הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
28 תגובות
0 תגובות
1 תגובות
12 תגובות
סיפור מאת @נודד
שואב המים
ובו יסופר על שואב מים שבינו לבין אסל ודליים אין ולא כלום.
על אותו סיפור מעשה שנתגלגל איך שנתגלגל, גונב לאזני עת שהיתי באותה עיר שנטלה יותר מט' קבין יופי, מאחת מנוטלות תשעה קבין שיחה, וביותר מתשעה קבין של השגחה.
וזאת למודעי שיותר ממה שיש בו באותו מעשה, יש לדקדק במה שאין בו.
חצקל שואב המים, כך כונה. ואם תתמה מי הוא המכונה, אזי יש לידע כי המכנה והמכונה חד הוא.
וזאת למודעי, כי חצקל שואב המים אינו אלא רבה של אוקינא, עיירה זוטרה במחוז וואלין. ויסיק המתבונן מאליו, שרבה של עיירה, ולו זעירה שכזו, בינות פסיקה על מחט בפיקתה של תרנגולת, לישוב סכסוך מתגעש בבית המדרש לבורסקאים, אינו נושא דליי מים לכל טוען.
וכאן תזדקר השאלה במלא תמהונה, מה לו לרבי יחזקאל ולכינוי עצמוני שכזה?
ובעבור השכיל היאך נתגלגלו הדברים יש לנו להסיח דעתינו מרבה של עיירתינו, ולהשיח על אחד הנפשות הפועלות בעולמו של הקדוש ברוך הוא ותנחום שמו.
ואף שמו תנחום לא ניתן סתם כך, אלא אף הוא בידי מאורע ניתן. כי בעת הקשות אימו בלידתו עשתה מעשה רחל והוציאה נפשה כי מתה, נזדעקה עד דכדוכה של נפש מן השמים תנוחמו, וברגע כמימרא נדברו השכנות שוודאי כוונת אומללה זו לנקוב בשם העולל, אם זכר תנחום, ואם נקבה תלד והיה שמה נחמה, ולא נתרפתה דעתן עד שהוציאו הדברים בפני רבה של עיר, ואף הוא בעת עלייתו לנחם את בעלה סיבבו בדברים על דבר מצווה לקיים דברי המת, ועוד האבל מנסה ליישב דעתו ולהעלות בזכרונו שמות אבותיו וסבותיו עד דור עשירי לידע אם יש בינותם תנחום, קרה מה שקרה והפליט הן, ובכך נחתם שמו.
ואותו תנחום אינו מן האביונים המתגוללים מהכא להתם לבקש נדבת לב, ואף לא מן הבינונים שנתבעים ונותנים, אלא מן העשירים דייקא ואף אם לא מן עשירי וורשא הסועדים לחמם בכיכרות זהב, מכל מקום בין עשירי מחוז וואלין ודאי נמנה שמו.
ומה לו לתנחום הנגיד הלזה ולרבי יחזקאל שואב המים רבה של אותה עיירה?
הסכיתו ושמעו נא.
ביום מן הימים צעד לו השוע הלז מביתו שבעיר המחוז, לבית הכנסת של רעים כערכו. האריך תנחום צעדיו מבית התפילה של פחותי עם, ואף סילק עצמו ממקדש מעט ובו ממוצעי אמצעים. עוד הוא מהדס מפה לשם, עצרו סוחר בדים והמתיק עימו שיחה, שיש בה מן הטעם, ואף מן הריח לא סילקה ידה, ומן הון להון שח לו אותו סוחר, כי קבע לעת עתה מושבו בעיירה אוקינא, ובאם יחפוץ תנחום לקנות מן העידית שבבדיו, יסור נא אל חנותו של טרפון בדימאכער, והוא יארוז לו משופרא דשופרא אשר לו.
ברבות הימים נזדמן לו לתנחום איזה עניין אשר הצריך מחלפות בגדים מן המיטב, והתנסה באשר התנסה בחנויות בדים בעירו ולא נשאו חן לא בעיניו ואף לא בעיני אשתו זו ביתו, ולא זו אף זו נזדווגו לו בנותיו והרעימו לו על צידם וצידי צדדם של בחירת בדים, שאין בה ולו שמץ מנכבדות הנדרשת מבן אנוש אשר בכיסו מצטלצלין הון זהובים ויותר בדיור של קבע.
פשפש העשיר במוחו, ובזכרונו עלה ובא זכר של דברים שדיבר עימו אותו טרפון עושה הבדים מן אוקינא, עלה למקום שעלה ורכב למקום שרכב ובעודו מנסה כוחו בשינת עראי בכרכרה הכריז העגלון ברקאי, האיר פני מזרח עד אוקינא, ואף הוא ענה כנגדו הנח לי שאגמור מלא הקורטוב שינה קודם שארד.
כיוון שירד, צעד לו תנחום וידו תחת אבנטו מעשה שררה, נזדווג לו בדרכו רבי יחזקאל רבה של מטרופולין זוטא זו, ותנחום שלא הכירו נפנה אליו בנימה שחוט ויותר של תקיפות בה, אמור לי אחא חנותו של טרפון איה היא, הנח ואלווה אותך עד חנותו, נענה בן שיחו, כמנהגם של אומה גומלת חסדים זו.
צעדו להם בשתיקה.
עוד הם מהלכים הנה והנה, נתהרהר תנחום בדעתו כי וודאי מצפה הלה למתת כל שהיא, ולו מתת של שיחה, נתפנה לבן לוויתו, ושאלו מעשה נימוסין, מה מלאכתך, ומה שם תקרא. נענה הרב בבת שחוק והשיב על אחרון ראשון, חצקל כינוני, ושואב מים אני, סתם ולא פירש.
אנו נענה אחריו, כי חצקל כונה עד גדל להיות מופלא הסמוך לאיש. ומאז לא ההין אי מי לכנותו בשם זה, כי אם, גאוננו מוהר"ר יחזקאל לכל הפחות, ואף שאיבת המים בה נתעסק איננה אלא שאיבת מים חיים, ואין מים אלא תורה.
נענה לו תנחום בהבעה סתומה שם נאה לבעליו ולמלאכתו.
כיוון שהגיעו לטבורה של עיר הראהו הרב פתחה של חנות וברגע כמימרא שב לעסוק בשאיבת מים מן הסתום וחתום אל הנגלה והמאיר.
התדעו סגנונו של מי ניסיתי לחקות? רמז – מי שידע נכונה מועמד הוא בדין לזכייה בפרס נובל לספרות.
(האמת שהחיקוי הוא יותר חיקוי של מחקה...)
שואב המים
ובו יסופר על שואב מים שבינו לבין אסל ודליים אין ולא כלום.
על אותו סיפור מעשה שנתגלגל איך שנתגלגל, גונב לאזני עת שהיתי באותה עיר שנטלה יותר מט' קבין יופי, מאחת מנוטלות תשעה קבין שיחה, וביותר מתשעה קבין של השגחה.
