הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
10 תגובות
30 תגובות
11 תגובות
העלתי סיפור באתגר עולם מושלם, סיפור שהשקעתי בו די הרבה חשיבה, ומסר עם ערך מוסף...ורלוונטי (לדעתי, כן?
)
עד כאן טוב ויפה;
אבל אז העירה @מנוחה כהן שאולי חבל שהוא יתפספס... כי כידוע, מי שמתעניין באתגרים הם בעיקר אלה שמתעניינים כהוגן בכתיבה, ומה עם כל השאר?!
לא לכולם יש כוח כל פעם שיש הודעה או תגובה חדשה בנושא כלשהוא להתחיל לגלול מעלה- מטה וכו' וכו'...
ומכאן אני פונה בשאלה: אם אתם פוגשים מאמר כזה, שהועלה כבר בעבר כסיפור, האם אתם חושבים שזו התנהגות נבזית?
נוכלת?
פויה?
או אולי בדיוק להפך... זיכוי הרבים, שכוייח!
בקיצור, הביעו את דעתכם...
)עד כאן טוב ויפה;
אבל אז העירה @מנוחה כהן שאולי חבל שהוא יתפספס... כי כידוע, מי שמתעניין באתגרים הם בעיקר אלה שמתעניינים כהוגן בכתיבה, ומה עם כל השאר?!
לא לכולם יש כוח כל פעם שיש הודעה או תגובה חדשה בנושא כלשהוא להתחיל לגלול מעלה- מטה וכו' וכו'...
ומכאן אני פונה בשאלה: אם אתם פוגשים מאמר כזה, שהועלה כבר בעבר כסיפור, האם אתם חושבים שזו התנהגות נבזית?
נוכלת?
פויה?
או אולי בדיוק להפך... זיכוי הרבים, שכוייח!
בקיצור, הביעו את דעתכם...
6 תגובות
11 תגובות
4 תגובות
כשהיינו ביסודי, בשיעורי דקדוק, למדנו על שלושת הזמנים בשפה העברית: העבר (שהוא אין), ההווה (שהוא עדיין) והעתיד (שהוא מניִן).
כשהגענו לשיעורי אנגלית - כמה בירכנו את השפה העברית על שלושת זמניה, בלי כל מיני 'הוואים' שמתמשכים או שחושבים שהם פשוטים, ובלי עברים שונים, כאילו שעבר אחד לא מספיק לנו בחיים.
ובכל-זאת, כשאנו מגיעים לכתיבת סיפור, אנו מצליחים לפעמים להתבלבל אפילו בשלושת הזמנים הפשוטים שניתנו לנו.
לא נדיר לראות פסקה בספר שהולכת בערך ככה:
באותו בוקר אביבי החליט זונדל לבקר את ידיו משכבר הימים, שמערל. הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו, והוא שורק לו שיר עליז.
עוד הוא שורק ומהלך בטבע הפתוח, פתאום שומע הוא קול עמום מאחורי השיחים שבצד הדרך. נחרד, הוא נעצר במקומו, כי הקול קול גניחת פצוע הוא.
הלך זונדל אל מאחורי השיחים, לבו דופק והולם, והמראה שנגלה לעיניו הוריד את לבו שאולה.
"שמערל!" הוא צועק, מחריד בצעקתו את הציפורים שעל העצים, "מה קרה לך?"
שמערל, פניו חבולות כולן, לא ענה לו.
כולי תקווה שאתם מצליחים לזהות את הבעייתיות שבקטע המצוץ-מן-האצבע הזה...
למה הבלבול הזה, בעצם, בזמנים?
ישנן מילים שמשמות גם בזמן עבר וגם בזמן הווה (למשל: נמצא, נתגלה, נעצר וכו'), וישנו גם "עבר ממושך", אם אפשר לקרוא לזה כך - זמן הווה שהוא חלק ממשפט בזמן עבר (כמו המשפט מהסיפור: הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו). זה לפעמים מבלבל את הכותב, עד כדי שהוא גולש מזמן עבר לזמן הווה באופן קבוע.
אז מה אני רוצה, בעצם?
אני רוצה שנשים לב לזה. אני חושבת שבתור כותבים אך בסיסי הוא שנכיר חלק מכללי הלשון, ובעיקר את הקטע הזה, של הזמנים. לא אגיד שהוא "מקודש", כמו שכתבתי בכותרת, אבל בהחלט חושב מאוד-מאוד. חשוב שנבדיל בין הזמנים, חשוב שנשים לב מתי ההווה הוא בעצם עבר ממושך (אם למישהו יש הגדרה טובה יותר לזה - אשמח), וחשוב גם שנשתמש בזה כאמצעי ספרותי.
משחק בין הזמנים יכול להבדיל בין קטעים ובין זמנים בסיפור עצמו, והוא כלי יפה ביותר, בעיניי.
לסיום, אני רוצה לציין את דבורי רנד האלופה @dvory, שמיטיבה להשתמש באמצעי הספרותי הזה, ומשחקת בספריה היטב בין העבר להווה בהתאמה לדמויות ולסיפור. (דבורי, אולי פעם תשחקי גם עם זמן עתיד בסיפורייך? )
(בחרתי במקדם דיון, כי אני לא בטוחה שאני מתאימה לכתיבת דברים תחת המקדם החשוב "מאמר", וגם כי אני רוצה שתדונו על מה שכתבתי, תלושו אותו, תתווכחו איתו ותעירו עליו. תודה...)
