השפלה של ילד בגן

[סטאזרית]

-

 

[קס33]

תשמעי, עוד לא קראתי כל התגובות פה, אבל ממש הזדעזעתי לקראו את הסיפור הזה, כי הבת שלי גם עברה משהו דומה בגיל 3.5 (רק לא ידעתי כמה זה חמור) היא הייתה כבר יבשה ופתאום הכל חזר לקדמותו כמו תינוקת עד גיל 12! הלכתי להמון אנשי מקצוע ואף אחד לא ידע לעזור. עד שהגעתי למטפלת רגשי בגלל נושא אחר אז שאלתי גם לגבי ההרטבות אז היא אמרה לי שהיא עברה טראומה בגיל 3.5 בערך, אז נזכרתי בסיפור, היא טיפלה בה טיפול אחד במוח אחד וב"ה זה עבר.
אז תדעי שזה לא פשוט

 

[סטאזרית]

לא לשתוק! לפנות להנהלה ולבקש בתקיפות שתטפל בתקרית ותבהיר לסיעת כמה התנהלותה היתה לא תקינה
אם לא נעים לך מההנהלה - פני לגננת. היא חייבת לטפל בזה, כי העובדה שהיא עצמה לא נכחה בגן אינה תקינה

יש מצבים בחיים שחובה להיות אמא לביאה, ואת הטיפול עושים רק בחלונות הגבוהים

לא יכולה כרגע לפרט סיפורים אישיים כי הנפשות הפועלות עדיין פועלות.... (וחבל שכך, ב"ה שלא במעגלים שלי ושל ילדי), אבל המערכת מתנהלת לעיתים קרובות בצורה מעוותת, ורק מי שנלחם על זכויות ילדיו - מרויח!

אם ממש תתענייני מוכנה לספר לך באישי כמובן לפי הלכות לשוה"ר

 

[Tweenset]

אני חושבת שכדאי לפנות גם להנהלה וגם לפיקוח, לדרוש טיפול בנושא ולאחר מכן הסבר איך ומה בדיוק טיפלו. לא להסתפק ב"יטופל".
והחיוך של הסייעת - יכול להיות שהיא מחייכת ממבוכה.. יש דבר כזה. תתייחסי יותר לתוכן ולא לחיוך שלה.. אבל גם יכול להיות שהיא מתממת כדי שתחליקי את העניין. יתכן שהיא הבינה יפה מאד את הבעייתיות שלה והחליטה לעשות את עצמה לא מבינה כדי שתרדי ממנה. אחרת למה סיננה אותך? אם היא היתה באמת לא מבינה מה רע במה שנעשה, היא היתה אמורה לענות לך בטלפון. היו לה הרבה שעות לתכנן תגובה וזו כנראה החכמה ביותר שהצליחה להנפיק.

כמו שאמרו לך כאן - מסכנים הילדים. טיפת רגישות מהגננת / סייעת נצרכת לא רק במצבים כאלו, אלא בהרבה מאד סיטואציות קטנות יותר שחוזרות על עצמן בגן. ועם כל הכבוד - מי שאין לה רגישות לזולת והבנה לכך שנפש של ילד כמוה כנפש של מבוגר ועוד יותר מזה (בעניין הרגישות) מקומה לא כאן!

 

[userit]

@אשכולית ,
אני מצטערת שציערתי אותך. סליחה מעומק לב.
אני בטוחה שהאמהות שמפקידות אצלך את ילדיהן, לא טועות וזוכות ביחס חם ואוהב במיוחד. אני יודעת מנסיוני שהציפיה ממלאת באהבה, מרככת אותנו מבפנים והופכת אותנו לחמות וסבלניות יותר.

דבריי כוונו לצעירות, הנשואות הטריות או הרווקות, שלעיתים קרובות מאופיינות בנוקשות ובחוסר הבנה מספקת לליבם והתנהגותם של הילדים. ברב המקרים, בעיה זו תיפתר עם הזמן או עם הילדים הפרטיים שלהן, מה שיקדים להתרחש.