וזאת למודעי שיותר ממה שיש בו באותו מעשה, יש לדקדק במה שאין בו.
חצקל שואב המים, כך כונה. ואם תתמה מי הוא המכונה, אזי יש לידע כי המכנה והמכונה חד הוא.
וזאת למודעי, כי חצקל שואב המים אינו אלא רבה של אוקינא, עיירה זוטרה במחוז וואלין. ויסיק המתבונן מאליו, שרבה של עיירה, ולו זעירה שכזו, בינות פסיקה על מחט בפיקתה של תרנגולת, לישוב סכסוך מתגעש בבית המדרש לבורסקאים, אינו נושא דליי מים לכל טוען.
וכאן תזדקר השאלה במלא תמהונה, מה לו לרבי יחזקאל ולכינוי עצמוני שכזה?
ובעבור השכיל היאך נתגלגלו הדברים יש לנו להסיח דעתינו מרבה של עיירתינו, ולהשיח על אחד הנפשות הפועלות בעולמו של הקדוש ברוך הוא ותנחום שמו.
ואף שמו תנחום לא ניתן סתם כך, אלא אף הוא בידי מאורע ניתן. כי בעת הקשות אימו בלידתו עשתה מעשה רחל והוציאה נפשה כי מתה, נזדעקה עד דכדוכה של נפש מן השמים תנוחמו, וברגע כמימרא נדברו השכנות שוודאי כוונת אומללה זו לנקוב בשם העולל, אם זכר תנחום, ואם נקבה תלד והיה שמה נחמה, ולא נתרפתה דעתן עד שהוציאו הדברים בפני רבה של עיר, ואף הוא בעת עלייתו לנחם את בעלה סיבבו בדברים על דבר מצווה לקיים דברי המת, ועוד האבל מנסה ליישב דעתו ולהעלות בזכרונו שמות אבותיו וסבותיו עד דור עשירי לידע אם יש בינותם תנחום, קרה מה שקרה והפליט הן, ובכך נחתם שמו.
ואותו תנחום אינו מן האביונים המתגוללים מהכא להתם לבקש נדבת לב, ואף לא מן הבינונים שנתבעים ונותנים, אלא מן העשירים דייקא ואף אם לא מן עשירי וורשא הסועדים לחמם בכיכרות זהב, מכל מקום בין עשירי מחוז וואלין ודאי נמנה שמו.
ומה לו לתנחום הנגיד הלזה ולרבי יחזקאל שואב המים רבה של אותה עיירה?
הסכיתו ושמעו נא.
ביום מן הימים צעד לו השוע הלז מביתו שבעיר המחוז, לבית הכנסת של רעים כערכו. האריך תנחום צעדיו מבית התפילה של פחותי עם, ואף סילק עצמו ממקדש מעט ובו ממוצעי אמצעים. עוד הוא מהדס מפה לשם, עצרו סוחר בדים והמתיק עימו שיחה, שיש בה מן הטעם, ואף מן הריח לא סילקה ידה, ומן הון להון שח לו אותו סוחר, כי קבע לעת עתה מושבו בעיירה אוקינא, ובאם יחפוץ תנחום לקנות מן העידית שבבדיו, יסור נא אל חנותו של טרפון בדימאכער, והוא יארוז לו משופרא דשופרא אשר לו.
ברבות הימים נזדמן לו לתנחום איזה עניין אשר הצריך מחלפות בגדים מן המיטב, והתנסה באשר התנסה בחנויות בדים בעירו ולא נשאו חן לא בעיניו ואף לא בעיני אשתו זו ביתו, ולא זו אף זו נזדווגו לו בנותיו והרעימו לו על צידם וצידי צדדם של בחירת בדים, שאין בה ולו שמץ מנכבדות הנדרשת מבן אנוש אשר בכיסו מצטלצלין הון זהובים ויותר בדיור של קבע.
פשפש העשיר במוחו, ובזכרונו עלה ובא זכר של דברים שדיבר עימו אותו טרפון עושה הבדים מן אוקינא, עלה למקום שעלה ורכב למקום שרכב ובעודו מנסה כוחו בשינת עראי בכרכרה הכריז העגלון ברקאי, האיר פני מזרח עד אוקינא, ואף הוא ענה כנגדו הנח לי שאגמור מלא הקורטוב שינה קודם שארד.
כיוון שירד, צעד לו תנחום וידו תחת אבנטו מעשה שררה, נזדווג לו בדרכו רבי יחזקאל רבה של מטרופולין זוטא זו, ותנחום שלא הכירו נפנה אליו בנימה שחוט ויותר של תקיפות בה, אמור לי אחא חנותו של טרפון איה היא, הנח ואלווה אותך עד חנותו, נענה בן שיחו, כמנהגם של אומה גומלת חסדים זו.
צעדו להם בשתיקה.
עוד הם מהלכים הנה והנה, נתהרהר תנחום בדעתו כי וודאי מצפה הלה למתת כל שהיא, ולו מתת של שיחה, נתפנה לבן לוויתו, ושאלו מעשה נימוסין, מה מלאכתך, ומה שם תקרא. נענה הרב בבת שחוק והשיב על אחרון ראשון, חצקל כינוני, ושואב מים אני, סתם ולא פירש.
אנו נענה אחריו, כי חצקל כונה עד גדל להיות מופלא הסמוך לאיש. ומאז לא ההין אי מי לכנותו בשם זה, כי אם, גאוננו מוהר"ר יחזקאל לכל הפחות, ואף שאיבת המים בה נתעסק איננה אלא שאיבת מים חיים, ואין מים אלא תורה.
נענה לו תנחום בהבעה סתומה שם נאה לבעליו ולמלאכתו.
כיוון שהגיעו לטבורה של עיר הראהו הרב פתחה של חנות וברגע כמימרא שב לעסוק בשאיבת מים מן הסתום וחתום אל הנגלה והמאיר.
התדעו סגנונו של מי ניסיתי לחקות? רמז – מי שידע נכונה מועמד הוא בדין לזכייה בפרס נובל לספרות.
(האמת שהחיקוי הוא יותר חיקוי של מחקה...)
6 תגובות
6 תגובות
6 תגובות
5 תגובות
התבודדות היא אמנם הבסיס הברסלבאי, אבל לא רק. מלבד חיבור האדם עם בוראו, היא חיבור האדם לעצמו. מה שנקרא בליטאיות מדוברת 'חשבון נפש'. רגע של אמת בין אדם לנפשו.
התבודדות אורבנית, קשה מזו שבשדות. השקט הצעקני שביערות כמעט מדובב אותך בעל כורחך, ומאידך הרעש העירוני והלחץ היומיומי דוחה כל ביקורת עצמית לכשירווח.
האתגר שלנו באווירת חודש הרחמים והסליחות, כתיבת דיאלוג חרטה עצמי, הדגש העיקרי הוא על היות האדם בתוך כאוס החיים לבדו מול מצפונו ובוראו , דיאלוג ללא מענה. כל השאר פתוח לדמיון. סיבת החרטה, המקרה, סגנון הדיבור. הוא יכול לקרות בכותל, בקברי צדיקים או בתור במכולת, הוא יכול להיות בצעקה היסטרית או אילם תחת שמיכה.
השיפוט יהיה על מעוף ומסר, נעילת האתגר בס"ד ביום א' כ"א אלול.
הערות תובנות ותגובות כאן
כתיבה טובה.
התבודדות אורבנית, קשה מזו שבשדות. השקט הצעקני שביערות כמעט מדובב אותך בעל כורחך, ומאידך הרעש העירוני והלחץ היומיומי דוחה כל ביקורת עצמית לכשירווח.
האתגר שלנו באווירת חודש הרחמים והסליחות, כתיבת דיאלוג חרטה עצמי, הדגש העיקרי הוא על היות האדם בתוך כאוס החיים לבדו מול מצפונו ובוראו , דיאלוג ללא מענה. כל השאר פתוח לדמיון. סיבת החרטה, המקרה, סגנון הדיבור. הוא יכול לקרות בכותל, בקברי צדיקים או בתור במכולת, הוא יכול להיות בצעקה היסטרית או אילם תחת שמיכה.
השיפוט יהיה על מעוף ומסר, נעילת האתגר בס"ד ביום א' כ"א אלול.
הערות תובנות ותגובות כאן
כתיבה טובה.
31 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
1 תגובות
13 תגובות
14 תגובות
10 תגובות
1 תגובות
2 תגובות
1 תגובות
מאת הניקית @דמות מהאגדות
והשם יאספני
בואכה טבריה, שנת 1954
עזרא נושך את אגודלו. לפני זמן מועט היה מבטו משתאה.
"בוא הנה, פרחח קטן, סוף סוף מצאתי אותך!" מתנשף הוא מתקרב לכיוון אתר עתיקות. הילד המקפץ שולח לעברו חיוך מרגיז.
"מלאכי, צא מפה עכשיו. מסוכן להיות פה. יש כאן בורות!".
מלאכי מגחך ממעלה גבעת אבנים.
עזרא מקשיח את מבטו. מחשבות חולפות בראשו, אך הבעתו נותרת יציבה.
הילד יתום טרי. הוא לא יכול להיות קשה מידי.
הוא מגרד בעורפו. הילד יתום, נכון. אבל גם הוא עצמו יתום, ונותר שפוי למרות הכול. בקצב הזה נראה שמלאכי משתגע.
חובה עליו להציב לו גבולות.
"מלאכי. רד למטה ובוא לכאן עכשיו, בלי חוכמות" קולו נעשה רם ותוקפני יותר.
הוא מעיף מבט לכיוון הגדר הסובבת את האתר, גבוהה מידי בשביל ילדון בן תשע לטעמו, ואז תוקע את מבטו בשלט אזהרה ענק.
"אני לא מאמין עליך. אתה טיפסת על הגדר, והתעלמת מהשלט. אתה ידעת שאסור להכנ.."
מטר אבני חצץ מושלכות לעברו מכיוון הגבעה. הילדון שמעליה מצחקק.
אבל כשעזרא מפנה את גבו ומתרחק, מלאכי מזעיף פנים וקופץ את אגרופיו בתחושת נטישה. הוא מתיישב על אחת הגדרות ובוהה בשום מקום.
עזרא נאנח, משעין את גופו על גזע עץ עבה. הוא לא מתכוון להותיר את אחיו הצעיר לבדו.
תוך זמן קצר חוזר אל היעד, מקווה לא להיסקל כמו בפעם הקודמת.
אבל כשמגיע למקום מלאכי לא נראה בשטח.
הוא מוצא את עצמו ניצב לבדו תחת שמיים שחורים כמעט ללא כוכבים. אתר העתיקות מזכיר לו מראה בית קברות ישן בשעה זו של היממה.
פחד אופף אותו. ליבו אומר לו לשוב הביתה.
מלאכי שוכב על הספה, מרוכז בגירוד זרועו בעקבות האבק שנדבק על גופו המיוזע. עינו צדה תזוזה כלשהי. עזרא ניצב בפתח הבית ופולט אנחה.
הוא נותר עומד בכניסה זמן מה, "חיפשתי אותך" אומר תוך ניסיון להסדרת נשימתו מההליכה החפוזה.
"אבל הלכת" מלאכי ניצת.
"נכון. לא יכולתי להישאר. מישהו זרק עלי אבנים". עזרא עוצר לרגע מדיבורו "אבל בכל אופן חזרתי ולא מצאתי אותך".
הוא מוזג לעצמו מים בספל מקושט עיטורים זעירים, ומתיישב על הספה על יד אחיו שעסוק עדיין בגירודים חוזרים ונשנים.
"נפצעת" אומר כשעיניו מכווצות.
"איפה?"
"פה" עזרא מצביע לכיוון לחיו השמאלית של מלאכי.
מלאכי שולח את ידו לכיוון השריטה.
"לא לגעת!" עזרא מסיט את זרועו של מלאכי מכיוון המכה ומתבונן בה מקרוב "זה נראה עמוק".
"אני בכלל לא הרגשתי שנפצעתי" מלאכי מבוהל מעט, מביט מעלה לכיוון פניו של אחיו הגדול ממנו בשמונה שנים.
"חכה. נראה מה אפשר לעשות. רק אל תיגע". עזרא פונה לכיוון הארון ומוציא ממנו חתיכת בד בהיר.
הלילה נעשה עמוק יותר, מלאכי יוצא מהמקלחת רענן פחות מתמיד, ראשו יבש בשל התחבושת שעל לחיו.
כשעזרא מבחין בו הוא פותח את פיו כדי לומר משהו אבל סוגר אותו חזרה. מלאכי חכם מספיק כדי להסיק שלא משתלם להיכנס שוב לאתרי עתיקות לסוגיהם, כך מקווה. הוא מביט אל תוך עיניו הנבונות של אחיו כמו לאשר את מסקנתו, ונרדם.
לב העיר טבריה, שנת 1958
אתרי העתיקות הופכים משעממים מידי, כך גם אתגרי טיפוס על עמודי חשמל. מלאכי מעביר את שנות נערותו המוקדמות בשיטוטי רחוב, דמותו הצנומה והמרושלת מוכרת בכל רחבי העיר. במקום בו דורכת כף רגלו נוהג להותיר עקבות של קטטות או נזקים, ועזרא נאלץ לעמוד מאחוריו ולספוג ביזיונות.
"היית צריך לראות אותו. נער מגודל שיער וגלוי ראש. בעל ציפורניים ארוכות ומטונפות יותר משל חתולי רחוב".
עזרא מניח את הסימנייה בסוף הסוגיה וסוגר את הספר.