כשהגענו לשיעורי אנגלית - כמה בירכנו את השפה העברית על שלושת זמניה, בלי כל מיני 'הוואים' שמתמשכים או שחושבים שהם פשוטים, ובלי עברים שונים, כאילו שעבר אחד לא מספיק לנו בחיים.
ובכל-זאת, כשאנו מגיעים לכתיבת סיפור, אנו מצליחים לפעמים להתבלבל אפילו בשלושת הזמנים הפשוטים שניתנו לנו.
לא נדיר לראות פסקה בספר שהולכת בערך ככה:
באותו בוקר אביבי החליט זונדל לבקר את ידיו משכבר הימים, שמערל. הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו, והוא שורק לו שיר עליז.
עוד הוא שורק ומהלך בטבע הפתוח, פתאום שומע הוא קול עמום מאחורי השיחים שבצד הדרך. נחרד, הוא נעצר במקומו, כי הקול קול גניחת פצוע הוא.
הלך זונדל אל מאחורי השיחים, לבו דופק והולם, והמראה שנגלה לעיניו הוריד את לבו שאולה.
"שמערל!" הוא צועק, מחריד בצעקתו את הציפורים שעל העצים, "מה קרה לך?"
שמערל, פניו חבולות כולן, לא ענה לו.
כולי תקווה שאתם מצליחים לזהות את הבעייתיות שבקטע המצוץ-מן-האצבע הזה...
למה הבלבול הזה, בעצם, בזמנים?
ישנן מילים שמשמות גם בזמן עבר וגם בזמן הווה (למשל: נמצא, נתגלה, נעצר וכו'), וישנו גם "עבר ממושך", אם אפשר לקרוא לזה כך - זמן הווה שהוא חלק ממשפט בזמן עבר (כמו המשפט מהסיפור: הלך לו בחוץ, ידיו נתונות בכיסיו). זה לפעמים מבלבל את הכותב, עד כדי שהוא גולש מזמן עבר לזמן הווה באופן קבוע.
אז מה אני רוצה, בעצם?
אני רוצה שנשים לב לזה. אני חושבת שבתור כותבים אך בסיסי הוא שנכיר חלק מכללי הלשון, ובעיקר את הקטע הזה, של הזמנים. לא אגיד שהוא "מקודש", כמו שכתבתי בכותרת, אבל בהחלט חושב מאוד-מאוד. חשוב שנבדיל בין הזמנים, חשוב שנשים לב מתי ההווה הוא בעצם עבר ממושך (אם למישהו יש הגדרה טובה יותר לזה - אשמח), וחשוב גם שנשתמש בזה כאמצעי ספרותי.
משחק בין הזמנים יכול להבדיל בין קטעים ובין זמנים בסיפור עצמו, והוא כלי יפה ביותר, בעיניי.
לסיום, אני רוצה לציין את דבורי רנד האלופה @dvory, שמיטיבה להשתמש באמצעי הספרותי הזה, ומשחקת בספריה היטב בין העבר להווה בהתאמה לדמויות ולסיפור. (דבורי, אולי פעם תשחקי גם עם זמן עתיד בסיפורייך?
)(בחרתי במקדם דיון, כי אני לא בטוחה שאני מתאימה לכתיבת דברים תחת המקדם החשוב "מאמר", וגם כי אני רוצה שתדונו על מה שכתבתי, תלושו אותו, תתווכחו איתו ותעירו עליו. תודה...)
11 תגובות
6 תגובות
2 תגובות
18 תגובות
9 תגובות
4 תגובות
12 תגובות
0 תגובות
1 תגובות
42 תגובות
קוראים לי שלוק ואני גְּדִי.
וכולם שואלים אותי למה קוראים לי כאן וי שלוק, שיקראו לי גדו'ש, גדי, עיזון, שלוק, שלוקון, למה ככה?
אז ככה:
קודם אציג את עצמי.
אני לא אינטליגנט. לא מוכשר ולא סופר. סתם גדי קטן ושובב, עם צמר, פרסות וזנב.
מתחביבי - לאכול וופלים עם העטיפה, למשוך למדריך המלומד בקצה המכנס ברגע שהוא נואם על אודותי וייחוסי, לעשות מהההה קולני כשמסתכלים על כל דבר אחר שהוא לא אני, ובעיקר לקפוץ ולבעוט.
ועכשיו לְמָה שאני רוצה לספר לכולכם, למה נגזר עלי כזה שם אומלל.
ליגאל עם השפם בעל הדיר שלי יש אישה, קוראים לה גיננדל, כלומר לא קוראים אלא זה השם שלה, כאן כולם קוראים לה רק מההההה מהההההה מההההה, לכולם קוראים כאן ככה ורק היא מכנה לנו שמות אחרים.
ולפני 8 חודשים כשאימי תחי' המליטה אותי, רצה אלי גיננדל, שאין לי מושג איך אדם מלומד כיגאל התחתן איתה, הרימה אותי וליטפה אותי כאילו אני איזה חיה, נגעלתי, מה יש לה? אני יודע מה אין לה, אין לה צמר! אין לה פרסות! כלום בקיצור אין לה שום דבר נורמלי אז שתרגיע ומיד.
בכל אופן היא גיננדל חנכה את שמי ל'שלוק', ובלשונה שלוקי, שלוקילה, שלקלוקילה, ועוד הטיות כמיטב הזיותיה.
יום אחד היא קשרה לי פפיון כתום לצוואר עם שני מילים עבריות, ואמרה לי "פששש, אתה יכול להתקדם ולהיות צעיר, פעיל, מקצוען וסופר, במילה אחת יש לך עתיד" ולסיום נתנה לי טפיחה כמלאך האומר גדל גדיי שלי, ואני כשרק הרגשתי חופשי ממנה התחלתי לרוץ ולשעוט הרחק.
