קהילת כתיבה מקצועית

עודכן לאחרונה 9/2/22

1K

נ

שיר כי פור

3/2/22

ויבוא עדני אותו יום
אשר לילו כיומו
כך פתאום
ולא אדע מקומו

וילחש אלי בחום:
מה ארע כי
תבכה את היום
לא עת ספוד היא

ואיקץ, מתרונן משנתי
לא חלום היה זה
לבשתי את כותנתי
אלך לחפש החוזה

ויביאני במראות אלוקים
כי צובאות הנה
וישם קובע במצחי
ונחושה את זרועותיי

יצרי עומד לפניי
ואפן אליו עורף
כי פניי ילכו אל שם אלוקיי
ובשדה אלין עד חורף

אל תשאלוני
איכה מצאתי את אהבתי
פן יארכו מיליי
ומשקליי אף הם אין איתי

רק אומר, אם תחפצו
יען כי עין בעין ראיתי
ודודי אמר שאם תחפשו:
"הן אני אליכם שעיתי"

Reactions: מצפה ופועל לישועה, מוריופ, Angular ועוד 12 משתמשים15 //

4 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/2/22

נ

נ. גל

תודה רבה! השיר בא לספר את תחושת ההיטהרות שמעניקה השמחה הפורימית. רצון אמיתי להיות אדם טוב יותר...

עודכן לאחרונה 9/2/22

794

ק

שיר תחש

קופי 100 //

8/2/22

מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ הַצִּבְעוֹנִי
מְכַנִּים לוֹ שֵׁם
בְּלַחַשׁ
בִּקְרִיצָה מְזַלְזֶלֶת
הֵם קוֹרְאִים לוֹ
'תַּחַשׁ'.
וְהוּא,
אֲפִלּוּ לֹא טוֹרֵחַ
לְהָרִים עֵינָיו
שָׂשׂ לוֹ וְשָׂמֵחַ
בִּגְוָנָיו.

"תחשים" - (שבת כח) מין חיה ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה לכך מתרגם ססגונא ששש ומתפאר בגוונין שלו.

Reactions: 2u2, -חיה-, הווה פשוט ועוד 26 משתמשים29 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 9/2/22

מ

מוריופ

נהדר - המשל והנמשל...

299

כ

שיר //משכן//

כותב השורות //

7/2/22

מִי שֶׁכָּאן
אִמְרוּ לוֹ - צֵא!
כָּל עוֹד וְעוֹד לֹא הִתְכּוֹנֵן.
אִמְרוּ לוֹ שֶׁלֹּא יִגַּע
שֶׁלַּאֲרוֹן לֹא יִתְקָרֵב.

מִי שֶׁכָּאן
וְעוֹד נִשְׁאַר
אוּלַי מָצָא שָׁם אֶת עַצְמוֹ
אוּלַי מָצָא מְקוֹם מִפְלָט.

וּבוֹא נַנִּיחַ
הַדְּבָרִים עַל הַשֻּׁלְחָן
הֵיטֵב נָרִיחַ
הַכַּוָּנוֹת עַל בֻּרְיָן.

וְלֹא בַּחֹשֶׁךְ
רַק לְאוֹר הַמְּנוֹרָה
שֶׁיַּבְחִינוּ שֶׁיִּרְאוּ כֻּלָּם.
שֶׁיִּלְמְדוּ הֵיאַךְ עוֹשִׂים מִשְׁכָּן.

יֵדְעוּ הַכֹּל כִּי מֵאֲחוֹרֵי
פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ
מִסְתַּתֵּר לוֹ
לֵב זָהָב.

Reactions: מוריופ, Angular, אפרת תהל ועוד 4 משתמשים7 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 7/2/22

383

I

שיר לָעַיִן לִרְאוֹת

I.Q //

7/2/22

בָ''הּ

אִלּוּ נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת -

אֶת מָה שֶׁמִּתְחוֹלֵל בְּלֵב הָאָדָם.

הָיוּ אֲנָשִׁים זְהִירִים בִּלְשׁוֹנָם,

הָיוּ הָאֲנָשִׁים חוֹמְלִים.

אִלּוּ נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת -

הָיוּ אֲנָשִׁים מַבְחִינִים כְּרֶגַע

בְּאָמָּנֵי הַמִּלִּים

נוֹשְׂאֵי נְאוּמִים מֻפְלָאִים

שֶׁמּוֹלְכִים שׁוֹלַל אֶת הַהֲמוֹנִים

בְּכִשּׁוּף בְּלַהַט.

וְכָל הַמְּחַפְּשִׂים שָׁעָה שֶׁל קוֹרַת רוּחַ

שָׁעָה שֶׁל תַּעְתּוּעַ, בָּאִים מֵהֶם שִׁכּוֹרִים,

וְחוֹזְרִים חָלִילָה אֶל הַמְּצִיאוּת.

אִלּוּ נִתְּנָה רְשׁוּת -

הָיוּ הָאֲנָשִׁים מְחַפְּשִׂים דָּבָר שֶׁל אֱמֶת לְהִשָּׁעֵן בּוֹ.

לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לָעַיִן לִרְאוֹת

יֶתֶר עַל מִדָּתוֹ

כִּי אָז לֹא הָיָה לָאָדָם מָקוֹם נִסְתָּר

מָקוֹם שֶׁהוּא שֶׁל הָאָדָם

עִם עַצְמוֹ

עִם אֱלֹקָיו,

וְהָיָה הָעוֹלָם חָסֵר.

Reactions: Ayalas, נועה לבין (Tamar), מוריופ ועוד 11 משתמשים14 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/2/22

נ

נ. גל

וואו! שיר ששווה קריאה שלישית, מחשבה שנייה ומקום ראשון. מדוייק ויפיפה.

419

ל

שיר "פופולארית " או תכתוב טוב י-הי-ה טוב...

לבי //

7/2/22

בְּסַ'ד
א.
פּוֹפּוּלָרִית
מְשׁוֹרֶרֶת לָעִנְיָיָן
קִינָה תִּשָּׂא
וְיֵשׁ לָהּ מִרְשָׁם

חוֹבָה! קֻרְטוֹב דִּכְּאוֹן
לבְזֹק נֶפֶשׁ חֶשְׁבּוֹן
סְפֵקוֹת לְתַבֵּל
נוֹקֵב מְבַלְבֵּל
מָה שֶׁיּוֹתֵר

עַל דֶּרֶךְ לְלֹא מוֹצָא
מִי אֲנִי מָה
וְלָמָּה

ב.
נִשְׁכֶּבֶת לִישֹׁן
וְהִנֵּה חֲלוֹם
אַט נִפְתַּחַת מְגֵרָה
הַגִּיג הַדִּכִּי הַמַּרְטִיט
שֶׁלָּהּ, אֲהָהּ

מְטַפֵּס- לְאָן?
לְמִטָּתָהּ הַיְשֵׁר
מַפְחִיד נוֹרָא

Iחִזָּיוֹן עַל סוֹף
עוֹלָם
פִּקּוּד הָעֹרֶף אַזְהָרָה
רְעִידַת אֲדָמָה
נֶחְבֵּאת מִתַּחַת
לַשְּׂמִיכָה

וְהִנֵּה הִיא בְּno way
ללֹא מוֹצָא
מְגַשֶּׁשֶׁת, מַשֶּׁהוּ לַח
דְּמָעוֹת?
הִיא בּוֹכָה!

פִּתְאֹם רָאֲתָה מַלְאָךְ
לֹא זוֹכֶרֶת בְּדִיּוּק
אֵיךְ נִרְאָה
רַק חִיֶּיֵּךְ לְכֻלָּם

תִּכְתְּבִי טוֹבבבבבבב הִזְהִיר
יִ-הְיֶ-ה טוֹב
חִישׁ גַּז
וְנֶעֱלָם

Reactions: לוצ'י, עט להשכיר, מוריופ ועוד 8 משתמשים11 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 7/2/22

1K

שיתוף - לביקורת בהגרלה ובזמן קריב

הדוויג //

6/2/22

"אז סגרנו על מכונית, חבילת שיפוץ לבית, כרטיס אשראי מוטען ב-20,000 ש"ח וחבילת ביגוד לאישה. אפשר לבחור עוד מתנה אחת", הודיע אבא בארשת פנים חגיגית משהו.
כל המשפחה ישובה הייתה סביב הקטלוג הצבעוני של ההגרלה הסינית, עוברים דף אחרי דף.

"נופש בחו"ל" אמרה ציפי בעיניים חולמניות.
"אבל זה נופש זוגי, לא משפחתי" הצביע יוסי על האותיות הקטנות.
"אז רק אני ואבא ניסע", אמרה אמא.
"אני לא נוסע לשום חו"ל", מחה אבא "תאמינו לי, הכול יש בארץ".
"עוד לא התגברת על הפחד טיסות?"
"מה.. לא קשור. גם על פי הלכה זה לא פשוט לצאת לחו"ל לצורך טיול".
"אין בעיה אבא, אם אתה לא רוצה אז אני אסע עם אמא. טוב?" ציפי התחילה לסמן וי על המשבצת הקטנה.
"סליחה?" התקומם יוני. "זה אמור להיות פרס משפחתי.למה שרק את ואמא תטוסו לכם לחו"ל ואנחנו נישאר פה בבית? אני לא מוכן".
"אז איזה פרס אתה רוצה?"
"יש פה נופש משפחתי ב'נופשים בגליל'. 10 מיטות כולל לינה וארוחת בוקר".
"מה צריך עשר מיטות? אנחנו רק שמונה במשפחה".
"אז אני אזמין עוד שני חברים".
"אם זה בלי ארוחת צהריים אני לא מסכימה", אמרה אמא. "אני לא יוצאת לנופש בשביל לקלף תפוחי אדמה במטבח של הצימר בזמן שאתם חוגגים לכם בבריכה".
"יאללה אמא, את כבר מקבלת את החבילת ביגוד לאישה".
"תדבר בכבוד לאמא", חינכה שושי. "חוץ מזה למה נראה לך שהחבילת ביגוד זה רק לאמא? זה לכל הבנות".
"בעיקרון בחרנו את זה רק בשביל אמא", פסק אבא. "אבל אל תדאגו, אם היא לא תשתמש בהכול הבנות יקבלו את הזיכויים שיישארו".
"היי תראו, יש גם תוכי מדבר" התלהב אברימי.
"אני חושב שכדאי לקחת חצי קופה" אמר אלחנן שבדיוק חזר ממעריב.
"מה זה שווה? זה רק חצי". אמר אברימי. "אולי מטאטא רובוטי".
"קשקוש. אני מכיר את המטאטא רובוטי הזה. זה בדיוק שואב אבק"
"האמת שאני צריך שואב אבק" נזכר אבא.
"למה?"
"בשביל האוטו. תראו איזה אוטו גדול זה, 7 מקומות. ואיזה מנוע שיש לו, חבלכם על הזמן".
"עוזרת בית לשנה", הציעה אביגיל בעודה מעלעלת בקטלוג. "היא תעשה כלים במקומי"
"ואולי היא גם תסכים ללמוד איתי למבחנים" התלהבה גילי.
"אם כבר, אז משכורת לשנה", אמר אלחנן.
"אבל זה רק לשנה. מה נעשה אחרי שתיגמר השנה?"
"בסדר. שנה הבאה יש עוד הגרלה סינית".
"מה עם התוכי מדבר?" הזכיר אברימי.
"אתה בעצמך תוכי מדבר" אמרה רותי. "למה אנחנו צריכים תוכי מדבר? מי בדיוק יהיה אחראי להאכיל אותו?"
"אני".
"ומי יאכיל אותו כשניסע לנופש בגליל?" שאל יוני.
"אין נופש בגליל" התעצבנה ציפי. "בואו נבחר 10 טיפולי יופי בקסם קוסמטיקס".
"וואלה יופי".
מה הבעיות שלך?"
"זה לא מיועד למכוערות כמוך".
"מצחיק מאוד, תינוק אחד".
"ילדים! לא לריב. בכלל לא בטוח שנזכה. אנחנו תורמים רק בשביל החסד".
"זה הוא התחיל"
"די! מה זה ההתנהגות הזאת? אם עכשיו אתם מתנהגים ככה, איך תתנהגו כשנשב כולנו במיצובישי אאוטלנדר החדשה?"

Reactions: ליטאי פשוט, ב.ל.ת., אמת מארץ תצמח ועוד 101 משתמשים104 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 7/2/22

ק

קופי 100

ושום מילה על וויכוח 'דרך מי נתרום'? השכנה הקרציה, או הבת דודה העלוקה?

עודכן לאחרונה 6/2/22

2 3K

ה

שיתוף - לביקורת פְּסַנְתְּרָיָא דְּקַרְתָּא//

המכחול והנפש //

31/1/22

פְּסַנְתְּרָיָא דְּקַרְתָּא//

הַהִיא אִתְּתָא דַהֲוָה בְּדִידָא בְּבֵיתָא
וַהֲוָה מִצַּעֲרָא נַפְשָׁהּ טוּבָא
יוֹמָא חֲדָא קָא חַלְשָׁהּ דַּעְתָּא
וְאָמְרָה אִיזִיל וְאַחֲזֵי מַאי עַלְמָא דְּבַר,

אָזְלָא בְּשִׁיבְבוּתֵיה וְהַדְרָא בָּתַר
אִתְּתָא דְּתֶהֱוֵי לֵהּ לְצַוְתָּא
כִּדְאַמְרִינָן טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ
מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ,

אָזְלָא פָּגְשָׁה בְּהָהִיא מְשׁוֹרְרְתָּא
דְּהַוָּהּ בְּדִיחָא עֲלֵה נַפְשֵׁיה טוּבָא
נָקְטֵיה בְּיָדָהּ כַּחֲדָא מַחְתָּא וְאָזְלִי
לְהָהִיא כִּכְּרָא דְּמָחוֹזָא
בְּקַרְתָּא דִּירוּשָׁלַיִם
סָמוּךְ לְאַתְרָא דְּנִשְׁתַּיֵּר לָן
מִבֵּית מִקְדָשָׁא וְהֵיכְלָא,

מֵהָכָא לְהָתָם אִתְקַבְּצוּ הַנּוּ אִנְשֵׁי
דְּקַיְמָא בְּצַעֲרָא דִּילְהוֹן
וּבָעוּ לְמִצְוָח צַעֲרָן קָמֵיהּ עַלְמָא
וְאִית בְּהוֹ דְּכָתְבִי שִׁירַיָא
וְאִית דִּמְנַגְּנֵי אֲ'מִינִים וְעוּגָב'
וְאִית דְּיָתְבֵי וְשָׁתוּ חֲמַר מְדִינָה
ןְפַטְפּוּטִי פַּטְפְּטָיָא וּמָעֲלוּ עָשָׁן
כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן,

אַדְּהָכֵי וְהָכֵי אָתָא בָּתְרֵיהוֹן אִינִיש
דְּלָא מְעַלֵי, וּבָעִי לְמֵמַר לְהוֹן מִידִי
וְלֹא אַשְׁגְּחוּן בֵּהּ
וְאָמְרוּ לֵהּ זִיל מֵהָכָא וְאָזַל,

אָמְרָה חֲדָא
חָזוּ לְהַאי שִׁירָא דִּכְתָבִית
בְּלֵילְיָא חֲדָא
דְּכָל אֵימַת דְּעַגְמִימָא עָלַי נַפְשַׁאי
אָנָּא נַפְשַׁאי כְּתָבִית עַד דְּאַרְוַח לִי,

''י-ה רִבּוֹן עָלַם
אֲפִּיק נַפְשַׁאי מִגּוֹ חֲשׁוֹכָא
וְיָהֵב לִי נְהוֹרָא בְּלִבָּא
וְזָכֵּנִי לְמִעְבַּד רְעוּתְךָ
וּלְמִישְׁבָּק רְעוּתָא
דְּיִצְרָא בִּישָׁא''

וּמִשְׁתָּעֵי בְּמִלְּתָא תְּלַת שָׁעֵי
עַד דְּאָזַל לֵילְיָא וְאָתֵּי צַפְרָא.

נ.ב. מוקדש למטיבי הלכת
ולדוברי השפה בלבד..
בהתנצלות מראש מאת חבריי
שאינם ממביני השפה..

Reactions: בר., הפוך על הפוך, שמים חדשים ועוד 23 משתמשים26 //

39 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/2/22

ק

קופי 100

כם חן גם לך!

עודכן לאחרונה 6/2/22

717

י

שיתוף - לביקורת כעשן תכלה

יאן //

6/2/22

כולם עמדו דום. המצביא התהלך, ידיו שלובות מאחורי גבו, וסקר את הצבא הקטן בקשיחות.

אתם מבינים שזה לא יכול להימשך כך. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. תם עידן. עברו הימים. חלפו הזמנים. היה טוב וטוב שהיה.
לאחר עוד כמה קלישאות פנה לנושא.

אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל לאחרונה המדד עלה מאוד. הקטנים פלבלו בעיניהם.
יוקר המחיה, הסביר להם אבא. זאת אומרת שאין יותר במבה של אוסם, אלא רק של זולי.
יבבה קלושה חלפה בחדר.

בקשר לחד פעמי, פנה אבא לבנות הגדולות: נכון שכבר הוצאנו מהבית את כל הזבל המזהם הזה, אבל צריך לעבור לשטחים נרחבים יותר. מהיום אין יותר טישו. עוד מעט ריפקה תלך לספתא להביא משם את כל המטפחות. מה יש? מה שהיה טוב לסבא יהיה טוב גם לנו.

אפרים ומנשנש, אותכם אנחנו שולחים לתוכנית דיאטה מיוחדת במימון הקופה כמובן. תוכנית שער הנו"ן. תוך חמישים יום להגיע למידה חמישים. נמאס כבר עם הזלילות הליליות שלכם. אתם קמים בלילה ומפריעים לי ולאמא לאכול בשקט.

ודבר אחרון: היות שהבית ריק כל יום משמונה עד אחד, אנחנו נשכיר אותו לצורכי משרד. תדאגו שיהיה מסודר פרפקט.
אבל אני כן בבית בבוקר! נזעקה אמא.
זה בדיוק. תלכי לעבוד. שניים במחיר אחד, חייך אבא חיוך של גאון הדור.
הוא קרס על הכורסא ושלף חבילת פרלמנט ארוך.
מה זה אבא, עברת לפרלמנט? תמיד אמרת שזה יקר מאוד!
עכשיו, אחרי כל החיסכון הזה, אני יכול להרשות לעצמי, ענה אבא.
הוא השעין את ראשו לאחור, היטיב את כיפת הגרוש לקדקדו ופלט ענן צחור מלא תקווה.

Reactions: מתן מאור, שבי רוזן, הרי זהב ועוד 40 משתמשים43 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/2/22

י

יאן

זה אלגוריה לממשלה

עודכן לאחרונה 6/2/22

1K

כ

שיתוף - לביקורת למה הדבר דומה?

כותב השורות //

5/2/22

למה הדבר דומה?

קפה ועוגה, שיחה נכנסת, אמא על הצג.
לאמא אני תמיד עונה, גם באמצע הביס.

'מאירק'ה, מגיע לנו מזל טוב'
'רותי ילדה בן'.

בגדול, זה הספיק לי, בשביל לאחל מזל"ט לאמא/סבתא, ולחתור לסיום כדי להתקשר לגיסי, האבא הטרי.
אבל אמא שתהיה בריאה, לא תעשה לי את זה.
היא לא תשאיר אותי אכול ספיקות ודל פרטים.

'אתה לא מבין איזה ניסים'!
'היא ילדה במעייני, בשש חמישים, בדיוק לפני ארבעים דקות, בלי זירוזים בלי כלום, ושתבין שרק בארבע היא באה לבית החולים, מזל שהספקתי להגיע, אין אין ניסים'!
'התינוק חמוד, קטנצ'יק כזה, שוקל שתיים שמונמות'.

'מזל טוב אמא'! ניסיתי להשחיל, אבל היא פשוט המשיכה.

'אני לא מאמינה שנעשיתי סבתא בפעם העשירית, מה אני יגיד לך להודות לה' על הכל'.
'ומאירק'ה אתה לא מבין, איך הוא דומה לו'!
'למי'? שאלתי בסקרנות מעושה.
'לאבריימי, בעלה של רותי'.

'מה דומה לו? אמא, הוא נולד עם זקן צמוד ומשקפי פלסטיק, וחצ'קון ליד האוזן'? שאלתי אותה כשידעתי - היא לא תאהב את השאלה.
'תפסיק עם הציניות שלך מאירק'ה, כשתראה אותו אתה גם תגיד, תלכו לבקר אותה מחר בערב'.
הנה זה נגמר.
'תודה אמא על העדכון ומלא מזל טוב ונחת מכולם, להתראות ביי'.
אחרי שיחה משמחת שכזאת, מה שעמד מול עיני היא דמותו של גיסי אבריימי בגודל של 45 ס"מ ובמשקל 2800 גרם.

לקראת הביקור ערב אצל היולדת והרך הנולד ידעתי שאצטרך לבוא עם דמיון בכושר, אחרת לא אגיע לעמק השווה עם אמא, שלבטח תהיה שם, ולא רק היא...
הדבר הראשון שעשיתי הוא לעדכן את אשתי, בעיקר ב- למי הוא דומה! כדי שלא תסתבך חלילה עם השוויגער, מחלוקות לא בבית שלנו! אמא שלי תמיד אומרת...

השיחה עם גיסי הייתה כלבבי, קצרה ומתומצתת, איחול לבבי, משפט על אבהות, תכנון ברית מהיר, הצעות למוהל, סנדק, אולם, קייטרינג, ו...צליל ניתוק.

האתגר הבא היה לעבור את השומר בכניסה למעייני, זה היה קל, בחסדי שמים.
הוא כנראה היה בסוף המשמרת, מנומנם ופתי שמאמין שבשקית FOX יש בורקסים קנויים.

אמא כבר הייתה שם, ורק דקה עברה עד שהדיון כבר היה בשיאו.
'תראי את העיניים שלו, בול אבריימי'.
'אבל אמא', רותי ניסתה למצוא משהו מתווי הפנים המובהקים של הרך הנולד, שמזוהה עם משפחתנו.
'האף של סבא נחום! לא אמא'?
'ממש לא'! חרצה הסבתא, 'לסבא נחום היה אף מאורך יותר'.

זה היה הזמן שלי להוסיף חטא על פשע ולומר –
'אמא, רותי צודקת, אין לו כמעט שערות, בדיוק כמו סבא נחום'.
'אתה ממשיך עם זה? מצחיק מאוד! תמיד אמרתי שגברים לא מבינים בזה'.
'ואולי גברים גם לא רוצים להבין בזה'.
נס שבאותו רגע נכנסו המחותנים לבית רוזנברג, אחרת זה היה הולך ומחמיר.

חיכיתי כל כך לרגע שבו תבוא המחותנת, בטח יש לה פיצוח שונה לתווי הפנים של הרך.

'איזה חמוד! וואו, הוא השתנה לגמרי מהתמונות ששלחתם אתמול במייל, איזה יפיוף'.
עם זה אני מסכים לגמרי, סוף סוף יש היגיון בדיבורים, אתמול הוא היה נראה ממש גוזל.
לאכזבתי, זה קרה רק לרגע.

'העיניים של אבריימי, זה בטוח'! אבל מאיפוא הלחיים האלה? אני לא מבינה'?.
'אולי מ- רותי' ניסתה אשתי לגשר, אבל אמא שלי התעקשה, 'רותי לא הייתה עגלגלה כשהיא נולדה'.
'השפתיים של משפחת רוזנברג של בעלי', המחותנת ירדה ממש לפרטים.
'והאוזניים מזכירות לי את סבתא שלי, ראיתי תמונות שלה כשהיא הייתה קטנה'.

כמה ברורות יכולות להיות תמונות מלפני 90 שנה? צריך לגייס אותם לשב"כ למחלקת זיהוי פלילי, הרהרתי.
אני מזמן כבר לא אוחז ראש, למי הוא דומה.

בדרך חזור עשיתי סיכום עם אשתי
העיניים של אבריימי
האף של סבא נחום
השפתיים של רוזנברג
האוזניים של הסבתא רבא שוורץ
והלחיים אולי... של רותי.

ואולי לכן כשאמרו לי -
איך הוא דומה לו!
לא הבנתי
איך הוא דומה לו?

Reactions: moshe_rot, דו משמעי, נסיך על חלל ועוד 40 משתמשים43 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/2/22

ה

המלמד מבני ברק

:ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO:

עודכן לאחרונה 5/2/22

2 3 10K

מ

שיתוף - לביקורת לחובבי ממלכה במבחן

מתרגשת //

15/1/22

מחכה לביקורת!

.
אולה היה נבוך. מה שהתגלה לפניו כרגע המם אותו לגמרי.
זכר ההחלטה הקטנה שביצע בעבר, עלה בו בחדות.
הוא יכול לשטוח בפני איסתרק את הנתונים.
בכך, בעצם, יתקן את ההחלטה ההיא, שעכשיו התברר מעל לכל ספק שהיתה מוטעית לחלוטין. אולה הידק שפתיים.
הוא קם ממקומו, ויצא לכיוון חדר העבודה של המלך. שם, שיער, אמור המלך להיות כעת.
הוא יפגוש בו, ויספר לו את האמת. אם הדבר יועיל לשברי הלב של איסתרק להתאחות, והיה זה שכרו.
המשרת פתח את הדלת בפניו. אולה יצא החוצה, צעדיו נחפזים.
האוויר הקר היכה בו. אולי לא נכון הוא עושה. אולי הוא לא צריך לספר על כך לאיסתרק, בטח שלא בדחיפות שכזו. ארוחת הצהריים תערך בעוד כשעה, הוא יכול לחכות עד אז. לא צריך למהר.
אולה נשם, ואז נשף באחת. מרוקן את ריאותיו מאוויר.
'לא יכולת לדעת', הוא מזכיר לעצמו. אבל הצביטה שחש בליבו כעת, מוחשית עד מאד.
הוא לא יודע מה לעשות. האם זה לא סובל דיחוי? האם חייב הוא להפריע למלך באמצע עבודת יומו, העמוסה בלאו הכי, ולהכניס אותו לסערת רגשות?
אולם מצד שני, אין הוא יכול לספר על כך למלך בשעת הארוחה. הוא זקוק לפרטיות, בשיחה הזו.
-
דמעות ניקוו בעיניה של אונמר ונשרו לאיטן על הדפים המלוכלכים.
אולה כמעט והתחרט על כך שהביא לה אותם, בטח במצב רגיש כמו שלה.
"לא אמרת לי, אולה. מעולם לא אמרת לי מילה. לו רק-" קולה גווע.
אולה שתק. הרבה דברים הוא מעולם לא אמר לה. השנים שבילה מאובק בשדות קרב, בין חייליו, היו למעלה מהשגתה של הנסיכה.
"איסתרק יודע?" מבטה תבע ממנו כל כך הרבה. הוא נענע בראשו לשלילה.
"לך אליו, אולה. הבא לו את הדפים. אם לא תוכל להחזיר את הגלגל לאחור, לפחות תקל מעוצמתם של רגשות האשם."
"אחשוב על כך." אומר אולה. "אבל האם באמת יעודד אותו לקרוא את המסמכים?" הוא תוהה בשקט.
"כן. לך אליו עכשיו, אל תתמהמה. ספר לו הכל". קולה בטוח. "המתן עד שיגמור את עיסוקיו הדחופים, ולאחר מכן, כנס אליו. הוא ישמח לשמוע."
שבריר היסוס עוד נראה על פניו של אולה, אך למראה נחרצותה של אונמר, חלף גם הוא.

אולה פנה לחדר העבודה של המלך, צעדיו בטוחים. יציבים.
לזקיף העומד בפתח, הורה למסור שהאקסידטור אולה מקאן, גיס המלך, ממתין לפגישה דחופה ברגעים הקרובים.
-
איסתרק הרים את ראשו בתמיהה. הפרעה כזו בסדר היום, על ידי אולה, זכורה לו רק פעמיים בלבד. ובשתי הפעמים הללו, היא היתה קריטית. האם כך הדבר גם עכשיו? לחייו של איסתרק שוקעות. אם כן, אולה צריך להיכנס ללא שהיות.
הוא הניד בראשו, והזקיף הכניס את אולה פנימה.

המלך מברך את גיסו לשלום, עייפות משתלטת עליו.
שרידי מאבק פנימי נראים על פניו של אולה, המאומן כל כך בשליטה על פניו. איסתרק, בתנועת יד שקטה, מורה לו לשבת, ולדבר.
"הוד מלכותו שלח אותי, לפני מספר שנים, להשגיח מקרוב על בני אחוזת בנטיליאן. לוודא שלא פורצות מהומות. לשמור על מיכאל מקרוב, לקראת שובו הביתה."
איסתרק מהנהן בראשו.
"ואז, התחילו המהומות. האבקה השחורה פוצצה הרים, התגלו מורדים…" אולה מחליט לקצר, כשרואה את הבעת התמיהה על פניו של איסתרק.
הוא מתאר למלך את המעמד בו היה, הזמן בו התפוצצה האבקה השחורה, ואת הדמות שראה שם, חסרת חיים.
הוא מספר לאיסתרק על דבריו האחרונים של יקוואל. קולו מעורבב, נוגה.
"החלטתי אז, שלא אגלה לאיש על מותו של אחיך, ועל מילותיו האחרונות. גם לא להוד מלכותו." אולה מתנשם. "אבל הבוקר, עברתי על המסמכים מאיזורי הצפון שהתקבלו בזמן האחרון. וגיליתי שם… את אלו." הוא שולף מספר מסמכים, כתובים בדיו שבורה, מלוכלכים.
איסתרק מעכל את המידע החדש. מופתע. צר לו על יקוואל.
עוברות כמה שניות, עד שהוא נועץ עיניים באולה, תוהה. "הכרחי שאקרא עכשיו?" שואל חרש.
אולה מתלבט. "אני חושב… הוד מלכותו, הדברים יועילו. ולו בשביל לפתור לבטים נפשיים, הנמשכים כבר שנים… הייתי ממליץ." את מילותיו האחרונות הוא לוחש.
מבטו של איסתרק מרפרף על העמוד הראשון. על אף שעברו שנים מאז שראה את אחיו הקטן, הוא אינו נזקק ליותר מרגע כדי לזהות את הכתב המפוזר שעולה ויורד מהשורה כרצונו.
הוא חש את גופו מתקשח באחת. "איני יכול להניח את מטלותיי בצד, ולשקוע בקריאת מסמכים של אדם, שאיני מאמין בחפותו. תודה, אולה." אומר איסתרק בקור.
אולה שוקל את צעדיו. כנראה נכשל בלשכנע את המלך. אבל מה הוא עוד יכול לעשות?

המולה נשמעת מן הדלת, ואונמר פורצת פנימה, מחזיקה את שולי שמלתה בידה.
"אתה פה!" היא נושמת בהקלה, כשרואה את אולה. "סיפרת לאיסתרק? נתת לו?" קולה מקווה, נרגש.
איסתרק מהדק את שפתיו. "שלום וברכה, אונמר. שבי, בבקשה."
"שלום שלום," מצחקקת אונמר במבוכה, ומתיישבת על יד בעלה. "איסתרק," היא רוכנת קדימה, להיטות בקולה. "אולה סיפר לך מה הוא מצא?"
"אכן." הוא עונה.
אונמר מתעלמת מן הכבדות שבקולו, ומתעניינת: "קראת את המסמכים?"
כשהיא רואה את הבעת פניו, היא מבינה את התשובה לבד. "הם חשובים, איסתרק. תקרא אותם," היא כמעט פוקדת. "אני קראתי." קולה רועד. "בגלל זה אני אומרת לך לקרוא. בשבילי, איסתרק, בבקשה".
איסתרק בוחן אותה בשקט. "עכשיו? לא סובל דיחוי, אני מבין?"
"אתה מבין נכון". היא מאשרת.
"טוב." הוא נאנח, נוטל את המסמכים לידיו. "אקרא אותם."
אונמר ממצמצת. כניעתו של איסתרק הייתה מהירה למדי.
"אתה מתכוון לקרוא אותם עכשיו, נכון?" היא מוודאת.
מבטו של המלך לא ברור, ואונמר מתחילה להרים ידיים.
"אני שוקלת לערב את הלה". היא מאיימת, מיואשת.
איסתרק מתעלם. הוא מעיין בדוח התקציבים השנתי של הצבא, בו עסק לפני שהגיעו.
אונמר פותחת את פיה וסוגרת בחוסר אונים שאינו תואם אותה כלל.
"איסתרק, יקוואל כבר לא איתנו" היא משפילה את עיניה. "אתה יכול לקרוא את מה שהוא כתב, בכל מקרה זה לא ישנה כלום. אולי, רק את דעתך."
איסתרק מרים את עיניו. רק לפני מספר רגעים הוא שמע את הבשורה. אזכורה שוב, גורם לפעימות כאב בחזהו. "אני אקרא אותם עכשיו," הוא חותך. "תודה, אונמר. תודה, אולה."

אולה משתהה מעט, ואז קם. הוא מתלבט אם לומר משהו, ומחליט שלא.
אונמר קמה גם היא. "תהיה חזק, איסתרק. תמיד היית." היא לואטת.
הם יוצאים, ואיסתרק נוטל את הדפים בחזרה.
הוא מבקש מאנשיו לצאת, להותיר את עצמו בפרטיות. רק אז, מרשה לעצמו לעיין בדפים, לקרוא.
מה שמתגלה לפניו, הוא יומן חייו של אחיו, יקוואל. האח שגרם לו כל כך הרבה מפחי נפש, מרירות, וזעם.
הביטויים, הניסוחים, הכל משקף במדויק את סגנון דיבורו של יקוואל. אף לא צל של ספק במהימנות המסמכים עולה בליבו של איסתרק.
הוא נסחף לסיפורים המתוארים, לאנקודוטות שהעלה אחיו על הכתב.
ללבטי נפשו, לרגשותיו של יקוואל.
כשהוא מסיים, הוא מגלה שנוזל מלוח מרטיב את פניו המחוטבות. יפחות רועדות שלא ביקשו רשות, נמלטות מהגרון. כבר הרבה זמן שלא בכה, הרהר, המום מעצמו. אבל הרגשות חזקים ממנו.
זכרונות עולים בו, הבזקים צצים. ולמרות שהבין את עצמו, כעת הוא הבין גם לליבו של יקוואל.
והתעצב, התעצב עד מאד, מסופו של הנער.

איסתרק נושם עמוק, ומבקש לקרוא לנאיתן.
הוא מגיע, ואיתו כד זהב מלא במים צלולים, מגיש למלך בשתיקה.
איסתרק רוחץ פנים בידיים רפות. עוד רגעים אחדים, הוא יצטרך להחזיר לעצמו את שריון ההגנה. לאטום פניו, לא להראות דבר ממה שקרה.

נאיתן מסיים, והמלך נעמד. "תודה, נאיתן. נצא לסעודה".
המלך יוצא, ואנשי הפמליה שחיכו בחוץ, מתקרבים. מצטרפים להליכה החפוזה-משהו של המלך, אל אולם הסעודה.

עוד יבואו ימים, עולה מחשבה במוחו של המלך, בעודו מאט את צעדיו, מנסה להרגיע את עצמו.
ימים טובים יותר. שלווים יותר. ימים בהם הטוב ישלוט בעולם. ובימים ההם, ישבו על יד שולחן מוזהב, ארוך, אבא ואמא, הוא ויקוואל, ושאר בני המשפחה.
ורוגע ישרור. ומנוחה.

Reactions: yael305, טראכטער, RPO ועוד 93 משתמשים96 //

50 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/2/22

מ

מירי11111

טוב זה מעניין. מתברר שאין בימת כבוד. יש מושב כבוד של המלך... לא מתוארת במה או שולחן מיוחד שמפריד...

עודכן לאחרונה 4/2/22

829

נ

שיר לא חולמת

נועה לבין (Tamar) //

3/2/22

חשבתי שהיום

הכול נגמר

חשבתי שמחר

יפקוד שכר.

אבל עבר ומחר

ואתמול נגמר

והכול אצלי נשאר.

שחור ובוץ ולכלוך ורפש.

בלי סיבה, היא לא מוצדקת.

חשבתי שאלך,

חשבתי שאחזור

חשבתי שבסוף

יהיה יותר טוב.

אז חשבתי, ואמשיך לחשוב

ואולי אקווה, ואולי אחלום.

אולי עוד ייקרה ואצא מהבוץ

אבל גם אם לא

אני אמשיך לחשוב.

Reactions: מולטימדיה 10, Yudilabin, אפרת תהל ועוד 7 משתמשים10 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/2/22

ש

שלחן עורך

לפסק שיר יש כמה דרכים, וכמו שבשיר אין כללים נוקשים, כך גם בפיסוק השיר. יש שעושים פסיק בסוף כל...

עודכן לאחרונה 2/2/22

2K

י

שיתוף - לביקורת היום בו העולם קפא (לנצח)

יוסף יצחק פ. //

31/1/22

חלק א' מתוך 2 פרקים. להעלות את ההמשך?
אם חשבו האנשים ביקום, שרק בסרטים ושרק סופרי הבדיון הראו לעולם פחות או יותר , כיצד יראה לו העולם אחרי שיקפא לחלוטין, וכל האנושות תכוסה בבלוק קרח לבן וענק, הרי שהם טעו טעות מרה. סופרי הבדיון כך הוכיחו גם הפעם כי הם צדקו.

היה זה יום בהיר ושמשי. יום שגרתי למדי. אנשים הלכו ברחובות, חופי הים היו מלאים, והתחזית שיקפה מראה אופטימי למדי. לפתע, מבלי הודעה מוקדמת, וללא חיזוי כיסו עננים אפורים את השמים. השמש נעלמה מבין העננים. לו רק ידעה האנושות כי זו הפעם האחרונה שבו היא תביט בשמש, היא הייתה מנצלת את הדקות הקודמות יותר בדקדקנות.

גשם חלש שמהר מאוד התגבר והתגבר החל לשטוף את הרחובות. אך עדיין לא כולם קלטו את האסון הקרב ובא. רוב האנשים היו סבורים שתוך מספר דקות תצוץ השמש השורפת והעולם ישוב למסלולו הרגיל.
אך לא! זה לא קרה.
במקום זאת הטמפרטורה החלה מתקדמת לכיוון האפס.
בשלב הזה רוב האנשים התנערו מרבצם. חופי הים התרוקנו, לאחר שהים החל לגעוש. תלמידים שבו מבתי הספר מוקדם, עסקים נסגרו. רוב הסופרמרקטים היו עמוסים באנשים שהחלו לרוקן מדפים לתוך עגלותיהם, פשוטו כמשמעו. היה ברור שמשהו לא רגיל קורה כאן.

השאלה, מהו?

רוב ערוצי המדיה והחדשות ראיינו אנשים בולטים בתחום חיזוי מזג האוויר, לרוב אנשי המקצוע האלו לא היה הסבר. המדענים הסבירו כי תמיד הייתה אפשרות של 'ההתקררות הגלובלית' – מה שנבע מ'ההתחממות הגלובלית' ונתנו הסבר מדעי ארוך ומשעמם לדבריהם, מה שדרבן צופים רבים להעביר ערוצים לערוץ אחר שילחיץ אותם כהוגן.

הסופרמרקטים נסגרו. שלג קל החל לרדת ברחובות. הרשויות נקטו באמצעים מיוחדים על מנת להזהיר את הציבור מלעשות שטויות, כמו כן הם גם סיפקו ציוד בסיסי לאלו שאין להם. חסרי בית (הומלסים) נאספו למקומות מרכזיים לחסרי בית, עד יעבור זעם.

השלג ברחובות החל להיערם די מהר לגובה די מרשים של מטר וחצי. במקומות שונים ברחבי העולם אף יותר.
מה שהכי סיקרן את כולם, ואת אנשי המדע בפרט – איך ההשפעה היא גלובלית, ולא מקומית. העולם הופתע ובגדול לאחר שנראו תמונות נדירות של שלג בעובי חצי מטר (!) נערם על דיונות המדבר הגדול בעולם – מדבר סהרה!

אנשי המדע מסרו לעיתונות כל מיני הבהרות על הירח שמתקרב לכדור הארץ ועוד כמה דברים בלתי מובנים.
הרשויות פרסמו המלצות לא לשחק בשלג, והמליצו להישאר בבתים ולהישמע לכוחות הביטחון. אולם רבים לא נשמעו להוראות ויצאו לבלות ברחובות המושלגים.

ארבע שעות לאחר מכן והשלג נמדד בנקודה הנמוכה בעולם, בים המלח, בגובה שישה מטרים. מפלסות השלגים עוד ניסו לפלס את הכבישים לצוותי החירום, אך מהר מאוד התייאשו והחלו נסוגים, מחפשים קורת גג חמה.
הטמפרטורה בחוץ ירדה אל מתחת לחמישים מינוס מעלות.

באנטרטיקה ורוסיה ושאר המקומות הקרים, עוד היו רגילים, זה לא היה חדש עבורם שכל כך קר בחוץ. ממשלות שונות היו עסוקים עם ממשלותיהם של אלו כדי לקבל טיפים ועצות בנושא גל הקור ומזג האוויר הקפוא.

ענקיות הסרטים הודיעו על מבצעים מיוחדים לרגל הסופה, והנחות מטורפות. רבים אכן התפתו לפרסומים והעדיפו לבלות את זמנם בראיית סרטים, מאשר להביט בעולמם המושלג הנשקף ממצלמת הרחפן של סוכנויות החדשות.
גם בארץ ישראל המצב לא פסח. מנהלי 'אוצר החכמה' הודיעו כי לקראת הסופה ניתן יהיה ללמוד בתוכנה בחינם. מתנדבים שונים של עמותות צדקה דאגו להסתובב ולעזור לנזקקים ואנשים מבוגרים, אך עם כל זאת, המצב לא נראה מעודד.

"אי אפשר להילחם בטבע", הודה בתבוסתנות ראש הארגון המטאורולוגי העולמי (באנגלית: World Meteorological Organization) (ראשי תיבות: WMO), "נאלץ להתפלל לאלוקים שהטבע ירגע מזעמו", סיכם.
ה- GAW("הפיקוח האטמוספירי העולמי" -Global Atmospher Watch ), עקב בדאגה אחר המתרחש. מנהל אתר ה-GAW לא האמין בחלומותיו הגרועים שכל כך הרבה אנשים יכנסו לאתרו, ומחד הוא כל כך הצטער שאלו הם הנסיבות שגרמו לכך.

עשרים וארבע שעות לאחר מכן, הודיע ראש ארגון ה-WMO בהצהרה שפרסם מביתו, על מצב חרום. מילותיו היו מיותרות, כולם יכלו לראות זאת מחלון ביתם. כלומר, מי שיכל. הגשם שלא הפסיק לרדת הפך מהר מאוד לקרח.
בתים החלו מכוסים בשכבות קרח אין סופי. האוקיינוס נעטף בשכבת קרח עבה, הדגים לכודים מתחתיו, ומעליו שכבת קרח קשיחה רק הולכת ונערמת.
בבניינים רבי קומות, המים פרצו את דלתות החרום והציפו את הקומות התחתונות. דיירים רבים עלו לקומות הגבוהות, שם הם יכלו להביט באין מפריע בעולם החדש. עולם שקט וקפוא.

כשירד השלג האחרון שוחחתי עם חבר על השלג בשנת תשע"ד (מי שזוכר), ואז התגלגלה שיחה קצרה על מצב שבו העולם קופא לחלוטין, מה שהוביל לכתיבה זו.

תנו לי ביקורת!

Reactions: ג וידאו, ספריה בהכחדה12, yael305 ועוד 21 משתמשים24 //

11 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 2/2/22

ל

לבי

מי צריך בכלל דמיון או תרחיש בלהות יש ב'ה אמיקרון ועטלפים תלויים בהפוך בשווקים ברואן ומיליארדי...

703

פ

שיר לא כל יום פורים

פינחס כהן //

2/2/22

אדר, הנהדר, אינו מודר,

זכינו בכפליים,

ובשמחה יסור יגון, וגם קידר,

למשך כחודשיים.

וכשיגיע יום הפורים,

איככה נחגגהו יום מיומיים,

אולי משום כך סביב לה הרים,

כי הכל מעלין לירושלים.

אך מה נשתנה, שבת מתנה,

שאל הבן הקט,

למה אבל למה,

לא כל יום שבת.

לא כל יום פורים, עונה אמא בחכמה,

מיטיבה את משקפיה על חוד אפה,

וממשיכה: אם היה כל יום שבת הנעימה,

פורים היה נעלם מהמפה.

Reactions: נועה לבין, נ. גל, אפרת תהל ועוד 2 משתמשים5 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 1/2/22

674

ה

עזרה תמחור לעריכת ספר שירה

המכחול והנפש //

1/2/22

אשמח אם יודיעוני איך וכיצד מתחמרים עריכה והגהה וכו'
בתודה מראש
או שמא יש מאמר שכתוב בנידון

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 1/2/22

7

7שבע7

בעריכת לשון דווקא נוהגים לתמחר לפי מספר תווים בטקסט. שירים נהוג גם לנקד, ואת זה מתמחרים לפי...

עודכן לאחרונה 31/1/22

2K

נ

שיתוף - לביקורת אין צלקות ביופי שלך.

נועה לבין (Tamar) //

29/1/22

"טלי, את רוצה לשחק איתי?" שירי דפקה בדלת הבית שלנו, שמלתה כחולה.

כיווצתי את גבותיי בחשד, "מה?"

"אהמ... תופסת?"

"לא".

"טוב, אז חבל".

"לא רוצה". סגרתי את הדלת כמעט לגמרי.

"אוף, את אף 'פם לא רוצה לשחק", התעצבנה שירי, "רק פעם הסכמת".

לא עניתי לה. סגרתי את הרווח שנשאר בדלת. אין לי כוח לשחק. בעצם, יש לי כוח, אבל רק אם סופי לא נמצאת.

הכול בגללה.

פעם כולן רצו להיות חברות שלי. אני הייתי הכי אלופה בכל המשחקים, והבאתי לכולם ממתקים כל הזמן, ובמקום שירי, קבוצה שלמה הייתה דופקת לי בדלת.

אבל היום סופי לא מסכימה להן.

"אוף, היא באה?" קריאה נשמעה מהחלון-בסלון, רצתי אליו.

בדיוק אז יצאה שירי מהבניין, "לא".

סופי צחקה בקול, "יש, איזה כיף לנו! ככה לא נראה את הכתם המכוער שלה!"

כל הילדות צחקו אחריה. אפילו שירי.

הלב שלי התכווץ. סופי מדברת עלי.

"נכון, איכסוש", הצטרפה זהבית, קולה מתנגן כזה. "זה גדול כזה... אני לא מבינה, למה היא לא שוטפת את זה פשוט בברז?"

"מה, זה לכלוך?" שאלה עוד בת, שלא זיהיתי אותה כי הייתי למעלה.

כל הבנות צחקו עוד פעם.

העיניים שלי נרטבו מדמעות. הסתכלתי עליהן כשהן החליטו מי התופסת וקבעו גבולות ל'קדרים באים'. כולן שיחקו, רצו. לכולן היו פנים חלקות, בלי כתם סגול על הלחי. ולאף אחת לא היה אכפת שאני לא באה גם לשחק.

שתי ידיים של אמא נגעו בכתפיי. נבהלתי. ניגבתי מהר את הדמעות והסתובבתי אליה.

"מה קרה, טלי?" אמא התיישבה עד שהייתה בגובה שלי. "למה את עצובה?"

"כי..." ניסיתי להגיד, אבל פתאום באו עוד דמעות ונפלו על הלחיים שלי.

קול בא עוד פעם מהחלון, זו סופי, זיהיתי אותה. "הי, כל הלחי שלך מלוכלכת בשוקולד! כדאי לך לנקות את זה מהר".

אמא העיפה מבט לחלון וחייכה, "את רוצה ללכת לשחק איתן, מותק?"

לא הספקתי לענות. סופי עוד פעם אמרה בקול חזק, "חי... אז יהיה לך כתם כמו לטלי. לא כדאי לך..."

אמא קפצה וסגרה במהירות את החלון. היא הרימה אותי והתיישבה איתי על הספה. "זה מה שקרה?" לחשה.

הנהנתי.

"אבל את יודעת שזה קישוט", הזכירה לי אימא, "זו נשיקה מהשם. נשיקה של קישוט, נכון?"

הנהנתי שוב. הדמעות נטפו לי על הסנטר והכתם בלחי צבט לי.

"אז למה את עצובה?"

"כי סופי לא יודעת", הדגשתי את 'סופי', כעסתי עליה. נעלבתי. "והיא אומרת לכולם שזה מכוער".

"אז לכי תסבירי לה", ליטפה אמא את שיערי, "היא באמת לא יודעת".

לא רציתי. גם מהחלון הסגור שמעתי אותן צוחקות. אבל אמא הביאה לי חטיף וחייכה אלי, "ביי, מתוקית".

לא הייתה לי ברירה. ירדתי לאט בבניין וכשהגעתי למטה עצרתי מול המראה. ילדה בלונדינית עם כתם סגול התקרבה אלי ממנה. התקרבתי גם אני.

"זה יפה", לחשתי לילדה כשליטפתי את הכתם שלה. "את יפה".

הילדה שבמראה חייכה אלי. עזבתי אותה ויצאתי לחצר.

החטיף רשרש בידיי. אני לא אסביר לסופי שאני יפה. אני רק אזכור את זה.

כי זה מספיק.

noa labin

Reactions: קוש, הרי זהב, E078 ועוד 32 משתמשים35 //

10 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

נ

נועה לבין (Tamar)

תודה!

עודכן לאחרונה 31/1/22

2 8K

אתגר נספח כללי לאתגר החודשי #2: ידיעת חדשות

מ. י. פרצמן //

11/12/21

כאן נעלה דיונים, שאלות והערות הנוגעים לאתגר.
להודעות הקשורות למקצוע - פנו ל נספח המקצועי.
לאתגר וליצירותיו פנו לאתגר.

Reactions: פרוגמטי, נ. גל ו-הכלבויניק3 //

32 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

ס

סיפור8

בעז"ה מרגש:giggle: תודה רבה לשופטים היקרים, @אריה ארליך @הדס אפיק @סיוון רהב מאיר על ההשקעה של...

עודכן לאחרונה 31/1/22

2K

נ

שיתוף - לביקורת התינוקת שלי

נ. גל //

25/1/22

התינוקת שלי לא תמימה. רק עיניה רכות כמים, ושפתותיה חלב.
התינוקת שלי לא למדה מאום על החיים, ובגדיה מלמלות, סרטים.
היא ענוגה כמו לא נגע בה העולם, יפה כמו שהיא ברה.
תכול עיניה כמו מקדם, מן הגן אשר נטע הק-ל. אצבעותיה נקמצות שוב ושוב, סוגרות על החיים הקטנים, הפועמים שבה.

התינוקת שבי, לא תמימה. היא קומצת וקופצת, צורחת בקול אימה.
התינוקת הקטנה הזו, הרכה, בועטת בכולם, כבר שנים. לא מוצאת מקום להניח את ראשה בין המלמלות.
הלילות והימים שווים בעיניה, היא תקום בכל שעה רק כדי לעורר רחמים, לבקש מעט חום וטל ילדות.
מילותיה אין איתה, עם התינוקת שבי. רק עיניה תדברנה מישרים, בחוסר קול.

התינוקת שלי ענוגה, מתוקה, וטעמה - לענת דמעות. היא לא תדבר, לא תשחק בשפתיים. רק תביט בעולם, שותקת.
התינוקת שלי לא השתנתה, למרות שהיא עברה ארצות וימים. החיים כמו חלפו לידה, נוגעים ולא נוגעים. מרפרפים כמו עפעפיה.
מאום לא יפגע בה, בתמימותה. איש לא יוכל להרביץ בה מוסר או לבעוט בה אל החיים.
היא עודה מאמינה שבינה ובין העולם ישנו קו ברור, ואיש לא יוכל לחצות אותו, להיות עימה.

התינוקת שלי תמיד מחפשת. מבקשת את הבלתי מושג, כוספת אל מֵעֵבֶר.
רגליה הקצרות לא יכולות לבקש, לתור. גם ידיה תושטנה בחוסר אונים, תופסות את המאום אל האצבעות.
ליבה פועם בה, בקצב הבכי. ופניה הרכות מתעוותות עם הדמעות, הרעב והעצב.
התינוקת שבי עודה מחפשת.
אותי, את אמא.

Reactions: נאני, מאה מם, tovy ועוד 29 משתמשים32 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

נ

נ. גל

תודה רבה לכן! מחמם את הלב.

עודכן לאחרונה 31/1/22

624

י

שיר {קרטיטורוס}

ישראל טיק //

31/1/22

צָעִיר לְיָמִים
הָיָה קַרְטִיטוֹרוּס
בְּלָמְדוֹ אֶת רָזֵי הַכִּשּׁוּף.

נַעַר תָּמִים,
הָעַיִן שֶׁל הוֹרוּס,
דַּם-תַּרְנְגוֹל, וּבְדֹלַח כָּסוּף.

כָּבֵד שֶׁל צְפַרְדֵּעַ,
מַטֵּה וְקָמֵעַ,
תָּמִיד בִּצְרוֹרוֹ, מוּכָנִים לְשִׁמּוּשׁ.

הוּא גַּם יוֹדֵעַ,
לַחֲלֹב דָּג דּוֹמֵעַ,
כֵּיצַד לִטְחֹן טַחַב כָּמוּשׁ.

כָּעֵת כְּבָר זָקֵן,
עָיֵף וְקָמוּט,
הִתְיָאֵשׁ מִלְּגַלּוֹת שִׁקּוּיֵי אַהֲבָה.

מַטְמוֹנָיו אָז רוֹקֵן,
מִכָּל קֶבֶר, חָנוּט.
וְנָטַל לְעַצְמוֹ פִּסַּת מַצֵּבָה.

יִקְסֹם וִיכַשֵּׁף,
בִּלְהָטָיו הָעַזִּים,
קֶסֶם שֶׁלֹּא יָדַע הָעוֹלָם.

הֵחֵל מְשַׁפְשֵׁף,
טַל וְצֶמֶר-עִזִּים
בָּחַשׁ בַּיּוֹרָה וּבְקֶצֶב הָלַם.

לָחַשׁ לְחָשִׁים,
פִּזֵּר קְצָת אַבְקָה,
וְהִנֵּה לְפֶתַע, נָגֹז נֶעֱלַם.

כְּלִחְשׁוּשׁ נְחָשִׁים,
אֲדָמָה נִבְקְעָה,
מִמֶּנָּה טִפֵּס מְדֻיָּק וּמֻשְׁלָם.

עֵץ מְפֹאָר,
נִשָּׂא וְעָבוֹת
בֹּהַק גִּזְעוֹ, כְּזָהָב מְנַצְנֵץ.

יֹפִי בַּל יְתֹאַר,
עֲנָפָיו לֶהָבוֹת,
נוֹשֵׁף, רוֹשֵׁף וּמַרְתִּיעַ כָּל נֵץ

צָחַק הָאַשַּׁף,
לִבּוֹ הִתְרַחֵב,
נָשָׂא צַמַּרְתּוֹ וְחִיֵּךְ לַמָּרוֹם.

שַׁלְהֶבֶת נָשַׁף,
וְאָז הִתְכּוֹפֵף,
לְקוֹל מִמְּטָרוֹ שֶׁל גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן...

Reactions: דיתוש, נ. גל, שיילה ועוד 16 משתמשים19 //

1 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

י

ישראל טיק

\\הערת אגב... דומני שחלק מכם נטלו השראה מהלוכסנים המלווים את הכותרת. אז בבקשה, {הסוגריים האלו}...

עודכן לאחרונה 31/1/22

1K

ביקורת ספרות מנחם משיב נפשי

מאל"ף ועד תג //

28/1/22

"ידעתי שלא ניתן לסמוך עליו" הרהרתי לעצמי.

אולי בשנה הבאה הוא יהיה 'בר-סמכא' שניתן לתת לו תפקיד ולהיות רגוע שהדבר יבוצע על הצד הטוב ביותר.

היה זה ערב נוסף בו ישבתי 'על המחשב' [מהיכן הביטוי המוזר הזה? גם בבית הכנסת יושבים 'על הסידור'?] שעות רבות. רבות מדי. מחבר הספר נושף בעורפי מימין, הגרפיקאי ובעל הדפוס נושפים את נשיפתם השמאלית, ואני בתווך מנסה למצוא את השעה ה-25 ביממה.

ספרתי במהירות-במרירות 12 כוסות קפה חזק שהורקו אל גרוני בשעות האחרונות. מנסות להעיר את התאים במוח שפרשו לנוח.

הרגשתי צורך דחוף לכוס נוספת. כוס בר-המצוה שלי... זה או קפה או מיטה. אבל הייתי כ"כ מרוכז במסך שמולי, מנסה להבין את כתב היד של המחבר [אין לו מחשב בבית?] בדפי ההגהה שלו, ובו בזמן מחפש את המיקום המדוייק בו התיקון אמור להיכנס – שלא היה זה נכון עבורי לקום ולהכין את הכוס המיוחלת.

קול מתוק ונעים קטע את חוט מחשבותיי: "אבא, לילה טוב". היה זה מנחם הקטן. השבוע חגגנו לו 7.

בהחלטה של רגע, תוך כדי הזזת העכבר בעצבנות לעבר היעד המבוקש [למה אין אפשרות שהעכבר יודיע "הגעת ליעד, היעד נמצא בשורה מעליך"?] מצאתי את עצמי שואל את מנחם אם הוא יוכל להכין לי כוס קפה?!

מנחם התרגש מעצם הרעיון. גם קפה של גדולים. גם מים חמים. גם אבא סומך עלי. כל הטוב הזה ביחד.

"1 קפה, 1 סוכר, חצי מים חמים ומעט חלב" מלמלתי.

את סוף המשפט מנחם כבר לא שמע. הוא רץ לו בעליזות למרחבי הבית.

המתנתי דקה. דקה נוספת. נוספה עוד דקה. עוד דקה ועוד דקה, אך דא-עקא, הדקה נהייתה עבה.

ותשקוט הארץ 40 דקות.

"ידעתי שלא ניתן לסמוך עליו" הרהרתי לעצמי.

אולי בשנה הבאה הוא יהיה 'בר-סמכא' שניתן לתת לו תפקיד ולהיות רגועים שהדבר יבוצע על הצד הטוב ביותר.

בטח נרדם החמוד, שכח שאבא סומך עליו. דנתיו לכף זכות.

קמתי בעצלתיים ממרבצי. לרגע נדמה היה לי שהכסא בא אחרי כאומר: 'מה זו הבגידה הזו? ככה נפרדים אחרי תקופה כה ארוכה'?!

נכנסתי בחרש לחדרו של מנחם.

מנחם ישב שם וסביבו מאות כוסות חד-פעמיות לשתיה חמה. האוסף הענק והידוע של מנחם.

מנחם שמח מאוד לקראתי.

"אבא, בוא תעזור לי להחליט. אני כבר הרבה זמן מחפש את הכוס הכי יפה ויקרה של האוסף שלי, להכין לך דוקא בה את הקפה שלך".

3 תובנות עלו בי באותו הרגע:

אני צריך בדחיפות טישו לנגב את הרטיבות הפתאומית שבעיניים.
אני מסיים הערב את כל הספר. ככה זה כשאני ישן אבל ליבי ער.
עם כזו מתיקות, מי צריך סוכר בקפה?!

Reactions: דיתוש, סמילי, דיסי ועוד 17 משתמשים20 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

מאל"ף ועד תג

אין שם רווח מיותר. זה כנראה רווח טבעי של סוג הפונט "1 - לדוגמה... בכל אופן תודה על הדקויות.

עודכן לאחרונה 31/1/22

720

ה

שיתוף - לביקורת נקודת השבר

הזדמנות //

31/1/22

כל אדם יושב
על השבר
הסורי-אפריקני
ובאיזה יום
הלוחות
מיטלטלים
והרצפה
נשמטת
תחת רגליו
ומתוך הסדק
הוא נושא
איזו תפילה

Reactions: חלומות שווא ידברו, chani2006, נ. גל ועוד 7 משתמשים10 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

נ

נ. גל

אופס, טעות. תיקנתי. אם כי באמת המקלדת שלי זקוקה להחלפה...

עודכן לאחרונה 31/1/22

5K

אתגר אתגר חודשי #2: ידיעת חדשות

מ. י. פרצמן //

11/12/21

כתיבת ידיעת חדשות היא ענף בכתיבה העיתונאית. היא לא כתיבת מאמר, גם לא כתיבת כתבה: היא דיווח על אירוע שהתרחש.
ידיעת חדשות מורכבת משלושה חלקים: כותרת ראשית - שאמורה למשוך את הקורא אל הידיעה, כותרת משנה - שמפרטת מעט יותר על הידיעה, ותוכן הידיעה.
תוכן הידיעה (ולפעמים גם כותרותיה) עשוי מתשובות לחמשת המ"מים: מי, מה, מתי, מדוע, מקום.

זה, בקצרה, הולך להיות התמצית לאתגר החודשי הבא שלנו:
כתיבת ידיעת חדשות.

// האתגר
במהלך החודש הקרוב עליכם לבחור אירוע חדשותי כלשהו, ולכתוב עליו ידיעה.
ידיעה חדשותית כשמה כן היא, ידיעה שאמורה לחדש לקורא דבר מה. להציג סיפור שעבור הקורא הוא גם חדש וגם מעניין.
הידיעה תכלול כותרת ראשית ומשנה (בידיעות קצרות מספיקה לעיתים כותרת ראשית בלבד), סקירת האירוע, וראיונות רלוונטיים. כבונוס ניתן לכלול מדיה מתאימה.
שימו לב שלא מדובר בכתיבת כתבה, וגם לא בכתיבת מאמר אקטואליה או פרשנות. שתיהן סוגות של כתיבה עיתונאית וכבודן במקומן מונח. כאן נתמקד על ידיעות.

סקירה:
סיפור המאורע, לפי ראות עיניכם. שימו לב לענות על חמש המ"מים המוזכרים למעלה: מי מעורב במקרה, מה המקרה שקרה, מתי קרה המקרה, מקום המקרה, מדוע קרה המקרה. ניתן להוסיף פרמטר שישי: כיצד הוא קרה.
אורך הידיעה יהיה לפי ההיגיון: אירוע גדול יזכה לסקירה ארוכה, אירוע שולי יזכה לסקירה קצרה.

ראיונות:
ראיינו לפחות אדם אחד שקשור לאירוע.
לא בכל ידיעת חדשות יהיו ראיונות, נכון, אבל כדי לאתגר את עצמנו ולהרחיב את מעגל היכולות שלנו האתגר הזה יכלול ראיונות אמיתיים - לא פיקטיביים. אם האירוע מזכיר אנשים כלשהם, נסו לראיין אותם. אם אתם לא יכולים או לא רוצים, ראיינו אנשים אחרים שקשורים לאירוע בדרך כלשהי (לדוגמה: מומחים לנושא, עדי ראייה, פרשנים). ציינו את הקשר בצורה ברורה.
שימו לב לכך שהראיון תורם לידיעה, ואינו מודבק אליה בכוח.

מדיה:
תמונות / וידיאו רלוונטיים. הימנעו ממדיה בלתי ראויה.
שימו לב לציין את הקרדיט באופן גלוי.

// השופטים
קבלו את:
העיתונאית @סיוון רהב מאיר, כתבת ב'חדשות 12' ועוד,
העיתונאי @אריה ארליך, עורך מגזין 'משפחה', שחזר אלינו לאחר ביקורו ההיסטורי בימים עברו,
והעיתונאית @הדס אפיק, כתבת בעיתון 'משפחה' ועורכת משנה באתר 'הידברות'.

שימו לב, הפעם השופטים יתמקדו יותר על השיפוט והניתוח בסוף התהליך ופחות על ליווי לאורכו. התמיכה העיקרית תבוא מתוך דיונים פוריים בקהילה, כמו שהוכחנו שאנחנו יודעים לעשות לא רע באתגר הקודם.
הציפו את הפורום בדיונים, במדריכים מקצועיים - אם אתם מרגישים ראויים לכך, בתובנות על המקצוע. אל תחששו לשאול שאלות או ללבן נושאים שלא ברורים לכם מספיק. את המטרה אתם יודעים: לנצל את התקופה הזאת כדי ללמוד על התחום כמה שיותר.
מתייגת כאן את @Natan Galant, כנציג החדשות של פורומנו.

// השיפוט יתבצע לפי
- מסירת המידע כיאות. דאגו לכך שהקורא יבין את המאורע ויקבל בצורה בהירה את המידע והאינפורמציה שאתם מוסרים לו. שימו לב לדרג בתחילת הידיעה את הפרטים החשובים, ורק בהמשך את הפירוט שלהם.
המלצה: ניתן לכלול את כל חמשת המ"מים כבר במשפט הפתיחה של הידיעה, ומשם לעבור לפירוט. (לדוגמה: אזרח פלסטיני (מי) מהכפר חוסאן ליד ביתר עילית (מקום) יידה אתמול (מתי) בקבוק תבערה ופגע בכלי רכב (מה). נבדק חשד לרקע לאומני (מדוע).)
- אורך מותאם ונכון. ידיעה חדשותית אמורה להיות תמציתית ככל האפשר, ללא פרטים מיותרים ומלאים. עם זאת, יש מקרים שבהם נכון להרחיב מעט יותר, כדי להעמיק ולהסביר את הנושא.
- מציאת מרואיינים מתאימים.
- סגנון כתיבה נכון. הקפידו על משפטים קצרים וקליטים, היזהרו מסרבול.
המלצה: אם אתם לא בטוחים בסימן הפיסוק הראוי, עדיף לשים נקודה מאשר פסיק.
- שפה משובחת. הקפידו על שפה טובה, וליטוש ראוי בטרם ההעלאה. הימנעו ככל האפשר מטעויות דקדוק, כתיב או ניסוח.
שימו לב שעל אף שהשפה אמורה להיות מושכת ויצירתית - אין להתפייט יתר על המידה ולסטות מהנושא.

// דרישות
- הגשה במועד. דדליין: ו' בשבט. מוצאי שבת פרשת בא, ינואר 8.
- הגשת כל הסעיפים הנדרשים: כותרת, ידיעה, ראיונות (מינימום ראיון אחד).

לדיונים, שאלות והערות בנושא המקצוע פנו לנספח המקצועי
לדיונים, שאלות והערות בנושא האתגר פנו לנספח הכללי

בהצלחה רבה!

Reactions: סופריא - הוצאה לאור, ESTI., shevi123 ועוד 34 משתמשים37 //

13 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

מ. י. פרצמן

לשיפוט -->

עודכן לאחרונה 31/1/22

2 3 6K

אתגר אתגר חודשי #2 - ידיעת חדשות: אשכול השיפוט

מ. י. פרצמן //

9/1/22

מתכבדת להזמין לכאן את השופטים שלנו, לביצוע השיפוט על אתגר החדשות.
@אריה ארליך,
@סיוון רהב מאיר,
@הדס אפיק.
הבמה שלכם.

Reactions: פרוגמטי, יצחק ג., הייטקיסטית ועוד 3 משתמשים6 //

41 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 31/1/22

מ. י. פרצמן

תיעוד היסטורי: תחרות כתיבת החדשות בקהילת כתיבה מקצועית הושלמה בהצלחה לאחר קרוב לחודש ימים של...

עודכן לאחרונה 30/1/22

2K

שיתוף - לביקורת שלום עליכם, אמבולנס!

מֶנַחֵם //

28/1/22

בני ברק יקרה שלי, כולי התפעלות ממך. את לא מפסיקה להפתיע.

שלוש בלילה, איצקוביץ. קידוש לבנה.
נזכר שמחר זה נגמר, אי אפשר יותר לקדש. מחליט לעשות את זה כאן ועכשיו.
עומד בחוץ, רוקד כנגדה, איני יכול לנגוע בה.
ואז, זה קורה. בני ברק שלי, האמת, קצת התאכזבתי!
אין שלוש אנשים לרפואה - לאחל 'שלום עליכם', פשוט אין!
מחפש בכל מקום, מנסה לשכנע את המוכר של שלוימל'ה לצאת אתי החוצה ולהתברך באור הלבנה. הוא מסרב.
ממשיך לחפש, מוצא את הראשון אחרי עשר דקות.
כך חולפות להם הדקות, וסוף סוף אני מאושר, יש לי שלוש 'עליכם שלום'ס!
אני מסיים להנאתי, מנצל את העובדה שהרחוב ריק באופן מוזר כדי לרקוד בעוז טובים מאורות' - ואז צועד לביתי.

בדרך הביתה, בני ברק שלי, אני רואה שעל אף הכול - נשארת את!
כי האמת, כבר ממש דאגתי. תמיד סיפרו לי שאת עמוסה באנשים בכל שעות היממה, שבני ברק היא עיר של אנשים. מה שאומר - שאם אין אנשים, אין עיר!
אבל מה שראיתי בדרך, כאמור, הרגיע אותי, החזיר לי את האמון בך.
מרחוק כבר הבחנתי בהבהובים אדומים. סירנה.
מתחת לבניין מגורים רגיל, סטנדרטי כזה, הוא עמד שם, האמבולנס...
ומסביב לאמבולנס, הם עמדו שם, אלה שעושים את העיר.
אנשים!
והאמת, בני ברק, שהפתעת אותי.

שלוש בלילה! עשרים איש, סקרנים מכף רגל ועד שורשי שיער!
ככה אני אוהב אותך, בני ברק שלי.
עיר ללא הפסקה.

Reactions: פלטפורמה, סופריא - הוצאה לאור, רינהרינה ועוד 59 משתמשים62 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 30/1/22

AtArA R

הוצאת שם רע

696

ה

שיר גַּע //

המכחול והנפש //

28/1/22

גַּע בְּנִי גַּע,
גַּע וְגַעְגֵּעַ,
נַגֵּן לָהֶם
זֹאת לֹא בּוּשָׁה
לְהִתְגַּעְגֵּעַ,
כִּי מַהוּ הָאָדָם
אִם לֹא גַּעֲגוּעַ.

Reactions: וו החיבור, פינחס כהן, שולמית רוז ועוד 6 משתמשים9 //

0 תגובות

885

כ

שיתוף - לביקורת מלבין בשמחה

כותב השורות //

27/1/22

כ. משנתפס השלג בירושלים מלבין בשמחה.
הג"ה: ועושין אותו יום חג, ולובשין בגדי יו"ק ומשחקין בכדורים, ובקצת מקומות בונין כמין בובות, ויש להם על מה שיסמוכו, ומחליקין [י"ג ונתקעין] מכוניות בדרכים, ושובתין בו מקצת העם ממלאכה.
[הל' שלגים ורוחות סי' יר"ד סעיף כ' (ס"מ)].

האושר שמציף את הלב ניבט גם מהלבן שבעיניים שלכם, ירושלמים.

הרוח המקפיאה שליטפה בקור חמים ונעים את ידכם האוספות במרץ ערימות פתיתים, הייתה לגמרי לרוחכם.
הרוח, שרק אתמול כל כך הכאיבה לכם באצבעות הידיים שהחליפו צבעים במהירות, לבן/אדום/סגול/ כחול.
הרוח, שהעיפה את טיפות הגשם הסוררות אל מתחת למטריית הסיליקון שקניתם במיטב כספכם לקול הבטחתו של המוכר שהיא תחזיק לכם כל החורף, ובינתיים אתם אלה שמחזיקים אותה בשתי ידיים חזק חזק שלא תעופו.
הרוח, שהסתתרתם מפניה עטופים בשכבות על שכבות על שכבות.
זכתה היום שתצאו לקראתה בכדורים והחלקות.

טוב, זה לא הרוח.
נכון, זה השלג.
כבר תבינו, קשה לי לדבר על זה.

תיהנו לכם ירושלמים.

כבניברקי מגושם בימים סוערים אלו התעדכנתי תוך דקות על הבירה הלבנה ועל כך שנחסמה גישת סקרנים בכל מובאות העיר.
הקנאה קפאה בי.
בקור רוח מרשים, השתלטתי על המחשבות המדכאות עם פטנט ידוע של דמיון מודרך.

פניתי לחלון ביתי, אחד הגבוהים בעיר השטוחה למדי, הבטתי סביב.
נשאתי את עיני אל עבר השטחים הפתוחים הקטנים והמעטים שעוד נותרו בעירנו הצפופה.
הירידה הגדולה של רח' רבי עקיבא הייתה מושלגת כולה.
הרחבה במתחם בנדיקט, אחת הגדולות בעיר, התמלאה בצעירים מולהבים שקיבבו להנאתם כדורי שלג מעורב בשרידי פש'קווילים.
בגבעת פוניבז' התאפקו עד אחרי סדר ג', ורק קרוב לחצות ירדו הבחורים לאסוף להם מן השלג שירד בפתח הישיבה, אף אחד לא נגע עדיין במרבד הקסום שנח על הקרקע, שלושה חברמנים שמרו עליו בקנאות לבל יהין מאן דהוא ליטול מן הכפור עד אשר בחורי הישיבה יסיימו את הלימוד.
הכול היה כל כך נפלא ולבן.

חבל שכולם ישנים על יצועם כעת, לקול הגשם הכבד שלא פסק מרדת הערב.
הלגימה מכוס התה המהביל החזירה אותי באחת אל המציאות.

שלג, יש בירושלים.
תיהנו לכם, ירושלמים.

Reactions: פרומי ק., Chaya Lea, RACHELIZ ועוד 17 משתמשים20 //

0 תגובות

767

ל

שיר פרשה משפטית

לבי //

26/1/22

בְּסַ'ד
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים...
בַּעַל הַטּוּרִים מֵבִיא "תָּשִׂים" נוטריקון תִּשְׁמַע שְׁנֵיהֶם יַחַד מְדַבְּרִים

פָּרָשָׁה מִשְׁפָּטִית
קָנִיתִי לִי פְּרַקְלִיט
קִבַּצְתִּי הוֹן עָתָק
(וְאִיךָ אַחֲזִיר)
מַסְבִּיר לִי
כְּלָלֵי מִשְׂחָק

תִּשְׁמַע הַךְ פַּטִּישׁ
וּזְעָקָה
בֵּית הַמִּשְׁפָּט
תִּתְיַצֵּב כנכנע

וְזֶה הֶעָטוּף שָׁחֹר
חָבוּשׁ קפלט
הִוא "הַכֹּל יָכוֹל"
שְׁמֹר מֶרְחָק

הֵטִיל עָלַי אֵימָה כִּדְּבָעי
יוֹם וָלֵיל
אֲשַׁנֵּן
גִּרְסַת חַפּוּת
אֲאַמֵּן לַתְּנוּעת גּוּף

בְּרֶגַע הָאֱמֶת
מִתְגַּמְגֵּם
בּוֹשׁ נִכְלָם
הַהוּא "הַכֹּל יָכוֹל" מַפְטִיר
תַּשְׁתִּיק אוֹתוֹ כְּבָר שָׁם
וְאֵי כָּבוֹד
וְאֵין אָדָם

סָנֵגוֹרִי הָס נֶאֱלַם
סוֹף שֶׁהֵבַנְתִּי הָעִנְיָיָן
יַעַן כְּאַדְבוֹקָט מִן הַמִּנְיָן
שָׂם לוֹ לְאַחַת לתפוש
כֵּס הַמִּשְׁפָּט

לַשָּׁלוֹם לִמְחוֹזִי לָעֶלְיוֹן
אֶת רֹאשִׁי מַגִּישׁ כְּדוֹרוֹן
וְאוֹמֵר
מִיָּד אַשְׁתִּיק אוֹתוֹ שָׁם

קַד קִדָּה
עַנְוַת חֵן מֵרוּחָהּ
חָלִילָה חַפָּה מֵחֲנֻפָּה
כָּבוֹד אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט
הַמְּרוֹמָם
לְשֵׁם לִתְהִלָּה

וְלִי קוֹרֵץ
מַמְתִּיק סוֹד
כְּשֶׁאֶהְיֶ-ה בָּעֶלְיוֹן
אֶתֵּן לְךָ לְדַבֵּר
עַד הַסּוֹף
הָמוֹן

Reactions: אומנות., ללי99, דיונון ועוד 5 משתמשים8 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 26/1/22

1K

כ

דיון //פרשיית 'משפטים'//

כותב השורות //

22/1/22

על פרשיית 'משפטים'
במשמעות אחרת.
משמעות ריקה וחלולה מתוכן.
יהיו הדברים לעילוי נשמתן,
של מילים אבודות ששכחו מעצמן.

ואתם זכרו כי:
חייהן של מילים ביד הלשון!
זיכרונן לברכה, ולא תמיד עם היגיון!

איך אמר לי חבר, 'לך על זה' – כלום לא יישבר...
אז הלכתי,
ומצאתי את עצמי 'שובר את הראש' -
למה 'חבל על הזמן' - אם כל כך נהניתי.
ו'מה נסגר' - אם לא הדלת, ועלי.

ומה מוזר ש'תם עידן' - נמשך לנצח.
ו'סוף הדרך' בא, בדיוק כשאהבתם ורציתם עוד.
מוזר גם ש'כאילו' זה 'בעצם' - 'על באמת',
למה לא מתחת - אני שואל.

הידעתם ש'באמת' יאמר רק מי, החשוד כשקרן.
ואם אמר 'אשתדל'... אזי תדע כי, הסיכוי לא קיים.

איך 'עושים חיים', עם כיף ובילויים.
איך 'שורפים זמן', כשכלום לא עושים.
איך 'על הפנים', זה משהו רע.
ואיך מילה כמו 'נשמה', זקוקה להנשמה.

את 'איך בא לי' שהוא יבוא,
'בכלל' לא הבנתי!
ו'איזה יופי'?
אני עד היום לא יודע.

ועוד אחד שממש 'עלה לי על העצבים',
איך הוא אמר: 'סלח לי' אני ראשון בתור,
'באיזה קטע' אני אמור לסלוח לו?

ותכלס'
'יש מצב' ש-
התחלתי 'לחפור'...
ועם מקלדת.

אז די.
ו - 'יאללה ביי'.

אני גם כך כבר מבין
שאין לי מושג -
על מה אני מדבר!

Reactions: שלולית, Aארי, הדוויג ועוד 26 משתמשים29 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 26/1/22

Y

yonatanr

נדרים דף ל"א ע"א: מתניתין בזבינא דרמי על אפיה. רש"י: בזבינא דרמי על אפיה - עיסקא בישא.

עודכן לאחרונה 25/1/22

2K

ש

שיתוף - לביקורת לבן הערמי

שיילה //

24/1/22

"יש כבד עדיין?"

"לא, רק מעורב".

"עם מה? פתיתים?"

"כן, בקטנה".

"איך זה?"

"רך בטירוף".

"יש גזר?"

"ברור"

"אוקיי, אני בא"

"לחמם לך?"

"כן, לא מדי".

"בסדר, ותביא אתך משהו לאכול".

Reactions: רינהרינה, דוד פרידמן השני, אימון- והנחייה בNLP ועוד 122 משתמשים125 //

19 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 25/1/22

י

י. טל

@שיילה כמו תמיד... כתיבה קולחת סאטירית ומלאת חן יהודי... א' יידישע קאפ' .... או בלשון העם איפכא...

עודכן לאחרונה 25/1/22

2K

ב

שיר יש לי שיר שמעצבן אנשים

ביזנסטורי - אילה //

18/1/22

Reactions: כ., חפציבה ירקוני זה אני, bekky ועוד 49 משתמשים52 //

6 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 25/1/22

י

יהודית מדר

ההבדל הוא שפה חושבים על כל משפט.. ובקטע המעצבן שאמרת אפילו לא חשבו...

עודכן לאחרונה 25/1/22

2K

נ

דיון האם לאומנות יש כללים?

נועה לבין (Tamar) //

18/1/22

כתיבה היא תחום אומנותי. בעצם, כל אחד שרוצה, יכול פשוט לפתוח מסמך וורד ולכתוב סיפור. אין לזה כללים, סדר מסוים או משהו שיגרום לך לעצור ולהגיד: "רגע, עוד לא למדתי". בניגוד לכל מקצוע אחר.

האומנם?

מניסיונכם – האם כללי כתיבה שנלמדים בקורס או בכתיבה יוצרת אכן יוצרים חסמים ליצירתיות וכובלים את הכותב או לא?

אני למדתי כתיבה (לא יוצרת) ונעזרתי מאוד בכללים, אבל עדיין אני מוצאת את עצמי קוראת ספרים מסוימים מדהימים, שלא כתובים לפי שום כלל, ותוהה. איך זה עובד גם בלי?

אז כתיבה זו אומנות. והאם לאומנות יש כללים?

Reactions: Talya kadosh, מוריופ, שולמית רוז ועוד 7 משתמשים10 //

14 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 25/1/22

פ

פירי

אולי תלכי הפוך, ותבדקי כמה מהסופרים שמפרסמים כיום סיפורים למדו ואם כן איך/היכן. יש מצב שכבר היה...

קהילת כתיבה מקצועית

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

אהבת את הפורום? שתף>>