רפאל בוחן אותו מן הצד, ביציאה מבית המדרש מוריד מהמתלה כובע קסקט משובץ וחובש אותו לראשו.
"אולי במקום להיאבק בו צריך למצוא נקודת מפגש כלשהי?" הוא מחבר את כריות אצבעות ידיו השונות.
עזרא מגחך ביובש. "אתה צוחק, רבי רפאל. הוא נטש כמעט הכול. כְּבודו רוצה שאסתובב אתו בחוץ כמו הומלס?"
מבטו של רפאל מרצין. "לא אמרתי את זה. אני מתכוון שבסופו של דבר הוא בן אנוש. שאוהב לאכול, לישון ולעשן בדיוק כמוך". הוא לוטש את עיניו לכיוון כיס חולצתו של עזרא, שמכיל בתוכו חבילת סיגריות גדושה. אחר כך מצליף בה באצבעו, מה שגורם לפניו הנאות של עזרא להאדים.
"אז מה אתה אומר בעצם?" שואל עזרא לאחר שתיקה.
"שתשקיע בזמן איכות. טייל אתו במקומות שהוא אוהב. תן לו לפרוק תסכולים על עצים ואבנים וליהנות יחד אתך".
"משהו משותף" מסכם עזרא בעייפות תוך גירוד בזקנו הדליל.
"בדיוק" מאשר רפאל בכניסה לחדר האוכל הצר, "נסה את הכינרת, נראה שזה יעשה לו טוב".
רעש מזלגות מתנגשים בצלחות חרס מעורב בקולות צחוק מותיר את עזרא במעין בועה מבודלת של מחשבות, והמון שקט.
אבל אין ספק שללא השיחה הקצרה בסוף זמן הלימוד עם רפאל, היה מרגיש כעת גרוע יותר.
טפיחה על הכתף הימנית מעוררת אותו מחלומו. "למזוג לך פול?" שואל רפאל תוך כדי סלסול מנגינת פיוט עליז.
עזרא מחייך, מתבונן בשמש הנוטה לשקוע מבעד לחלון המוקף ברזל כחלחל.
רפאל מסובב את ראשו השקוע בתוך מזוודתו החומה, קול מוכר קורא לו בשמו.
"קח אותי לבית של יוסף, דוד שלך" עזרא מתנשף,
"מאיפה אתה מכיר את דוד יוסף?" רפאל מכווץ את גבותיו.
"מבית הכנסת המרוקאי" קולו של עזרא נעשה להוט יותר, "לא חשוב, נמשיך לפטפט בדרך" הוא מושך את רפאל בזרועו.
צמד הידידים צועד במעלה מדרגות אבן חלקלקות בשעת ערב.
עזרא שולח שיעול מאולץ אל האוויר הלח,
"אני צריך שתשכנע אותו לבנות חכה במחיר זול"
"את מי?"
"את יוסף הדייג"
רפאל נעצר במקומו. "לא בא בחשבון. מה לבן ישיבה ולדיג?"
עזרא דוחק בו. "אתה זוכר את ההצעה שלך, שאצא לטייל עם מלאכי?"
"נו"
"יצאתי אתו פעמיים. הילד נרגע קצת מאז"
פני רפאל מתרככות.
"הוא מאוד אוהב את החוף, ואני רוצה לעודד אותו".
שתיקה. רפאל ממקד את מבטו בנקודה נעלמת ומיישר את כובעו.
"אתה בעצמך אמרת שצריך להפסיק להיאבק בו!" עזרא כמעט צועק.
שפתיו של רפאל מתעקמות לחצי חיוך.
"וצדקת". מוסיף בקול נמוך.
רפאל מצחקק בשעשוע. "אתה לא צריך להתחנף עד כדי כך. אני שמח מאוד על החדשות הטובות, ונראה שהרעיון מבריק בהחלט". הוא מתכופף ומסלק מסוליית הנעל שלו אבן פולשנית.
"כמו שאני מכיר את דוד יוסף, מחרתיים תהיה לך חכה. לא תצטרך לשלם לו על כך".
"בחינם?" גבותיו של עזרא נמתחות ועל מצחו נחרשים קמטים דקים.
"בשביל אבא שלך אם לא בשביל מלאכי לבדו, אני בטוח שהוא לא ידרוש אפילו לירה".
רפאל מספיק להתחרט על מילות המשפט הראשונות מחשש שהכאיב לחברותא היתום, בזמן שעזרא מכפיל את קצב צעדיו, נעמד בין כדי צמחיה במרפסתו של יוסף, ומסמן לו לבוא.
השמש שולחת קרניים נעימות ורוח חרישית מלטפת את שערות ראשו השחורות של מלאכי, מפזרת אותן לכל עבר.
רגליו מסוקלות על גבי סלע ומבטו בוהה במים התכולים, נקודות אור מעטרות אותם בחלקם החשוף לשמי התכלת.
עזרא שולח מבט נוסף לעבר החכה המרשימה, וכשמבחין בגבו של אחיו הוא מדלג על הסלעים
ושורק לעברו.
מלאכי מתנער, מביט בעזרא ששולח אליו חיוך חשוף שיניים, ומגיש לו את החכה.
הוא בוחן את החפץ במבט שואל שמתחלף בזיק הבנה המאיר את עיניו השחורות.
"תוצרת יד" מציין עזרא בגאווה.
מלאכי מקפץ בעליזות, "מאיפה השגת?"
"סודות של אחים גדולים" עזרא מניח את אצבעו על פיו, ועוצם את עיניו בסמכותיות שציניות מעורבת בה.
מלאכי משחק בגלגלת החכה ומסובב אותה הלוך ושוב, אחר כך מישיר מבט מבויש לעזרא.
"תודה" הוא כמעט לוחש, החיוך שמרוח על שפתיו מדגיש את הצלקת שעל לחיו.
עיניהם הנבונות נפגשות, כמו מחברות פיסות זמן של עבר והווה.
בשעת אחר צהריים צועד מלאכי בבית הקברות. הוא מהלך בין מצבות צפופות, וכשמוצא את השם "חכם שאול בן ברכה" חרוט על גבי אבן, נעצר.
המון זמן שותק, בוהה באותיות. מהרהר באביו ובאמו הקבורה בעיראק.
מידי פעם סוקר את המצבות השכנות, מחפש מילים ולא מוצא.
שפתיו רוטטות פתאום ובכי אצור שוטף אותו, מקלף מעליו שכבות שכבות של סערות חסרות מנוחה. העורבים שסביבו מפסיקים לקרוא וקולו העדין נשמע לאוזנו.
מלאכי נרגע אט אט ושולף מכיסו ממחטה מלוכלכת וחסרת שימוש. מרגע זה יודע שיוצא לדרך חדשה.
השמיים נעשים כתמתמים, וזוהר נפרש עליהם. הוא יוצא מבית הקברות, נוטל את ידיו ופונה לכיוון ביתו הישן.
לב העיר טבריה, 14 שנה לאחר מכן
השַׁמָּשׁ הצעיר מתדפק על דלתות מתפללי בית הכנסת של עדת הבבלים, צלליתו מוקפת הילה צהובה מאור העששית שבידו.
"סְלִיחוֹת. סְלִיחוֹת" נשמע קולו מעבר לקירות הבתים, מקיץ ישנים משנתם.
השַׁמָּשׁ משתהה לזמן קצר כאשר נעמד על סף דלת חלודה, ואז מתופף עליה בקצב בעזרת מקל.
"עזרא. קום. סְלִיחוֹת!"
עזרא מתעורר לשמע קולו של אחיו, לאחר התארגנות חפוזה הוא מכפתר את אחרון הכפתורים בחולצתו ופוסע לכיוון בית הכנסת. מלאכי כבר שם, מארגן את מקומות המתפללים ומיישר את המפה הרקומה על שולחן החזן.
השמיים מתחילים לקבל גוון בהיר יותר כאשר שב עזרא מתפילת הבוקר ומקפל את טליתו. ריח פולי קפה קלויים מתפזר בעת מזיגת המים הרותחים אל תוך ספל ישן ומעוטר.
הוא מתיישב על אדן החלון, מביט בציפורים שותקות על חוטי חשמל. יודע שכשהבוקר יתבהר יותר יתחילו לצייץ בעליזות.
דמות אדם שזוף רכוב על אופניים תופסת את מבטו, נעלמת לפרקים משדה ראייתו ומגיחה שוב מאחת הסמטאות. כשמתקרב לשפת הימה מסיר האיש מעליו אפודה מסוגננת שניכר שנקנתה באחד הדוכנים בטיילת העיר.
עזרא מצמצם את עיניו, מביט בדמותו של מלאכי משעינה את האופניים בין שני סלעים ומתיישבת על יד דייג זקן בשם יוסף.
רוח קרירה נושבת, גורמת למלאכי להניח את ידו על כובעו כדי שלא יעוף.
עזרא שולף סיגריה מכיסו ומפריח ענן עשן, עיניו העמוקות בורקות. הוא מחייך.
בוקרו של יום שישי מאיר, ריח תבשילים עולה מכיוון המטבח. עזרא אוחז בידו קופסה עטופה במגבת וצועד לכיוון ביתו של רפאל, ילד קטן פותח לו את הדלת. הוא צובט אותו בלחיו, מגיש לו את קובה הסלק שהכינה מרים אשתו ויורד במדרגות הבניין. פיקת גרונו עולה ויורדת כשקולו הערב של רפאל מהדהד באוזניו מחלון הקומה הראשונה, מסלסל את מילות הפיוט "עת שערי רצון להיפתח"
וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
סוף
והשם יאספני
בואכה טבריה, שנת 1954
עזרא נושך את אגודלו. לפני זמן מועט היה מבטו משתאה.
"בוא הנה, פרחח קטן, סוף סוף מצאתי אותך!" מתנשף הוא מתקרב לכיוון אתר עתיקות. הילד המקפץ שולח לעברו חיוך מרגיז.
"מלאכי, צא מפה עכשיו. מסוכן להיות פה. יש כאן בורות!".
מלאכי מגחך ממעלה גבעת אבנים.
עזרא מקשיח את מבטו. מחשבות חולפות בראשו, אך הבעתו נותרת יציבה.
הילד יתום טרי. הוא לא יכול להיות קשה מידי.
הוא מגרד בעורפו. הילד יתום, נכון. אבל גם הוא עצמו יתום, ונותר שפוי למרות הכול. בקצב הזה נראה שמלאכי משתגע.
חובה עליו להציב לו גבולות.
"מלאכי. רד למטה ובוא לכאן עכשיו, בלי חוכמות" קולו נעשה רם ותוקפני יותר.
הוא מעיף מבט לכיוון הגדר הסובבת את האתר, גבוהה מידי בשביל ילדון בן תשע לטעמו, ואז תוקע את מבטו בשלט אזהרה ענק.
"אני לא מאמין עליך. אתה טיפסת על הגדר, והתעלמת מהשלט. אתה ידעת שאסור להכנ.."
מטר אבני חצץ מושלכות לעברו מכיוון הגבעה. הילדון שמעליה מצחקק.
אבל כשעזרא מפנה את גבו ומתרחק, מלאכי מזעיף פנים וקופץ את אגרופיו בתחושת נטישה. הוא מתיישב על אחת הגדרות ובוהה בשום מקום.
עזרא נאנח, משעין את גופו על גזע עץ עבה. הוא לא מתכוון להותיר את אחיו הצעיר לבדו.
תוך זמן קצר חוזר אל היעד, מקווה לא להיסקל כמו בפעם הקודמת.
אבל כשמגיע למקום מלאכי לא נראה בשטח.
הוא מוצא את עצמו ניצב לבדו תחת שמיים שחורים כמעט ללא כוכבים. אתר העתיקות מזכיר לו מראה בית קברות ישן בשעה זו של היממה.
פחד אופף אותו. ליבו אומר לו לשוב הביתה.
מלאכי שוכב על הספה, מרוכז בגירוד זרועו בעקבות האבק שנדבק על גופו המיוזע. עינו צדה תזוזה כלשהי. עזרא ניצב בפתח הבית ופולט אנחה.
הוא נותר עומד בכניסה זמן מה, "חיפשתי אותך" אומר תוך ניסיון להסדרת נשימתו מההליכה החפוזה.
"אבל הלכת" מלאכי ניצת.
"נכון. לא יכולתי להישאר. מישהו זרק עלי אבנים". עזרא עוצר לרגע מדיבורו "אבל בכל אופן חזרתי ולא מצאתי אותך".
הוא מוזג לעצמו מים בספל מקושט עיטורים זעירים, ומתיישב על הספה על יד אחיו שעסוק עדיין בגירודים חוזרים ונשנים.
"נפצעת" אומר כשעיניו מכווצות.
"איפה?"
"פה" עזרא מצביע לכיוון לחיו השמאלית של מלאכי.
מלאכי שולח את ידו לכיוון השריטה.
"לא לגעת!" עזרא מסיט את זרועו של מלאכי מכיוון המכה ומתבונן בה מקרוב "זה נראה עמוק".
"אני בכלל לא הרגשתי שנפצעתי" מלאכי מבוהל מעט, מביט מעלה לכיוון פניו של אחיו הגדול ממנו בשמונה שנים.
"חכה. נראה מה אפשר לעשות. רק אל תיגע". עזרא פונה לכיוון הארון ומוציא ממנו חתיכת בד בהיר.
הלילה נעשה עמוק יותר, מלאכי יוצא מהמקלחת רענן פחות מתמיד, ראשו יבש בשל התחבושת שעל לחיו.
כשעזרא מבחין בו הוא פותח את פיו כדי לומר משהו אבל סוגר אותו חזרה. מלאכי חכם מספיק כדי להסיק שלא משתלם להיכנס שוב לאתרי עתיקות לסוגיהם, כך מקווה. הוא מביט אל תוך עיניו הנבונות של אחיו כמו לאשר את מסקנתו, ונרדם.
לב העיר טבריה, שנת 1958
אתרי העתיקות הופכים משעממים מידי, כך גם אתגרי טיפוס על עמודי חשמל. מלאכי מעביר את שנות נערותו המוקדמות בשיטוטי רחוב, דמותו הצנומה והמרושלת מוכרת בכל רחבי העיר. במקום בו דורכת כף רגלו נוהג להותיר עקבות של קטטות או נזקים, ועזרא נאלץ לעמוד מאחוריו ולספוג ביזיונות.
"היית צריך לראות אותו. נער מגודל שיער וגלוי ראש. בעל ציפורניים ארוכות ומטונפות יותר משל חתולי רחוב".
עזרא מניח את הסימנייה בסוף הסוגיה וסוגר את הספר.
רפאל בוחן אותו מן הצד, ביציאה מבית המדרש מוריד מהמתלה כובע קסקט משובץ וחובש אותו לראשו.
"אולי במקום להיאבק בו צריך למצוא נקודת מפגש כלשהי?" הוא מחבר את כריות אצבעות ידיו השונות.
עזרא מגחך ביובש. "אתה צוחק, רבי רפאל. הוא נטש כמעט הכול. כְּבודו רוצה שאסתובב אתו בחוץ כמו הומלס?"
מבטו של רפאל מרצין. "לא אמרתי את זה. אני מתכוון שבסופו של דבר הוא בן אנוש. שאוהב לאכול, לישון ולעשן בדיוק כמוך". הוא לוטש את עיניו לכיוון כיס חולצתו של עזרא, שמכיל בתוכו חבילת סיגריות גדושה. אחר כך מצליף בה באצבעו, מה שגורם לפניו הנאות של עזרא להאדים.
"אז מה אתה אומר בעצם?" שואל עזרא לאחר שתיקה.
"שתשקיע בזמן איכות. טייל אתו במקומות שהוא אוהב. תן לו לפרוק תסכולים על עצים ואבנים וליהנות יחד אתך".
"משהו משותף" מסכם עזרא בעייפות תוך גירוד בזקנו הדליל.
"בדיוק" מאשר רפאל בכניסה לחדר האוכל הצר, "נסה את הכינרת, נראה שזה יעשה לו טוב".
רעש מזלגות מתנגשים בצלחות חרס מעורב בקולות צחוק מותיר את עזרא במעין בועה מבודלת של מחשבות, והמון שקט.
אבל אין ספק שללא השיחה הקצרה בסוף זמן הלימוד עם רפאל, היה מרגיש כעת גרוע יותר.
טפיחה על הכתף הימנית מעוררת אותו מחלומו. "למזוג לך פול?" שואל רפאל תוך כדי סלסול מנגינת פיוט עליז.
עזרא מחייך, מתבונן בשמש הנוטה לשקוע מבעד לחלון המוקף ברזל כחלחל.
רפאל מסובב את ראשו השקוע בתוך מזוודתו החומה, קול מוכר קורא לו בשמו.
"קח אותי לבית של יוסף, דוד שלך" עזרא מתנשף,
"מאיפה אתה מכיר את דוד יוסף?" רפאל מכווץ את גבותיו.
"מבית הכנסת המרוקאי" קולו של עזרא נעשה להוט יותר, "לא חשוב, נמשיך לפטפט בדרך" הוא מושך את רפאל בזרועו.
צמד הידידים צועד במעלה מדרגות אבן חלקלקות בשעת ערב.
עזרא שולח שיעול מאולץ אל האוויר הלח,
"אני צריך שתשכנע אותו לבנות חכה במחיר זול"
"את מי?"
"את יוסף הדייג"
רפאל נעצר במקומו. "לא בא בחשבון. מה לבן ישיבה ולדיג?"
עזרא דוחק בו. "אתה זוכר את ההצעה שלך, שאצא לטייל עם מלאכי?"
"נו"
"יצאתי אתו פעמיים. הילד נרגע קצת מאז"
פני רפאל מתרככות.
"הוא מאוד אוהב את החוף, ואני רוצה לעודד אותו".
שתיקה. רפאל ממקד את מבטו בנקודה נעלמת ומיישר את כובעו.
"אתה בעצמך אמרת שצריך להפסיק להיאבק בו!" עזרא כמעט צועק.
שפתיו של רפאל מתעקמות לחצי חיוך.
"וצדקת". מוסיף בקול נמוך.
רפאל מצחקק בשעשוע. "אתה לא צריך להתחנף עד כדי כך. אני שמח מאוד על החדשות הטובות, ונראה שהרעיון מבריק בהחלט". הוא מתכופף ומסלק מסוליית הנעל שלו אבן פולשנית.
"כמו שאני מכיר את דוד יוסף, מחרתיים תהיה לך חכה. לא תצטרך לשלם לו על כך".
"בחינם?" גבותיו של עזרא נמתחות ועל מצחו נחרשים קמטים דקים.
"בשביל אבא שלך אם לא בשביל מלאכי לבדו, אני בטוח שהוא לא ידרוש אפילו לירה".
רפאל מספיק להתחרט על מילות המשפט הראשונות מחשש שהכאיב לחברותא היתום, בזמן שעזרא מכפיל את קצב צעדיו, נעמד בין כדי צמחיה במרפסתו של יוסף, ומסמן לו לבוא.
השמש שולחת קרניים נעימות ורוח חרישית מלטפת את שערות ראשו השחורות של מלאכי, מפזרת אותן לכל עבר.
רגליו מסוקלות על גבי סלע ומבטו בוהה במים התכולים, נקודות אור מעטרות אותם בחלקם החשוף לשמי התכלת.
עזרא שולח מבט נוסף לעבר החכה המרשימה, וכשמבחין בגבו של אחיו הוא מדלג על הסלעים
ושורק לעברו.
מלאכי מתנער, מביט בעזרא ששולח אליו חיוך חשוף שיניים, ומגיש לו את החכה.
הוא בוחן את החפץ במבט שואל שמתחלף בזיק הבנה המאיר את עיניו השחורות.
"תוצרת יד" מציין עזרא בגאווה.
מלאכי מקפץ בעליזות, "מאיפה השגת?"
"סודות של אחים גדולים" עזרא מניח את אצבעו על פיו, ועוצם את עיניו בסמכותיות שציניות מעורבת בה.
מלאכי משחק בגלגלת החכה ומסובב אותה הלוך ושוב, אחר כך מישיר מבט מבויש לעזרא.
"תודה" הוא כמעט לוחש, החיוך שמרוח על שפתיו מדגיש את הצלקת שעל לחיו.
עיניהם הנבונות נפגשות, כמו מחברות פיסות זמן של עבר והווה.
בשעת אחר צהריים צועד מלאכי בבית הקברות. הוא מהלך בין מצבות צפופות, וכשמוצא את השם "חכם שאול בן ברכה" חרוט על גבי אבן, נעצר.
המון זמן שותק, בוהה באותיות. מהרהר באביו ובאמו הקבורה בעיראק.
מידי פעם סוקר את המצבות השכנות, מחפש מילים ולא מוצא.
שפתיו רוטטות פתאום ובכי אצור שוטף אותו, מקלף מעליו שכבות שכבות של סערות חסרות מנוחה. העורבים שסביבו מפסיקים לקרוא וקולו העדין נשמע לאוזנו.
מלאכי נרגע אט אט ושולף מכיסו ממחטה מלוכלכת וחסרת שימוש. מרגע זה יודע שיוצא לדרך חדשה.
השמיים נעשים כתמתמים, וזוהר נפרש עליהם. הוא יוצא מבית הקברות, נוטל את ידיו ופונה לכיוון ביתו הישן.
לב העיר טבריה, 14 שנה לאחר מכן
השַׁמָּשׁ הצעיר מתדפק על דלתות מתפללי בית הכנסת של עדת הבבלים, צלליתו מוקפת הילה צהובה מאור העששית שבידו.
"סְלִיחוֹת. סְלִיחוֹת" נשמע קולו מעבר לקירות הבתים, מקיץ ישנים משנתם.
השַׁמָּשׁ משתהה לזמן קצר כאשר נעמד על סף דלת חלודה, ואז מתופף עליה בקצב בעזרת מקל.
"עזרא. קום. סְלִיחוֹת!"
עזרא מתעורר לשמע קולו של אחיו, לאחר התארגנות חפוזה הוא מכפתר את אחרון הכפתורים בחולצתו ופוסע לכיוון בית הכנסת. מלאכי כבר שם, מארגן את מקומות המתפללים ומיישר את המפה הרקומה על שולחן החזן.
השמיים מתחילים לקבל גוון בהיר יותר כאשר שב עזרא מתפילת הבוקר ומקפל את טליתו. ריח פולי קפה קלויים מתפזר בעת מזיגת המים הרותחים אל תוך ספל ישן ומעוטר.
הוא מתיישב על אדן החלון, מביט בציפורים שותקות על חוטי חשמל. יודע שכשהבוקר יתבהר יותר יתחילו לצייץ בעליזות.
דמות אדם שזוף רכוב על אופניים תופסת את מבטו, נעלמת לפרקים משדה ראייתו ומגיחה שוב מאחת הסמטאות. כשמתקרב לשפת הימה מסיר האיש מעליו אפודה מסוגננת שניכר שנקנתה באחד הדוכנים בטיילת העיר.
עזרא מצמצם את עיניו, מביט בדמותו של מלאכי משעינה את האופניים בין שני סלעים ומתיישבת על יד דייג זקן בשם יוסף.
רוח קרירה נושבת, גורמת למלאכי להניח את ידו על כובעו כדי שלא יעוף.
עזרא שולף סיגריה מכיסו ומפריח ענן עשן, עיניו העמוקות בורקות. הוא מחייך.
בוקרו של יום שישי מאיר, ריח תבשילים עולה מכיוון המטבח. עזרא אוחז בידו קופסה עטופה במגבת וצועד לכיוון ביתו של רפאל, ילד קטן פותח לו את הדלת. הוא צובט אותו בלחיו, מגיש לו את קובה הסלק שהכינה מרים אשתו ויורד במדרגות הבניין. פיקת גרונו עולה ויורדת כשקולו הערב של רפאל מהדהד באוזניו מחלון הקומה הראשונה, מסלסל את מילות הפיוט "עת שערי רצון להיפתח"
וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
סוף
2 תגובות
1 תגובות
1 תגובות
1 תגובות
הקטע נכתב במקור לאתגר, לאחר שהבנתי שהוא לא מובן (הוא, כמובן. אני תמיד מובן), שכתבתי אותו וליטשתי והידקתי וכל זה. ממש אשמח אם אחרי שתסיימו תטרחו ותעברו גם על המקור: https://www.prog.co.il/threads/אתגר-דו-שבועי-חופש-הביטוי.696472/post-9558622
אני בויאנו, ואני איש עסקים לגיטימי לחלוטין. יום יומיים ואצא מהמעצר, אל תתרגשו מכותרות העיתונים וממהדורות החדשות בעלות הקול העמוק והנתעב. אומר זאת בפה מלא: יש כיסוי חוקי מלא לכל המעשים והפעולות שלי, כפי שעורכי הדין שלי מצליחים להוכיח שוב ושוב.
אוקיי, ייתכן. קרו מקרים שבהם עורכי הדין שלי התקשו מעט. אבל היי, גם באותם מקרים בודדים הוכח שאני איש טוב, כי הנה, באורח ניסי מאוד - נעלמו לפתע כל העדים נגדי, ועימם האפשרות להרע לי.
אבל למרות ההצלחות הגדולות, אחרי הכל אני איש רגיל, מן המניין, וגם לי קורות אכזבות, תסכולים ודברים שלא בדיוק הולכים לפי התכנית. ובראש ובראשונה - חורחה גרסיאס. ה"זמר". אם הוא זמר אני מברשת נעליים. איזה קול נורא שיש לו!
מה שקרה הוא כזה.
לפני שבועיים, ביום שני הלוהט הזכור לרע, אחרי ששוב הושמעו ברדיו יותר מידי להיטים איומים של חורחה, הבנתי שאני צריך לעשות משהו בנידון. אחרת האזרחים ימשיכו להתענות עוד ועוד מקולו המייסר, הצורמני, המגעגע, המבעית, המחליא, המעיק, המגרגר, האיטי, הקופצני, הלא עקבי וחסר הטעם. ואני איש עסקים לגיטימי, ומובן שבחרתי לפתור את הבעיה בצורה הכי נעימה שאני מכיר.
אבל הפתרון שלי התמוסס.
רגע לפני שנכנסתי למַטֶה שלנו, בזמן שהחניתי את הפורשה הצנועה שלי שרכשתי בדי עמל, רגע לפני שאני כמבה את הרדיו, שמעתי את חורחה מתראיין בשידור חי.
שידור חי! עכשיו!
איך זה יכול להיות?
הבטן שלי אותתה לי שמשהו קרה, גדול. אבל אני איש רציונלי, ולכן נכנסתי למטֶה שלנו רגוע ושליו. בניגוד, משום מה, לחואנדו "חוץ מזה". סגני הנאמן. פה כבר קפץ לי הבויאנו, כמו שאמרו קודמיו ז"ל בתפקידו, ושאלתי את סגני: חואנדו! קיבלת לשמור עליו כמו שצריך, שמור באחד החדרים למטה, כשעליו משגיח הֶקְשֶׁרוֹ. איך שוב הוא מתרוצץ בחוץ ממיקרופון למיקרופון?
חואנדו לא שתק, כמובן. לכן אני אוהב אותו. לפניו היו לי איזה שלושים סגנים שנעלמו מהר. חומרים לא איכותיים פשוט. חואנדו "חוץ מזה" עובד אחרת. הוא לא מפחד להתעמת איתי, לצעוק כשצריך - וכמובן גם לחטוף ממני כהוגן. אולי בגללו העסקים כל כך שגשגו בחודשיים האחרונים.
...וחואנדו שלי לגמרי נתן לי בראש: בויאנו, אני לא אשם שהחלטת להכריז מלחמה על הזמר חורחה גרסיאס רק בגלל שיש לו קול שאתה לא אוהב. תן לבנאדם לשיר, מה אכפת לך. כבר אמרתי לך שאתה עושה טעות. וחוץ מזה, הראיון ששמעת כנראה בוצע מזמן ועכשיו מחומם ומוגש שוב למאזינים. וחוץ מזה, האיש עצמו נמצא אצלנו במרתף, יושב בדיוק מתחת השק עם הגוגל-מוגל שהשארת לו שם, המפקד, והֶקְשֶׁרוֹ מחליף לו שק כל פעם שהקודם גומר לטפטף לו לתוך הגרון. תוך יום יומיים ייהרס לו הקול לגמרי ואתה תוכל לשוב ולשמוע את תחנות הרדיו האהובות עליך, בוס. וחוץ מזה, החבר הֶקְשֶׁרוֹ מטפל בו מצויין.
לא ויתרתי. התקרבתי לחואנדו שלי, הזעם מציף אותי לגמרי. שיחררתי לעברו צרור מכובד של איחולים, מהסוג שהפכו אותי לבויאנו הגדול, וניערתי אותו. תביא עכשיו את את הבחור. אני רוצה לראות שהוא באמת אצלנו ולא רץ להוציא קליפ חדש. אין לי עוד כוח לשמוע את הקול הנוראי שלו, צרוד, גס, זייפן איום שכמוהו. נמאס לי.
וכאן חואנדו שלי עשה משהו שבגללו אני איפה שאני. האיש הוציא מכיסו טייזר זעיר - וירה בי. בחברו הטוב, באיש שהאמין בו יותר מכל.
כולי רועד, פי נוזל וידיי קופצות בחוסר שליטה - גרר אותי חואנדו לקומה למטה, משך אותי לחדר הראשון בפרוזדור, נשק לי ואמר: בויאנו, סליחה. וחוץ מזה, אני פשוט אוהב את חורחה גרסיאס, ולא יכול שתקלקל גם אותו. וחוץ מזה מפה אני בורח לחו"ל. היה בריא וחזק. אל תדאג, לא תמות לי פה, חבר, בוס.
אמר - וכפת אותי לכיסא, משליך עליי ערימת שקים משומשים של גוגל-מוגל בריח של ביצים מקולקלות, נמלט ומשאיר את הדלת פתוחה.
ואז הוא חזר, ואמר לי בקול עצוב ובנימה שונה לגמרי. טוב, בוס. כמובן שזו לא האמת. אני פשוט חייב לברוח. פשוט... אין לי ברירה. וחוץ מזה אני תמיד אזכור אותך באהבה.
והפעם הוא באמת ברח. מאז לא ראיתי אותו יותר. אותו ואת השמש.
ובחזרה אליי, כמובן. אז לקח לי בערך עשרים דקות לצאת מהאריזה הריחנית שלי, מושפל. והחלטתי לכלות את זעמי על חורחה ועל הֶקְשֶׁרוֹ ביחד. לכן נכנסתי לחדר האחרון בפרוזדור, אבל כמו שהבטן שלי ניסתה לאותת לי מתחילת הערב, הוא היה ריק. מתברר שחורחה שלי לא היה פרייאר, והצליח איכשהו לצאת מהקשרו.
אז כמו שהבטן שלי אותתה, הערב ההוא היה נורא. איבדתי את חואנדו ואת הקשרו באחת, קיבלתי טייזר, מושמעים עליי שטויות והבלים בכלי התקשורת ואני קצת מתקשה לראות לאחרונה את אור השמש. אבל, אתם יודעים מה הכי גרוע? ובכן: אני לא יכול לשמוע רדיו, לעולם. בכל הערוצים משמיעים עכשיו רק את חורחה. סיוט!!!!!
7 תגובות
8 תגובות
8 תגובות
פתגמים הם חלק מדרכה של כל שפה לתאר ולסכם בצורה עשירה ומתומצתת מגוון רחב של מצבים חברתיים, דרכי התנהגות, מנהגים והגיגים.
האתגר שלנו הפעם הוא לכתוב סיפור על בסיס פתגם / מטבע לשון / ביטוי שהוצא מהקשרו.
כדוגמה אפשר לקחת את הביטוי 'קופה של שרצים מאחורי הגב', ולכתוב על ח"כ בכיר ומוערך שמתגלה כי הוא מחזיק בביתו אוסף גדול של שרצים שונים.
אפשר למצוא כאן מאות פתגמים לבחירתכם.
הקטע המוצלח ביותר יזכה את כותבו בפרס - ניהול האתגר הבא.
הנספח מחכה לכם פה לכל פרגון, ביקורת, הערה, הארה או סתם מילים.
בהצלחה.
האתגר שלנו הפעם הוא לכתוב סיפור על בסיס פתגם / מטבע לשון / ביטוי שהוצא מהקשרו.
כדוגמה אפשר לקחת את הביטוי 'קופה של שרצים מאחורי הגב', ולכתוב על ח"כ בכיר ומוערך שמתגלה כי הוא מחזיק בביתו אוסף גדול של שרצים שונים.
אפשר למצוא כאן מאות פתגמים לבחירתכם.
הקטע המוצלח ביותר יזכה את כותבו בפרס - ניהול האתגר הבא.
הנספח מחכה לכם פה לכל פרגון, ביקורת, הערה, הארה או סתם מילים.
בהצלחה.
14 תגובות
5 תגובות
8 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- דירת גן ירושלים
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
דירת נופש ענקית ומפנקת בלב ירושלים
דירת נופש משופצת מהיסוד, ברמה הגבוהה ביותר, 5...
וילה גדולה ומפנקת לשבת הגדול ולפסח במרכז
וילה גדולה יפהפיה ונקיה עם נוף פנורמי באוירה...
וילה משפחתית עם נוף קסום ואווירה מיוחדת
דירת נופש גדולה מפנקת ומאובזרת
נמצאת בישוב...
נופש משפחתי בסטנדרט שלא הכרתם - פנוי לפסח!
רוממותא הוא מתחם נופש חרדי פרימיום למשפחות...
מתחם אירוח לימי גיבוש, שבתות חתן וקבוצות
5 וילות מחוברות בלב בית שמש
המקום המושלם...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: עט הקסם, sunshay, סמילי ועוד 67 משתמשים70 //