוך כדי שהוא ממלמל ׳אם אני לא שווה כלום, אז אולי כדאי שתזרקו אותי לפח׳.

    במרבית הפעמים, ינטוש השיכור הנעלב את ביתו בעיצומה של הסעודה תוך כדי הצהרות שהוא הולך ׳למקום שבו אוהבים אותי ומעריכים אותי׳. בסביבות השעה ארבע בצהרים ייאבד השיכור, ומכאן ואילך יעבירו בני משפחתו את שארית היום בניסיונות חסרי תוחלת למצוא אותו, ובשיחות טלפון לכל מי שהוא עשוי להיות בביתו. כמובן, השיכור הנעלב לא יימצא עד שעה לפני חצות, אז יתברר שהוא ניסה להגיע לבאר שבע, שם מתגורר אחד הר״מים של הישיבה בה הוא למד לפני עשרים שנה, ואצלו ניסה השיכור לתפוס מחסה מתוך מחשבה שאותו ר״מ נשכח ׳הוא היחיד שאי פעם האמין בי׳.​
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חעחעי, הים הגדול, שולחן וכיסא ועוד 82 משתמשים85 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הדוויג
    הדוויג
    הה"ד 'נכנס יין יצא דוס'
  • 399
    • I
    שיר פיסות
  • I.Q //
    • בָּ''הּ

    הַבַּעַל שֵׁם טוֹב שֶׁפָּנָיו הֵאִירוּ אֶל מוּל פָּנֵינוּ,

    שֶׁאִישִׁיּוּתוֹ כָּבְשָׁה רְבָבוֹת,

    שֶׁאֲלָפִים הִרְגִּישׁוּ שֶׁהוּא בּוֹקֵעַ אֶת

    הַמָּסָךְ שֶׁבְּלִבָּם,

    שֶׁמַּבְדִּיל בֵּין חַיֵּי הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם

    לַחַיִּים חֲמוּרֵי הַסֵּבֶר וּמְלֵאֵי הַמְּרִיבוֹת שֶׁמִּמַּעַל.



    שאֲלָפִים חָשׁוּ שֶׁהוּא מֵסִיר אֶת הַמָּסָךְ

    שֶׁמַּבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין רֵעֵיהֶם.



    הִתְנַחֵל בַּלְּבָבוֹת.



    וְכָל מִי שֶׁנִּקְשְׁרָה נַפְשׁוֹ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב

    נַעֲשָׂה בְּוֹ אֵיזוֹ תַּבְנִית מֵאוֹרוֹ.

    לֹא בְּכָל עֵת נִרְאֵית זוֹ הַתַּבְנִית שֶׁהִיא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.

    רַק לְעֵת מִן הָעִתִּים

    בָּהֶם אֵין הָאָדָם מְשׁוֹטֵט לִמְצֹא שָׂבְעָה מִן הַחֹמֶר.

    בָּהֶם אֵין הָאָדָם הוֹלֵךְ סַהֲרוּרִי לְחַפֵּשׂ הַכָּרָה מִן הָאַחֵר.

    בְּמָקוֹם הַהוּא שֶׁאֲפִלּוּ הַמַּלְאָכִים יְרֵאִים מִפָּנָיו.

    מְאִירָה בּוֹ הֶאָרָה מִן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב.

    וְאֵין הָאִישׁ יוֹדֵעַ בָּהּ דָּבָר.

    וּכְמוֹ שֶׁבָּאָה כָּךְ הִיא חוֹזֶרֶת.

    רָצוֹא וָשׁוֹב.

    אַך אַף אַחַר שֶׁהִיא מִסְתַּלֶּקֶת הֵימֶנּוּ

    מַשְׁאִירָה הִיא בְּכָל יָמָיו

    מִן הָרֹשֶׁם הַטּוֹב הַהוּא

    אֵיזֶה גַּעְגּוּעַ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: mery!!!, History, מימיי ועוד 5 משתמשים8 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    אדיר. השיוך לא נכון, זה אמור להיות תחת קטגוריה "שיתוף" ולא "שיר". ומהשורה הבאה אין לי מה להעיר...
  • 4K
    • מ
    שיתוף תהליך פאנפיק ממלכה במבחן – שיתוף תהליך
  • משולש ברמודה //
    • לפני קצת יותר משנה כתבה כאן ניקית מוכשרת ושמה @7שבע7 פאנפיק קצר על ממלכה במבחן.

    אז לא הייתה לי אפילו הרשאה להגיב על הקטע היפה, אבל הקריאה שלו נתנה לי רעיון שלא חשבתי עליו מעולם: לנסות לכתוב בעצמי פאנפיק, לא רק לקרוא כמה כאלו. (משום מה הייתה לי איזו מחשבה מוזרה, שפאנפיקים נועדו לקריאה בלבד, וכתיבה שלהם רק תהרוס לי את ההנאה...)

    (אגב, @7שבע7 השם הארוך של האשכול לגמרי באשמתך ;) החלטתי בהשפעת הכותרת של הסיפור שלך לתת כבוד למקבילה העברית והארוכה למילה פאנפיק).

    בהתחלה העזתי לכתוב סתם סצנה קצרה, עם הרבה בעיות כתיבה ופיסוק לא משהו בכלל : ), רק אחרי הפרק השני התחלתי לתכנן סיפור ארוך יותר, במטרה סופית, די נסתרת בהתחלה אפילו מעיני: לקבל סיום אחר לסדרה הבלתי נשכחת – ובעיקר שונה מפדהאל.

    כן, יהיה קצת קשה להכחיש את זה אחרי ההודעות הנלהבות שלי כאן על פדהאל, וגם בפאנפיק הזה יהיה אפשר לומר שהשתרבבה פה ושם ; ) ביקורת רצינית על הספר, אולי אפילו חלקים מהותיים מהפאנפיק מבקרים הנחות מסוימות שמופיעות בספרים. אבל למרות שלפדהאל היה קשה לי באופן אישי להתחבר – יהיה לי כמעט בלתי אפשרי להסביר עד כמה השפיעה עלי הסדרה 'ממלכה במבחן' וכמה היא תרמה לכתיבה שלי.

    אם כבר, אולי זאת הסיבה העיקרית שגרמה לי להשקיע כל כך הרבה בכתיבה של הפאנפיק הזה. כבר אמר מי שאמר: פאנפיק כותבים מאהבה או שלא כותבים בכלל...

    אולי זה ברור, אבל חשוב לי לציין את זה, אחרי הכול העזתי ככה לגעת בדמויות היפות של מיה קינן : )

    מדובר בסדרת מופת. הטובה ביותר כנראה שנכתבה אי פעם בציבור שלנו. יצירת אומנות אמיתית שנגעה עמוק בלבבות של כל כך הרבה אנשים. ששנים אחרי שיצאה ממלאת אשכולות ארוכים בוויכוחים לוהטים ודעות עמוקות, ואפילו גורמת לאנשים לחפש בנרות סיפורי המשך לדמויות האהובות. (ומודה ששימח אותי לגלות שהפאנפיק הזה הפך ל'סיפור בהמשכים' המדורג ביותר בפורום, אבל אחרי שנהניתי לי קצת מהתואר הנכבד : ) אהיה מספיק כנה עם עצמי כדי לומר שאין סיכוי שסיפור ראשון שלי היה מגיע לחשיפה שכזו, אלמלא היה מדובר כאן בממלכה במבחן).

    לא שלא שחשבתי ככה לפני, אבל הבנה אמיתית על רמת ההשקעה הגיעה לי רק אחרי שכתבתי בעצמי קצת על הדמויות והעולם שיצרה הסופרת. אני לא יודעת כמה מאמץ ושכתוב ועריכה אינסופית נדרשו כדי ליצור את אותן סצנות בלתי נשכחות מהספרים – אבל אני בטוחה שזה היה קשוח. כן, גם פדהאל, עם כל הביקורת שהייתה לי עליו.

    ונכון, לא חייב לאהוב כל ספר, וביקורת זה דבר לגיטימי. אבל בכנות, לו הייתי יודעת כמה מאמץ נדרש בשביל כתיבה טובה, מניחה שהייתי טורחת לחפש טוב טוב את המיילים של הסופרים שאהבתי את הספרים שלהם, ולו רק כדי להודות להם על המאמץ האינסופי שעומד מאחור, גם אם התוצאה לא תמיד יצאה מושלמת.

    אם לא קראתם את הסיפור ואתם מתכננים לקרוא – פה יש קישור לסיפור המלא. מכאן והלאה הקריאה על אחריותכם בלבד... מלא מלא ספוילרים בהמשך : )
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: ברסלבית148, אוראל סולטן, י"ג מידות ועוד 37 משתמשים40 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    -חיה-
    סימנתי לי לקרוא את שיתוף התהליך וסוף סוף הגעתי לזה וואו משולש איזה השקעה! וכיף לקרוא את התהליך...
  • 226
    • ח
    שיתוף - לביקורת עשרת הטעויות הקריטיות שאתם עלולים לטעות בהם כנגד עשרה קבין שכרות ירדו לעולם
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    1. להתרגז כשהילדון נודניק ממשיך לפוצץ נפצים אחרי שכבר השתיקו את כולם ב"המן" הראשון.

    2. להתרגז כשאתם פותחים את הדלת ומישהו מאוד ספציפי מפוצץ נפץ בחדר מדרגות.

    3. להתרגז כשמישהו שיכור דופק בדלת, נכנס, מתחיל לרקוד, מעיר את הילדוד'ס הקטנים, ומבקש תרומה.

    4. להתרגז כשמישהו מבני הבית נותן להם תרומה אחרי הכל.

    5. להתרגז שהסעודה עדיין לא התחילה, למרות שאוטוטו שקיעה.

    6. להתרגז כשבדיוק כשאתם מתיישבים לאכול הטלפון מצלצל ויש שיכור שצריך לדבר אתכם דחוף.

    7. להתרגז שהילדים הביאו ערמת ממתקים שלא מביישת מכולת שכונתית, פיזרו אותה בחדר שלהם, זרקו את העטיפות והשקיות לכל עבר.

    8. להתרגז כשדופקת שכנה ואומרת לכם, איך הבית שלכם נשאר כזה נקי, ועוד בפורים.

    9. להתרגז כשהילדים שוכחים את התחפושת המושקעת באחד מהמקומות שביקרו בהם, ולא ברור היכן.

    10. להתרגז כשמישהו חכם מאוד יבוא ויאמר לכם, למה אתם לא זורמים.

    מי שזה לא קרה לו שיקום,
    מי שלא התרגז שיקום.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: בתיה רחל, ר קרין, נסיך על חלל ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 287
    • א
    שיתוף - לביקורת רווח והצלה יבוא ליהודים בכל מקרה בעזרת ה'
  • א. פרי //
    • מה קורה אם מישהו מהקהל מפלס את דרכו ונקלע לבמה?