בטוחני שנשים בוגרות הממתינות לילדים הן גננות ומטפלות מסורות וחמות במיוחד. אני פוגשת אותן במקצועות קרובים כמו ייעוץ חינוכי, חינוך וטיפול בגיל הרך ורואה את הקניינים שרכשו לעצמן.
רק מאחלת להן שתמשכנה הלאה עם הכוחות שקנו לעצמן, ותשננה סטטוס ממצפות לנענות.
ולך, מאחלת בחום, שבקרוב תאלצנה האמהות של ילדי הגן להסתפק בממלאת מקום, למשך 3 חודשי חופשת לידה.

 

[הדודה מלכי]

לא קראתי אפילו רבע מהתגובות (ובמחילה אין לי עצבים וזמן לקרוא הכל...)
אז אולי כבר כתבו... בכ"א, זו דעתי.
דבר ראשון מאווווד מעצבן וכואב!! אני מבינה אותך לגמרי ועוד יותר מבינה את הילד.
(בעצם לא יודעת את מי יותר, וזה לא משנה.)
זו חוויה שלא שוכחים בד"כ לכל החיים.

אבל- א. למרות שהייתי מדברת בדיוק כמוך כנגד הסייעת - וכועסת בדיוק כמוך, אני מנסה להבין מאיפה זה מגיע - יש מצב פשוט חוסר מחשבה או חוסר שימת לב.
לא כולם אנשים רגישים שחושבים שזה לא נעים לשני. או שחושבים איזה מסכן, מה נעשה. וכו.
אולי היא היתה בלחץ או משהו...
ברור שאסור לזה לקרות. אבל כשמבינים - בד"כ פחות כועסים.
ואולי באמת לא מתאים לה לעסוק בזה... לא כולן נועדו לטפל בילדים. לא כולן אחראיות ומתחשבות ומלאות גישה ורוך.
כמובן כן להעמיד אותה על מקומה בצורה הכי 'ריאלית'. להשתדל לשים את הכעס בצד כשאת מדברת איתה (אני יודעת שזה קשה מאוווד), ולהסביר לה בהיגיון שזה גרוע המעשה הזה ולתאר לה איך הילד מרגיש וכו. אבל בטון שתרצה להקשיב לך...
ב. לשמוע מהילד מה הוא חושב על התקרית. להקשיב לסיפור מהצד שלו. איך הוא חווה את התקרית.
זה גם יעזור לו - להוציא ולדעת שיש מי שאכפת לו ממה שקרה, לשדר כמובן מלא אמפתיה.
וגם יעזור לך - להבין איך הוא חווה את הסיפור.
לשאול אותו אולי מה הוא חושב על הסייעת הזו, מה הוא היה רוצה לעשות לה וכו.

אם את רואה שזה מצריך טיפול מעבר - לפנות כמובן לאיש מקצוע.
אני בטוחה שהרבה הזדעקו וכתבו לרוץ ישר לטפל, ואני מבינה את הצורך ומסכימה איתו, אבל לדעתי צריך לבדוק קודם. כל ילד מקבל חוויה בצורה שונה. ועל כל אחד היא משפיעה אחרת. יש ילדים שישכחו מזה מחרתיים וזה לא השאיר עליהם מדי סימנים - כי המערכת הרגשית שלהם ידעה איך לעבד את זה בצורה נכונה ואיך להסתכל על זה, ולצאת מזה. ויש כאלו שרק יאכלו סרטים אחרי זה וזה טראומתי.

שיהיה לך בהצלחה מה שלא תעשי
ושלא יקרה לאף אחד.

 

[א-ירושלמית]

אני חוזרת ושואלת:
איפה הגננת בסיפור????
זה שהסייעת טיפשה/חסרת אחריות/אטומה
הבנו.
אבל- שוב אם הגננת הלכה והשאירה את הסיעת לבד עם 30 ילדים בחצר שנמצאת קומה וחצי מעל החצר
מה רצית שהיא תעשה???
היא הפשילה את המכנסיים בטפשות, והעמידה אותו שם מתוך מחשבה מטופשת וחסרת רגישות איפה שהיא העמידה.
היא ככל הנראה לא ממש יודעת מה זה גיל הרך,
אבל בדיוק בשביל זה יש גננת!!!!
היא אמורה להחליט החלטות מעין אלו,
היא אמורה להתחלק בעבודה של החלפת ילדים מפשלים ומילוי הוראות ההורים,
והיא הדמות הרגישה שאמורה להיות בסיפור.
איפה היא היתה?
איפה היא עכשיו??
חבל להטפל לילדה קטנה וחסרת נסיון שטעתה
כשאמורה להיות דמות בוגרת ומנוסה שמעלה בתפקידה!

את הגננת הכי קל לדון לכף זכות.
נניח והיא גולשת כאן, בפרוג, והיא גם קוראת את הסיפור ומזדעזעת ולא מבינה שמדובר בה עצמה, ובעצם היתה לה סיבה באמת טובה לצאת מוקדם. רופא, נניח. סידור מסויים, קריטי, שלא היה מצב לדחות אותו. בעצם, לא משנה הסיבה.

אותה תוציאו, בבקשה, מהמשוואה. זה יכול לקרות לכל אחת.
במיוחד, שכל הסיפור התחיל אחרי שהיא הלכה!

השאלה שלי: מה עם הסייעת השניה???!!!
היא, הרי, היתה בשטח וראתה מה קורה. איך יתכן שהיא נתנה לילד לעמוד בפתח הגן ולהתבייש?

המקרה הזה, @שביעית, חייב להיות מטופל ביסודיות. הגישה של הסייעת 'המתעללת' משקפת, לפי מה שאת מספרת ואיך שאת מספרת - גישה כזאת שאסור לה לבוא במגע עם ילדים. כנ"ל, עליך לבדוק מה לגבי הסייעת השניה. איפה היא בכל התמונה?!

 

[טוליפ]

1. בקשר לסייעת, מה הקשר לכך שאין לה ילדים, אחים/אחיינים גם אין לה? אולי זה יותר קשור לחוסר בשלות ובגרות שאין לכל אחת בגיל כל כך צעיר. עובדה מצערת ומכעיסה יותר שהיא אפילו לא מבינה את הבעיה, כך שהסיטואציה בצורה כזו או אחרת יכולה לחזור אצלה. (אישית, בגלל בתגובה שלה בעיקר, הייתי דואגת שהיא לא תמשיך)
2. בקשר לילד: תטפלי בו, אבל לא בצורה של כל פעם להעלות לו את הסיפור הלא נעים שיותר טוב שישכח. יותר בלחזק אותו ולתת לו אמון שהוא יכול וגדול, וגם לתת לו כלים להתמודד אם ח"ו זה יקרה שוב. כמו לומר לגננת שהוא לא רוצה לעמוד כאן, או שהוא רוצה שיתקשרו לאמא. (למרות שאם הוא ילד ביישן זה יהיה לו קשה)

 

[מרחבית]

את הגננת הכי קל לדון לכף זכות.
נניח והיא גולשת כאן, בפרוג, והיא גם קוראת את הסיפור ומזדעזעת ולא מבינה שמדובר בה עצמה, ובעצם היתה לה סיבה באמת טובה לצאת מוקדם. רופא, נניח. סידור מסויים, קריטי, שלא היה מצב לדחות אותו. בעצם, לא משנה הסיבה.

אותה תוציאו, בבקשה, מהמשוואה. זה יכול לקרות לכל אחת.
במיוחד, שכל הסיפור התחיל אחרי שהיא הלכה!

לא מדויק.
הגננת אחראית על הילדים. והיא חייבת להכיר את הסייעת אם היא מתאימה לילדים או לא.
אם הסייעת לוקה בחוסר הבנה ובחוסר רגישות מינימלית לילדים - הגננת אמורה להיות מודעת לזה - הרי היא נמצאת איתה יום יום במשך שעות - ואסור לה להשאיר את הילדים איתה לבד!

 

[נחמי פורתא]

שימו לב שאולי יש לה משפחה בעל וילדים ובגלל טעות אחת שהיא עשתה צריך להרוס לה את החיים???
חשבתם על זה?

מעניין שיש כאן כאלה שבטוחים שעתידה וליבה של הסייעת שווים יותר מעתידם וליבם של ילדים קטנים וטהורים שלא יכולים להגן על עצמם.
אז כשמדובר בסיפור סטנדטרטי - אפשר להסתפק בשיחת ברור מול הגננת ולעבור לסדר היום.
אך ישנם קווים אדומים!!! שאותם אסור לחצות, וכשהם נחצים - אסור לשתוק עליהם!
אני פעם שאלתי רב על מקרה דומה שקרה עם הבת שלי (ולא כאן המקום לפרט) והוא אמר לי בזה הלשון:ברור שאת צריכה לדווח לממונים עליה ולא לעשות מזה "שווייג" (בתרגום מאידיש:לא להשתיק את הסיפור)
אז כל מקרה לגופו, וברור שצריך לשאול רב מה ההלכה מתירה במקרה כזה, אך הבעיה היא, שרוב ההורים, אחרי תקופה, כשהם נרגעים מהסיפור - הם מעדיפים להכנס עמוק ל"אזור הנוחות" שלהם ולא לעשות עם סיפורים כאלה כלום....
אז גם אם יתכן שלסייעת בסיפור הזה לא היו שום כוונת זדון - עדיין נחצו כאן קווים אדומים וחייבים לטפל בזה ולא להשתיק את הסיפור בשום אופן!

תייחסי לעוזרת כוונות טהורות "היא רצתה שתוכל ללכת מיד הביתה, היא לא רצתה שיהיה לך רטוב" ככה שוב ושוב עד שהוא יאמין לסיפור היפה ולהפי אנד שתספרי ותשובי ותספרי. "ובסוף באת הביתה והלבשתי לך את הגרביים החמימות והמתוקות, והיה לנו טוב ונעים!!"

ברגע שאת מייחסת לעוזרת כוונות טובות=מצדיקה את זאת שכ"כ השפילה אותו, נראה לך שהוא ישתף אותך אם יקרה לו שוב סיפור דומה?
ושימי לב, שכוונתך היא לגרום לילד להרגיש שמה שקרה זה לא כזה נורא, נכון? אך קחי בחשבון שיש לזה צד שני-אם ח"ו יקרה שוב סיפור דומה - הוא לא יתנגד כי הוא הבין שזה לא נורא... וזה ממש נוגד את הא"ב של מוגנות לילדים - הידיעה הברורה שלאף אחד אסור לראות את המקומות המכוסים שלך!!! לא משנה מתי, ובאיזו סיטואציה, ואם קרה מקרה כזה - זה ממש ממש לא בסדר והיה אסור לו לקרות.

 

[רוטב שום]

כמו שנראה מהתגובה של הסייעת היא פשוט לא הבינה את הבעיה המבוכה וחוסר האונים של הילד!

בתור משהי עם נסיון רב בהעסקה של גננות לגיל הרך
אספר לכן סוד גלוי -לא כל אחת מתאימה לעבוד עם ילדים קטנים, צריך רגישות, אהבה, הכלה, ראש גדול, יכולת תמרון, ויחסי אנוש בסיסיים

לפי התגובה שהגיבה אלו לא היכולות שלה,

ואני בטוחה שגם היא לא ממש אוהבת את המקצוע שלה מסיבה אחת - הוא לא מתאים לה!

כדאי וחשוב והכרחי לערב את האחראית הישירה שלה בסיפור הנ"ל ולדאוג שיטפול לפחות שיפקחו עליה ויגיעו למסקנה האם אכן מתאים לה לעבוד בעבודה כזו או לא!

