קהילת כתיבה מקצועית

קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
תוך כדי עיסוק בקורות חייו של ה"חזון איש", נתקלתי בשמו של חיים. כשחיים היה ילד, אביו חלה ונפטר, ואמו עבדה בשלל עבודות כדי שתוכל לשלוח אותו ללמוד. בספרו מתאר חיים איך אימו השכירה את עצמה לאפות מצות, ומרוב קושי העבודה נטפה לה זעה מהפנים ונפלה לתוך הבצק. חיים למד בישיבות נובהרדוק ואף תקופה ארוכה היה חברותא של החזו"א. לבסוף, הוא ירד מהדרך.

אמא של חיים, השיר הזה לא יהיה אחיד
משקל וחרוזים לא יהיו לו תמיד
כי גם לחיים שלך, לא היו

הכל התחיל כשבעלך חלה
ואת כולך היית תפילה
לעבוד הוא לא יכל
וכל השכנות אמרו: חבל,
אבל בשביל זה יש לך את חיים
הוא יפרנס אותך בכפל כפליים

אבל את לא הסכמת, היה לך חלום
שהילד שלך הקטן, היהלום
עוד יגדל לבן תורה
מידות, עדינות, יראת שמים טהורה

בשביל זה עשית הכל
כדי לתת לו לגדול
לא בחלת בשום עבודה
ולא משנה כמה היא קשה
במאפיית מצות- עיניך מזיעות
ולתוך הקערה נופלות דמעות...

והיו אז בוילנא נשים אחרות
שאת גבורתן ובניהם כולן מכירות
ועליהן הן מתפייטות ושרות
מחזמרים באולמות מלאים אורות
כמוך בדיוק גם הנשים ההן רצו
אז למה רק להן בנים ת"ח יצאו??
ולמה אצלך במשפחה אף אחד לא מספר
על בובע או סבתא שרצתה ממד אחר
הנכדים שלך אולי שקועים במסכים
ועל מסירות נפשך מגחכים

אמא של חיים, אני ידעתי
מאז שרק עליך שמעתי
שאת כל כך רצית--
המחזמרים והשאר הם סתם סימן חיצוני
לזה שרצית-- שרצית--
ומסרת נפש--
וכלום.

אמא של חיים, אני כל כך מצטערת
שאותך אף אחת לא זוכרת
והיו לך כל כך הרבה תקוות
ומכולם יצאו לך רק אכזבות

ואין לי, אין לי איך לנחם
אולי לומר שזה לא היה הוגן
שהמעשים שלך חשובים ונספרים
אי-שם במקום שהשיקולים אחרים
ושגם אם הסוף לא היה טוב
בסך הכל יש לך זכויות לרוב
שנים של לימוד עם החזון איש
לזה אף אחד לא אדיש
שנים של קיום מצוות
שנים של תקוות--

אמא של חיים, את היית גיבורה
את לא אשמה שזה מה שקרה
והנה השיר כבר נגמר
ואין לי עוד מה לומר--

כי את כל כך רצית.
בן צדיק.
ומסרת את כל הנפש, את כל החיים.
ולא קיבלת.
מִלְחַמַאס|אז ישיר

יוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת
עוֹלָם עָצַר מִלֶּכֶת
עֵת הַפְצִיעָה הַחַמָּה
אָז הִפְתִּיעַ הַחַמַאס

קָשָׁה עָלַי הַפְּרֵדָה
עִצְרוּ לְעוֹד סְעוּדָה
אַךְ לֹא מִכּוּלָּם אָנִי נִפְרָד
שִׂמְחַת תּוֹרָה הַתַשְפַּ"ד

אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם הַשֵּׁם
נִסְתָּרוֹת דְּרָכֶיךָ לוֹט בַּעֲרָפֶל
מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
וּבַעַל מִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל

אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטָף
נִסְתַּלְקוּ מֵאִתָּנוּ בַּחֲטָף
נְעָרִים וּזְקֵנִים בַּשֶּׁבִי נִלְקְחוּ
אֶזְרָחִים וַחֲיָלִים בְּרֹעַ נֶחְטְפוּ

חֲבֵרִים וּקְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה
נִרְצְחוּ וְנִטְבְּחוּ בְּדָם קַר
הַלֵּב מְיֻסָּר הַנְּשָׁמָה בּוֹכָה
וּבַלַּיְלָה מֵזִיל דִּמְעָה אֶל הַכַּר