    העולם של פעם, אפילו לא 'פעם' רחוק כל כך, התחלק לאלו שהיו על הבמה - ולקהל.

    לאנשי הבמה היה מעמד וכח רב.

    בעולם של זמנינו יש אופציה לכל אחד לקבל במה.
    רק צריך להתגבר על מחסומים טבעיים שיש לכל בן אנוש: בושה, חרדה חברתית וכו'.
    ואולי גם על מחסומים של כסף או משאבים כמו ידע.
    ואנחנו שם.

    אני שייכת לאותו קהל. מאורעות חיי חייבו אותי להשפיע על העולם מתוך הבנה שדברים שקורים בעולמנו הם באחריות כולנו.

    רק שזה לא פשוט להגיע מעמדה של קהל, לעמוד על במה ולהשמיע מסרים.
    זה לא קל ולא יציב.
    זה גם מסקרן, במיוחד אם אתה אדם שאוהב לעקוב אחרי תהליכים שמתרחשים בנפשו.

    התהליכים לא מאוד מסובכים.

    לא אפרט אותם כאן לעומק...
    אבל לא פעם אנחנו כל כך קשורים בחבל תודעתי.
    כל כך משוכנעים שהבמה לא שייכת לנו.
    אנחנו מחוברים למצבנו הנוכחי, גם אם הוא לא נחמד. לא רוצים שינוי, לא מאמינים שיש לנו אפשרות לעמוד על הבמה.
    אנחנו מתחברים לאנונימיות, למקום הפסיבי בו לא צריך לעמוד מול ביקורת סביבתית או פנימית.
    אנחנו נהנים לספר לעצמנו שאין כזה דבר הצלחה, ושזו גאווה גדולה להביע את דעתך, וזה דבר פסול. אם את אשה אז את גם משכנעת את עצמך ש'כל כבודה בת מלך פנימה' ושבכלל אף אחד לא באמת אמור להתעניין במחשבות שלנו, באמונות שלנו, ביצירה שלנו.

    האמת?
    הכל נכון לחלוטין.
    הכל טוב ומדויק.
    באמת אין דבר כזה הצלחה, כי תמיד נרצה עוד ועוד, באמת אף אחד לא מתעניין בנו כו'
    ולמרות כל זה
    ולמרות עוד טענות בלתי נגמרות וצודקות(!)
    למה לא:
    ולמה הקטע של קהל-ואומן הוא לא מדויק ולא נכון לנו.

    למרות הכל
    צריך להביט על כל ה'לא'!!!
    ולזכור שאילו משה רבינו, יהושוע בין נון, אברהם אבינו, אסתר המלכה וכו'
    אילו כל אותם גדולים - ואחרים - היו מחליטים להקשיב לקולה של האמת שאומרת 'לא לבמה' - אז רווח והצלה היה לעולם ממקום אחר.
    והם היו מפסידים. ולא אף אחד אחר.

    כי הרבה שלוחים למקום.
    כל אחד מהמקום שלו צריך לזכור את הדברים האלו, את המסעות שעברו בני ישראל, ולהיכנע למושג שנקרא 'במה'.
    למה?
    כי העולם לא שלנו.
    ואין לנו פריווילגיה לומר 'לא' לבמה, רק כי זו האמונה שלנו, וזה אזור הנוחות שלנו.

    אז נכון -
    אף אחד לא מצפה לאמרותינו.

    ויותר מזה: העולם בנוי באופן בו יש קשיים למצוא תחום השפעה, יש קשיים למצוא את הבמה המתאימה, בנוסף העולם מקדש את הממסד שלא מתאים לכל בני האדם.
    בנוסף צריך לעבור מסע של התגברות על האגו כדי לכתוב דברים טובים, ולהתחבר לאמת הפנימית שיש לכל אחד.

    למרות כל זאת
    אין לנו פריווילגיה להישאר בצד.
    לא בתקופה מכריעה שכזו.

    כל השתדלות/פעילות/התכנסות/התקדמות - אפילו בינינו לבין עצמו -
    כל דבר יכול להכריע את העולם ולהחיש את פדות נפשנו.

    האמת שאנחנו לא חייבים להיות על במה כדי לקבל במה.
    כי הבמה מחכה לנו בתוכנו פנימה.
    צריך למצוא איזון בין הפנימיות המאוזנת והמבורכת לבין הכישרונות והיכולות שקיבלנו.

    הבמה הרצויה והבריאה היא כלפי פנים - ולא כלפי חוץ.
    ממקום של השפעה ולא ממקום של רצון לקבל.
    ומתוך מקום של הקשבה והכנעה ולא של רצון להיות במרכז.

    שנזכה, אמן!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מנחם דרורי, ר' יעקב ישראל, לוטם ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 381
    • כ
    שיתוף - לביקורת יש לי בעיה
  • כותבת הטיוטות //
    • צהריים.
    עוד שעה הילדים חוזרים ממסגרות הלימוד.
    צריך להספיק לארגן את הבית.

    לוקחת מטאטא
    מתחילה לעבור על הסלון.
    לפחות לנסות לעבור...

    דפיקות.
    אוף. לא רוצה לפתוח.
    פותחת.
    השכנה הנודניקית מקומה 2.
    "שלום, איזה כיף לראות אותך!"
    פתחתי עם החיוך המזויף הקבוע שלי ששמור דרך קבע במגירה, למקרים מעין אלו.

    "זה הילדים שלך שם למטה?", היא שואלת. לוקחת צעד לתוך הבית שלי תוך כדי מילים.
    "מ-מה?", אני מתגמגמת. "איזה ילדים?".
    הילדים אמורים להיות עכשיו בתלמוד תורה. יכול להיות שקרה משהו?
    "נו, הילדים על המכונית". השכנה משוכנעת שזה ברור מאליו.
    אני מעיפה מבט לחלון. שלושה ילדים יושבים על גג מכונית וצוהלים.
    והילדים האלו, הם...
    הם לא הילדים שלי בכלל!
    מה היא רוצה ממני, השכנה הזאת?

    "אלו לא הילדים שלי". אני עונה. חוזרת לחיוך המזויף איתו התחלנו את השיחה.
    השכנה פותחת את פיה וסוגרת אותו לחליפין.
    "זה ממש לא בסדר שככה ילדים מתנהגים", היא מוצאת בסוף את לשונה.
    נכון. זה לא בסדר. אבל מה את רוצה ממני?
    אני צריכה לטאטא את הבית, עוד רגע המתוקים שלי חוזרים, ואת נתקעת לי באמצע החיים.
    כל זה עובר לי בראש. רק בראש.
    על פני נמצא החיוך הכי רחב שיכול להיות.
    "בהחלט. זה מעשה חמור ביותר" אני מגיבה.
    "איפה ההורים שלהם?", היא מזדעקת, ולוקחת עוד פסיעה לתוך הבית, תוך כדי דיבור. "זה נראה לך בסדר הדבר הזה?".
    לא. אני עונה לה בראש. אבל את הרי לא באמת מצפה לתשובה ממני, נכון?
    וקול אחר שם מהדהד לי ואומר, שגם להיכנס לבתי אחרים ולהפריע להם בחיים, גם זה לא בסדר.

    השכנה ממשיכה ללהג,
    ואני מתכננת את מסלול הבריחה שלי מהשיחה.

    אוף. אני לא רוצה לדבר איתה. אין לי כח לזה.
    וחם לי. כל כך חם...

    "אמא!!", נשמעת הקריאה.
    מוישי ואהרן נכנסים בצהלה הביתה. זהו. הלך הסיכוי לנקות את הבית היום.
    "אמא, הרב אמר ש-- רגע" הוא בוחן את פניה של השכנה. "מה היא עושה פה בכלל?"
    "מוישי שלי, השכנה הנחמדה הגיעה בשביל לבדוק איתי משהו". והיא כבר תלך. אני מחכה לזה.
    "אבל אמא, למה הכנסת אותה הביתה? את כל הזמן אומרת לאבא שהיא מעצבנת".
    השכנה מאדימה, בו בזמן שאני מחווירה.
    "אההמ, שכחתי סיר על גבי הכיריים, אני חייבת ללכת" היא פולטת מהר, ונעלמת.
    מדהים. יפה שנזכרת באמת.
    • וואו!
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: קרץ, נסיך על חלל, yael305 ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    חזק! ילדים הם, הם, ברח לי המילה... כתיבה מעולה וזורמת.
  • 329
    • ח
    שיתוף - לביקורת שמחינו כימות עיניתנו.
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מאז שמחת תורה אנחנו שומעים על צער גדול של עם ישראל, הצער הזה מאוד קרוב אלינו, אנחנו פוגשים בו שוב ושוב.

    מי צערו גלוי ומי בוכה במעמקי ליבו במסתרים.

    הרי אנו בדור אחרון ומתקנים תיקונים של תקופות רבות, אנחנו אמנם, איננו יודעים על מה ולמה אבל אנחנו מאמינים שכל מה שבורא עולם עושה עבורנו הוא הטוב ביותר.

    האמונה הזאת, היא שתוביל אותנו אל עבר הגאולה השלימה.

    כולנו מתקנים, כולנו סוחבים איתנו שקים כבדים על הכתפיים, יש כאלה מביננו שסוחבים מזוודות, ויש כאלה שיש להם אבנים בתוך המזוודה.

    יש אנשים שהשקית שלהם עשויה זהב כלפי חוץ, יש אנשים שהשקית שלהם שקופה והצרה שלהם גלויה לעין כל.

    על אחת מהשקים הללו ברצוני לשתף.

    אבל כמו שכתבתי, יש דברים שאי אפשר לראות, ויש דברים שאי אפשר לספר.

    ובכל זאת במסגרת האפשרויות אנסה לשתף במה שכן אפשר, גם אם רוב רובו של הסיפור לא יהיה מסופר.

    האמת היא שגם אותה האישה עליה נסוב סיפורינו, אינה יודעת שיודעים, או נכון יותר לומר מעדיפה לחשוב, במודע או בתת מודע, שלא יודעים.

    אישה יקרה זו עברה שבר על גבי שבר, השבר כלל טראומה קשה ביותר, שלא ברור איך היא שרדה אותה, לא לפני ובוודאי שלא אחרי.

    אין ספק שהקימה שלה, מעידה על נפש גדולה מאוד.

    השתתפתי באחת השמחות שלה, רקדנו יחד, אמרתי לה שאני כל כך שמחה בשמחתה.

    ומה שהיא ענתה לי נשאר חקוק על ליבי.

    חקוק, בגלל שאם כל אחד אחר היה אומר לי את המשפט הבא, הייתי מקבלת אותו כנכון וראוי, אבל כשאומרת אותו מישהי שעברה חוויה מטלטלת, היא אומרת אותו מעומק ההוויה שלה, והמשפט מקבל משמעות אדירה.

    אם אפשר היה לומר שהמשפט הוא יותר נכון מנכון, אז כזה הוא.

    מה שאותה אישה לחשה לי בחזרה היה: "רק הקדוש ברוך הוא יכול לשמח אותנו"

    אני כותבת את המילים ההלו ומתרגשת שוב.

    ריבונו של עולם, ישנו צער הפרטי של כל כך הרבה יהודים וישנו צער הכלל של עמך ישראל.

    כעת עם ישראל כולו מתאחד בצרה, מתאחד בצעקה, מתאחד בקריאה לבואו של גואל.

    ריבונו של עולם, אומרת אותה האישה, רק אתה יכול לשמך אותנו, עמך.

    ריבונו של עולם הלא תבוא לשמחנו בפורים?
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: פניני ריין, פנינה שחורה, בשלנית ועוד 7 משתמשים10 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    נכון עכשיו בדקתי ומצאתי שבפורום כתיבה בשונה מפורום אא"ר אין אפשרות לערוך את הכותרת תדווחו...
  • 814
    • ה
    שיתוף - לביקורת קווים לדמותם של הלא יוצלחים
  • הטעם המושלם //
    • מכירים הלא יוצלחים? שלומיאלים בלע"ז?
    אז בהשראתו של     @לוטם קווים לדמותם של השלומיאלים

    אלו שתמיד, אבל תמיד!! יגיעו לתחנה שניה אחרי האוטובוס האחרון, ומכיוון שהבא רק עוד שעתיים- הם יחזרו לתחנת המוצא שלהם- הבית בלשון העם, וחוזר חלילה.
    אלו שתמיד כשינסו מתכון חדש המלח יתחלף עם הסוכר, הקקאו עם הקפה והקפה עם אדמה שהביאו אי פעם ממכתש רמון.
    אלו שיסתמכו על תחפושת מהשכנה, יקחו אותה רק בבוקר של לפני המסיבה, יגלו שהיום הזה גשום מידי לתמונות, ואחרי המסיבה התחפושת לא ראויה ללבישה.
    אלו שכל הנפצים יתפוצצו להם רק ליד שוטרים ופקחים שתפקידם לשמור שלא יהיו נפצים השנה, והם בכלל חשבו שאם הם אף םעם לא נפגשו איתם, ובכלל תמיד יש נפצים מכל הסוגים- אפילו מסוכנים- כנראה אין פקחים.
    אלו שאת ההתחיבות לתור שהם חמכים לו כבר חצי שנה יזכרו להוציא רק ביום של התור, ואז יגלו שזאת התחיבות שלוקח לה שבועיים להגיע.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: שיבת ציון, מיריכ, שימנלה ועוד 10 משתמשים13 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    ומזל ביש אמיתי באמת, זה להשמיט את המילה "לא" מהודעה!!!!!!! למשל לכתוב רוצה במקום לא רוצה...
  • 2 2K
    • ח
    שיתוף - לביקורת עשרת הכללים של משלוח מנות כנגד עשרת בני המן
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    1. אל תביאו משלוח מנות יוקרתי מידי שלא יגידו השכנים: "מה קרה לכהן הדלפונים? פתאום יש להם מספיק כסף כדי לקנות רבע לשבע?"

    2. אל תביאו משלוח מנות מסכן, שלא יגידו השכנים: "זה כל מה שהם מפרגנים, לבן, שתי עגבניות שרי, וכוסית עם גרנולה ביתית?"

    3. אל תוציאו מידי הרבה כסף על משלוח מנות, האם פתאום זכיתם בפיס, לחלק לכל השכנים ממתקים כמו שאתם לא קונים לעצמכם כל השנה?

    4. משלוח בפחות מעשר שקל כולל השקית והקופסה זה עלוב, גם השכנים יודעים לחשבן כמה שווה המשלוח.

    5. משלוח מנות בפחות מעשרים שקל, אין בו כלום, אז לשם מה לשלוח?

    6. אל תכינו תוצרת בית, אף אחד לא אוכל את העוגיות שהכנתם בעשר נגלות, בכמות שלא מביישת קונדיטוריה, מה קרה, נהייתם האופים של כל הרחוב?

    7. תכינו רק תוצרת בית, הכל אסטטי ומושקע, שכולם יכירו את טעמכם הטוב בעיצוב ויכירו שאתם אלופים, ואם לא אז גם את זה צריך לדעת, לא?

    8. במשלוח מנות של סימן טוב אף אחד לא נוגע, גברת סימן טוב ידועה בטעמה המשובח, והפרלינים שהיא שולחת מוחרמים בשבילי.

    9. מי נגע במשלוח של סימן טוב בדיוק בזמן שהלכתי לשמוע מגילה, לא יכולתם להשאיר לי פטיפור אחד בשביל הקפה.

    10. בשנה הבאה נחזיר למי ששלח לנו לֶבֶּן גם כן לֶבֶּן.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: yudit:), מאה מם, שימנלה ועוד 38 משתמשים41 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    למה להלחיץ סתם?! אפשר לערוך הגרלה בין השכנים, ומי שעולה בגורל לוקח את כל השאריות ממוצאי פורים...
  • 409
    • י
    שיר עלי והכלה
  • ירושלמים 2 //
    • עלי והכלה

    לפני 90 ימים

    הייתי מאורגנת

    הזמנתי לקטנה

    כלה יפה ומהוגנת

    הוספתי לה גם טול

    וזר פנינים לראש

    שילמתי במזומן

    הכל הכל מראש

    עברו טבת ושבט

    התחלנו לקבל

    הודעות אין ספור מעלי

    הציפו את המייל

    הטול ראשון הגיע

    חיכה בתלפיות

    רק עד חצות פתוח

    שעה של נסיעות

    ימים רבים חלפו

    סלסלה בהמתנה

    לא לשכוח אפוטרופסות

    תעודת זהות, אישור הזמנה

    המנוסים אשר בתור

    הזהירו את הבעל

    ללא המסמכים

    לא נמסר אף שעל

    ימים חולפים בציפייה

    שמלה עודנה מבוששת

    פורים קטן, שמחה גדולה

    בסוף הגיעה מבוישת

    שמלה יפה

    שמלה גדולה

    שמלה קצת רחבה

    צריך חולצה

    צריך תפירה

    בסך הכל קניה טובה

    הגיע יום המסיבה

    הזר בסין הרחוקה

    נסענו לגאולה

    השלמנו בשתיקה

    היום הלכה ילדה

    כלה יפה ומאושרת

    פגשה בגן מגוון דמויות

    וכל אחת מושלמת

    עלי מחכך ידיים

    שותף מלא למסיבה

    ואם טרוטת עיניים

    תקבל שכרה בזה

    בבא

    😊
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: AUVI, History, צלמת מהלב ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צופה מהצד
    איזה יופי ... מדהים
  • 350
    • צ
    שיר דג ברשת
  • צופה מהצד //
    • ביום שרב
    בחודש אב
    החליט לו אב
    בלי לשאול רב
    לקנות לבנו האהוב והנלבב
    מכשיר קטן ושובב
    בלי חותמת על גביו
    הבן היה ממש נלהב
    והתחיל בסקרנות כמו דג זהב
    לבדוק את האקווריום בעניין רב
    בסתיו
    הוא כבר הכיר את כל החוקים
    מוחק פרופילים ומקים
    מגיע לכל החורים הזרוקים
    כמו דג במים עמוקים
    והורים קצת מודאגים ... שותקים
    מתחילים לעשות בקרת נזקים
    בכסליו אם מיואשת
    חברה פוגשת
    לשפוך את ליבה היא מבקשת
    בדמעתה על לחייה לוחשת
    ואת כאב ליבה מפרשת
    איך בנה התמים שתמיד היה מבקש את
    אלוקים ותפילתו נרגשת
    מתנכר פתאום למורשת
    תפילתו מאוחרת מבויישת
    וגמרתו מהשולחן מגורשת
    והוא מכור תפוס כבול
    לכוד כמו דג ברשת
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רבקהנ, RIVKA W, אחמ ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 967
    • ל
    שיתוף - לביקורת שכחתי את זה עליי...
  • לוטם //
    • "זה כבד". נתי נאנק, בוחן את עצמו בסיפוק מול חלון הרכב הכהה, מרוצה מהמראה המרשים שנגלה לעיניו.

    יאיר צחק בקול למראה אחיו. "אני שם לב, זה גם גדול". הוא הושיט את ידיו וסידר את ראש הבובה הענק על ראשו של נתי. "יפה לך".

    "אין ספק". נתי הסכים בכל לב, "אם זה לא היה כבד כל כך הייתי שוקל ללכת כך במשך כל השנה".

    יאיר גיחך. "אני בטוח. בכל מקרה, נראה לי ניכנס לבית, אנחנו ברחוב כרגע, לידיעתך". הוא הביט סביבו, שלושה נערים שעברו במדרכה ממול, בהו בנתי לרגע קצר, צוחקים בקול רועם שניה לאחר מכן.

    "בקטנה". נתי משך בכתפו בביטול. "נראה לך אכפת לי שצוחקים עליי?! אני אפילו לא שם לב". הוא יישר את גבו והחזיר מבט אל ראש הפרה הענק שעליו. "זה פשוט יפה!"

    כליאת הצחוק של יאיר נשמעה כנחירה.

    "מה קרה?" נתי התפלא. מביט באחיו בעיני עגל.

    "עבר כאן יתוש". יאיר התגונן במהירות. "אני חוזר לבית, מיציתי כ-"

    נתי ויאיר הסתובבו במהירות לשמע קול החריקה, רכב לבן נעצר באמצע הכביש, נהגו שרבב את ראשו מהחלון לכיוונם.

    "היי, ילד! מה יש לך שם על הראש?"

    "אהמ". נתי החליף מבט מהיר עם יאיר, פניו מאדימות, ולא מחום, מתחת לראש הפרה. "נראה לי שזו בובה".

    "אוקי". הנהג האריך את המילה בתהייה, "ו...אפשר לשאול למה זה עליך?"

    הפעם נתי לא חשב לפני שדיבר, הוא אף לא הספיק להחליף מבט עם אחיו, שהתאדה מהשטח. "אהה... פשוט, שכחתי את זה עליי".
    • חחח
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: נועה :), חלום לגדול, רוז גרין ועוד 21 משתמשים24 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    אבל זה רעיון חזק. וביצוע עוד יותר.
  • 1K
    • I
    מידע שימושי מי האדם הכי חכם בעולם לדעתי ?.........
  • ilan p //
    • מי האדם הכי חכם בעולם לדעתי ?

    אחרי מחשבה מעמיקה בסוגייה המרתקת הזו הגעתי למסקנה שבלי ספק ................
    אני הבן אדם הכי חכם בעולם

    צוחקים -- נכון ? :ROFLMAO:
    וואלה - אחי עכשיו הגזמת !!!!

    לא מאמינים ????--- בבקשה -- הוכחות חותכות !!!!!

    בכל ויכוח שיש לי עם מישהו בכל נושא שבעולם --- ברור שרק אני צודק

    הדעות שלי בכל נושא שבעולם ----תמיד מובילות מעניינות מקוריות וחדשניות --
    ואם מישהו חושב אחרת ממני --הוא פשוט לא מבין - ומסתמא טועה בגדול ה יפקח את עייניו

    הטעם האישי שלי -- --רכבים ---מגורים ---בגדים --גזע ---צבע -- מוזיקה --ספרות וכ"ו
    כל אחד אמור להבין שמדובר בטעם אישי מנצח -- ומי שלא חושב כמוני -- אז שיתחיל לחשוב -- בבקשה

    העיסוקים שלי -- ברור שהם הכי מעניינים -- ואני המייבין הכי גדול בכל נושא שיש לי נגיעה

    הרעיונות שלי --חבל על הזמן --חכמים ומתוכמים כאלה -- מזל שאני קיים כדי להציל את העולם
    שלא לדבר על פתרונות המשגעים שלי -- כמעט גאוניות
    בנושאי דת ומדינה --פוליטיקות -- ומלחמה עם החמאס - ופרשנויות לכל מה שקורה במדינה ובכלל בעולם

    כל זה הביא אותי למחשבה החד משמעית שמסתמא אני הבן אדם הכי חכם בעולם

    רק יש בעיה אחת מאוד בעייתית ומאכזבת
    שכל אדם בלי שום הבדל גזע -דת -או מין -גדול -קטן - צעיר או זקן
    חושב כמוני ---אותו דבר על עצמו ---"העתק הדבק "
    מה יש להגיד ???
    ממש בעיה !!!     :)
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: D123, אחמ, שמואל י ועוד 30 משתמשים33 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמרוז
    אני מהנחתים. (הזדהיתי רק בקצת), אבל זה ממש יפה. חזק. ונכון לאנשים רבים.
  • 531
    • ח
    שיתוף - לביקורת בואו איתי יחד
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    לעולם לא אשכח את אותו הפורים, ואת הסיפור שנשאר חרוט בזיכרוני.

    אותו הפורים היה ביום שישי ואנחנו התארחנו אצל חברים, בדרך, כמובן, נתקלנו בשיכורים.

    השיכור עליו נסוב סיפורינו היה נראה רציני למדי, הוא עצר את בעלי, תוך כדי הליכה, אחז בזרועו כמו שאוחזים בקשיש שמתקשה בהליכה ואמר לו ברצינות תהומית, בוא, בוא איתי.

    לאן אתה רוצה שאני אבוא איתך, הוא תמה.

    בוא איתי כדאי לך, אני אקח אותך אל הגאולה הכללית.

    כולם יכולים לבוא הוא הוסיף, אני הולך לשם, תבוא גם.

    לא ידענו אם לצחוק, בתוך הלב הבנו שמדובר בשיכור אבל המציאות היתה מעבר לכל דמיון.

    האברך הלז תופס עדיין בזרועו של בעלי ומושך אותו כלפי מעלה הרחוב.

    בעלי התבלבל לרגע, ושאל, אז לאן לבוא?

    השיכור לא התבלבל בוא הולכים, הולכים לגאולה הכללית.

    כמובן שזו לא היתה הדרך שלנו, היינו בדרך אל המשתה אשר הכינו לנו החברים שלנו, אוחזים בקוגל תפוחי אדמה.

    מהי הגאולה כללית, למה אתה מתכוון שאלנו.

    הגאולה, זה מקום טוב, כולם יכולים לבוא, תבואו אני הולך לשם.

    האמת היא שדי התחשק לנו ללכת לשם, ולקח לנו כמה רגעים לקלוט, שבעצם השיכור הזה לא הולך לשום מקום, וגם לא סוחב אותנו לשום מקום, רק הולך במעלה הרחוב ומדמיין מהרהורי ליבו.

    השיכור ראה שאנחנו לא מתכוונים להמשיך אתו אל עבר משאת ליבו, והמשיך במעלה הרחוב מזמין את העוברים ושבים להצטרף אליו.

    אבל הקריאה הזאת והמשיכה הזאת, נשארו חרוטים בליבי.

    ראיתי שיכורים רבים בימי חלדי, שיכורים מצחיקים מאוד, שיכורים בוכים, אבל שיכור רציני כמוהו מעולם לא ראיתי.

    והרי אנחנו עמך, שיכורים ולא מיין, שתינו את כוס התרעלה עד תום, בבקשה אבא, תבוא.

    נלך כולנו יחד אל עבר הגאולה הכללית.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: דוידי78, מאה מם, נפתלי בן אשר ועוד 19 משתמשים22 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    בגלל אנשים כמוכם שמליצים יושר על השיכורים, הגיע סטיב שיכור הכפר לרב ושאל אותו אם אפשר להתגייר...
  • 2
    • סקר
    2K
    • י
    דיון סיפור עם סוף לא מושלם
  • יוסף יצחק פ. //
    • הכותרת לא ממש משקפת את עצמה, ואני אפרט כאן:
    עלה לי רעיון מסוים לסיפור, אלא הבעיה היא שנניח והגיבור חייב בסוף הסיפור למות, אין לו דרך להישאר חי, ולפי הסיפור זה די מגיע לו או אמור לקרות לו - אין לו דרך למנוע את זה (מקסימום לעכב).
    ברור לנו שבסוף הסיפור הוא ימות, אין שאלה.
    השאלה אם אתם תרצו לקרוא ספר שכזה.

    טכנית, הסיפור יתמקד יותר ב'דרך', פחות ב'אפי אנד' (ואגב שקלתי לכתוב בכותרת 'סאד אנד', אבל לא הייתי בטוח שיבינו את הכוונה).
    יצויין בעוד מאמר מוסגר, שסיפורים כגון אלו 'הולכים' ב'עולם הרחב' (הלא חרדי/יהודי), השאלה שלי אם זה יכול לעבוד גם במגזר שלנו. אולי ישנם סיפורים כאלו ואחרים, אך אני מתכוון לרמה שהגיבור ימות, ולא רק ייכנס למאסר עולם או משהו כזה.

    תודה מראש לעונים ולמסייעים.
    • תודה
    Reactions: חיפושיתוש, אוראל סולטן ו-אליהו פ3 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פנינה שחורה
    העליתי כעת את החלק הראשון לסיפור שכתבתי אמנם לא הגיבורה מתה שם הוא לא הסתיים בהפי הנד מושלם...
  • 2K
    • כ
    שיתוף - לביקורת למה אתם מתחפשים השנה??? גרסת תשפ"ד
  • כותב השורות //
    • אם אהבתם את התחפושות של שנה שעברה, אתם יכולים להתחפש אליהם שוב!
    אם לא, או שלמרות שאהבתם אתם רוצים לגוון
    הטור הבא מיועד בדיוק בשבילכם...

    מצב מלחמה זה לא זמן להתחפש! הכוונה - לחיילים ושוטרים!
    זה הזמן לחפש אותם... לדאוג שהם יהיו בזמן הנכון במקום הנכון... ואתם לא רוצים שבטעות יעלו את ה'בן יקיר' שלכם לסיבוב בעזה, רק כי הוא התחפש לחייל גולני...

    במקום זה, קבלו הצעות חדשות לתחפושות רלוונטיות, רק הבהרה קטנה: אני לא לוקח שום אחריות ומעדכן אתכם מראש שזה לא פחות מסוכן...

    התחפושת הראשונה והמעט משעשעת, היא תחפושת החות'י –
    חפשו את הבגדים הכי ישנים שקיימים בארונות של סבתא, נסו להתאים חלקים לא תואמים וליצור ספק שמלה ספק גלימה, וזהו בגדול...
    את כלי הנשק, איראן כבר תשלח לכם, ואל דאגה זה יהיה בחינם...
    זה רק ידרוש ממכם לאיים ולאיים ו...לרקוד... את הריקוד המדהים של אחורה קדימה אחורה שמזכיר קצת את ריקוד ה'דעסה' התימני האהוב.
    עצה טובה: נסו לשמור על מקצב כך שהחושים של התימנים בסביבה שלכם, לא יגרמו להם להאשים אתכם בהתחזות שווא.

    הרעיון לתחפושת הבאה קצת מורכב לפיצוח, אבל לדעתי הוא די מוצלח ויעבור טוב בגרון גם לאלה שלא אוהבים שמתחפשים לרעים.
    אז אם אתם מאלה שכן אוהבים להתחפש לרעים ועבר לכם בראש להתחפש ל'חמאסניק'
    הנה לכם התחפושת העדכנית של מחבל נוח'בה –
    החומרים הנדרשים הם תחפושת של עכבר בלי הראש... וחול ים
    את החול תפזרו בנדיבות על השערות והבגדים למראה פרשי, שיחשבו שהרגע יצאתם ממחילה תת קרקעית...
    עצה טובה: נצלו את פורים השנה כי זו ההזדמנות האחרונה, שנה הבאה בעז"ה, אין חמאס!

    אפרופו הזדמנות אחרונה, יש עוד תחפושת בסכנת הכחדה, והיא דווקא דמות שנחשבת מ'הטובים'...
    ג'ו ביידן נשיא ארה"ב
    למעשה, להתחפש לג'ו ביידן זה ממש קל, כל שעליכם לעשות, זה פשוט לשכוח להתחפש...
    אם התפקשש לכם משום מה, ושכחתם לשכוח, תתארגנו על חליפה שחורה ועניבה כחולה, וכשאתם בסביבת אנשים, הושיטו ידיים בחביבות ולחצו את ידיו של האוויר... אל חשש הוא לא לוחץ חזק בחזרה...
    עצה טובה: במהלך הפורים תתרחקו מכל מי שנראה כמו ג'ינג'י אמריקאי בן 77, הוא עלול לקחת לכם את כל הפוקוס...

    רעיון נוסף לתחפושת קצת בועטת, אבל עם מסר חד וחשוב, אם תתחברו, לכו על זה!
    התחפושת היא של 'מפגין נצחי', או אם תרצו להשתמש בשמה השני - 'השישי באוקטובר'
    בכדי להשיג תחפושת מושלמת נדרשת עבודה לא קלה שכוללת סיור ברחבת קפלן בת"א בשעות הרלוונטיות [כמעט תמיד] ואיסוף חומרי הסברה רלוונטיים, מומלץ לחזור לשם כל כמה ימים עד פורים, כי המסרים מתעדכנים ומשתנים כל הזמן בהתאם לספינים המתחדשים.
    כך תגיעו לפורים עם שלל סטיקרים ומדבקות של נגד, כשבין המדבקות חייב שיהיו גם מסרים של 'אחדות', שהרי בתכלס' זו המטרה...
    פזרו את המדבקות על הבגדים בצורה מחושבת, ואת הגב תשאירו ריק שעליו תדביקו את מדבקה גדולה עם צמד המילים הנצחי - ביבי, לך!
    וזהו, תתחילו ללכת... רצוי על הכביש באיילון ו/או בבני ברק, איפה שגר מושק'ה הפריץ...
    עצה טובה: תשתדלו לא להדביק את המדבקה של הבושה, כי כבר אין להם בושה!