לדעתי הגננת לא קשורה לעניין כלל,
לכל אחת מותר לצאת מוקדם מהעבודה מכל סיבה שהיא

 

[שירי :)]

חמודיייי
מסכנון קטן

גננת מגעילה ודוחה
יש לי ילד בגיל הזה לכן אני כל כך מזדהה
הייתי שמה לה בתיק את הבגדים המלוכלכים שלו
אישה רעה וחסרת לב

 

[Rachel Greenstein]

לכל אחת מותר לצאת מוקדם מהעבודה מכל סיבה שהיא

גם לרופא תורן במיון מותר לצאת מוקדם, ושימותו כולם?
סליחה, אבל אין הבדל גדול בין המקרים.
מותר לצאת, אבל חובה לדאוג למילוי מקום הולם. אפילו אם מדובר ב5 דקות.

 

[רוטב שום]

גם לרופא תורן במיון מותר לצאת מוקדם, ושימותו כולם?
סליחה, אבל אין הבדל גדול בין המקרים.
מותר לצאת, אבל חובה לדאוג למילוי מקום הולם. אפילו אם מדובר ב5 דקות.

הגננת לא אמורה לצפות מה יקרה בהעדרה

ולפי מה ששביעית כותבת היו 2 סייעות ברוב הזמן
חוץ מהזמן הרגיל שבה הסייעת ממילא נשארת לבד עם הילדים

 

[רוטב שום]

גם אם הגננת טעתה והיתה צריכה להביא מחליפה - מה שבטוח לא היתה משיגה...

הטיפול במקרה היה על הסייעת וחוסר ההבנה שלה בנפש הילדים זועק לשמים

 

[progitm]

אני מתלבטת אם לנסות לדובב אותו או לתת לתקרית לשקוע כי בינתיים לא נראה שזה השפיע עליו. הוא מתנהג כרגיל, עליז ומבסוט.
אני אחכה עוד קצת זמן לראות אם זה משפיע על הגמילה שלו, כי מאז הוא ליכלך עוד פעם ולא עשה בכלל בשרותים, מה שכבר כן היה בסדר...
.

כשאני נגמלתי היה לי טיטול רק בלילה
יום אחד הורי שכחו בלחץ הבוקר להוריד לי את הטיטול של הלילה
ואני ילדונת בת שלוש עשיתי שירותים בטיטול כשהגעתי לגן,
פתאום הגננת הבינה שיש עלי טיטול והתחילה לצרוח עלי למה יש עלי טיטול ולמה הורי לא הסירו את זה וכו'...
וביקשה מהסייעת שתיקח אותי עכשיו הביתה שינקו אותי ורק אח"כ אחזור כל הזמן זה של הצעקות ישבתי נבוכה ובוכה בקול על הכסא והיא המשיכה..... וכל הילדות של הגן הפסיקו לשחק ומסתכלות עלי....
עד היום זה זכור לי כמזעזע במיוחד והיא הייתה גננת בעייתית והורי הסבירו לי כמה פעמים כמה התנהגותה הייתה ממש לא בסדר גם כשנזכרתי בזה אחרי כמה שנים, לא זוכרת מה עשו באותו זמן, אבל לדעתי חייב לדבר עם הילד על זה!!
להסביר לו שהוא היה בסדר +++++,
והסיעת אכן לא חשבה מספיק בגלל שהייתה בלחץ וכו'.. אבל פעם הבא אם יש משהו שלא נעים לו שיגיד לה זה לא נעים לי ... -חשוב להסביר ללבן להבין מה היה ואיך להוציא מזה רק טוב.
בהצלחה!

 

[א-ירושלמית]

הגננת השאירה שתי סייעות, בהנחה שאפשר לסמוך על אחת מהן, לפחות?
אז היא לא עשתה שום עוול.
השאלה שלי חוזרת ובגדול: איפה היתה הסייעת השניה? זה קרה, לכאורה, כשהיא עוד היתה בגן.


ועוד נקודה חשובה מאד שמשום מה לא מצאתי לה אזכור: על פי הלכה אסור להתאפק מהצרכים!
וד"ל.

 

[לאה ל]

שלום לכולכן!

החלטתי להיכנס שנייה לנעלי הסייעת, ולנסות ולספר את הסיפור מתוך לב רחמני ואוהב של סייעת שפשוט לא יכלה עם כל הרצון הטוב לטפל בילד...

טיפ חשוב ללימוד זכות!
גם אם נגמרו כל הרעיונות ללימוד זכות, עדיין יש רעיון אחד שתמיד, אבל תמיד עובד.
והרעיון הוא כך: אולי יש דבר שאיני יודעת.. אולי ההתנהגות של פלונית היא מסיבה שאינה ידועה לי, והסיבה היא כזאת נדירה ולא מציאותית, שזה פשוט לא עולה בי לראש?!?!

בטח כבר יצאה לכם בחיים לעשות איזשהו פעולה, שאתם יודעים שאם מישהו רואה אתכם מהצד הוא בטוח שאתן משוגעות/גנבות/אכזריות, אך אתם יודעות את הסיבה האמתית להתנהגותכן, ואתן גם יודעות שאף אחד בעולם לא יעלה בדעתו את הסיבה..

גם מובא בספרים הקדושים, שהרואה בחבירו דבר שאינו כשורה, הרי זה סימן כי בשמים דנים אותו כעת על עבירה מעין זו, וכפי שהוא ידון את חבירו כך ידונו אותו על מעשיו הוא..

אני לא הסייעת, אך כשקראתי את הסיפור הרי שכמו לכולם עלו בי תחושות זעם על הסייעת הרשעית הזאת.. אך פתאום התחיל ציפור אחד לזמזם לי בראש, מה? יכול להיות כזאת רשעות בעולם? מה? הסייעת אין לה טיפת לב, או שביב שכל?, הרי צריכים להיות הזויים כדי להתנהג כך?!?!

כתבתי בעיקר לעצמי, אבל משתפת לכולם.
אני הסייעת!!!

אז דבר ראשון נתייחס לגופם דברים.

מעודי פיעמה בי אהבה לילדים קטנים, אהבתי את הטיפול בהם כולל כל הכרוך בכך, כזאת הייתי מילדותי, בתור האחות הצעירה במשפחה טיפלתי בהמון אחיינים בלע"ה, החלפתי להם, האכלתי אותם, ניקיתי אותם, והכל בכיף ואהבה.

העבודה בגן עם ילדים קטנים היא חלום חיי, ואני נהנית כל יום מחדש ועובדת מתוך תחושת אחריות בגידול דור העתיד.

ובכן, אז מה קרה ביום חמישי?

בשעה 12 הגננת קיבלה טלפון כי בנה בן ה5 פתח את הראש וכי יש לקחתו בדחיפות לטרם על מנת לתפור לו, בעלה נמצא כל היום בעיר אחרת, ולכן לא יכול היה לעזור כאן.

הגננת השאירה לי הוראות במהירות, תוך שאני מנסה לאחסן אותם בזכרוני היטב היטב.
כשהחלה ההתארגנות לקראת איסוף הילדים ע"י ההורים, שמתי לב למה שקרה למוישי (שם בדוי לילד אמיתי מתוק וחמוד!), הסתכלתי בשעון, תוך שאני מנסה לחשבן אם אצליח להחליף לו בגדים, החלטתי שעד שההורה הראשון יגיע אספיק כנראה, לקחתי אותו לשירותים הפשלתי את מכנסיו וכו' קיפלתי בזהירות את חולצתו, כדי שלא תתלכלך..

אך בדיוק אז נכנסה האמא הראשונה לגן.. אמרתי למוישי 'חכה שניה צדיק'ל' 'אני מיד חוזרת', פניתי למתלה וחיפשתי את תיק האוכל של הילד הנפרד כעת מן הגן, מצאתי והלבשתי את הילד, והוא המשיך עם אימו.

חזרתי למוישי, הוא בכה מאד, הוא רצה כבר את אמא, אמרתי לו אל תדאג צדיק'ל אמא מיד תגיע, בא נתלבש מהר ו.. אופ בפתח ניצבו להן שתי נשים שבאו לקחת את ילדיהם, אמרתי למוישי 'חכה כאן, אני מיד חוזרת', ראיתי שהוא מביט לכיוון הפתח ובוכה, הבנתי שהוא כבר רוצה לפנות לשם, כי אולי אמא כבר כבר מגיע, אז ביקשתי ממנו שוב, חמוד! אל תזוז מפה! אני מיד מגיעה..

פניתי לארגן את שני הילדים ואז התחילו להגיע עוד הורים ואחים ואחיות, חשבתי לעצמי 'רבונו של עוילם! מה יהיה פה?!'

כך עברו להן הדקות, תוך שאני מנסה להרגיע את עצמי שאוטוטו יש לי דקה פנויה ואני מסדרת אותו חיש, והנה בעוד פני מופנות אל המתלה תוך שאני מחפשת תיק של אחד הילדים, אני שומעת קול נער, שואל, תגידו! איפוא מוישי?, אני מביטה אל פינת השרותים, והנה היא ריקה... אני מביטה לכיוון הדלת, והנה מוישי עומד שם מבויש ונכלם!!

הצבעתי לנער על מיקומו של מוישי, תוך כדי שאני מתאפקת מלבכות על מצבו המביש... חשבתי לעצמי 'בטח האמא תבין שפשוט לא היה לי אפשרות לטפל בו בתוך כל הבלאגאן של היציאה הביתה', אך בכל זאת החלטתי להתקשר ולעדכן את האמא, חיפשתי את הפלאפון בתיק, ואופ.. נזכרתי שהוא בתיקון כעת..

וכעת,, לכל המלמדות זכות תודה רבה!! ה' ידון גם אותכן לזכות, אמן, ולכל אילו שלא כל כך.. עליכן אני מלמדת זכות, אני במקומכם אחרי קריאת הסיפור - הייתי מתנהג ומגיב בדיוק כך..

וגם לאמא היקרה והמסורה, אני מבקשת את סליחתך על מה שקרה, ומקווה ומייחלת ומתפללת שזה לא יקרה שוב לעולם.



נקודה למחשבה..

 

[מלכה בול]

ובכלל, בחצר קשה לה שילדים הולכים לשרותים אז היא לא שולחת אותם.

המשפט הזה קומם אותי! בגלל עצלות של סייעת הילדים אמורים להישאר רטובים? היה לי מקרה כזה עם הבת שלי. היא נכנסה לגן עירייה בגיל 3, והיתה גמולה כבר חצי שנה כמעט בלי פספוסים, ופתאום התחילה לפספס כל יום רביעי, ומשום מה השאירו אותה תמיד רטובה ולא החליפו לה, ועוד היה נדבק לזה תמיד חול. כשניסיתי לדבר איתה התברר דבר פשוט, היה זה ביום של סייעת מחליפה ובזמן שהילדות היו בחצר היא שטפה ולא נתנה להם להכנס. עכשיו תסבירו לי איך ילד בן 3 אמור להתאפק כל כך הרבה זמן? הוא לא יכול, וזאת התוצאה! ילד רטוב / מלוכלך...

 

[לאה ל]

רק עכשיו ראיתי כי שביעית כבר דיברה עם הסייעת וכו'

אך עדיין בגדול, הרעיון ללימוד זכות בצורה זו, ש'ככל הנראה יש סיבה שאיני יודעת' עדיין קיימת.
וכמובן שליבי עם האמא, גם לי בן ביישן בן שלוש עם חרדה חברתית איומה, כך שאני מאוד מבינה אותה ואת הכאב שלה.