קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 123
    • מ
    שיתוף - לביקורת לייקיצן
  • מימיי //
    • ''חברים, בעוד מספר דקות זה יתחיל. בבקשה תהיו מוכנים, תחשבו מהר והכי חשוב - תהיו ערניים. בהצלחה לכולנו''.
    מערכת הכריזה השתתקה, האנשים ששמעו אותה החליפו מבטים מלאי תקווה.
    אוטוטו זה מתחיל.
    דקות ספורות של מתח וציפייה עצומה הגיעו לסיומם.
    זה התחיל.
    האימוג'י של הליצן הקטן נכנס, השמועות אומרות שהוא שווה שני לייקים!!
    כל האנשים שבחדר הסתערו על האשכולות והפורומים השונים.
    שאלו שאלות שונות ומשונות, ענו תשובות פורימיות, חלקן מצחיקות וחלקן שיכורות.

    כדי שכולם יקבלו לייקיצן, חלק מהמשתתפים עשו דיל, אתה שולח לי, אני שולח לך.
    היו את הצדיקים, שחילקו סתם מתנות לאביונים, על כל תגובה חסרת לייק של משתמש חדש - הם שמו ליצן, שיהיה לו ממה להתקיים בחג.

    על אשכולות עשירים בצפיות, ניצבו כמה בחורי ישיבות, כתבו איזה ווארט וקיבלו ליצנים בשטרות ומטבעות.

    כך כל יומו של פורים היה, עד שהיום העריב והשמש שקעה וכל האימוג'ים חזרו לשגרה.
    משתמשים שאתמול היו חדשים, היום מקצוענים ורמי מעלה.
    האנשים המיוזעים והשבעי רצון שישבו בחדר, חזרו אט אט לביתם.
    וכל אחד לחש לעצמו בשקט.
    נס שפורים רק פעם בשנה.


    האם מטרת האשכול היא לגרוף ליצנים וחבלנים קטנים? לא.
    כאילו, לא רק..
    המטרה כמובן היא להעלות את המודעות שבדבר😉🤡
    • שכוייח!
    Reactions: צלמת מירי1 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר' יעקב ישראל
    ר' יעקב ישראל
    אפריילכ'ן פורים! תודה על התזכורת.
  • 403
    • א
    שיתוף - לביקורת הרצים שיצאו דחופים הם אני
  • איש המילה הכתובה //
    • זה לגמרי הזמן שלי.

    בעל הקורא מסיים את הברכות ואני מתיישב, מתרווח לאחור, עוקב בעניין אחר השורות היפהפיות המשורטטות על הקלף ושוקע כל כולי בסיפור הסוחף.

    זה בא לי בול בזמן. שעת סיפור מהנה ומפיגת עומס, אחרי ימים ארוכים ומפרכים של התרוצצויות אין סופיות: מרוץ אחר אביזרי תחפושות, מבצעים וכמובן כסף, הרבה כסף.

    רגליי הדואבות והמנופחות ממאמץ מודיעות לי מראש: "תביא איתך רעשן למגילה, למה אנחנו לא רוקעות ב'המן'. גם לנו מגיע ליהנות מסיפור טוב בשקט".

    כאיש של מילים, אני יודע להעריך סיפור טוב, ואין ספק שהמגילה היא אחד כזה.

    מעבר לערך הרוחני הנשגב של הסיפור, הוא כתוב נפלא, גם ברמה הספרותית.

    הסיפור רצוף התרחשויות מסעירות השזורות באפיזודות קטנות שמוסיפות המון. הקצב ערני ומתפתח במהירות, התפניות חדות ובאות בתזמונים מעולים, והדמויות? ללקק את האצבעות.

    אני נשאב לתוך הסיפור באופן טוטלי, עד כדי מבוכה אדירה. באחת השנים, כשבעל הקורא סיפר על סעודת אחשוורוש, פניתי ליהודי שושן הבירה בתחינה ובקריאה של חיבה: "לא, לא, בבקשה אל תלכו לשם!". רק כששמתי לב למאות העיניים הנעוצות בי הבנתי שזה היה בקול רם. מאוד.

    כן. עד כדי כך אני חווה את זה.

    אבל כמו בכל סיפור טוב, גם כאן לא הכול מושלם. לעור התוף וללחי השמאלית שלי שחטפה בשנה הקודמת מהרעשן הענק של הבן המופרע של 'שיינברג', יש ביקורת ספרותית קלה. לטעמם היה נכון יותר לצמצם את השימוש בשם 'המן' לטובת שמות תואר אחרים, כגון: השמנמן, הגאוותן או המרושע. אבל סביר להניח שהילדים יחלקו עליהם קטגורית.

    כמו בכל סיפור טוב, אני תמיד מחפש דמות גיבורה להזדהות איתה. לאורך השנים חוויתי קושי לאתר אחת כזו בתוך המגילה.

    מרדכי הצדיק כבר לא יצא ממני בגלגול הזה. צדק בכך המלמד מכיתה ד'. אבל עדיין אני לא כל כך גרוע כמו המן הרשע. יסלח לי המלמד, אבל כאן אני דווקא חולק עליו.

    בשנה החולפת, בעיצומה של קריאת המגילה, קיבלתי הארה עצומה, ולפתע הבנתי מי הדמות שלי במגילה: הרצים שיצאו דחופים בדבר המלך!

    הם מספרים בול את סיפור הריצות שלי מהשבוע האחרון. נכון שאני רצתי בדבר המלכה, אבל בל נתקטנן בסמנטיקה טרחנית.

    הדמות הזו, שרצה בעקבות גחמות סהרוריות של שליט עריץ היא בדיוק אני!

    שמחה עצומה עטפה אותי כאשר הבנתי בעצם מי אני דרך הדמות שמייצגת אותי בסיפור הכל כך אהוב עליי.

    בסעודת הפורים נפשי הייתה מרוממת. אין שמחה כהתרת הספקות.

    שיתפתי את נוות ביתי בתגלית האדירה. היא ניסתה להפריך את הקשר שלי אל דמות הרץ הדחוף בק"ן טעמים, זאת למרות שהיא ידעה היטב שאובייקטיבית אני צודק.

    קמ"ט טעמים שלה פירקתי בקלי קלות. עכשיו היא הגיעה לטעם הק"ן. אם היא לא מצליחה הפעם, היא תיאלץ להודות בפניי שצדקתי.

    המתח הורגש היטב באוויר כאשר היא שטחה את טענתה האחרונה. וכך היא טענה לאחר מחשבה של כמה דקות: "זה בכלל לא אותו דבר. הרצים יצאו דחופים סתם, ללא מטרה, הרי גזרות המלך על היהודים, עליהן הם בישרו לא יצאו בסוף לפועל", סיכמה את טענתה ולרגע חשה מנצחת.

    מתוך הלם מוחלט מחוסר המודעות העצמית שלה, עניתי בזעם: "לאאאאאאא! כי לפני שבוע, כששלחת אותי לחנות ספציפית במילאנו שבאיטליה לרכוש שרוך נדיר שתואם לנעל של התחפושת של רוחלה, ובסוף התברר שבכלל אין בה את הדגם שרצית, זה לא היה לשווא?!"
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: המהר"ל מפרוג, סוסה כתומה, נסיך על חלל ועוד 45 משתמשים48 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה לך על עוד ביקורת שופעת ובונה! מעריך מאוד.
  • 113
    • חוה אייזן
    שיתוף - לביקורת לעת הזאת- אסתר המלכה
  • חוה אייזן //
    • פתאום חשבתי עליה, על אסתר
    סיפור המגילה אמנם נקרא בנשימה עצורה
    ודי במהירות...
    אך למעשה הוא נמשך כתריסר שנים
    אסתר כל הזמן הזה, וגם לאחריו
    בעצם היתה חטופה בארמון...
    הקדשתי לה כמה שורות
    לאישה שברגע של החלטה משנה חיים
    ומעשה הקרבה אצילי
    בחרה להציל את העם שלה


    לעת הזאת הגעת- חוה אייזן

    חוֹשֶׁכֶת נַפְשֵׁךְ מִסְתָּרֶיהָ
    חוֹשֶׁקֶת מַרְפֵּא חֲדָרֶיהָ
    בֵּין מֵהַדְפֵי חֵרוּת הַנִּשְׁכַּחַת
    אֶל סַף תְּרוּמָתֵךְ אֶרֶץ נִדַּחַת
    תְּרֵיסַר שְׁנוֹת אִיּוֹב
    לְמִקַּוֵּי אֻמָּתֵךְ
    שֶׁלֹּא דָּגְלָה צָהֹב
    נֵס לְשִׁחְרוּרֵךְ
    חַפִּים שְׁעָרַיִךְ מֵעוֹנֵד דָּשִׁים
    לֹא חָפְנוּ פָּנַיִךְ
    קִירוֹת בֵּית נָשִׁים

    מִקְּצֵה יְבוּלֵי נַעֲרוּת
    אֵין אוֹנִים וְדָתֵךְ בַּעֲרוּת
    בְּשֵׁשׁ וְעִנְבָּר וְטִנּוּף
    כְּמֵהָה שֶׁבֶר בַּיִת חָטוּף
    וְשׁוּב אֲסוּפָה אֱלֵי חֵיק
    מִיַּנְקוּת וְיַלְדוּת וּבַחֲרוּת
    וּפָעוֹט שֶׁדָּמַע עִם הָרֵיק
    חָרָךְ אֶת בִּכְיֵךְ הַכָּרוּת
    לִשָּׂא אֱלֵי רוּחַ חוֹפֶשֶׁת
    עִם בֵּן וְאָבִיו וּמוֹרֶשֶׁת
    כִּי נִמְכַּרְתְּ עִם עַמֵּךְ לִבְדִידוּת

    בְּגֶשֶׁת שַׁרְבִיט וּקְרֹץ כֶּתֶר
    עַד חֲצִי מִיְּקַר תְּשׁוּרָתֵךְ
    נִדְבַת לֵב לִשְׁזֹר אֶת הַמֶּסֶר
    פְּרוּדֵי וּפְזוּרֵי אַדְמָתֵךְ
    וְיָכֹלְתְּ לְמַלְמֵל בְּיִחוּל
    לָצֵאת לְעַמִּי לִבְנוֹת לִי הַקֵּן
    מֶרְחַק אֶלֶף שְׁנוֹת וְאוֹרוֹת
    וּבִכַּרְתְּ סִפּוּרֵךְ הַשָּׁאוּל
    קְרוּאֵי מִשְׁתֶּה וְשָׂטָן וְזָקָן
    וּלְדוֹדֵךְ וּלְכָל הַדּוֹרוֹת
    עֻנֵּית וְעָנִית אֶת הַכֵּן

    תְּהוֹם הָעִיר סַעֲרוֹתֶיהָ
    קֶבֶר הִפּוּךְ הַפּוּר הַנָּלוֹז
    וְאַתְּ שׁוֹחֶרֶת שְׁעָרֶיהָ
    נִכְתַּב וְנֶחְתַּם קֶבַע נָגֹז
    לָעֵת הַזֹּאת הִגַּעְתְּ לַמַּלְכוּת
    לָעֵת הַזֹּאת נִשְׁאַרְתְּ...
    אַתְּ וְהַשְּׁלִיחוּת


    וזה מה שכתבתי בפורים שעבר ולצערי עוד מלווה אותנו-     https://www.prog.co.il/media/מגילת-הסתר.158915/
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: הבזק של שפיות, ᕄᘕᑊꗪ, אוראל סולטן ועוד 8 משתמשים11 //
    0 תגובות
  • 327
    • א
    שיתוף - לביקורת ילדה קטנה נאבקת להישאר
  • אסתיאר //
    • היא נכנסה אל החדר בצעד בוטח, עיניה הכהות ברקו כמו לפידי אש נסתרת, משהו בעמידה שלה הסגיר עדינות מופלאה, כמעט שבריריות. היא לא הייתה עוד ילדה, אך גם לא לגמרי אישה. בין העולם שבחוץ לעולם שבתוכה, נאבקת מול רוחות עזות.

    עכשיו עמדה מולי, ומבטה אחז בי בתחינה חרישית, אך נחושה.

    "אני מחפשת," לחשה, וקולה רעד קמעה. "אני באמת מחפשת כח."

    היא עצרה לרגע, כמו אוספת כוחות, ואז המשיכה.

    החברות שלי כולם ככה. יחד. הם הולכות לשם ביום פורים. כולם. אני יודעת שלא יהיה לי קל להישאר מאחור. לא להיות חלק. אבל שם, יש שם עולם אחר. הפיתויים גדולים. הקולות רועשים. המוזיקה חזקה, והשתייה.... אני מפחדת... מפחדת שאאבד את עצמי בתוכם. אני רוצה להיאחז באמת שלי ולא לתת לה לחמוק. אני רוצה את הכוח לא ללכת איתם."

    המילים שלה נפלו לתוך השקט שבינינו כמו טיפות גשם ראשונות אחרי קיץ ארוך. יכולתי לשמוע את ליבה פועם בין ההברות, להרגיש את ההתרגשות, את הפחד, את הכמיהה. היא לא ביקשה נחמה זולה, לא חיפשה מילים מרגיעות, חיפשה אמת אחד. אמת שתלך לפניה בדרך, שלא תלך בה לבד.

    היא לא ידעה, אבל מבטה העיר בי תקווה ישנה, תקווה שנרדמה מזמן. תקווה שמתעוררת כשאנו פוגשים טוהר אמיתי, כשאנו מבינים שיש מי שעדיין נלחם, שלא מוכן לוותר.

    "את לא לבד," אמרתי לה סוף-סוף, וקולי היה בטוח, יציב. "את נלחמת, וזה אומר שהאור שלך כבר מנצח."

    היא נשמה עמוק, ראיתי איך משהו מתרכך בפניה. היא עדיין פחדה, אבל כעת, בין החששות, היה ניצוץ.

    והלב שלי קפץ פתאום מכל המחסומים כלפי מעלה, אל השמים.

    לא בגלל הפחד שלה, אלא בגלל האומץ. לא בגלל המילים, בגלל עצם החיפוש. כי בעולם שבו יש נשמות שכאלה, איך ייתכן שנישאר עוד רגע נוסף בגלות? איך ייתכן שהאור לא יגבר, שהשערים לא ייפתחו, שהגאולה לא תבוא?
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מרימדיה, אין שמות מקוריים..., אבקת אפיה ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    וואו. נשארתי בלי מילים.....................! זה כתוב בצורה שבאמת סוחפת את הקורא אל מציאות אחרת.
  • 226
    • א
    שיתוף - לביקורת רובוט AI מתוחכם מתנה למנהיג, קטע מתוך הספר החדש.
  • א. פרי //
    • נתנאל הלל הוא גיבור הסדרה הצעה לסדר. (סדרת ספרי מתח אקטואליים, של שלושה ספרים: הצעה לסדר, סדר הפוך, ומסדר מלחמה).

    הוא פרנואיד, מתמודד, שואף לחופש, והוא גם עומד פעם אחר פעם מול אפשרויות מדהימות להיות מלך או מנהיג.

    בקטע הבא, הוא פוגש לראשונה אפשרות לשוחח עם מודל שפה AI. בהתחלה כתבתי את הקטע, והיה נראה לי שהוא לא מדויק.

    אז ביקשתי מהבינה קטע על מנהיג חרדי שמקבל מתנה רובוט ונתקל באפשרות של תקשורת עם צ'אט גאון, שיודע לשוחח.
    היא הביאה לי קטעים לא קשורים לתוכן שרציתי, כאלה שלא העבירו את התדהמה המתבקשת לנוכח רובוט חכם ומתקשר, אלא התרכזו בהתלבטות סביב הקטע הדתי. ביקשתי ממנה שוב ושוב, לתת זווית של פליאה ותדהמה.
    לאחר שהיא נתנה לי להבין איך הוא אמור להגיב (לא בדיוק.. אבל את הכיוון), כתבתי שוב את רגעי החשש, החשד, חוסר רצון להאמין שקיים כזה דבר, ואת התשובות של הרובוט.

    *

    נתנאל הלל הוציא את המכשיר מקופסת המגבעת, וסובב אותו לכל הכיוונים. הוא נראה מכשיר חכם. האם מילאן בלאץ אינו מוכן להכיר בכך שהוא לא מוכן להחזיק ברשותו טלפון חכם, שמשפחתו נוהגים לכנותו: טלפון טיפש?

    הוא ענה למילאן בקול שקט, כבולע את הכעס המתפרץ: "אני נאלץ לשבור את המכשיר, מילאן. מצטער, אסור לנו להשתמש בטלפון טמא", אמר.

    "חכה, לפני שאתה שובר, תן לי להסביר לך מה זה המכשיר הזה! לא מדובר בטלפון אלא במכשיר שנראה כמו טלפון אבל יש לו שימוש אחר, מדובר ברובוט חכם, בינה מלאכותית, שמשתמשת במודל שפה מתקדם, המשלב אלגוריתמים של למידת מכונה. הוא מנתח כמויות עצומות של נתונים בזמן אמת, מזהה דפוסים ומתכנן מהלכים אסטרטגיים כדי לכוון את האדם שמחזיק בו. בנוסף, יכולתו לחדור למערכות מחשוב מאפשרת לו לגשת למידע רגיש וללמוד מהידע הקיים, אתה יודע מה זו בינה מלאכותית, נכון?"

    נתנאל הלל הניח את המכשיר על שולחן הכתיבה בחדרו והשיב: ""קראתי בעבר בעיתון "קול חדש" כתבה על בינה מלאכותית, הכתבה העבירה מסר מעורר חשש, חייב לציין. מסר שממחיש את בעיות הטכנולוגיה. לאן הם רוצים להגיע? לאן?"

    "צודק, ידידי, גם אני מעדיף חיים פשוטים בלי תחכום, בעיקר לא טכנולוגי, אבל כאן מדובר ברובוט מבוסס בינה מלאכותית, שעשוי לכוון אותך, להזהיר אותך מסכנות ולתת לך דרך להיות מנהיג מעולה, וזה מה שחשוב לנו כרגע".

    נתנאל הלל השתעל קלות, ואז קולו של מילאן בלאץ נשמע, מורה בקול מצווה: "תדבר איתו, הוא מבין ושומע, ניתן לתקשר איתו גם באמצעות הכתב וגם על ידי דיבור. קוראים לו פולי, והוא יענה לך כשתפנה אליו במילים: הי, פולי. תבקש ממנו בקשה. הוא כבר מוגדר לזהות את הקול והפנים שלך".

    אוף הטכנולוגיה הזו.

    הוא אינו טכנופוב במובן הפשוט, אבל כן נרתע מכל העולם הטכנולוגי המאוד מתוחכם, זה שמזהה פנים וקול, יודע לחזות עתיד ולתת עצות.

    קולו של מילאן בלאץ המשיך להדהד באוזנו, "תדע לך נתנאל הלל שהמכשיר הזה הוא משאת נפשם של אנשי ממשל, מתכנתים וכל אדם שמתעניין בטכנולוגיה. הוא פועל בלי עכבות של מוסר או עכבות כלשהם. הוא יכול להיות הכל ולבצע כל מטלה שרק תרצה. אתה צריך להגדיר אותו. תקרא לו אפילו בשם אחר, ותסביר לו מה אתה רוצה ממנו".

    לאחר השיחה שקע נתנאל הלל במחשבות עמוקות

    ארגון שחרור עולמי הוא ארגון מדהים. יש להם כח עצום והם בוחרים לא להשתמש בו לרעה.

    האם יתכן שהם באמת אנשים כל כך נעלים בעלי טוהר מידות כה גדול? ואם כן, איך יתכן? הם הרי גויים!

    מעניין לשאול את הרב ראובני.

    אבל הקשר ביניהם התנתק בגלל כל העניין המביך סביב הפגישה עם האחיינית של הרב - פגישה שהוא לא הגיע אליה בגלל הצעת השידוך של יעל גפנר.

    הרב ראובני כעס בצדק על שאחייניתו התכוננה לפגישה והמתינה לו לשווא.

    זה היה באמת לא בסדר מצידו, למרות שהפגישה עם יעל נפלה עליו בהפתעה.

    הוא היה צריך להיות יותר רגיש ולא לתת למי שזה לא יהיה לחייב אותו להיפגש עם מישהי אחרת.

    ככה זה בעולם. או שאתה מחפש בנרות ישועה או שהישועה נופלת עליך מכל הכיוונים ואתה מתקשה למצוא את הדרך.

    הוא החליט לנסות לדבר עם הרובוט, פולי, בטוח שמדובר בצעצוע, אך התמלא בתדהמה שכשהמכשיר התעורר לחיים לאחר שפנה אליו, כפי הוראתו של מילאן.

    "הי, פולי", אמר.

    והמכשיר ענה לו: "שלום לך נתנאל הלל, אני שמח להיות כאן לשרותך".
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: יצחק., שירת הכוכבים, ר' יעקב ישראל ומשתמש 1 נוסף4 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    S
    Sara led
    יפה מאד! אגב, יש בינה מלאכותית בשם פולי והיא משמשת לכתיבת טקסטים ברמה גבוהה. כדאי לשנות שם לשם...
  • 2 3K
    • שועל ספרות.
    שיתוף - לביקורת 'אנחנו הפריוולגים? הם הפריווילגים!' וטורי הומור וסאטירה נוספים מתעדכנים
  • שועל ספרות. //
    • "נו יותם, איך התרשמת מהם?"

    "אני עדיין בעצבים!"

    "מה עצבים, מה קרה?"

    "לא, אתה לא תאמין..."

    "מאמין, מאמין הכל עליהם!"

    "אתה לא מבין באיזה ג'ננה אני עכשיו!"

    "נו, ספר! מה קרה?"

    "הגעתי אליהם..."

    "נו?"

    "תן את השאלה הראשונה שהם שאלו אותי!"

    "נו מה, זה מבחן עכשיו?"

    "לא, תיתן שאלה ראשונה שאתה שואל בן אדם שונה ממך..."

    "לא יודע. נו, מה שאלו?"

    "אני רועד מעצבים כשאני אומר לך את זה, פשוט רועד! שאלה ראשונה ששואלים אותי מיד כשהגעתי 'אתה ימני, נכון?' ככה בפנים!"

    "אתה לא רציני! והם עוד יטענו שאנחנו פריווילגים..."

    "אנחנו? הם הפריוולגים הכי גדולים! אתה לא מבין באיזה הלם הייתי. אחרי ההלם הראשוני פתחתי עליהם פה שלא תדע..."

    "צודק! מה זה כאילו, שאלת קבלה? רק לימניים מותר להניח תפילין?"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חוי!, cool!!!, == ועוד 94 משתמשים97 //
    35 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    שועל ספרות.
    שועל ספרות.
    מניסיון, זה עובר די בסדר... תודה על תודתך מחממת הלב!
  • 161
    • א
    שיתוף - לביקורת לא על הלחם לבדו יחיה....
  • אשר צ'סקו //
    • העניין החל להתגלגל כשר' העש'ל גילה מאוחר מדי שכרטיס המזון שברשותו נוצל עד השקל האחרון. כמה שהקופאית עיקמה אותו הוא סרב לעבור בשום זווית ואופן. או אז כשהוא עשה את המסלול ברוורס ותוך כדי שהוא ממיין את מצרכיו חזרה למדפים, הבזיק במוחו הרעיון.

    יחיאל אייזברג!

    הוא הוציא את פנקסו ורשם:

    יחיאל. "שלח לחמך על פני המים".

    הוא ידע תמיד שאייזברג עושה חיל בעסקיו בחו"ל, והם הרי למדו באותו שיעור, אז מה הם בכלל 17 שנות נתק בשביל להפריד קשר כה קרוב ומחייב.

    על כן מיד כשחזר הביתה פתח את תיבת המייל ושיגר את השתדלותו לחברו הטוב אי שם מעבר לגלי התיכון.

    דא עקא שר' העשל לא ניחן בעודף טקט ובמכתבו הסתפק אך בשלושה מילים:

    "אני חבר שלך!"

    ובכן, רצה הגורל ולמרות כוונתו הטובה של העש'ל, מר אייזברג מעולם לא קיבל את ההודעה.

    מסובב הסיבות וטעות קטנה בהקלדה הסיטו את הצהרת החברות ישר לדואר הנכנס של ר' חיליק ברנהולץ. שמצדו קיבל אותה כמים קרים על נפש עייפה למרות פליאתו הניכרת.

    ברנהולץ, שביחס הופכי לאייזברג היה דלפון מוחלט, התמודד באותה העת עם חתונת בתו האחרונה גיטל. וזה בדיוק מה שהיה צריך. חבר אמת עם רצון לעזור. שהרי למה בחר העש'ל לשתף אותו ככה ברגשותיו הכנים אם לא בשביל להיכנס תחת האלונקה.

    אך מכיוון שחוץ מ'שולם שולם' בבית הכנסת לא היה לו כלום עם התורם, ומה גם שמעולם לא ראה את העש'ל מפנק את עצמו בעלייה, שלא לומר משלשל מטבע למדחן של המזגן, רצה בכל זאת לוודא שהם אכן מכוונים לאותו הדבר, וכשניסח את תגובתו בירר זאת בעדינות:

    "אני מעריך חברי אמת! חשוב לי לציין שבכל התקופה הרגשתי קשר חזק בינינו - למרות שלא יצא לנו לדבר. נ.ב. בכל זאת הייתי שמח לדעת אם יש כוונה נוספת מאחורי המכתב. שלך חיליק."

    העש'ל שכבר יום וחצי לא הסיט את ראשו מהמחשב, לא ידע את נפשו מרוב שמחה כשהבחין לפתע בהודעה חדשה ומודגשת, וכשסיים לקרוא את תוכנה שוב ושוב כבר לא היה עם מי לדבר.

    מבחינתו הוא לא יכול היה לבקש יותר מזה. "הרגשתי קשר חזק בינינו..." "כוונה נוספת מאחורי המכתב..." אין ספק ששלושת המילים פגעו בול בליבו של מר אייזברג העשיר, שבתפיסתו החדה הבין שלחברים יש גם מחיר... ועוד 'שלך חיליק'..?! פשיייי...

    הוא שלף את הפנקס והוסיף: "שלח לחמך.... כי ברוב ימים תמצאנו!"

    דקה לאחר מכן כבר השיב תגובה:

    "תודה על המילים החמות ועל קשר אמיץ, אכן כוונתי הייתה לעזרה בתחום הכלכלי."

    ר' חיליק המתוח, פרץ בדמעות של שמחה כשהפנים את כוונת ידידו החדש לכסות לו את הוצאות החתונה, ולמרות שהיה קצת נבוך לפשוט ככה את ידו התגבר על עצמו והגיב:

    "אשמח להושיט את היד"

    השינה העמוקה שהעש'ל ישן באותו לילה לא זכורה לו עידנים...

    בבוקר המחרת כשר' חיליק סיים לחלוץ את תפיליו וכבר הכין את ידו ללחיצת יד עסיסית, העש'ל חלף על פניו ופטר בַ'שולם שולם' המסורתי. ר' חיליק המבולבל הסיק שחברו הצנוע מעדיף שלא לעורר פרסום בבית הכנסת, על כן הוא שב לתיבת המייל עם פתרון מבריק:

    "אז מה אתה אומר, אצלי בבית?"

    לזה העש'ל כלל לא ציפה. הוא הבין שמדובר בסכום משמעותי שמצריך 4 עיניים, אבל עדיין... עד אירופה...??!!

    הוא לא רצה להישמע חצוף לכן הוא לא העלה את האפשרות של העברה בנקאית. אבל בכל זאת ניסה לרמוז.

    "נו שוין, בעל המאה הוא בעל הדעה...;) אסדר את כ---ל מה שנדרש לי ואגיע."

    ר' חיליק המאושר חשב שהוא הוזה. זאת הפעם הראשונה שהוא בעל המאה! הוא ולא אחר.

    בינתיים בבית הכנסת הדברים התנהלו כרגיל למעט קריצות תכופות ששוגרו להעש'ל המופתע מכיוונו של ר' חיליק.

    שבועיים לאחר מכן, אחרי הרבה ריצות וגמ"חים, העש'ל החזיק בידיו דרכון טרי ואת הכרטיס המיוחל, יידע את מארחו על בואו הצפוי בלילה, כיבה את המחשב ופנה לארוז את מטלטליו.

    בנקודת זמן הזאת סבלנותו של ר' חיליק שפספס את המייל האחרון התפוצצה. הוא כבר לא יכול היה להמתין יותר. אפילו לא דקה. הציפייה הממושכת והיחסים המוגבלים שנכפו עליו עם פטרונו סחטו אותו נפשית עד תום. על כן החליט לעשות מעשה ויהי מה.

    ובכן, הוא דפק שם בדלת.............

    12 דקות, רגליים מוגבהות, דפיברילטור, 4 סטירות לחי ושלש ספלי מים החזירו אלינו את העש'ל.

    ר' העש'ל המובס עדיין שכב על הרצפה כשהוא פתח שוב את הפנקס והשלים:

    "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב ימים תמצאנו – רטוב!!!"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: המהר"ל מפרוג, חכמיהרזים, rikigra ועוד 22 משתמשים25 //
    0 תגובות
  • 328
    • א
    שיתוף - לביקורת האלכוהולכלכליסטים וההון הנזיל!
  • אדם מהשורה //
    • באוניברסיטת לגומפול שבאירלנד פועל החוג למדעי ההתנהגות, שקנה את שמו בסדרת מחקרים אמפיריים, שהניבו תוצאות מפתיעות אודות הדרכים בהן פועל מנגנון קבלת ההחלטות האנושי בדרך למימוש החלומות ולהשגת האושר הנכסף.

    במהלך מחקר מקיף שהחל בשנות התשעים והסתיים לאחרונה, עקבו החוקרים אחר קבוצות מתנדבים משכבות סוציו אקונומיות שונות בקרב האוכלוסייה. מטרת המחקר היתה לחשוף את הרבדים העמוקים, התקוות הכמוסות והשאיפות המפעילות שמניעות אותנו לקבל החלטות כאלו ואחרות במשך חיינו עלי אדמות.

    החוקרים ניסו לפצח את דפוסי ההתנהגות ותהליכי קבלת ההחלטות. לאחר מחקר מעמיק שנפרש על שלושה עשורים, הם גילו כי האדם מודרך על ידי שלל רצונות ותשוקות, שבהם מסתמנות שתי 'מטרות על' המדריכות את חיינו ומשפיעות על כל הבחירות שאנו מבצעים כיצורים תבוניים בעלי מאוויים, יצרים וחלומות.

    המטרה הראשונה היא, איך לא? הרצון לצבור הון ולהתעשר. החוקרים גילו כי רוב הפעולות שבוצעו על ידי מתנדבי קבוצת המחקר, נעשו במגמה להניב רווח כלכלי כלשהו או להשיג רכוש ונכסים. המטרה השנייה שזוהתה על ידי החוקרים, היא התשוקה הקדומה והמוטבעת משחר האנושות לטיפה המרה.

    עד כאן הכול ויפה, אולם עקב האכילס של המחקר היא העובדה, ששתי 'מטרות העל' סותרות ואפילו מתנגשות. כולנו גדלנו על הסיפורים אודות איוון הגוי השיכור, שכילה את קופיקותיו על יי"ש ובירה בפונדק של מושק'ה המוזג. גם היום, מידי יום, בשעות בין הערביים מתמלאות המסבאות האיריות ספונות העץ באלפי אירים צמאים שמשיקים ספלי וויסקי משובח ומערים לקרביהם כמויות בלתי מוגבלות מהנוזל הזהוב בהנאה צרופה.

    ההתמכרות לטיפה המרה גרמה לאלפי אירים מבוסמים להפסיד את משרותיהם ולאבד את מקור פרנסתם. ומכאן עלתה השאלה הכאובה, כיצד ניתן ליישם את שתי 'מטרות העל' בכפיפה אחת? איך אפשר גם להתעשר וגם לזכות בלגימה הקבועה שמעניקה לאדם רגעי אושר עילאיים ושמחת חיים אמיתית?!

    הדילמה האבסורדית טרדה את מנוחתם של החוקרים והדירה שינה מעיניהם הממושקפות. תוצאות המחקר הכאובות הניחו אבן נגף בדרך להשגת האושר הצרוף שכל אחד מאיתנו מייחל לו כל כך. במשך שנים על גבי שנים ניסו החוקרים לפענח את החידה ולפצח את האלגוריתם שיאחד את שתי המטרות הנכספות, ויאפשר לכל אדם מהשורה להתעשר בלי גבול ולשתות בלי הגבלה. המחקר עמד להגיע לסיומו לפני שנמצאה תשובה מניחה את הדעת לתעלומה שכבר כונתה בפי החוקרים 'דילמת הלירה והבירה'.

    לפני מספר חודשים, ממש לקראת תום התקופה שהוקצבה למחקר, הופיעה פריצת הדרך הגאונית שהפכה לסטארטאפ מטורף, שיוצר בימים אלו תנודות טיטניות אדירות בבורסות העולמיות ובתאגידי ההשקעות. אבל לפני שנציג את המיזם ההיסטרי שמתזז את המוסדות הפיננסיים הוותיקים, נקדים הקדמה קצרה.

    כל משקיע מתחיל יודע שאין הכנסה בטוחה לחלוטין. גם מניות זוהרות שהבטיחו התעשרות קלה ומהירה, התפוצצו כמו בלון נפוח והנחילו למשקיעים מפח נפש ואכזבה מרה. התובנה הזו גרמה לאלפי משקיעים סולידיים לנהור לשוק הנדל"ן ששם הקרן כמו התשואה בטוחות, לכאורה.

    אמרנו 'לכאורה' כי גם שוק המקרקעין לא מעניק כיום ביטחון כללי או תשואות ודאיות. קרקעות עלולות לאבד את שווין בעקבות מלחמות, רעידות אדמה, הוריקנים, התפרצויות געש ואסונות טבע בלתי צפויים. מרכזי סחר משגשגים עלולים להינטש ולאבד את הפופולריות בעקבות הקמת קומפלקסים מודרניים וחדישים. אפילו דירות מגורים עירוניות עלולות לסבול מירידת ערך בעקבות פיצוצי צנרת ופיצוצים בין השכנים.

    בעולם מעורער ובלתי יציב, כשמניות קוסמות מתאדות בין לילה וקרקעות סובלות מירידות ערך חדות, תרים המשקיעים אחר אפיקי השקעה פיזיים חלופיים בלי פתרון מניח את הדעת. עם זאת ישנו מוצר פיזי אחד שערכו רק עולה ועולה, וככל שהוא מתיישן הוא רק הולך ומשתבח.

    אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, מדובר במשקה הזהב! בהון הנזיל! הלוא הוא הוויסקי האירי האיכותי ששוכן במרתפים עמוקים וממוגנים, ונהנה מנסיקת מחירים עקבית ותלולה.

    כדי לרכוש חבית וויסקי אירי מוגנת מכל פגע, שתייצר לכם תשואה עקבית ובטוחה, עליכם ליצור קשר עם בית ההשקעות ולקבוע פגישה חינמית עם אלכוהולכלכליסט מורשה, שיבנה לכם מסגרת השקעתית תואמת ליכולת התקציבית שלכם. הכינוי 'אלכוהולכלכליסט' נגזר מהלחם המילים 'כלכליסט' ו'אלכוהוליסט'. מדובר ביועץ מוסמך בעל חוש ריח מפותח לעסקים ולטיפה המרה כאחד, שביכולתו לרחרח כוסית וויסקי צעיר ורענן, ולקבוע באופן מידי את פוטנציאל הרווח הגלום בו.

    עם העברת התשלום, אתם מקבלים שטר מכר חתום בטאבו האירי הנושא את שם המזקקה ומספר החבית הנמצאת בבעלותכם הבלעדית. החביות מאוכסנות בתנאים אופטימליים במרתפים בעלי תו תקן מטעם רשות האלכוהול האירית, ומקבלות טיפול מקצועי ומסור על ידי עובדי המזקקה, שיבטיחו את השתבחות הוויסקי ועליית הערך שלו במשך השנים הבאות.

    במידה ותרצו לפגוש את החבית האישית שלכם, תוכלו לטוס לאירלנד ולבקר במרתפי המזקקה. חשוב לציין שהמרתף אינו משמש כמרכז מבקרים ולא יכול לארח בכל רגע נתון, ולכן מומלץ לתאם את הביקור מראש לפני שאתם רצים בזיגזג לנתב"ג. עם זאת, מאחר שחבית הוויסקי היא שלכם לכל דבר, תוכלו תמיד לקבל דגימה, טעימה ואפילו לגימה.

    אז למה אתם מחכים? קבעו עוד היום פגישה באחד מסניפי 'לגומפול ישראל', וזכו בתשואה מובטחת ובלגימה משובחת!


    1741288691457.jpeg
    1741288691457.jpeg
    • חחח
    • תודה
    Reactions: הלל א., מנדי זר, ווילי וונקה ועוד 14 משתמשים17 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אדם מהשורה
    לקראת פורים בהזדמנות שלא תחזור: חביות אחרונות עם ויסקי צעיר ומקפיץ כמו ההודעה הזו.
  • 110
    • %
    שיתוף - לביקורת לכשיבוא
  • %תמר% //
    • אַל תְּבַקְּשׁוּנִי.
    אַל תִּקְרְאוּ לְנַפְשִׁי בִּשְׁמוֹת.
    כִּי מָרָה הִיא,
    מָרָה בְּגָלוּתָהּ.
    וְאִם תִּשְׁאֲלוּ
    לָמָּה אֲנִי מְחַכָּה,
    לָמָּה רוֹצָה שֶׁיַּחֲזֹר,
    אֹמַר לָכֶם
    שֶׁמִּתְגַּעְגַּעַת אֲנִי.
    שֶׁאַהֲבָה רְצוּפָה בְּתוֹכִי.
    וּמָה תָּעִידוּ לוֹ
    בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
    מָה תַּעֲנוּ לוֹ עַל שֶׁנָּפַלְתִּי,
    אִם יִשְׁאַל.
    תַּגִּידוּ לוֹ
    שֶׁחוֹלָה אֲנִי,
    שֶׁחוֹלָה הָיִיתִי.

    הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם.

    לִכְשֶׁתִּמְצָאוּהוּ.

    וּלִכְשֶׁיָּבוֹא.

    תְּסַפְּרוּ לוֹ,
    לְדוֹדִי    .

    --
    "הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלָ͏ים אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי."
    (שיר השירים, פרק ה)
    לוידעת למה אבל כשאני קוראת את הטיוטה אני יותר אוהבת אותה...
    מה אתם אומרים?
    ---
    אַל תְּבַקְּשׁוּנִי.
    אַל תִּקְרְאוּ לְנַפְשִׁי בִּשְׁמוֹת.
    כִּי מָרָה הִיא.
    וְאִם תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי
    לָמָּה אֲנִי מְחַכָּה,
    לָמָּה רוֹצָה שֶׁיַּחֲזֹר,
    אֹמַר לָכֶם
    שֶׁמִּתְגַּעְגַּעַת אֲנִי.
    שֶׁנּוֹפֶלֶת,
    שֶׁאַהֲבָה רְצוּפָה בְּתוֹכִי.
    וּמָה תָּעִידוּ לוֹ
    בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
    מָה תַּגִּידוּ
    כִּי חוֹלָה אֲנִי,
    חוֹלָה הָיִיתִי.

    וּלִכְשֶׁתִּמְצָאוּהוּ.

    וּלִכְשֶׁיָּבוֹא.

    מָה תְּסַפְּרוּ לוֹ.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אריאל ריבו, חוה אייזן, תמר בן דוד ועוד 9 משתמשים12 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    צורף קובץ
  • 307
    • ד
    שיתוף - לביקורת יַלְדֵי נֶחָמָה
  • דודה //
    • תחושה חסרת מילים, שפעמה בי בלי הפסקה מול שני הקטנים שלי, שנולדו לעולם של מלחמה, הפכה סוף סוף לשיר.

    אַבָּא וַאֲנִי הִכַּרְנוּ
    יָמִים שֶׁל שַׁלְוָה מְדֻמָּה,
    בָּהֶם חִשַּׁבְנוּ לִשְׁכֹּן
    בֶּטַח עַל אֲדָמָה.

    אַתֶּם, יְלָדַי, נוֹלַדְתֶּם
    לְיָמִים שֶׁל חֲרָבוֹת,
    לְיָמִים שֶׁלַּהַט בַּרְזֶל
    מִתְהַפֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת.

    זִכְרוּ אֶת הַשְּׁלִיחוּת, בָּנַי
    יַלְדֵי מִלְחָמָה,
    זִכְרוּ שֶׁאַתֶּם גַּם וּבְעִקָּר-
    יַלְדֵי נְקָמָה, נֶחָמָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ש.ב.א, ELIZABET, מוריופ ועוד 30 משתמשים33 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    @ספרי מוסר , הבנתי... אנסה לחשוב על תיקון. תודה!
  • 384
    • N
    שיתוף - לביקורת לנצח אחכה
  • NeWord //
    • לנצח אחכה לך,

    ובעיניים יש דמעות,

    לנצח אחכה,

    בלי לשאול שום שאלות.

    אחצה אינסוף ימים,

    רק להחזיר אותך אלי,

    אצרח ללא מילים,

    רק עוד מבט אחד, ודי.

    רק תחזרי, אני מבטיח,

    אהפוך את העולם,

    להשתנות אני אצליח,

    ואז הכל יהיה מושלם!

    אשיר לך, וארקוד,

    ואצחיק את הילדים,

    אולי שיחזרו גם הם,

    ונהיה מאושרים?



    לנצח אחכה לך,

    גם אם זה יכאב,

    השמיים בכתום,

    והלב בוכה עכשיו.