הַמַּחְשָׁבוֹת לֹא פּוֹסְקוֹת לְרֶגַע
חֲדָשׁוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁבַע
עַזָּה חִיזְבַּאלְלָה וּלְבָנוֹן
אִירַאן הַגִ'יהַאד וְהַצָּפוֹן

אַזְעָקָה - צֶבַע אָדוֹם
רֶטֶט חִיל וּרְעָדָה
צְעָקָה - הַלֵּב נֶאֱלַם דּוֹם
פּוֹסְט טְרָאוּמָה וַחֲרָדָה

תּוֹרָה מַגְנָא וּמַצְלָא
מַרְגִּיעָה לַחַץ וּבֶהָלָה
תְּפִלָּה אֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן
יָבִיאוּ אֶת הַגְּאוּלָה וְהַנִּצָּחוֹן

מִתּוֹךְ הַיָּגוֹן הַשְּׁכוֹל וְהַפַּחַד
עוֹלָה הַתְּחוּשָׁה שֶׁכֻּלָּנוּ יַחַד
עַם יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם לָנֶצַח
נִלָּחֵם וּנֶלָמֵד אֶת אוֹיְבֵנוּ לֶקַח

שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם יִשְׂרָאֵל
זְכוֹר אֶת הַבְּרִית וּשְׁלַח לָנוּ גוֹאֵל
דוֹר אַחֲרִית לֹא נַפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל
עֲזוֹר לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית בְּלִי לְהִכָּשֵׁל
ב״ה


מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּיו בְּעַצְמוֹ,
כִּי עַד בּוֹאִי עָדָיו הָיִיתִי נִשְׁבָּה בִּקְסָמָיו.
חׇכְמָתוֹ הָיְתָה אֵין־סוֹפִית שֶׁל מַמָּשׁ,
וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ מֵהֵיכָל לְהֵיכָל,
וּבְכׇל מָקוֹם — גָּבוֹהַּ מֵעַל גָּבוֹהַּ —
הָיוּ הַדְּבָרִים מְקַבְּלִים טַעַם עָדִין יוֹתֵר,
מָתוֹק יוֹתֵר, אֲמִתִּי יוֹתֵר.

וְהָיָה טוּבוֹ אַף הוּא בְּלִי גְבוּל וּמִדָּה,
נְתִינָה שֶׁאֵין בָּהּ מְתוֹם,
כְּמוֹ חֶסֶד הַיּוֹרֵד וְגוֹלֵשׁ,
כְּזְקָנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

וְיָדַע בְּצַד זֶה
גַּם לִלְחֹם
בְּעֹז וּגְבוּרָה כְּגִבּוֹר מִלְחָמָה,
מוּל הָרַע וּסְתִירַת הָאֱמֶת,
כְּמוֹ שֶׁלֹּא לָחַם אִישׁ לְפָנָיו וְאַחֲרָיו.

וְהָיִיתִי — רֶגַע הוֹגֶה וְנָמוֹג,
רֶגַע נִרְתָּם לִהְיוֹת אִישׁ בִּצְבָאוֹ.
מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּיו,
מֵאֵפס הפְּנַאי שֶׁל שָׁבוּי בִּפְלָאיו.



רַק לַיָּמִים,
כְּשֶׁהֻשְׁלַכְתִּי לְהֵיכַל יִסּוּרָיו,
פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ —
בְּלִי צְבָאוֹ וּבְלִי מַלְאָכָיו,
בְּלִי חׇכְמָתוֹ וּבְלִי חֲסָדָיו,
בְּלִי גְבוּרָתוֹ וְהוֹדוֹ.

פָּשׁוּט — אוֹתוֹ בְּעַצְמוֹ.
יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה עִם הַכֹּל,
יוֹשֵׁב וּמְקוֹנֵן,
וּמַבְטִיחַ יְשׁוּעה.
היי אתם. כן, אתם. ולא, אני לא מכליל, אני מציין את המציאות כפי שהיא. אתם אוהבים להצדיק את מעשיכם הנלוזים באמצעות בידול מלאכותי בין אדם לאדם. כאילו שכאשר החלטתם להתנכל לחייו של צבי טמפל עשיתם זאת בנפרד. איש־איש בסלונו. איש־איש ברכבו. סתם במקרה יצא שכל האנושות מתנכלת לי קולקטיבית.

אז זהו שלא. אולי אני נחשב בעיניכם כסיל מושלם, אבל פתי איני. תמיד ידעתי לזהות התארגנויות מתוזמרות. וכשזה כל העולם נגד צבי טמפל, המשימה לזהות פשוטה שבעתיים.

אני שמח שחלק מכם השכיל לעלות לביתי בין כסה לעשור ולבקש את סליחתי על מעלליכם. באתם פריטים־פריטים, עדיין מנסים לטשטש את היותכם חטיבה מלוכדת. העלמתי עין. הקשבתי לניסוחי ההתנצלות המתפתלים, נזפתי בכם קלות, אך בסוף סלחתי. בלב כבד, בידיעה שתצאו ממני ותמהרו אל "החברה" לספר שזה עבד, ובכל זאת סלחתי. כזה אני: לא פתי, אך טוב לב.

עם זאת, לא נעלמו מעיני אלה שלא עלו לרגל להתנצל. אלה שפשעו ונעלמו מן הזירה, בחושבם שיוכלו להיטמע בהמון ולחמוק מעיני הנץ שלי.

אני זוכר כל אחד ואחד מכם ואת חטאיו. ועתה, לפני החיתום הסופי בהושענא רבה, יש לכם הזדמנות אחרונה לבקש את סליחת צבי טמפל. ומי שישוב, יחטוף קצת על הראש, אך יימחל לו.

ואציין, הפעם בלי שמות (אך לא לעד חוסן), את אלה שמאחורי המקרים שהכאיבו לי ביותר:

• ההוא שפניתי אליו בהתלהבות כי סברתי שהוא אח שלו, והוא הגיב במבט של "תוריד ממני את ידך המלוכלכת הרגע". ריסקת את ביטחוני העצמי. מאז איני מעז לפנות לילדים שלי ברחוב, פן יהיו אלה בכלל של השכנים.
• זה שביקש לעקוף אותי בסופר כי יש לו רק מוצר אחד, ואז שלף עשרה אמצעי תשלום תקולים, כולל צ’ק מבנק סודני מומצא. גזלת שנה מחיי. חמור מאוד. (להצטייד במתנה נאה).
• זה שפיהק בהפקרות במבצע "עם כלביא", עשה קול של הזעקה והפריח את נשמתי ברחוב יהודה הנשיא 19. נא לבוא אך רק לאחר שתחזיר את נשמתי מהכתובת הנ"ל.
• זה ששאל אותי "מה קורה" בחמימות יוצאת דופן. כשעניתי לו באהבה הדדית, החווה באצבעו על אוזנו ולחש: "אני בבלוטוס".
• ההוא שנצמד אליי היום ב"הושענות" לכתף שמאל, ושמט את כנף הטלית שלי עד שנעשית לשטיח להמונים, בעודי חסר אונים עם לולב, אתרוג, מחזור בידיים וכיפה גולשת עד לאף. היות וכבר היה ראשון לחשבון עוונות, נא לבוא לקראת יום כיפור הבא.
• וההוא שהשאיר את מקלחת הבריכה העירונית על הצד הקר. לא לבוא! במקרה שלך אין סליחה כל עוד כוויות קור מכסות את גופי.

לא כדרכם דרכו של צבי טמפל. חנון ורחום אני. רק תבואו וחון אחון אתכם.
"ש-לום!" מבלי לראות את שרה, אני שומעת שהיא מרוצה. כמה שניות אח"כ ראש שחרחר נדחף למטבח ואחות קטנה מבררת, להוטה: "איפה אמא?"
"אצל סבתא", אני עונה לה בנחת. מכירה את אחותי, מסרבת להתרגש מחיפושית כלואה בקופסת אכסון או מעשה בחתולה שחדרה לחצר בית הספר. "איך היה היום בבית הספר?" אני שואלת בכל אופן, אחות נהדרת שכמוני.
הילדונת חוככת בדעתה; אני יכולה לשער שהיא כמהה לספר לאמא את החדשות המסעירות, אבל סבלנות מעולם לא היתה ממעלותיה...
"המורה יהודית", היא לוחשת הישר לאזני כעבור רגע, "אמרה לי שכל הכבוד שאני כ"כ צנועה! היא אמרה שאני נראית ממש בחורה". היא מסיימת בהתרגשות.

אני סוקרת אותה במבט זר: בת שמונה שנראית בחורה. צדקה המורה שלה. בחצאית כפלים ארוכה בהרבה משל חברותיה, בחולצה שגדולה ממידתה. מבטי מתרומם, מדלג לצמה מבולגנת. אי אז, כמה שעות אחורה, סֵרקה אותה אמא.

שרה מחכה, אני קולטת פתאום. מתאמצת להעלות חיוך ומכריזה: "את ילדה צדיקה ומתוקה!" במילים הספורות הללו אני מכניסה את מלוא אהבתי. מחכה עד שהיא פונה לחדר בדילוגים ומניחה לחיוך לנשור מפני.
המורה יהודית, אני נאנחת בתסכול. לא יכולת להחמיא לה על השער המושקע שציירה למחברת תורה? ומה עם המבחן המצוין בחשבון?
הרהורון חצוף חולף בראשי, נאבק על זכותו להשמיע קול:
את הבנות שלך, המורה יהודית היקרה, את לא מלבישה ככה. הן מופיעות בבית הספר בסרפנים יפהפיים, בנעלי מותג ובסרטי שיער תואמים.
אני נבהלת מעצמי. ילדה טובה שכמוני, לא אחת שמתחצפת למורות, גם לא במחשבה.

'די רחל', קולו של אבא עולה בי, בטוח בעצמו, 'אנחנו לא עובדים את המורה יהודית, ואפילו לא את רב בית הכנסת. זה אנחנו, מולו יתברך. וזהו.'
קולו של אבא מהדהד בתוכי בעוצמתו הטבעית, ואני מוצאת את עצמי מהנהנת בצייתנות למטבח הריק.



אשמח מאוד לתגובות מכל סוג שהוא, כאן:
ביקשתי לבחור // נספח
 תגובה אחרונה 
קל יותר לדובב שיח נבול מאשר את קלמן בער. הוא כמו כספת שאפילו בעליה איבד את הקוד שלה.
לאורך תקופה טובי החוקרים ניסו למשוך בלשונו, אך אלה נשארו עם אצבעות רטובות מרוק, עם אפס מידע.

קלמן בער אוצר בתוכו סודות כמוסים בעלי עניין רב לציבור. אם ידבר יצליח להשלים לא מאט פאזלים בסוגיות קריטיות. חוקריו ניסו בכה ובכה, ובסוף בכו ובכו על כישלונם.
זכות השתיקה הייתה חברתו הקרובה ביותר של קלמן בער, ויריבתם המרה של חוקריו.

יום אחד עצו המדובבים הלאים עצה: נארגן לו בתבונה סביבה טבעית - ניצור מרחב שירגיש לו פסטורלי ובטוח, נציב בתוכו פריטים בעלי ערך סנטימנטלי רב, נגיש לו את האוכל שהכי מנחם אותו ונפגישו עם האנשים שהוא הכי אוהב. המסיבה המהונדסת הזו תיצור תנועה תת-תודעתית בנפשו, תרכך אזורים רגשיים נוקשים ותגרום לו סוף-סוף לדבר על הכול בפתיחות ובכנות.

מה שהוא לא יידע זה שאוזניים חדות מאחורי הכתלים הדקים של המציאות הנעימה הזו. טובי החוקרים מאזינים ורושמים כל מילה, לא מפספסים ולו הגה אחד מדבריו המעניינים כל כך.

התוכנית יצאה לפועל, והיא עבדה כמו סודני היפראקטיבי עם נטייה חמורה לריצוי. קלמן בער הרגיש בנוח ושטח את סודותיו כמו סבתא שפורסת מלפפונים להחמצה על הגג. אלא שאז הגיעה רוח עזה והעיפה את הסכך, והוא ראה את השכן/חוקר ברמן מאזין ורושם. הוא הבין את הברוך, אבל זה כבר היה מאוחר מידי.
  • 42
  • היי חמוד! קום!
    מי אני?
    כן כן, אלוקים מחכה לתפילה שלך.
    וואלה.
    נו? מה אתה דכאוני? לך למקווה. תתעורר תתפלל!!
    אוקיי.

    עכשיו, אני מבקש ממך תתחיל להתפלל יפה.
    בסדר. "ברושאמרוהיעולם"
    אמממ...
    מה? מה? הקמת אותי מהמיטה מה אתה רוצה??
    סליחה שאני אומר אני לא מבין מילה. :rolleyes::rolleyes:
    דיי! בא לי! אין לי כוח להתפלל. בסדר!? נמאס לי סופית, ועוד תפילה ארוכה עם מוסף!!!
    בבקשה, זה אלוקים. מה ככה אתה מדבר אליו??
    כן! אני קם כי אני כמו רובוט ללא חיות, ואתה סתם מעצבן!!
    אני לא מבין, ה' ברא אותך, נתן לך לחם לאכול ובגד ללבוש, כך אתה מדבר אליו? בושה!!
    אתה באמת חושב שתפילה שלי יכולה לשנות משהו?? קצת שכל!
    מההה????
    מה מה? אתה חושב שה' שומע לתפילתי, נראה לך? אז למה, איפה הוא? למה הוא לא מגיע אליי. חוץ מזה הכל טוב לי בחיים. יש לי חיים מאושרים, בנים, אישה, כסף, מעמד טוב בקהילה. אז מה אתה דכאוני???
    אני בהלם!
    ממי?
    ממך!
    למה?
    אתה...
    מה?
    הוא נעצר, קצת בהלם, מסתכל עליי בתדהמה ואז... הוא פותח את פיו ואומר לי.
    תדע לך, שאם אתה! לא תברח אל אלוקים, לא תהיה לו בררה, והוא ידחוף אותך עד לקיר, עד שתזכור אותו, ותצעק לו. מכאבים אליו.
    ומרוב המכות שתקבל.

    אמממ....
    כן!

    פותח את הסידור. מתחיל לבכות.
    ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
    כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



    כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

    הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
    העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

    כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

    מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

    נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
    הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

    יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

    מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
    בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
    (ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

    כיף שקראתם עד פה,
    ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
    מומלץ בחום!
  • 123
  • הולך ברחוב, אוטובוס חולף לו לידי. עולה, משלם מתיישב.

    ואז.... ראיתי אותו.
    הוא הסתכל עליי, עיניים קרות יש לו. אני חושב.

    " X מה אתה עושה פה???"
    הוא שותק. הוא כזה חמוד...

    "אה, שלום, " הוא עונה לי, "מה קורה????"

    "בסדר, כאילו ב"ה, איזה יופי לפגוש אותך"

    "אה" הוא שותק.

    ואז רציתי לשאול אותו, מאוווודד.

    הוא שתק.

    "תגיד, עכשיו את כל האמת, זה היה לך כיף להציק לי, לחפור לי, להקניט אותי, להגיד שהאנגלית שלי גרועה, לקרוא לי "גולם"? זה היה לך כיף?"

    הוא עוד שותק. מביט עליי. חצוף!

    "לא, זה אפילו לא מצחיק, אתה אולי, מה שעשית, קידם אותך, מאוד, אבל האם חשבת עליי, כמה שאני בכיתי, אתה.... אתהה" הכעס נעצר לי בגרון, חנקתי אותו. "אתה, אתה בסדר?? אתה בחור נורמלי?? אתה חושב שאנשים אהבו אותך? אתה חושב שהם רצו להיות איתך?? אתה חושב שהם לא הגיעו אליי לבכות אצלי בשקט, וזה שלא דיברת עם ברגמן וזיגמן וחיימקה? אתה חושב שאף אחד לא ידע??"
    הקול שלי עובר ללחישה " X למה עשית את זה? מיררת לי, לכולם את החיים, זה היה לך כיף?? תגיד את האמת! מה היה האינטרס שלך??"

    "זה כיף לך??"


    משהו בעניים שלו קצת התחלחל,

    "אז, מה?" הוא אומר לי לבסוף, "אני, זה היה הטבע שלי, זה מה שרציתי, זה מה שהיה לי, ככה נולדתי, אתה לא יכולת לשנות אותי, אתה לא!
    אתה חושב שזה היה לי טוב??"

    אני שותק.

    איך הוא דיבר.

    בסוף כולם עזבו אותו, השאירו אותו לבד, בודד עצוב ומושפל עד אפר.

    "תדע לך X אני אהבתי אותך, באמת אתה היית בחור מתוק" קולי מתמלא ברחמים, "עכשיו, לך תבקש סליחה"

    "אפילו אם עבר יוהכ"פ?"

    ווואי עוד שנייה הוא בוכה לי באוטבוס, לא נעים....

    "אפילו"

    האוטובוס עוצר, חורק, הוא יורד, משאיר אותי.

    לבד.
    ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

    לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
    מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

    וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

    וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


    סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


    מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

    השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

    אתגרים דו שבועיים
    ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

    אתגר חודשי
    לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
    לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


    ביקורת ספרות
    וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
    להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

    סיפורים בהמשכים
    גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

    שיתופים בולטים לאורך השנה
    השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

    וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
    אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
    "ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
    ואלו הם:


    וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
    וגם, ט.ל.ח.


    אז...
    הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

    בהצלחה. תשפ"ו.
  • 36
  • אולי מעניין אותך גם...

    הצטרפות לניוזלטר

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    נקרא  2  פעמים
    למעלה