יום אחד נמחק לי החדש ונהיה צעיר, אחרי כמה ימים, פעיל וככה גדלתי וגדלתי. עד שתפסתי שאני צריך מעמד ומקום וחשיבות ולאפיין את עצמי לצד כל בעלי הפפיון שלצידי.
ואז בארשת חשיבות החלטתי לכתוב סיפור בהמשכים והתייאשתי, למה אני גדי ולא יכול דברים רציניים וחשובים כמו המיופיפים, ומעוד סיפור התייאשתי, ומעוד אחד, עד שחשבתי שלעולם לא עוד, והאמת לא הצטערתי רק פחדתי מגיננדל שתגיד שלעולם לא אגדל ותמיד אשאר גדי פוחז.
המהפך הגיע כשהחלטתי שזהו, אני מתחיל לכתוב ולא עוצר, לא מתייאש, אבקש עזרה מכל סובבי, אגדל ואדאה כנשר לשמיים, ואולי בסוף אהיה הגדי הראשון שיכתוב במערכת העיתון 'הצאן לישראל'.
ויום אחד נשברתי, די אני גדי ולא מתורבת, לא בא לי לכתוב סיפור בהמשכים, ישבתי על החציר ובכיתי, והכי פחדתי שגיננדל תגלה אותי ותרביץ לי עם מקל כמו שיגאל מרביץ לפרות שבורחות או שתקרא לי גדי תינוק.
ובכיתי, ובכיתי, וצעקתי חזק, מההההההההההההההההההההה, מההההההההההההההההההההה, עד שגיננדל כבר שמעה, ובאה לראות מה קרה לי, למה אני צועק.
והיא גילתה לי כזה אימפתיה משכרת, "שלוקיל'ה שלי, מה קרה לך נשמה, למה אתה ככה מייבב מרות???" האמת שלא ידעתי מה זה מייבב ומרות, אבל בגלל שתפסה את הראש שלה בידיים הבנתי שהיא דואגת לי, ולא חושבת שאני סתם תינוק, ואז עניתי לה,
"לא רוצה סיפור בהמשכים. רוצה לכתוב הומור, סאטירה, בדיחות, (אל תכעסו, זה מילים ששמעתי מיגאל הוא מה זה מלומד), אני לא בשביל זה, אני שובב".
ואז היא אמרה לי, "וי וי וי וי שלוק (ככה בלי שלוקי ושום חיבה), מתי תגדל תינוק קטן" זרקה אותי לרצפה והלכה.
מהההההההההההה מהההההההההההההההההה מהההההההההההההההה
וכולם שואלים אותי למה קוראים לי כאן וי שלוק, שיקראו לי גדו'ש, גדי, עיזון, שלוק, שלוקון, למה ככה?
אז ככה:
קודם אציג את עצמי.
אני לא אינטליגנט. לא מוכשר ולא סופר. סתם גדי קטן ושובב, עם צמר, פרסות וזנב.
מתחביבי - לאכול וופלים עם העטיפה, למשוך למדריך המלומד בקצה המכנס ברגע שהוא נואם על אודותי וייחוסי, לעשות מהההה קולני כשמסתכלים על כל דבר אחר שהוא לא אני, ובעיקר לקפוץ ולבעוט.
ועכשיו לְמָה שאני רוצה לספר לכולכם, למה נגזר עלי כזה שם אומלל.
ליגאל עם השפם בעל הדיר שלי יש אישה, קוראים לה גיננדל, כלומר לא קוראים אלא זה השם שלה, כאן כולם קוראים לה רק מההההה מהההההה מההההה, לכולם קוראים כאן ככה ורק היא מכנה לנו שמות אחרים.
ולפני 8 חודשים כשאימי תחי' המליטה אותי, רצה אלי גיננדל, שאין לי מושג איך אדם מלומד כיגאל התחתן איתה, הרימה אותי וליטפה אותי כאילו אני איזה חיה, נגעלתי, מה יש לה? אני יודע מה אין לה, אין לה צמר! אין לה פרסות! כלום בקיצור אין לה שום דבר נורמלי אז שתרגיע ומיד.
בכל אופן היא גיננדל חנכה את שמי ל'שלוק', ובלשונה שלוקי, שלוקילה, שלקלוקילה, ועוד הטיות כמיטב הזיותיה.
יום אחד היא קשרה לי פפיון כתום לצוואר עם שני מילים עבריות, ואמרה לי "פששש, אתה יכול להתקדם ולהיות צעיר, פעיל, מקצוען וסופר, במילה אחת יש לך עתיד" ולסיום נתנה לי טפיחה כמלאך האומר גדל גדיי שלי, ואני כשרק הרגשתי חופשי ממנה התחלתי לרוץ ולשעוט הרחק.
יום אחד נמחק לי החדש ונהיה צעיר, אחרי כמה ימים, פעיל וככה גדלתי וגדלתי. עד שתפסתי שאני צריך מעמד ומקום וחשיבות ולאפיין את עצמי לצד כל בעלי הפפיון שלצידי.
ואז בארשת חשיבות החלטתי לכתוב סיפור בהמשכים והתייאשתי, למה אני גדי ולא יכול דברים רציניים וחשובים כמו המיופיפים, ומעוד סיפור התייאשתי, ומעוד אחד, עד שחשבתי שלעולם לא עוד, והאמת לא הצטערתי רק פחדתי מגיננדל שתגיד שלעולם לא אגדל ותמיד אשאר גדי פוחז.
המהפך הגיע כשהחלטתי שזהו, אני מתחיל לכתוב ולא עוצר, לא מתייאש, אבקש עזרה מכל סובבי, אגדל ואדאה כנשר לשמיים, ואולי בסוף אהיה הגדי הראשון שיכתוב במערכת העיתון 'הצאן לישראל'.
ויום אחד נשברתי, די אני גדי ולא מתורבת, לא בא לי לכתוב סיפור בהמשכים, ישבתי על החציר ובכיתי, והכי פחדתי שגיננדל תגלה אותי ותרביץ לי עם מקל כמו שיגאל מרביץ לפרות שבורחות או שתקרא לי גדי תינוק.
ובכיתי, ובכיתי, וצעקתי חזק, מההההההההההההההההההההה, מההההההההההההההההההההה, עד שגיננדל כבר שמעה, ובאה לראות מה קרה לי, למה אני צועק.
והיא גילתה לי כזה אימפתיה משכרת, "שלוקיל'ה שלי, מה קרה לך נשמה, למה אתה ככה מייבב מרות???" האמת שלא ידעתי מה זה מייבב ומרות, אבל בגלל שתפסה את הראש שלה בידיים הבנתי שהיא דואגת לי, ולא חושבת שאני סתם תינוק, ואז עניתי לה,
"לא רוצה סיפור בהמשכים. רוצה לכתוב הומור, סאטירה, בדיחות, (אל תכעסו, זה מילים ששמעתי מיגאל הוא מה זה מלומד), אני לא בשביל זה, אני שובב".
ואז היא אמרה לי, "וי וי וי וי שלוק (ככה בלי שלוקי ושום חיבה), מתי תגדל תינוק קטן" זרקה אותי לרצפה והלכה.
מהההההההההההה מהההההההההההההההההה מהההההההההההההההה
19 תגובות
38 תגובות
וועלווי ליטף את כרסו הזעירה ושחרר גיהוק קולני לאוויר. "ויהיו רחמיך מתגוללים" הצטלטל קולו שלו ממעמקי המכנס. הוא עצם את עיניו והתנדנד ברגש על מקומו, נותן לפלאפון להמשיך לזמר. "פתח להם, אוייייי פתאאאאח" הוא הוציא את המכשיר, היטיב את משקפיו וקרא בקול, " בבצ'יק מפיק מתקשר אלייך".
סנד.
"מה חדש בבצ'יק?"
אנחה מילאה הקו, "תשמע, וועלווי, הרייטינג שלך הולך ויורד מרגע לרגע, זה לא ייאמן. כבר חצי שעה ואין אף צפיה בסינגל האחרון שהוצאנו".
וועלווי גירד את שפמו. "מה???? חצי שעה?! חייבים לעשות משהו".
בבצ'יק נאנח שוב, "כן, בוא לאולפן מהר, נזכיר לעויילם שאנחנו כא-" צליל קצר קטע את המשך דבריו, "אוהווווו!!! וולעוול! יש עכשיו צפיה! בוריך השם! תבוא לפה מהר".
וועלווי פיהק, ואמר בנגינה "אז להביא מרלו 2013 או משהו צהוב?",
"אוי נו וועלווי, הבמה שלך מתרסקת מול העיניים שלך ואתה מתעסק ביינות?, נו, תביא את ה2013. שיהיה."
הוא פתח את ארונית היינות המבהיקה ושלף באבחה את בקבוק היין - מרלו 2013. אוח, זה טוב זה. ככה פותחים לילה.
רכבו השחור המתין בחזית הבית בשתיקה, מפמפם במנועו לקראת בואו של בעל הבית. הרחובות היו שקטים, רק קולו המזדמר של הזמר החסידי הנודע בשערים וועלווי קצינגסוייפר נשמע מתוך מערכת הסטריאו ברכב.
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
האולפן היה קטן ודחוס. גיטרה קרועת מיתר ישבה בצד בדד, ומיקרופון שבור רגל מהודק בסלוטייפ שקוף עמד בגאווה במרכז החדר. נראה היה כי אי מי ניסה ליצור בו אווירה רומנטית כשתלה כרזה אומנותית ששורבט עליה בכתב רועד, 'עם השתיה באה ההשראה'.
בבצ'יק ישב בקצה החדר שקוע בהאזנה לטראק החדש שייצר, לא שם לב לוועלווי שנכנס לאולפן בקול רעש. "בבצ'יייייייייייייק" הוא שאג לתוך אוזנו, בבצ'יק הסתובב ורטן, "בסדר, וועלווי, אבל למה לצעוק? השמיעה שלי רגישה! אבל עזוב נו, תשמע את הטראק הזה, כל שיר ישתלב עליו"
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
וועלווי האזין תוך האבקות בפקק השעם הסורר של המרלו 2013 והמהם, "נשמע טוב, מה עם מילים?".
"הום, מילים, מתאים פה משהו על שמחה. תריץ חיפוש על המילה שמחה", הוא לגם את הכוס המלאה באיטיות, נותן לוועלוי לשקוע בפלאפון ולחפש אחר פסוק מתאים. "טוב, יש את מצווה גדולה- נדוש. שמחת חתן וכלה- חרוש. שמחם בבניין שלם- ישן. לא רואה פה עוד משהו..." בבצ'יק עיקם את אפו בסלידה, "חפש חתן וכלה, זה ירוץ ברחבות הריקודים" וועלווי שקע שוב בפלאפון, מרמז לבבצי'ק בידיו למזוג לו עוד כוס. "הנה, כל המשמח- אמרנו. עוד ישמע- אוי טאטע, נו. חמישה קולות- פחחח. והוא כחתן.... טוב טוב, בבצ'יק קלטנו".
שניהם גמעו באחת את הכוסות. בבצי'ק קרץ לכרזה העקומה שעל הקיר, כביכול קורא לה לעזרה ואמר, "תחפש ברכה, הצלחה, פרנסה, שפע, כל אלה". הוא הסתובב חזרה למחשבו, מותיר את וועלווי לחברת הפלאפון.
בטנו של וועלווי השמיעה קרקור קצר וברור, הוא הרים עיניים אדומות ואמר, "נשבע לך, בבצ'יק, על הכל יש שירים." בבצ'יק הזיז את ידיו המקפצות ממקלדת האורגן, והסתכל סביבו בניסיון למצוא מקור השראה חוץ מבקבוק היין, "אני יודע!" בבצ'יק קפץ על שתי רגליו, שולף באחת מסכה מקומטת שנתלתה על וו הגיטרה." איך לא חשבנו על זה?" הוא נפנף במסכה, משל היה ניל ארמסטרונג ודגל אמריקה בידיו. וועלווי בהה בו, מנסה להבין את הלך רוחו של הלה, " מה אתה בוהה וועלווי? מחלה! מה יותר מתאים?!". "מה יותר מתאים", הדהד אחריו וועלווי, בבצי'ק פרץ בריקוד חסידי עליז, "מחלה, מחלה, מחלה, נס שיש אותך!" הוא תיאם את הקצב בין רגליו למקצב, וזימן את וועלווי לריקוד. וועלווי עצר אותו. "הנה, יש פה פסוק מתאים; 'והיה הנגע צרעת... ירקרק או אדמדם' לא יכול להיות מתאים מזה!!!"' הוא קרא בהתרגשות והוציא את נעליו, לקח אחת מהן והחל לתופף איתה על הכסא לידו. "והיה הנגע, אויייי, הנייגע, ירקראאאאאק" בבצ'יק המשיך אותו בהתלהבות, "אווווווו אדמדם", וועלוי נסחף בלהט השירה המתגברת. הוא ראה את עצמו עומד מעל בימת המזמרים בחתונת נכד האדמו"ר מראפבויץ שליט"א, ומקפיץ את ההמונים המשולהבים בקדושה ושמחה עילאית. "ירקרק אוווווווו אדמדם..." האדמו"ר שליט"א וודאי ינופף בידיו, והתזמורת תעלה אוקטבה. חשמל יהיה באוויר. " והיההההה הנגע אוייי ירקרק........"
"וועלווי". קול שקט חדר את רקמת הדמיון המחשמלת. בבצ'יק הוריד את עיניו, ואמר בקול עצור, "כבר יצא על זה שיר."
נעלו של וועלווי נחתה על הרצפה בקול רעש עמום.
סנד.
"מה חדש בבצ'יק?"
אנחה מילאה הקו, "תשמע, וועלווי, הרייטינג שלך הולך ויורד מרגע לרגע, זה לא ייאמן. כבר חצי שעה ואין אף צפיה בסינגל האחרון שהוצאנו".
וועלווי גירד את שפמו. "מה???? חצי שעה?! חייבים לעשות משהו".
בבצ'יק נאנח שוב, "כן, בוא לאולפן מהר, נזכיר לעויילם שאנחנו כא-" צליל קצר קטע את המשך דבריו, "אוהווווו!!! וולעוול! יש עכשיו צפיה! בוריך השם! תבוא לפה מהר".
וועלווי פיהק, ואמר בנגינה "אז להביא מרלו 2013 או משהו צהוב?",
"אוי נו וועלווי, הבמה שלך מתרסקת מול העיניים שלך ואתה מתעסק ביינות?, נו, תביא את ה2013. שיהיה."
הוא פתח את ארונית היינות המבהיקה ושלף באבחה את בקבוק היין - מרלו 2013. אוח, זה טוב זה. ככה פותחים לילה.
רכבו השחור המתין בחזית הבית בשתיקה, מפמפם במנועו לקראת בואו של בעל הבית. הרחובות היו שקטים, רק קולו המזדמר של הזמר החסידי הנודע בשערים וועלווי קצינגסוייפר נשמע מתוך מערכת הסטריאו ברכב.
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
האולפן היה קטן ודחוס. גיטרה קרועת מיתר ישבה בצד בדד, ומיקרופון שבור רגל מהודק בסלוטייפ שקוף עמד בגאווה במרכז החדר. נראה היה כי אי מי ניסה ליצור בו אווירה רומנטית כשתלה כרזה אומנותית ששורבט עליה בכתב רועד, 'עם השתיה באה ההשראה'.
בבצ'יק ישב בקצה החדר שקוע בהאזנה לטראק החדש שייצר, לא שם לב לוועלווי שנכנס לאולפן בקול רעש. "בבצ'יייייייייייייק" הוא שאג לתוך אוזנו, בבצ'יק הסתובב ורטן, "בסדר, וועלווי, אבל למה לצעוק? השמיעה שלי רגישה! אבל עזוב נו, תשמע את הטראק הזה, כל שיר ישתלב עליו"
טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'---- טוק טוק, טיטים, דיצ' דיצ'.
וועלווי האזין תוך האבקות בפקק השעם הסורר של המרלו 2013 והמהם, "נשמע טוב, מה עם מילים?".
"הום, מילים, מתאים פה משהו על שמחה. תריץ חיפוש על המילה שמחה", הוא לגם את הכוס המלאה באיטיות, נותן לוועלוי לשקוע בפלאפון ולחפש אחר פסוק מתאים. "טוב, יש את מצווה גדולה- נדוש. שמחת חתן וכלה- חרוש. שמחם בבניין שלם- ישן. לא רואה פה עוד משהו..." בבצ'יק עיקם את אפו בסלידה, "חפש חתן וכלה, זה ירוץ ברחבות הריקודים" וועלווי שקע שוב בפלאפון, מרמז לבבצי'ק בידיו למזוג לו עוד כוס. "הנה, כל המשמח- אמרנו. עוד ישמע- אוי טאטע, נו. חמישה קולות- פחחח. והוא כחתן.... טוב טוב, בבצ'יק קלטנו".
שניהם גמעו באחת את הכוסות. בבצי'ק קרץ לכרזה העקומה שעל הקיר, כביכול קורא לה לעזרה ואמר, "תחפש ברכה, הצלחה, פרנסה, שפע, כל אלה". הוא הסתובב חזרה למחשבו, מותיר את וועלווי לחברת הפלאפון.
בטנו של וועלווי השמיעה קרקור קצר וברור, הוא הרים עיניים אדומות ואמר, "נשבע לך, בבצ'יק, על הכל יש שירים." בבצ'יק הזיז את ידיו המקפצות ממקלדת האורגן, והסתכל סביבו בניסיון למצוא מקור השראה חוץ מבקבוק היין, "אני יודע!" בבצ'יק קפץ על שתי רגליו, שולף באחת מסכה מקומטת שנתלתה על וו הגיטרה." איך לא חשבנו על זה?" הוא נפנף במסכה, משל היה ניל ארמסטרונג ודגל אמריקה בידיו. וועלווי בהה בו, מנסה להבין את הלך רוחו של הלה, " מה אתה בוהה וועלווי? מחלה! מה יותר מתאים?!". "מה יותר מתאים", הדהד אחריו וועלווי, בבצי'ק פרץ בריקוד חסידי עליז, "מחלה, מחלה, מחלה, נס שיש אותך!" הוא תיאם את הקצב בין רגליו למקצב, וזימן את וועלווי לריקוד. וועלווי עצר אותו. "הנה, יש פה פסוק מתאים; 'והיה הנגע צרעת... ירקרק או אדמדם' לא יכול להיות מתאים מזה!!!"' הוא קרא בהתרגשות והוציא את נעליו, לקח אחת מהן והחל לתופף איתה על הכסא לידו. "והיה הנגע, אויייי, הנייגע, ירקראאאאאק" בבצ'יק המשיך אותו בהתלהבות, "אווווווו אדמדם", וועלוי נסחף בלהט השירה המתגברת. הוא ראה את עצמו עומד מעל בימת המזמרים בחתונת נכד האדמו"ר מראפבויץ שליט"א, ומקפיץ את ההמונים המשולהבים בקדושה ושמחה עילאית. "ירקרק אוווווווו אדמדם..." האדמו"ר שליט"א וודאי ינופף בידיו, והתזמורת תעלה אוקטבה. חשמל יהיה באוויר. " והיההההה הנגע אוייי ירקרק........"
"וועלווי". קול שקט חדר את רקמת הדמיון המחשמלת. בבצ'יק הוריד את עיניו, ואמר בקול עצור, "כבר יצא על זה שיר."
נעלו של וועלווי נחתה על הרצפה בקול רעש עמום.
13 תגובות
39 תגובות
0 תגובות
66 תגובות
אבל כולם מכירים את זה כבר!!!
אחד הספרים שאהבתי מאד בילדותי, הוא הספר ''מלך לרגע'' של קבוצת ב.ד.
כולנו מכירים את הנמשל על עולם הזה ועולם הבא; המעבר בין הפרוזדור לטרקלין; מחשבה על העתיד ולא על הרגע...
וכולנו גם שמנו לב שבכל פעם שרוצים להביא את המסר החשוב הזה, הסיפור חוזר על עצמו.
**
לפני שנתיים בערך נתקלתי בספר שכתב אותו סופר לא מוכר (לי). מה שמשך אותי היתה הכריכה, כריכה שהבטיחה סיפור מרתק.
ניחשתם?
בדיוק. לספר קוראים "חבר לנצח" של ש. יצהר.
כאחת שקוראת כל מילה בספר, כולל את ©כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ וכו' וכו', קפץ לי מיד המשפט הבא:
'סיפור החיים של כולנו'.
נשמתי עמוק וקניתי.
הספר השאיר אותי עם המון נקודות למחשבה,
וכבר הזכרתי שאני קוראת הכל, גם מה שכתוב בדף האחרון:
'ספר ''חובות הלבבות''
פרק עבודת האלוקים תחילת פרק תשיעי:
''אמרה הנפש וכו' והוא שבקצת איי הודו...''
הלכתי לפתוח את המקור, ופעם ראשונה קראתי את המשל והנמשל מבפנים, וחזרתי שוב לספר, לקריאה שניה.
המסר מוכר, נדוש, לעוס...
אבל ההגשה!!
**
אז מה בעצם באתי לומר?
כמה פעמים קרה לכם שעליתם על רעיון אדיר לספר, התחלתם לכתוב וגיליתם שמישהו הקדים אתכם..
זה מבאס, נכון?
כמה פעמים נתקלתם בפירוש, אגדה, מוסר השכל, משל מהמקורות או אפילו סיפור מפרשת השבוע שהזיז לכם משהו בלב, וגרם לכם לחשק אדיר לכתוב אותו,
אבל הוא פשוט מוכר מדי...
**
רגע, זה ממש לא אומר שאתם צריכים לוותר על הקטע שכתבתם או לגנוז את הרעיון שדיבר אליכם.
אם רק תדרשו מעצמכם עוד קצת יצירתיות, עוד טיפה חשיבה חדשה על הנושא, תגלו איך אפשר לכתוב את אותו סיפור אבל מזווית אחרת, חדשה ורעננה.
משל שונה, דמויות אחרות, תבנית, כתיבה בסגנון חדשני או ז'אנר מפתיע הם רק צורות הגשה חדשות לסיפור ישן.
**
אגב, אם אתם מכירים ספרים או שירים נוספים שמתבססים על הנמשל המדהים הזה- אשמח שתשתפו!
מה עושים במצב כזה?..
אחד הספרים שאהבתי מאד בילדותי, הוא הספר ''מלך לרגע'' של קבוצת ב.ד.
זהו סיפור קומיקס על חבר, אבא ובן שיוצאים יחד למסע. הם מגיעים למדינה ושם מקבלים אותם בשמחה וריקודים. ואם זה לא מספיק- ממליכים אותם למלכי העיר.
לחבר מעניקים את כתר העיר האדומה ולאב והבן את כתר העיר הכחולה.
מפה לשם עובר לו הזמן ויום אחד מגיעים השומרים, לוקחים את הכתרים, מסירים את הגלימות ומראים לשלושה בנימוס רב את שער העיר בתוספת הוראה:
תוכלו לקחת רק את מה שהבאתם איתכם, ולא דבר אחד נוסף.
החבר לא מוכן לעזוב, והשומרים נאלצים לגרור אותו החוצה, אבל האב צועד אל מחוץ לחומה עם בנו, וחיוך על שפתיו.
בדרך הביתה שואל החבר את האב מדוע הוא עליז כל כך? הרי בארמון היה הכל, ולהם אין כלום, ואם לא די בכך- את הזמן שאבד אי אפשר להשיב...
האב מרצין ומספר לחבר, שבכל יום הוא שלח לאשתו מספר יהלומים עם הוראות מדויקות מה לעשות איתם, וכרגע מחכה לו סכום מכובד בבית, להתחיל בחיים חדשים.
והחבר רק עכשיו קולט מה באמת גודל הפיספוס, שכן הוא העביר את שעות מלכותו ב..בילויים ותענוגות...
לחבר מעניקים את כתר העיר האדומה ולאב והבן את כתר העיר הכחולה.
מפה לשם עובר לו הזמן ויום אחד מגיעים השומרים, לוקחים את הכתרים, מסירים את הגלימות ומראים לשלושה בנימוס רב את שער העיר בתוספת הוראה:
תוכלו לקחת רק את מה שהבאתם איתכם, ולא דבר אחד נוסף.
החבר לא מוכן לעזוב, והשומרים נאלצים לגרור אותו החוצה, אבל האב צועד אל מחוץ לחומה עם בנו, וחיוך על שפתיו.
בדרך הביתה שואל החבר את האב מדוע הוא עליז כל כך? הרי בארמון היה הכל, ולהם אין כלום, ואם לא די בכך- את הזמן שאבד אי אפשר להשיב...
האב מרצין ומספר לחבר, שבכל יום הוא שלח לאשתו מספר יהלומים עם הוראות מדויקות מה לעשות איתם, וכרגע מחכה לו סכום מכובד בבית, להתחיל בחיים חדשים.
והחבר רק עכשיו קולט מה באמת גודל הפיספוס, שכן הוא העביר את שעות מלכותו ב..בילויים ותענוגות...
וכולנו גם שמנו לב שבכל פעם שרוצים להביא את המסר החשוב הזה, הסיפור חוזר על עצמו.
**
לפני שנתיים בערך נתקלתי בספר שכתב אותו סופר לא מוכר (לי). מה שמשך אותי היתה הכריכה, כריכה שהבטיחה סיפור מרתק.
ניחשתם?
בדיוק. לספר קוראים "חבר לנצח" של ש. יצהר.
כאחת שקוראת כל מילה בספר, כולל את ©כל הזכויות שמורות. אין להעתיק או להפיץ וכו' וכו', קפץ לי מיד המשפט הבא:
'סיפור החיים של כולנו'.
נשמתי עמוק וקניתי.
דויד וג'יימס הם חברים ששרתו יחד בכח דלתא. בפעילות מבצעית מורכבת ג'יימס מספר לדויד שהוא מאורס עם ג'יין, ומיד לאחר מכן דויד נפצע קשה וג'יימס מציל את חייו.
אחרי שדויד מחלים נודע לו שג'יימס נעלם יחד עם ג'יין איפה שהוא באמצע אפריקה.
הוא מחליט לחפש אחריו ויוצא למסע, מאובזר באותו ציוד שלקח איתו ג'יימס.
ופה הכל מתחיל להסתבך.
הוא נכנס לאחד מיובלי הנהר שבסופו ניצבה מלכודת. לאחר שנתפס הוא מועבר לדו קרב קשוח עם גוליית ענק. ביצירתיות הוא מצליח להכניע את הענק, מה שגורם להמלכתו המיידית.
בטקס מפואר הוא מקבל כתר בעל ארבעה ראשים.
מפה לשם באמצע שנת המלוכה השניה שלו הוא מחליט לבדוק מה יש מבעד לחומה. יש שם מאוזוליאומים אדירים של המלכים הקודמים, על כל מבנה ניצב פסלו של המלך ובסוף השורה הוא מוצא את פסלו של ג'יימס.
בתוך המבנה הוא מוצא ארבעה כתרים:
עם ארבעה ראשים, שלושה ראשים, שנים וראש אחד. היו שם גם ארבע מגילות מעור אדמדם ודויד, שמבין שבהן כתוב את קורותיו של ג'יימס בממלכה, לוקח את סופה של המגילה הרביעית.
לאחר שהוא קורא את המגילה הוא מחפש את ג'יין וילדתה, לשמחתו הוא מוצא את ג'יין חיה מוזנחת בין השפחות, אבל התינוקת מתה.
מהמגילה עולה כי הוא חי על זמן שאול. במשך שנה וחצי הבאות עליו לטכס עצה איך יוכל לשרוד את הסוף הנורא שמתוכנן לו, מתוך הבנה שהמארגנים השאירו פתח מילוט...
איך יוכל לעזוב בבטחה כג'יין איתו, ואיך יוכל לשנות ולו במעט את מצבם של העבדים?
בעזרת המהנדס, אחראי האורוות ושלושה שומרי ראש נאמנים הוא עושה את הבלתי אפשרי ובסיומן של ארבע שנות מלוכה הוא עובר יחד עם ג'יין, נערים ונערות שהציל ממות ורכוש רב לאי שכן, להמשיך שם את חייו.
אחרי שדויד מחלים נודע לו שג'יימס נעלם יחד עם ג'יין איפה שהוא באמצע אפריקה.
הוא מחליט לחפש אחריו ויוצא למסע, מאובזר באותו ציוד שלקח איתו ג'יימס.
ופה הכל מתחיל להסתבך.
הוא נכנס לאחד מיובלי הנהר שבסופו ניצבה מלכודת. לאחר שנתפס הוא מועבר לדו קרב קשוח עם גוליית ענק. ביצירתיות הוא מצליח להכניע את הענק, מה שגורם להמלכתו המיידית.
בטקס מפואר הוא מקבל כתר בעל ארבעה ראשים.
מפה לשם באמצע שנת המלוכה השניה שלו הוא מחליט לבדוק מה יש מבעד לחומה. יש שם מאוזוליאומים אדירים של המלכים הקודמים, על כל מבנה ניצב פסלו של המלך ובסוף השורה הוא מוצא את פסלו של ג'יימס.
בתוך המבנה הוא מוצא ארבעה כתרים:
עם ארבעה ראשים, שלושה ראשים, שנים וראש אחד. היו שם גם ארבע מגילות מעור אדמדם ודויד, שמבין שבהן כתוב את קורותיו של ג'יימס בממלכה, לוקח את סופה של המגילה הרביעית.
לאחר שהוא קורא את המגילה הוא מחפש את ג'יין וילדתה, לשמחתו הוא מוצא את ג'יין חיה מוזנחת בין השפחות, אבל התינוקת מתה.
מהמגילה עולה כי הוא חי על זמן שאול. במשך שנה וחצי הבאות עליו לטכס עצה איך יוכל לשרוד את הסוף הנורא שמתוכנן לו, מתוך הבנה שהמארגנים השאירו פתח מילוט...
איך יוכל לעזוב בבטחה כג'יין איתו, ואיך יוכל לשנות ולו במעט את מצבם של העבדים?
בעזרת המהנדס, אחראי האורוות ושלושה שומרי ראש נאמנים הוא עושה את הבלתי אפשרי ובסיומן של ארבע שנות מלוכה הוא עובר יחד עם ג'יין, נערים ונערות שהציל ממות ורכוש רב לאי שכן, להמשיך שם את חייו.
וכבר הזכרתי שאני קוראת הכל, גם מה שכתוב בדף האחרון:
'ספר ''חובות הלבבות''
פרק עבודת האלוקים תחילת פרק תשיעי:
''אמרה הנפש וכו' והוא שבקצת איי הודו...''
הלכתי לפתוח את המקור, ופעם ראשונה קראתי את המשל והנמשל מבפנים, וחזרתי שוב לספר, לקריאה שניה.
המסר מוכר, נדוש, לעוס...
אבל ההגשה!!
**
אז מה בעצם באתי לומר?
כמה פעמים קרה לכם שעליתם על רעיון אדיר לספר, התחלתם לכתוב וגיליתם שמישהו הקדים אתכם..
זה מבאס, נכון?
כמה פעמים נתקלתם בפירוש, אגדה, מוסר השכל, משל מהמקורות או אפילו סיפור מפרשת השבוע שהזיז לכם משהו בלב, וגרם לכם לחשק אדיר לכתוב אותו,
אבל הוא פשוט מוכר מדי...
**
רגע, זה ממש לא אומר שאתם צריכים לוותר על הקטע שכתבתם או לגנוז את הרעיון שדיבר אליכם.
אם רק תדרשו מעצמכם עוד קצת יצירתיות, עוד טיפה חשיבה חדשה על הנושא, תגלו איך אפשר לכתוב את אותו סיפור אבל מזווית אחרת, חדשה ורעננה.
משל שונה, דמויות אחרות, תבנית, כתיבה בסגנון חדשני או ז'אנר מפתיע הם רק צורות הגשה חדשות לסיפור ישן.
**
אגב, אם אתם מכירים ספרים או שירים נוספים שמתבססים על הנמשל המדהים הזה- אשמח שתשתפו!
1 תגובות
13 תגובות
5 תגובות
14 תגובות
3 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: רבקיב, כנפיים, violin ועוד 30 משתמשים33 //