    אשמח לביקורת כמובן, ואשמח לדעת האם ברור על מה נכתב השיר? אם לא, איך אני יכולה לשפר את זה?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: לעשות רצון ה', rachelita, מיהי ועוד 16 משתמשים19 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    אוקי. לוקחת לתשומת ליבי. לא חשבתי על זה ככה...
  • 444
    • א
    שיתוף - לביקורת מפולת בבורסת משלוחי המנות
  • איש המילה הכתובה //
    • העובדה שאני משרבט כאן את הגיגיי ולא משמש כאנליסט ראשי בחברת הון סיכון מובילה בעמק הסיליקון, היא לא פחות משערורייה.

    אני בעל יכולות וירטואוזיות בהשקעות נבונות ובמינוף עסקי מקסימלי, יעידו על כך סבבי משלוחי המנות שערכתי לכל אורך השנים האחרונות.

    לא תאמינו לי, ואם יש כלכלנים מעונבים בקרב הקוראים סביר להניח שהם יתייגו אותי כעוקץ סדרתי, אבל עם מספרים אי אפשר להתווכח: מדובר בעשרות אלפי אחוזי תשואה שנגרפו ביום אחד בלבד בכל אחת מהשנים!

    אמנם, בשנה האחרונה חוויתי נפילה קטנה, אבל איזה אנליסט, מוצלח ככל שיהיה, מצליח להביא 100% הצלחה.

    רק למען השקיפות, אשתף אתכם בסבב משלוחי המנות דאשתקד:

    כמו כל שנה, אחרי קריאת המגילה, פתחתי את הארון ולקחתי באקראי שני מוצרים שתקועים לי בארון חודשים ארוכים: קופסת טונה קטנה וחפיסת וופלים.

    זרקתי אותם לתוך צלופן מזדמן ומיהרתי לשכנים שלי, משפחת 'זעפרן' מהקומה הראשונה, הם כדרכם החזירו תיקייה מפוארת גדושה במוצרי איכות יקרים.

    והנה כבר יש לנו קפיצה ראשונה מרשימה בגרפים של החברה שהנפקתי בבורסה למשלוחי מנות.

    מכאן המשכתי למר 'ווינר' הקבלן האמיד מבית הכנסת שלי. הענקתי לו בחיוך לבבי את התיקייה של משפחת זעפרן, לא לפני שהעלמתי וסילקתי ממנה ראיות מפלילות. גם הפעם ההשקעה הוכיחה את עצמה כמושכלת מאוד. עכשיו כבר יצאנו מתחומי 'משלוחי מנות בתיקייה', ועברנו לעולם של 'משלוחי מנות על קלקרים מדורגים'.

    אין ספק שמשפחת 'ווינר' השקיעו השנה: שורות של פרלינים, בקבוק יין יוקרתי, קפה ברזילאי ועוד כמה פינוקים נכבדים.

    והמדדים בבורסה? הגיבו נהדר!

    תוכניות ההשקעה התקדמו בקצב הרצוי. תוך שלוש שעות כבר מצאתי את עצמי עם משלוח מנות שקשה לשאתו ידנית. קלקר בגודל של שני מטר על מטר וחצי, עמוס בדגים מעושנים ובלא מעט חסה ועגבניות שרי.

    עכשיו כבר אפשר לגשת למר 'ווינרוט', המיליונר שפעם היה חברותא של סבי. ידיי כמעט כשלו מכובד המעמסה, אבל המחשבה על האקזיט שבדרך נתנה להן את הכוח להחזיק מעמד עוד קצת.

    כאן נכנסה לתמונה חברת המובילים שאני עובד איתה מדי שנה, שהרי את משלוח המנות של מר 'ווינרוט' במשקל 289 קילו, רק חמישה בחורים גברתניים יוצאי חבר העמים יודעים לשאת.

    המובילים הכניסו את משלוח המנות למשאית ומסרתי להם את הכתובת הבאה והסופית: משפחת 'שטרנברג' באזור הווילות.

    אין לי כל קשר למולטי-מיליארדר שטרנברג, אבל זו לא סיבה מספקת לוותר על משלוח המנות המטורף שלו, עליו ביססתי את כל האסטרטגיה העסקית שלי.

    הפעם לא הסתרתי את העובדה שמשלוח המנות הוא של מר 'ווינרוט', ההפך, היות שאין כל הסבר הגיוני שאדם פשוט כמותי יביא לגביר נכבד כל כך משלוח מנות יוקרתי בהגזמה, העדפתי שיחשוב שעמיתו לעסקים מר 'ווינרוט' הוא זה ששלח לו, ואילו אני? רק השליח.

    מחוץ לביתו של שטרנברג שמתי לב לסככה הענקית שנפרשה לצורך הכנת ואחסון משלוחי המנות. כמעט התעלפתי מרוב אושר כשראיתי את המפרט הלא יאמן שתכף יהפוך לשלי.

    אז כדי להכניס אותכם מעט לעניינים, ככה נראה משלוח מנות סטנדרטי של שטרנברג: יציקת בטון של 32 מטרים רבועים, ועליה עמדת יינות ואלכוהול המאוישת בברמן גמדי, מחלקת בשרים עשירים בניצוחו של שף מיניאטורי בכיר וכמובן פינת דגים מעושנים וחדר עיסוי מפנק, וזה רק מה שאפשר לראות בחזית.

    עוד בטרם נכנסתי לווילה, תיאמתי עם 'מנופי אבי' הגעה בהולה, "תשלחו לי את המנוף הכי מסיבי שלכם", ביקשתי ונכנסתי לבית הנגיד.

    לשמחתי הרבה, שטרנברג עצמו ובני משפחתו התלהבו בצורה בלתי רגילה ממשלוח המנות שהנחתי במרכז הסלון: "ווינרוט שלח לי משלוח מנות", אמר בעל הבית והחל לדמוע.

    למרבה מבוכתי, התברר לי עד מהרה שווינרוט ושטרנברג הם גיסים שמסוכסכים קשות מזה עידן ועידנים.

    במרוצת השנים שטרנברג ניסה לעצור את היריבות המדממת, אבל ווינרוט היה עיקש בסרבנותו הנחרצת.

    שטרנברג לא האמין למראה עיניו.

    האווירה שם נעשתה דביקה ומחניקה, לא נעים לעשות ככה עסקים. אני מכיר את עולם הפיננסים לא מהיום. הוא קר ומנוכר, מה פתאום משתרבבים לי לפתע ענייני רגש מעיקים? נהייתי מדוכדך.

    כשהסבלנות שלי פקעה, רמזתי על רצוני לקבל את המשלוח החוזר ולהסתלק לדרכי, וכאן באה קריסת המדדים הטראגית והבלתי צפויה: "מה פתאום שאני אחזיר לווינרוט עם שליח? ועוד אחרי מחווה אצילית כל כך מצידו? אלך בעצמי".

    בצר לי, ניסיתי לחמוק מהווילה, בלי שהצוות של מנופי אבי שכבר חיכה בחוץ יזהה אותי. נמלטתי מהזירה במהירות ונדחפתי לביתי אבל וחפוי ראש.

    ניחמתי את עצמי בכך שלפחות, אם לא אקזיט מפואר, הבאתי שלום לעולם בין גיסים שנמצאים ביריבות מדממת.

    רק במוצאי פורים שמעתי שהמפגש בין שטרנברג לווינרוט נגמר באמבולנסים ופלוגות יס"ם.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: ה' אוהב אותך, המהר"ל מפרוג, סוסה כתומה ועוד 56 משתמשים59 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה תודה תודה!!
  • 544
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיתוף - לביקורת מעשיה בשוויון ונטל
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • קטע שכתבתי פעם, אבל הוא עדיין רלוונטי.

    פרק א. (אזהרה! אין פרק ב)
    לפני שנים רבות, בעירה רחוקה רחוקה. גרו שתי קבוצות של אנשים. הקבוצה הראשונה הייתה קבוצה של רוחניים והשנייה של גשמיים. הראשונה עסקה כל היום בכוונות וייחודים, והשנייה – בפיתוח השרירים. יום אחד הגיעו שודדים לעיירה, אמרו הרוחניים לגשמיים "הכול בגללכם, בגלל שלא עסקתם בכוונה ויחוד" והגשמיים? הם פשוט הגנו על העירה מהשודדים.

    בלחץ הרוב הרוחני, הגיע מנהיגם הרוחני של הרוחניים לפגישה עם מנהיג המיעוט הגשמי, ודרישה בפיו "הרי אתה יודע שאם אתם הייתם מתנהגים כמו שצריך, ולא עוסקים בפיתוח הגוף כל היום, השודדים לא היו מגיעים לכאן בכלל, והיינו יושבים על אדמתנו לבטח. אנא, שאו נא בנטל, והצטרפו, למשך שלוש שנים בלבד(ומילואים) למדרשיה מיוחדת שתפתח במיוחד עבורכם. שם תוכלו לשלב, בין הפיתוח הגופני שאתם כל כך עורגים אליו, לבין עבודה רוחנית, שכולנו יודעים עד כמה היא חשובה"

    מנהיג המיעוט הגופני היה המום "היצאת מדעתך? אנחנו שומרים עליכם, לא אתם עלינו. אנחנו יוצאים ומחרפים נפשנו אל מול השודדים, ואתם? אתם יושבים בינתיים ומחממים ספסלים"

    המנהיג השני יצא מגדרו " אתם מגינים עלינו? אתה לא מתבייש? בלעדינו לא הייתה לכם זכות קיום על האדמה הזאת, שהובטחה לנו ע"י אלוקים, וניתנה בתנאי שנעשה את מצוותיו"

    מנהיג הגשמיים אמר לו אז "תראה, אנחנו עגלה מלאה, אנחנו נילחם עד טיפת הדם האחרונה, שלא להיכנס למדרשה. אז חבל, בא נראה מה אפשר לעשות"

    ישבו המנהיגים והחליטו שיהיה פטור גורף לכל מי שגופו אומנותו, שיעסוק בהגנה גופית על העירה.

    וכך חיו להם בשלווה שנים על גבי שנים, עד עצם היום ההוא.
    • תודה
    • חחח
    Reactions: דוד פרידמן השני, אלף אורות, צעיר בימים ועוד 10 משתמשים13 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    יכול להיות, אני לא בטוח.
  • 69
    • ר
    שיתוף - לביקורת לא יודע
  • רץ כצב //
    • סיפור אלגורי קצר
    באווירת ימי הפורים והחיוב עד דלא ידע.

    כל יום הייתי הולך עם אבא לגינה

    אני אתו

    היה לי טוב

    פשוט



    הייתי משתעשע כול היום בגינה

    עולה בסולם וגולש

    מסתחרר בקרוסלה

    עולה ויורד בנדנדה



    זו הייתה גינת שעשועים

    והייתי בה עם אבא

    כל הזמן



    כשטיפסתי בסולם

    הוא תמך בי

    שגלשתי בקול תרועה

    הוא אסף אותי לחיקו בחיבוק אוהב

    הוא נדנד הנדנדה

    והסתחרר איתי בקרוסלה

    והיה לנו טוב

    ביחד


    כל יום זה היה ככה

    כול היום



    מתי התחילו הדברים להשתנות?

    קשה לדעת

    עוד יום עבר

    ועוד אחד

    בהתחלה זה היה גרעין

    אט אט הוא צמח



    פתאום נהיו לי הגדרות על הגינה

    עליות

    ירידות

    סחרחורות



    פתאום התחלתי להבין

    צמח לי שכל

    ישר

    עקום



    גם באבא התחלתי להבין

    הוא איתי

    הוא לא איתי

    עכשיו הוא שמח איתי

    ועכשיו הוא כועס עלי



    כל יום היינו הולכים לגינה

    אני ואבא

    נהיה לי דעה בכול דבר

    טוב

    ורע



    גינת השעשועים הפכה למקום מאיים

    משהו שאני צריך להתמודד אתו

    לבד



    כי אני כבר מבין

    אני יודע



    הסולם ראשו בשמיים

    המגלשה יורדת תהום

    הנדנדה לא נותנת מנוחה לרגע

    והקרוסלה חתיכת סחרחורת



    כמה שידעתי יותר

    הגינה לבשה צורה מאיימת יותר

    המתקנים השתנו

    גדלו

    גבהו

    העמיקו

    עלו שמיים

    ירדו תהום

    ליבי הסתחרר



    ואבא

    ידעתי

    היה רחוק

    רחוק





    כמה זמן לקח

    כמה זמן

    עד שהתחלתי להבין שאני לא מבין



    כמה מכות השכל שלי חטף

    כמה מכות

    עד שהתחלתי לתפוס

    אולי אני לא יודע

    לא מבין



    בסוף גם זה קרה

    שורשים השרישו

    ואט אט

    אט אט

    צמחו



    לא יודע

    כלום





    זה עולם שלם

    הלא יודע הזה

    הולכים שם בלי סוף

    וחיים שם

    יש שם צמחים וחיות ומים

    הכול



    גם היום אני יורד לגינה עם אבא

    שם את ידי הקמוטה בידו האוהבת

    ואנחנו יורדים

    ביחד



    המתקנים בגינה משתנים

    כול הזמן

    אבל אבא לא משתנה



    קרב היום

    בו הכול יהיה אחד



    גם אז תהיה גינה ויהיו מתקנים

    כי ככה זה

    זה השעשועים של אבא



    למה?

    לא יודע



    אבל אני שמח מאוד

    מאוד
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: היי!!, לא ידעתי מה לבחר, בסטיאן ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 1K
    • א
    שיתוף - לביקורת הסרט התיעודי הראשון שלי
  • איש המילה הכתובה //
    • "סליחה על אי הנוחות הזמנית", נפתח המכתב שתליתי בכל בנייני השכונה.

    "עקב צילומים למטרה חשובה, אתם עדים לצוותי צילום שמסתובבים בשכונה ומתעדים במכולת, בקניון ובמגוון מקומות ציבוריים. לידיעתכם, המצלמות מתמקדות רק בדמות המצולמת ואינן מתעדות אנשים אקראיים. אם מי מתושבי השכונה ייקלט בטעות בעדשות המצלמה, דמותו תיטשטש או תימחק בעריכה

    בברכה ובתודה על סבלנותכם, שכנכם איש המילה הכתובה"

    את המכתב הזה נאלצתי לנסח, לאחר אין-ספור תלונות שזרמו אליי מתושבים מאז שהתחלתי להסתובב בשכונה לצד צוות צילום.

    מהרגע הראשון שמתי לב שנוכחות המצלמות מטרידה את כולם וממש התביישתי, אבל לא עמדה לרשותי הפריווילגיה שלא להפיק את הסרט הזה.

    אחזור איתכם מעט אחורה, כדי שתבינו למה החלטתי באמצע החיים להפיק סדרה תיעודית.

    העובר ושב שלי נקלע למצב אנוש, הוא מורדם ומונשם ולא מתקשר עם נושיו מזה כמה חודשים. הבנקאים לא נותנים לו הרבה סיכויים לשרוד, אך המליצו לי בכל זאת לפנות לפרופסור-יועץ כלכלי שמתמחה במקרים קשים במיוחד.

    הפרופסור היה מאוד מודאג כשהביט בנתונים העגומים, יישר אליי מבט חודר ומבשר רעות ואמר, "תקשיב, המצב לא טוב בכלל. אנסה לעשות הכול כדי לעזור לך, אך קודם כל תצטרך חודש שלם לעשות 'תיעוד הוצאות' בעקביות, רק אחר כך ננסה להתקדם", סיכם ושילח אותי לדרכי.

    לקחתי את המשימה החשובה ברצינות, והתחלתי לעשות 'תיעוד הוצאות' מושקע ביותר, כשאני מגייס צוות צילום מנוסה כדי לתעד את אשתי בכל קניותיה.

    כשהכול היה מוכן וערוך לתפארת, הזמנתי את היועץ הבכיר להקרנת בכורה עולמית של הסרט התיעודי שהפקתי ברוב עמל.

    הוא ישב מול המסך בהלם טוטאלי, כאילו שהוא לא רואה 12 תיעודי הוצאות שכאלה מדי יום. כנראה שההלם שלו נובע מההתפרעות של אשתי עם האשראי כפי שעולה מהסרט, כך חשבתי לעצמי.

    ההלם שלו החמיר פי כמה, כשהשקופית המסכמת הופיעה על המסך בסוף ההקרנה:

    סך כל ההוצאות: 16.300 ₪,

    סך עלות הפקת תיעוד ההוצאות: 179,000 ₪, לא כולל מע"מ ומשכורת הולמת למפיק הראשי.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: רו"ח מתמחה, השנונה..., עו''ד ורו''ח ועוד 94 משתמשים97 //
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אני מאוד מעריך את המילים המעודדות האלה. לא יודע אם מחר בבוקר, אבל אולי יום אחד הם יפעלו את...
  • 492
    • כ
    שיתוף - לביקורת לא חייב לצחוק... [ר' נוחעם לא מוותר על הבדיחה]
  • כותב השורות //
    • זה כבר חצי שנה שר' נוחעם מחכה בסבלנות עם הבדיחה שהוא שמע בבין הזמנים אב אשתקד.

    הבדיחה הזו הגיעה אליו ממש כמו עמלק 'בדרך'...
    באמצע הנסיעה דרומה לאזור ים המלח, ר' נוחעם היה שקוע בסדר הלימוד היומי, אך אוזניו שמעו גם שמעו את אחת הבדיחות הטובות שהוא שמע אי פעם.

    אז, הוא לא העלה בדעתו להעלות על דל שפתיו אף לא זיק של חיוך! לא כל שכן גיחוך הנשמע לאוזניו, לא כל שכן צחוק מתגלגל...
    היו לו מספיק סיבות טובות להימנע מלממש באותו רגע את 'זכות הצחוק' המוקנית לו על פי חוק האדם וחירותו
    הן מהבחינה ההלכתית שמנעה אותו מלמלא פיו שחוק שהרי 'משנכנס אב ממעטין בשמחה' - עד להודעה החדשה... כמנהג העולם.
    אך גם מבחינה לאומית הרגיש ר' נוחעם שלצחוק זה 'פאסט נישט!'
    עזבו את זה שבמקום לנסוע לטייל הוא היה יכול ללמוד ולהתפלל להצלחת החיילים המשתתפים בלחימה
    מעבר לזה, רק מלהיזכר בחטופים המעונים במנהרות בעזה יורד כל החשק מלצחוק, תהיה הבדיחה טובה ככל שתהיה.
    ואף שר' נוחעם ו'לאומניות' הם דבר והיפוכו, 'הומניות' לדבריו איננה 'לאומניות'.

    וזה לא שר' נוחעם לא יכול היה למצוא היתרים ש'יקלו ראש' בעניין.

    למדן כמו ר' נוחעם יכול לטהר כל פאנצ' מצ'וקמק בק"נ טעמים.
    הוא גם יכול היה למצוא פתרונות הלכתיים כדי לצחוק, כמו למשל – לצחוק בשינוי עם לשון בחוץ או אם אצבע בתוך הפה...
    הוא יכול היה לנהוג כהמקילין צחוק בריחוק ד' אמות מהמקום שבו נאמרה הבדיחה, או כהשיטות המתירות בדיעבד באופן שהיה שיהוי זמן של יותר מכדי דיבור בין הבדיחה לצחוק, ותולין לומר שהצחוק איננו מחמת הבדיחה אלא מחמת רפלקס' או טיק או סתם עייפות...

    אך מדקדק במצוות כר' נוחעם לא מחפש להקליל את החיים, שהרי 'אם בא לידך איסור שמחה אל תחמיצנו'...

    ר' נוחעם שמע את הבדיחה כמאזין לפי תומו והבטיח לעצמו שמכיוון ובכל זאת גלגל הקב"ה לאוזניו את הבדיחה הזו, ומאחר והיא אכן בדיחה שיש בה 'שיעור' צחוק מספיק גדול שגם תלמיד חכם כמוהו יסתפק בו, עליו לחכות עם הבדיחה עד לראש חודש אדר הבעל"ט ואת ה'מרבים בשמחה' הוא יפתח עם צחוק מתגלגל בן חצי שנה...

    והנה בא ראש חודש אדר. סוף סוף יכול ר' נוחעם לשחרר את הצחוק הכלוא שהוא מחזיק בבטן כבר חצי שנה.

    דא עקא שראש חודש אדר השנה חל ביום שישי - לא זמן מוצלח כדי להרבות בו בשמחה, יש קניות על הראש, בישולים, בלגן בבית עם הילדים.
    שבת? שבת היא יום שמחה בלי קשר לחודש אדר, אז לא מועיל להרבות בה בשמחה מאחר ואין היכר ששמחים בגלל חודש אדר.
    משכך הפור נפל על יום ראשון בבוקר לאחר התפילה שהייתה בכובד ראש כמובן...

    מייד לאחר התפילה ברגע שבו ר' נוחעם היה אמור להתפוצץ מצחוק
    ר' נוחעם נעמד, שתי ידיו כיסו את פניו
    ולפתע נזעק בקול קורע לב –

    אוי ריבונו של עולם! תעזור לי, אני לא זוכר את הבדיחה?



    מעניין לעניין באותו עניין... [רק הפוך]
    פעם ישב ר' נחמן עם חסידיו ודיבר בשבח מעלת השמחה ועל כך שלכל אחד יש דבר מה שהוא יכול לשמוח בו, איזה מעשה טוב, איזו נקודה טובה.
    תוך כדי הדברים פנה אליו אחד מן החסידים ואמר לו – רבי, התבוננתי היטב בעצמי ואין לי במה לשמוח, אין שום דבר בחיי שיגרום לי להתעורר לשמחה!
    ר' נחמן פנה אליו ואמר לו – האם מתי שהוא בהמשך החיים יהיה לך על מה לשמוח?
    אותו חסיד השיב בחיוב – מן הסתם רבי, יהיה לי מתי שהוא סיבה טובה לשמוח.
    ומה בכך, השיב ר' נחמן, אם תשמח כבר עכשיו על חשבון אותה סיבה, תיקח 'הלוואה' העיקר שתהיה בשמחה!
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: איש פנינים, Y.dj, אש קודש! ועוד 41 משתמשים44 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    קטע פשוט מעולה!!! אחד המצחיקים. :ROFLMAO: :ROFLMAO: :ROFLMAO:
  • 62
    • ח
    שיתוף - לביקורת נסים נסתרים
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    קורים הרבה דברים, קורים לנו כל הזמן נסים.

    אלא שאין בעל הנס מכיר בנסו.

    נס הוא שינוי גדרי הטבע – אבל לא תמיד השינוי הוא דווקא לפי מה שלנו נדמה כטוב.

    אכן, השתנו סדרי הטבע.

    נס הוא מסר שמימי, הוא מספר לנו למה הוא נשלח, ואם נהיה קשובים נבין מה הוא בא לומר לנו.

    ההשגחה עלינו היא פרטית וככל שאנחנו רואים את פרטי ההשגחה אנחנו יכולים להתפעל ממנה וללמוד עליה.

    אבל אנחנו, לא תמיד, מתעמקים בעומק הנס וגם שוכחים אותו, ההרגל עושה את שלו, והחלק הטבעי מסתיר את החלק העל טבעי.

    ועדיין אנחנו לא יכולים שלא לראות את הנסים הבלתי יאמנו שמתרחשים אתנו בתקופה זו.

    ויש גם את המהלך הכללי.

    מהתחלה של פריצת החומות, של שבר גדול, שאף הוא לא היה טבעי כלל, משבויים רבים בידי כוחות הטומאה, אנחנו לאט ובהדרגה מקבלים אותם בחזרה לכוחות הקדושה.

    תוך כדי בירור שמקומם כל יהודי באשר הוא החל מהתייחסות העולם, והמשך בהתייחסות של גורמים במערכת הישראלית.

    הבירור הזה זו הצהרה ברורה מאוד של כל אחד ואחד לאן הוא משתייך ומה הוא בוחר לראות.

    כשמנכ"ל האו"ם אנטוניו גוטראש מבקש סיוע הומניטרי לטובת תושבי עזה, הוא אומר: אני לא רואה פה יחס הדדי, אין פה משא ומתן, אתם צריכים לדאוג לאוכלוסיית עזה בלי לקבל בתמורה חטופים.

    במילים אחרות כשאתה מר גוטראש, מבקש סיוע הומניטרי אתה טוען שאין צורך לשחרר חטופים, כי הרי אם חמאס היו משחררים אותם, הם היו מקבלים את הסיוע ההומניטרי.

    כשבג"ץ בארץ מבקש מהמדינה להשיב על עתירה על תנאי הסיוע ההומניטרי הוא שוב חוזר על אותה הטעות, אבל כאן כשמישהו מבפנים דואג יותר לאויב שלך שגזל ממך אחים אתה שואל את עצמך הלנו הם או לצרינו?

    אם עדיין לא הבנתם את המסר של בורא עולם, שדאג להשמיד את נאסארללה

    דאג להשמיד את סינואר באופן מבזה ומשפיל, תוך כדי שהוא מנופף בזרועו, שלא ברור אם היא הזרוע הצבאית או הזרוע הארגונית.

    שדאג לסנוור את עינם של אנשי חיזבאללה בלבנון.

    המסר של בורא עולם שצועק מכל נס ונס שמתרחש אני מגן ושומר עליכם מפני אויבכם.

    כשאוטובוסים לא התפוצצו, על איש, זה הזמן להבין שיש יד מכוונת מלמעלה את כל השעונים.

    כשכדור לא פגע בנשיא טראמפ בגלל תנועת ראש קטנטונת, בהבדלים של מילימטרים, זה הזמן להבין שלכל כדור יש כתובת מדויקת.

    כשחוזר שורד השבי אלי שרעבי שמשתף בראיון מצמרר על כך שלא היתה בו אמונה עד שנחטף, או מדויק יותר לומר היתה גם היתה, והיא התגלתה וזהרה במחשכי מנהרות החמאס ברגעים קשים מנשוא.

    כשעיני כל עם ישראל נשואות אל החטופים שעדיין שם בשבי, ומייחלות לראותם שבים חיים ושלמים להצטרף אל אחיהם אשר כבר שבו.

    כשיש משפט לישראל עם נכרי, כדאי לערוך אותו בחודש אדר שאז המזל מתגבר לטובה, ולנו בורא עולם יש משפט עם אומות העולם בכלל, ואם זרע עמלק בפרט.

    והרי עיננו נשואות אליך, אבינו עד שתרחם עלינו ותוציא כאור משפטינו.

    ביום הפורים שכיפורים כמותו.

    שנזכה לרגע שנשאל את דודינו: "מדוע אדום לבושך?

    ולא מיין האדים.

    השפל הושפלנו עד דכא, ואלוקים יבקש את נרדף.

    כשם שעשית עמנו נסים כן תמשיך ותראה את כוחך, יוודע בגויים לעיננו.

    ועם ישראל ישורו מראש אמנה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: היונגערמאן!!, להאמין ביכולות שלי, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 186
    • א
    שיתוף - לביקורת דו-שיח של חירשים
  • אינפרא //
    • -“את יודעת שאתמול היה האירוסין...”

    -“של אחותך? אחותך התחתנה?! מזל טוב! זה כל כך מרגש!”

    -”בכלל לא!”

    -”זה לא מרגש?! את לא נורמלית! אחות ראשונה והאחות לא מתרגשת! איך זה הגיוני בכלל?”

    -”התרגשתי, אבל...”

    -”מה אבל? את קולטת בכלל? או שאת בסך הכל לא אוחזת? אני שאחותי התחתנה איך התרגשתי! נכון, זה קצת עצוב שפתאום היא תעזוב את הבית, ותראי אותה רק לעיתים רחוקות. ובכלל, נכון שעכשיו יש את הסבב המטורף של הקניות לחתונה, וברור שעכשיו התקופה תהיה פחות נוחה, אבל עדיין...”

    -”בכלל לא נקנה שום דבר, מה לקנות? אה, נקנה שמלות ואולי עוד כמה דברים נחוצים, אבל זה ממש לא כזה מסע קניות במירוץ נגד השעון... מה כבר קונים?”

    -”מה??? אתם לא תקנו שום דבר? ומה יהיה בחתונה, הכלה תלבש את השמלה, ומאיפה הפאה? וכל השאר? את יודעת כמה דברים קונים? אני עוד זוכרת את אמא שלי עם כל השקיות... והשבע ברכות שאחר כך... וגם צריך כל כך הרבה פריטים! את לא נורמלית! זה בכלל לא יתכן! בטוח שאמא שלך תקנה! מה את חושבת? שלחתונה ולשבע ברכות תלוו מהשכנים? מעולם לא שמעתי דבר כזה! תחשבי: רק כל הבגדים לכלה צריך ללכת לקניות לא מעטות... פלוס שמלות לכן לחתונה ואולי גם לשבע ברכות, אין לי מושג איך זה אצלכם... מה? הדודות שלך יקנו? מי יקנה? את חייבת לקלוט שאין שום סיכוי בעולם שלא קונים כלום! רגע! את בכלל שמעת את אמא שלך אומרת? אולי הבנת לא נכון? אני בטוחה שגם אחותך קנתה המון דברים! את יודעת מה? תשאלי את אמא שלך! היא בטוח תגיד לך שקונים! את כנראה קצת התבלבלת...”

    -”אני דווקא חושבת שאת התבלבלת... אנחנו נקנה אולי איזו שהיא מתנה יפה, אבל לא יותר מזה! ובכלל מה כבר קונים לחתונה של בת דודה שנייה???”
    • חחח
    • תודה
    Reactions: פניני ריין, ה' תמיד עוזר, אוראל סולטן ועוד 19 משתמשים22 //
    0 תגובות
  • 234
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת סוללה חלשה
  • צביה ר. //
    • יש ימים שאני מרגישה בהם כמו מכשיר טלפון ישן.

    עם אור ראשון הסוללה שלי על מצב 100% טעינה, מזיזה אותי ממקום למשנהו וממשימה לרעותה בקצב שלבטח היה מנחית לי בתיבת הדואר דו"ח מנופח בגין עבירת מהירות.

    אבל בחלוף שעה – בלי שום סיבה נראית לעין – הסוללה צוללת באופן חד וחד משמעי ל-20%.
    אני מרגישה את איברי הולכים וכבדים, מתמגנטים באופן בלתי רצוני אל השקע האהוב בספה.
    בדרך אל עמדת הטעינה – מוסיפה לי קפה חזק, מצרפת קוביה או שתיים או עשר של שוקולד – וזה בהחלט עובד. אני עובדת. אפילו במרץ. שעתיים.
    אחריהן הסוללה מהבהבת באדום עצבני.

    הפעם בוחרת בעמדת הטעינה בחדרי, שם בין הכרית לשמיכה ובעיניים עצומות – מובטח מאגר אנרגיה עוצמתי שלבטח יספיק לי עד שאוכל שוב להתחבר אל העמדה, אי שם באישון ליל.
    מוסיפה בדרך עוד כמה פולסים של שוקולד מריר, מה שבטוח בטוח.

    קמה טרוטה כדי לגלות שהאדום העצבני עודו מהבהב בהיסטריה.

    אין ברירה. עוברת למצב "חיסכון באנרגיה", מנסה להאריך חיי סוללה.

    ממקומי בשקע האהוב המקבל כל אדם בסבר פנים מטביעות ורכות- אני מחלקת הוראות קצרות, עונה ב"כן" ו"לא", ובעיקר ב"לא עכשיו", מצמצמת תנועות למינימום ההכרחי, ומתכנתת את העיניים למצב שינה (לראות את הבלאגן מסביב ירוקן לי את הסוללה סופית, לא חבל?).

    ביחס הפוך אלי – הילדים כמו מכשיר טלפון חדש מהניילונים, מקפצים סביבי ועלי באנרגיה בלתי נדלית, בלי הלימה לעובדה שהפעם האחרונה שפגשו עמדת טעינה היתה טרם עלות השחר.
    נראה שככל שהסוללה שלי צועקת הצילו אדום וגוסס – כך הולכת הסוללה שלהם ומתמלאת. אם חשבתם שאין דבר כזה יותר מ-100%, תחשבו שוב. יש כמה וכמה דברים כאלה, והם עסוקים כרגע במלחמת כריות סוערת.

    "אמא, למה את ישנה? בכלל לא לילה", שואלת אותי סוללה מלאה קטנה ואנרגטית.

    לכי תסבירי לה שאת דגם ישן והסוללה כבר לא משהו, ושאם ממש אכפת לה – שתלך במטותא להטעין את עצמה עד מחר בבוקר ותיתן לך להיטען בשקט.

    את לא תסבירי לה את כל זה, כי המכשיר שלך כיבה את עצמו ושקע בתנומה.
    אין אפשרות לקבל שיחות.
    אין אפשרות להוציא.
    נמשיך מחר.
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אש קודש!, ללי99, ת.עקבי ועוד 18 משתמשים21 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    סבתא חביבה
    מעולה
  • 384
    • א
    שיתוף - לביקורת הכל בראש! (חוץ משיער...)
  • אשר צ'סקו //
    • 'השלישי לשמיני אלפיים עשרים ושלוש'!

    זה היום הרה הגורל, בו קמצתי את אגרופיי, דפקתי בעוז על השולחן, והכרזתי בתקיפות ובפאתוס: "לעולם לא עוד!" כלומר, לא עוד אתן לנשירת השיער שתקפה אותי, להלך עלי אימים ולקרח בי כרצונה!

    לשעירים שבינינו שאינם מבינים על מה המהומה, הרי לכם ציטוט מוויקיפדיה:

    נשירת שיער - תהליך המוביל להתקרחות. מצב בו זקיקי השיער נחלשים וגורמים לשערות לנשור טיפין טיפין לכיוון הרצפה.

    ואם זה לא מספיק, אזי -

    קרחת – (בלעז alopecia, אלופציה.) סיום תהליך הנשירה. מצב בו המצח והגב מתחברים! מצב זה אינו מסכן חיים, אך יש בו משום פגם אסתטי. הקרחת אופיינית בעיקר בקרב בני הגיל השלישי והרביעי.

    אז זהו שאין לי שום דבר אישי נגד קרחת, להיפך, אני בעד קרחות באופן כללי, אני חושב שזה דבר מוסרי וראוי,
    אלא שפססס'... בנוגע אלי אני לא הכי שלם עם זה...
    בכל זאת טרם חגגתי 30 ומרגיש לי לא מכובד שצעיר חסר ניסיון כמוני, יידחף למגרש הקשישים ויתהדר בקרחת הגדולה עליו בכמה רמות.

    מה גם שתהליך נשירת השיער, מלווה בהמון עגמות נפש. כמו - 'אי היכולת להשתתף באירועים חברתיים הדורשים הורדה זמנית של הכיפה'. (לדוגמא, ללכת למקווה. להתארח עם שינה בחג הסוכות. וכד') וכן פרצי ההתלחשויות הנשמעים כל אימת שאני עובר.

    על זאת באה הכרזת המלחמה. ואכן, מאותו הרגע, עזבתי הכל והקדשתי את חיי לשימור הטוב המתבדר הזה, ההולך ונעלם...

    *​

    לא אלאה אתכם בתיאור הקרבות, רק אציין כי בחודש הראשון ללחימה ביליתי זמן רב תחת הברז. השתמשתי בכל אמצעי החפיפה הקונבנציונליים שהיו ברשותי (והבלתי קונבנציונליים שהשגתי בחשאי...). הדבר אמנם גרם לזעזוע מוח קל, אך לא תרם למטרה שלשמה חפפתי.

    השיער מאן לצמוח, הפוני הלך והתרוקן, חלקים מהגוף שלי מתפזרים על הרצפה. הבנתי שהזמן פועל לרעתי ואני חייב לפעול מהר.

    השבועות הבאים היו סיזיפיים וקשים מנשוא. יום יום הייתי עומד תחת השמש הקופחת כשראשי משוח בשמני מרפא.
    עמדתי על ראשי מספר פעמים ביום (ואף מספר פעמים בלילה...).
    עליתי להשתטח על קברו של בן גוריון.
    מדי בוקר בלעתי 3 כפות חילבה (מחזק את הפיגמנטים)
    ובשיא השריתי את קרקפתי במי סלק כחצי יום.

    דבר לא קרה!

    קשה לתאר את הפחד המציף את האדם, עת הוא מבחין כי מפלס המצח שלו עולה במידה ניכרת, ואין לאל ידו להושיע.

    משום מה אנשים החלו לעזור לי עם השקיות ולדבר אלי בקול. או אז התחלתי להתמקד בפעולות ההסוואה.

    ראשית, לוויתי פוני מהשיער שמעל האוזניים. זה היה די מוצלח. אך כשהחוב גדל, כבר לא יכולתי לזה. על כן נכנסתי לחנות תשמישי הקדושה, רכשתי כיפה גדולה עם נוכחות, כזאת שמכסה את הראש היטב ויצאתי לרשות הרבים כאחד האדם. (שכן מהיכן להם לדעת שאני מסתיר משהו מתחת למגדל הבד שמעלי.)

    ככל שחלף הזמן, חזר אלי הביטחון עצמי אודות לכיפה שהסתירה את מגרעתי העצומה. על כן הקפדתי על חבישתה מאד. בימים סוערים אף הייתי נעזר בנעצים כדי להדקה לראשי ולמנוע מבוכה. (הרי "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני פדחתו ברבים...")

    וכך חייתי באושר ובאושר עד עצם היום הזה - שבו קפצתי הביתה לנוח צהריים ושמעתי ילד חמוד צועק לחברו: "אני מחכה לך ליד האוטו של הקירח".

    רבותי,

    הבנדיט עמד ליד האוטו שלי (!!!!!)

    אילו רק היו לי שערות, לבטח היו סומרות כנחש קוברה ומזדקרות מעלבון ועצבים.

    לא ליד האוטו של האב המסור!
    לא ליד האוטו של השכן הנחמד!
    גם לא ליד האוטו של מי שגומר את ספר התהילים אחת לשבועיים ושהיה הראשון לתרום לריהוט החדש של בית הכנסת...!
    הוא מחכה ליד האוטו של ה-ק-י-ר-ח!!!

    היו אלו רגעים קשים....

    - "אבל מצח גבוה זה מרשים" - ניסתה אשתי לעודד משראתה את מצוקתי.

    - "לא כשהוא יותר גבוה ממני" – דחיתי את הטענה ביעף וקמתי לחפוף מחדש...

    למחרת כשעלעלתי בפרסומים השונים אודות השתלת קרקפת בטורקיה. צדה את עיני ידיעה מרעישה.
    הייתה זאת תמונתו של הנסיך הבריטי – וויליאם.
    והרעש הגדול היה העובדה - כי הדוכס מקיימברידג' הינו קירח!!!
    במילים אחרות: "אין בעולם שום מזור למצב האצילי הזה שנקרא נשירה/ קרחת".
    כי אם היה כזה, לבטח היה יורש העצר (האהוב עלי) משתמש בו ומבטיח לעצמו שיער רב.

    מצד שני, למרות קרחתו הגזעית של האדון, נתיני ממלכתו אינם בוחלים בלהעריצו ולעלותו על נס. (ואף קוראים לצאצאיהם כשמו.)

    היה זה יום חג בעבורי, שכן אין שמחה כהתרת הספק שמא יבוא יום ואחזור לימי עלומי מלאי השמש והתלתלים...
    הדפסתי את מושא הערצה על קנבס (בגודל טבעי) ותליתי מעל מיטתי. משהו בתוכי לחש לי – "אם וויליאם יכול, גם אתה יכול"!

    עוד באותו ערב למדתי, כי שני צדדים לקרחת. ולראשונה גיליתי את הצדדים היפים שבה.
    שכבתי בשקט במיטתי, עצמתי עיניים, הקשבתי בעונג לרחשי השערות הנושרות על הכרית והרהרתי בחסד שנעשה איתי -
    יותר לא אקום בבוקר ואגלה כי קבוצת שיערות סוררת, קופצת בעקשנות נגד כיוון צמיחתה...
    נגמר לבזבז את הזמן על שמפואים וחפיפות, כל שאני צריך זה להעביר מגבון וזהו...
    בעיני רוחי דמיינתי את עצמי חולף על פני המספרה, כשבידי חופן מטבעות ובליבי שמחה לאיד...

    והכי חשוב – "לעולם לא אסבול יותר מנשירת שיער"!!!


    ימותו הקנאים!



    (לעוד מבית היוצר -
    טובים השיניים)
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, איש פנינים, הכל כבר תפוס ועוד 39 משתמשים42 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    וואיי, כתיבה מהממת!!! חחחחח ההקצנה הזאת פשוט טובה!! וכל תיאור מוסיף יופי נשמע כמו נוסחה בסגנון...
  • 443
    • א
    שיתוף - לביקורת טובים השיניים...
  • אשר צ'סקו //
    • אומרים שהטוב שברופאים סופו לגהינום. ובכן, אני מעדיף שלא לחשוב היכן יבלה ד"ר שוורצקוף לאחר המאה עשרים שלו. דבר אחד בטוח, זה לא יהיה מקום נחמד. ו..עוד משהו, זה לא עוד הרבה זמן...

    השאלה היא לא מדוע הקשיש החליט לנסות את כוחו בטיפולי שיניים חרף העובדה שהוא מעולם לא למד רפואה (בלי קשר לַדמנציה), אלא למה דווקא אני הייתי זה שהקריב את שיניו על מזבח כוונותיו הטובות.

    הכל התחיל כאשר אביו יואל, שהיה רופא מפורסם, שכב על ערש דויי אי שם בהונגריה שלפני המלחמה ובכוחותיו האחרונים פנה לבנו יחידו אמנון ולחש לתוך אוזנו "אתה ההמשך שלי". אך עוד בטרם הספיק לתת הסבר לכוונתו, נפח את נשמתו בקול שיעול חרישי.

    אמנון, שלא היה המגבון הכי לח בחבילה, אך היה צעיר ונמרץ, ראה בדברי המת האחרונים צוואה קדושה, וכבר למחרת השבעה, כשהוא מצויד בברכתו של אביו, החיש את פעמיו לעבר הקליניקה המיותמת ובתחושת שליחות נכנס תחת חלוק המנוח, שהיה דרך אגב, גדול עליו (פיזית) בכמה מידות.

    בן ממשיך את דרך אביו. אין ספק שבקונסטלציה אחרת הסיפור יכול היה להיות מרגש ואף להמשיך בטוב. אך בקוריוז שלנו, דברים החלו להשתבש, שכן שוורצקוף הבן כאמור, מעולם לא למד רפואה. יותר מזה, הוא בעצם לא למד כלום.

    הימים חלפו, עם הכרזת המדינה אמנון העפיל לארץ ופתח קליניקה משלו, לא נפרט את הקורות בה במהלך השנים, וקרו דברים... אך זה צריך להיאמר, ד"ר שוורצקוף, שהזדקן בינתיים, אף פעם לא הצליח לתת מזור למטופליו הכאובים. אך חזקה עליו צוואתו של אביו ולמרות תחנוני מקורביו המשיך בשלו. לתפארת המורשת המשפחתית.

    מטופליו, (3 במספר, השאר נפטרו.) נהנו מיחס חם ולבבי, ואחת לכמה חודשים היו פוקדים את מרפאתו לריענון והברקה של לסתותיהם התותבות.

    הסיפור שלי מתחיל לפני שבוע ימים, חשתי כאבים באחת משיניי הטוחנות, וכדייר די חדש בעיר ביקשתי מאשתי המלצה על רופא שיניים מקצועי. היא מצידה לא חשבה פעמיים ומיד הפנתה אותי לחבר הרופא של סבה, שאמנם מבחינתה היא לא מכירה אותו אישית אבל הסב מנצל כל הזדמנות להזכיר אותו ולדבר בשבחו. וגם שהוא הרי עלול להיפגע במקרה ואטופל אצל מישהו אחר.

    כך או כך, כבר באותו היום התפרקדתי לי על כסא המטופלים. אמנון מצדו שהה באותו הזמן מעבר לדלת המסומנת ב'WC' וביקש שאמתין משהו עד שיצא. אני מצדי בהיתי בחלל החדר ושמחתי בתור המהיר שנפל בחלקי.

    ככל שעבר הזמן והד"ר בושש מלהופיע, נפל בליבי החשש שאוסף אביזרי הווינטג' שהיו פרוסים לצידי, לא נמצאים שם בשביל הקישוט, אלא הם הם כלי העבודה של חברו הטוב של הסב. החשש התחזק כשהבחנתי בעשרות פנקסים בלויים מסודרים על המדף, מחשב לא היה שם.

    ברגע הזה הדלת נפתחה והחשש הפך לאמיתי מתמיד. בפתח עמד ישיש רועד וחייכן, ושאל אם אני הוא הנכד של סבי. ואני בחוסר אסטרטגיה מוחלט עניתי שכן, ובכך מנעתי לעצמי את האפשרות לנוס מהמקום...

    הרבה ברירות לא נשארו לי, קיוויתי לטוב וקמתי לתמוך בו בדרכו לכיסא.

    הטיפול עצמו התחיל סביר, כבר בדקירה הרביעית הוא הצליח להחדיר בי את המחט ולהרדים לי באמצעות ליטר חומר את כל פלג גופי העליון. יש לציין שמאז לא הרגשתי כל כאב. בעצם, לא הרגשתי דבר. גם לא את ריח הנפטלין.

    וכך, כשאני מורדם ומונשם, הוא התבונן ממושכות בתוך פי וקבע שהוא מסופק אם המצב דורש טיפול שורש או שיספיק לי סתימה רגילה. כשהוא שאל לדעתי בנידון, עניתי לו שאני לא יודע כי אני לא רופא - אבל אני מעדיף שלא יעשה לי טיפול שורש אם זה לא הכרחי.

    האירוע כולו בא אל קיצו כשהוא תפס את הצבת בשני ידיו ומלמל לעצמו שאין שמחה כהתרת הספקות...

    דקה לאחר מכן כבר הייתי בחוץ. ונכון. נכון שמאז אני מחייך עם פה סגור, ונכון שמאז אני לא אוכל מוצקים, ונכון שעדיין לא חזר לי חוש הריח, וגם נכון שחסרות לי שתי שיניים טוחנות בפה (הוא בטעות השתמש בצבת הרחבה).

    אבל יש ל סבא. ויש לי איתו יחסים טובים.
    • חחח
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: המהר"ל מפרוג, Y.dj, במקום כהן ועוד 45 משתמשים48 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    A
    Ayala10
    וואיי פשוט קטע קורע מצחוק!!! ה' ישמור....
  • 129
    • ללמוד לכתוב
    שיתוף - לביקורת הסיוע הופסק!
  • ללמוד לכתוב //
    • "שמעת? הוא הפסיק לגמרי את הסיוע!".

    "באמת? אבל איך יהיה להם מה לאכול?"

    "פחחחח, נראה לך שזה מעניין אותו?"

    "מה, לא מעניין אותו שלתינוקות רכים לא יהיה מה לאכול?"

    "בטח, יש לו לב אבן. כל מה שמעניין אותו זה רק שהחרדים יתגייסו".

    "לא הבנתי, מה הקשר בין זה שביבי החליט להפסיק את הסיוע לחמאס לזה שהחרדים יתגייסו?"

    "לא הבנת אותי, אני דיברתי על גיל לימון, שהחליט להפסיק את המימון למעונות לילדי אברכים!!!"
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: שם משתמש: נחוץ, מ. ש, מזוקק שבעתיים ועוד 11 משתמשים14 //
    0 תגובות
  • 495
    • ח
    שיתוף - לביקורת שואב - שוטה
  • ח.ד. וחלק //
    • בס"ד

    סיפור ששלח לי ידידי חיים (שם בדוי כמובן, השם האמיתי הוא משה):

    אז כן, גם אלי זה הגיע בסוף.
    לאחר ששמעתי אי אלו דיבורים על מוצר כלשהו שיחליף את הרעה-חולה הקודם, הנקרא בצדק 'איי רובוט', הייתי בטוח שסופו יהיה כמו זה האחרון שברי הדעת שבאנשים ראו את הזוועות שהמוצר הזה הביא על האנושות והוציאו אותו במהרה מהמודעות שלהם.

    אבל לא. מהר מאד נוכחתי שיש דברים של ממש במוצר הזה, ואת זה שמעתי, כמובן, מנוו"ב שישבה ופירטה לי אחת לאחת את מעלותיו של 'הדבר המדהים והחדשני הזה'..

    וכך, מול הפצרות חוזרות ונשנות, נאלצתי להתקפל. דבר שלא קרה לי מעודי, אלא שכאן זה כה היה חשוב לה, עד שהיא השתמשה באיום של "או שקונים את זה או שמהיום אתה שוטף את הבית!". זה כבר היה מכשול בלתי עביר מבחינתי, ונאלצתי, כאמור, להיכנע.

    וכך מצאתי את עצמי מוציא אלפי שקלים, טבין ותקילין, על משהו מיותר לחלוטין ומטה, זאת מבלי שנזכיר את החור בבנק מה'בוגבו' היוקרתי שהייתי מוכרח לקנות כי 'אם לא קונים בוגבו, אני לא אראה את פניי רגע אחד בחברת עגלה אחרת!'

    אה, וזה עוד היה בהנחה של קבוצה. מה זה אם לא מגוחך? הנחה של אלפית האחוז מתוך סכום אסטרונומי, בהחלט שווה!

    אוקי, לא אלאה אתכם יותר מדי בצעקות ובשאר האירועים בתקופה ההיא, אבל בדבר אחד אהיה מוכרח להודות: מאז שהדבר הזה, הנקרא 'שואב-שוטף' נכנס הביתה - הכול השתנה!

    ואני מניח שתבינו לבד שאין מדובר במישור החיובי. המילה 'עצלן/ית' הפכה להיות מהנשמעות ביותר בבית ומחוצה לו (כך לפי שכני המסור שטרח לעדכן אותי בזאת), והווליום של הוויכוחים עלו דרסטית, דורסים ונדרסים כאחד.
    מה שכן - הניקיון היה פיקס! טיפת כתם לא הופיעה על שום מרצפת והברק חזר לרצפה המטונפת מאז הקמתה.

    כל זאת הספיק לשבועיים.
    כי שבועיים לאחר מכן חזרתי כהרגלי מהכולל, וברגע הראשון עלה בי חשש כי נעשיתי להוזה, יען לא הכרתי את ביתי שהפך את עורו ושינה את צורתו לבלי הכר!

    כתמים גדולים ומכוערים עיטרו את רצפות הבית, ריח חריף של אשפה-מעורבת-בקלמנטינה (שמקורו בנוזל מסוים שהגיע יחד עם השואב והיה כתוב על אריזתו 'חומר ניקוי') נדף החוצה וגרם לעוברים ושבים לסתום את דרכי נשימתם באימה, כל זה מלבד הבלגן העצום ששרר בבית והביא לכך שכל פסיעה שלי הובילה למפולת עצומה של צעצועים (במקרה הטוב) ובקבוקי קטשופ פתוחים (במקרה הפחות טוב בלשון המעטה) ישירות על ראשי ועל שאר חלקי גופי, כולל במקומות אסטרטגיים כמו ציפורן הזרת החבושה מציפורן חודרנית שהוצאה יום קודם לכן בניתוח מורכב עם אזהרה מאיימת מהרופא: 'על הזרת לנוח חודש עד שנה, כל תנועה לא נכונה תגרום לך לכאבי תופת איומים שתאמין לי - אינך רוצה להתנסות בהם לעולם!' (צדק הרופא, בהן צדקי!)

    עצביי איימו לצאת מכליהם ומוחי היה עסוק בסידור האיחולים והברכות שאמטיר בעוד זמן קצר על כל מי שיהין להתקרב לעברי, ואז נכנסתי למטבח.

    מה אגיד ומה אדבר, כל מה שקראתם עד כה היה כאין וכאפס לעומת המראה שנגלה לעיניי:
    גורם משמעותי ומרכזי מאד בבית, במקום להזדעזע כמוני או להגיד 'שלום' מעצבן כרגיל, פשוט ישבה בנינוחות על כיסא מטבח מזדמן ו----
    קראה ספר!!

    לא אתאר כמובן את מה שאירע ברגעים שלאחר מכן, היות ואת זה אפשר להשאיר לבית המשפט.

    קיצער, חושבים ש'שואב שוטף' יפתור לכם את הניקיון בבית, יסיר ריחות בלתי נעימים ויוריד כתמי-מסטיק מהמרצפות?
    תחשבו על זה פעמיים..
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: חנה שטרסר, בא יבוא, גולנים ועוד 19 משתמשים22 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.ד. וחלק
    חח, בהחלט! (הבוהן סובלת כרגע מהמכה שלשום מהשפיץ של המיטה, לכן הזרת היא זו שזכתה מן ההפקר...)
  • 290
    • ר
    שיתוף - לביקורת רועה
  • רץ כצב //
    • החתונה הייתה שגרתית למדי

    אוכל שגרתי

    מוזיקה קלאסית

    זמן של תחילת סעודת המצווה



    אנשים שוחחו זה עם זה, מנסים לגבור על רעש התזמורת



    אוכלים את יוקר המחיה

    שותים את מצוקת הדיור

    ומעבירים איש לרעהו יחד עם הסלטים

    אודות המקום בו מבלים הם מספר שעות ביום עקב קללתו של אדם הראשון




    ישב לו איש

    בשולחן שגרתי

    ובעוד יושבי השולחן מגלים יכולת מרשימה לגבור בקולם על האורגניסט

    ישב האיש ועשה משהו מאוד לא שגרתי

    הוא שתק



    אם היה אי מי מתבונן באיש המוזר

    היה שם לב שהוא נראה דווקא מבסוט מהחיים

    כמו לא אכפת לו כלל הנושאים הבוערים הנלעסים סביבו במרץ

    ואין לו דעה בשום נושא



    אבל למי יש זמן היום להתבונן?

    בפרט כאשר הכרעת שופטי השולחן קרובה מתמיד

    והדבר הנצרך כעת הוא לצעוק

    לרטון

    להשפיע



    עד שאחד מיושבי השולחן היה חשקו לאחד הסלטים

    ותוך כדי שביקש בקשתו ממיודענו האיש המוזר

    קלט איכשהו בתודעתו העמוסה שהלה ביישן יתר על המידה

    ושאלו בחביבות למקור מחיתו



    זיק פנימי נדלק בעיני המוזר

    כשפתח את פיו וקרא בקול



    "אני,

    אני רועה צאן"



    ובדיוק רגע ליפני שהאיש הכריז הכרזתו הלא שגרתית

    באופן שגרתי ביותר פסקה לכמה שניות קולה של התזמורת



    והרבה זוגות עיניים נתלו בהפתעה באיש שהיה נראה שגרתי לגמרי



    כמו תוהים היו היכן מצויים כעת עדר כבשיו

    הנמים הם את תנומת הליל בניחותא?

    ושמא ואולי השאיר הצאן מחוץ לאולם רק כמה דקות...

    ובעוד רגע ימלא החלל בפעיות רכות

    יתכן גם שיצטרף לו האיש תכף לבמת התזמורת

    להוסיף לכלי המכני קול חליל ענוג



    הכול נהיה פתאום מאוד לא שגרתי



    "יש לי שלושים תלמידים, צאן קדשים, ואני הרועה"

    הוסיף האיש לאחר כמה שניות, הזיק שבעיניו מתלקח והופך למדורה.



    אנחת רווחה כללית באולם.

    היה משהו באיש שאיים על האווירה

    כמו אמר משהו לא לעניין ובסוף יימצא הוא הכבשה השחורה...







    "אז אתה רבה בחיידר..."

    חייכו האנשים,

    חלקם לועגים בסתר לאיש שמנסה לשדרג מעמדו בכותרות שאין בהם ממש

    וחלקם מעריכים האיש שבמקום להגדיר עצמו בעבודה כה סטנדרטית מצא דרך נאה לשווק את עצמו

    בטח למד את זה באחד הקורסים הצצים היום כפטריות אחר הגשם.



    אלו וגם אלו שכחו מהר מאוד מהאיש והגיגיו

    את זיק האמת שבעיניו איש לא ראה

    ואיש גם לא חיפש

    החתונה חזרה להיות שגרתית



    רק הרועה שפרש בתשע וחצי מהחתונה שלא היה מחובתו להאריך בה

    כי מחר מחכים לו הצאן קדשים והוא רוצה להיות רועה נאמן

    ידע שזה אמיתי



    רבה בחיידר זה הכסף השעות והפנסיה

    האמת בעומק פשוט שהוא רועה צאן



    ורק כשהוא תפס את האמת הפשוטה הזאת הוא התחיל לחיות

    הוא נהיה רועה

    ואז התלמידים נהיו צאן

    והכמה שעות שהוא מעביר בכיתה הפכו מעבודה שוחקת ולא מתגמלת

    למרעה קסום ונהדר



    טוב לו להיות רועה צאן חי

    מכל עבודה אחרת נוצצת ככל שתהיה



    עבודה שלא שלו יכולה להביא

    כסף

    כבוד

    מעמד

    שיווק

    אבל הדבר הבסיסי ביותר שנקרא חיים

    זה יהיה לו רק עם הצאן שלו

    ושום דבר לא ישנה האמת הזאת



    אז אם העורך דין יבין שהוא משתדל להוציא צדק לאור

    המוכר פלאפל יתפוס שהוא מפנק יהודים בחומוס

    והמנקה רחובות כשישאל יאמר בבהירות פנימית שהוא מנקה הארמון של הקדוש ברוך הוא

    כל אחד יבין באמת במה הוא עובד ויחיה שם



    חוץ מעצם החיים האמתיים, אחד הרווחים המשניים שיהיו שבסעודת חתונה

    פחות יצטרכו פחות להיאבק בתזמורת

    פשוט יהיו פנויים לשתוק להקשיב ולשמוע את קול המנגינה הקסומה

    שמתנגנת ומתנגנת ולא פוסקת לעולם.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: מ. וויעדער, -רות-, BMiriam ועוד 26 משתמשים29 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רץ כצב
    אין רבה רע, יש רבה שרע לו, וזה כמובן לא רק במלמדים... זה סוג של גלגל שכל אחד שרע לו, בטוח שהוא...
  • 220
    • %
    שיתוף - לביקורת שִׁיר הַשִּׁירִים
  • %תמר% //
    • (למדתי בשביל השיר את כל פירוש שיר השירים, מקווה שמי שלא למד מבין.)

    וְעוֹד אַתְּ תּוֹהָה
    לֵילוֹת וְיָמִים
    זִכָּרוֹן בָּךְ
    כּוֹאֵב
    וּמַכֶּה.

    כִּי קוֹמָתֵךְ גָּבְהָה
    וְעָבְרָה בַּשָּׁנִים
    וְלִבֵּךְ
    עוֹד
    מְחַכֶּה.

    אַתְּ שׁוּלַמִּית
    וְעוֹדֵךְ אוֹתָהּ בַּת.
    נּוֹפֶלֶת
    וְעוֹד
    גַּם קָמָה.

    וְאַתְּ שֶׁהָיִית
    עִם אוֹתוֹ הַמַּבָּט.
    וְיָפְיֵךְ
    שֶׁגָּדַל
    הוֹי כַּמָּה.

    נָאֶה שְׂעָרֵךְ
    וְהָגוּן הוּא וְטוֹב.
    מַמָּשׁ
    כְּמוֹ
    אַרְגָּמָן.

    בַּשֵּׂעָר אוֹהֲבֵךְ
    גַּם קָלוּעַ. אָדוּק
    בִּפְתִיל
    הַזָּהָב
    שֶׁנִּטְמַן.

    יָפוּ פְּסִיעוֹתַיִךְ,
    בַּת מֶלֶךְ שֶׁאַתְּ.
    מְסֻיֶּגֶת
    גָּדֵר
    שׁוֹשַׁנִּים.

    צְלוּלוֹת עוֹד עֵינַיִךְ
    כִּשְׁעַר בַּת רַבִּים.
    בְּרֵכוֹת
    בְּחֶשְׁבּוֹן
    כְּיוֹנִים.

    וּבִשְׁלֵמוּתֵךְ
    מְלֵאָה אַתְּ וְעוֹד
    בְּךָ
    שׁוּלַמִּית
    נֶאֱמַר.

    וְזֹאת קוֹמָתֵךְ
    גְּדוֹלָה עַד מְאֹד.
    דָּמְתָה הִיא
    מַמָּשׁ
    לְתָמָר.

    שׁוּבִי עוֹד שׁוּבִי לְךָ
    בַּת אֲהוּבָה,
    שׁוּבִי
    וּבָךְ
    נֶחֱזֶה.

    יָפִית וְנַעֲמַת,
    אַתְּ בַּת שׁוֹבָבָה
    לְמַלְכֵּךְ
    שֶׁאוֹהֵב
    עוֹד מִזֶּה.

    "זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר"

    זֹאת קוֹמָתֵךְ
    נֶאֱמַר.

    "רָאִינוּ נוֹי קוֹמָתֵךְ בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת הָיוּ כּוֹרְעוֹת וְנוֹפְלוֹת לִפְנֵי הַצַּלָּם,
    וְאַתְּ עוֹמֶדֶת קוֹמָה זְקוּפָה כַּתָּמָר הַזֶּה"
    (פֵּרוּשׁ רָשִׁ"י, שִׁיר הַשִּׁירִים)
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אריאל ריבו, בת עם סגולה, תמר בן דוד ועוד 24 משתמשים27 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    הקצב נדיר! והתוכן- כל מחמאה שניסיתי לכתוב רק גרעה...
  • 200
    • S
    שיתוף - לביקורת זה קרה לי באמת
  • shali //
    • *שיתוף ראשון*
    אשמח ממש לביקורת בונה
    שירים זה לא אזור הנוחות שלי...



    הייתי שם כשהם נפלו-
    ובאו שאמחה דמעה,
    הייתי שם כשהכאב איים להטריף-
    ומה שהם חפשו זה את כתפי להישען,
    הייתי שם בשעת ליל מאוחרת-
    כשכלתה שוב הרעה וקראו לי לתמיכה.

    עת הטוב התדפק על דלתם
    עת תמו הייסורים, ובאו לנחלה,
    והנה קול ישועה עוד נשמע-
    קול המבשר דמם
    צעקת הדומיה שתקה.

    אין סיג ואין שיח
    אין טלפון ואין עונה.

    ואני מחכה לקבל בשורה
    מחכה להשתתף מקרוב ברווחה
    אך קול דממה עוד ישמע ...
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: סטודנטית קלאסית, חיימקוש, ידידים ועוד 5 משתמשים8 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    כל כך מיוחד ומביע! אהבתי את השיבוצים: אם אני לא טועה- שיג ולא
  • 2 3 4 3K
    • ח
    שיתוף - לביקורת אופק - דרכו של לוחם
  • חני גרשון //
    • את הסיפור הבא אני משתפת תחת הכותרת שיתוף-לביקורת, למרות שהוא אולי יכל להיכנס תחת סיפור בהמשכים.
    אין לי מושג לאן הסיפור הולך, מה אופק יעשה או לא יעשה.
    המטרה של כתיבת הסיפור היא לא כתיבה טובה, כי אם תהליך אישי של הדמות הראשית. הייתי קוראת לו יותר דיון אולי, אפילו.

    אני מעלה קטעים. אשמח מאוד אם יהיו דיונים על האופי של הגיבור, השינויים שמתרחשים איתו - האם הם בקצב הגיוני? מסודר?
    זה לא רק הגיבור שלי; אופק יכול להיות הגיבור של כולנו. הדרך של כל מי שרוצה לדעת לכתוב על אנשים אמיתיים, שיש להם אופי מורכב משלהם - ללמוד יחד איך לעשות את זה.

    ודבר אחרון נוסף - אני לא 'מבין' גדולה בצבא, במערכת וכו'. אני ממש לא מתחייבת שכל התוכן יהיה אמת ברה ומזוקקת...
    • תודה
    Reactions: מוריופ, אא-אסתר, מנוחה כהן ועוד 4 משתמשים7 //
    72 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חני גרשון
    דבר ראשון - תודה רבה. אני שונאת דרמות אש ותמרות עשן, אז הסיפור לא יהיה כזה. אבל את האמת, הוא לא...
  • 71
    • N
    שיתוף - לביקורת עבד הזמן
  • NeWord //
    • רגליים לו, לזמן.

    לעיתים הוא הולך, ולעיתים רץ.

    אך לעולם אינו מביט לאחור.



    עִקְבי הוא המחוג.

    צעד אחר צעד בהתמדה מרשימה,

    ללא שום משמעות.



    ובמרוץ אחריו, תמיד הוא מנצח,

    ובניסיון להשיג אותו, חומקים החיים.

    במבט אל האופק, נעלמים הרגעים,

    האושר שחיפשת שם, האוצר מתחת לגשר.



    דף אחר דף בלוח השנה.

    ימים שחולפים ועוברים לבלי שוב,

    והאמת שהייתה בהם.



    היומן המלא עד לאפס מקום,

    המשימות, המטלות, החלומות והתקוות,

    שאבדו בדרך להגשמתם.



    ובמרוץ אחריו, תמיד הוא מנצח,

    ובניסיון להשיג אותו, חומקים החיים.

    במבט אל האופק, נעלמים הרגעים,

    האושר שחיפשת שם, האוצר מתחת לגשר.



    רגליים לו, לזמן.

    לעיתים הוא הולך, ולעיתים רץ.

    אך לעולם אינו מביט לאחור.



    וברגעים קדושים של לבד,

    אין לשעון משמעות בשבילי.

    כי הזמן, עבדו של היהודי הוא,

    ולא היהודי עבדו של הזמן.

    ​
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: פניני ריין, ח.ד. וחלק, כותבת הפחדים ועוד 8 משתמשים11 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    וואו, לקחתי לי רגע לחשוב על זה ועוד לא ממש סיימתי. ברור לי שלא התכוונתי לזה שאין ח"ו משמעות...
  • 83
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת ביקשתי לי שמחה
  • צביה ר. //
    • חִפַּשְׂתִּי
    מִתַּחַת לַפָּנָס,
    טִפַּסְתִּי
    בְּמֹתֶן מְשֻׁנָּס,
    אֲפִלּוּ
    נָתַתִּי לִי קְנָס-
    לְוַדֵּא שֶׁלֹּא אֶחְמֹק.

    פִּתְאוֹם,
    מִשֶּׁנִּכְנַס-
    שָׂמֵחַ לִי עָמֹק.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: איש המילה הכתובה, אהרן 1, אוראל סולטן ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    דווקא זה מאוד ברור. רק רציתי לדעת שהבנתי בדיוק את כוונת הכותבת. זה יפה, ממש ואני לא אומרת סתם לא...
  • 128
    • %
    שיתוף - לביקורת חישבתי דרכי.
  • %תמר% //
    • בַּבֹּקֶר שֶׁקַּמְתִּי
    חָשַׁבְתִּי לִבְרֹחַ,
    לַעֲזֹב
    הַכֹּל
    וְלָלֶכֶת.

    מַמָּשׁ לֹא יָכֹלְתִּי
    רָצִיתִי לִשְׁכֹּחַ.
    לִהְיוֹת כְּבָר
    עָלֶה
    וְשַׁלֶּכֶת.

    אָרַזְתִּי לִי תִּיק
    וְגַם מִזְוָדָה.
    חִשַּׁבְתִּי
    דְּרָכִים
    רְחוֹקוֹת.

    לֹא לָקַחְתִּי אִתִּי
    אֶת כָּל שֶׁהָיָה.
    וּמִלִּים בִּי
    כְּבָר לֹא
    נִזְעָקוֹת.

    רָצִיתִי לִמְחֹק
    עָבָר וְהוֹוֶה.
    לָלֶכֶת
    אֶל עֵבֶר
    עָתִיד.

    וְהָאֹפֶק רָחוֹק
    קָרַץ שֶׁאָבוֹא.
    נִרְאֶה לִי
    שָׁוֶה
    מִתָּמִיד.

    וּכְבָר אֲרוּזָה
    עוֹמֶדֶת בַּדֶּלֶת.
    רֶגֶל
    בִּפְנִים
    גַּם בַּחוּץ.

    בְּיָדִי מְזוּזָה
    וְעוֹד מְנַשֶּׁקֶת.
    מִיָּד
    וְהִתְחַלְתִּי
    לָרוּץ.

    וְסוֹחֶבֶת אִתִּי
    צְרוֹר וְתַרְמִיל.
    צוֹעֶדֶת
    מַמָּשׁ
    לְאִטִּי.

    וְלֹא בְּטָעוּת,
    עִם מָלֵא כַּוָּנָה,
    סִדּוּר
    גַּם לָּקַחְתִּי
    אִתִּי.

    חָשַׁבְתִּי לַעֲזֹב
    הַכֹּל וְלָלֶכֶת.
    הִנְנִי.
    חוֹזֶרֶת
    תָּמִיד.

    זֶה בִּינָה וְהַשְׂכֵּל
    וְאוּלַי גַּם דֵּעָה.
    וּתְפִלָּה
    בְּפִי
    שֶׁתָּעִיד.

    חִישַּׁבְתִּי דְּרָכַי
    כָּל יוֹם שֶׁאֵלֵךְ.
    כָּל יוֹם
    שֶׁאֶחְזֹר
    אֵלֶיךָ.

    חִישַּׁבְתִּי דְּרָכַי
    וְאָשִׁיב אֶת רַגְלַי
    עוֹד הַיּוֹם
    אֶל
    עֵדוֹתֶיךָ.

    ---

    "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך"
    אמר דוד המלך עליו השלום:
    'כל בוקר חישבתי את הדרך שלי לבתי תיאטראות ובתי קרקסאות ולבסוף רגלי הוליכוני לבית המדרש'.

    ---
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אריאל ריבו, מ. ש, RU1 ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    רבקהנ
    זהו אני לא תמיד יודעת. זה שיר יפה כל כך שחשבתי שאולי העלית כדי לשתף ואולי פחות בשביל הביקורת...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה