קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
    • סקר
    1K
    • ו
    דיון קללת ההפי-אנד >>>סקר<<<
  • וו החיבור //
    • שלום חברי קהילה נכבדים/ות
    אשמח אם תענו על הסקר המצורף
    (יש מעט כפילויות באפשרויות בסקר, זרמו...)

    תודה:)
    • תודה
    Reactions: פרוגמטי1 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    חוץ מסוף שמח בקטע קיטשי ומשהו אחר, כל התשובות מסומנות (רק שא"א יותר משתיים).
  • 806
    • י
    דיון כתיבה על השואה
  • יוסף יצחק פ. //
    • הגעתי לפרק בו הקורא נפגש עם דמות (בדיונית כמובן) מהשואה (- בסוף/בהמשך הספר הקצוות יתחברו). קהל היעד שלי בכללות הוא נוער. ולפני שאני מתחיל לכתוב, אספתי 26 עמודים מוכבדים בוורד על השואה (ליתר דיוק 'אושוויץ') - אלא שלא כל מה שקרה, הקורא הצעיר צריך לפגוש.
    אם כן עד כמה אני צריך לפרט על (זוועות) השואה - אם בכלל?
    • תודה
    Reactions: מתרגשת, נ. גל, הנף מקלדת ועוד 2 משתמשים5 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינספריישן
    תלוי עד כמה אתה מעוניין להדגיש את השואה, ומיהו קהל היעד. כי לצבוע את השואה בלבן, ורוד או טורקיז...
  • 859
    • ה
    שיר יער ללא תחומין
  • המכחול והנפש //
    • הַיֵּאוּשׁ
    וְהַכְּאֵב
    וְהָרִגּוּשׁ
    דָּחֲקוּ בָּנוּ לְשַׂחֵק עַל הַקְּצָווֹת

    לֵילוֹת חֹרֶף אֲרֻכִּים רֵיקִים
    שֶׁלֹּא רָאִינוּ פָּנִים
    רַק עָשִׂינוּ, תָּהִינוּ רְגָשׁוֹת

    נִסְיוֹנוֹת עֲקָרִים
    לָגַעַת בִּנְקֻדַּת הַחַיִּים
    בְּעוֹלָם לְלֹא גְּבוּלוֹת

    וְהַיַּעַר נִשְׁאַר בְּשֶׁלּוֹ
    פָּרוּץ לְלֹא תְּחוּמִין
    עָיֵף מִנְּשָׁמוֹת
    שֶׁהָפְכוּ בֵּנְתַיִם לְפֶחָמִין
    וְרַק אֱלוֹקִים,
    רַק הוּא עוֹדֶנּוּ מַאֲמִין..
    ..
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מצפה ופועל לישועה, דיונון, אפרת תהל ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המכחול והנפש
    הממ, זה מדבר על מקומות הבריחה שלנו כשקשה, שאנחנו נכנסים לאיזה יאוש/כאב/ריגוש, ואז אנחנו הולכים...
  • 2 5K
    • B
    סיפור בהמשכים כי נשארנו מעט | סיפור לחנוכה בשמונה חלקים (כל יום פרק :)
  • BEYOND //
    • א
    הנֵבל החדש היה יפהפה, ויפתח לימד אותה כמה ניגונים חדשים, זרים.
    בתחילה חששה לנגנם, תמיד ניגנה מנגינות קודש כאביה ואחיה הלווים, אך עם הזמן הרגישה אך במתיקותם ונעימותם,
    ואצבעותיה, דקות וארוכות, ריחפו על המיתרים בדיוק באותה קלילות.

    יפתח היה שב והולך, מספר לה על תענוגות שמעולם לא ידעה ועל תחרויות שהפילו מורך בליבה.
    מפעם לפעם היה מנגן לה ניגון חדש בכישרונו השמיימי, או חולק איתה בקולו הקטיפתי את פילוסופיות חבריו היוונים
    והיא הקשיבה לו, מוקסמת.

    חוץ ממנה, איש לא ידע על התקרבותו לתרבות הזרה שרווחה בארץ הקודש, אפילו לא אלקנה, תאומו.

    ויום אחד, בעת שניפתה קמח עם שחר, סיפר לה יפתח שברצונו לאמץ את לבושי היוונים ואת מנהגיהם.

    "מה זה עלה על דעתך?!" הזדעזעה, "כופרים הם בתורת אלוקינו!"

    "לא אעזוב את תורת ישראל, רק אאמץ את הליכותיהם", הוא ענה, מביט בידיה המקומחות.
    "קצתי במנהגינו המיושנים, הנבערים. יש מקום גם ליופי ולשמחה בעולמו של הבורא,
    ומעט עיסוקים חדשים שאין בהם כל פסול לא ירחיקו אותי מאלוקי. היוונים רוצים אך בטובתנו, מילכה".

    היא שתקה, מהורהרת.

    "תרצי לבוא עימי?" הוא שאל.

    "יפתח" היא נחרדה, "אינני מסוגלת, ואבא, ואמא--- הם לא יעמדו בצער".

    "מילכה, יודע אני שנפשך חשקה בחיים כאלו, כמותי." הוא התקרב אליה, מנמיך את קולו: "בואי איתי, אחות, יהיה לך כל כך טוב".

    "אינני יכולה". היא הידקה את שפתיה.

    יפתח הביט לתוך עיניה: "אני עוזב, מחר. אם תחפצי, תוכלי תמיד להצטרף".

    היא השפילה מבט.

    ולמחרת הוא הגיע, ראשו גלוי. שמלתו וגלימתו בהקו בלבן, חושפות את שרירי זרועותיו המוצקים
    ולרגליו נעל סנדלים ששרוכיהם הצטלבו ונקשרו מתחת לברכיו.

    אלקנה נזעק. אמא בכתה, והיא חמקה מהמהומה אל אזור הבישול.
    אהבה את הוריה, ואהבה גם את אחִיה.

    אבא עמד מול יפתח, פניו חיוורות ומתוחות והודיע לו שאינו בנו עוד.

    יפתח לא ענה, בדיוק כמו שסיפר לה אתמול, הוא נטל את צרורו, והלך.

    רק אלקנה רדף אחריו החוצה.

    "יפתח!" הוא זעק.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AtArA R, הללו, ואן גוך ועוד 47 משתמשים50 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    יפה מאוד, תודה! אהבתי את הסיום הזה.
  • 2K
    • פרוגמטי
    שיתוף - לביקורת ערכים לא תקינים
  • פרוגמטי //
    • סמינריון ערכים שבת חנוכה תשפ''ב.

    ''פתאום שמעתי פיצוץ חזק ואני קולט את האוטובוס שפספסתי בדקה, מתרומם באוויר ועולה בלהבות. גם בתוך המהומה, הצרחות וההלם, לא הייתי יכול להתעלם מהמחשבה שקרה פה משהו הזוי שככל הנראה מישהו סובב אותו והחלטתי לבדוק את העניין לעומק והנה אני פה''

    רעש מחיאות כפיים מילא את אולם חדר האוכל, בינתיים הכל תיקתק.
    צוות המרצים היה מרוצה.
    המשתתף הבא נעמד לדבר ושקט השתרר באולם. גובהו 2 מטרים ותלתלים שחורות נשפכו מכל צידי ראשו, הוא לבש מכנסים בצבע חאקי זועק וגופיה קצרה צמודה, שהסתירה לא הסתירה קעקועים צבעוניים של ציפורים.

    ''שלום לכולם שמי ניסים ואני רוצה לספר לכם מה הביא אותי להיות פה בשבת.
    אני אדם לא דתי, לא שיש לי משהו נגד הדת אלא פשוט לא מידי מעניין אותי. אף פעם לא ביקרתי בבית כנסת בחיי, אפילו לא בכיפור, עד לפני שלושה ימים.
    אני הולך ברחוב משועמם ומעשן סיגריה, כשלפתע מימיני אני קולט מבנה יפהפה של בית כנסת שמעוצב בחן וכאילו מזמין אותי להציץ לתוכו.
    אני מועך את הסיגריה על גדר הברזל הצמודה ונכנס בחשש קל, אין לי מושג מה אני אמור לענות אם מישהו ישאל אותי מה אני עושה פה, אבל להפתעתי לא רק שאף אחד לא שואל אלא אני רק נכנס, כולם נעמדים ואחד חשוב דופק על השולחן וצועק 'אהלן ניסים!'. אמרתי לעצמי כזו הכנסת אורחים יכולה להיות רק אצל הדתיים''...
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: טראמפ 2024, ליטאי פשוט, תלמידים ועוד 106 משתמשים109 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    היום שמעתי ילד שר 'אהלן ניסים ואהלן פורקן...'
  • 2K
    • RACHELIZ
    שיתוף - לביקורת חנוקה
  • RACHELIZ //
    • סיפור לחנוכה. כאן.
    • תודה
    Reactions: אביגיל י, פרוגמטי ו-סיפור83 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    RACHELIZ
    RACHELIZ
    היטבת להגדיר. זה בעצם תמצית הדיון. אפשר להמשיך אותו מכאן ;)
  • 6K
    • הדוויג
    אתגר אתגר דו שבועי - הצ'יזבטרון
  • הדוויג //
    • צ'יזבט הוא סיפור, על פי רוב מפחיד או קריפי, שנועד ליצור אימה ומתח.

    בטיול השנתי, בנסיעה חזרה,
    או בקומזיץ לילי, מסביב למדורה,
    בהפוגה באמצע סערת הקרבות,
    או בעומק הלילה בשבת חברות,
    בלילות חורף קרים, מסביב לתנור,
    או כשילד תמים מבקש עוד סיפור,
    פותח המצ'זבט בטון קצת איטי
    "היֹה היה פעם, סיפור אמִתִּי..."

    האתגר: כתבו צ'יזבט.

    הקריטריונים הקובעים לזכייה הם שניים:

    א. רמת האימה
    ככל שהסיפור יהיה יותר מפחיד או קריפי כן ייטב.

    ב. אמינות
    אם תספרו על מפלצת בעלת שלושה ראשים ירוקים שנחתה אצלכם באמצע הסלון והחלה למצוץ את דמם של כל הנוכחים, זה אולי יהיה מפחיד, אבל אף אחד לא יחשוב שזה באמת קרה.
    ככל שהסיפור יהיה כזה שנשמע שאכן אירע במציאות, זה יקנה לו יותר נקודות.

    רעיונות אפשריים להגברת האמינות -
    - סיפור בגוף ראשון (סיפור ש'ראיתי בעצמי' נשמע על פי רוב יותר אמין מאשר משהו שקרה לאח של חבר שלי או לחבר של אח שלי)
    - אקספוזיציה אמינה (ככל שהקורא ירגיש שהוא מכיר את הרקע לסיפור ומזדהה איתו, הוא 'ילך איתך' הלאה גם בחלקים הבדיוניים)
    - אזכור של פרטים או אנשים מוכרים ("באותו שבוע הייתה כתבה בעיתון משפחה על...")
    - התייחסות לסיפור ככזה שכולם יודעים אותו או שמעו עליו או על חלקים ממנו

    שני הקריטריונים האמורים קצת סותרים זה את זה, כך שיש פה צורך בעבודת איזון עדינה בין שניהם.

    האתגר יינעל בעוד שבועיים. מוצ"ש חנוכה, ל' כסלו תשפ"ב.
    הנה ה    נספח שלנו.

    יאללה, תתחילו לצ'זבט. אני כבר מתחבא מתחת לשמיכה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, איש אחד הלך, לכתחילה אריבער ועוד 36 משתמשים39 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    תודה רבה, אתגר חדש בקרוב. חשבתי לעשות את האתגר הבא 'אתגר קומיקס', אבל זה מזכיר לי את אתגר...
  • 591
    • כ
    שיתוף - לביקורת רִצּוּד אַחֲרוֹן
  • כותב השורות //
    • רִצּוּד אַחֲרוֹן

    נֵרוֹת מְרַצְּדִים מְלֵאֵי תִּקְוָה
    כִּי עוֹד יָאִירוּ אֲרֻכּוֹת לְלֹא הֲפוּגָה.

    הַפְּתִילוֹת שׁוֹאֲבוֹת שֶׁמֶן בְּמִרְצָן
    מַעֲלוֹת כָּל שֶׁ-
    עֲדַיִן נוֹתַר.

    רַק הַכּוֹסִית יוֹדַעַת טִיבָהּ וְעֶרְכָּה
    אֵיךְ הִיא מִתְרוֹקֶנֶת רַק הִיא מַרְגִּישָׁה.

    וְהָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת קְטֵנָה לְאִטָּהּ
    בְּבוּשָׁה מִתְכַּוֶּצֶת הִיא, תּוֹךְ עַצְמָהּ.

    שַׁלְהֶבֶת עוֹדֶנָּה לֹא אוֹמֶרֶת נוֹאַשׁ
    אֶדָּלֵק אֶבְעַר אֲנַסֶּה
    וִיְהִי מָה!

    עִם כּוֹחוֹת אַחֲרוֹנִים עוֹלָה מִתְעַלָּה
    רוֹקֶדֶת קוֹפֶצֶת בְּעֹז וּגְבוּרָה.

    אַךְ הַשֶּׁמֶן אָזַל...
    פְּתִיל חַיֶּיהָ יָבַשׁ...
    כּוֹסִית נִפְרְדָה מֵאֲחוֹתָהּ – לֶהָבָה.

    רִצּוּד אַחֲרוֹן הוֹתִיר -
    חֹשֶׁךְ!
    וּמָסַךְ עָשָׁן...
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דילים, אפרת תהל, שקדי ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 4 5 6 21K
    • מ. י. פרצמן
    אתגר נספח כללי לאתגר החודשי #1: קומיקס
  • מ. י. פרצמן //
    • כאן כל התגובות הכלליות בנוגע לאתגר. שאלות, הבהרות, הודעות, פידבק על קטעים.
    לשאלות מקצוע ולדיונים בנושא הקומיקס - פנו ל    נספח הצבאי-אה, המקצועי,
    לאתגר וליצירותיו פנו לכאן
    • תודה
    Reactions: -אפרת-, M . A, פילפלית ועוד 3 משתמשים6 //
    112 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    שבוע טוב, חודש טוב, חנוכה שמח ושנה טובה! רוצו לראות את הסקירה המרשימה של פרוג על האתגר שלנו >>...
  • 1K
    • sol key
    שיר חנוק(כ)ה אבל שמחה
  • sol key //

    • השנה כיתתי היתה צריכה להכין תוכנית לסמנריון מטעם התיכון..​

    וזה היה שבוע לפני חנוכה​

    החלטנו ללכת על הענין של התקנון והצניעות​

    שלמרות כל ההלכות והדרישות עדין אפשר לעשות זאת בשמחה ולזכות בעוד מצווה​



    כתבתי על זה שיר במנגינה של עוקר הרים- שולי רנד

    אֲנִי לֹא בָּאתִי לְתִיכוֹן כְּדֵי לִמְרֹד בַּתַּקָּנוֹן
    לְהִתְעַלֵּם מִסְּעִיפִים וּלְעַצְבֵּן קְצָת קְצָת
    לֹא בָּאתִי לִפְטַפֵּט בְּכָל הַשִּׁעוּרִים, לְלֹא מָנוֹחַ

    לְכָאן לֹא בָּאתִי בִּכְלָל כְּדֵי לְעַצְבֵּן תְּ'הַנְהָלָה,
    לָשֶׁבֶת בַּסַּפּוֹת בַּלּוֹבִּי לֵהָנוֹת וּלְבַלּוֹת
    לֹא לְהַעְתִּיק בְּמִבְחָנִים לְהִסְתַּנֵּן מִשִּׁעוּרֵי דִּינִים

    כְּמוֹ כֵן הֻגַּד לִי בְּבֵרוּר הַשָּׁנָה קַרְסֻלִּיּוֹת אָסוּר
    בִּפְנִים עָמֹק הָיָה קָשֶׁה לִי לְקַבֵּל, אֶת הַבְּשׂוֹרָה
    הִגַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה'
    מֵרָצוֹן וּבְשִׂמְחָה


    הַתַּקָּנוֹן עָלַי מַקְשֶׁה אֲבָל מוֹסִיף וּמְיַפֶּה
    הַצְּנִיעוּת הִיא הַבָּסִיס זֶה הַכְּלִי וְהַתַּכְסִיס
    הַשָּׁעוֹת כֹּה אֲרֻכּוֹת הַיָּמִים לֹא נִגְמָרִים עַד מָתַי?

    וְעוֹד לֹא אָמַרְתִּי כְּלוּם לִשְׁעוֹת אֶפֶס יֵשׁ לָקוּם
    לְהִתְוַכֵּחַ עִם מוֹרוֹת עַל מָה מֻתָּר וּמָה אָסוּר
    הַפִּנְקָס מִתְמַלֵּא בְּכָל אִחוּר, וְגַם חִסּוּר


    מָתַי הֵבִין אֶת הַסִּפּוּר הַכֹּל נִרְשַׁם בַּסֵּפֶר עַד כִּפּוּר
    וּמָה יוֹעִיל לִי רֹב מִרְמוּר, וּמָה לִי לְהִתְלוֹנֵן,
    הִגַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה'
    חֲנוּקָה אַךְ מְרֻצָּה
    וְשִׂמְחָה


    הַחֲצָאִית עוֹד אֲרֻכָּה הַשִּׂמְחָה בִּי מִתְמַלְּאָהּ
    הַמַּרְפֵּק גַּם מְכֻסֶּה וְזֶה כָּל כָּךְ יָפֶה
    וְאֵין צֹרֶךְ בְּאִפּוּר, הַטִּבְעִי כָּל כָּךְ תָּפוּר

    עִם בָּרָק בְּעֵינַיִם בְּלִי הַלֵּק בַּצִּפָּרְנַיִם
    הַתַּכְשִׁיט שֶׁלִּי עָדִין וְזֶה כָּל כָּךְ מַרְשִׁים
    רְאוּיָה לִזְכּוֹת בְּתֹאַר בַּת שֶׁל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים

    הַכֹּל נָהִיר הַכֹּל בָּרוּר, מָה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁל הַסִּפּוּר,
    עַל רֹאשִׁי הֻנַּח הַכֶּתֶר בְּגַאֲוָה
    הִגַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹן ה'
    חֲנוּקָה אֲבָל שִׂמְחָה
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: יעל!!!!!!!!!!!!!, טדיה, REBEKA997 ועוד 41 משתמשים44 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רינתיה
    @~sol key~ מוכשרת! רעיון יפה, והתאמה למנגינה- מושלמת!
  • 2K
    • פרוגמטי
    שיתוף - לביקורת דיאטה לצרה בשעתה
  • פרוגמטי //
    • ''הפעם זה זה!'' משה פסע לכיווני באיטיות, נזהר לא לאבד את שיווי המשקל שלו.

    ''אני אומר לך שמצאתי את השיטה סוף סוף, הנה אתה כבר יכול לראות בעצמך את השינוי'' המשיך משה, מתקשה לעצור.

    'איזה שינוי, איפה שינוי', התבלבלתי לרגע אבל נתתי לו להמשיך, 'אם לא עכשיו, אני אבין בהמשך דבריו. מקווה בכל אופן...'.

    הוא קרב לעברי כששקית צ'פס ענקית אחוזה בידיו ופיו יורק פירורים לכל עבר, תוך כדי שהוא ממשיך בלהט ''אתה לא מבין, זו לא עוד דיאטה שאתה יכול לאכול רק דגנית או פתית או פריכית, אפילו לא צריך לספור קלוריות!, הנה תראה אותי, מה אני אוכל עכשיו? אה? צ'יפס! אתה יודע כמה קלוריות יש בזה? בטח אתה יודע... אפשר לבחון אותך על חצי מהמוצרים בסופר..''

    בהתלהבות שלו הוא הצליח קצת להדביק אותי, אני האדם כמעט הכי סקפטי בכל דבר שקשור לדיאטה, אין דיאטה שלא ניסיתי, אבל המסלול ידוע, בהתחלה מורידים עשרה קילו ואחרי תקופה אתה שוכח ואז מקבל הכל בחזרה בריבית צמודה לחולצה..

    ''ספר, ספר לי עוד קצת על זה'' אמרתי לו והפנים שלו הוארו ''בטח בטח, אז ככה לדיאטה קוראים, תקשיב טוב... 8/16! יש שקוראים לה צום לסירוגין אבל עזוב, צום זה נשמע מפחיד. הכללים הם ששמונה שעות אפשר לאכול מה שרוצים ואח''כ בקטנה, לא אוכלים שש עשרה שעות כלום, רק מים מותר להכניס לפה...''

    ''שש עשרה שעות?? אין מצב!'' הייתי המום. 'משה? הבן אדם הזה לא מסוגל לסגור את הפה יותר משעה ברצף, איך הוא עומד בזה?' ''משה, תגיד את האמת, אני מכיר אותך הרבה שנים, יותר מידי אפילו, איך אתה מצליח להחזיק מעמד עם זה?''

    משה הביט לעברי במבט חולמני ואמר ''תקשיב טוב דוד, אם היית עושה את זה היית מבין, עד שלא מתחילים זה נראה קשה אבל תדע לך שבדיאטה הזו אין רעב! אם אתה רעב אז זה כמו כל הדיאטות וזה לא שווה. כך קראתי באתר של 'האחים דיל' שווה להציץ שם.''

    השתכנעתי.

    ''אה עוד משהו ששכחתי, התוצאות מגיעות מייד, אתה מרגיש יותר טוב כבר על ההתחלה''

    ''בסדר, בסדר, מה למעשה אני צריך לעשות כדי להתחיל?''

    משה התרגש מההשפעה המיידית ואמר ''לא הרבה, רק לאכול עכשיו בשמונה שעות הקרובות ואח''כ להפסיק למשך שש עשרה שעות, קלי קלות!''

    ''תגיד משה, רק שאלה אחרונה לפני שאני מצטרף אליך, כמה זמן אתה כבר מחזיק מעמד?''

    משה הציץ בשעון ואמר ''עוד רבע שעה, שבע שעות...''.


    מאוד מעוניין בביקורת!!!
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מחוברת לעצמי, בובה בובה, ציפי78 ועוד 57 משתמשים60 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    צודק...
  • 972
    • ע
    שיתוף - לביקורת אלו שלא נדלקו
  • עיתונאות ועריכת תוכן //
    • אלו שלא נדלקו -

    לא מההדלקה והמריבות על צבע הנרות

    לא מהסופגניות והקלוריות המפוארות

    לא מהמתנות שקלעו פחות מיותר

    לא מהביחד המשפחתי והבלגאן הסוער

    לא מהחופש של אנשים אחרים

    לא מהחוויה באוטובוסים להורים



    אלו שלא נדלקו -

    מהחושך

    לא זרמו עם הגשמים

    לא התעלו בלהבות

    ושבעו לגמרי מלביבות



    אלו שלא נדלקו -

    על טיפות הגבורה שגייסתם

    ועל כך שלמרות הקושי

    אתם לא נמסים

    על הנפלאות האלו

    זמזמו לכם "על הניסים"
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: 7שבע7, חוחית, אפרת תהל ועוד 24 משתמשים27 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    ביצוע מעולה. הנמשל אפעס, התפספס לי...
  • 2 3K
    • נ
    דיון לספר לך סיפור אמיתי?
  • נ. גל //
    • רוב הסיפורים המתפרסמים בימינו, מתבססים על פירורי מציאות וגלוני דימיון.
    אך מדי פעם, פה ושם, מציצים גם סיפורים עליהם מופיעה ההודעה "סיפור אמיתי, הפרטים שונו".

    מה היחס לסיפורים כאלו, מבחינת הערך הספרותי שלהם, לדעתכם?
    המושכל הראשון שלי אומר שהם שווים יותר, כי קשה יותר לייצר אותם כך שהתוצאה תהיה מעניינת.
    מצד שני - אין פה שום בניית עלילה, שום מאמץ ביצירת דמויות וכו'...
    • תודה
    Reactions: Talya kadosh, מתרגשת, פרוגמטי ועוד 6 משתמשים9 //
    26 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    את מדברת על המסר כמו שהוא. אני מדברת על הצורה שבה מכניסים מסר בעלילה. כדי להכניס את המסר, כך...
  • 3K
    • הדוויג
    מדריך מקצועי 10 טיפים לעריכה לשונית (בעצם 9, אבל מי סופר)
  • הדוויג //
    • אם אתם עורכים לשוניים או כותבים שרוצים לערוך ולשפר את הטקסטים שלכם - קבלו 10 טיפים שעשויים להקל ולסייע לכם בהשבחה ובליטוש הטקסט.


    1. לישון על זה לילה

    מכירים את זה שאתם קוראים טקסט שכתבתם לפני תקופה, ולפתע עולות לכם אינספור הצעות לשיפור. פה יש משפט שאפשר היה לכתוב ממוקד יותר, שם יש משפט מיותר, המילה ההיא לא מדויקת, ושם פספסתי ביטוי קולע שהיה יכול להתאים בדיוק.
    זה לא שכישורי הכתיבה שלכם כל כך השתפרו בזמן שחלף, אולי גם, אבל יש לזה עוד סיבה.
    העובדה שאנחנו כתבנו את הטקסט, היא עצמה מכשול בפני עריכה טובה. כי אנחנו הרי מבינים מצוין את מה שרצינו לומר ודי קשה לראות את הטקסט מנקודת מבט של קורא שלא מכיר את החומר. אחרי תקופה, הטקסט חדש עבורנו ברמה זו או אחרת והראייה שלנו אוביקטיבית בהרבה.
    מכאן לטיפ הראשון – סיימת לכתוב את הסיפור / טור / מאמר? מצוין. עכשיו תן לו 'לתפוח' לילה.
    כשקמים אחרי שנת לילה אפשר לקרוא את הטקסט במבט חדש. לפתע עולים רעיונות וכיוונים חדשים. פתאום שמים לב לנקודות שלא שמנו לב אליהן אתמול. כשאנחנו עוזבים את הטקסט וחוזרים אליו אחרי לילה, אנחנו קצת יותר מרוחקים ממנו וזה עושה פלאות.
    אפילו במקרים שהדד ליין כבר נושף בעורף, מומלץ להניח את הטקסט לשעה-שעתיים שבהן תסיחו את הדעת ממנו ותעסקו בדברים אחרים, ורק אז תחזרו אליו. מדהים כמה שהכלי הזה משפר את רמת הטקסט.


    2. פסוק לי פסוקך

    אחד הסודות הפחות ידועים של כתיבה בהירה בעלת רמת קריאוּת גבוהה, הוא פיסוק נכון.
    לפעמים, עודף פיסוק, הופך את הטקסט למעצבן, בלתי קריא, והרבה פחות זורם, כמו למשל, במשפט הזה.
    אבל לפעמים וזה מה שקורה יותר פעמים יש מחסור בפיסוק ואתה מקבל משפטים ארוכים שאתה לא יודע איפה בדיוק אפשר לעצור ולנשום ואיך לקרוא נכון את המשפט.

    בניגוד למחשבה המקובלת, אין דרך אחת נכונה לפסק. יש הרבה דרכים ושיטות מתי להשתמש בפסיק, מתי בנקודה, מתי במקף ומתי בסוגריים. את אותה פסקה אפשר לפסק בכמה וכמה דרכים שונות, ויש לזה הרבה משמעות ביחס לקריאות של הטקסט.
    כמובן שיש כללים מנחים. פסיק בא לתת אתנחתא באמצע משפט ונקודה באה להפריד בין משפט למשפט. אבל מי מחליט מתי מתאים לתת אתנחתא ומתי צריך לסיים את המשפט ולהתחיל משפט חדש? אתה מחליט.
    לכן הטיפ השני הוא – בחנו מחדש את הפיסוק. בכל מקום שאתם רואים פסיק, נסו לשים במקומו נקודה. בכל מקום שיש נקודה, נסו להחליף אותה בפסיק. כשיש סוגריים – נסו לוותר עליהם. נסו להחליף מקפים בפסיקים ופסיקים במקפים.
    אחרי כל החלפה קראו שוב את הפסקה, ובחנו האם השינוי משפר את הפסקה או גורע ממנה. ברוב המקרים הפיסוק שבחרתם בו תוך כדי כתיבה יהיה נכון והשינויים שלכם לא יתקבלו על ידכם. אבל במעט המקרים שתגלו שהשינוי תורם לטקסט, תראו שהשינוי היה משמעותי ועשה את ההבדל.


    3. להקריא בקול

    הטיפ השלישי – הקריאו את הטקסט בקול. הקריאו אותו בהטעמה מלאה. אם זה טקסט עיוני, הקריאו אותו כאילו אתם מסבירים אותו למישהו קצת איטי וקשה הבנה. אם זה טקסט סיפורי, הקריאו אותו כמו סיפור ילדים שמקריאים לפני השינה. אם זה טקסט תורני-ישיבתי הקריאו אותו כמו ראש ישיבה בשיעור כללי.
    זה קצת מוזר בהתחלה, צריך להתרגל לזה, אבל זה משיג כמה תועלות.
    ראשית, כשקוראים רק עם העיניים מהירות הקריאה היא גבוהה ולא שמים לב לכל מילה. לעומת זאת כשאנחנו מכריחים את העיניים לעמוד בקצב של הפה, אנחנו קוראים הרבה יותר לאט וכך אי אפשר לפספס אף מילה.
    שנית, וזה קשור גם לסעיף הקודם, כשמקריאים בקול אי אפשר להתבלבל בפיסוק. אם אתה מקריא פסיק, אתה שומע את הפסיק. וכשאתה מקריא נקודה, אתה שומע אותה. פתאום רואים שבעצם כאן היה אמור להסתיים המשפט, ובעצם הפסיק הזה היה אמור להיות נקודה, וכן להפך.
    שלישית, כשקוראים בקול אנחנו מרגישים את הטקסט. הוא הופך מאותיות יבשות למילים חיות. פתאום אנחנו מגלים מילים מיותרות או מילים חסרות. מגלים דיאלוגים לא אמינים. מזהים משפטים ארוכים מדי או פסקאות מסורבלות מדי. מבחינים בדימויים שלא מחליקים טוב. מאתרים שימוש חוזר בביטויים מסוימים, מגלים חוסר אחידות במשלב הלשוני ועוד המון אוצרות שלא נבין איך לא שמנו לב אליהם עד עכשיו.


    4. להדפיס

    אנחנו רגילים לקרוא טקסטים על מסכים. כל היום אנחנו קוראים מיילים, עובדים על קבצים, מחפשים מידע בגוגל וקוראים סיפורים בפורום כתיבה…
    מחקרים מוכיחים שרמת הריכוז וההבנה של טקסט על מסך פחותה בהרבה מאשר בקריאת טקסט מודפס. יכול להיות שזה בגלל שכשאנחנו מול מסך יש יותר הסחות דעת, ייתכן שזה בגלל סוג התצוגה המרצדת של המסך. בשורה התחתונה, מגיהים ומעמדים רבים נוהגים להדפיס כל סקיצה לפני שהם מאשרים אותה.
    גם כשעורכים טקסט, מומלץ מאד להדפיס אותו שחור על גבי נייר. כדאי שאיכות ההדפסה תהיה טובה, וכדאי להגדיר את הקובץ עם שוליים רחבים ושורות קצרות. אל תדחפו מילים בצפיפות גבוהה כדי לחסוך בנייר. (למרות שכבר שמעתי על עורכים לשוניים שמסתדרים יופי גם עם דפוס מזערי).
    ועוד משהו קטן, יש כאלה שטורחים להדפיס, אבל כשהם קוראים את הדפים הם רק מסמנים לעצמם בראש הערות ובטוחים שיזכרו אותן אחר כך, אבל בסוף לא זוכרים מה ואיפה לתקן. לכן לפני שאתם מתחילים לקרוא את הטקסט המודפס, קחו עט אדום או מרקר כדי לסמן תיקונים או הערות.


    5. למחוק

    בשביל להיות כותב טוב צריך לדעת לכתוב, אבל לא פחות מזה צריך לדעת למחוק.
    לפעמים בזמן הכתיבה קשה לנו מאד לוותר על איזה משפט מחץ או ביטוי מוצלח, ואנחנו מחפשים איפה אפשר לדחוף אותו בכוח. הטיפ הבא עשוי לפתור את הבעיה הזו. הוא קשה מאד לביצוע, אך ככל שתעשו בו שימוש תגלו איך הטקסט שלכם מתהדק ונעשה מזוקק ואיכותי יותר.
    קחו כל פעם מילה אחת, משפט אחד, או פסקה אחת, ותמחקו. פשוט תסמנו אותם ותלחצו על דליט. אוי, כמה קל להגיד את זה וכמה קשה לבצע.
    מחקתם? עכשיו תנשמו עמוק ותקראו שוב את הטקסט. משהו חסר? משהו לא עובד? תחזירו את המילה / משפט / פסקה למקומה.
    עובד טוב גם בלי זה? תשאירו מחוק.
    כשאנחנו עובדים עם המחק אנחנו מגלים הרבה פעמים שהטקסט מובן לחלוטין ואפילו טוב יותר בלי כל אותו מלל מיותר.


    6. לקרוא הפוך

    הטיפ הבא מכוון בעיקר למגיהים, הוא יכול לשמש אתכם אם אתם עורכים את הטקסטים שלכם ולא שולחים למגיה מקצועי: קראו את הטקסט אחורנית, מהסוף להתחלה.
    כשאנחנו קוראים טקסט, אנחנו שוקעים בתוכן שלו ולא שמים לב למילים. אם מילה כשלהי לא כתובה נכון לא תמיד נבחין בה. (תקראו את הפסקה הזו אחורנית ותגלו טעות כתיב שכנראה לא שמתם לב אליה…)
    בקריאה הפוכה אנו מנטרלים את הבעיה הזו ומצליחים לזהות מילים שלא מאויתות נכון.
    חשוב לסייג שאי אפשר להסתפק רק בהגהה הזו, משום שיש הגהות שהן תלויות הקשר. עם למשל השתמשתם במילה 'עם' במקום במילה 'אם' (כמו במשפט הזה), לא יעזור לכם לקרוא אחורנית כי המילה 'עם' היא מילה נכונה בפני עצמה, רק לא בהקשר הזה.


    7. לתפוס מרחק

    לפעמים קורה שכל משפט כמות שהוא הוא משפט יפה, כל פסקה בפני עצמה ערוכה כמו שצריך, אבל הטקסט בכללותו לא מספיק טוב. אתה לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה, אבל מרגיש שמשהו פה לא מספיק ברור.
    כדי לזהות בעיות כאלה צריך להשתמש במבט מאקרו. זה כמו ציור גדול שתלוי על הקיר, אם עומדים קרוב אליו אפשר להבחין בכל פרט, אבל לפעמים מפספסים את הפרופורציה והפרספקטיבה של הציור השלם. רק כשמתרחקים מהציור ומביטים בו מרחוק, אפשר להבין את התמונה הגדולה.
    הדרך לעשות את זה בטקסט כתוב, היא לקחת כל קטע בטקסט בפני עצמו ולתמצת אותו לכמה מילים. לכתוב רק את עיקר העיקרים של מה שמופיע בו. כמו הספרים העיוניים האלה שיש בהם כותרות צד עם תמצות של תוכן הפסקה.
    אחרי שתעשו את זה, תקבלו רשימה של משפטים קצרצרים שמהווים מבט מאקרו על הטקסט.
    כשתקראו רק אותם, תוכלו לקבל פרספקטיבה שונה על הטקסט. מהפרספקטיבה הזו תוכלו לפעמים להיווכח שעדיף לשנות את הסדר של הפסקאות, לוותר על חלקן, או למקד חלק מהפסקאות סביב אמירה אחת.
    דברים שרואים משם לא רואים מכאן...


    8. כלי החיפוש

    אחד הכלים שכל משתמש Word מכיר, הוא החיפוש. קונטרול F פותח תיבת חיפוש שאפשר באמצעותה למצוא מילים בטקסט.
    אפשר להשתמש בכלי הזה גם כדי למצוא שגיאות. וזאת בשתי דרכים:
    א. בכל פעם שאתם מסיימים לכתוב, עשו חיפוש של שני רווחים, רווח ופסיק , רווח ונקודה . כך תגלו הגהות שקשה מאד להבחין בהן בדרך אחרת.
    ב. עם הזמן כל כותב יודע מהן טעויות הכתיב הנפוצות אצלו. זו יכולה להיות החלפה בין 'אם' ל'עם', זו יכולה להיות מילה ספציפית שאתם נוטים לכתוב אותה לא נכון. אצלי למשל, כל פעם שאני בא לכתוב את המילה 'עילית' (כמו ביתר עילית או מודיעין עילית) יוצא לי 'עילילת'…
    כשתהיה לכם רשימה של הטעויות הנפוצות אצלכם תוכלו לאתר אותן בקלות באמצעות חיפוש.


    9. לכתוב מחדש

    הטיפ האחרון הוא באמת באמת קשה. זה למתקדמים בלבד, או לטקסט חשוב במיוחד.
    סיימתם לכתוב את המאמר / טור / סיפור?
    עכשיו תפתחו קובץ וורד חדש ונקי, ותתחילו לכתוב מחדש. כאילו לא כתבתם כלום.
    ברור שבחלק גדול מהדברים אתם תשחזרו בדיוק את מה שהיה כתוב בטקסט הראשון, אבל לא ייאמן עד כמה שהדבר הזה פותח את הצ'אקרות.
    לסיום יהיו לכם שני טקסטים שונים של אותו תוכן. קחו את הדברים הטובים שבכל אחד מהם ומזגו לטקסט שלישי, מוצלח לאין שיעור יותר מהשניים הראשונים.


    10. וזהו בעצם...

    אהממ, מה עוד?
    טוב, הנה עוד טיפ: לא לשכוח לשים לב גם לכותרת. לפעמים גם היא צריכה עריכה.
    כבר היו מקרים שמישהו נתן כותרת כמו '10 טיפים לעריכת טקסט' ובסוף גילה שיש לו רק 9…
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: תצפיתן, רבינו טעם, דן נפתלי גד ועוד 86 משתמשים89 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הזדמנות
    זו צרה צרורה ממש! את יכולה לכתוב קטע ולאהוב אותו (ואפילו לשלוח לעורכת והיא תפרסם אותו! היא תהיה...
  • 786
    • ל
    שיר הקץ לדקות הבשר
  • לבי //
    • בַּסָּ'ד

    פַּעַם הָיָה הָעוֹלָם מֻסְדָּר
    הָרָזֶה דַּלְפוֹן מֻרְעָב
    תַּחֲנוּנִים יְדַבֵּר
    הַשְּׁמַנְמַן שָׂבֵעַ עָשִׁיר
    עַזּוּת יַעֲנֶה .
    שׁוּם דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה
    בִּטָּחוֹן עַצְמִי
    כַּנִּרְאֶה
    בְּקָלוֹרְיוֹת מֻתְּנֶה

    וְאֵיךְ פִּתְאוֹם הִתְהַפֵּךְ
    לוֹ גַּלְגַּל
    בַּדּוֹר הַזֶּה הַמְּבֻלְבָּל
    דַּקּוֹת בָּשָׂר
    רָעוֹת מַרְאֶה
    מוּאָרוֹת אוֹר יְקָרוֹת
    אֲבוֹי לַמְּדֻשָּׁנוֹת

    לָקַחַת מוּסָר נִמְשָׁל
    עַל מִשְׁקָל
    מִצָּפְנַת פַּעְנֵחַ
    קָדוֹשׁ נִשְׂגָּב
    זוֹ שְׁאֵלָה בִּכְלָל
    אִם מֻתָּר

    אֲבָל
    לִבְנֵי בִּינָה וַדַּאי אִשָּׁה
    שֶׁהִתְעַגְּלוּ לָהֶם מְעַט
    חֲלוֹם קָטָן
    וּמִנּוֹתָר
    מִתָּכְנִית הַהַרְזָיָה הָאַחֲרוֹנָה
    אוּלַי אֶפְשָׁר
    פִּתְרוֹן

    נַעֲשָׂה נֵס
    פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַקָּטָן
    בַּיָּמִים הַהֵם
    בְּזֶה הַזְּמַן
    יְחוֹלֵל תַּ'מַּהְפָּךְ

    נַחֲזֹר לְשֶׁבַע הַשָּׁנִים
    טוֹבוֹת-הַמַּרְאֶה
    וְקָבְעוּ שִׁיר
    הֵידָד
    רְנָנִים
    לַמּוֹסִיף וּמַעֲלֶה...
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אהרון1, פירי, הכלבויניק ועוד 12 משתמשים15 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לבי
    כמפורסם הוא הענין המטריף את טובות המראה...
  • 8K
    • מ. י. פרצמן
    אתגר אתגר חודשי #1: קומיקס
  • מ. י. פרצמן //
    • האתגר החודשי הראשון שלנו יתמקד בסוגת הקומיקס.
    לי אישית, קומיקס היה תמיד תחום קדוש נשגב מעין. מעולם לא כתבתי קומיקס, מעולם לא התיימרתי לדעת איך לכתוב קומיקס, תמיד הסתכלתי בהערצה על אלו שידעו איך לעשות את זה ועשו את זה טוב.
    מכיוון שאיפשהו בירכתי החלומות שלי קיננה לה הפנטזיה לדעת לעשות את זה יום אחד, הרי שאני מעזה לקחת את הפריבילגיה ולהקדיש את האתגר הראשון שלנו לתחום הנפלא והיוצר הזה: כתיבת קומיקס.

    אם כתבתם בעבר קומיקס - האתגר הזה בשבילכם. אם לא כתבתם בעבר קומיקס - האתגר הזה בדיוק בשבילכם. זאת ההזדמנות שלנו להכיר את התחום, להתנסות בו, להכיר אותו ולבחון אותו לעומק. ומי יודע, אולי נגלה שהוא כזה כיף שנעבור לכתוב קומיקסים מהיום ועד סוף כל הדורות?

    האתגר:
    מהיום ובמשך ארבעת השבועות הקרובים יעלו כאן באתגר היצירות שלנו: סקריפט לקומיקס.
    הסקריפט יכלול את טקסט הקומיקס, התסריט, והוראות לצייר. (עמוד, מס' סצנה, מיקום (חוץ\פנים), אווירה כללית, פוקוס, הוראות במאי קלות, והעיקר - המלל.)
    בונוס: ניתן להגיש גם את המוצר המוגמר, הקומיקס עצמו. אין צורך בכישורי איור חבויים, סקטצ' עקום בעיפרון עובר חלק, כל עוד הוא יראה לנו את הרעיון הכללי של איך עתיד להיראות הסיפור שלנו.
    שימו לב, זהו רק בונוס. העיקר, הדגש והשיפוט יהיו כמובן על הסקריפט. חשבו עליו, השקיעו בו, התנסו בו.


    השופטים:
    להלן אקספרטי הקומיקס האגדיים:
    הסופר     @אבימי - מחבר הסדרות מושקופיץ, מלכיאל ד"ש ועוד,
    הסופרת @בת שבע אינגבר-הבלין, שחזרה לפרוג במיוחד עבור האתגר (אם תשכנעו אותה יפה אולי גם תישאר). מחברת הסדרות עקרת בית, הרשלה ועוד.

    מה באג'נדה:
    הייתי שמחה לכתוב כאן מדריך מקצועי על 'איך לכתוב את הקומיקס המנצח', אבל האמת היא שאני פשוט לא יודעת כלום. אין לי מושג איך כותבים קומיקס. הולכת לחקור את הנושא לעומק, חיקרו עליו גם אתם.
    השופטים שלנו נמצאים כאן כדי לענות על שאלות, לכוון ולהדריך. אתם נמצאים כאן בשביל אותו דבר: זה הזמן שלנו ללמוד את הנושא, לחקור עליו, להתנסות בו.
    מזמינה לכאן בזאת את הניקים הוותיקים שלנו שידועים כמומחי קומיקס, לשתף אותנו מניסיונם: @מרים קרייטמן , @מ"ם, @רותי רפפורט .

    השיפוט יתבצע לפי:
    - אי נפילה לקלישאת הרדידות. שמרו על קומיקס ברמה גבוהה, אל תתנו למספר המילים הקטן לבלבל אתכם.
    - בניית קו עלילה חזק ומסקרן.
    - מקוריות, ושימוש בקומיקס בצורה שלא יכולנו להשתמש במדיום אחר כמו ספר או סרט.
    התמקדו על הסיפוריות, שימו לב להבדל בין סיפור מאויר בכבדות לבין שימוש במדיום הקומיקס כחלק בלתי נפרד מהסיפור. נצלו את האופציות שהמדיום מאפשר לכם: העצמה באמצעות העזרים החזותיים, מתח בין המלל למוצג, פרשנות שונה לכתוב וכן הלאה.
    המלצת הגשה: תנו לנו יצירה של עמוד או שניים מתוך קומיקס, שיעשה לנו חשק לרוץ לבקש ספונסר בשבילו. מעין טיזר או הצצה לפרויקט שישקף את יכולת הסיפור של הכותב.
    - שמירה על רמת כתיבה מותאמת לקומיקס (לא ספרותי מדי, לא רדוד מדי)

    דרישות:
    - הגשה במועד: דדליין מעודכן: במוצאי שבת, כ"ג בכסלו נובמבר 27
    - במספרים: מינימום 6 פריימים, מקסימום 60.

    לתגובות בנושא האתגר פנו לנספח הכללי | לתגובות בנושא הקומיקס פנו לנספח המקצועי

    בהצלחה!
    הידעת קומיקס-02-02-02.png
    הידעת קומיקס-02-02-02.png
    • תודה
    Reactions: תמר21, פנינה ריימונד, רחלשקרקה ועוד 42 משתמשים45 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    לשיפוט ההיסטורי...
  • 593
    • מאל"ף ועד תג
    שיתוף - לביקורת סופגניות - כמה ניתן עוד לספוג?!
  • מאל"ף ועד תג //
    • כבר בראש חודש חשוון מגיע היורה. לא, לא היורה המיוחל והרטוב. היורה של הסופגניות.

    בתחילת חשוון, טרם הזכרנו גבורות גשמים, הן מבצבצות בכל מאפיה ותחת כל מדף עץ רענן.

    הן קוראות לנו בגרון ניחר מריבה אדומה, בקול חנוק מאבקה לבנבנה, בטון גבוה של טון בצק הנראה כבטון, בפרצוף מדושן שמן עמוק. טוב שם משמן. קוראות אל העוברים ושבים ומתחננות למבט ולייחס.

    כל סופגניה מתמתחת על קצות אצבעותיה, פורסת טלפיה כאומרת 'מרזה אני', ממתינה לפתי התורן שיזכה 'לאכול אותה'.

    אבל - - אנו הבטחנו לעצמנו בסוף חנוכה אשתקד שיותר לא נתקרב לעב"מ הזה. אנחנו זוכרים היטב את הטעם היבש / הצרבת הנוראית / הקראנצ' שלא היה / האבקת סוכר שהתאהבה בבגד / מאות הקלוריות שעדיין איתנו מאז / החיפוש הבלתי-נגמר אחר הריבה שלא היתה [אני אתבע אותם. הם כבר יראו מה זה] / התמונה המזעזעת שהנציחה את הריבה על הלחי.

    כל הזכרונות הללו צפים ועולים כשמן הצף בסופגניה, ואנו עיקשים בדעתנו שלא לקנות מן האדום האדום הזה. השנה אנחנו לא נוגעים. אלא לראותם בלבד.

    ההבטחה מחזיקה מעמד כמעט חודשיים, עד פרוץ ימי החנוכה, ואז אנו נופלים שדודים אל מול סופגניה חלבית עם שלל מילויים שאין בינם לבין האכסניה שום קשר. סופגניית אילוסטרציה. כל קשר הוא על דעת האוכל בלבד.

    ובלב פנימה אנו יודעים שאסור להסתכל בקנקן אלא בשמן שיש בו, ובכל אופן אנו ממשיכים ללעוס את בקבוק/סופגניית השמן ולהתענג מהרגע.

    מדוע כל שנה ושנה אנחנו חוזרים על הטעות הזו ומבטיחים שבשנה הבאה לא נעשה זאת שוב?! ומדוע בשנה הבאה הפוסט הזה יהיה שוב רלוונטי, אקטואלי, לעגני ומשמין?!

    ואי אפשר לסיים ללא עניינא דיומא: מחירי הסופגניות האמירו לשחקים. סופגניה איכותית (?) עולה כעשרה שקלים. לא חבל? במחיר הזה ניתן לקנות חבילת כוסות חד-פעמיות :D
    • תודה
    • חחח
    Reactions: יום ראשון, BestMe, שנים ועוד 16 משתמשים19 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    יפה מאוד טיגנת את הסופגנייה למוות... אבל אותי לא שכנעת.... כנראה לא טעמת את הסופגנייה שאכלתי...
  • 770
    • כ
    שיתוף - לביקורת הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ!
  • כותב השורות //

    • הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ / י.מ.י.

    מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ
    לְכַסּוֹת דָּמוֹ הַנִּשְׁפָּךְ מִבּוּשָׁה.

    לָמָּה כִּבִּינוּ בְּעֵרַת נֵרוֹ
    לָמָּה הִתְנַכַּלְנוּ לַהֲמִיתוֹ.

    אֵיךְ אָמַרְנוּ...
    מָה יִהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו.

    לָמָּה שָׁלַחְנוּ יָד בְּנַעַר הַחוֹלֵם
    לִגְדֹּעַ תִּקְוָתוֹ לְהָצֵר צַעֲדוֹ.

    בְּגַפּוֹ בְּגוּפוֹ יָצָא לְפָנֵינוּ
    הַכֻּתֹּנֶת, מֵעָלָיו פָּשַׁטְנוּ.

    בְּעוֹרוֹ בִּבְשָׂרוֹ
    הִכֶּנוּ לֹא חָמַלְנוּ
    כָּמוֹהוּ, לֹא חָלַמְנוּ.

    הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ!
    מָה     נִתְפַּלֵּא...
    אָז, לֹא שָׁמַעְנוּ,
    אֲשֵׁמִים נִהְיֶה!!!​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אהרון1, וי שלוק, Angular ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    מדהים.
  • 512
    • ה
    שיתוף - לביקורת נשיאים ורוח וגשם אין
  • הזדמנות //
    • ג'ונסון שמח
    בשביל כל מי
    שמדליק את
    'המנורה'
    טרודו מברך
    את חוגגי חג
    ה'אורות'
    ג'ו ביידן מצייץ
    לך וליקירכם
    חג חנוכה,
    חג חנוכה,
    שמח!
    נרדנה
    מברך את
    עם ישראל
    החברותי
    שמצתיינים
    את חג החנוחה
    חג חנוחה
    שמח
    מלא אור
    ותקווה
    קנצלר
    גרמניה
    ונשיאת
    ליטא
    מצטרפים
    לחגיגה
    ואיראן
    ממשיכה
    לפתח
    גרעין
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: AtArA R, אקסלוסיביות....!, כותב השורות ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    אחד הטובים. בואו לא נשכח, שלמעוז צור אפשר להוסיף עוד איזה בית. אירן מועמדת רצינית.
  • 380
    • ו
    עזרה איפה הכי כדאי?
  • וו החיבור //
    • להוציא ספר.
    אשמח לשמוע מניסיון או מידע עדכני,
    איזו הוצאה לאור הכי משתלמת כיום לסופרים

    תודה רבה
    0 תגובות
  • 477
    • נ
    שיר יהי אור
  • נ. גל //
    • אם אלך אחריך
    לו אחשוב עליך
    אעז להתרפק
    וי לי! אז אתפרק

    אם אלך עימך
    עם בני עמך
    לו אכנס באהליך
    אנה אסתיר פני בושתי?

    אבא, אני רק ילדה
    אני לא רוצה ככה
    בסך הכל זו הייתה
    בריחה אל - - -
    הנודע

    אבא, עודי בוכייה
    מחפשת את פניך
    הן טרם עירסלתני
    וכבר ניטלתי, ניטשתי

    אבא.
    כבר רחוקה די.
    לא אוכל חזור
    ליבי כבר אינו חי
    את פני האור

    מרחק אלפי שנות אור
    שני תריסר שנים
    נגלה אלי אך שחור
    וכבר אין חיים


    אל תקרא לי
    בא, פגוש בי
    פה, במחשכים.
    • תודה
    Reactions: אפרת תהל, Angular, לבי ועוד 3 משתמשים6 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    ביקורת תתקבל בברכה.
  • 1K
    • RACHELIZ
    שיתוף - לביקורת בא בימים
  • RACHELIZ //
    • אני נמצא בפינת הסלון, מביט על הילדים המשחקים בקפלות. אמא שלהם יושבת על הספה לידי, מאכילה את נתי גרבר.
    פעם - כולם היו סביבי. הסתכלו עלי. רצו לשבת בכסא שלי, לשחק איתי. היום - אני סתם מחכה למותי. בכל יום שעובר, מרגיש איך קמט נוסף בפני.
    כל כך מהר שוכחים ממני? איך מישהו כל כך אהוב הופך ללא קיים?

    פתאום נתי מצביע עלי, ומבקש:
    אוֹצֶה בַּלוֹ

    נא לא לשלוח לייק צוחק, הוא הורס את הפאנץ'
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: chanab, אריאלל34, קוביד ועוד 15 משתמשים18 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    מכיון שמדובר בפרוג, חיכיתי לפאנץ' מהרגע הראשון. הצלחת להפתיע.
  • 1K
    • 7
    שיתוף - לביקורת שניים סוכר
  • 7שבע7 //
    • טיפות שמן ניתזו החוצה, צרבו את זרועה במכוות הפתעה. איך זה קרה לה. תמיד הייתה מיומנת כל־כך. הסיטה את זרועה הרועדת אל הכיור, פתחה את זרם המים בקילוח דק. זה יעבור, עוד מעט זה יעבור. עוד מעט יהיו להם הסופגניות.

    השיבה את מבטה את העיגולים הזהובים, המשחימים בקצב משלהם בתוך הסיר, שפשפה את זרועותיה הכוויות־רועדות בסיפוק. כן, לא נס לֵחה. ולא נס לֵחן של הסופגניות שלה. כולם יוכלו לראות זאת.

    הקירות הצהבהבים היו היחידים שראו את הסופגניות באותה שעה.

    יש לה זמן. יש לה גם הקצב משלה, הקצב האטי שרק השנים החולפות מעניקות. גררה את כיסא המתכת, התיישבה סמוך־סמוך לכיריים הרוחשים, חיכתה. חיכתה להן, חיכתה לו. עוד מעט הוא יבוא. ייטיב את הנרות בקצב שלו – תמיד היה אטי ומחושב בכל הנוגע למצוות, תמיד העמיד במבחן את הסבלנות של הילדים – ואז הם יֵשבו יחד. לבד. שניהם. ליד צלחת הסופגניות השחומות.

    שלתה אותן בזהירות מתוך הסיר, הניחה להן ולעצמה להצטנן מעט. עוד מעט תחדיר ריבה בעורקיהן, והדם הזורם בעורקיה שוב התחיל להתחמם. עוד מעט תבזוק אבקת סוכר בנדיבות, וידיה יתמלאו בוורידים לבנים כְּשָנים.



    הנרות הללו במנגינה המוכרת, מעוז צור במנגינה מבית אבא – כשהילדים קצת גדלו הם ביקשו להחליפה במנגינה המוכרת, מה טוב שעכשיו אפשר לשוב אל המנגינה הישנה – עוד כמה שירים וניגונים, והיא הובילה אותו, כמעשה כלה נרגשת, אל המטבח.

    "סופגניות?" נפערו עיניו כשני אגמים בולעי־כול. פעם אהבה לטבוע בהן, עכשיו רק ייחלה לסירת מפרש שתשיט אותה בבטחה בתוכן. ועכשיו־עכשיו ייחלה שיגיד משהו, שלא ישתוק כאילו השבץ ההוא, מלפני חמש שנים, אחז בו שוב. שישמח. שיעריך.

    "אבל – " הלשון התלעלעה בתוך פיו, קימטה עוד יותר את זוויותיו. הוא שף את הקמטים שבמצחו, הבריש את מעט שערותיו שתחת הכיפה, והמשיך, "מה עם הסוכר?"

    הסוכר. לרגע רצתה לומר לו, ראה, שמתי כמות נכבדת! אבל שתקה. השיבה את עצמה למציאות. הסוכר.

    ביחד הם הולכים לבדיקות הדם החודשיות, מעין בילוי זוגי תואם־גיל. ביחד, בזוגיות מפתיעה, הם מקבלים את התוצאות הזהות כמעט. רק השבץ היה מנת חלקו לבד – אם כי היא הייתה בטוחה שלִבה לקה בו גם־כן בזמנו, עם כל הלחץ והמתח והדאגה לשלומו. וכך קיבלו שניהם את תוצאות בדיקת הסוכר. סוכר גבוה, לשניהם. אין יותר שוקולדים, אין יותר עוגות, גם לא סוכריות על מקל ואפילו לא תה ממותק.

    נו, טוב. הסוכריות על מקל גם כך היו לנכדים. רק מדי פעם היא הגניבה אחת אל פיה. השוקולדים – הוא דווקא אהב, היה קונה כמויות מהם, בעלי אחוזי קקאו גבוהים, הם עוזרים לי להתרכז בלימוד, כך אמר. ועכשיו – איכשהו – הצליח להתרכז גם בלעדיהם. עוגות הפסיקה לאפות, התמקדה בהכנת פשטידות, שחלקן נשלחו למקפיא של בנותיה וכלותיה.

    אבל הסופגניות.

    בכל שנה היא מכינה, בכל יום מימי החג. בכל שנה הם מגיעים לבתי הילדים והנכדים לערב לביבות מסורתי, נושאים את מגש הסופגניות המסורתיות שלה, מתלקקים בעצמם ביחד עם אחרוני הנכדים.

    אבל השנה – קורונה. ו"תישארו בבית," ביקשה הבכורה שלהם, "תשמרו על עצמכם. נעשה מפגש בזום."

    זום־זום, עלה הזמזום באוזניה גם כעת. שכחה לכבות את האש תחת הסיר, מסתבר.

    הסיר דינו לפח. ומה עם הסופגניות?

    "מה עם הסוכר?" חזרה על שאלתו, מרוויחה לעצמה זמן תשובה משביעת רצון, גם אם לא משביעת לשון. "אני יודעת שאסור... אבל הסופגניות... איך אפשר בלי?"

    הוא הביט בה, בוחן את תנועות פניה העדינות, המבקשות, וזרם מואר עבר ביניהם.

    "זוכרת את השנה ההיא שבה לא הכנת סופגניות?" הצטחק פתאום. "היית אחרי הלידה של יהודה, שכבת כל היום בחדר, בקושי נגררת להדלקת הנרות – ואיך הילדים היו מאוכזבים דווקא מהמחסור בסופגניות!"

    צחקה בתשובה. אז לא צחקה כל־כך. אי־אפשר לצחוק כשאת מרוקנת מכל כוח אפשרי. אי־אפשר לצחוק כשילדייך מביטים בך בתחינה צועקת, מצפים לאמא הרגילה שלהם. "הלכת וקנית להם סופגניות מהקונדיטוריה," המשיכה את צחוקה, "הם אכלו אותן, אבל הפרצופים שלהם נראו כאילו הם בולעים תרופה מרה..."

    "אוי, זוכרת את הפעם ההיא שחני של ראובן הייתה חולה בחנוכה?" הוא התיישב ליד השולחן, קירב אליו בהיסח־הדעת את קערת הסופגניות המזוגגות בלבן. "היא הייתה על אנטיביוטיקה, בקושי הצליחה לאכול משהו, אבל על הסופגניות שלך היא לא ויתרה!"

    "היא אכלה שני ביסים מהסופגנייה," היא שוב צחקה למראה הזיכרון מול עיניה, והתיישבה על הכיסא לצדו, "ואז – פשוט הקיאה... מסכנה... ואיך כל האחים שלה כעסו שהיא בזבזה סופגנייה! אפילו חלק מבני הדודים התעצבנו..."

    "הם דווקא בדרך־כלל ביחסים טובים ביניהם, כל הנכדים שלנו," הוא ציין מיד בהתגוננות, ליטף סופגנייה עמוסת ריבה אחת, "הם ממש מפרגנים זה לזה, וזה יפה לראות איך הם משתלבים ביחד במפגשים המשפחתיים." הוא הביט באצבעו המרוחה בריבה, והבעת ההרהור המאושרת לא משה מפניו.

    "המפגשים המשפחתיים..." נאנחה, ומיד השיבה את החיוך לקמטיה. "באמת בנינו משפחה יפה, האין זאת? פעם הם עוד היו באים אלינו במפגשים המשפחתיים, עד שחיה, בכורה רגישה שכמותה, קלטה שקשה לנו עם הבלגן בתוך המעון הקטנטן שלנו..."

    "זוכרת איך הצלחנו לקנות אותו, את הבית שלנו? שנתיים אחרי החתונה. לילדים שלנו זה כבר לא הלך בקלות כזו..." הוא ניגב את אצבעו במפית שעל השולחן.

    "כן, זה היה ממש נס... נדמה לי שזה אפילו היה בחנוכה, לא?"

    "ממש נס חנוכה..." אצבעו הנקייה למחצה סובבה כעת את צלחת הסופגניות, כאילו הייתה סביבון.

    "זוכר את תחרויות הסביבונים שהיית מארגן כשהילדים היו קטנים?" הצלחת המסתובבת הזכירה לה. "ראובן היה אלוף בסיבובים. מנחם תמיד קינא בו..."

    "מנחם עבד על עצמו קשה כדי לא לקנא באחים שלו גם היום," הוא הרים את מבטו, ועיניו זהרו בגאווה.

    "הוא באמת בחור טוב, בחור חזק." היא הנהנה, והחום מילא את לבה. "כל הילדים שלנו אנשים טובים, בלי־עין־הרע. גם זה שעכשיו הם הדירו אותנו מהמפגשים – זה כי הם ילדים טובים..."

    "ילדים טובים ואוהבים," הוא פסק, והפסיק לסובב את הצלחת.

    מהר, לפני שהדמעות ימלאו את עיניה, היא הצליחה להעלות עוד זיכרון.

    "זוכר את הפעם ההיא שהוזמנו להורים שלך בחנוכה? בדרך־כלל הם לא כל־כך הזמינו אותנו לביקורים, היה להם קשה, אבל בפעם ההיא הם החליטו שהם רוצים מאוד. וזה היה באמת מיוחד ונהדר כל־כך!"

    "בסוף אותה שנה אבא נפטר..." הוא מלמל. "ומיד אחר־כך שולמית שלנו נולדה. חיה אמרה שחבל שהיא בת, ולא נוכל לקרוא על שמו של אבא־סבא, אבל אני דווקא שמחתי. רציתי לזכור את אבא שלי עצמו, לא דרך ילד שלי..."

    "ילדים הם לא מצבות זיכרון," היא שיננה מולו את המשפט שהיא אומרת תמיד לילדיה.

    הוא הנהן נמרצות, צחק שוב והזכיר את הטלפון מיהודה החושש לאחר לידת בכורתו, אשר ביקש שלא לקרוא על שם אמו – סבתא שלו – שנפטרה בדיוק חודשיים לפני, כי "נעמה רוצה שם מודרני."

    "שי־לי זה באמת שם מודרני," צחקה גם היא, וטיפות קטנות של צחוק ניתזו מפיה, נספגו בסופגניות הכבר־קרות.

    הצחוק עוד עמד ביניהם, כשם שעמדה צלחת הסופגניות, ושוב עבר זרם האור בין מבטיהם.

    וכה מתוק היה הצחוק, וכה מתוק היה המבט, וכה מתוקה הייתה היחידוּת הזוגית הזו, וכמה סוכר נשפך ביניהם, ומי בכלל צריך סופגניות, כשהכול כל־כך מתוק.

    אפילו הנכדים הרחוקים כבר לא היו זקוקים להן.

    ולרגע אחד – גם הם לא היו זקוקים להם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פררו רושה, אנטיפטרוסה, bekky ועוד 28 משתמשים31 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    7
    7שבע7
    צודקת בהערותייך. תודה!
  • 754
    • ה
    שיר נקודה של אור
  • המכחול והנפש //
    • קְטַנָּה וְחוֹשֶׁשֶׁת
    בְּקֹשִׁי מֻרְגֶּשֶׁת
    בָּאֲפֵלָה מְגַשּׁשֶׁת
    כִּבְסוּפָה הִיא רוֹעֶדֶת
    כְּמוֹ עָלֶה בַּשּׁלֶּכֶת
    כִּמְעַט וְנֶהֱדֶפֶת

    לֹא נִרְתַּעַת מִתְעַקֶּשֶׁת
    מַחֲלִיטָה וְעָלַי נִלְחֶמֶת
    נִגּוּנָהּ בַּלַּיִל לוֹחֶשֶׁת
    אֶת הַפַּחַד מְגָרֶשֶׁת
    מֵאוֹרִי אֵינָהּ מִתְיָאֶשֶׁת
    אֶת עַצְמִי אֵלַי אוֹסֶפֶת

    חֲשֵׁכָה הִיא מְפַלַּחַת
    דְּקִיקָה אַךְ נוֹכַחַת
    נוֹגַעַת בִּי זוֹרַחַת
    אֶת אַהֲבָתָהּ שׁוֹלַחַת

    נְקֻדָּה שֶׁל אוֹר
    עֲלֵי לֵב שֶׁרוֹעֵד מִקֹּר
    מוּל כְּאֵב מֻדְחָק בְּמִסְתּוֹר
    בִּלְבּוּל לְלֹא מַעֲצוֹר

    בְּשִׂיאוֹ שֶׁל סֶרֶט שֶׁלֹּא נִגְמַר
    מוּל מַאֲבָק הַיּוֹם וְהַמָּחָר
    בֵּין הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר
    אֵזוֹר הַנּוֹחוּת הַמֻּכָּר, וְהַמּוּזָר
    בֵּין הַמָּתוֹק, חָמוּץ וְהַטַּעַם הַמַּר

    נְקֻדָּה שֶׁל אוֹר
    לַמְרוֹת הַחֹשֶׁךְ וְדַוְקָא בִּגְלַל
    אֵינְךָ עוֹזֵב יָדִי מְלַוֵּנִי מִמַּעַל
    • תודה
    Reactions: הזגג, נ. גל, 7שבע7 ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת איש פשוט אני
  • האגריד -בוצי פוליקמן //
    • "רואים שאת המכונית הזאת עיצבו ערפדים" - אמר הילד בהערכת מה וקיפל בהשלמה את הבוסטר הצהוב, דחקו מעבר למשענת הגב ולחצו אל דלת תא המטען העבה, המשונצת והלבנה, מבהיקה כפנינה שזה עתה נשלתה.

    פניתי לימין המכונית והרפתי גופי על המושב הקדמי, זה שעל יד הנהג. אחזתי בשתי ידיי את חגורת הטייסים המוצלבת אשר מותקנת ברכבים העונים על ההגדרה והתואר: "רכבי ספורט המיוצרים על פי הזמנה אישית". 'הוא' כבר ישב בקבינה. סנטרו נתמך על שתי ידיו השעונות על ראש ההגה. הוא כבר היה נטול חולצה והשיזוף המלאכותי ניכר היטב על כתפיו הרחבות. משקפי שמש צפוניות במלעייל מכסות על עיניו.

    הוא עשה כל מה שצריך לעשות כדי להיות איש מערבי, מתקדם ומודרני. נטול כל כללים ומחויבויות, משוחרר ממוסכמות חברתיות ופטור לגמרי מן המצוות. מה שלא מנע ממנו לגדל את ילדיו כילדי חיידר נורמטיביים. בעלי צמד פיאות בלונד עבות, המתנפנפות על לחיים סמוקות בעת משחק מזדמן, או ריב אחים מצוי אחר צהריים משעמם.

    הם, הילדים, לא ראו באורח החיים המתירני של אביהם איזה שהוא קונפליקט בלתי פתור, או סתירה כל שהיא בנוגע לחייהם. כך הם גדלו מגיל אפס, עבורם זה היה המובן מאליו וגם אם רצו, לא באמת היה להם איך לשנות את המצב. ככה הם, ככה אבא, וזהו.

    היותר מפליא, או שמא מפליאה, זו מערכת היחסים בינו לבינה. היא, גננת במקצועה, המקפידה על קלה כחמורה, ואף בחומרא. מנווטת היא את הבית ברוח ישראל סבא, מטמיעה אידישקייט בילדיה ומעולם, מעולם לא התכסחה אתו על אופי מעשיו, נראותו החיצונית ואורח חייו.

    הוא, בתמורה, הקפיד לא לחצות גבולות רחוקים מידיי, שיתף פעולה בכל אשר התבקש בנוגע לחינוך הילדים, ומעולם לא הרים את קולו עליה בכעס או וויכוח.

    גם כעת, פרצופו לא שידר קצרות רוח מיוחדת, אלא יותר ארשת המתנה בלתי נמנעת, כמעט השלמה סטואית.

    הילדים סיימו להתמקם על מושביהם והמנוע בעל היותר מידיי כוחות וסוסים הופעל והרטיט את גוונו בעת שהרכב פרץ אל הכביש והשתלב בתנועה הנסוגה ביראת כבוד.

    לשמאלי האב, מאחוריי הילדים, ואני? אני בסך הכל קבצן אומלל. לא בית לי ואף לא משפחה. רק פיסת ספסל אחורי, ממש תחת המזגן ולימין הכיור לנטילת ידיים המוצב בשטיבל האזורי. פושט ידי לפרנסתי ומעבר לכך עוסק בליקוט. ליקוט חברים, ידידים ודורשי קרבתי, בעזרת חוש הומור מחודד במעט, המתהווה ומתחרז סביב חכמת חיים חסרת מתחרים, כאחד ש'עבר' הרבה, כפי שמרננים אחרי הבריות בעת שמחפשים המה צידוק לקרבתם אלי ואף לבקשת אי אלו עצות מחכימות בעת תסבוכות כל שהם אי אלו ואחרות.

    ועל אף כל זאת לא גבה ליבי, ולרגע לא עלה בדעתי לפרוץ ולפתוח איזו שהיא קליניקה בעלת כורסאות כחלחלות ושולחן קפה נמוך. לא שאינני אוהב קפה חס ושלום, אלא שמעולם לא הרגיש גופי בנוח כשהוא מוטל בכורסה רכה כאבן שאין לה הופכין. יתירה מכך. לו הייתי ממסד את מקצועי לא היו הבריות יכולין לעמוד במחיריי הגבוהים להפליא. כך שרק בשטיבל טוב לי וטוב לעולם כאחד.

    אמנם, היו אי אלו ימים של ערבי חג וסתם תאריכי סגולה בהם אנשים מסדרין מחסניהם, בעלי חנויות מפנין פגימות צעצועיהן ועקרות בית עמלות ומחדשות גרדרוביהן ומשליכות לאשפתות את יתרות בגדיהן או סתם חפצי גשמיות אשר ערך אין להם בפני איש. או אז משוטט אני ברחובה של עיר ותר לעצמי אחר פרסים ומתנות שוות, אותן מעניק אני לעל העובר ושב על פני באותו היום.

    גם היום יצאתי בשעה של טרום צהריים ומצאתי איזה כובע צילינדר המשמש בדרך כלל קוסמים מתחילים למיניהם, שהיה במצב דהוי ומוכן לחבישה. הלכך חבשתיו לראשי ברגע של היסח דעת. בהמשך הרחוב גיליתי אוצר של ממש. מצבור חפצים לכודים בתוך מחסן כתר מתפרק, אשר שיני הזמן נגסו וחרצו בו את אותותיהן.

    תחילה טיפסתי אל גגו של המחסן הזרוק וממרום גובהו ניסיתי לבחון את העולם באור שונה במקצת. לאחר מכן התמקדתי יותר ואספתי אל תוך שקית לבנה ומרשרשת אי אלו פריטים שונים אשר אין כל קשר בין האחד למישנהו ורק יד הגורל זימנם יחדיו אל אותה מבולקה.

    בחנתי בעיון צעצוע כל שהוא, בעת שאשה ושלשה ילדים קרבו אל הערימה. הם היו לבושים היטב. כנראה ממשפחה מבוססת, ובכל זאת קרבו והחלו לנבור בדיצה יוצאת מן הכלל בפריטים השונים. אני, מטוב ליבי וגודל רצוני אך להשלים חדוותו של עולם, אף עזרתי בידם ובחרתי עבורם מתוך הערימה פרסים שווים ביותר. הלא בעל ניסיון הנני במקצוע זה של ליקוט ותהייה.

    מכורח שיחתם הסתמית נתברר לי שהאמא גננת במקצועה ואוספת היא חומרים נפסדים לצורך גלם ליצירות ממוחזרות לזאטוטי גנה.

    ואז הוסטה תשומת ליבי לאב המשפחה שיצא מן הרכב וצעד לעברם. לכאורה, אמור הייתי לתמוה עד תנוכי אוזניי המקוטפות. האב, נראה כאיש עסקים מצליח אשר כלל אינו מקדיש עיתותיו לבירורי הלכה או לתפוס עוד מצווה קטנה. צבע הכסף זורם בנחיריו ולולי סיגם ושיחם הפשוט לא הייתי כלל מקשר בינו לבינם ולעולם, לעולם לא הייתי מעמידם על שתי קצותיה המנוגדים של סקאלה כל שהיא.

    אך כאמור, צורת הדיבור הפשוטה והמשפחתית שהתנהלה ביניהם כמובן מאליו, גרמה אף לי לקבל דברים כהווייתן ולא כצופה באיזו דרמה קולנועית שוברת קופות. הלא איש פשוט אנוכי. ואף המה פשוטים. אבא, אמא וילדים.

    האב כבר רצה לשוב לרכבם ולהחזירם לביתם, נדמה היה כי כמה פגישות עסקיות ממתינות לו מעבר לעיקול, ואילו האם, עדיין התעסקה והתעמקה עד שורשי מוחה בפוטנציאל הגלום בכל קרע קרטון.

    משזיהיתי את הרצונות המנוגדים, ומחוששי מטונים עולים - דבר שאיני סובל כלל ועיקר, ישר העמדתי עצמי על המדוכה והצעתי שהאם תישאר ותלקט דיי צורכה, בעוד אני אצטרף אל הילדים והאב בנסיעתם בייתה.

    "מסכים אני בחפץ לב לטפל בילדים כל אחר הצהריים, ואף להאכילם את ארוחת הערב", הצהרתי והבטתי לרגע קט בפניהם, ואז הוספתי בטוב ליבי: "ואף להשכיבם לישון ואפילו לספרם סיפורים ומעשיות לרוב, לקרוא עמם קריאת שמע ולהרדימם עד לתנומה רכה בעלת נשימות עולות ויורדות, או אז אשוב ואפנה לעסקיי".

    הם הביטו אחד בשניה ואז פשוט פעלו על פי הצעתי הנדיבה. נו, הלא אמרתי כי אנשים פשוטים המה ואף אני פשוט הייתי.

    כך שכעת, יושב אני על יד האיש, מאחורינו חגורים שלושת הילדים, ודרכנו אל אל ביתם שעד מהרה התברר כטירה של ממש, אשר רחבת דשא ענקית מקדמת פניה וחניון מכוניות פאר תוחם ירכתיה. זה היה לרוחי ממש. וכשאומר אני 'ממש', מתכוון אני למרבדי הדשא כמובן.

    אני נותרתי להשתובב עם הילדים בחוץ, שעה שהאב התרווח בחדר הספות וצפה במשחק כדורדל ששודר מעם המשך ושוחק על מרבד דשא ירוק כמובן. כאותו מרבד דשא ירוק עליו לימדתי אותם משחקים שונים אשר את כולם המצאתי בעת ובעונה אחת ואשר בין היתר כללו חפירת בורות עמוקים, השלכת בובקע'ס למרחקים ואף תחרות קצירת דשא בעזרת הפה בלבד.

    משראיתי שהילדים מסתדרים היטב לבדם, שמתי פעמי אל הבית לשוחח מעט עם האב על דה ואפשר שאף על הא.

    ייאמר לזכותו שהתייחס באורך רוח למצעי ולמוצאיי. הוא התברר כאדם בעל חשיבה רכה ובנויה היטב ואף כמה ניצוצי רעיונות מלומדים ניכרו בין מילותיו ברגעים של עומק מחשבה.

    רק באישון ליל עזבתי את ביתם לטובת פינתי החמה בפיסת הספסל שבאחורי השטיבל. ממש מתחת למזגן ולימין כיור נטילת הידיים. באותה שעה האם כבר שבה בעזרת מונית ושנייהם התחננו בפניי שאשאר גם כדי להעיר את הילדים עם שחר. ניכר בהם שמצאו בי איש מתאים לחנוך את ילדיהם הטהורים באופן קבוע, אך אני, בסך הכל איש פשוט אנוכי, ומה לי ולענייני חינוך דור העתיד.

    מפה לשם כיום משמש אני באופן בלתי פורמאלי כעוזרו האישי לענייני עסקים, כעומד לימינו בטיסות הארוכות לכל קצוות עולם וכלוחש על אוזנו הרגעים קריטיים של טרום חתימות על חוזים שמנים בשיאם של משאים ומתנים מסובכים. אך חשוב מכל, כיום משמש הוא כחברותא האישי שלי בדף היומי ובסוד כמוס אלחש לכם שלאחרונה אף ראיתיו מזיל דמעה של טוהר בעת רעווא דרעווין.

    ואני, אף לרגע לא גבה ליבי ובכל לילה שב אני אל אותה פיסת ספסל, נו, יודעים אתם כבר היכן היא נמצאת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ALESIS, אהרון1, bekky ועוד 23 משתמשים26 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    בנוגע לסגנון. שמתייחס בכבוד לשדרוגי לשון. כאלה שהסיפור הזה פשוט עמוס מהם. תענוג צרוף. אך מתעלם...
  • 7 8 9 56K
    • מ
    סיפור בהמשכים ציידי היַתּוּנַשִׁים
  • מוריופ //
    • פרק 1
    "תשע עשרה."
    מאי קרע פיהוק מול מסך הלפטופ ושלף אוזניה אחת. "מה?"
    אפריל כלא אנחה. "היום חשפנו את היַתוּנַשׁ התשעה-עשר."
    "יתואיש*." דייק מאי במורת רוח. "אין מילה כזו 'יתונש'."
    אפריל נעץ מבט אפור ועייף בנורה הדלוחה. תשעה-עשר זה מרשים עבור שני ציידי יתונשים מתחילים. בעוד שלושה חודשים הם אמורים לארוז את עצמם חזרה למַטֶה, בדרך לאזור חדש וזהות חדשה. התהפך על צידו כלפי מאי. "לאן תצא מחר?" מדי כמה ימים הם עוצרים את הפעילות החשאית. מנמיכים את להבות החשד.
    שותפו תלה בו מבט חתום. שלף אוזניה. "מה?"
    אנחה נפלטה מגרונו. "קוהנס ביקש שאערוך לו קניות, אז אני אתחיל מזה מחר. לילה טוב."
    "לילה טוב."

    []

    'אתם חייבים להתערות בסביבה! כל החודש הראשון מיועד לקשרים חברתיים.' כך חרץ המפעיל שלו אי אז, לפני ששלח אותו לשטח עם מאי. 'כמה שיותר חברויות, ככה יותר מידע שיצנח לידיים שלכם.' אי אז, אפריל היה סוכן קר ושכלתן להחריד, ותהה רק אם מאי יצליח לעמוד בקצב קשירת החברויות שלו.
    עוד קומה עם השקיות ושתי נקישות. ביל קוהנס, השכן מלמעלה, פתח לו דלת בהבעה עגומה. "תודה רבה! שמעת על מה שקרה עם דייסון?"
    הבעה מיתממת היתה האליפות שלו. "לא, מה קרה?"
    אנחה עמוקה נעקרה מחזהו של קוהנס. "יחידת שוטרים פרצה אליו לבית אתמול."
    "אוי ואבוי! למה?"
    קוהנס משך כתף. "כי הוא לא דיווח שהוא יתואיש. באיזו אכזריות גררו אותו... כמה אשתו בכתה..." ניצוץ רטוב הבליח בעיני שכנו המבוגר, אגב אנחה נוספת.
    אשתו גם צרחה, שתק אפריל לעומת שכנו. ושני אחים שלו הגישו עתירה נגד המשטרה במהירות שלא תיאמן. "למה הוא לא דיווח שהוא יתונש, וזהו?"
    "למה???" ביל נעץ בו מבט מזועזע. "כי היו לוקחים אותו ישירות למעבדות הניסויים שלהם! עכשיו בטח ישפטו אותו למאסר, ושם, רק אלוקים יודע מי יגן עליו מהניסויים ההם..."
    אז זו דעת הקהל על התרופות שמייבא המטה באינסוף מאמצים ליתונשים חסרי האמון. "מעבדות ניסויים?"
    שתיקה ארוכה עלתה מצידו של קוהנס. הוא הביט באפריל בעצב. "אם באמת אלו מרפאות, למה אף אחד לא חזר משם? בכל אופן, אני מקווה שהאחים של דייסון יצליחו לחלץ אותו משם. יום טוב לך, ותודה רבה."
    אפריל מתח חיוך שובה לב על פניו. "יום טוב." ואחרי עוד כמה מילות פרידה הוא ירד במהירות את המדרגות עד לחצר.
    ואחר כך הוא רץ קלות לפארק. ושם הוא רץ ורץ ורץ בפנים חתומות. קצר נשימה ורדוף.
    הם חוזרים. אחרי שנגמר הטיפול הרפואי המטה מחזיר אותם הביתה. 'רק שהטיפול אורך לפחות שנה וחצי.' הסביר המפעיל שלהם כשאי מי העלה את השאלה בתדרוך. 'וכמו שכבר הסברתי לכם, חלק מהסימפטומים של יתשת זה איבוד אמון קיצוני בממסד מסודר. ולא בכל הסימפטומים אנחנו יכולים לטפל. בכל אופן, אנחנו חייבים להציל את היתונשים מידי עצמם.'
    אבל דייסון לא השתולל או התנגד כשהוא ומאי האזינו לכל אירוע המעצר דרך חיישני הציתות שהתקינו. דווקא אשתו, הבריאה, צווחה בהיסטריה. והשכנים כולם כעסו. ובפינה נסתרת ומוכחשת בתוכו, תהה הגיונו אם נכון הוא עושה. אם להיות צייד יתונשים זה אידיאל, או עוול.

    ​
    * יתואיש- אדם החולה ביתשת (מחלה גנטית שבהתפרצותה חש החולה דחף בלתי נשלט לשתיית דם).
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קנה סוף, כוכב צפון, עניין של ראיה ועוד 72 משתמשים75 //
    179 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוריופ
    וואי וואי, איזה מחמאות, תודה לה' ותודה לך! זאת המחמאה הכי גדולה...
  • 1K
    • B
    שיתוף - לביקורת שת"פ עם מאיירת - אתגר הקומיקס | זוהר הרקיע
  • BEYOND //
    • עמוד מהתסריט שלי לאתגר הקומיקס שציירה המאיירת המוכשרתת @אנאל- ציור עם לב
    היה כיף לעבוד יחד וכיף גדול לשתף את התוצאה הבאמת מיוחדת ושובת לב :giggle:

    אפשר לצפות ולהגיב גם כאן - בקהילת המאיירים
    הערת המאיירת: הקומיקס צויר כמו מנגה (למי שמכיר את הסגנון והאופי)


    1638039640654.png


    תודה אנאל על שיתוף פעולה עם כל הלב ואיור בדיוק כמו שחלמתי :giggle:
    ותודה על אתגר מקסים!
    1638039640654.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, תמר21, יפית כוכב ועוד 18 משתמשים21 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    אנאל- ציור עם לב
    אנאל- ציור עם לב
    תודה רבה רבה יקרה! כתבתי לך גם שם וגם בפרטי, ואכתוב גם כאן שהעונג היה כולו שלי, נהניתי כל כך...
  • 2K
    • ש
    שיתוף - לביקורת אנונימוסא
  • שיילה //
    • באותו ערב שחרורי השכבתי את הילדים מוקדם מהרגיל, הדלקתי להם סיפור משעמם ופניתי לחדר העבודה ו/או השינה, אל המקלדת השחוקה, במרוץ לעוד דד ליין מטורף.

    עורך העיתון קנה שביתה על צווארי, ונשף בעורפי כאילו הייתי תירס חם אצל קוקו מהשוק. הוא איש נחמד בדרך כלל אך הפעם קצה נפשו בנונשלנטיותי ובתירוציי הלעוסים עד דוק.

    שלשה סיפורי נושא ושיר אקטואלי אחד בחרוזים זה לא נורא, אם ההזמנה היא לתקופת החגים הבאה, הפעם מדובר היה על יום ושעתיים בלבד. המוח כותב והלחץ מוחק.

    לקחתי שני גרעיני סיפור ישנים, זרעתי אותם בקובץ וורד ולאחר השקיית מילים מרובה וזיבול משפטי קישור מאולצי נושא, צמחו יצורים סבירים הראויים להיקרא.

    מרוצה מעצמי הלכתי להכין קפה, היטבתי את השמיכות על הילדים, והשתרעתי שוב על הכיסא שהיה פעם מרופד, מטה את המשענת לכדי שכיבה על ידי הידית התותבת שהשתלתי בעצמי.

    פתחתי חלונית מייל וכתבתי: אין כמוני, אני גאון, לפעמים אני מפתיע אפילו את עצמי, אשרי יולדתי, מוח מבוזבז שכמוני, יכולתי להיות גדול הדור כמו כלום. נ.ב. גם איינשטיין הוציא לשון לעצמו מדי פעם.

    המענתי את עצמי ושלחתי. זו אחת השיטות שלי להעצמה אישית, חיכיתי בחיוך שיגיע אליי המייל אך במקום זאת עלתה הודעה מחבר עתיק עם שורת סימני שאלה, ואחריה עוד אחת, ועוד.

    ואז הגיעה הודעה מעורך העיתון: אם אתה כל כך גאון עד שאתה מפתיע את עצמך, איפה הסיפורים שלי??? – הסמקתי והחוורתי חליפות, חשבון פשוט שעשיתי הראה שאין לי היכן להראות את פרצופי בחצי גלובוס, ובחצי השני יש מים.

    ביד רועדת עשיתי 'השב', צירפתי את הסיפורים וכתבתי: אני מצטער, ההודעה הזו נשלחה בטעות, היא הייתה אמורה להיות לעצמי. מצו"ב הסיפורים וסליחה על העיכוב.

    לאחר מספר דקות החבר הארכיוני כותב: סיפורים משעממים, הסוף ידוע מראש והנושא מאולץ. נ.ב. איינשטיין לא שלח לעצמו מיילים.

    הטלפון בבית צלצל, אשתי ענתה, זו הייתה אמא שלי שהתקשרה לשאול אם אני מרגיש טוב, כי מדברים בחוץ על כך שמשהו עובר עליי. אחר כך התקשר המנהל של הבן שלי אם אנחנו צריכים עזרה, ומקופת השכונה השאירו ארגז מצרכים ליד הדלת.

    נעלתי את עצמי בחדר ועיצבתי מודעה עילגת בערבית ועברית 'מוות לישראל' עם דגל פלסטין וחמאס איראן ודאעש, צירפתי את כל אנשי הקשר שלי ושלחתי. לא יאומן כמה שאני גאון.

    לאחר שתי דקות הגיעה הודעה בערבית מעורך העיתון, תרגמתי אותה בגוגל טרנסלייט: לכבוד ההאקר המוכשר נשמח אם תיאות להמשיך לכתוב אצלנו בעיתון. הסיפורים שנדבת לנו יפורסמו והכותב הקודם יפוטר. נ.ב. תעשה 'השב' ולא 'השב לכולם'.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: RPO, יצחק ג., אריאלל34 ועוד 66 משתמשים69 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    בקשר לכותרת
  • 630
    • I
    שיר תפוחי זהב
  • I.Q //
    • בָ''הּ

    אוּלַי לֹא הִצְלַחְנוּ לְהַטּוֹת אֹזֶן
    לַקּוֹל הַיָּחִיד
    שֶׁרָצָה לִזְעֹק אֶת יִחוּדוֹ
    בַּקָּהָל הָרוֹגֵשׁ.
    מֵהֶמְיַת הַהֲמוֹנִים
    לֹא הִטִּינוּ אֹזֶן
    לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לָתֵת
    אֶת תַּפּוּחֵי הַזָּהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת שֶׁל כָּסֶף.

    וּלְפֶתַע אֲנַחְנוּ קְרֵבִים לְהִתְפַּצֵּל
    כְּאִלּוּ הָיָה זֶה חֹק טֶבַע נַחְשׁוֹל שֶׁבְּיָם
    שֶׁמְּאַיֵּם עָלֵינוּ לְהִשָּׁבֵר
    שֶׁבְּכָל עֵת שֶׁבֵּית הַכְּנֶסֶת גָּדַל
    שֶׁכָּל אֵימַת שֶׁגָּדְלָה הַקְּהִלָּה,
    קוֹל הַפִּצּוּל מֵרִים אֶת קוֹלוֹ.
    הַאִם נָתְנוּ אֶת דַּעְתֵּנוּ לַסּוֹד הַיָּחִיד
    הַאִם בְּקוֹל הֶהָמוֹן שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל ש-ד-י?
    • תודה
    Reactions: פאזל., שלומקה הגבאי, מביאה את המשיח ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 2K
    • מ. י. פרצמן
    שיתוף - לביקורת אשכול על ידי עושי המלאכה - קומיקס
  • מ. י. פרצמן //
    • קומיקס אשכול 1.jpg
    קומיקס אשכול 2.jpg
    קומיקס אשכול 3.jpg


    תודה ענקית למאיירת האלופה     @מ. אברהמוב, שהעבודה איתה הייתה חוויה לא פחות מהכתיבה.
    קומיקס אשכול 1.jpg
    קומיקס אשכול 2.jpg
    קומיקס אשכול 3.jpg
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מכירים?, מזוקק שבעתיים, Avigail Amram ועוד 162 משתמשים165 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    תודה רבה :)
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה