הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
0 תגובות
2 תגובות
10 תגובות
4 תגובות
בבוקר אחד קריר למדי נתלשתי אט אט מהשמיכה, נטלתי ידי במי הקרח שליד מיטתי, ופתחתי את פי לאמור 'מודה אני'.
"מ..", שיעול ארוך נפלט מגרוני והעיר את בני הבית, ניסיתי להתנצל אך מיתרי קולי נדמו, משמיעים קול ענות חלושה, הייתי כאילם.
כך במשך כמה ימים שוחחתי עם הילדים על גבי לוח מחיק גדול שהעמדנו בסלון, ופעמון מתכתי כסוף לא מש מידי, התחלתי להתמכר לזה.
אך אז באה שבת, אין לוח ואין פעמון.
בעצת @יאן הכינותי מערב שבת שלטים ייעודיים בכדי להשתמש בהם בלא לדבר דבר.
אין מה לומר, גאוני.
*כן*
*לא*
*אולי*
*גוט שאבעס*
*תגידי למוישי שאני מתפלל למטה, איפה שפעם פומרנץ ישבו, גוט שאבעס*
*תביא סידורים לי ולך, ואת העלון שמוחבא בארון מתחת לבימה*
*אף אחד לא יצעק עליך, תגיד שאני שלחתי אותך*
*נוו*
*תוותר ליעלי על המקום*
*כי אבא אמר*
*מלח*
*מלח*
*מים אחרונים*
*מי שקם מהמיטה לא יקבל מחר את מה שיקבלו מחר*
*קום לשחרית*
*אני לא מעיר אותך שוב, אם לא תקום עכשיו, תצטרך להתפלל בחב"ד ולחזור רק לסעודה שלישית*
*אין לי כח לרדת לסיבוב אחרי הטשולנט תרדו לבד*
*מנחה*
*מנחה*
*ש-ק-י-ע-ה*
*עוד לא*
*עכשיו*
"מ..", שיעול ארוך נפלט מגרוני והעיר את בני הבית, ניסיתי להתנצל אך מיתרי קולי נדמו, משמיעים קול ענות חלושה, הייתי כאילם.
כך במשך כמה ימים שוחחתי עם הילדים על גבי לוח מחיק גדול שהעמדנו בסלון, ופעמון מתכתי כסוף לא מש מידי, התחלתי להתמכר לזה.
אך אז באה שבת, אין לוח ואין פעמון.
בעצת @יאן הכינותי מערב שבת שלטים ייעודיים בכדי להשתמש בהם בלא לדבר דבר.
אין מה לומר, גאוני.
*כן*
*לא*
*אולי*
*גוט שאבעס*
*תגידי למוישי שאני מתפלל למטה, איפה שפעם פומרנץ ישבו, גוט שאבעס*
*תביא סידורים לי ולך, ואת העלון שמוחבא בארון מתחת לבימה*
*אף אחד לא יצעק עליך, תגיד שאני שלחתי אותך*
*נוו*
*תוותר ליעלי על המקום*
*כי אבא אמר*
*מלח*
*מלח*
*מים אחרונים*
*מי שקם מהמיטה לא יקבל מחר את מה שיקבלו מחר*
*קום לשחרית*
*אני לא מעיר אותך שוב, אם לא תקום עכשיו, תצטרך להתפלל בחב"ד ולחזור רק לסעודה שלישית*
*אין לי כח לרדת לסיבוב אחרי הטשולנט תרדו לבד*
*מנחה*
*מנחה*
*ש-ק-י-ע-ה*
*עוד לא*
*עכשיו*
11 תגובות
שלום, רק רציתי לספר לך שהיום. הדירה בטבריה תהיה שלך. רק שעות ספורות מפרידות בינך ובין מרפסת שמשקיפה על הכנרת. בעיר הקודש, בתוך הקריה החרדית. כן כן. רק בשלוש מאות שקלים בלבד. אתה יכול להיות הזוכה. ובכספך יוכל הארגון 'תקוות יוחנן' להמשיך במפעלות הקודש.
אני עומד בתחנה ממול זופניק, ממש מעל המכולת של סיני, רוצה להגיע לכנפי נשרים. יש לי פגישה אצל איזה עורך דין ידוע, והאוטובוס בושש.
לא נותר לי, אלא לתפוס את הפלאפון באצבעות רוטטות מקור, לנסות לחייג לקל-קו, להקיש מספר תחנה סולמית. מספר אוטובוס סולמית. להתבשר בבוא הגואל.
אפס. כי כל פעם שבאתי להקיש את הספרות, נדחפה לצג שיחה ממתינה. מספר כשר בלתי מזוהה. שני צלצולים, ניתוק. שני צלולים, צינתוק. וחוזר. חלילה.
"בטח עוד פעם איזה 'חיידר על קברו' " אצרתי כעס.
איתי בתחנה, זקנה ירושלמית עטויה שביס מגלה טפח מפאה סינטטית, עם ניילון תואם. על ידה בת סמינר חבוקת קלסר ועוד כמה ממתינים לשווא.
בקצה, בפינת המעשנים, נע ונד יהודי בעל חליפה ארוכה זרועת כתמי טחינה. זקנו מצהיב מעישון. כולו בתוך הפלאפון. מחייג הלוך ושוב.
גם אני שוקע בטלפון. לאחר כמה ניסיונות. נואשתי.
הצינתוקים מצידם, לא נואשו.. החלטתי ללמד את הטלפנית האלמונית, זאת התפתתה למודעה בפרסומון המקומי, שהבטיח לה קידום וגבעות, בסביבת עבודה היימיש שבהיימיש, לקח.
"הלו!. צווחתי בחישוק שפתיים.
"שלום" נענע הקול שנשמע כמעט אמין. מאחל לי שלומות בעליזות אין קץ.
"רק רציתי לבשר לך, המשיך לאחר המתנה מדוייקת. שהיום הדירה בטבריה תהיה שלך. רק שעות ספורות מפרידות בינך ובין מרפסת שמשקיפה על הכנרת. בעיר הקודש, בתוך הקריה החרדית."
"אני לא רוצה דירה בטבריה". רציתי לצעוק. כשלפתע, נפל לי הרב קו.
היהודי הפינתי התקרב להרים לי. אני שומע אותו צועק לשפופרת.
"כן כן. רק בשלוש מאות שקלים בלבד. ואתה יכול להיות הזוכה. ובכספך יוכל הארגון 'תקוות יוחנן', להמשיך במפעלות הקודש."
"אההה. זה אתה!" תפסתי את הזקן הצהוב המתפורר. "אתה מצנתק אלי. ומשגע לי את השכל."
מפני היהודי נעדרה כל בושה. האוטובוס שהגיע, הציל אותו ברגע האחרון ממטר חבטות.
עלינו שנינו. כשהאיש משלם על שנינו ברב קו שלי. לאחר מכן תופס לי ולו מקום זוגי. מקפל את החליפה בתנופה, משפריץ מעט טחינה, ומתחיל לספר.
"תראה, שמי יוחנן. אברך העמל לפרנסתו. חיתנתי חצי תריסר ילדים כשהחצי השני, שבעה במספר, בדרך.
בהתחלה הסתובבתי כמו כולם, משטיבל לבית כנסת, עודדתי יהודים רחמנים, לתרום לקרן ו'החזקת בי'. יום אחד, הגיע איזה צעיר לשטיבל שלנו, סיפר בעינים קטנות, שהוא קנה דירה בטבריה. ומתוך רצון גמור להיטיב, הוא מעמיד אותה להגרלה. הוא מחפש ארגונים שישמחו להשתתף במצווה הנדירה. הטריק הוא שחצי מהכרטיסים נשארים אצלו בכיס.
כולם קפצו על עגלת הטרנד.
עלי שוח' 'שיח השדה' 'חסדי יצהר' 'רינה של זימרה' כולם הפיצו דפים צבעוניים נוטפי כרומו, שאם רק תיטול חלק בפעילות האגודה תזכה בדירה.
אמרתי לעצמי למה לא.
פרסמתי שאני קונה מכונות הנשמה ומטושים לנזקקים. קניתי כמות כרטיסים מצומצמת, חיכיתי שיבוא גל קורונה, ויצאתי לדרך.
אין לי יותר מידי כסף להשקיע ב'ימות המשגיח', שירימו בשבילי טלפונים, אז אני עובר מספר מספר בקומות הכשרות, מצנתק כמה פעמים, מי שעונה אני מספר על ההגרלה שלי.
האוטובוס הגיע לכנפי נשרים, ורחמי על יוחנן בעל התקווה, הולכים וגוברים. "קח" אני מושיט לו שטר של מאתיים. "תשמור את הכרטיס לעצמך." כרגיל וותיק הוא משלשל אותו לכיס הקטן.
"תראה". הבריק לרגע רעיון במוחי הרחום. "הרי דירה בטבריה יכולה פיקס לסדר אותך. תשמור על כל הכרטיסים ועוד כמה שעות תהיה לך דירה בטבריה."
גופו געש מצחוק, "נראה לך שלמישהו יש סיכוי לזכות בדירה? חוץ מזה שההגרלה כבר הייתה."
"אה. ואתה עדיין מוכר כרטיסים."
כן. כן. עוד כמה שעות ויש לי דירה משלי בטבריה.
ותודה ל @הדוויג גם על הפאנץ' גם על הרוגלך היה משהו
אני עומד בתחנה ממול זופניק, ממש מעל המכולת של סיני, רוצה להגיע לכנפי נשרים. יש לי פגישה אצל איזה עורך דין ידוע, והאוטובוס בושש.
לא נותר לי, אלא לתפוס את הפלאפון באצבעות רוטטות מקור, לנסות לחייג לקל-קו, להקיש מספר תחנה סולמית. מספר אוטובוס סולמית. להתבשר בבוא הגואל.
אפס. כי כל פעם שבאתי להקיש את הספרות, נדחפה לצג שיחה ממתינה. מספר כשר בלתי מזוהה. שני צלצולים, ניתוק. שני צלולים, צינתוק. וחוזר. חלילה.
"בטח עוד פעם איזה 'חיידר על קברו' " אצרתי כעס.
איתי בתחנה, זקנה ירושלמית עטויה שביס מגלה טפח מפאה סינטטית, עם ניילון תואם. על ידה בת סמינר חבוקת קלסר ועוד כמה ממתינים לשווא.
בקצה, בפינת המעשנים, נע ונד יהודי בעל חליפה ארוכה זרועת כתמי טחינה. זקנו מצהיב מעישון. כולו בתוך הפלאפון. מחייג הלוך ושוב.
גם אני שוקע בטלפון. לאחר כמה ניסיונות. נואשתי.
הצינתוקים מצידם, לא נואשו.. החלטתי ללמד את הטלפנית האלמונית, זאת התפתתה למודעה בפרסומון המקומי, שהבטיח לה קידום וגבעות, בסביבת עבודה היימיש שבהיימיש, לקח.
"הלו!. צווחתי בחישוק שפתיים.
"שלום" נענע הקול שנשמע כמעט אמין. מאחל לי שלומות בעליזות אין קץ.
"רק רציתי לבשר לך, המשיך לאחר המתנה מדוייקת. שהיום הדירה בטבריה תהיה שלך. רק שעות ספורות מפרידות בינך ובין מרפסת שמשקיפה על הכנרת. בעיר הקודש, בתוך הקריה החרדית."
"אני לא רוצה דירה בטבריה". רציתי לצעוק. כשלפתע, נפל לי הרב קו.
היהודי הפינתי התקרב להרים לי. אני שומע אותו צועק לשפופרת.
"כן כן. רק בשלוש מאות שקלים בלבד. ואתה יכול להיות הזוכה. ובכספך יוכל הארגון 'תקוות יוחנן', להמשיך במפעלות הקודש."
"אההה. זה אתה!" תפסתי את הזקן הצהוב המתפורר. "אתה מצנתק אלי. ומשגע לי את השכל."
מפני היהודי נעדרה כל בושה. האוטובוס שהגיע, הציל אותו ברגע האחרון ממטר חבטות.
עלינו שנינו. כשהאיש משלם על שנינו ברב קו שלי. לאחר מכן תופס לי ולו מקום זוגי. מקפל את החליפה בתנופה, משפריץ מעט טחינה, ומתחיל לספר.
"תראה, שמי יוחנן. אברך העמל לפרנסתו. חיתנתי חצי תריסר ילדים כשהחצי השני, שבעה במספר, בדרך.
בהתחלה הסתובבתי כמו כולם, משטיבל לבית כנסת, עודדתי יהודים רחמנים, לתרום לקרן ו'החזקת בי'. יום אחד, הגיע איזה צעיר לשטיבל שלנו, סיפר בעינים קטנות, שהוא קנה דירה בטבריה. ומתוך רצון גמור להיטיב, הוא מעמיד אותה להגרלה. הוא מחפש ארגונים שישמחו להשתתף במצווה הנדירה. הטריק הוא שחצי מהכרטיסים נשארים אצלו בכיס.
כולם קפצו על עגלת הטרנד.
עלי שוח' 'שיח השדה' 'חסדי יצהר' 'רינה של זימרה' כולם הפיצו דפים צבעוניים נוטפי כרומו, שאם רק תיטול חלק בפעילות האגודה תזכה בדירה.
אמרתי לעצמי למה לא.
פרסמתי שאני קונה מכונות הנשמה ומטושים לנזקקים. קניתי כמות כרטיסים מצומצמת, חיכיתי שיבוא גל קורונה, ויצאתי לדרך.
אין לי יותר מידי כסף להשקיע ב'ימות המשגיח', שירימו בשבילי טלפונים, אז אני עובר מספר מספר בקומות הכשרות, מצנתק כמה פעמים, מי שעונה אני מספר על ההגרלה שלי.
האוטובוס הגיע לכנפי נשרים, ורחמי על יוחנן בעל התקווה, הולכים וגוברים. "קח" אני מושיט לו שטר של מאתיים. "תשמור את הכרטיס לעצמך." כרגיל וותיק הוא משלשל אותו לכיס הקטן.
"תראה". הבריק לרגע רעיון במוחי הרחום. "הרי דירה בטבריה יכולה פיקס לסדר אותך. תשמור על כל הכרטיסים ועוד כמה שעות תהיה לך דירה בטבריה."
גופו געש מצחוק, "נראה לך שלמישהו יש סיכוי לזכות בדירה? חוץ מזה שההגרלה כבר הייתה."
"אה. ואתה עדיין מוכר כרטיסים."
כן. כן. עוד כמה שעות ויש לי דירה משלי בטבריה.
ותודה ל @הדוויג גם על הפאנץ' גם על הרוגלך היה משהו
3 תגובות
31 תגובות
6 תגובות
5 תגובות
5 תגובות
שלום לכולם! אני מרים יעל, יוצרת הקומיקס 1:0 לבנות נעורים, וגם הקומיקס קופסה שחורה שמתפרסם בימים אלו בעיתון ילדים של משפחה.
אז על מה נדבר היום? כמו שניחשתם, אני אנסה לעשות לכם סדר בכל הנושא של כתיבת תסריט לקומיקס.
בתפריט: הרבה תסכול, עריכות, מחיקות, וגם סבתא עם עיניים זאביות. האם אתם מוכנים?
אני בטוחה שלרבים ממכם יש רעיון לסיפור, אבל אתם די אבודים בנוגע לכל השאר. רובכם יושבים עכשיו, מנקרים נקודות שחורות וזועקים "מי ייתן לי עט כתסריטאי ואדע איך להמיר את הסיפור שלי למופע ויזואלי מרהיב?" אז הצעד הראשון שאנחנו הולכים לעשות הוא לערוך את הסיפור לרשימה של אירועים.
ברשימת האירועים שלכם (טריטמנט בלע"ז) בכל סצנה כתוב:
1) מה מתרחש
2) מי משתתף
3) מה קורה בה בגדול.
ניקח לדוגמא את הסיפור הידוע מבעלי המוסר האחים גרים, בשם 'כיפה אדומה'. (צירפתי למאמר זה קובץ עם התסריט. ממליצה לקרוא אותו לפני שאתם קוראים את המאמר)
למי שלא מכיר (לא הפסדתם הרבה): בסיפור המקורי, כיפה אדומה נשלחת על ידי אמה לבית סבתה, תוך אזהרה לא לדבר עם זרים. הזאב שפוגש אותה מחלץ ממנה את כיוון הליכתה, וכך נכנס לבית, בולע את הסבתא, ומעמיד פנים שהוא היא (הגיוני בסך הכל). הילדה המסכנה שמגיעה מנהלת איתו דו שיח בסגנון "לא זכרתי שיש לך עיניים כל כך זאביות". לבסוף הזאב בולע את הילדה, ואז מגיע דאוס אקס מכינה- כן, הצייד, יורה בזאב ומחלץ את הסבתא ואת הילדה ממעיו.
נניח לכתיבה העלובה של העלילה הזאת, ולכך שיש לה יותר מדי גרסאות מכל רחבי העולם מכדי שלא אחשוב שיש כאן איזה מסר נסתר של אילומינטי, ובואו ננסה להמיר את הסיפור לסצנות.
ברשותכם, אני אוסיף אירוע אחד, זה המודגש.
חלוקת הסיפור לאירועים:
אירוע 1: כיפה אדומה משחקת ופוגשת בצייד, שמזהיר אותה מפני היער והשוכנים בו
אירוע 2: כיפה אדומה נשלחת על ידי אמא לסבתה
אירוע 3: כיפה נתקלת בזאב ומפטפטת איתו. הוא מגלה לאן היא הולכת, ונכנס לבית לפניה
אירוע 4: הזאב המחופש מנהל את שיחת ה- 'אני כל כך קריפי אוווהוו' עם כיפה, ולבסוף בולע אותה
אירוע 5: הצייד מופיע ואיתו הישועה
סיום
עכשיו כשיש לכם רשימת אירועים, ניגש לדיאלוגים:
גם כאן, ובמיוחד כאן, תקף הכלל 'מה שקורה קורה כי הוא חייב לקרות'. כל מילה שיוצאת מהפה של הדמות שלכם תופסת מקום על פני עמוד ומקום בתוך הפאנל, ומוסיפה מלל לקורא שבא לכאן בעיקר בשביל ויזואליות והתרחשות. מלל מיותר פשוט יהרוג את הקומיקס שלכם! מה הפתרון? למחוק, למחוק, למחוק.
אתן דוגמא מה לא לעשות:
במהלך הכתיבה, החלטתי לעבות קצת את מערכות היחסים בסיפור, כי הן היו שטחיות מדי. לקחתי בחשבון שהקהל שלי בוגר יותר. אז שימו לב: לכיפה אדומה יש אבא חורג אלים, ואמא שלה מעלימה עין. סבתא של כיפה אדומה היא בעצם לא סבתא שלה אלא האמא של אביה החורג, היא חולה סופנית ומשתפת פעולה עם הזאב בתמורה לחייה של כיפה אדומה כדי להאריך ימים, לזה לא ציפיתם הא.
עכשיו, נניח שהייתי פשוט עושה העתק הדבק מהפסקה הזאת לתוך בועות בעמוד הראשון של הקומיקס? זה היה ברור לקריאה, אבל ממש לא מתוחכם.
אל תיבהלו מלחסוך בהסברים. הקהל שלכם חכם, יותר ממה שאתם חושבים. כבר יצא לי לקרוא תאוריות של קוראים על הקומיקס שלי, תיאוריות כל כך טובות שאני בעצמי לא הבנתי למה לא השתמשתי בהן. הם רואים הכל, ואם הקומיקס שלכם יהיה טוב, הם גם ישקיעו תשומת לב כדי להבין הכל.
מה כן כותבים בטקסט? מה שיקדם את הסצנה ואי אפשר להביע באיור.
באירוע 2, אני מקווה שאתם מבינים שלא כל איור צריך להיות מלווה בבועת הסבר כגון "כיפה לוקחת את הסל ויוצאת לסבתא. היא קצת מוטרדת, למה אמא לא אוהבת את סבתא?" במקום זה, תנסו לשתול את זה בתוך הדו שיח בצורה טבעית. כשאתם כותבים את הטקסט, שימו לב למערכות היחסים בין הדמויות, ותנו לכך רמזים בתוך טון הדיבור ובחירת המילים שלהם. בצורה כזאת, גם בלי טקסטים ארוכים שמסבירים את הרקע לכל מעשה ובחירה, אתם יכולים לרמוז לקורא מדוע מתרחש מה שמתרחש. תאמינו לי, הקוראים יעריכו את זה שלא האכלתם אותם בכפית.
***
בועות טקסט של קריינות יכולות להצטרף כמובן, אבל בבקשה אל תכתבו בהן בדיוק את מה שמתרחש באיור. תנו לנו ערך מוסף, משהו שלא היינו יכולים לראות באיור. משהו שיגרום לנו להסתקרן, להתעמק, להתרגש. אולי איזה ניגוד בין מה שכתוב למה שקורה? אולי משהו שרומז לעתיד או לעבר? אתם מחליטים.
***
לגבי הוראות למאייר, אתם לא אמורים להאריך יותר מדי. זו לא העבודה שלכם. התפקיד של התסריטאי הוא לכתוב בגדול מה קורה בסצנה, איפה היא מתרחשת ובאיזה שעה ביום, ומי משתתף. הוראות בימוי קטנות כמו "דומעת" יכולות להצטרף, אבל בבקשה תמנעו מפסקאות מפורטות של כל תנועה של דמות, צבע בגדים והבעות פנים. חלק מהעבודה של מאייר היא להפוך טקסט כתוב להופעה ויזואלית, ואתם אמורים לסמוך על היכולת שלו לשדרג את הטקסט שלכם בעזרת המקצועיות שלו. אם תגישו לו רשימת הוראות מפורטת מדי, אתם רק תפסידו את נקודת המבט האומנותית של בעל המקצוע שאתם גם ככה משלמים לו.
עכשיו יש לכם את הבסיס, אבל אתם רוצים לשדרג את התוצאה. שבו ותחשבו: מה המסר של הסיפור שלי? אני לא מתכוונת ל- "תשמעו בקול אמא אחרת הזאב יאכל אתכם". זה גם טוב, אבל אנחנו עכשיו מדברים לקהל של בוגרים. המסר שאני בחרתי להעביר בסיפור שלי על כיפה אדומה הוא על בחירה. בחירה היא דבר שתמיד יהיה קיים, ולא משנה כמה מטשטשים הגבולות, וכמה דברים נלקחים מאיתנו, הבחירה עדיין קיימת.
ולמי מכם שיגיד "אבל המסר שלך לא כתוב בשום מקום בסיפור?" בבקשה צאו מהכיתה ותחשבו על מה שעשיתם
מה שאני עשיתי בשלב הזה- הוספתי voice over (קריינות) בקולו של הצייד, והפכתי אותו לדמות הראשונה שמופיעה בסיפור, כדי לשנות את הצורה שבה אנחנו רגילים לשמוע את כיפה אדומה המקורית. הפכתי את הצייד לדמות המנחה, שמזהירה אותנו מפני הרוע, ומדריכה לבחור בטוב. מהסאבטקסט בסצנות מובן שאביה החורג של כיפה מכה אותה, ואמה מתעלמת מכך. גם אם נדון אותה בנסיבות מקלות, היא בחרה לעצום עין. גם כיפה, בתורה, בוחרת לקצר את הדרך מכיוון היער, והסבתא שלה בחרה לכרות ברית עם הזאב הרע כדי להאריך ימים. בסיפור שלי, הבחירה הרעה של הסבתא הביא למותה, כי זה המסר שאני מאמינה בו: בחירה ברע תמיד תביא רע, גם אם זה לא תמיד נראה לעין.
השלב הזה מיועד לאלו מכם שבאמת רוצים לעלות שלב ולספק חומר איכותי יותר לקהל בוגר באמת.
סאבטקסט הוא מה שמסתתר בטקסט שהדמויות שלי אומרות. בסיפור, כמו במציאות, דמויות לא אומרות מה שהן חושבות או מרגישות. בספר כתוב, שימו לב למלכודת, זה קורה הרבה. לאו דווקא בדיאלוג, אבל בפסקות של תיאורי רגשות ומחשבות, ככה שכותבים שרגילים לסיפורת כתובה נופלים בפח הזה לעיתים קרובות כשהם מנסים להמיר סיפור לקומיקס או לסרט.
אף אחד בקומיקס שלכם לא ייאמר בשום מצב: "אני כל כך עצוב, אני שבור. חשבתי שאכפת לך ממני, אבל אחרי הכל את בדיוק כמו כולם. אני אלך לבכות בצד" אנשים לא אומרים דברים כאלה. בין אם זה מנימוס, או בגלל בושה ברגשות שלהם, או שהם מרגישים שזה לא מכבודם להודות בכך, או סתם בגלל שמירוץ החיים אפילו לא נתן להם זמן להבחין במה שקורה להם בלב. במקום זה, הם נעשים ציניים, או עושים דברים שמסגירים את הרגשות האמיתיים שלהם- תוך כדי שהם אומרים דבר אחר. הם אומרים את זה למראה או ליומן במקרה הטוב, או שומרים את זה לנצח בתוך התת מודע שלהם במקרה היותר נפוץ.
התפקיד שלכם ככותבים הוא להראות לקהל מה הדמות שלכם חושבת בלי שהיא תאמר את זה מילולית.
(עכשיו תגידו לי מה יותר מאתגר, לקרוא ספר שבו כל הרגשות מוגשים לכם על מגש של כסף, או לקרוא קומיקס בו אתם צריכים לפענח את הרגשות והמחשבות על פי ההתנהגות של הדמות? אני אחכה.)
כמה ספרים שאני ממליצה עליהם כדי לשפר את כתיבת התסריטים שלכם:
סיפור, רוברט מקי
Character, Robert McKee
להבין קומיקס, סקוט מקלאוד
לכתיבת קומדיה: The hidden tools of comedy, Steve Kaplan
ממליצה לחקור על שפת גוף ועל משחק (אם יש לכם זמן, קחו קורס קצר) כן, זה עוזר
קריאת ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית תקפיץ אתכם כמה כיתות
אז על מה נדבר היום? כמו שניחשתם, אני אנסה לעשות לכם סדר בכל הנושא של כתיבת תסריט לקומיקס.
בתפריט: הרבה תסכול, עריכות, מחיקות, וגם סבתא עם עיניים זאביות. האם אתם מוכנים?
שלב 1: התאמה לפורמט
אני בטוחה שלרבים ממכם יש רעיון לסיפור, אבל אתם די אבודים בנוגע לכל השאר. רובכם יושבים עכשיו, מנקרים נקודות שחורות וזועקים "מי ייתן לי עט כתסריטאי ואדע איך להמיר את הסיפור שלי למופע ויזואלי מרהיב?" אז הצעד הראשון שאנחנו הולכים לעשות הוא לערוך את הסיפור לרשימה של אירועים.
ברשימת האירועים שלכם (טריטמנט בלע"ז) בכל סצנה כתוב:
1) מה מתרחש
2) מי משתתף
3) מה קורה בה בגדול.
ניקח לדוגמא את הסיפור הידוע מבעלי המוסר האחים גרים, בשם 'כיפה אדומה'. (צירפתי למאמר זה קובץ עם התסריט. ממליצה לקרוא אותו לפני שאתם קוראים את המאמר)
למי שלא מכיר (לא הפסדתם הרבה): בסיפור המקורי, כיפה אדומה נשלחת על ידי אמה לבית סבתה, תוך אזהרה לא לדבר עם זרים. הזאב שפוגש אותה מחלץ ממנה את כיוון הליכתה, וכך נכנס לבית, בולע את הסבתא, ומעמיד פנים שהוא היא (הגיוני בסך הכל). הילדה המסכנה שמגיעה מנהלת איתו דו שיח בסגנון "לא זכרתי שיש לך עיניים כל כך זאביות". לבסוף הזאב בולע את הילדה, ואז מגיע דאוס אקס מכינה- כן, הצייד, יורה בזאב ומחלץ את הסבתא ואת הילדה ממעיו.
נניח לכתיבה העלובה של העלילה הזאת, ולכך שיש לה יותר מדי גרסאות מכל רחבי העולם מכדי שלא אחשוב שיש כאן איזה מסר נסתר של אילומינטי, ובואו ננסה להמיר את הסיפור לסצנות.
ברשותכם, אני אוסיף אירוע אחד, זה המודגש.
חלוקת הסיפור לאירועים:
אירוע 1: כיפה אדומה משחקת ופוגשת בצייד, שמזהיר אותה מפני היער והשוכנים בו
הוספת האירוע הנ"ל נועד להכין את הקרקע לישועה, בגלל שבסיפור המקורי ההצלה של כיפה באה משום מקום ונראית קצת לא אמינה. כמו שאומרים, 'אקדח שהופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית'. אתם חייבים להכין את הקרקע לפתרון, אחרת ההצלה לא תספק את הקוראים שלכם.
אירוע 3: כיפה נתקלת בזאב ומפטפטת איתו. הוא מגלה לאן היא הולכת, ונכנס לבית לפניה
אירוע 4: הזאב המחופש מנהל את שיחת ה- 'אני כל כך קריפי אוווהוו' עם כיפה, ולבסוף בולע אותה
אירוע 5: הצייד מופיע ואיתו הישועה
סיום
דרך טובה לבדוק אם הסצנה מיותרת היא לשאול "מה השתנה מלפני הסצנה הזאת לאחריה?" אם אין שינוי, תמחקו. ערך מסויים צריך להשתנות בעיניי הדמויות, הן צריכות לצבור ידע מסוים, להצליח או להיכשל, אבל נקודה קטנה של שינוי חייבת לקרות, אחרת הסצנה לא מקדמת את העלילה.
שימו לב שבסיפור טוב- כל דבר קורה בגלל סיבה מסוימת, וזה דבר שאתם חייבים להקפיד עליו, בעיקר בקומיקס. רוחב היריעה מוגבל, ואתם חייבים לקדם את העלילה במספר מסויים של דפים. בניגוד לסיפורת כתובה, בה אתם יכולים להפגין באין מפריע את כישורי הלהטטוטנות שלכם עם מילים, תיאורים ועוד קישוטים לנפש, בקומיקס פשוט אין לכם מקום ל'הדיאלוג הזה יפה אז אני אכניס אותו' או 'אני חייבת סצנה על חוף ים'. זה לא קורה. מה שקורה- קורה כי הוא חייב לקרות, כי אין דרך אחרת טובה יותר לקדם את העלילה שלכם.
שימו לב שבסיפור טוב- כל דבר קורה בגלל סיבה מסוימת, וזה דבר שאתם חייבים להקפיד עליו, בעיקר בקומיקס. רוחב היריעה מוגבל, ואתם חייבים לקדם את העלילה במספר מסויים של דפים. בניגוד לסיפורת כתובה, בה אתם יכולים להפגין באין מפריע את כישורי הלהטטוטנות שלכם עם מילים, תיאורים ועוד קישוטים לנפש, בקומיקס פשוט אין לכם מקום ל'הדיאלוג הזה יפה אז אני אכניס אותו' או 'אני חייבת סצנה על חוף ים'. זה לא קורה. מה שקורה- קורה כי הוא חייב לקרות, כי אין דרך אחרת טובה יותר לקדם את העלילה שלכם.
עכשיו כשיש לכם רשימת אירועים, ניגש לדיאלוגים:
שלב 2: טקסט
גם כאן, ובמיוחד כאן, תקף הכלל 'מה שקורה קורה כי הוא חייב לקרות'. כל מילה שיוצאת מהפה של הדמות שלכם תופסת מקום על פני עמוד ומקום בתוך הפאנל, ומוסיפה מלל לקורא שבא לכאן בעיקר בשביל ויזואליות והתרחשות. מלל מיותר פשוט יהרוג את הקומיקס שלכם! מה הפתרון? למחוק, למחוק, למחוק.
אתן דוגמא מה לא לעשות:
במהלך הכתיבה, החלטתי לעבות קצת את מערכות היחסים בסיפור, כי הן היו שטחיות מדי. לקחתי בחשבון שהקהל שלי בוגר יותר. אז שימו לב: לכיפה אדומה יש אבא חורג אלים, ואמא שלה מעלימה עין. סבתא של כיפה אדומה היא בעצם לא סבתא שלה אלא האמא של אביה החורג, היא חולה סופנית ומשתפת פעולה עם הזאב בתמורה לחייה של כיפה אדומה כדי להאריך ימים, לזה לא ציפיתם הא.
עכשיו, נניח שהייתי פשוט עושה העתק הדבק מהפסקה הזאת לתוך בועות בעמוד הראשון של הקומיקס? זה היה ברור לקריאה, אבל ממש לא מתוחכם.
אל תיבהלו מלחסוך בהסברים. הקהל שלכם חכם, יותר ממה שאתם חושבים. כבר יצא לי לקרוא תאוריות של קוראים על הקומיקס שלי, תיאוריות כל כך טובות שאני בעצמי לא הבנתי למה לא השתמשתי בהן. הם רואים הכל, ואם הקומיקס שלכם יהיה טוב, הם גם ישקיעו תשומת לב כדי להבין הכל.
מה כן כותבים בטקסט? מה שיקדם את הסצנה ואי אפשר להביע באיור.
באירוע 2, אני מקווה שאתם מבינים שלא כל איור צריך להיות מלווה בבועת הסבר כגון "כיפה לוקחת את הסל ויוצאת לסבתא. היא קצת מוטרדת, למה אמא לא אוהבת את סבתא?" במקום זה, תנסו לשתול את זה בתוך הדו שיח בצורה טבעית. כשאתם כותבים את הטקסט, שימו לב למערכות היחסים בין הדמויות, ותנו לכך רמזים בתוך טון הדיבור ובחירת המילים שלהם. בצורה כזאת, גם בלי טקסטים ארוכים שמסבירים את הרקע לכל מעשה ובחירה, אתם יכולים לרמוז לקורא מדוע מתרחש מה שמתרחש. תאמינו לי, הקוראים יעריכו את זה שלא האכלתם אותם בכפית.
***
בועות טקסט של קריינות יכולות להצטרף כמובן, אבל בבקשה אל תכתבו בהן בדיוק את מה שמתרחש באיור. תנו לנו ערך מוסף, משהו שלא היינו יכולים לראות באיור. משהו שיגרום לנו להסתקרן, להתעמק, להתרגש. אולי איזה ניגוד בין מה שכתוב למה שקורה? אולי משהו שרומז לעתיד או לעבר? אתם מחליטים.
***
לגבי הוראות למאייר, אתם לא אמורים להאריך יותר מדי. זו לא העבודה שלכם. התפקיד של התסריטאי הוא לכתוב בגדול מה קורה בסצנה, איפה היא מתרחשת ובאיזה שעה ביום, ומי משתתף. הוראות בימוי קטנות כמו "דומעת" יכולות להצטרף, אבל בבקשה תמנעו מפסקאות מפורטות של כל תנועה של דמות, צבע בגדים והבעות פנים. חלק מהעבודה של מאייר היא להפוך טקסט כתוב להופעה ויזואלית, ואתם אמורים לסמוך על היכולת שלו לשדרג את הטקסט שלכם בעזרת המקצועיות שלו. אם תגישו לו רשימת הוראות מפורטת מדי, אתם רק תפסידו את נקודת המבט האומנותית של בעל המקצוע שאתם גם ככה משלמים לו.
אני די בטוחה שמישהו אחד לפחות שקרא את שלב 2, אמר לעצמו: "אבל כל ההתפתלויות האלו מאריכות את הסיפור בכמה עמודים, אפשר לחסוך את זה בבועת הסבר אחת". ובכן, לא ידעתי שהתכנסנו פה עבור תחרות הסיפור הקצר ביותר, סליחה. חשבתי שאנחנו כאן כדי לכתוב סיפור מעניין שימשוך את הקורא ויגרום לו לרצות לצרוך עוד ועוד ממנו, אבל אם זה הכל עניין של הספקים אז למה שלא נכתוב את זה בראשי תיבות ונסגור עניין.
שלב 3: לעלות כיתה
עכשיו יש לכם את הבסיס, אבל אתם רוצים לשדרג את התוצאה. שבו ותחשבו: מה המסר של הסיפור שלי? אני לא מתכוונת ל- "תשמעו בקול אמא אחרת הזאב יאכל אתכם". זה גם טוב, אבל אנחנו עכשיו מדברים לקהל של בוגרים. המסר שאני בחרתי להעביר בסיפור שלי על כיפה אדומה הוא על בחירה. בחירה היא דבר שתמיד יהיה קיים, ולא משנה כמה מטשטשים הגבולות, וכמה דברים נלקחים מאיתנו, הבחירה עדיין קיימת.
ולמי מכם שיגיד "אבל המסר שלך לא כתוב בשום מקום בסיפור?" בבקשה צאו מהכיתה ותחשבו על מה שעשיתם
מה שאני עשיתי בשלב הזה- הוספתי voice over (קריינות) בקולו של הצייד, והפכתי אותו לדמות הראשונה שמופיעה בסיפור, כדי לשנות את הצורה שבה אנחנו רגילים לשמוע את כיפה אדומה המקורית. הפכתי את הצייד לדמות המנחה, שמזהירה אותנו מפני הרוע, ומדריכה לבחור בטוב. מהסאבטקסט בסצנות מובן שאביה החורג של כיפה מכה אותה, ואמה מתעלמת מכך. גם אם נדון אותה בנסיבות מקלות, היא בחרה לעצום עין. גם כיפה, בתורה, בוחרת לקצר את הדרך מכיוון היער, והסבתא שלה בחרה לכרות ברית עם הזאב הרע כדי להאריך ימים. בסיפור שלי, הבחירה הרעה של הסבתא הביא למותה, כי זה המסר שאני מאמינה בו: בחירה ברע תמיד תביא רע, גם אם זה לא תמיד נראה לעין.
כתיבה טובה דורשת עריכה, עריכה, ועוד עריכה. אף פעם אל תלכו עם הרעיון הראשון שלכם, לא משנה כמה הוא נראה לכם מדהים. שבו ותעלו עוד שלושים רעיונות, וגם אם בסוף תבחרו בראשון, התסריט שלכם יהיה טוב יותר בגלל הראש הפתוח שאתם מתרגלים. מהנסיון שלי ברוב המקרים הרעיונות הבאים יהיו טובים יותר
שלב 4: מה זה סאבטקסט ולמה אנחנו צריכים אותו?
השלב הזה מיועד לאלו מכם שבאמת רוצים לעלות שלב ולספק חומר איכותי יותר לקהל בוגר באמת.
סאבטקסט הוא מה שמסתתר בטקסט שהדמויות שלי אומרות. בסיפור, כמו במציאות, דמויות לא אומרות מה שהן חושבות או מרגישות. בספר כתוב, שימו לב למלכודת, זה קורה הרבה. לאו דווקא בדיאלוג, אבל בפסקות של תיאורי רגשות ומחשבות, ככה שכותבים שרגילים לסיפורת כתובה נופלים בפח הזה לעיתים קרובות כשהם מנסים להמיר סיפור לקומיקס או לסרט.
אף אחד בקומיקס שלכם לא ייאמר בשום מצב: "אני כל כך עצוב, אני שבור. חשבתי שאכפת לך ממני, אבל אחרי הכל את בדיוק כמו כולם. אני אלך לבכות בצד" אנשים לא אומרים דברים כאלה. בין אם זה מנימוס, או בגלל בושה ברגשות שלהם, או שהם מרגישים שזה לא מכבודם להודות בכך, או סתם בגלל שמירוץ החיים אפילו לא נתן להם זמן להבחין במה שקורה להם בלב. במקום זה, הם נעשים ציניים, או עושים דברים שמסגירים את הרגשות האמיתיים שלהם- תוך כדי שהם אומרים דבר אחר. הם אומרים את זה למראה או ליומן במקרה הטוב, או שומרים את זה לנצח בתוך התת מודע שלהם במקרה היותר נפוץ.
התפקיד שלכם ככותבים הוא להראות לקהל מה הדמות שלכם חושבת בלי שהיא תאמר את זה מילולית.
(עכשיו תגידו לי מה יותר מאתגר, לקרוא ספר שבו כל הרגשות מוגשים לכם על מגש של כסף, או לקרוא קומיקס בו אתם צריכים לפענח את הרגשות והמחשבות על פי ההתנהגות של הדמות? אני אחכה.)
לפעמים הדמות כן אומרת מה שהיא חושבת, אבל צריכה להיות לזה סיבה טובה. האם הדמות שלכם סובלת מדוגריות פטאלית? כי זו בעיה, וזה גם מצחיק רצח. העניין הוא שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל חייבת להיות לכך סיבה טובה מאד.
שלב 5: למיטיבי לכת בלבד
כמה ספרים שאני ממליצה עליהם כדי לשפר את כתיבת התסריטים שלכם:
סיפור, רוברט מקי
Character, Robert McKee
להבין קומיקס, סקוט מקלאוד
לכתיבת קומדיה: The hidden tools of comedy, Steve Kaplan
ממליצה לחקור על שפת גוף ועל משחק (אם יש לכם זמן, קחו קורס קצר) כן, זה עוזר
קריאת ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית תקפיץ אתכם כמה כיתות
14 תגובות
347 תגובות
(ראויה לכתיבת הביקורת לספר "הלוואי שתהיי")
ביקורת אישית ולא ממצה. מצד שני - בלי ספויילרים ומתוך רצון לכתוב באותה אווירה של הספר.
יש חורים בספר החדש דבורי רנד, ויש בו רקמות שמבקשות להתאחות. ובעיקר - יש בו אימהוֹת, ואימהוּת רבת גוונים ואומץ.
חורים בעלילה - דווקא לא מצאתי, אף שהיא כה מורכבת, משלוש נשים, משלוש עלילות, מזיכרונות עבר של דמויות ושלי, ממשאלות שמתחבאות גם בתוכי.
נהניתי לשזור את העלילות זו לזו, בזכות החירות שהעניקה לי הסופרת בתור קוראת שלה. נהניתי לבדוק כמה אני זוכרת מהספרים הקודמים (שתי קריאות ב"תחנות", קריאה אחת בינתיים ב"אדום לבן" וב"שומרת השערים"), נהניתי לארוג את עצמי בתוך העלילה, למצוא עצמי בתחנותיה, לבחון את גבולות האדום-לבן שלי, לשמור את שעריי מולה. ובעיקר - נהניתי לבחון את אימהותי מול אלה המוצגות בספר.
בספרים עברו, שהיו בהם יותר מדמות ראשית אחת, נהגו לציין את שם הדמות המספרת או המסופרת בראש הפרק. לא תמצאו את זה, בכתיבתה המתוחכמת של דבורי. ועם זאת - תזהו מהר מי זו ההולכת בתחנות (המקוריות בעליל לפעמים), מי זו הנמדדת בשעות (אף שבספר הקודם שלה היו אלה חברותיה לכריכה) ומי זו המספרת פשוט במילים, מלכת המילים של הגוף הראשון.
למרות זמנו הקצוב של הספר (כשבוע, אמנם, ולא שעה אחת כמו חלקו של הספר "שומרת השערים") הוא רב עלילה ושינויים. לפעמים תהיתי איך באמת ייתכן שנקשרו יחדיו שלוש הנשים הללו, השונות כל-כך זו מזו (אחת - אומנית, השנייה - אשת מילים דבורות והשלישית - אישה של מספרים. ואלה לא השינויים היחידים ביניהן), ובכל זאת התרתי לעצמי להיכבש בקסמיהן, ולהחליט - כן, יש שנקשרים לאדם חד פעמי בחיינו, ויש שהוא עורך שינויים על-זמניים בתוכנו.
יש בו אפילו גם מתח, בספר הזה, ואיום על החיים ובילוש אחר הדמות המאיימת, אבל עיקר המתח והבילוש מתרחשים בתוך הנפש פנימה, כל דמות ונפשה היא. והגילויים - מרתקים, ומשפיעים גם עליי כקוראת.
בדרך כלל אני קוראת ספרים כאלה בשבת. ימות החול מוקדשים לעבודה ולמלאכה ופה ושם לספרי חול. אבל הספר הזה יצא מכלל גדר השבת, ובהחלט זלג גם לימות החול (וטוב שכך, כי ספרים חדשים בספרייה אצלנו מושאלים לשבועיים בלבד... ולצערח עוד לא הצלחתי לרכוש לעצמי עותק של הספר) - וכך היו ימיי לשבת אחת ארוכה, עם פרקי הפסקות חוליים, וכך יכולתי להתהלך בשבילי המילים הקוסמות גם כשמסביבי רעשו ימי החול.
ובסיום הסיפור, ועם ההגעה למילות התודה (השזורות באומנות בפני עצמה), הרגשתי רווחה ותמצית של עונג, כשכל הדמויות הסתדרו (כמעט) במשבצת החדשה שלהן, וגם אני יכולתי לחזור לשגרה (ולהחזיר את הספר לספרייה).
ועם זאת - גם תחושת עצב השתררה בי, וגם געגוע כבר מעכשיו לדמויות ובעיקר למילים. לא מסתבר שיהיה ספר המשך שיאחד בתוכו שוב את כל הדמויות המיוחדות הללו, נכון?
או שאולי כן?...
הלוואי שיהיה...
@dvory
ביקורת אישית ולא ממצה. מצד שני - בלי ספויילרים ומתוך רצון לכתוב באותה אווירה של הספר.
יש חורים בספר החדש דבורי רנד, ויש בו רקמות שמבקשות להתאחות. ובעיקר - יש בו אימהוֹת, ואימהוּת רבת גוונים ואומץ.
חורים בעלילה - דווקא לא מצאתי, אף שהיא כה מורכבת, משלוש נשים, משלוש עלילות, מזיכרונות עבר של דמויות ושלי, ממשאלות שמתחבאות גם בתוכי.
נהניתי לשזור את העלילות זו לזו, בזכות החירות שהעניקה לי הסופרת בתור קוראת שלה. נהניתי לבדוק כמה אני זוכרת מהספרים הקודמים (שתי קריאות ב"תחנות", קריאה אחת בינתיים ב"אדום לבן" וב"שומרת השערים"), נהניתי לארוג את עצמי בתוך העלילה, למצוא עצמי בתחנותיה, לבחון את גבולות האדום-לבן שלי, לשמור את שעריי מולה. ובעיקר - נהניתי לבחון את אימהותי מול אלה המוצגות בספר.
בספרים עברו, שהיו בהם יותר מדמות ראשית אחת, נהגו לציין את שם הדמות המספרת או המסופרת בראש הפרק. לא תמצאו את זה, בכתיבתה המתוחכמת של דבורי. ועם זאת - תזהו מהר מי זו ההולכת בתחנות (המקוריות בעליל לפעמים), מי זו הנמדדת בשעות (אף שבספר הקודם שלה היו אלה חברותיה לכריכה) ומי זו המספרת פשוט במילים, מלכת המילים של הגוף הראשון.
למרות זמנו הקצוב של הספר (כשבוע, אמנם, ולא שעה אחת כמו חלקו של הספר "שומרת השערים") הוא רב עלילה ושינויים. לפעמים תהיתי איך באמת ייתכן שנקשרו יחדיו שלוש הנשים הללו, השונות כל-כך זו מזו (אחת - אומנית, השנייה - אשת מילים דבורות והשלישית - אישה של מספרים. ואלה לא השינויים היחידים ביניהן), ובכל זאת התרתי לעצמי להיכבש בקסמיהן, ולהחליט - כן, יש שנקשרים לאדם חד פעמי בחיינו, ויש שהוא עורך שינויים על-זמניים בתוכנו.
יש בו אפילו גם מתח, בספר הזה, ואיום על החיים ובילוש אחר הדמות המאיימת, אבל עיקר המתח והבילוש מתרחשים בתוך הנפש פנימה, כל דמות ונפשה היא. והגילויים - מרתקים, ומשפיעים גם עליי כקוראת.
בדרך כלל אני קוראת ספרים כאלה בשבת. ימות החול מוקדשים לעבודה ולמלאכה ופה ושם לספרי חול. אבל הספר הזה יצא מכלל גדר השבת, ובהחלט זלג גם לימות החול (וטוב שכך, כי ספרים חדשים בספרייה אצלנו מושאלים לשבועיים בלבד... ולצערח עוד לא הצלחתי לרכוש לעצמי עותק של הספר) - וכך היו ימיי לשבת אחת ארוכה, עם פרקי הפסקות חוליים, וכך יכולתי להתהלך בשבילי המילים הקוסמות גם כשמסביבי רעשו ימי החול.
ובסיום הסיפור, ועם ההגעה למילות התודה (השזורות באומנות בפני עצמה), הרגשתי רווחה ותמצית של עונג, כשכל הדמויות הסתדרו (כמעט) במשבצת החדשה שלהן, וגם אני יכולתי לחזור לשגרה (ולהחזיר את הספר לספרייה).
ועם זאת - גם תחושת עצב השתררה בי, וגם געגוע כבר מעכשיו לדמויות ובעיקר למילים. לא מסתבר שיהיה ספר המשך שיאחד בתוכו שוב את כל הדמויות המיוחדות הללו, נכון?
או שאולי כן?...
הלוואי שיהיה...
@dvory
0 תגובות
4 תגובות
1 תגובות
4 תגובות
1 תגובות
14 תגובות
5 תגובות
משברים, דרמות, פרקים היסטוריים יוצאי דופן, קטסטרופות ואסונות הם כר פורה לכתיבה.
הגיבורים שבהם מתמודדים עם קשיים עצומים, עם בחירות קצה, עם דילמות אל-חזור, עם מחשבות נשגבות, בלה בלה בלה.....
לפעמים יותר מאתגר לכתוב על ההתמודדויות האנושיות הבנאליות
על היומיום הרגיל
על הלחם-חלב-גבינה
על הבית-עבודה-ילדים
על הקסם, אם תרצו, שבחיים הפשוטים.
האתגר הפעם יהיה על קושי אנושי ויומיומי כל כך נפוץ - קשיים כלכליים של אנשים רגילים.
ספרו לנו על אנשים רגילים שמתמודדים עם קשיים עם הדבר
שבדורנו הוא האמצעי שהפך למטרה,
שאנחנו מתעקשים לעיתים לומר שהוא לא חשוב,
אבל נאבקים כל כך הרבה להשיג אותו.
העבירו את תחושת העליבות של האדם הגדול מול המטבע הקטן, או הנייר המקומט, במרדף המסחרר אחריהם...
ואולי פנקו אותנו בבונוס - היופי והגדולה של האדם הקטן מול הכסף הגדול.
(יצא דרמטי ממש, אוף. דמיינו שזה יצא בנאלי)
האתגר יינעל ב-3/1/2022
שבועיים מהיום
ב-20:00
שוטו !!
נספח לאתגר
הגיבורים שבהם מתמודדים עם קשיים עצומים, עם בחירות קצה, עם דילמות אל-חזור, עם מחשבות נשגבות, בלה בלה בלה.....
לפעמים יותר מאתגר לכתוב על ההתמודדויות האנושיות הבנאליות
על היומיום הרגיל
על הלחם-חלב-גבינה
על הבית-עבודה-ילדים
על הקסם, אם תרצו, שבחיים הפשוטים.
האתגר הפעם יהיה על קושי אנושי ויומיומי כל כך נפוץ - קשיים כלכליים של אנשים רגילים.
ספרו לנו על אנשים רגילים שמתמודדים עם קשיים עם הדבר
שבדורנו הוא האמצעי שהפך למטרה,
שאנחנו מתעקשים לעיתים לומר שהוא לא חשוב,
אבל נאבקים כל כך הרבה להשיג אותו.
העבירו את תחושת העליבות של האדם הגדול מול המטבע הקטן, או הנייר המקומט, במרדף המסחרר אחריהם...
ואולי פנקו אותנו בבונוס - היופי והגדולה של האדם הקטן מול הכסף הגדול.
(יצא דרמטי ממש, אוף. דמיינו שזה יצא בנאלי)
האתגר יינעל ב-3/1/2022
שבועיים מהיום
ב-20:00
שוטו !!
נספח לאתגר
15 תגובות
5 תגובות
16 תגובות
1 תגובות
ועוד 1 נוספים
11 תגובות
3 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: הזדמנות, דיונון, raroz ועוד 6 משתמשים9 //