    והנה עוד כמה השראות לתחפושות עדכניות למיטיבי לכת...
    נסו להתחפש ל'שבוי בקונספציה' וללכת יום שלם בעיניים עצומות
    או להבדיל ל'נשיא ארגנטינה - חאבייר מיליי' עם כיפה שלא מביישת חסיד גור
    למגזר הנשי נציע את 'רחל מאופקים' עם העוגיות הטעימות
    ולגברים שבינינו את 'יוסי יוסיאן' שכל מה שצריך בשביל להתחפש אליו זה - סושי חבילת חומוס ומגבונים...
    • חחח
    • תודה
    Reactions: דער קרימער, פניני ריין, רינתיה ועוד 31 משתמשים34 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    וכמו תמיד הדור החדש של המתחפשים מצליחים להפתיע כל פעם מחדש עם תחפושות מגוונות ומקוריות... ושוב...
  • 228
    • ה
    שיתוף - לביקורת למה התחפשת?
  • הטעם המושלם //
    • למה התחפשת? נשאל כל ילד, בין אם נראה אותו מחופש לחייל שוטר או מרדכי היהודי על הסוס, ובין אם אוסף הבגדים שלו מקרי לחלוטין.
    אז יהיה הילד שהוא או ההורים שלו- חשקה נפשם בתחפושת מקורית במיוחד. הילד הזה לא יהיה סתם עוד חייל אנגלי. יתווסף לחייל האנגלי גם משלוח של תה עם כוס וצלחת תואמים.
    ותהיה הילדה שהמורה שלה היתה מקורית במיוחד, והנושא שהיא בחרה העסיק את מוחה של הילדה ואמה ימים ולילות איך מיצרים תחפושת נורמאלית מנושא כזה. ככה תמצאו את הילדה המחופשת לחצי חצי, או חתול ועכבר.
    ויהיו הילדים שהמסיבות שלהם מחר או אתמול או בכלל לא.
    למה התחפשת? נשאל כל מבוגר, שבפורים נראה אותו- את הנשמה האמיתית שבתוכו. את אותו אדם שבחיים לא מפרגן שום חיוך- רוקד בשמחה של מצווה אמיתית.
    למה התחפשת? נשאל את אותה אישה שבקושי מצליחה לומר ברכות השחר, ובאמצע סעודת פורים נמצע אותה משתפכת בדמעות שליש בברכת מודים.
    כי בעוד הילדים מתחפשים בפורים, אנחנו מתחפשים כל השנה, ובפורים משילים את כל המסכותומראים את הפרצוף האמיתי של הנשמה שבוערת בתוכינו.
    כן, גם אותם הוללים אומללים, כי אותם נמצא פתאום באמצע פורים צועקים לאמא שכבר כמעט שכחה איך היו נראים לפניעידן ועידנים- אמא אני אוהב אותך!!!!!
    מוקדש באהבה לכבוד יום התחפושות המרכזי
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, פניני ריין, סבתא חביבה ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 3 4 5 9K
    • ל
    שיתוף - לביקורת הרחפנים - קווים לדמותם!
  • לוטם //
    • אז בעקבות ההצלחה המסחררת שלנו כאן, עם המגזימים ו - 1M הצפיות (לעת עתה) אני מתכבדת להציג בפניכם את חלק ב' בניתוח האופי שלנו, למען ייראו וכו'.

    אז אני מאמינה שאתם מכירים את הרחפנים האלה, וגם אם לא;


    אלו שכאשר הם רוצים לוודא שהשמן במחבת רתח, הם מכניסים את אצבע לתוך השמן ובודקים על בשרם ממש...

    אלו שבמקרה שהם רוצים לבדוק את חודו של הסכין, הם יעבירו אותה על האצבע, בלי זהירות או עדינות מיוחדת.

    ההם שגם אם תאמרו להם להגיע לפגישה בשעה, שמונה, חצי שעה לפני הזמן הרשמי, הם תמיד יגיעו בתשע.

    אלו שתמיד ילכו ברחוב ויתקעו בכל דבר שזז – וגם מה שלא. ואם הם ממש מרוכזים, הם גם יבקשו סליחה.

    אלו שכאשר הם לא רואים טוב, הם יחפשו את המשקפיים שלהם שעות, ובסוף מישהו יזכיר להם שהן על גשר האף, ורק צריך לנקות אותן.

    האלה שגם אם תזכירו להם עשר פעמים לכבות את התנור בשעה אחת ורבע, הם תמיד ישכחו והעוגה תישרף בתנור להנאתה.

    ההם שכשצריך להוציא את הילדים מהגן באחת וחצי בדיוק, הם תמיד יגיעו רק לאחר שיחת טלפון נזעמת מהגננת הממהרת שרק בגללם היא תקועה עם הילדה מתוק שלהם בגן.

    אלו שילכו לסופר, יימלאו עגלה שלמה בכל טוב, וכשיגיעו לבית, ייזכרו במוצר הספציפי ששלו הם יצאו למסע הקניות - וחזרו בלעדיו.

    האנשים האלה, שתמיד כשמגיע שלב התשלום, הם יגלו שהארנק ובו כל הכסף וכרטיסי האשראי, נותרו בבית

    הברנשים האלו, שאתה יכול לעמוד מולם ולצרוח את שמם עשרות פעמים, ובפעם השבעים ושמונה הם ירימו אליך עיניים שלוות וישאלו: 'קראת לי אולי?'


    אז מקווה שאהבתם, וכמובן, אם יש לכם מה להוסיף, אני אשמח! ;)
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דער קרימער, מחוברת לעצמי, גשם יורד ועוד 65 משתמשים68 //
    92 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לוטם
    וואו, תודה (:
  • 516
    • כ
    עזרה החיים שלנו תותים....
  • כלי מיתר //
    • כאןכבר כתבתי את זה
    אבל נראה לי שפה זה יותר מתאים
    אני מכין סוג של תוכנית לסעודת פורים, חידות משחקי מילים שקשורים לתות

    אשמח לעזרה בדיוק ההגדרות, וכמובן אם יש לכם את רעיונות להוסיף.

    התשובות כולל טעיות כתיב

    כלי לבישול תותים – תרשים דו מימדי.
    שרטוט

    תות חכם - סחבה, מטלית.
    סמרטוט

    חיל רגלי בממלכת התותים – דברי שטות, בירבור.
    חרטוט

    כמו תות – שמן טחון.
    כתות

    יבשה מוקפת ים שמצמיחה תותים – העברת מידע באמצעות סימון.
    איתות


    היא (בלע"ז) תות – טיול ללא מטרה מוגדדרת.
    שיטוט

    בשבילה התות – קסם, פעלול.
    להטוט

    השמעת קול להרדמת תות - הבל, טיפשות.
    שטות


    קבוצת תותים ימיים - הקשבה האזנה.
    ציטוט
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: יוסף יצחק פ., שני חיים, תמרוז ועוד 3 משתמשים6 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כלי מיתר
    לא שאני מכיר את כל המילים, אבל באמת יש כאן כמה להוסיף
  • 254
    • צ
    שיר פסיבי
  • צופה מהצד //
    • פסיבי
    לא רוצה לפסוע
    לא רוצה למעוד
    לא רוצה לנסוע
    לא רוצה לנדוד
    אני מוגבל אני מנוע
    היד לא מפסיקה לרעוד
    אני לגמריי לא רגוע
    מעדיף לחזור למדוד
    יש כאן משהו לא ידו ע
    עוד צריך לחקור ללמוד
    משותק לא יכול לנוע
    נשאר עוד רגע לעמוד
    מעדיף להמשיך תחקור ניתוח
    לא מגיע לפיתוח
    זה נראה לי לא בטו ח
    למה לא עוד קצת לנו ח
    זה גם לא מצריך ביטוח
    נצמד לי לסינר של אמ א
    לא אחורה לא קדימה
    לא מרים את הרגלים
    לא מלכלך את הנעלים
    לא מפשיל את השרוולים
    לא מסיר את הכפפות
    כל הדברים עוד יכולים
    להמתין ולחכות
    מעדיף לא לדבר
    לא רוצה להיגרר
    רוצה לשבת על הגדר
    לא נמהר לא ממהר
    אני שקול אני מדוד
    לא הולך לי לאיבוד
    לא לוקח סיכונים
    זה חוסך לי תיקונים
    הנה מתכון ממש בסדר
    איך לחיות כמו בתוך קבר
    אבל אני אני הגב ר
    בעצם כן...... אני רוצה מעבר
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מני מיוזיק, SHIRAMASH, נסיך על חלל ועוד 11 משתמשים14 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    וואו ענק!!! יפהפה!! אני קוראת בקצב. כיף!! יש פה 5 שורות, וזה קטע לי את הקצב...
  • 184
    • ת
    שיתוף - לביקורת צריכה עזרה במאמר שכתבתי.
  • תמרוז //
    • אני צריכה להגיש מחר את המאמר הזה. אשמח לביקרות. בעיקר על כללי כתיבת מאמר.
    הרבה מהדוגמאות והציטוטים ממוצאים במקום.

    בס"ד

    "ותתן לנו... חיים של עושר וכבוד"

    משאת נפשם של רוב בני האדם בעולמינו הוא כסף. עושר. כל אדם הרי חושק בעושר, שפע כלכלי שיאפשר לו לחיות בלי לדאוג מהיבט הכלכלי. בתים מפוארים, תכשיטים, אוכל משובח ועוד. אלא רק מקצת הדברים שהכסף יכול להביא. אך חוץ מאלו הכסף גם יכול להביא איתו ניסיונות קשים.

    במאמר זה נדון על הצדדים החיוביים והשלילים של העושר.

    העושר נותן לאדם חיים בריאים. כשלאדם יש עושר כלכלי הוא אינו מודאג כל הזמן ממה יאכל מחר, חוסר הדאגה משפיע ישירות על הבריאות, הנפשית והגופנית כאחד. לחץ דם תקין, שינה טובה, ונפש רגועה. אלו חלק מהדברים שהרוגע הכלכלי נותן. ולא רק זאת, אלא, אדם שיש לו כסף, כאשר הוא חולה, הוא יכול לממן לעצמו טיפול מהראשונה הראשונה. יש לו כסף לרופאים הכי טובים, לתרופות הכי טובות. העושר הוא ביטוח רפואי.

    ובנוסף לזאת, לאדם עשיר מקשיבים ומקבלים את דעותיו, כמו שאמרו חז"ל "בעל המאה הוא בעל הדעה" אנשים נוטים להאמין ולקבל דברים שנאמרים ע"י איש עשיר מאשר אדם שאינו. כמו שראו אצל טומס ארנו: הוא היה אחד מהעשירים הגדולים של כל הזמנים. את העושר שלו הוא קיבל בירושה מאימו. אך הוא היה אחד מהטיפשים הגדולים ביותר, עם מנת משכל של 37 אי קיו. אבל איתו התייעצו במלחמת 14 השנה! למה? כי "אין דבר יותר חכם מכסף" כמו שאמר לוציאנו פברוטי.

    ולא רק זאת, אלא שאדם עשיר הוא אדם פנוי לתורה ולמצוות. יש לו זמן לשבת וללמוד תורה ולעסוק במצוות בנחת. "דרך ארץ קדמה לתורה"- פרנסה קודמת לתורה, וכשיש פרנסה אפשר לשבת וללמוד בנחת. בלי עול הפרנסה שמעיק על הצוואר. רבי, היה על שולחנו גם תורה וגם גדולה. שומר הסוסים שלו היה עשיר יותר ממלך פרס, ובזכות העושר שלו הוא נהייה לרבי. כי היה לו את הפניות ללמוד תורה.

    למרות כל המעלות שמנינו כאן, אי אפשר להתכחש לחסרונות הרבים של העושר. נפרט כמה מהם:

    אדם עשיר הוא אדם מנותק מהקב"ה. ולמה? הנחש קולל בדבר שיכול להיראות כברכה: שתמיד יהיה לו מזון. אם כן למה זו קללה? בגלל שהוא מנותק מהקב"ה! הוא לא צריך להתחנן לאוכל מהקב"ה כמו שאר החיות. כך העשיר, הוא אינו צריך להתחנן להקב"ה לאוכל, הוא כביכול מסודר. יש לו את מה שהוא צריך. ולא סתפ אמרו חז"ל "גדול ניסיון העושר מנסיון העוני".

    בנוסף לכך, העושר עלול לסנוור את עייני העשיר, שישכח ממי העושר ויתגאה במעשה ידיו, וינכס אותו לעצמו ולא יתן ממנו לאחרים. בדיוק כמו שדרך חלון זכוכית אפשר לראות את האחר עד לרגע שבו שמים שם כסף, ואז החלון נהפך למראה, והאדם רואה רק את עצמו.

    בנוסף לכך, העושר יכול לגרום לאדם נתק ממשפחתו. אדם שעסוק כל היום בעסקיו הוא אינו פנוי דיו למשפחתו. עשיר שחוזר הביתה מאוחר וטרוד, גם אם הוא מוצא זמן למשפחתו הוא אינו פנוי נפשית למשפחתו. מחקרים מראים שככל שאנשים יותר עשירים כך הם נוטים יותר להתגרש. וזה גם מפני שעשירים חשים עליונות גם על בני משפחתם, שהם הרי אלו שמביאים להם את הכל, ולכן הם פחות מכבדים את בני משפחתם מה שיוצר נתק בין העשיר למשפחתו.

    לסיכום: עושר הוא דבר שיכול להיות נפלא, צריך רק לדעת איך להשתמש בו. ולא להסתנוור ממנו. ולעשות איתו רק דברים מועילים וטובים. החפץ חיים ברך את צאצאיו שיזכו לא להיות עשירים. שלא יתנסו בניסיון הזה. כי העושר הוא ניסיון קשה מאד, וכמאמר הפתגם הידוע "עושר לא מביא אושר".
    • תודה
    Reactions: נפתלי בן אשר, אליהו פ ו-הספרן3 //
    0 תגובות
  • 1K
    • צ
    שיתוף - לביקורת חרדי מחמד
  • צופה מהצד //
    • חרדי מחמד

    אני הוא אותו הבחור
    שלא עולה אצלכם לשידור
    לא בא להתווכח רוצה רק דיבור
    יש לי שם והוא לא "הציבור "
    ואני לא רק כותרת אני גם הסיפור
    ויש בי מעבר למותר ואסור
    אז אל תבואו להכיר אותי בסיור
    כמו איזה כושי בחבל דארפור
    גם לא בכתבה שלא עברה צינזור
    שמציירת אותי על כריכה של סידור

    כן אני הבחור שמציית לרבנים
    אשתי במטבח ויש לי עשרה בנים
    ולא למדתי ליבה למדתי דינים
    ויש לי פיאות דווקא בלי כינים
    וכיפה מעל הראש ומוח בפנים
    וגם לב....... למרות שקשה לכם להפנים

    רציתי שתראו בי מעבר לציצית וזקן
    שתדעו שאני לא מסריח ולא מסוכן
    שתבינו שאני לא צריך להסביר כל עסקן
    שמעבר ללבוש יש בי יותר משחור ולבן
    גם אם אני גר בבני ברק ולא ברמת גן
    וגם אם אני מעדיף תוכן מסונן
    גם אני נהנה מדיבור מסוגנן
    גם אני בעצם חי ושייך לכאן

    וכואב לי שמתייחסים לאמונה שלי כמו למחלה
    ופוגע בי לראות בעיניכם פטרונות וחמלה
    כי דת היא לא כת ולא מצריכה גמילה
    ומצוות הן לא נכות ולא הגבלה
    ויש לי אמירה שהיא לא דווקא תפילה
    ואני גם בן אדם לא רק קהילה

    אז צאו גם אתם מכבלי הבורות
    כי דווקא בדת יש בחירה והמון חירות
    אז אתם המתיימרים למונופול על הנאורות
    עשו טובה ורק לא ביהירות
    אל תדרכו עלי בחוסר זהירות

    ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: DAY, 160 איי קיו, יעל!!!!!!!!!!!!! ועוד 102 משתמשים105 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מתן מאור
    בקשר לשיר: זה שיר מדהים עם חריזה נהדרת, והוא מבטא בצורה כמעט מושלמת את מחשבות האנשים שמרגשים...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת תהיה מתחיל בכל בוקר מחדש-סיפור קצר💔
  • הפקות ומשחק //
    • למתגעגעות.

    ועדיין, ממשיכות לקוות.


    זה קרה יום אחרי הפרידה ממך.

    אחות אחת, הגדולה והיחידה שלי. זאת שתמיד העלתה חיוך בפרצוף העצוב שלי.

    שבי, נסעת.

    זהו. לתמיד.

    טבעתי בים של רגשות. הכל היה שם.

    צער אינסופי, כאב שָקט. געגוע. אהבה. כעס.

    הכעס הכיל את הכל. מה, מה חשבת שנסעת רחוק כל כך? שאסתדר כאן בלעדייך?

    מה חשבת שעשית נגד אבא ואמא? נגד הדרך הסגורה שלנו?

    בתמימותי שאלתי אז...את אבא, אם נשב עלייך שבעה רחמנא ליצלן, ואם יהיה אסור לעולם להזכיר את השם שלך...

    אבא אמר בכעס שקט שלא. לא נשב שבעה. אנחנו בדור חדש.

    אבל להזכיר את השם שלך בבית יהיה אסור.

    כי מי שמרשה לעצמה לבגוד בבית שלה לא תוכל להיזכר כאן יותר.

    ומאז לא הזכרתי את השם שלך. כי היה אסור. ופחדתי. אבל את לא נשכחת מהראש שלי, שבי. מהלב הריק שלי. אפילו לרגע.

    כל כך התגעגעתי. אני מתגעגעת. כבר מנוסה עם הרגש הזה.

    שבי, את היית פרח.

    לא היית. את פרח. את מושלמת. את מדהימה. את טובה. את חכמה. את הכל.

    כל מה שאחות רק יכולה לבקש.

    את זאת שלא הבינה את סיפורי החברות שלך על שאין להן עצבים לאחים הקטנים והמעצבנים שלהם. לא יכולת לעכל את זה. הייתי הכל עבורך.

    אחות יחידה, לב. אוזן.

    ובשבילי היית מלאך. זו הייתה שבי. האחות שלי.

    גם כשהתחלת להידרדר רוחנית, לעזוב הכל. להתפרץ לדלת סגורה. גם כשהיית עצבנית על כל העולם. עליי אף פעם לא.

    היית חוזרת אחרי יום ארוך וועדות בסמינר, אחרי צעקות ועונשים של אבא ואמא.

    וחזרת אליי, למיטה שלך שהייתה סמוכה אליי.

    וחייכת. פתאום כל הרע נשכח ממך. "איך היה לך היום, ללוש?" בחיוך. באהבה אינסופית.

    ויום אחד שאלתי אותך בתסכול מה יוצא לך מכל זה. איזו תמורה את מקבלת במרד הזה.

    ורק לחשת חזרה ברוך. "לא מקבלת שום תמורה. רק רוגע נפשי ואהבה".

    אהבה מאת מי בדיוק? צרחתי. לא הבנתי אותך.

    ובלילה סיפרת בשקט שאת זקוקה לחום. משוועת אליו. ואז צרחתי שאני לא זקוקה אליו בחוץ. אני מקבלת אותו בבית.

    ולא הבנתי שרק ממך אני מקבלת אותו. רק ממך. אהבתי אותך אהבת נפש. אבל שבי, היית זקוקה לחום מאדם גדול. לא רק מאחות קטנה כמוני.

    והיית ריקה.

    ואז בטיפשותי סיפרתי לאמא על השיחה שלנו. ואמא כעסה. השתוללה. חזרת הביתה באותו ערב ואמא צעקה מתי חסרה לה האהבה?

    התכווצתי בחדר. רועדת.

    בוכה בטרוף על מה שעוללתי לך במו ידיי.

    את ואמא דיברתן בצעקות במטבח, לא הצלחתי לשמוע. הבכי סתם לי את האוזניים.

    ואז נכנסת פתאום לחדר. חיכיתי שתצעקי עליי. שתכעסי.

    ואת רק חייכת חיוך עצוב. ולחשת בשקט שאת אוהבת אותי. תמיד.

    הר של כאב היה פזור בבית שלנו. אפילו בחדר השקט שלנו.

    איך הלכת, שבי???

    ויום אחד אבא הודיע ששבי לא יכולה להמשיך להיות כאן. את לא היית בבית.

    ואני נכנסתי למקלחת. פתחתי את זרם המים. וצרחתי מבכי. מעבר לכל הכוחות שלי זה היה.

    אני ללא שבי לא שווה כלום.

    ויצאתי משם בנחישות, עם עיניים נפוחות. ואמרתי לאמא באומץ שזה לא באמת יקרה. זה בלתי אפשרי.

    אמא כעסה עליי שאני מתערבת.

    ואז חזרת, פתחת את הדלת ברעש. ואבא הודיע לך את זה בקור.

    לא הגבת. היית אטומה יותר מקיר. "לא רוצים, לא צריך. יש לי לאן ללכת". לחשת לעצמך.

    אבל אמא ואבא שמעו.

    ידעתי שאת מחפשת מקום להיות בו. האזנתי לשיחות הטלפון השקטות. להודעות הקוליות שהיית מקליטה כל לילה.

    וריחמתי עלייך כל כך. ויותר על עצמי.

    את תמצאי איפה להיות. ואני אישאר כאן חסרת כל.

    "שבי..." לילה אחד קטעתי אותך מאמצע הקלטה.

    את חייכת. "כן, מותק?"

    "אל תלכי". ביקשתי. התחננתי.

    ואז פתאום לא ידעת מה לענות. פעם ראשונה.

    "אבא ואמא לא מסכימים לי להיות כאן".

    התרוממתי מהמיטה למצב ישיבה. "אז תחזרי חזרה, תזרקי את הטלפון. תחזרי לסמינר". תמימה מטופשת שאני.

    "אני לא יכולה, ללוש". הנחת את הטלפון, הסתכלת לי בעיניים עייפות.

    "אבל מה אני אעשה, שבי? מה?" בלעתי גוש של דמעות בגרון.

    "תתפללי עליי, זהו". חתמת את השיחה.

    חזרתי לשכב.

    אחרי כמה ימים, בוקר אחד תפסת אותי מתארגנת ללימודים.

    וסיפרת לי שיש לך טיסה עוד כמה שעות. כנראה לתמיד.

    השתוללתי. צעקתי איך את יכולה לעשות לי את זה. מה יהיה איתי. איתך. ולמה רחוק כל כך?

    "הכי רחוק שיכולתי". ענית. עם העיניים העצובות שלך.

    ביקשת שאלווה אותך לשדה התעופה. רק אני. וכך יצאנו. עם המזוודה.

    אני ואת. במונית. בלי שלום לאמא ואבא, בלי חיבוק. ריקות.

    לא דיברנו שום מילה כל הנסיעה. זה היה עצוב מדי. סוער מדי. הגענו לשדה.

    ישבנו בשקט. המתנו לטיסה.

    לא ידעתי לאן את טסה, לא ידעתי למי. לא לכמה זמן. רק קלטתי פתאום שאת עוזבת.

    ואז לא יכולתי יותר לסבול את השקט הזה.

    "שבי, אני מתחננת אלייך. בבקשה ממך". התחלתי לבכות.

    והסתובבת אליי. וחיבקת.

    בכיתי עלייך, הרטבתי את החולצה הקצרה שלך. וחיבקת עוד יותר חזק.

    "אני לא אשרוד, שבי". התייפחתי. אנשים הסתכלו מכל כיוון. לא היה לי אכפת.

    "את תשרדי, ללוש שלי. מבטיחה". הבטחת. עד היום לא קיימת.

    "נדבר בטלפון?" ידעתי שזו התקווה האחרונה שלי.

    העיניים שלך הגיעו עד לאישונים שלי. עמוקות. "אבא לא מרשה לי. בשום אופן. אולי פעם ב...", זה היה קשה לך, כי מיליון דמעות ירדו מהעיניים היפות שלך באותו רגע. "אבל את יודעת שאני תמיד אוהבת אותך, לעולם. נכון, ללוש?"

    "לא, שבי. זה לא יכול להיות. תביאי לי את המספר שלך". דרשתי. תקיפה. כמעט בצעקה.

    הנדת בראש. "אני לא יכולה, הבטחתי לאבא. הוא דואג לך, שומר עלייך". את המילים האחרונות אמרת בזלזול משהו.

    ומאז לא עניתי. לא דיברתי יותר.

    לא יכולתי.

    חיכינו עוד קצת. בשקט. עצב אינסופי רעד שם בינינו.

    "הטיסה שלי, להתראות..." נעמדת. נשארתי לשבת.

    הסתובבת. התחלת ללכת.

    סובבת את הראש רק לפני שנעלמת לי לתמיד.

    ונופפתי לך באומללות. בכיתי. שיוועתי שתחזרי.

    נעלמת מהנוף. לא היית שם יותר. מאז חזרתי עוד כמה פעמים למקום הזה. בדיוק לספסל שישבנו בו. ולא חזרת לשם עד היום.

    חיפשתי אחרייך בכל מקום. בכל חור.

    אפילו ביום החתונה שלי. רק הצל שלך הלך איתי יד ביד. רחוק כל כך. קרוב.

    אחת החברות הישנות שלך סיפרה לי יום אחד שאת בארצות הברית. התחתנת. השתנית. מתגעגעת.

    ומאז ידעתי שתחזרי. שאנחנו עוד נחזור.

    עדיין לא חזרת. אבל זה יקרה. זה ברור לי.

    את אף פעם לא זנחת אותי, את יודעת כמה קשה לי. כל יום. כל שניה. כל שמחה משפחתית, כל אזכור קטן של השם שלך.

    יודעת שכשהשמש זורחת כל בוקר הגעגועים אלייך מתעוררים מחדש.

    כמה אני מחזיקה חזק כדי לשרוד. כמה אני מייחלת שתהיי כאן רק לרגע כדי לספר לך כמה קשה לי.

    אני מתגעגעת, שבי.

    אבל בכל יום אני מוצאת בי את הכוח לגבור על הכל, ולהקים משהו חדש. לבנות נפש נקייה.

    זה עוד אחד מאלפי הפתקים שלי אלייך בכל השנים. פתקים שאף פעם לא קראת.

    הבית שלי תמיד יהיה פתוח בשבילך. תמיד.

    ואפילו עוגת האגוזים שאהבת כל כך תמיד נמצאת לי בתנור. מחכה לך.

    אני מחכה לך.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: החיים יפים תחיכו!, אהרן 1, אלי פיק ועוד 25 משתמשים28 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפקות ומשחק
    תודה גדולה. מתרגשת לקרוא.
  • 498
    • ה
    שיתוף - לביקורת עיר שלם
  • הילטון //
    • הימים היפים, הקצרים, נלכדו\ זה בזה בצריחה ונפלו
    וסביבם התגבהו החומות ועקדו \ ממלכות ועמים נבהלו
    ובתיך קטנים ויפים נצמדו \ זה לזה בשתיקה ולחשו
    לחישה עתיקה ועדיין עמדו \ ובאש חורבותייך רחשו
    החורבות הקטנות, השקופות, עלומות \ אך אפרן מעולם לא נמחה
    בדמותן הרוחפת סובכות עולמות \ זה בזה, זו עירי, זו רוחה
    ורכנתי אל אבן ובאתי לשאול \ על נפשי, על עמי ועל סוד
    היא רכנה עימי יחד, כבדה מהעול \ אז שתקה ורציתי לי עוד
    ונשלכתי אל ארץ, דימיתי שאול \ מדם, מקנאה מכבוד
    ודמעתי: מתי? כי רצינו לגאול \ ושתקה, היא שתקה לי בהוד
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AUVI, חיפושיתוש, חנה ש. ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הספרן
    הספרן
    צורף קובץ
  • 549
    • ס
    שיתוף - לביקורת פוסט ראשון שלי... חדשה בקהילה
  • ספריה בהכחדה12 //
    • אוקיי, היום הצטרפתי.
    משתפת פה משהו שכבר שלחתי לפני כמה ימים במאמר של     @שועל ספרות,
    ואז שלחתי לניהול קהילת כתיבה.
    אז תודה רבה!
    ואשמח לביקורת.; )

    "היי", כיחכוח. "אממ.. יש פה מישהו?"
    "אני", קול צרוד התקרב אליו מפתח המגירה. "חדש?"
    "כן", אמר הוא.
    "אהה… מסכן. כמה זמן הצלחת להישאר שם עד שנזרקת?"
    "'שלוש שעות".
    "אוה, הישג חדש", התפעל הזקן. "אותי השאירו חמש דקות. וגם בדקות המעטות האלה לא התייחסו אליי". הוא מחט באפו השבור.
    "מצטער", הוא השפיל את ריסיו.
    "אין לך על מה", ההונגרי הזקן טפח על עורפו הגבישי של החדש.
    "אתה נראה חכם. בן כמה אתה?" התעניין הגבוה החדש.
    "אני בן שש. שש שנים קשוחות אני פה, תאמין לי", נאנח ההונגרי הזקן.
    "מאמין לך. יש פה עוד גברים?" בירר הגבוה בלחישה מהוסה.
    "לא. יש פה כמה בנות ברביות שישנות בקצה השני. אני ממילא לא יכול לדבר איתן".
    "באסה, איך הסתדרת כל השנים האלה לבד?" התפלא.
    "זה היה קשה". נאנח ההונגרי אנחת עייפות. "בהחלט. מזלי שהיה לי לפני שלוש שנים חבר נאמן-" הוא מחה את דימעותיו שהחלו ליפול על זקנו הצהוב- אדום- כחול- לבן, והמשיך: "אבל הוא עזב, המסכן. זרקו אותו למכולה. איזה בקבוק שקט ונאמן הוא היה". אמר ביובש שלא תאם את דימעותיו לפני כמה שניות בודדות.
    "אני מצטער", אמר לו הגבוה באהדה. "אבל תראה, הנה, אני הגעתי, ואני הדור הבא שלך".
    האישונים הצבעוניים שבתוך עיניו של המבוגר סקרו אותו לרגע בפליאה.
    "נכון", ההונגרי דפק על מצחו, "אתה מהדגמים החדשים והמשוכללים!", אמר בשמחה.
    "לא מכחיש ", חייך המשולש הגרמני. "במיוחד שאתה הקובייה ההונגרית ואני הקובייה הגבוהה פה בסיפור".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: TALTOOLS, גשם יורד, שיוותי ה’ לנגדי תמיד ועוד 16 משתמשים19 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    יפה מאד
  • 626
    • צ
    שיר קלף מיקוח
  • צופה מהצד //
    • קלף מיקוח

    ​

    פעם הייתי ציפור דרור
    שיער מתבדר ברוח
    ילד של שמש ואור
    טיולים ואוויר פתוח
    אהבתי לקפוץ לרוץ ולחזור
    לא רציתי לנוח
    ולא יכלו אותי לעצור
    מלצחוק ומאושר לצווח
    את הלחם לא רציתי לגמור
    לא משנה במה הוא מרוח
    היה לי את החופש לבחור
    בננה תפוז או תפוח

    וחשבתי שצהל עלי ישמור
    הכל היה נראה בטוח
    את הגדר אי אפשר היה לחדור
    מכשול לא ניתן לפיצוח

    עד שהכל קרס
    כשנכנס
    חמאס
    ושבר והרס
    גזל וחמס
    ופגע ודרס

    עוטף הוא שטף
    ישובים הוא תקף
    ראשים הוא ערף
    בתים הוא שרף
    ילדים ילדות הוא חטף
    את טובי הפרחים הוא קטף

    ואנחנו ספונים
    גדולים וקטנים
    קוראים לעזרה ולא נענים
    וכיתות כוננים
    והורים מגוננים
    וחסרי אונים
    נפלו בקרב פנים אל פנים
    אבות ובנות גם בנים


    היום אני בחור שחור
    מעלי מחבל זחוח
    מלא חשש וכאב ופחד טהור
    רעב ומושפל וזנוח
    אולי יחליטו אותי למכור
    ולעולם אהיה שכוח
    אולי בסוף אקפא מקור
    או יהרגו אותי כקינוח
    אולי פצצה לכאן תחדור
    ואפרי יתפזר ברוח

    אז אנא לפחות אתה תזכור
    תרשום אותי בלב על לוח
    ושאלוקים עליי ישמור
    רק לו יש יכולת וכוח

    לו הייתי ציפור
    לו הייתה לי כנף לפרוח
    לו יכולתי בחושך לחפור
    לו יכולתי לקום לברוח

    אני הוא הילד
    פעם הייתי גיבור
    יכולתי לסבול ולסלוח
    פעם הייתי כינור
    יכולתי לשיר ולשמוח
    פעם הייתי ציפור
    היום אני קלף מיקוח
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: הווה פשוט, ;בינארית, מירער ועוד 2 משתמשים5 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מכבדת את דעתך. עדיין לטעמי, אף שלא לצורך החריזה, כוננים משובח יותר. זה לא בדיעבד כי צריך חרוז...
  • 750
    • צ
    שיר שידוך
  • צופה מהצד //
    • ​

    מרגיש כמו נוהג ברכב
    בעיניים עצומות
    מנסה לקבל החלטות נכונות
    בסיבובים ובבלימות
    וכולם מבחוץ מנסים לעזור
    בהמלצות חמות
    והמון פרטים שמנסים להתאים
    חתן וגם חם וחמות
    ואני מגשש רועד וחושש
    שלא אטעה בהתאמות
    מברר וחוקר ויורד לפרטים
    וממציא שאלות מתחכמות
    ואצלינו בבית יש כבר מחברת
    מלאה ברשומות
    עם עצי משפחה ומגוון של תכונות
    מספרים של שכנים ושמות

    רוצה בשבילך את האחד
    שתמיד יעזור לך לצמוח
    שייתן לך גב ובטחון
    שייטע בך אומץ וכוח
    שיעודד שיהיה לך כנפיים
    להתרומם להגביה לפרוח
    שיסביר ויבריק ויחכים
    שיגרום לך לצחוק ולשמוח
    שיהיה קל איתו להסכים
    שלא יגרום לך לטרוח
    שיגונן וייתן לך מקום
    בו תרגישי בטוב ובנוח


    ואחד כזה שיודע לשתוק
    ולא כל הזמן ידבר
    ועם חוט שדרה שידע מה הוא רוצה
    אבל גם יידע לוותר
    ואם במקרה יראה חסרונות
    וכל כך ירצה לשפר
    שיעודד ויעצים את הטוב
    באופן חיובי ובוגר
    ושתזכי לראות בו את הטוב והיפה
    ותרגישי שכלום לא חסר

    וחוץ מכל זה אחד כזה
    שמור וקדוש וטהור
    שילמד כל היום עם משרה תורנית
    אולי שיהיה גדול הדור
    ומבחינה כספית שיהיה מסודר
    שגם את זה ניפטר מלפתור
    את יכולה להבין כבר למה עייפתי
    מלשאול מלבדוק מלחקור

    אני אבא כזה שרוצה
    בשבילך גם ללכת עד הקצה
    אני אבא כזה ויש לי חלום
    לקטוף בשבילך את היהלום

    ובעודי מנווט לי בחושך
    מתפתל ומסתבך
    מנסה להבין על מי אפשר
    לסמוך ולהסתמך
    מישהו צופה בי מלמעלה
    וצוחק ומגחך
    איך אני מדמיין שאני המוביל
    את המסע המפרך
    ושוכח שרק הוא מנהיג
    וקובע מי ומתי ואיך


    אז מה לי מחזיק בהגה
    ופוחד וחושש כמו כסיל
    כשאני בעצם בובה על חוט
    לא נוהג לא מנהיג לא מוביל
    אז אפשר להרפות להרגיע
    להתפלל להבין להשכיל
    כי היושב במרומים סולל בשביל שתינו
    מסלול ודרך ושביל​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מצלמה חדשה, נסיך על חלל, שושנה פרקש ועוד 15 משתמשים18 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    אהבתי את הקטע של ההשם מגחך. זה חזק, ונכון לכל עניין שעונה על הגדרת 'תכננתי איכשהו, ארגנתי משהו...
  • 1K
    • צ
    שיר גיבור מלחמה
  • צופה מהצד //
    • הוא רצה להיות שחקן עם גלימה
    או להתמקצע ברפואה משלימה
    רצה להקים משפחה מקסימה
    הוא מצא פגז מרגמה
    דם וכאב ודממה

    רצה לשמור להגן
    לרקוד לנגן
    מסיבות לארגן
    חביתות לטגן
    תריס או מנעול לתקן
    הוא מצא את עצמו על כסא גלגלים .... מסכן

    הוא רצה לפקד על פלוגה
    ללכת בראש להוביל
    להתאמן בקרב מגע
    תמיד אחרים להציל
    הוא עכשיו מתרגל ללא הפוגה
    את המרפק מנסה להפעיל
    הוא מצא פיזיוטרפיסט משוגע
    שנלחם איתו על כל תרגיל

    רצה להיות איש העולם הגדול
    ללמוד צרפתית וערבית
    עכשיו הוא רק בודק אם יכול
    לקפל אצבעות ולאיזה זווית
    והוא מצא דרך איך לאכול
    להצליח לבלוע את כל הכפית

    הוא היה איש צעיר
    נחוש וקליל ומצליח
    עם עתיד מזהיר
    ומסלול ברור ומבטיח
    הוא היה המפקד שלא חשש
    לחשוף את עצמו בצריח
    עכשיו הוא מרגיש זקן וגדול
    מסורבל כמו אבטיח
    נכה לתמיד לא יכול
    בודד וחלש וזנוח
    וצריך התחשבות ועזרה
    ומרגיש לא נעים להטריח


    אז אם תהיה לכם הזדמנות
    ואולי תפגשו אותו בחנות
    ולא תהיה לכם מספיק סבלנות

    ולא יהיה לו נעים אליכם לפנות
    ובזמן שאתם תמשיכו להנות
    הוא ירצה לעזוב ככה בלי לקנות

    או אם תראו אותו בכיכר
    ותתעצלו לעזור כי גשום וכי קר
    והוא סתם נכה אנונימי לא מפורסם או מוכר
    אל תסתכלו במבט מנוכר
    גשו אליו הרי אתם לא עשויים מסוכר
    והוא הרי לא אמור להיות שוב בשדה הקרב כך מופקר


    תדעו שרק במדינות הזויות
    גיבורים צריכים להילחם על זכויות
    ותזכירו לעצמכם וגם לו
    שכל מה שיש פה זה בזכותו ובגללו
    שלעזור לו זאת לא תרומה
    לא טוב לב ולא נתינה
    הוא איבד את הכל במלחמה
    הוא עשה את זה בשבילכם ובשביל המדינה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: :)CHANI, קראנצ' פיסטוק, ירושלמים 2 ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ניהול קהילת כתיבה
    ניהול קהילת כתיבה
    תזכורת: אנא הוכיחו שקראתם את הכללים. ולכל הפחות את השורות הראשונות ממש... בהצלחה.
  • 185
    • I
    שיר מֻטִּים אַתֶּם מֻטִּים.
  • I.Q //
    • ב''ה

    מֻטִּים אַתֶּם מֻטִּים.

    כְּשֶׁשְּׂנֵאתֶם אֶת חַבְרְכֶם בַּסַּפְסָל שֶׁמִּמּוּל.

    כְּשֶׁהֲפַכְתֶּם לְמִפְלָגָה וּלְשֵׁבֶט וּלְמִשְׂפָּחָהּ.

    כְּשֶׁחֲפַרְתֶּם תְּהוֹם סְבִיבוֹתֵיכֶם. כְּשֶׁעֲלִיתֶם לָרֹאשׁ הַתֹּרֶן.

    נַעֲשִׂיתֶם כְּחַיּוֹת הַמִּדְבָּר שֶׁשָּׂשִׂים אֱלֵי טֶרֶף.

    הוֹתַרְתֶּם אֶת זַכּוּת הַשֵּׂכֶל -

    זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ אֶת נְקֻדַּת הַיֹּשֶׁר,

    שֶׁחוֹתֵר אֱלֵי אֱמֶת,

    לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם.

    וְכָל מָה שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיכֶם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ בּוֹ

    לְמַעַן תּוֹצִיאוּ מִשְׁפָּטוֹ לְאוֹרָהּ -

    מֻטִּים אַתֶּם בּוֹ, מֻטִּים.

    שּׁוֹאֲלִים אַתֶּם אַךְ: הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ?

    זְנַחְתֶּם אֶת מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה,

    וְלֹא נוֹתַר בְּיֶדְכֶם מְאוּמָה.
    • תודה
    Reactions: -חיה-, ;בינארית, נפתלי בן אשר ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 3K
    • ת
    סיפור בהמשכים המלכה זו אני
  • תהילולי //
    • סיפור בהמשכים שאני כותבת אשמחר להערות בע' והארות בא'

    המלכה זו אני
    פרולוג
    כולם מכירים אותי בתור המלכה החזקה והרצינית
    שכל מילה שלי יכולה לחרוץ עולמות לטוב או למוטב אשתו של המלך זו שלפיה ישק דבר
    חזות חזקה ואיתנה יוקרתית ושווה.
    וכך גם אתה בני האהוב מכיר ותכיר אותי כאמך המלכה ,אתה הנסיך בן תפנוקים של אביך המלך.
    אך את עברי היקר מפז שהשתנה והפך למשחק גדול וכאוב שלא מרצוני נגררתי אליו ועד עכשיו, אני מתחרטת למה שגרם אליו אילו יכולתי להחזיר את הזמן לאחור, אילו יכולתי הייתי משלמת כל סכום שבעולם על מנת לחזור לעברי הטוב והנעים ושם הייתי כה שמחה לגדלך לעברי העשיר והמלא בכל טוב,
    לא כמו ההווה והעתיד המלאים אך לפי דעתי ריקים וחלולים ללא מטרה ללא דרך.
    לכן אני מגוללת את סיפור חיי שילווה אותך כשתגדל.
    תלמד ממנו מהי הדרך הנכונה ואיך גם במקום מלא פיתויים כביתך הנוכחי אפשר ,כן ,אפשר לעמוד בעקרונות יקרים מפז ונופת צופים על פני הפתיונות החומריים והרעים.
    סיפור חיי גם ילמדך בני מאיזה בית אני אמך אוהבתך מגיעה. בית ועד לחכמים בית של סופרים שאני מקווה שתמשיך בדרכיו.

    שלך
    אמך אוהבתך
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: גשם יורד, ד. מ., אוראל סולטן ועוד 11 משתמשים14 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תהילולי
    פרק ז' לאחר הביקור המוזר הלא מוזמן אצל המלך פניתי לאגף שלי בארמון ,על מנת לתכנן את המשתה, בשביל...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה