קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 7K
    • יואל ארלנגר - קקטוס
    אתגר דו שבועי - עולם מושלם
  • יואל ארלנגר - קקטוס //
    • לכל סיפור יש את העולם בו הוא מתרחש
    לעיתים אלה חיי היום יום של פלוני או אלמוני
    לפעמים דווקא ממלכה רחוקה שכובשת אותך בקסמיה
    יש סיפורים שמתרחשים בחלל הרחוק
    ויש סיפורים שמתחוללים בעולם קדום.

    אני רוצה שתכתבו סיפור, יפה ככל שתצליחו
    שהוא מתרחש בעולם מסויים
    עולם שמכיל מקומות, נופים, דמויות שהופכים אותו למרתק ושואב ככל שניתן.
    אל תתקמצנו בתיאורי הסביבה, אך כמובן שלא להפוך את הסביבה לנושא של הסיפור.
    הסיפור חייב להיות עם עלילה כלשהי, התחלה, גיבור, קונפליקט, נקודת שיא, והתרה.
    בקיצור: תעיפו אותי לעולם שלכם.
    הזוכה יקבל טיסה לקברי צדיקים, בהובלת סילביה המתקנת (הרשמה אצל שמוליק לישינסקי)
    קדימה.
    הנספח הנהדר נמצא כאן, ואת כל הדיונים וקריאות ההתפעלות שלכם, ניתן לרשום בתוכו.
    האתגר יינעל במוצ"ש פרשת שופטים ב' אלול 22 לאוגוסט, ויש גם פרס משתלם לזוכה המאושר (חוץ מהטיסה) סט צילומים זוגי\ אישי \ משפחתי קצר עד שעה במרחבי בית חלקיה.
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: פרוגמטי, נחליאלי(ת), שוקולד מריר ועוד 46 משתמשים49 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    תודה רבה! על השיפוט הכללי ועל האבחון האישי. על הזכייה הלא צפויה (נחתו מסביבי פצצות, נכתבו לידי...
  • 2 2K
    • י
    שיתוף - לביקורת גמזו לטובה
  • יאן //
    • אף שנכשלתי בחיזוי העתיד בסיפור "החולה האחרון" אני מרשה לעצמי לחזות שוב את העתיד וכמאמר החכם בפלא יועץ ערך דאגה: העבר אין, העתיד עדין, דאגה מנין, קום שתה יאן.
    הסיפור נועד לעודד את לב המעיין ואין לפסוק ממנו.

    הוא ישב שקוע בעצמו עם סנטרו בין ידיו. גם כוס הקפה נותרה מיותמת וקרה. נשאר לו רק למלמל "מאין יבוא עזרי", והוא יהיה קלישאה מושלמת. אבל במקום זה הוא צעק "פיקה, תעשי לי חדש, שתיים ואחד, תודה".

    הוא לא יכול עליהם. הם עושים ממנו צחוק, קרקס, תיאטרון. הוא דפק בזעם על השולחן, והקפה עף.

    כמה שניסה לבוא לקראתם, עושים מה בא להם. מצידו שידבקו כולם. זהו. הוא גמר איתם.
    מה שהיה אתמול עובר כל גבול. נס שלא התפרץ והעיף איזה סטנדר. בסך הכל ביקש לבוא לביקורת בישיבת 'מאויבי תחכמני' לראות ששומרים על ההנחיות.

    "איפה הקפסולה פה, אני לא מבין?"
    הנה פה זה מתחיל, הזדרז ראש הישיבה להראות, כאן יש צורת הפתח, הנה - הוא השתדל לעקוב במבטו אחר חוט דיג דקיק - עד פה. פה יש לחי.

    מה? ואיפה פה? הצביע לעבר השני.
    כאן יש גוד אחית, אתה רואה שבדיוק העזרת נשים יורדת? יפה. ומיגו דהוי דופן.
    אבל יש פה יותר מעשרים!
    באמת? תן לספור. דם, צפרדע, כינים... אתה צודק. הכסטר למה אתה כאן?
    רגע, הרב. אני רואה מקומו הראשון ודעתו לחזור. וחוץ מזה יש ביטול ברוב.

    אתה יודע שזה לא מסיכה תקנית? פנה לעבר בחור שישב וגמע קפה דרך חור ענק במסיכה.
    "אין בזה כמוציא רימון. מדדתי".

    הפטנט הקודם שלו, לחייב כל בחור ששהה ליד מי שצריך בידוד בשהייה בכתובת הרשומה בתעודת הזהות, קיבל מענה תוך שעתיים:
    "מבצע בזק - ח"כ אשכולי מקדם העברת כתובות מרוכזת מבית ההורים לישיבה". כך נאמר שחור על גבי סמארטפון בקבוצת הואטסאפ החרדית שהשתחל אליה בזהות בדויה.
    אין מה לעשות איתם הם רק רוצים ללמוד.

    מבטו נפל על תמונתו של אבא אבן או אבא הלל. איך הוא היה אומר? דע את האויב.
    גם דוב פדינגטון, המצביא האמריקאי הנודע אמר: אם אינך יכול להיכנע להם, הילחם בהם. משהו כזה.
    הרעיון הזוי, אבל כמו שאומר גני בנץ ראש הממשלה המגשר, כשנגיע לדשא נחצה אותו.
    די פתגמים, צריך לזוז.

    -----

    בוקר טוב, אתה חדש פה?
    אמ... כן, מהבוקר.
    ר' שון שמשון, אברך מתמיד נפלא סקר את פני התלמיד החדש.
    ברוכים הבאים. מה השם?
    רוני גמזוז. אהרן גמזוז.
    גמזוז? נשמע לי מוכר מאיפשהו. לא משנה.
    אנחנו בדיוק אתמול התחלנו מסכת עירובין, קצת קשה אבל מעניינת.
    אתה תלמד פה על צורת הפתח, גוד אסיק, תל המתלקט.

    הלך לו מצוין. בול בזמן.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מנחם דרורי, בדוח, הפצחן ועוד 93 משתמשים96 //
    24 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    שמחתני...
  • 2 2K
    • ע
    שיתוף - לביקורת הויקיפדיה של הנופשים
  • עטרה ד //
    • אני גרה מול דירת נופש.

    נו, תשאלו מה הביג-דיל.

    אז זהו, שזה לא ביג דיל! זו הייתה אחת הטעויות הקריטיות שעשיתי במהלך חיי, שלא התנגדתי מראש.

    אני שכנה נחמדה, אדיבה, סלחנית ומטופטפת שיש לה הכל. ממש המודל המושלם לשכנה של דירת נופש.

    זה התחיל ביום בו השכנה הזקנה עברה לדיור מוגן ונפרדה מאיתנו בנשיקות וסוכריות ליקוריץ'. יום לאחר מכן הגיעו פועלים מיוזעי אבק ואדומי פנים והחלו לקדוח לנו חורים בקיר ובראש. כשהגיעה הקרמיקה הנוצצת והכיורים הלבנים התחלתי לחשוד שמדובר במשהו קצת מעבר לסטנדרט.

    הסתיימה לה הבניה, והדירה שכבה בדד, אף אחד לא דרש את שלומה. עד ללילה אחד שהדלת נפתחה ונסגרה שוב ושוב ומידי פעם נשמעה צווחה או קול זמרת בחורות נטולות עול. שכחתי לחשוב מה זה אמור להביע, הייתי עייפה ונכנסתי למיטה בשעה מוקדמת. ניסיתי להירדם, אבל קולות צווחות מהדירה קטעו את מדיטציית השינה שלי. בבהילות נעלתי כפכפים, נחושה להציל את הפצועה שצווחה בקולות על אנושיים, כשצחוק מתגלגל נשמע בחדר מדרגות וספק קריאה ספק צרחה, "יואו מושלם לך הקצפת על השיער" התגלגלה בהד הולך וחוזר. חזרתי למיטה משועשעת, נזכרת בחוויות הנערות הפרועות, ובשלוות זכרונות העבר שקעתי לשינה מסוממת, נטולת חלומות.

    דפיקות עזות הרעידו את הדלת. התעוררתי באחת. ניגשת לדלת בלב הולם, נכונה לכל קריאת עזרה. נערה פרועת שיער עמדה שם, חולצה לבנה ועליה קשקושים ססגוניים, שיירי קצפת לבנה על חצאיתה, וחיוך חינני משוך על פניה. "שלום, אנחנו פה מהדירת נופש. רציתי לשאול, יש לך אולי מחליק שיער?"

    אה, נעים מאוד. זו דירת נופש. כן, יש לי מכשיר החלקה. הנה, קחי. תהנו. סגרתי את הדלת בוהה בשעון שהציג את השעה שתיים בלילה.

    בבוקר הייתי בטוחה שחלמתי, עד שההיא עם החיוך החזירה את המחליק והתנצלה שהחוט חשמל יצא קצת מהמקום. 'לא נורא', חשבתי. 'נדביק בסלוטייפ, גם ככה היה נראה לי חלש לאחרונה'.

    אחרי יומיים הגיעו קבוצת בחורים. יוסי דיבר איתם בבית כנסת, מצא בינהם כמה קרובי-רחוקי משפחה, ולימד אותם דרכי הגעה ולוחות זמנים לאוטובוסים לים.

    הלילה, יוסי ואני לא הצלחנו להרדם. אחרי שעברה השעה שתיים, ועל פי הודעת הבחורים מהדירה כי הם יוצאים עכשיו להפסקת פרסומות ומייד שבים למהדורת חצות עם תחרות הקול הרע, קמנו למרפסת. הכנתי כוסות תה, וחשבנו יחד איפה נעשה את בר המצווה של שרולי שנהיה אוטוטו בן שבע. הם שבו מהפסקת הפרסומות. ובחסות קריוקי איכותי (רובי שילם על זה את כל המבחני דרשו שלו, והוא עבר רק חצי. נאום בנימין), הדירו מעיננו שינה ומאוזנינו שמיעה.
    עם הכרזת מיהו הזוכה בקול הרע ביותר בישיבה, צנחנו במיטות מעולפים.

    בקושי קמתי בבוקר, מכינה קפה עם מלח בהומור עייף במיוחד. צלצול חד הגיע מהדלת. בפתח עמד בחור עייף. עיגולים שחורים סביב לעיניו, נשען על המשקוף בלאות ושאל אם יש לנו תפילין מיותרות. (אפרופו הבר מצווה של שרולי מאמש). אבל לא, בעלי בתפילה כרגע ואין לו מיותר.

    ואז דפקו וביקשו מטען לקריוקי, ובטרייה כי הם קלטו שזה לא נטען, ושלט למזגן של תדיראן כי בטעות הם שברו שם איזה כפתור. ואחרי זה גם ספר טלפונים, ולא נעים, אם יש לכם מפה של העיר, ונפנף למנגל, ותבלין לסטייק. ואם בעלי נמצא כי הם ראו שהוא מייבין במנגל, ואם כבר בעלי נמצא אז למה לא לבקש כבר שיטעין להם את הרב-קו כי הם ראו שיש מחשב בבית. ושיכניס להם את השירים החדשים, כי הם ראו גם שיש אינטרנט.

    הגיעה שבת והם הלכו, נותנים לי לנשום לרווחה ולוודא שכל הסחורה חזרה בשלום למקומה. לרווחה? נו, באמת. ליל שבת אני יוצאת עם הילדים לטיול, כשבמדרגות עוצרת אותי אישה צעירה. "סליחה, את גרה פה?" מבטא מתגלגל, וחיוך מייד אין אמריקה. "כן, נעים מאוד". היא סופקת ידיים ואומרת, "או, יא. אנחנו פה בדירה נופש, שכחנו לשים הפלטה בחשמל. אתם יכולים לקחת הצ'ולנט שלנו לפלטות שלכם?". הנהנתי לחיוב. נו מה זה באמת סיר אחד?, עליתי לדירה חזרה, מחכה לה שתבוא. היא באה ובידיה סיר. לא, לא סיר. חבית. לא, לא חבית. דוד. ענק. היא התנשפה במאמץ, הניחה את הדוד על הפלטה, והודיעה, "אני הולכת להביא את הקישקע, והיאפצ'יק והקיגל". נשארתי לבד עם פה פעור, והיא הגיעה בהמוניה. מעמיסה תבניות משומנות, מפריחה תודה רבה, ומתקתקת בעקביה במדרגות.

    שרולי נכנס הביתה אחרי התפילה והודיע שיש את הריח של הבית כנסת של החסידים. ויוסי התפעל מאיכות ההנדסה של מגדלי התבניות על הפלטה המצומקת. ורק אני עקבתי בדאגה אחרי טפטופי השמן המתובל על השיש הלבן.

    עברו רק שלוש שנים מאז הקבוצה הראשונה.

    עשרות מטענים הלכו לאבדון. ספרי טלפונים התאיידו. שמיכות רוקנו מנוצות. מחוץ לדלת הבית שלנו תלויים מגנטים ובהם מספרי הפיצות הכשרות, זמני הרחצה בים, וזמני התפילה עם מפת הגעה לבית הכנסת הקרוב. לקניה השבועית שלנו נוספו גומיות וסבונים. וכל פעם בבית מרקחת צריך לקנות עוד אקמול ואופטלגין. לבעלי יש בתיק התפילין רשימה מודפסת של טיפים למנגל, ואילן יוחסין של משפחתו ומשפחתי.

    אני גרה מול דירת נופש. זה ביג דיל לנופשים. רק למה למען ה' בעלי הדירה לא מביאים לי אחוזים?!
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: RACHELIZ, אבו מאיר, אבן דרך ועוד 103 משתמשים106 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    שאפו גדול. רק עכשיו רואה, ונהנה. ממש.
  • 2 3K
    • ל
    שיתוף - לביקורת איזון הפוך - ולא למטרה זו נכתב הקטע
  • לילך אור //
    • הבהרה:
    הקטע הבא לא נכתב בכדי לאזן את מה שכתבה     @anotherית, אלא בשביל אתגר של דו שיח שהשתתפתי בו.
    אבל אחרי הטררם שהולך פה, החלטתי שמעלה :)

    9:53
    פה?
    10:04
    פה?
    10:15
    עכשיו פה.
    10:15
    אתה לא עונה לטלפון.
    10:16
    התקשרת?
    10:16
    כמה פעמים
    10:16
    סליחה, אני אבדוק.
    10:16
    תגיד
    10:18
    כן?
    10:18
    איפה המעטפה שהיתה על השידה?
    10:18
    מעטפה?
    10:18
    ורודה
    10:18
    לקחתי
    10:18
    לקחת?
    10:19
    הפקדתי את הכסף בבנק
    10:19
    אלחנן!
    10:20
    שושי, עסוק לי פה. זה דחוף?
    10:20
    כן! למה הפקדת!
    10:20
    למה לא?
    10:20
    זה כסף שעבדתי עליו ושמרתי בשביל לקנות את הנברשת שראינו בתלפיות ואתה יודע את זה!
    10:20
    את יודעת מה דעתי על כל השיפוצים האלה
    10:20
    זה לא שיפוצים. כולה סיוד תקרה שדלפה וקניית נברשת סוף סוף.
    10:20
    את יודעת מה דעתי
    10:20
    ודעתי לא חשובה?
    10:21
    ??
    10:21
    את מתחילה מריבה?
    10:21
    אתה מתחיל. באיזה חשבון הפקדת?
    10:22
    ??
    10:22
    שלי
    10:22

    10:23
    שושי, נדבר בבית
    10:23
    אני אבכה בבית. בוכה כבר עכשיו.
    10:23

    10:23
    זה לא סליחה!
    10:23
    סליחה.
    שושי, נדבר בבית. עסוק לי פה.
    • תודה
    • עצוב
    • חחח
    Reactions: יום יום, אפרת תהל, מצב כפית ועוד 79 משתמשים82 //
    32 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    חזק!
  • 2K
    • הדוויג
    שיתוף - לביקורת שטייגען רצח
  • הדוויג //
    • לא כך דמיינתי את היום הראשון של אלול.
    בשבועות האחרונים דמיינתי כל כך הרבה את הצלילה בים התלמוד, את השטייגען האדיר, את מתיקות וערבות התורה שאזכה לה כאשר אלמד בישיבה המובחרת אליה כה עמלתי להתקבל.

    למרות שהם הציעו, לא רציתי שאבא או אמא יבואו ללוות אותי ליום הראשון בישיבה. רק זה חסר לי שמישהו יראה את אבא מחבק אותי, או את אמא קוראת לי 'נתנאלוש' ויחשוב שאני איזה תינוק של אמא.
    אבל באותו רגע, בבית המדרש ההומה פתאום רציתי חיבוק של אמא.
    הרגשתי אבוד, לא ידעתי לאן לפנות והיכן לשבת. מאות בחורים, צבא שלם. כולם יודעים מה צריך לעשות ועם מי צריך לדבר, כל אחד מכיר בדיוק את תפקידו ומקומו, ורק אני עומד כמו פסל בפינת בית המדרש עם גמרא כבדה ביד.
    אופס. מישהו דרך עלי. בחור שמן וגבוה. הוא מלמל סליחה חפוזה מבלי להסתכל אפילו על מי הוא דרך, והמשיך את דרכו במהירות לכוון קידמת בית המדרש.

    אחרי דקות ארוכות ניגש אלי המשגיח. הוא קיבל אותי ב'ברוכים הבאים' והציג בפניי בחור ג'ינג'י מנומש להפליא בעל עיניים חומות חודרות וקרות. "הוא יהיה החברותא שלך" אמר המשגיח והפנה אותנו למקומנו בספסל האחורי של בית המדרש "אני בטוח שתעשו הרבה שטייגען ביחד".
    "אני נתנאל. נתנאל מושיוב", הצגתי את עצמי תוך כדי שפתחתי את הגמרא. "למדתי בתלמוד תורה 'אהבת תורה'", ניסיתי לחייך.
    "שוקי ברסון. בטח שמעת על אבא שלי, הרב זאב ברסון..."
    "דווקא לא שמעתי עליו. מה הוא עושה?"
    "אני אוהב ללמוד מיד. בלי הקדמות, ובלי פטפוטי הבל", פתח שוקי באחת את הגמרא הגדולה שלו.
    הוא קרא את הגמרא במהירות עצומה. לפני שהבנתי איפה הוא אוחז, החל לקרוא את רש"י, ואז חתך לתוספות. לא הספקתי לומר מילה, הוא כיווץ את מצחו, ושאל שאלה שאפילו את ההתחלה שלה לא הצלחתי לקלוט.

    "נו, אין לך תשובה? אני אלך לשאול מישהו". הוא קם ופסע אל הצד השני של בית המדרש, שם המתין לו בחור גבוה ורזה, שאפילו קצת קצהו של חיוך לא נרמז על פניו. תוך שנייה הם החלו להתווכח בלהט. עברו כמה דקות והבנתי שהוא לא מתכוון לחזור בזמן הקרוב.
    טוב, אם אין לי חברותא, לפחות אנסה ללמוד בעצמי. התחלתי לקרוא את הגמרא לאט לאט, קראתי את דברי רש"י, אך רש"י לא הסתדר לי בכלל. המילים שהוא כותב נראו לי כלל לא מתאימים לחשבון של הסוגיא.

    השוקי שלי חזר לספסל, תוך שהוא נותן הרצאה בלתי פוסקת, מלווה בחבטות, אגרופים באוויר, ובצעקות מחרישות אוזניים. העדפתי לא לומר לשוקי, שלא רק שאיני מבין את דבריו, גם את דברי רש"י, שאמורים להיות לעזר, לא הצלחתי להבין.

    "מה אתה חולם, יש שיעור עכשיו", נזף בי שוקי, פתאום שמתי לב שכולם כבר קמים ועוזבים את בית המדרש.
    "כבר תפסת מקום בחדר"ש?"
    "חדר"ש?!"
    "חדר שיעורים. אם לא תתפוס מקום טוב, לא תוכל להתרכז בשיעורים", הסביר שוקי. זה היה נשמע יותר התנשאות מאשר דאגה כנה.
    על כל מקום שראיתי היה מודבק פתק "תפוס", עברתי מכיסא לכיסא עד שמצאתי מקום פנוי.
    לא עברה דקה ובחור שמנמן נבח לעברי "היי, זה המקום שלי. מה אתה גונב". התיישבתי בכיסא מרוחק בקצה חדר השעורים.

    הרב נעמד מאחורי הסטנדר, ערמה של ספרים פתוחים אחד על השני בסדר הידוע אך לו, והחל לדבר.
    הוא קרא במתינות את דברי הגמרא, והקשה כמה קושיות. קושיות טובות. איך לא שמתי לב אליהן?
    מספר בחורים ניסו לתרץ, אך הוא דחה את תירוצם בהינף יד.
    ואז הוא הגיע אל הרש"י שלא הבנתי.
    הוא קרא אותו פעם אחת. קרא אותו פעם שנייה. ושאל אם רש"י מובן, או שיש פה משהו לא ברור. הוא טען שיש קושיה אדירה שכל מי שלומד את רש"י חייב מיד לשאול את עצמו.
    דממה מתוחה עמדה באוויר. איש לא פתח את פיו. כולם כווצו את מצחם בניסיון לחשוב על משהו, אך ללא הואיל.
    רציתי לקום ולומר לו שרש"י לא מסתדר בחשבון. אבל הבנתי שזה בטוח לא "קושיה אדירה" זה בסך הכל אי הבנה שלי ברש"י. הרי לא יתכן שאני מבין משהו שכל חבורת הגאונים היושבים ראשונה במלכות לא חשבו עליו הרבה לפני.

    "טוב, חשבתי שיהיה פה לפחות למדן אחד שישאל את הקושיה הזו", אמר הרב, ושאל את השאלה שכל כך התחבטתי בה. הוא הגדיר את השאלה בצורה יותר מחודדת, אבל זו הייתה הקושיה 'שלי'.
    כל כך הצטערתי שלא קמתי ושאלתי את השאלה. זה היה יכול להיות עבורי מקפצה רצינית.
    "חשבתי על זה, אבל לא הייתי בטוח" נפלט לי פתאום מהפה. רעם אדיר של צחוק מילא את חלל החדר. אפילו הרב חייך.
    "בטח שחשבת על זה" אמר מאן דהו, "החכמה זה לחשוב על זה לפני שהרב אמר את זה..." פרץ נוסף של צחוק התפזר בחלל וננעץ לי בלב..
    "די, לא יפה" היסה אותם בחור עדין, והצחוק דעך.
    האדמתי כמו עגבנייה בשלה. ניסיתי לחשוב על משהו אחר, אולי להיזכר בטיול שערכנו עם המשפחה בבין הזמנים. דמעות מחוצפות נמלטו מעיני, מכאן ועד סוף השיעור לא הצלחתי להתרכז אף לא במילה.

    "חז"ל אמרו שכל ההתחלות קשות", ציטט המשגיח בוועד בערב.
    מה אומר לך, יומני היקר, חז"ל ידעו מה שהם אומרים.
    שטייגען רצח
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אמת מארץ תצמח, אבן דרך, נחום דביר ועוד 105 משתמשים108 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    סדרת ספרים חילונית מפורסמת, שקמו לה גרסאות דתיות. כאן בקטנה: ויקיפדיה
  • 367
    • מ
    שיתוף - לביקורת רק מילה אחת, תודה!
  • מאירובה //
    • אני רוצה,
    לכתוב
    ולא יודעת מה
    ולמה

    אני רוצה
    לשחרר
    מילים מלב
    אל לב

    אני רוצה
    להבין
    בוקר וערב
    הכאב

    לא רוצה
    לאטום
    ים של מילים
    בכבלים

    לא רוצה
    לחסום
    רגש מלב
    עולב

    לא רוצה
    להרגיש
    יום וליל
    כאב

    אבאלה,
    תן לי כוח
    לעוד יום
    כן, כמו שהיה היום
    לשחרר, לדבר, לשמוח!

    אבאלה,
    תן לי יד
    לעוד שעה
    של אהבה ואושר!
    בין אב לבת....

    אבאלה,
    רק עוד שניה
    של נחת
    רק עוד מילה אחת,
    תודה!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אי פה אי שם, הייטקיסטית, חנושית!!! ועוד 25 משתמשים28 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רינתיה
    שיר מרגש... כתיבה ממש יפה!
  • 2 2K
    • א
    דיון כתוב ככל העולה על רוחך-איפה המעצור?
  • אנטיפטרוסה //
    • שאלה קשה מציקה לי מזה זמן רב: מדוע סופרים רשאים להוציא ספר, בו כתוב ככל העולה על רוחם, מבלי שאי מי יפקח על התוכן, או יעמוד על מהות הכותב לפני שהוא מוציא ספר אל מדפי חנויות הספרים החרדיות?
    האם ספרים זה דבר שלא צריך כלל סינון, בדיקה, משהו? מחילה, אם סופר יכול להשפיע כל כך הרבה דרך הנכתב, כמו שנכתב ב    אשכול השכן-תמהני כיצד ניתן לומר דבר כזה?
    • תודה
    • חחח
    Reactions: הפצחן, יוסי שלום, אפילו ועוד 5 משתמשים8 //
    31 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    בואו ננסה ליצור רשימה של דברים שיהיו טאבו, מבחינת "וועדת 'קוראי שמו'- עידוד תכנים יהודיים". אזי...
  • 630
    • ע
    עזרה ספרי ביוגרפיות והסטוריה
  • עטרה ד //
    • אני מתעניינת בקריאת ספרי ביוגרפיות/אוטוביוגרפיות/הסטוריה מוקדמת/מאוחרת וכדו'.
    הבעיה היא שיש לא מעט ספרים שכאלה שאינם מותאמים (בלשון המעטה) למגזר החרדי,
    האם יש קראתם/יש לכם המלצה על ספר מסויים שיכול להתאים?

    אשמח מאוד.
    (ובכלל- אם אתם גרים בי-ם והסביבה, ויש לכם אחד כזה ;)...)
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עטרה ד
    מכירה את סיפורו, לכן ביקשתי דומים לו... ואגב- בעניין ביוגרפיות בסגנון צ'רצ'יל. מכירים כזאת כתובה...
  • 2 3 4K
    • ב
    דיון על הגבול הנפשי-
  • בוקר מואר //
    • באשכול סמוך מתקיים דיון חשוב על אלימות פיזית,
    שזה פחות קיים בספרות החרדית.

    אולי לא פחות חשוב להעלות לדיון את נושא "האלימות הרגשית".
    הספרות החרדית -סביב הנושא- מתפתחת מאוד בשנים האחרונות
    עד כדי תיאורי זוועה ממש.

    והדילמה באמת דילמה.
    מצד אחד חייבים להציף בעיות, לדבר עליהם, לדעת שהם קיימים,
    שאנשים שסובלים יוכלו להבין ולהיעזר.
    שהחברה מסביב יוכלו להבין ולעזור.

    ומצד שני, זה מרגיש כל כך רע.
    כל כך משחית את הנפש.
    למה נפשות טובות ועדינות צריכות להיחשף לעולמות של רוע?
    לתהומות של זדון, של התעללות,
    של השפלות?
    זה לא גורם לחספוס ולאיבוד העדינות?

    זה באמת שאלה מורכבת, יכולה להיות לזה תשובה פשוטה?
    • תודה
    Reactions: אפילו, הייטקיסטית, דיונון ועוד 22 משתמשים25 //
    56 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    כנראה צרמה ההשוואה והשימה באותו מדף. אז אין השוואה. ולא לוקחים תנ"ך לספה עם רגליים על המשענת...
  • 258
    • א
    שיר הִדְהוּד הֲדָדִי
  • אוריצפת //
    • הִדְהוּד הֲדָדִי

    כִּתְרְךָ, הַמֶּלֶךְ, זְהַב פַּרְוַיִם
    מְשֻׁבָּץ וּמְפֹאָר פְּנִינִים וְאִיזְמַרְגָּד
    יָפֶה מִכָּל פִּלְאֵי תֵּבֵל -
    לוּ תֵּחָקֵק בּוֹ אֶבֶן, עוֹד אַחַת
    קְטַנָּה
    אֲשֶׁר חָצַבְתִּי בְּקִרְבִּי, בְּשֶׁלַח וְכַפַּיִם.

    בְּנִגּוּנְךָ, מַרְטִיט כָּל נִים, מֵכִיל כָּל תָּו
    הַמִּתְנַגֵּן בָּעוֹלָמוֹת, בְּכָל כֵּלִים
    עוֹטֵף, וּמְטַלְטֵל -
    נָא כְּתֹב עוֹד תָּו אֶחָד, צָרֵף עוֹד צְלִיל
    פָּשׁוּט
    אֲשֶׁר הִלְחַנְתִּי לָךְ, בְּלֵב מָלֵא עַל גְּדוֹתָיו.

    בְּאֶשֶׁד נְהָרוֹת הַגַּעַשׁ, רְווּיִים
    דְּמָעוֹת, אַנְחוֹת צָרָה, צוּקָה
    מִבְּלִי חָדֵל -
    נָא שִׂימָה אַנְחָתִי הַחֲנוּקָה
    וְדִמְעָתִי אַחַת, שֶׁעַל לֶחְיִי.

    אָב רַחֲמָן, עֶלְיוֹן, נִשָּׂא וָרָם
    בְּסֵפֶר תִּשְׁבָּחוֹת שֶׁלְּךָ, הֵן כָּל אֲשֶׁר יֻגַּד
    שִׁירִים וָקֶלֶס וְהַלֵּל -
    לוּ תֵּחָרֵת רַק עוֹד מִלָּה אַחַת
    תְּמִימָה
    אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי מִלִּבִּי, בְּסַעַר וּבְדָם.

    וּבְגַנְּךָ הָעֵדֶן, מְכַלְכֵּל שָׁמַיִם
    שָׁם עֲצֵי חַיִּים וָדַעַת וְאוֹצָר הַמְּלֻקָּט
    אַמְתַּחַת מִיכָאֵל -
    שָׁם לוּ תִּטַּע לְמַעֲנִי עוֹד פֶּרַח קָט
    חִוֵּר
    אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי, בְּזֵעַת אַפַּי.

    * * *

    וּבְדַרְכִּי, הַמַּעֲשִׂים יוֹם-יוֹם
    בְּשֶׁטֶף-קֶצֶף מַיִם
    הָרַבִּים, הַזֵּידוֹנִים
    כְּרֶגַע, שָׁם אֶזְכֹּר אוֹתְךָ, עֶלְיוֹן
    אֵדָעֲךָ בְּשֵׁם שָׁמַיִם
    אַאֲדִירְךָ בַּתַּחְתּוֹנִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: משבצת 2, מנוחה כהן, מ"ם ועוד 13 משתמשים16 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    למה לא במבנה של השאר?
  • 2 2K
    • מנוחה כהן
    עזרה מישהו מכיר את הקורס "מילים ממכרות" של רחלי לביא?
  • מנוחה כהן //
    • מתלבטת אם לרכוש אותו..
    אשמח לדעתכם.
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אנטיפטרוסה
    זה נשמע לי אותו צד. אם יש סלידה, ורצון להפיק משהו טוב-צריך רק להגדיר איך עושים את זה... משום מה...
  • 348
    • 7
    שיר לכתוב לרוח
  • 7שבע7 //
    • השבוע התחלתי במיני-פרויקט יומי: לומדת בכל יום קטע מספר על התשובה (מי שמכיר - יוכל לזהות מתוך השיר באיזה ספר מדובר...), וכותבת שיר אישי בעקבותיו.
    ההקדמה של הספר נגעה במקום עמוק בקרבי - לא רק בנושא התשובה, אלא גם בנושא הכתיבה. בעקבות התחושות הללו כתבתי את השיר הבא (שמתחבר קצת לדיון שהיה כאן על כתיבה בעקבות מקורות...):

    הָרוּחַ הֶחָזָקָה דּוֹחֶפֶת

    גַּם אוֹתִי

    דּוֹחֶקֶת בִּי

    עֵת לִכְתֹּב.



    וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָה:

    וְאוּלַי לֹא?

    וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת עַצְמִי:

    וְאוּלַי אֵין אֲנִי מוּכֶנֶת,

    אוּלַי אֵין אֲנִי טְהוֹרָה מַסְפִּיק?



    אַךְ מִבִּפְנִים אֲנִי נִדְחֶפֶת

    מְשׁוֹטֶטֶת לְקֶרֶן זָוִית

    מוֹצֵאת שָׁם עָצְמוֹת שִׁירָה

    עָצְמוֹת חַיִּים



    וַאֲנִי מֻכְרָחָה

    מֻכְרָחָה לְדַבֵּר

    מֻכְרָחָה לִכְתֹּב



    מֻכְרָחָה לִמְצֹא תְּשׁוּבָה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: anotherית, NEMESH, סיפור8 ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    +shira
    יפהפה. בלי להיכנס שוב לדיון - זאת כתיבה שקשה שלא להרגיש את המקום הטהור ממנו היא נובעת.
  • 644
    • S
    שיתוף - לביקורת אליך
  • +shira //
    • בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא

    בָּרַחְתִּי מִמְּךָ
    עַד לְסוֹף הָעוֹלָם,
    וּמַה כְּבָר חִפַּשְׂתִּי
    הֲרֵי תָּמִיד,
    זֶה אַתָּה.

    יָרַדְתִּי
    לְבוֹרוֹת הָאָרֶץ,
    וְלֹא רָאִיתִי שָׁם
    אֶלָּא טוּבְךָ

    הֶחֱרַשְׁתִּי אָזְנַי
    בִּשְׁאוֹן תֵּבֵל,
    וְלֹא נִשְׁמַע אֵלַי
    אֶלָּא קוֹלְךָ

    תָּעִיתִי מִמְּךָ,
    לִמְדַבֵּר תַּאֲוָתִי
    וְשָׁם     בְּרַחֲמִים,
    כִּלְכַּלְתַּנִי
    יָדְךָ


    קָרַעְתִּי לִבִּי
    עַד לְעַצֵּם הֱיוֹתִי,
    וְלֹא מָצָאתִי שָׁם
    אֶלָּא
    אוֹתְךָ.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: לבי, הדוויג, הפצחן ועוד 25 משתמשים28 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    +shira
    באמת? איזה יופי שראית. אני לא שמתי לב... כנראה שיש דברים שנכנסים לתת מודע ומשפיעים אפילו בלי שנדע.
  • 717
    • @
    שיתוף - לביקורת מכתב לבן הישיבה
  • @Simcha //
    • אליך, בן בלי ישיבה יקר!

    נחשפתי לסיפורך המטלטל ורציתי להביע בפניך את דעתי ולשתף אותך במחשבותי.

    לבטח תשאל מדוע בחרתי לכנותך בכותרת כבן ישיבה והלא נאסר עליך להגיע לישיבה בזמן הקרוב.
    אענה לך. עוקב אני אחריך כבר כמה שבועות וככל שחולף הזמן מתפעל אני יותר ויותר. יושב הינך באוהלה של תורה מבוקר עד ליל. חוט של חסד משוך על פניך ויראת שמים משתקפת מבין עיניך ומתפילותיך הזכות. אם זו לא הגדרה של בן ישיבה, אזי, כנראה שאין לה הגדרה.

    עם פתיחה שכזו, תתמה, מן הסתם, מדוע בכל זאת הינך בן ללא ישיבה בימים אלו. כיצד רבן וגדול שבירושלים הורה לעלם חמודות, כמותך, שקבלתך לישיבתו מבוטלת.

    בתחילה חשבתי ללכת בכיוון בו אני מסביר לך את חומרת המעשה שלך. העזות שבהיבחנות למוסד נוסף לאחר שהתקבלת כבר לישיבתו של הנ"ל. להאריך בפירוט החוצפה וחוסר באמונת חכמים בסיסית הגלומות במהלך החמור בו נקטת, וממילא התוצאה הבלתי נמנעת של סילוקך בטרם הגיעות בכלל לישיבה.

    לאחר מחשבה נוספת, אמרתי לעצמי, כי הבנה בסיסית כל כך, לא ניתנת להסברה עבור טיפש כמוך שלא הצליח להבין אותה לבדה. אי לכך חבל לי לכלות את הדיו שלי עבור זה.

    ואז צץ לי רעיון חדש. רעיון שגם ניתן להוכיחו על ידי מעשים שהיו.
    וכזה הוא הרעיון, ראש הישיבה שליט"א, ניחן ברוח הקודש וביכולות חיזוי עמוקות בנפש הנערים. משכך הצליח לפתע להבחין כי אחריתך רעה ומרה, על כן החליט לדחות את זמן הגיעך לישיבה בכמה חודשים. בתום אותם החודשים, כבר יתברר מאליו לכל רואה כי אכן אין בך שייכות לעולם התורה בכלל ולישיבתו בפרט.
    התחברתי לרעיון הזה, מאחר ויכולותיו המופלאות של הנ"ל ניתנות להוכחה ולאישוש על ידי כמה מעשים שהיו בשנים האחרונות, בהם, ניתן לראות בחוש, כיצד בדיוק אותם הבחורים שראש הישיבה עיכב מלהתחיל את השנה יחד עם כולם, נבלו לאחר זמן ונפלטו מהמערכת. מופת!

    אך בעודי מתיישב להאריך לך בכתיבה אודות נבואות הזעם של ראש הישיבה ומתפעם בליבי מרוחו הצופה למרחקים, חשבתי, שמא אולי מוטב שלא אכתוב לך את הדברים הללו, וזאת, למען לא תיפול רוחך. אולי בכוחות עילאיים עוד תצליח להשיב את שורש נשמתך הרקובה אל המוטב. ולכל הפחות לא אזרז בידיי את הקץ המנובא לך.

    נואשתי מהכיוון של הצדקת מרן הנ"ל, על כן חשבתי לנכון ללכת בכיוון ההפוך. להסביר לך כמה הוא טועה ולא מבין וכן הלאה על זו הדרך. כמובן שגם את זה אוכל להמחיש לך על ידי מגוון סיפורים מסמרי שיער. אך אז עצרתי ואמרתי, הרי לאחר חודשי הגלות שנכפו עליך לעשות בביתך, אתה מתעתד ללכת ולקנות תורה מהנ"ל ומתלמידיו הרבים. אם כעת אכפישו בפניך, אני אהיה זה שאמיט חורבן על תמימותך ועל יכולותיך לקנות ממנו תורה לעתיד לבוא וכך בשביל לנסות ולרומם את רוחך בתקופה לא נעימה זו, אביא עליך אסון גדול ומקיף בהרבה. לא, אין זה רעיון טוב, כלל.

    בטרם ארים ידיים, היפכתי והיפכתי בדעתי, ואז הגעתי להבנה, כי לא אני זה שיכול וצריך לומר לך מילות נחמה, הסברים, תירוצים והתחמקויות לסיבות שהביאוך עד הלום. לא אני זה שצריך להסביר מדוע זה, רק לאחר שהתערבו להם אנשי שלמונים ושררה שנעמדו לימינך, התהפכה דעתו של ראש הישיבה והוא החליט להמיר את סילוקך המוצמת בסילוק זמני.

    אתה, אתה, שממשיך לשבת ולשקוע בתורה, משל היית שרוי בינות לתלמידים נרגשים וחגיגיים. משל היית בינות לחבריך ולצעירים בני גילך. משל היית מקבל קצת הערכה והכרה בעמלך במשך כל השנים. משל לא קיבלת כעת סטירת לחי כואבת, מבישה ומתמיהה. אתה זה שצריך להנחות אותי בדרך הנכונה בביאור הפרשה. אתה זה שצריך למשוך אותי לבית המדרש ולהסביר לי כיצד לאכול מתוכו ולזרוק את קליפתו.

    אל תיפול ברוחך. אל תאבד את תמימותך. הידבק בעמל התורה וה' הטוב ישלם לך כגמולך ויאיר קרנך בעיני הגוים והטועים.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אוהבת אמנות, Violinist, מנוחה כהן ועוד 17 משתמשים20 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עטרה ד
    אחח זה כואב. ולמה זה נכון?! קטע יפה ממש. תחילה חשבתי שזה מכתב סגנון נח פלאי, עד...
  • 277
    • L
    שיר בודד במערכה
  • LIKEBOOK1313 //
    • הכאב גדול, חונק במלתעות,

    דמעותיו אצורות עמוק בקנה.

    רוצות להתפרץ, לאיטן עולות.

    עוצר הוא הגוש, נלחם, מקנא.



    אין לו אח ורע, כן כולם כנגדו.

    חש כנבגד, חשוף בזירת הקרב.

    עירום חמלה והבנה, כעס לדידו.

    אחיו, הוריו. אפילו חבריו.



    היש דקירה שורטת מזו?!



    כן, הוא חשק לשוב לאחוריו.

    אך המה לא נתנו לו יד, משען.

    גדולות, חמות, זולגות דמעותיו,

    כבר לא מסוגל לשאת המטען.



    האם אני נטול כל צ'אנס, זכות?!

    היש בידכם להכריע בנשמתי?

    נכון, אין ספק כי בידי הטעות.

    אך בידכם – טמון הוא עתידי.



    בבקשה, האמינו בי.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Natan Galant, עטרה ד, פררו רושה ועוד 9 משתמשים12 //
    0 תגובות
  • 667
    • מנוחה כהן
    שיתוף - לביקורת מבקש מהמלך
  • מנוחה כהן //
    • לאיטו הוא פסע בשביל היורד אל העיר, כתפיו זקופות בניסיון לחפות על אכזבתו. לרגע הוא מקרב את שרוולו אל עיניו, לנגב את הדמעות והזיעה, וברגע שאחרי הוא שומט את ידו, נזכר בבגדיו הרקומים, השאולים.

    דכדוך עוטף אותו, והייאוש שהדחיק בכח לפני הביקור בארמון חוזר ומתנחל בליבו, קובע בו יתד.

    בחצי השנה האחרונה צנח מזלו לעומקים שלא הכיר. הוא נאלץ ללוות כספים עבור חתונת בנו שהשתדך בשעה טובה עם בת מוצלחת אך חסרת נדוניה; מישכן את תכשיטיה של אשתו כדי שיוכל לקנות תרופות לאימו הזקנה, החולה במחלה חשוכת מרפא; והוצרך למכור את שדהו לאחר שביתו נשרף בדליקה הגדולה שפרצה בעיירה.

    לפני חודשיים הוא שמע במקרה את עשיר העיירה מספר לאברום הסוחר כיצד קיבל אישור לראיון אצל המלך ירום הודו, ואיך העיז לבקש ואף קיבל הלוואה על סך שלוש מאות אלף מטבעות זהב מאוצר המלך למשך שלוש שנים. הרעיון שהבריק במוחו באותו הזמן כונה בפיה של רעייתו כ'מבריק', והוא יצא מביתו מצויד בדף ועיפרון פחם, מוכן לרשום את הוראותיו והדרכותיו של העשיר לקראת המסע אל הארמון.

    ובכן, מסתבר שזה לא היה כל כך פשוט. הוא השאיל מהעשיר את בגדיו החגיגיים תמורת חלק אורח חיים בשולחן ערוך שקיבל לחתונתו מאביו. פמוט אחד הוא משכן עבור סכום מכובד של חמישים מטבעות כסף אותם השאיר לבני ביתו, ואת הכסף מהפמוט השני חילק בין בעל העגלה שלקחה אותו אל העיר; מס הכניסה והלינה; שוחד לפקיד הממונה על רישום שמות האזרחים המבקשים פגישה עם המלך ומתנה יקרה לבית המלוכה.

    היו זמנים בהם חשב שמאמציו יאבדו אי שם, שמסעו יגמר עוד לפני שיעבור את דלת הבית ושלעולם לא יעמוד בפני המלך וישטח את בקשתו. אבל בכל פעם כזאת נמצא מי ממכריו או משפחתו שעודדו והלהיבו מחדש את תקוותו. אחד מאותם אנשים טובים היה בעל האכסניה, יהודי חביב כבן חמישים שהעניק לו חדר, מזון ושירות ללא כל תמורה כספית, ואף הוסיף כמה עצות משלו.

    השביל המרוצף בשיש שחור התחבר עם כביש הכורכר והוא עצר באנחה.

    מה יספר למארחו?

    שהגיע עד הארמון, עבר את בדיקת הזקיפים בשער החיצוני, צעד בשביל מתפתל בין שיחי שושנים צבעוניים ועצי ברוש גבוהי קומה והגיע עד אולם קבלת הפנים, וכשהפרידה בינו לבין המלך רק דלת מוזהבת אחת ניגש אליו פקיד לבוש פאר והתנצל ביובש על כך שראיונו אינו יתקיים כמתוכנן, והתאריך הבא שפנוי הוא, ובכן, בעוד שלושה וחצי חודשים מהיום.

    ואיך ישא פניו לרעייתו, כאשר יחזור ללא אפשרות לפדות את פמוטיה מבית המשכון, מפני שאפילו המתנה שקנה בדמים מרובים נותרה בארמון, בסל שתחת שולחנו של הפקיד?

    וכאשר חושבים על כך, גם כסף לנסיעה חזור הוא יאלץ להלוות, ואנה הוא בא בעיר בה אין לו מכרים כלל...

    הדמעות זלגו על פניו, והוא הצר על כך ששכח להביא את המפית התואמת לחליפתו היוקרתית.

    כאשר הגיע סוף סוף אל הפונדק עלה לחדרו במהירות, מתפלל שאף אחד לא יעצור אותו וישאל איך היה הביקור בארמון.

    בזהירות הוא החליף לבגדיו הרגילים, וצנח על המיטה לשינה ארוכה ומשכיחה.

    קצת לפני שקיעה הגיע בעל הבית ודפק, מבקש להעיר את אורחו לתפילת מנחה. לנוכח פניו החשוכות הוא רק טפח על גבו, הפטיר שארוחת הצהריים מחכה וירד למטבח.

    בזמן שאכל ביקש המארח לדעת על מה ולמה הוא נראה כאבל. ביובש סיפר מה היה, לא אוזר אומץ להרים את עיניו ממפת התחרה, וכשסיים הופתע לגלות חיוך רחב על הפנים שמולו.

    "האם יודע אתה מהו התאריך שבוע הבא?" שאל המארח, מזדקף על כיסאו. הוא הביט בו בחשדנות קלה והפטיר: "ר"ח אלול, האין זאת?"

    "אכן", דפק המארח על השולחן בצהלה. "ר"ח אלול! ויודע אתה מה מיוחד בתאריך זה?"
    "לא", ענה במבוכה, ומחשבה בדבר הגיונו של האיש חדרה לליבו.
    "החל ממחר יצא המלך ירום הודו מארמונו. הוא מסתובב בערים, בכרמים ובכפרים לבוש בבגדי יום ההכתרה המפוארים, וכל מי שרוצה יכול לגשת עד אליו. אומרים", הוסיף בטון לוחש משהו, "שכל בקשה שמבקשים מהמלך בזמן הזה מתקיימת."

    המארח נשען בסיפוק אחורנית וצחק למראה הבעתו של אורחו.

    "מדוע שלא תנסה גם אתה לגשת אל המלך מחר? צא בבוקר לשדות המקיפים את העיר, וחכה שם לתרועת החצוצרות המבשרות את בואו של המלך. רק אל תשכח!" הניד בעל הבית את אצבעו לפנים, "ללבוש את בגדיך הרגילים. כיוון שלמלך אין זה משנה האם מי שבא עשיר הוא או עני מרוד ובלבד שיבוא הוא באמת."
    "...הנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י"ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יום טוב... ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. אך הנה יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין על דרך משל בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו יתברך בשדה..."
    – לקוטי תורה פרשת ראה לב, ב.​
    ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: violin, קופי 100, Aארי ועוד 29 משתמשים32 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מנוחה כהן
    מנוחה כהן
    תודה! זה באמת סגנון כתיבה, אבל אני מבינה למה זה מקשה :) אנסה לעשות משהו בעניין... (כבר לא יכולה...
  • 2 3K
    • הדוויג
    דיון רוצים פרסים יקרי ערך?
  • הדוויג //
    • עיתון המבשר בשיתוף עיריית ירושלים מכריזים על תחרות סיפורים קצרים / שירים / צילומים הקשורים לירושלים.

    1593952578628.png


    לא לשכוח לשלוח לי מעשרות מהפרסים יקרי הערך.
    1593952578628.png
    • תודה
    • חחח
    Reactions: מ.ל.ב. י, הופ!, מ"ם ועוד 29 משתמשים32 //
    37 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    מתוך מילוג: מְנַהֵל - זכר 1. מי שעומד בראש ארגון, בית ספר, מחלקה 2. אחראי בצירופים כמו מנהל...
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת וופלים מן על חשבון גולדמן - או - מה שקורונה עושה לאנשים
  • הפצחן //
    • "צרה צרורה" מלמל גולדמן וחיטט בתא הכפפות.
    "צרה צרורה?" שאל רבינוביץ' בפנים מכווצות.
    "כן, צרה צרורה." אמר גולדמן. "שכחנו מסכות"
    "אה, נו, מסכות? לא נורא." אמר וויספיש. "אה." הוא המשיך כשראה את הפקח עומד בכניסה לאולם.
    "כן, טוב שנזכרת!" לחש רבינוביץ' בהיסטריה.
    "טוב, שקט!" צרח גולדמן. "חייבים למצוא פתרון."
    "כן, טוב שנזכרת!" אמר רבינוביץ' ושלף ש"ס משניות.
    גולדמן נאנח והמשיך לחפש.
    "אולי נתקשר לכהן שיצא החוצה להביא לנו מסכות?" שאל וויספיש.
    "צוחק עלי?" אמר גולדמן. "בשביל המסכות שלנו הוא יצא מהחתונה שלו?"
    "תלוי אם יש לו דודה ציפה." התמוגג רבינוביץ'.
    "מה הקשר דודה ציפה עכשיו?" צרח גולדמן.
    "נו, הדודה הזאת הנודניקית שהוא לא מכיר אותה" חייך רבינוביץ' בערגה. "אבל היא אומרת שהיא הייתה בברית שלו..."
    "ולמה היא לא הגיעה לבר מצווה שלו?" שאל וויספיש.
    "מה אכפת לי." אמר רבינוביץ' ודפדף בש"ס שלו.
    "אוו" אמר גולדמן. "יש לי רעיון פצצה!"
    "מה?" שאל רבינוביץ' ורכן קדימה.
    גולדמן לא ענה. הוא משך שקית מרצפת הרכב והחל לנבור בה באקסטזה.
    "או" הוא אמר ונופף באריזה מוארכת של ופלים מן, חיוך גדול על שפתיו.
    "אה," אמר וויספיש וטפח על בטנו.
    "יאללה, זזנו?" שאל רבינוביץ'.
    "זזנו." אישר גולדמן, והם יצאו מהרכב, מכרסמים להנאתם.

    כעבור כמה שעות.
    "המשיגנער הזה עדיין עומד בחוץ!" אמר רבינוביץ'. "אין לו משהו אחר לעשות?"
    "אולי." חייך וויספיש ונתן עוד ביס לבורקס.
    "מה אכפת לי!" אמר גולדמן וחייך. "שמרתי מתחילת הערב צלחת של בורקסים, נחזור על התרגיל!" הוא צחקק והרים צלחת חרסינה מעוטרת בפירורים.
    "מה?" הוא נדהם. "איפה הבורקסים? וויספיש, אמרתי לך לשמור עליהם!"
    "אה" אמר וויספיש. "הם היו שלך?"
    "הווו" נאנח רבינוביץ' וחיפש את הש"ס שלו.
    "טוב, לא נורא." אמר וויספיש וחיטט בכיסו. "הנה, יש לי פה שלוש מסכות..."
    "מה!" צרח גולדמן. "אתה רוצה להגיד לי שהיו לך מלכתחילה מסכות ולא אמרת?"
    "מה אכפת לי לקבל וופלים על חשבונך?" חייך וויספיש ונתן עוד ביס לבורקס שלו.
    תתביישו לכם! :cool:
    • תודה
    • חחח
    Reactions: M . A, אבן דרך, ללי.ללי ועוד 47 משתמשים50 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    תודה נתן!
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת השכנים ידברו עלינו
  • אנטיפטרוסה //
    • בסד
    1.
    'ליקי, שמעת את החדשות של אברמוביץ?' אני עמדתי בחדר מדרגות, פסיעה ליד היציאה. זוכרת את זה כמו הרגע. 'אה, החתונה, כן... לא מתאים להם הסטייל הזה, הא?' ליקי נברה נמרצות בין השקיות שבידיה, חפשה את הבקבוק.

    'לא, לא החתונה...' שושי צחקקה 'החתונה זה עוד הקטע הפחות מסעיר. החתן המהולל שלהם, רוכב ברחבי העיר...' 'רוכב? מה את מתכוונת, כאילו, יש לו רשיון?? מוזר, לא מסתדר עליהם...' ליקי מצאה את הבקבוק, לגמה בקולניות. 'כן, עזבי, כל הזוג הזה... לא קשור אליהם בכלל, חחחח, לדעתי הם יכולים לתלות שלט על הדלת שלהם 'אברמוביץ' המתלצ"ים', יתאים להם בול' הן צחקו ביחד. אני התכווצתי. מתכווצת גם עכשיו. מתלצ"ים?

    'כן, אז מה התחלתי לומר?' שושי חזרה לנושא 'אה, החתן... אני ואח שלי ראינו אותו, היינו בשווווק, הוא רוכב על קורקינט, כאחרון הפרחחים... חולצה בחוץ, מכנסי ג'ינס...' 'קרועים?' ליקי חייכה. אני נשענתי על הקיר, השקית נדבקה לאצבעותי המזיעות.

    'טוב נו אל תגזימי. עוד רגע תפנטזי לי שהוא מרכיב את כלתו מאחורה...' הן שוב צחקו, תוקעות בי סכינים. 'רגע, רגע' שושי שאלה. ציפור קטנה זמזמה לי בלב שאולי היא תחזור בה מהג'ינס, או הקורקינט, או המתל"צים. 'בחתונה, הוא לא ירכיב אותה על אופנוע?' הן שאגו מצחוק. אני נקרעתי.

    תוקעת את הראש בתוך הכרית. שקט! די!

    עד החתונה הוא עוד היה בסדר. האמת, פעם אפילו אהבתי אותו. אז במקום זקן כמו האחים החניוקים של החברות היתה לו רעמת שיער קטנה, נו, למי אכפת. ועכשיו... חיוך מריר עולה על פניי. העגילים הענקיים של שרית והצחוק שלה מצלצלים לי באוזניים. הבלורית הענקית שהתפשטה לאורך ולרוחב מצחו של רוני מתעקשת לקפץ מול עיניי העצומות. שונאת אותם! פשוט שונאת!

    רוצים לגור ברעננה, לכו תגורו שם. מצידי, בהונולולו. שם אתם גם יכולים להסתובב עם ג'ינסים, וחולצות בכל הצבעים. ואיך שכחתי את הנעליים, לבנות בוהקות מהבהבות. אתם יכולים גם סט, רוני ושרית החמודים שלובשים בדיוק אותן נעליים. אבל למה בבני ברק??? למה???

    הפלאפון שלי מצלצל. לא רוצה לענות. מתעלמת. שתי דקות, והוא מצלצל שוב. מציצה במסך. אוף. שוב נחמי, היא תשמע שהם באים לשבת ושאין לי כוח בשבילם, ותתחיל עם ההטפות שלה. עונה בכל זאת. כן. אני מצוברחת ואין לי כוח. כן, אני יודעת שלא עניתי כבר מהצהריים ואין לי סבלנות אלייך עכשיו. 'הם באים! ידעתי' היא מריעה בנצחון. 'תקשיבי, חני מותק, אל תקחי את זה כל כך קשה. אין מה לעשות, יש להם תקופה קצת מורכבת, מכל מיני בחינות... ' היא מדברת ומדברת, זה עובר לי מעל האוזניים. מעניין באמת איך היא היתה מתמודדת במקומי. חיוך קצת אמיתי עולה סוף סוף על השפתיים שלי. מגחכת.

    'מה מצחיק? לא שמתי לב שאמרתי משהו מבדר' היא מתקדרת. אני מרגישה ענני סערה באופק, ממהרת להרגיע: לא בגללך. סתם נזכרתי במשהו. אה, ותקשיבי, אני חייבת לסיים, צריכים פה את העזרה שלי, הרי יש אורחים חשובים לשבת... 'באמת!' היא נושפת בחוסר אמון 'עוד רגע תגידי שהשתכנעת ממני...' 'אם את כל כך מאמינה שזה עוזר, למה את עושה את זה כל פעם?' נושכת את השפתיים. השתיקה מהצד השני אומרת שהיום באמת הגזמתי. 'למה את כזאת, חני?' היא נאנחת כמו איזו סבתא זקנה. אני מרכינה ראש, מתכוננת לשטפון. הוא לא מגיע. השיחה מסתיימת, טעם קצת מר.

    אני הולכת לעזור. יש לנו אורחים חשובים השבת, לא?
    • תודה
    Reactions: ברברה ה., מן טל אורה, וי שלוק ועוד 27 משתמשים30 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אנטיפטרוסה
    כבר ציינתי, שאפשרות העריכה פשוט לא זמינה כבר... מצרפת כאן את ההתחלה בגרסא המתוקנת: תודה...
  • 538
    • פ
    שיתוף - לביקורת חלום ישן
  • פירי //
    • "היי! דני! טוב לראות אותך, גבר. לא באת לתקן משהו, לפי הידיים הריקות שלך".

    "ג'ף, אני בהחלט שמח לפגוש אותך".

    "השתנית קצת, דניאל. מה קורה איתך? כמה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך?"

    "הפעם האחרונה היתה כשבאתי להראות לך את הסקסופון. הייתי בן 17 אז, זה היה... לפני 8 שנים כמעט".

    "וודאי! וודאי שאני זוכר! החורף הסוער ההוא ב2012. בין הברקים והרעמים אתה עומד לי בדלת כמו מטריה שכוחה. הסקסופון ביד בלי הנרתיק, ושניכם נוטפים גשם ודמעות. הלחצנים רועדים כמו קשקשים של דג זקן. חשבת שאשכח את המחזה ההוא?"

    "סמכתי עליך שתזכור, ג'ף. לא אתה תשכח את זה".

    "והזכרון הזה לא עושה אותך מאושר, מה? ומה באמת קרה מאז? איפה שמת אותו למזכרת ומתי קנית חדש?"

    "הישן במרתף. למחרת חזרתי הביתה. התגנבתי בלילה, אני והסקסופון, דחפתי אותו מאחורי כמה רהיטים ישנים, נכנסתי למיטה, ובבוקר הודעתי להורים שלי שהם יכולים לשמוח. נכנעתי".

    "אני לא מאמין! המוזיקאי העקשן הלך ללמוד! או שהחלומות שלהם השתנו בינתיים?"

    "לא. לא השתנו בכלל".

    "עם כאלה הורים לא פלא שאתה עקשן, מה? ואיך הולך בעסקים, אדוני עורך הדין?"

    "פתחתי אתמול את המשרד שלי. רציתי לשתף אותך, להזמין אותך לבוא לבקר אצלי יום אחד...."

    "הופ! בטח שאבוא. אבוא ועוד איך. אביא איתי כזה קונצרט עם כל החברים הישנים, עד שתשכח את כל הצרות, והפרצוף שלך יזכיר לי קצת יותר את דני כשהוא מבצע קונצ'רטו על הבמה".

    "תודה. תודה, ג'ף. ורציתי גם... רציתי שתראה לי סקסופון חדש בשבילי..."

    "א..."

    "ונקבע זמן לשיעור פעם בשבוע. יש לך זמן, נכון?"
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: bat 7, יום יום, ברברה ה. ועוד 25 משתמשים28 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Angular
    מדהים איך עם כל כך קצת אפשר להעביר כל כך הרבה אווירה. כמה שזה יפה.
    • מאמר
    174
    • ה
    מדד החזרה לתורה
  • הנף מקלדת //
    • Article מדד החזרה לתורה | מאמר חדש ומרתק. מוזמנים להגיב
    0 תגובות
    • מאמר
    226
    • ה
    מדד החזרה לתורה
  • הנף מקלדת //
    • Article מדד החזרה לתורה | מאמר חדש ומרתק. מוזמנים להגיב
    • תודה
    Reactions: הפצחן1 //
    0 תגובות
  • 354
    • 3
    שיר רענן מסד נתונים
  • 3333ציפי //
    • המורה, למה תלמדי על נתינה,
    ולהעביר חפצים זה ממש לא צחוק.
    להשקיע במחברת ממֹלאת כתב-פנינה,
    שנחליף בחוברות למידה מרחוק.

    ואיך לא נזיז עיניים ממך,
    ובסוף נלמד דרך הנייד.
    מדוע זה תאמרי לסביבה לחייך,
    ולא ישים לב אף לא אחד.

    מהו הנאום על 'לא לחסר',
    והבידוד לנו בפרצוף יצחק.
    ואחד בשני איככה נֵעזר,
    ההנחיות אמרו שמירת מרחק.

    בקיצור, המורה, מה לך חוזרת,
    על המערך הישן, שתכננת מלכתחילה.
    התאימי, שפצי, דברי אחרת,
    על החתום, תלמידי הקפסולה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חנושית!!!, ניסים פנירי, עטרה ד ועוד 25 משתמשים28 //
    0 תגובות
  • 541
    • מ"ם
    שיר פייטני ספרד
  • מ"ם //
    • מאת @לבי.



    הָמוּ גַּלִּים
    בִּתְהוֹם רַעְיוֹנַי.
    בֶּרֶךְ אֶכְרַע
    מוּל פִּיּוּט וְשִׁירָה
    קֶסֶם שׁוֹרְרוּ קַדְמוֹנִים.
    מִמַּעֲרָב בָּאתִי
    קִנְאַת לִבִּי מִזְרָח.
    בְּרוּץ גַּלְגַּלִּים בְּמִקְצָב
    אֶתְמְהָא
    עַל מָה אֶכָּבֵד
    לְשׁוֹן עִלֵּג לְשׁוֹנִי
    אוֹמַר אֶל קֶסֶת
    הֶרֶף...

    אֵחָבֵא אֶל עִיּוּנִי
    וּמָה אֲסַפֵּר מוּל קֹדֶשׁ
    אִמְרֵי בֶּן גַּבִּירוֹל
    רַבִּי שְׁלֹמֹה
    צִלְצוּל מַטְבְּעוֹת נִיבוֹ
    שְׂפַת מְשָׁלִים שְׂפָתוֹ
    חָרַז פֶּלֶא עֵטוֹ
    חֲרוּזָיו
    גַּלְגַּלִּים שְׁלוּבִים
    כְּלוּלְיָן -
    מַחְבִּיא בְּתוֹךְ צְלִיל
    שֶׂגֶב לְקֵל אֵין בִּלְתּוֹ
    קַלָּה מְחוֹלַת נוֹצָתוֹ.

    וְאִם לְהַלֵּוִי אָצִיץ
    הֲרֵי זְמִירוֹ עָטוּר כְּצִיץ
    לְשׁוֹן גַּעְגּוּעַ הוֹמֶה
    מֵרָחוֹק אֶל מָקוֹם שֶׁל שְׁכִינָה
    מִתְאַבֵּק נְשִׁימָתוֹ אַחֲרוֹנָה
    בֶּעָפָר עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ
    כַּנֵּבֶל כַּמֵּיתָר מִלּוֹתָיו
    מִלֵּי רַבִּי יְהוּדָה.

    שְׁחוֹר הַשְּׂחוֹק
    דַּק מִן הַדַּק
    בֶּן עֶזְרָא נִבְחָן
    בְּמַסָּה נִבְדָּק
    מִי עוֹד יוּכַל
    בְּקוּלְמוֹס כְּמוֹתוֹ
    לִבְכּוֹת אֶבְיוֹנוֹ
    פּוּרוֹ גּוֹרָלוֹ
    דְּבוּקָה חֲבוּקָה
    אֱמוּנַת לִבּוֹ.
    הֵן זֶה הוּא
    מֶתֶק תֵּבוֹתָיו שֶׁל רַבִּי אַבְרָהָם
    עוֹד יָד לוֹ רַב
    בְּפֵרוּשׁ נְבִיאִים כְּתוּבִים
    חֲמִשָּׁה חֻמָּשִׁים
    בְּיָדוֹ שְׁנִיָּה יְהַלֵּל יְשׁוֹרֵר
    שֶׁבַח נִסְתָּרוֹת הַקֵל
    בְּחִתּוּךְ קְצַר שׁוּרָה
    יַאֲרִיךְ עֹמֶק חָכְמָתָהּ
    מַה נִפְלָאָה פַּשְׁטוּת הֲבָרָה...

    אֱמֶת
    חָוְרוּ צִלְצוּלַי
    כָּבְדוּ חֲרוּזַי
    נָשַׁמּוּ הֲגִיגַי
    אָמַרְתִּי
    אֲחַשֵּׁב סַךְ עֶרְכִּי
    אֲזַכֵּךְ רַעְיוֹנִי
    אֲחַפֵּשׂ דֶּרֶך תְּשׁוּבָה
    אַרְכִּין רֹאשׁ
    אוּלַי אָז אוּכַל
    אֱחֹז קֶסֶת עֲנָוָה
    רַק וְעַד
    מַעֲטֶפֶת הַצְּלִיל
    תּוֹרַת הַשִּׁיר
    אוּכַל הַשְׂכֵּל
    וְלֹא עוֹד
    מוּל עֲנָקִים חָרְטוּ
    בְּחֶרֶט כִּשְׁרוֹן
    חֲרִיצוּת חֲרִיפוּת
    הַדִּמְיוֹן
    גַּם חָרוּז גַּם קֹדֶשׁ רַעֲיוֹן.
    תּוֹרָתָם שִׁירָה
    קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מגבת, מוריופ, גראפרופיל ועוד 31 משתמשים34 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מכונתכתיבה
    מדהים!!! וכמו שאמרו לפני הקריצות ליצירות המופת עצמן מוכיחות על העמקה אמיתית ברזי הפיוטים. שילוב...
  • 318
    • א
    שיר הוֹרִים אֶת הַקּוֹלוֹת
  • אוריצפת //
    • הוֹרִים רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת
    לתחילת הזמן בישיבות.

    לְפֶתַע
    תּוֹרָה צוֹמַחַת מִקֶּרֶן זָוִית
    בְּמֶחֱוָה לֹא-צְפוּיָה, לְגַמְרֵי
    וְנִגְרַם לְךָ, הַהוֹרֶה
    לְהִשְׁתּוֹמֵם מִנַּחַת, לְהַבִּיט
    אֶל תּוֹךְ עֹמֶק הַבּוֹר
    שֶׁל זֶה הַ'יָּנִיק וְחַכִּים'
    אֲשֶׁר יָרֵאתָ, הָאָב, לֵאמוֹר
    פֶּן הוּא הַבּוֹר הָרֵיק...
    וְהִנֵּה, מַיִם חַיִּים, מְפַכִּים.

    וְהַבֵּן מִ'תַּלְמוּד-תּוֹרָה', הַיֶּלֶד הָרַךְ
    אַךְ אֶתְמוֹל בֶּן-סִנָּרֵךְ, אֵם
    עַתָּה בֶּן-תּוֹרָה, וְהָלַךְ
    וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה –
    לֹא תִּרְאִי, רַק קָשַׁבְתְּ לַקּוֹלוֹת
    וְלִבֵּךְ יְפַרְפֵּר בֵּין שִׂמְחָה לְתִקְוָה
    הִנֵּה כִּי בָּגַר לָךְ, הַ'פֶּטֶר-רֶחֶם'...
    וַעֲדַיִן יַלְדֵּךְ, אֵם.
    עֲדַיִן יַלְדֵּךְ, כִּכְלוֹת.

    *

    כְּבָר אָנוּ מִתְגַּעְגְּעִים, בֵּן.
    אֲבָל גֵּאִים, גֵּאִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: miri012, ש. צ. וינמן, chani2006 ועוד 22 משתמשים25 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    הן נגעת בי. קצוות רגשות גלויות, מפרפרות כעת מנחת.
  • 2K
    • י
    שיתוף - לביקורת פלצות ה' אלפים תתמ"ג
  • יאן //
    • אלול תתמ"ג

    ירמיהו הניח את המכשיר וזמזם לעצמו את ה"וחיל ורעדה יאחזון" החדש של זייליג. שיר קצבי ומעורר. שיר שיכניס אותו לטראנס של הרהורי תשובה. יאחזון! יאחזון! יאחזונזונזונזון!
    האחוזים הגיעו למאה והאפליקציה עלתה. אפליקציית "והשבות. נותנים תשובה". כעת הזמן לקצור את הפירות.

    כמעט שנה עברה מאז דיבר ראש הישיבה את אותה דרשה בלתי נשכחת לפני נעילה.
    "כל אחד יתחזק כפי כוחו, יש היום ברוך השם כלים נפלאים לעבודתו יתברך. מוכר לכולנו הרב ר' בועז שזוכה לשבת כל היום באהלה של תורה, ורק בערב מתכנת קצת. לאחרונה הוציא אפליקציה חדשה בשם והשבות, עם אפשרות מעקב יומיומי אחרי ההתקדמות, התוכנה גם נותנת דו"ח שבועי והערכת מצב במה צריך להתחזק על פי נתונים שנאספו כל השבוע. משמיא קא זכו להאי גברא רבא יקירא להועיל לכלל. מי שיקבל על עצמו להקדיש כל ערב רק כמה דקות לחשבון הנפש, למלאות את גליון המעקב, ולקיים את המלצות האפליקציה, ברור לי כשמש שבעזרת השם יזכה בדין.

    ירמיהו התרשם. הוא הדחיק מראשו את מחשבת הפיגול האם יש קשר לזה שרבי בועז הוא בנו של ראש הישיבה, ומיד במוצאי היום הקדוש הוריד את 'והשבות' והתחיל לעבוד לפי ההוראות. האפליקציה מצאה חן בעיניו מהרגע הראשון.
    קודם התבקש לשער את דרגתו הרוחנית הנוכחית על מנת שהאפליקציה תתאים לו אישית את האתגרים. הוא בחר בינוני פלוס והמתין לעיבוד הנתונים.

    דרג איך למדת היום מאחד עד עשר. דרג כמה כוונת בתפילה. האם דיברת היום לשון הרע? האם קיבלת לשון הרע? היתה אופציה של רטט כאשר המכשיר מזהה נענועים אופייניים לתפילה שחדלו לפתע כדי להזכיר למתפלל לכוון. אופציה של דרכא אחרינא מתעדכן אונליין. צילצול קצר כאשר המכשיר מזהה פטפוטים באמצע הלימוד. בסדר מוסר עלה קטע רנדומלי מספרי המוסר, לפעמים הובא אפילו מאמר המערכת מהיומון המפלגתי, אם היה תורני דיו.
    בסוף היום היה מעדכן את ההישגים, ורואה בצד כיצד עולה מספר ה"מלאכונים". כשהגיע לאלף מלאכונים, קיבל הודעה על המסך:
    ברכותינו! הנך משתמש מתקדם, נפתחו לפניך אופציות חדשות.
    הוא מיהר לשוטט בהן. הקפדה על תענית הראב"ד. כוונת השם במפורש ללא תנאי הבוטשאטשער. צילצול התראה על קריאה בעיתון יותר מרבע שעה. תוספת לימוד של חמש דקות לאחר תום הסדר.
    ליבו רחב בקרבו.

    היתה לו תזכורת מיוחדת בשעה קבועה, ואפילו ביום חתונת אחיו מצא כמה דקות לעדכן את ההישגים היומיים.
    האפליקציה רוותה ממנו נחת. כל שבועיים בערך הופיעה התראה קצרה: אתה בדרך הנכונה. הנך המשתמש הטוב ביותר ברדיוס של אלפיים אמה. בין הזמנים מתקרב, שמור על הישגיך.

    לקראת פורים עלה לדרגת משתמש מקצוען, ואופציות חדשות נפתחו. פעם, באמצע בין הזמנים של ניסן הופיעה התראה אדומה: הנך בהדרדרות! היזהר מנסיגה למשתמש מתקדם. הוא נבעת והתחזק מיד.

    בין הזמנים של אב הסתיים. בזכות והשבות הוא שמר על רמה גבוהה של יראת שמים והיו לו כבר כמעט אחת עשרה אלף 'מלאכונים'. האפליקציה בשרה לו שזהו המספר הגבוה ביותר בישיבה ובד בבד חיזקה אותו שלא יפול בהרהורי גאווה, אותו פיצ'ר שנפתח לפניו מאז עלה לדרגת חסיד מתחיל.

    הוא הקדים והגיע לישיבה בליל ראש חודש אלול. קצת שקט לפני ההמולה של מחר. בשעת סדר מוסר גילה שדרוג מעניין. התוכנה שאלה: האם להשאיר בתוכן את מאמרי המערכת מהעיתון? המלצת המערכת, הינך ברמה גבוהה מהממוצע. רצוי להימנע. הוא כמובן הסכים.
    עוד תוספות מעניינות גילה בהמשך. דקת מחשבה של דימיון מודרך על מסירות נפש מעשית. הוא שם את האוזניות ושמע קולות: נשק את הצלב או שנערוף אותך! על המשתמש לחוש בליבו הסכמה למסירות נפש. הוא עשה זאת, וזכה מיד במאתיים מלאכונים. אתגר מיוחד נפתח עבור חודש אלול: נפשי כעפר. עליו להתבזות ולחוש שיוויון נפש. מאה מלאכונים על כל פעם. לקראת ראש השנה המתקרב, התווספה שורה חדשה לדו"ח השבועי: סיכוייך לזכות בדין 82%. הוא הגביר חיילים.

    ערב ראש השנה כבר היו לו ארבע עשרה אלף מלאכונים. הוא עבד על זה קשה. ישב בארוחות עם שיעור אלף וסיפר להם בדיחות שטותיות. ככה כל ארוחה יכל להוסיף חמש נצחונות נפשי כעפר. בנוסף גם ויתר על המעדן של יום שלישי וחיכה שהקפה יתקרר לגמרי, כדי לשבר את היצר.
    הוא אפילו חידש רעיונות משלו.
    בלשונית 'צור קשר' שלח הודעה למפתחים: אפשר להוסיף פיצ'ר של לא לגרד את הרגל כשמגרד. בתגובה קיבל הודעה: הפיצ'ר קיים בדרגת צדיק גמור מתקדם, ברכותינו שתגיע לשם.

    חבריו מסביב הסתובבו עם פנים רציניות, אך הוא היה רגוע ושמח. האפליקציה סברה שסיכוייו לזכות בדין עומדים על 93%, והוא לא התכוון לעצור לרגע.
    אור לערב ראש השנה, ישב והזין את הנתונים. לפי החשבון שלו הוא יעלה עכשיו לחסיד מתקדם. מעניין איזה אופציות חדשות יהיו. אולי אפילו לימוד תורת הנסתר. הודעה קפצה. המערכת זיהתה כי שוחררה גירסה v6.13 האם לשדרג? הוא אישר, והלך להכין כוס קפה. שלא כרגיל, המטבחון היה עמוס.
    מה קרה?
    יש נפילה זמנית ברשת של הישיבה, אז כולם יצאו מהחדרים בינתיים. קורה. בפרט כשיש את שיעור אלף החדש שיושבים כל הזמן על הסקייפ עם אבאמא.
    כשחזר גילה שמשהו לא בסדר. האפליקציה בישרה שעקב תקלה בלתי צפויה ההתקנה לא הושלמה. הוא הפעיל מחדש את התוכנה, וגילה שכמעט ואין אפשרויות. מבט מהיר הבהיר לו את התשובה: דרגת משתמש - מתחיל. סתם מתחיל פשוט. הוא רץ לקרוא לאברמוב מקיבוץ א'.
    אברמוב הופיע והתיישב על המכשיר. רגע, אין רקוברי, ואין רגיסטרי, מה קורה פה. אה, אני מבין. בגלל העידכון כל הנתונים עברו לדטה בייס זמני בענן, וכנראה בגלל התקלה ברשת אז זה לא חזר אליך.
    ירמיהו החוויר. יש מה לעשות?
    אתה יכול לשלוח דו"ח שגיאות. לשלוח?
    לא, לא, עזוב. אברמוב עזב וירמיהו התיישב באפיסת כוחות.
    ללא האפליקציה הוא חש לפתע את חרדת הדין.
    שתי דרכים לפניו אחת של גן עדן ואחת של גהינם והוא אינו יודע באיזו דרך מוליכים אותו.







    נ.ב. הפאנץ' חלש ולא עלה בדעתי משהו אחר. מי שיתן לי פאנץ' טוב, אני יתן לו חמש מאות מלאכונים. במחשבה שניה, אלף וחמש מאות מלאכונים, למה לא.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: זרתוסטרה, נחמן הקטן, המלמד מבני ברק ועוד 102 משתמשים105 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יוסף שחק
    יש קטעים טובים שעומדים בפני עצמם פאנץ' מקורי מדאי יכול רק להרוס אותם
  • 3 4 5 4K
    • ד
    דיון ואין לנו רשות או עת לעשות לה'?
  • דיונון //
    • כתבתי את הדברים בנספח לאתגר עולם מושלם, ונשלחתי הנה.

    האם לכתוב ספורים שנוגעים/מתארים את קדושי התנ"ך (וכן התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים) או שזה רק גורע?

    ראשית, אין לנו מושג קלוש במה ובמי מדובר.
    להבדיל, אתחיל עכשיו לתת את הפרשנות שלי ל'איך עובד מחשב' - - - דבילי, נכון? ברור. הרי אין לי מושג.
    אז הנה שאלת (מטומ)תם: מי אמר שאין לי מושג מיהו דוד המלך ע"ה?
    אוקיי, אתמקד בכך שדוד המלך הוא רגל רביעית במרכבה.
    מה זה אומר? - אהההמ... אין לי מושג.
    לנסות להבין את זה, זה בערך כמו לשאול - 'איך רגל במרכבה, הרי אמורים להיות לה גלגלים, לא?!' - התשובה לזה מסתכמת ב'כן חמודי, נכון, לילה טוב'.
    תכל'ס, כל ציור/סיפור/המחשה של דמות כזו היא נלעגת, לא ראויה, מגשמת, מרדדת, מעליבה ומזלזלת.
    אז למה לכתוב בכל זאת?
    מהיכן העזות?
    התשובה היא שיש לכל סיפור ופסוק בתנ"ך קשר גם אלינו, הפחותים.
    כתוב שהיו הרבה נבואות, אך הן לא נכתבו כי לא נצרכו לשאר הדורות. מה שכן כתוב שייך גם אלינו, גם לנו יש איזו אחיזה ורשות להתבונן בהם.
    אבל צריך לזכור שכמו שמעמד הר סיני כפי שסופר על ידי הגננת שושנה הוא לא חלילה כפירה, אבל הוא ברובד מאד מאד נמוך ומגושם וחיצוני - כך גם התפיסה וה'השגות' שלנו ה'מבוגרים' נמצאות הרחק הרחק מאמיתות הדברים כפי שהם.
    אולי זה כמו לכתוב את האדרא בקומיקס.

    ובכל זאת, למה בכלל לכתוב את זה? למה לא להניח לזה וזהו?
    האמת, כמה שנים אחורה לא הייתי מעז.
    אבל כיום אני יודע שכל כך הרבה רעל נכתב על הצדיקים האלו (והנה זה צף גם בימים אלו), ואי אפשר שמצד אחד תהיה סיפורת משובחת שנכתבת מנקודת מבט חילונית וכפרנית, והקונטרה כנגד תהיה גלגול עינים של 'זה מעבר להשגתנו'. או לחילופין להביא ציטוטי מדרשים בצורה לא מעובדת. זה לא עושה את העבודה ולא מספק את הקונטרה הדרושה.

    מה דעתכם בעניין - האם, איך וכו'.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, פרוגמטי, נועה מ ועוד 15 משתמשים18 //
    81 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אנטיפטרוסה
    משום מה נראה שמדיון מעניין שבו כל אחד מציג את דעתו ומביא לה סימוכין, זה הפך למן משחק של הורדת...
  • 452
    • ה
    שיר זְמַן אֱלוּל
  • הנף מקלדת //
    • תְּרֵיסַר חֻלְצוֹת בַּצַּד בָּעֲרֵמָה,
    פַּסַי שְׁמָרִים אֲפוּיִים מֵהַנְשָׁמָה.
    צֶמֶד חֲפָתִים, גִימֶל עֲנִיבוֹת,
    'שִׂפְתֵי חַיִּים', מַטְעֵן וְאָזְנִיּוֹת.

    'שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע' תַּחֲנָה רְבִיעִית,
    סֵדֶר ב', מוּסַר וְעַרְבִית.
    בְּרָכָה מֵאַבָּא, חֲלִיפָה וְכוֹבַע,
    חַבְרוּתָא סֵדֶר שְׁלִישִׁי צָרַיִךְ לִקְבֹּעַ.

    כְּתֻבּוֹת עוֹז וְהָדַר עִם הַרְבֵּה הוֹסָפוֹת,
    דְּמֵי כִּיס וּפִנְקַס קַבָּלוֹת.

    חֲשָׁשׁוֹת רְגָשׁוֹת יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ,
    לְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ לְהַמְלִיךְ הַמֶּלֶךְ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כבוד קדושת, ג'ינג'י, דן הלמדן ועוד 24 משתמשים27 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הפצחן
    מעולה!
  • 568
    • ו
    שיתוף - לביקורת הרהורים על גדות מעיין
  • וי שלוק //
    • מעיין 'בִּ⁠ירְכֶּה'. זכרון יעקב.

    שוכב על ערסל שחבליו נתלים בשני עצי קלמנטינות. על כיסא מולי יושב מבוגר - כמעט קשיש, בכיסא מולו נער לבוש בבגד ים בלבד, ותוכן שיחתם לא מגיע לאוזני למרות המאמץ... והשקט סביב.

    אחרי שיצאו נוטפי מים מהמעיין, הזקן מהנהן לעברי. אני שואל "מאיפה אתם?" "ירושלים".

    "איך הגעתם לכאן?"

    "היינו בים, כאן - מחווה לעבר חדרה שגגותיה נראים באופק - אחרי זה אנו באים תמיד לכאן, אין כמו הטהרה פה". אני מהנהן ופוזל לעבר ידו של הנער האוחזת בכיפה ובד לבן משולשל ציציות. כואב. מעביר מבט לפדחתו החשופה של הסב.

    "אתה מעשן??? בן כמה אתה?" פונים לנער שלשה בחורים שאבותיהם מן הסתם לא זכו להחזיק באמונה, באתיופיה מכורתם. "שתיים עשרה" עונה הזקן שמתברר כסביו, "וואלה, אני לא הייתי מעשן בכזה גיל. תגיד יגאל באיזה גיל התחלנו לעשן?"

    שלושת הבחורים העבירו את סט הכיפה - תפילין - סידור בין שלושתם, מתפללים ובין לבין יורדים אחד אחד למעיין וטובלים. "'חסידיש - פונה אלי ה'דתי' מביניהם - רוצה לאכול משהו".

    "לא. תודה".

    "חסידיש, אתה נוסע לאומן השנה?"

    "ודאי".

    "אי אפשר בלי זריקה של רבינו לפתוח את השנה. אהה?!?" הורדתי את העיניים, כל התיאוריות שלי על מקפצי אומן החלו לנוע במוח באי נוחות...

    השלישיה הבאה הופיעה בשלל גוונים. אברך שנראה כאברך כולל בני ברקי ממוצע, השני בעל תשובה עם גופיה ופאות שצצו זה מכבר ואיתם בחור חילוני לכל דבר. מה הוא עושה איתם?!?

    הבעל תשובה הטרי דוחף לידי פרי עגול קטן וצהוב "תעשה ברכה". לרגעים הייתי בהלם מהפניה, מהדחיפה ליד, ובכלל מה זה הפרי הזה? מה קורה פה?

    "מה אתה מסתכל? תאכל!" הרחתי את ריח הצרות ומלחמות בעלי תשובה - חרדים, לא חושד שזה לא כשר / ערלה / לא מעושר, "סך הכל לא יודע מה זה הפרי המוזר הזה", ובמוח חולפת מחשבה, ומה אתה רוצה ממני בכלל?

    הוא והבחור עם הג'ינס 'נפלו' מצחוק כששמעו שאני תמה על מוזרות הפרי, "זה תמר, תמר לח. תאכל, תעשה ברכה", החשדנות הבני ברקית לא נתנה לי לאכול, והחלנו לגלגל שיחה.

    "יש לך כרטיס לאומן?" מיששתי את המצח אם נכתב שם שאני ברסלבע'ר או שכל ה'אלה' בטוחים שכ-ל הדתיים נוסעים לאומן ועניתי "ודאי ודאי", לרגעים מתגנב בי רצון שובב לענות 'לא' ולבחון את תגובתם.

    שלושתם בעלי תשובה, מ'הכולל של הרב צדקה' בפרדס חנה, והם באים לכאן "כשקשה להם והם רוצים להיטהר", "זה דבר שלא תבין, אתה נולדת חרדי".

    עדן, הבחור ללא כיפה שאל לשמי, וכשנענה סיכם לעצמו, "אליהו, לחברים זה אלי. אני יספר'ך משהו אלי, 'עשיתי' היום מסלול ירוק".

    "מה זה "מסלול ירוק"?"

    "חסמתי את הגלישה באינטרנט".

    "וואוו" נפלטה מפי קריאה. "למה?"

    "אני ישבתי כאן לילה אחד עד ארבע לפנות בוקר להתבודד, על הערסל הזה שאתה שוכב, - פתח הבעל תשובה ה'טרי' והפאות הקופצות - הלב שלי בער כמו מדורה, וישבתי פה שעות. אתה יודע מה ראיתי פה?!? אנשים מלאים בזוהמא אני מכיר אותם, מגיעים אחרי בילוי טמא, ריקוד מטורף במקומות מלוכלכים, והם מגיעים לכאן, קופצים למים, טובלים, יוצאים החוצה באנחה, נעמדים כאן קוראים תיקון הכללי והולכים הביתה. אתה יודע מה זה? מבין מה זה אומר?!?
    נראה לך שחרדי היה עומד בזה? אההה?!?

    המראות והמילים היכו בי עמוק. חילחלו ועדיין לא סיימו...
    • תודה
    Reactions: המלמד מבני ברק, nigun, סוניה ועוד 20 משתמשים23 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ו
    וי שלוק
    אמיתי. תיאור מדויק לחלוטין, כולל הכל.
  • 973
    • כ
    שיר מה די? שום דבר לא די! כשאני יאמר די, אז די! עכשיו די: דדדאאאייי!!
  • כנפיים //
    • תִּבְעַט יַלְדִּי, תִּבְעַט,
    אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ,
    שֶׁלֹּא תִּפָּגַע בַּחֲזָרָה.

    לְהַגִּיד 'לֹא' זֶה שְׁרִיר
    שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּתֵּחַ
    וַאֲנַחְנוּ חֲדַר כּשֶׁר מִבְּחִירָה.

    תְּמַשֵּׁשׁ אֶת זֶה, תַּרְגִּישׁ,
    יֵשׁ בְּךָ מִישֶׁהוּ בִּפְנִים,
    כְּבָר לֹא מַתְאִים לוֹ כָּל מָה שֶׁאוֹמְרִים.

    יוֹדֵעַ מָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
    מֵיטִיב לָלֶכֶת עַד הַסּוֹף
    וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהָזִיז הָרִים.

    תִּטְעַם אוֹתוֹ, תִּטְעַם,
    זֶה מַבְהִיל, קְצָת גַּם אוֹתָנוּ,
    אֲבָל כְּדַאי שֶׁכְּבָר תַּכִּירוּ, וּבַזְּמַן.

    הוּא עוֹד יַגִּיד אִתְּךָ גַּם 'כֵּן',
    אֲבָל בֵּינְתַיִם בָּרָגוּעַ,
    הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ נֶאֱמָן.

    נָכוֹן, הַיּוֹם זֶה רַק אֲנַחְנוּ,
    אֲבָל מָחָר, מוּל הַחַיִּים,
    וּמָה שֶׁבָּא, מוֹשֵׁךְ-הוֹלֵךְ, וַחֲבֵרִים.

    תִּזְכֹּר שֶׁפַּעַם כְּבָר נִסִּיתָ,
    אַתָּה מַכִּיר תַּ'הוּא בִּפְנִים,
    אַתָּה יוֹדֵעַ, זֶה הַכֹּל מִשְׂחַק שְׁרִירִים.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שירי נשיא, משולש ברמודה, אפשרי ועוד 70 משתמשים73 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לאלה
    כתיבה יפה.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה