קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 226
    • ח
    שיתוף - לביקורת אמא, זה לא סוף העולם
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אמא למתבגרים בתקופת מלחמת העולם השלישית

    פעם אמרו שזה אתגר לגדל מתבגרים.
    היום זה כבר לא אתגר, זה פשוט לא בידיים שלנו.
    (לפי דעתם, כן?)

    ההתמודדות כולה שלהם.
    תנסי לבקש שייכנסו לממ"ד, הם יסבירו שאין בזה שום צורך.

    אני אומרת להם: "יש אזעקה, תיכנסו לממ"ד."
    והם עונים: "אמא, זה צבע אדום רק באזורים הפנימיים של אזור ג'.
    אנחנו באזור ג'-מערב, וזה ממש לא אותו דבר."
    ואני, רק רציתי שהם ייכנסו לחדר בלי לצעוק.

    לא פלא שהם מעדיפים לא להישאר בבית.
    בבית יש אזעקות.
    ובית זה מקום שבו עוד חושבים שצריך להיכנס כשיש אזעקה.

    פעם עוד האשימו אותנו בשקט, היום הם פשוט אומרים לנו.
    ותוך כדי מלחמה את שואלת איפה הם,
    "הלכתי לקנות פיצה. בעיר אחרת.
    כי פה סגור.
    אבל אל תדאגי אמא, אני עובר עוד מעט לעיר אחרת, שם יש מקלט".

    חושבים לבד, הולכים לבד, שוכחים לעדכן,
    אבל תמיד נזכרים לשלוח רשימת דרישות מהסופר.
    "מים בטעם ענבים, לא אפרסק",
    "ולקנות שוב את הסבון הזה שהיה פעם בירוק זוהר",
    "ולמה אין שוקולד קפוא?"

    אזעקה? לא דחוף.
    אבל שנגמרו הצ’יפס בטעם ברביקיו?
    זה כבר מקרה חירום.

    וכמובן, תמיד יש תזמון מושלם:
    דווקא כשאני רצה למקלט,
    הטלפון רוטט עם הודעה דחופה:
    "אמאאא, את יכולה לבדוק אם יש לי חולצה לבנה בחדר כביסה?
    יש לי עכשיו משהו חשוב!"

    ואני לא יודעת מה יותר מלחיץ,
    אזעקה באמצע הבית,
    או חולצה לבנה שאיננה.

    ובדיוק אז יש אזעקה נוספת.
    ואני לא בטוחה אם לרוץ למקלט או לארון.

    ולמה אני לא מבינה שהעולם ממשיך, שיש אוטובוסים, שיש סטטיסטיקות,
    ובסטטיסטיקה, דווקא העיר שלי לא מועדת לפורענות.

    תוך כדי הטילים, גם בירורים על שידוכים.
    טוב שלאנשים יש זמן לענות.
    ואז החקירה שלי על "המועמד" מצטרפת לחקירות הכלליות על "מה קורה בעולם".

    רק שעכשיו צריך גם למצוא מקום מוגן לפגישה.
    צריך לדעת איך מגיעים, איך חוזרים, מי בדיוק עם מי,
    ומי כבר אכל פיצה.

    אה, ומה ענו לי על הטיל המיועד,
    סליחה, המועמד המדובר.
    הכול מתערבב כשאת הורה למתבגרים בימי לחימה.
    טילים, שידוכים, אזעקות, בירורים,
    העיקר לא להתבלבל ולשלוח את הבן לפגישה עם קסדה.
    הגיוני להתבלבל כשאת אמא למתבגרים, לא?

    אני עדיין לא יודעת מה בדיוק המשמעות של מלחמת העולם השלישית.
    אולי תכף אדע.
    ודיי לי במלחמות העולם הקטנות שאני מנסה להרגיע.
    ודיי לי באווירה טובה,
    ואולי, אולי זה כל מה שהעולם מבקש.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, AUVI, NOA# ועוד 27 משתמשים30 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הילדה "המאומצת"
    ואוו מדהים. באיזה עולם אנחנו חיים?:(
  • 69
    • א
    שיתוף - לביקורת אם כבר אז כבר
  • אימפולסיבי //
    • אִם כְּבָר
    עָשִׂיתָ לָהֶם
    צָרָה
    צְרוּרָה,
    אָז כְּבָר
    תַּתִּיר
    צְרוּרָה.

    וְאִם כְּבָר
    הַמַּצָּב
    בְּטַהֲרָן שֶׁלָּהֶם
    נוֹרָא,
    אָז כְּבָר
    גַּם טַהֲרֵנוּ,
    נוֹרָא.

    וְאִם כְּבָר
    אֵין עוֹד
    אֶת חַסַן
    מִקֻּדְס,
    אָז כְּבָר
    נַהֵל עֲדָתְךָ
    חָסִין קָדוֹשׁ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ח.ד. וחלק, .חיה פ, סימונה רוזה ועוד 8 משתמשים11 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    אני לא אהיה מקורית כשאכתוב שוב: גאונות! קטע יפהפה.
  • 42
    • י
    שיתוף - לביקורת מִלִּים שֶׁל חֶמְלָה
  • יהלום-יצירות מלוטשות //
    • מילים פשוטות על חמלה פשוטה

    אֵלּוּ מִלִּים שֶׁל חֶמְלָה

    שֶׁלֹּא כּוֹעֲסוֹת
    וּמַטִּיפוֹת
    וּמַחֲלִישׁוֹת
    וּמִתְיַמְּרוֹת

    אֵלּוּ מִלִּים פְּשׁוּטוֹת
    וְטוֹבוֹת
    וּמְחַזְּקוֹת

    וְכַמָּה אֲנַחְנוּ, וּמִשְׁפַּחְתֵּנוּ, זְקוּקִים לָהֶן

    הַלְוַאי וְהַדּוֹר הַנִּבְנֶה
    יִלְמַד לַחֲמֹל עַל עַצְמוֹ
    וְגַם הוֹרָיו
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: נחמת שוטים, ח.ד. וחלק, דבורה שפירא ועוד 6 משתמשים9 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    עוצמה שבפשטות! לוקחת ללב.
  • 279
    • ס
    שיתוף - לביקורת תאק. תאק. בום.
  • ספרי מוסר //
    • אִמָּא הִצְלִיחָה לְהָסִיר מִמֶּנִּי הַכֹּל.

    הַשְּׁלִיטָה מִמֶּנָּה
    וָהָלְאָה.

    רַק אֶתְמוֹל,
    בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחֲרֵי הַשְּׁקִילָה הַיּוֹמִית שֶׁלִּי יָדַעְתִּי -
    מָחָר מְחַכֶּה לִי יוֹם צוֹם.
    אֶצְטָרֵךְ לַעֲמֹד בּוֹ בִּגְבוּרָה.
    אָסוּר לְוַתֵּר.

    אֲבָל שֶׁאִמָּא לֹא תֵּדַע.
    דָּבָר.

    וְאֵיךְ שֶׁהִיא יָדְעָה.
    אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, רַק
    אוֹמְרִים שֶׁאִמָּהוֹת יוֹדְעוֹת הַכֹּל עַל יְלָדִים.

    אָז הִיא בָּאָה וְחָתְכָה.

    חוּט אָדֹם שֶׁהֶחְזִיק אֶת הַיָּדַיִם.
    דֶּבֶק מַגָּע שֶׁקִּעְקֵעַ בִּי רַגְלַיִם.
    וְסֵלוֹטֵיְפּ עָבֶה שֶׁלָּחַץ לִי אֶת הַשְּׂפָתַיִם.

    מִסְפָּרַי בַּרְזֶל עָשׂוּ לָהּ אֶת הָעֲבוֹדָה.
    לָקְחָה לִי הַכֹּל.
    קָרְעָה
    תָּאק.
    תָּאק.

    בּוּם.

    שְׁיָרֵי חוּט אָדֹם קִשְּׁטוּ אֶת הָרִצְפָּה.
    דֶּבֶק לָבָן
    וַחֲתִיכַת סֵלוֹטֵיְפּ שְׁקוּפָה.

    וְאֵין יוֹם. וְאֵין צוֹם.

    אֶת הַכֹּל דָּאֲגָה אִמָּא לְטַאֲטֵא.

    וּלְהַכְנִיס לִי לַפֶּה -
    לַחְמָנִיָּה.

    וּבּוּם.
    הַקֵּבָה שֶׁלִּי דּוֹפֶקֶת.
    בּוּם בּוּם.
    תָּאק.

    הַכֹּל נִקְרַע.

    וְעַכְשָׁו אֵין לִי דֶּבֶק לְהַדְבִּיק אֶת הַכֹּל
    חָזְרָה.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: ה' תמיד עוזר, מילה נרדפת, TzipiR ועוד 26 משתמשים29 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    תודה מהללו.
  • 195
    • %
    שיתוף - לביקורת לוּ.
  • %תמר% //
    • וּכְשֶׁעָמַדְתִּי אָז,
    מוּל יְעָרוֹת וּפֶרֶא הַצּוֹמֵחַ.
    עַל פִּסְגַּת הַר,
    תָּבוֹר אוֹ שֶׁמָּא הַכַּרְמֶל.
    כְּשֶׁעָמַדְתִּי,
    מְחַשֶּׁבֶת צְעָדִים.

    וְ-
    לוּ יָדַעְתִּי שֶׁאֵין זֶה רַק
    תָּלוּי וְעוֹמֵד
    בְּצַעַד וּבְמֶרְחָק.

    לוּ.

    כִּי לָנֶצַח לֹא אֶשְׁכַּח אֵיךְ
    פָּסַעְתִּי
    אֶל תּוֹךְ הַטֶּבַע הַזֶּה,
    הַבִּלְתִּי רוֹגֵעַ.
    אֶל תּוֹךְ הַחִידָה הַפִּרְאִית.

    לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַבָּרָק שֶׁחָצָה מֹחִי,
    שֶׁמָּחַץ בִּי.

    שֶׁהֵבַנְתִּי
    כִּי צָעַדְתִּי אֶל תּוֹךְ
    הַחֲשֵׁכָה.

    כִּי נָפַלְתִּי
    בִּירִידָתִי.

    וְלִצְעֹד אֶת אוֹתוֹ הַמֶּרְחָק,
    אֶת אוֹתוֹ הַצַּעַד
    חֲזָרָה
    זֶה כְּמוֹ קֹשִׁי
    הַטִּפּוּס מוּל הַגְּלִישָׁה.

    כִּי לִפְנֵי שֶׁצָּעַדְתִּי צַעַד
    אֶל תּוֹךְ פֶּרֶא הַטֶּבַע
    זָכַרְתִּי
    מֶרְחָק וְקִילוֹמֶטֶר.

    חִשַּׁבְתִּי
    בִּמְדֻיָּק.

    שָׁכַחְתִּי
    שֶׁאֲנִי מְחַשֶּׁבֶת צַעַד
    לְמַטָּה.

    לוּ.

    --
    תמר.

    --
    אשמח לביקורת.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: Avigail Amram, צביה ר., בחלל הריק ועוד 17 משתמשים20 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    בהחלט חישבתי את הצעד רק שכחתי שאני מחשבת אותו למטה. הניסוח הזה עדין נכון כי הפירוש של מחשבת לא...
  • 240
    • %
    שיתוף - לביקורת כמה שיותר להיזהר.
  • %תמר% //
    • בהקשר לדיון שנכתב על השיר :'איה'
    --

    כְּשֶׁמְּקַבְּלִים מַתָּנָה
    חַד פַּעֲמִית,
    בְּלִי יְכֹלֶת שִׁחְזוּר,
    צָרִיךְ

    כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לְהִזָּהֵר.

    כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לְהִזָּהֵר.

    חָשַׁבְתִּי
    עַל מִלִּים.

    כַּמָּה לִפְעָמִים אֲנִי נוֹגַעַת בָּהֶם,
    טוֹבֶלֶת עָמֹק
    מִדַּי. וְזֶה לֹא קַל.

    וּכְדַאי לִהְיוֹת עֲדִינִים
    כְּשֶׁנּוֹגְעִים.

    פַּעֲמוֹן
    הוּא כְּלִי הַקָּשָׁה אִידְיוֹפוֹנִי.

    כְּשֶׁמַּקִּישִׁים עָלָיו
    הַמּוֹט שֶׁתָּלוּי בְּתוֹכוֹ
    רוֹטֵט
    וְכָךְ נוֹצָר קוֹל.

    רַעַשׁ שֶׁעָצְמָתוֹ מֵעַל שִׁבְעִים דֵּצִיבֵּלִים-
    נֶחֱשָׁב רַעַשׁ מַזִּיק.

    אִם נַקִּישׁ חָזָק,
    מוֹט מַתֶּכֶת יִצֹּר רַעַשׁ חָזָק.
    אָזְנֵנוּ יִנָּזְקוּ. וְ-
    שְׁמִיעָה תֵּרֵד בָּאֵיכוּת.

    בֹּרַכְנוּ בְּחוּשׁ שְׁמִיעָה עָדִין,
    לֹא כְּדַאי לְקַלְקֵל.

    אִם מְנַדְנְדִים חָזָק מִדַּי מִלִּים,
    אִם דּוֹקְרִים מְצִיאוּת
    חָזָק. וְדוֹחֲפִים.
    בִּבְרוּטָלִיּוּת.
    מוֹט יִצֹּר שִׁבְעִים,
    יְקַלְקֵל חוּשׁ שֶׁבֹּרַכְנוּ בּוֹ.

    זְהִירוּת זֶה דָּבָר בָּרִיא.

    כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לְהִזָּהֵר.

    כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר.

    וְאִם
    מִלִּים יְכוֹלוֹת לַהֲרֹג.

    אָז
    מִלִּים גַּם דּוֹקְרוֹת רְגִישׁוֹת.
    פּוֹעֲרוֹת בָּהּ חֹרִים.

    סַכִּין חוֹתֵךְ בַּבָּשָׂר.
    זוֹ מְצִיאוּת.
    פֶּצַע נוֹצַר אִם מָשׁוּ חַד פּוֹגֵעַ.
    זוֹ מְצִיאוּת.

    וְ-
    צָרִיךְ

    כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לְהִזָּהֵר.

    כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר.


    --
    @חנה ש. צודקת.
    צריך להיזהר.
    להיזהר!!!
    לא סותר שזה לא קל לדקור מציאות.
    לא סותר שלפעמים צריך לפגוע בשמיעה כדי להציל את הלב.
    לא סותר שבטוח לא כדאי לפגוע בשמיעה של 10 איש בשביל להציל לאיש אחד תלב. ושלא ירגיש אשם.
    למגירה אני אכתוב הכי הרבה 'איה' שצריך. כי צריך. כשיש 'איה' לא מדחיקים אותו.
    אבל בפורום צריך זהירות.
    זהירות סותרת בהחלט את העלאת השיר בפורום.
    צריך לשמור קצת על רגישויות.
    בכל זאת, תודה לך חנה.
    כי צריך כמה שיותר
    להיזהר.

    --
    תמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: rrrrrrrrrrrrrr, ה' אוהב אותך, Avigail Amram ועוד 14 משתמשים17 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הבזק של שפיות
    תודה על זה. זו גם דעתי, עדיף להיזהר מידי מאשר לקחת את האפשרות שאולי זה יכאיב.
  • 576
    • ק
    שיתוף - לביקורת חלאס עם הדיאטות!!!
  • קראנצ' פיסטוק //
    • זה התחיל, כמו כל רעידת אדמה עולמית, ברגע אחד קטן.
    ידיעה שולית במדור הרפואה שבעיתון המקומי, הכריזה בתמימות:
    "חוקרים גילו - השמנת יתר אינה מזיקה לבריאות".

    מתחת הכותרת, נחשפה תגלית רפואית פורצת דרך, שתביא אל קיצו עוול בן דורות.
    פרופסור שמעון בורגר מאוניברסיטת בר מינן, גילה כי ההשמנה היא תופעה מבורכת ובריאה, בעוד שהירידה במשקל מסוכנת והרסנית.
    לפצצה שהנחית הפרופסור, הובאו הוכחות מדעיות, והוצגו הגורמים שהובילו את האנושות אט אט להכחדה אנורקטית אכזרית.

    מערכת העיתון התקשתה להכיל את מבול התגובות הנסערות.
    בכל שבוע, נחשפו פרטים נוספים על השערורייה העולמית. הציבור גילה עניין רב, והפרסום התפשט במהירות.
    האצבע המאשימה הופנתה אל המנהיגים שהעדיפו לדאוג לאינטרסים שלהם, על חשבון האזרח הקטן והשדוף.
    זה היה בלתי נתפס.
    קשה לעכל שהעולם סובל מאנורקסיה כפויה, רק בגלל כמה צרי עין וגוף שמצאו פתרון קל ואכזרי למניעת צפיפות אוכלוסין.

    הם פעלו בסדיסטיות מתחסדת. כך הפחיתו משמעותית את כמויות המזון שצרכו האזרחים. ייצרו בגדים במידות קטנות וחסכו בטקסטיל. ייצרו כלי רכב קטנים יותר, וחסכו בדלק ובנפט. הבטיחו לספקים קנייה מהירה של פירות וירקות, שחיי המדף שלהם קצרים.

    המשמעות הייתה נוראה: דילול אוכלוסין, פשוטו כמשמעו.

    התושבים התמימים בכדור הארץ, שלא היו מודעים להנדוס התודעה המתוחכם שבצעו בהם כוחות אופל עלומים, שיתפו פעולה בשמחה וברזון. בשם הטרנד הבריאותי, הם לעסו בחיוך חסה, נבטים ושלל עשבים מרים המיועדים למאכל בהמות, וחשו פושעים כשהעזו להתפנק על שווארמה עסיסית.

    אף אחד לא העלה על דעתו שהמחלות שמייסרות רבים ואף גורמות למותם, נובעות מתת תזונה כרוני. זו הייתה דרך קלה להיפטר באלגנטיות מנתח גדול מהאוכלוסייה, לפרנס דיאטנים חסרי לב, ולהעניק לרופאים תשובה ניצחת לכל מחלה שלא ידעו לאבחן: השמנת יתר.
    האמת שגילה החוקר האמיץ, הייתה שונה בתכלית: ההשמנה היא חיצונית ואין לה כל קשר למחלות פנימיות. להיפך: השומן מייצר שכבת הגנה שמבודדת את האיברים הפנימיים הרגישים ושומרת עליהם מנזקים.

    כדי לגבור על אינסטינקט האכילה האנושי, נעשה שימוש בכלים פסיכולוגיים מתוחכמים. המילה "רזית!" נעשתה לפסגת חלומותיה של כל אישה, והצליחה לגרום לה להביט בתיעוב על עוגת קצפת, ולכרסם פריכיות קלקר בשכנוע עצמי שאין מאכל טעים מהן.

    מכחישי השומן ניסו לטשטש את ההיסטוריה. להשכיח שבימים כתיקונם, שילמו חתנים את משקל כלותיהם בזהב.
    הם לא ציפו שפרופסור שמעון בורגר יחשוף את התרמית.
    "אכלו משמנים ושתו ממתקים!" זעקו הכותרות הראשיות.
    "סולת ודבש ושמן אכלת - ותיפי במאוד מאוד!" הבריק קופירייטר בעיתון המתחרה.

    גם מאמרים פסיכולוגיים נכתבו בנושא. הוכח כי השעבוד התזונתי מביא את הקרבן לתהליך הצטמקות נפשית, והובהר כי על מנת לרכוש ביטחון עצמי, צריך קודם כל ליצור "עצמי" רחב.
    "תשמינו, וכל הבעיות יהיו קטנות עליכם!" הובטח.

    אבל פרופסור בורגר ידע שההתנגדות תבוא. אינטרסנטים אינם מוותרים בקלות על טרפם.
    "וישמן ישורון - ויבעט!" ניסו מתנגדיו להשיב מלחמה שערה בכותרת משלהם.
    הפרופסור לא התרשם. "שמנה לחמו - והוא ייתן מעדני מלך". ציטט למחרת בנונשלנטיות בעיתון המקומי שזכה לרייטינג מטורף.

    כוחות האופל לא נכנעו בקלות. הם שמו את כל כובד משקלם למען המטרה. חזרו בהיסטריה על המנטרות הישנות, התריעו על הנזק העצום שעלול להיגרם מהקונספירציה המסוכנת, וגייסו לטובתם את כל עולם המדע. אבל בורגר כבר הפך לכוכב ציבורי, והמשקל שנתנו לדבריו היה רב.

    כשניסו הפושעים בצווארון הלבן להוכיח כי פרופסור בורגר הוא אינטרסנט מושחת בעצמו - נכשלו.
    לפרופסור לא היה קשר ליצרני המזון המתועש, לא מניות באף חברת ממתקים, ולא יריבות עם חברות טבע. גם הפרופיל הפסיכולוגי שבנו, לא התאים למשועמם שמטריל אנשים להנאתו. הוא היה רצני ושקול, וקיים בעצמו את המסרים שהפיץ. משקלו הרב היווה דוגמה אישית למעריציו שהלכו וגדלו בכל המובנים. הוא גם לא נחשב אדם שמזלזל בבריאות, בכל חודש היה עורך בקפדנות בדיקות מקיפות בקופת החולים.

    הציבור, בעיקר הרחב, קרא את המידע המהפכני בצמא ובלע אותו ברעבתנות.
    כנראה נמאס לאנשים להשפיל את כבודם המרוסק על משקל רעוע, מול דיאטן חמור סבר שמביט בזעזוע בספרות המטפסות, כאילו היו עדות לפשע פלילי שביצעו.
    המוצרים שעד לאחרונה נשאו אות קלון: "מכיל שומן רווי בכמות גבוהה" - החלו לחוש גאווה על נקודת החן האדומה והחיננית שקישטה אותם. האזרחים שקלו את המידע והחליטו להפסיק להיכנע לטרור הפסיכולוגי ולאבד את משקלם ואת שמחת חייהם. המונים הסתערו על חנויות המזון המהיר, ירקות התעפשו לאיטם בירקנים, חדרי כושר ננעלו, ודיאטנים מובטלים התהלכו חפויי ראש.

    תוך חודשים בודדים, השתנה העולם לבלי הכר.
    המציאות קיבלה נפח אחר. בעלי הבשר צעדו בגאווה ברחובות, והרזים פסעו מהוססים ומכווצים וחישבו להיעלם.
    אינספור בדיחות שחוקות עברו עדכון גרסה.
    "רזה עלה על משקל, וראה שכתוב בצג: נא להעלות את כל האיברים, ולא אחד אחד", סיפרו השמנים בעיניים בורקות ופרצו בצחוק בריא.

    בבדיקות התקופתיות הבאות שערך פרופסור בורגר, הוא הביט בסיפוק בספרות שבצג המשקל, ואז הציץ מעבר לכתפה של האחות שהזינה במחשב את ערכי ה-BMI שלו.
    הוא לא ירד אפילו גרם אחד מהשקילה הקודמת, אבל ערכי ה-BMI היו מצוינים. הוא חייך בסיפוק והחל לכרסם שוקולד משובח ששלף מכיסו.
    זו הדיאטה הראשונה שהצליחה לו. כמה אפשר להיאבק במשקל?! הרבה יותר קל להזיז את העקומה לטובתך ולהשמין את כל האנושות.

    אחלה דיאטה שבעולם.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: 2020AYELET, מנצפך, פינקיו ועוד 60 משתמשים63 //
    12 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    תראו משהו הזוי שגיליתי פתאום... הפרופסור עשה לייק למישהו שרוצה לרדת במשקל!! מה זה אמור להיות?? 😱
  • 81
    • 7
    שיר קרב יום
  • 7שבע7 //
    • בַּיָּמִים הַהֵם
    לֹא הָיָה יוֹם וְלֹא לַיְלָה
    וְהוֹרִים עֲיֵפִים נָעוּ בֵּין חֶדֶר לְמִקְלָט
    וִילָדִים יְחֵפִים דִּדּוּ אַחֲרֵיהֶם טְרוּטֵי־עֵינַיִם
    מִפַּחַד וְאֵימָה בַּלֵּילוֹת
    וּמִבֹּקֶר שֶׁהָיָה לְלַיְלָה
    שֶׁבּוֹ לוֹמְדִים מֵרָחוֹק בְּלִי חֲבֵרִים
    שֶׁפַּעַם הָיוּ כִּמְעַט הַכֹּל
    וְהַיּוֹם הֵם כִּמְעַט רַק קוֹל
    לְקוֹל הוֹרֵיהֶם הַגּוֹעֲרִים,
    קְצָת שֶׁקֶט, כָּאן מְנַסִּים לַעֲבֹד
    עַל מִי הֵם בֶּאֱמֶת מְנַסִּים לַעֲבֹד---

    בַּיָּמִים הַהֵם
    כְּשֶׁבַּשָּׁמַיִם רִחֲפוּ טִילִים
    שֶׁיִּירְטוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לְמַזִּיקִים
    שֶׁנִּסּוּ לְהַזִּיק, וְגַם יָכְלוּ
    אֲבָל לֹא יָכְלוּ לְאֵלֶּה שֶׁאָמְרוּ
    עָלֹה נַעֲלֶה וְגַם יָכוֹל נוּכַל
    כִּי עִמָּנוּ הַשָּׁמַיִם
    כִּי עִמָּנוּ אֵל---

    בַּיָּמִים הַהֵם
    קָרַב יוֹם שֶׁהוּא לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה
    קְרָב שֶׁכְּבָר רָחַק
    אוֹר מִתּוֹךְ הַיְּלָלָה
    (שֶׁל הָאַזְעָקָה, שֶׁל הַשּׁוֹפָר)
    וְהוֹרִים מְשֻׁפְשְׁפֵי־עֵינַיִם
    יָרִימוּ יְלָדִים יְעֵפִים
    יִשְּׂאוּ עַצְמָם אֶל שְׁמֵי תְּכֵלֶת יָפִים
    יִרְאוּ בָּאוֹר שֶׁזּוֹרֵחַ.
    וְיַאֲמִינוּ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: S, צפניהו, מהללו ועוד 15 משתמשים18 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צ
    צפניהו
    אופס. נכון... טעות שלי. כעת השיר באמת מושלם!
  • 360
    • א
    שיתוף - לביקורת תגידו, מה בדיוק מוגן במרחב הזה?
  • איש המילה הכתובה //
    • "מרחב מוגן", נו שוין.
    ראיתי כבר מרחבים מוגנים מאלה.


    מה מוגן בדפנות סוכה מטות לקרוס, שפוגשות רגליים מרושלות של אנשים — שני שלישים רדומים, ושליש בהתקף חרדה?


    מדובר במקרה נדיר בו הזרת פוגשת ברהיט, ובניגוד למקובל במקרה מסוג זה, בעל הזרת לא מצליח ללהטט עם פה מעוות.
    בכל זאת, קשה לזוז כשמודבקים לרצפה הלא שטופה מזה עידן ועידנים, עם ערימה של 22 דפנות סוכה על הגב.

    ועד כמה יכול להיות המרחב מוגן, כאשר גברת מרקוביץ פוגשת עדת מקקים שעדיין לא יודעים איך להתמודד עם הפלישה האנושית לתחומי מחייתם?
    היא מסירה את כפכפה כדי לרמוס את הגושים השחורים התנודתיים, ותוך כדי השתוללותה מסטירה לי עם כפכף מגואל בדם ג'וקים שלא טעמו טעם K300

    יש לי שכן שכבר ארבעה ימים ב"מרחב המוגן", מלופף בחוטי החשמל של הרדיאטור שבורנשטיין קיבלו בירושה, ושל הפטיפון של טננבאום.
    אנחנו מנסים מאז לשחרר אותו — אך לשווא. אפילו אחי מנחם, שתמיד פורם לי את האוזניות שמסתבכות בכיסי, הרים ידיו בייאוש.

    "פעם הבאה, אולי לא כדאי לרוץ בהיסטריה בתוך אזור מרובה בחוטים", אמר אחי לאסיר הבליסטי הראשון בהיסטוריה, תוך שהוא מפגין אמפתיה יוצאת מגדר הרגיל.
    "אל דאגה, מנחם", הרגיע אותו אח אחר שלי, גם הוא מלא טקט כרימון, "בכל מקרה לא נראה שיצליח לרוץ בזמן הקרוב"

    ואני סוקר במבט נוגה את האיש שמתחת לדפנות, ואת השכן הכבול.
    מלטף קלות את לחיי המרוחות ברסק מקקים, ונשבע שבאזעקה הבאה — אני רץ להתחבק עם טיל בליסטי, ולא חוזר למרחב מוגן שכזה.
    • חחח
    • תודה
    Reactions: הרבה צבעים, משה העסקן, קנאקדיג ועוד 42 משתמשים45 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה וברוכים הנשארים כאן תמיד בנאמנות! טוב לפגוש אתכם אחרי תקופונת. חחחחח. תודה רבה על...
  • 108
    • T
    שיר הַגַּעֲגוּעַ הַזֶּה
  • tmr //
    • אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת עַצְמִי כְּשֶׁ
    הָיִיתִי חֲצִי בֶּן אָדָם
    וְהָעוֹלָם הַזֶּה שָׁר וּמַר
    וְיוֹרֵק עָלִים וּמַצְמִיחַ עָשָׁן
    הַטַּל בַּבֹּקֶר
    הַטַּל כָּל כָּךְ חַם
    מִתְאַדֶּה עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַתַּרְנְגוֹל הַהוּא קָם

    אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת עַצְמִי כְּשֶׁ
    הָיִיתִי פְּסִיעָה מִפִּסְגַּת הַמַּצְפּוּן
    וְחָיִיתִי בְּשָׁלוֹם וְשִׁחְרַרְתִּי אַנְחוֹת סְרָק לָאֲוִיר
    וְהַכֹּל הָיָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְיָם
    כָּל כָּךְ הַרְבֵּה יָם
    אֵינְסוֹף יָם

    דִּמְיַנְתִּי אֶת יוֹנָה בִּתְהוֹם הַלִּוְיָתָן
    וְתָהִיתִי מָה רַע
    מָה רַע בִּקְצָת תְּהוֹם
    בִּקְצָת
    הַרְבֵּה דָּם

    הִכַּרְתִּי אֶת עַצְמִי כְּשֶׁ
    הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ מוּזָר

    אֲנָשִׁים סָחֲבוּ עַל כִּסְּאוֹת וְגַלְגַּלִּים אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים מֵהֶם
    תָּמִיד מִסָּבִיב הִפְטִירוּ שְׁ
    הָעוֹלָם הַזֶּה גַּלְגַּל וְגַלְגַּל מִתְגַּלְגֵּל
    יְלָדִים הִשְׁקוּ אֲדָמָה
    לַחָה מֵהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהֶם בַּלַּיְלָה
    וְהֵם אוֹמְרִים אוּלַי כָּכָה אַבָּא יִצְמַח
    אוּלַי הוּא יִהְיֶה שׁוּב

    הִכַּרְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
    מִבְּלִי שֶׁרָצִיתִי לִשְׁמֹעַ
    מִבְּלִי שֶׁרָצִיתִי לִרְאוֹת
    הִכַּרְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

    הִכַּרְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שֶׁנֶּעֱלַם
    טוֹב שֶׁנֶּעֱלַם אֲבָל
    הַגַּעֲגוּעַ הַזֶּה
    לְפָנָיו כְּלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי
    לְבַד
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אתיס, מנוחה כהן, אדריכלית מתחילה ועוד 22 משתמשים25 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    תודה רבה רבה🙏
  • 75
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת וְנַפְשִׁי נִגְאֲלָה מְאֹד
  • צביה ר. //
    • בֵּין קוֹלוֹת וּבְרָקִים,
    דִּוּוּחִים מְשַׁתְּקִים,
    אֵימָה בֵּין סִדְקֵי
    נְשָׁמָה,
    פִּתְאוֹם הַתְחָלָה
    שֶׁל אִוְשַׁת גְּאֻלָּה,
    בִּדְמָמָה מְבִיאָה
    נֶחָמָה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: 7שבע7, צלולה, .חיה פ ועוד 16 משתמשים19 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    חוה אייזן
    חוה אייזן
    וכמובן לא ציינתי בהודעה הקודמת שהכותרת גאונית
  • 114
    • א
    שיתוף - לביקורת זה סיפור על נשמות אבודות
  • איוליס //
    • זה סיפור על ילדים
    שלא ידעו לאן הם נופלים
    מלאו חסרים
    במוצרים ריקים
    נותרו רעבים

    סיפור על בחורים
    שגדלו עם החיים
    אבל הנפש
    נותרה מרוסקת
    בתחילת הדרך

    סיפור על בחורות
    שלא יודעות
    מה הן מרגישות
    מסוממות

    בעיקר זה סיפור של ילדות
    שרוצות להיות טובות
    מבטיחות שהן לא נופלות
    מסתירות שקרים וסודות
    זה סיפור עצוב
    שלא נגמר
    סיפור שהמילים בו
    כתובות בדם
    חתומות באלפי נשמות
    אבודות
    שרוצות לחיות
    להיות כמו כולן
    אבל הן פגועות
    ופוגעות בעצמן
    מרגישות שהן לבד
    אולי יום אחד
    נכתוב להן סוף
    אולי זו תהיה את
    שתסרטטי להן
    דרך אוהבת
    יום אחד תקשיבי
    תספרי את הסיפור שלך
    תלמדי אותן
    לרוץ בגשם
    למצוא בסוף
    את מי שמחכה כל כך
    תספרי להן
    שהוא אבא ומלך
    ויכול גם להיות חבר
    אם רק ישתפו
    יבכו לו ת'חיים
    יתחרטו
    יחזרו
    • שכוייח!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: טקסטיב אונליין, jacui15793, ספסופאית ועוד 21 משתמשים24 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    ליליאן
    בדיוק שומעת את פרי כהן בהדברות, ממש אותן מילים... וזה כן יכול להגמר. אם זה אמיתי מהחיים, אפשר...
  • 42
    • א
    שיר נשאר
  • אינפרא //
    • הוּא בָּא
    דּוֹחֵף,
    מַתְנִיעַ,
    מוֹבִיל.
    לְלֹא תְּהִיּוֹת,
    מַשְׁמִיעַ.


    הוּא בָּא
    מְתַקֵּן,
    מוֹסִיף,
    מַעֲלֵה,
    מוֹרִיד סֻגְיוֹת,
    מֵעִיף.


    הוּא הוֹלֵךְ
    תַּקָּנוֹת
    חֲקוּקוֹת
    נֶעֱזָבוֹת,
    מַעֲלוֹת אָבָק,
    נִשְׁכָּחוֹת.


    הוּא הוֹלֵךְ
    נֶעֱזָב.
    רְגָעִים,
    נִמְחִים.
    טְעָמִים עֲרֵבִים,
    נִמּוֹגִים.


    כִּי הַהַשְׁקָעָה
    הַמְּטִיבָה,
    הַמְּהֻדֶּרֶת,
    הַנְּכוֹנָה.
    הִיא לָעַד -
    נִשְׁאֶרֶת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: חוה אייזן, חנה ש., אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ס
    ספרי מוסר
    יפהיפה.
  • 12
    • ח
    שיתוף - לביקורת מודים אנחנו לך
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אנחנו עדים לנסים ללא הרף, ואולי לנס אחד מתמשך.
    כל מה שקורה, נס.
    רק שלעתים אין בעל הנס מכיר בניסו.

    וכשהנס דופק בדלת, אם בקצה הרחוב ואם מעבר לים,
    אתה מרגיש, הוא כאן, חי, נוכח.
    "מלא כל הארץ כבודו."

    כשהלב מחסיר פעימה, אזעקה בוקעת את האוויר,
    ואנחנו לא יודעים מה יביא הרגע הבא.
    כשהוא מחסיר שתיים,
    אנחנו כבר רואים את כוונות האויב,
    את המנהרות, את המכתבים שצועקים כוונה,
    להשמיד, להרוג ולאבד.

    וכל בית ריק שטיל נפל בו, עדות להשגחה פרטית.
    וכל מבנה ציבורי שפונה רגע קודם, פלא גלוי.
    וכל פעולה מוצלחת של הצבא, שליחות של הבורא.

    וככל שהפעולה גדולה יותר, כך גם הנס.
    וכגודל העוצמה, כך גם הסיפור שהיא מספרת,
    על השנאה הקמה עלינו,
    ועל האהבה הגדולה שמגוננת עלינו.

    כי לא בדרך הטבע להינצל שוב ושוב מתכנוני רוע,
    ולא בדרך הטבע שארץ קטנה, מוקפת זאבים,
    תקום ותשבור, בשם ה', את מעגל ההשמדה.

    כמו שאמר ידיד ישראל, הנשיא טראמפ,
    לקחנו את הפצצה מידם.

    ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,
    והקדוש ברוך הוא, עומד,
    ומתפלל על עמו.
    עומד הוא, ואנו עומדים עִמו בתפילה,
    קמים כלביא, שחרית וערבית.

    ותפילתנו, תפילה של נס,
    של חיבור, של התרוממות רוח,
    כל כולה נס.

    כי אם קיומנו הוא נס,
    גם גלותנו, גם גאולתנו, נס.
    נס – מלשון להתנשא,
    לקום, להתרומם.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אש קודש!, מימיי ו-אוראל סולטן3 //
    0 תגובות
  • 441
    • מ
    שיתוף - לביקורת עייפת😴
  • מוז'יניקית //
    • היום נדבר על מחלת העייפת-JLMS(Just Le'Me Sleep). כאשר אנו מדברים על מחלת העייפת, כמובן שאין הכוונה לפגם הטבעי בערנות לאחר מאמץ כלשהו אלא על המחלה הכרונית שתוקפת לרוב בני אנוש בגילאי העשרה, בעקבות מצבים ותקופות שונות.

    נסקור תחילה את המוטציה השכיחה ביותר- עייפת נפוצה-JLMSM(Just Le'Me Sleep More).

    עייפת נפוצה מתפשטת בגוף בעיקר לאחר שנת 'בייגלה' מתוקה שנותנת לאדם תחושה של עוד, אך כמובן שהיא מסוגלת לפגוע גם אם בן/בת העשרה קמו משינה קטועה ו/ או קצרה ו/או בלתי מספקת ו/או רווית חלומות מזעזעים ו/או רווית חלומות מתוקים.

    העייפת הנפוצה גורמת לאדם לתחושת אהבה בלתי נשלטת למיטתו ולכלים הנלווים לה כגון כרית, שמיכה, כרבולית, כרבולית מס' 2, כרבולית מס' 3, דובי אהוב, בובה ועוד, וחוסר שליטה ביכולת להיפרד מהנ"ל.

    מחקרים גילו כי ההישארות האוטומטית במיטה גורמת להחמרת התסמינים והשתלטות מוחלטת של המחלה על הגוף עד כדי שינה תמידית.

    עייפת קולוסאלית-JCFA(Just Can't Fall Asleep) היא זן נוסף של מחלת העייפת, הגורם לעייפות כרונית המונעת מהאדם לישון. חוקרים אינם מסוגלים להסביר את התופעה, והם תמימי דעים לגבי חוסר תמימות הדעים בנוגע לגורמים לתופעה ההזויה.

    כאשר העייפת הקולוסאלית תוקפת את האדם, בעיקר בשעות שרוב בני האדם אינם שוזפים בהם את השעון, הוא אינו מסוגל לשקוע בשינה מרפאת, והוא נשאר ער למשך שעות ארוכות ומייגעות ללא אפשרות למלא את מצבריו.

    התסמין המרכזי למוטציה זו הוא פיהוקים קורעי שפתיים ולב ואמירות נבובות כגון "אני לא עייף" ו/או "אני כן עייף" ו/או "אני לא נרדם" וכו'.

    מין זה נצפה בעיקר אצל צעירים בראשית שנות העשרה המתקשים להירדם כאשר מבוגרים באזורם חוגגים בקרבתם.

    עייפת מכוונת- IATYIAT (I Am Tired Yes I Am Tired) מאובחנים מקטגוריה זו נוטים ללקות בעייפת מכוונת בעיקר בעת שמטילים עליהם משימות בלתי אהובות או רצויות או סתם בעת שיעמום קל.

    בעת ההתפשטות המהירה של החיידק, גופו של החולה נוטה להימרח קלות עד קשות בכל פוזה מקום וזמן בהם הוא ממוקם, לשפשופי עיניים נמרצים וקול חלוש עד מנומנם.

    הטיפול האידיאלי במקרה זה הוא הכרזה שקרית על פעילות אהובה על החולה. הצפי הוא להחלמה מיידית ומהירה.

    הרשות לטיפול בעייפת- WATOTCOTG(We Are Tired Of Taking Care Of Tired Guys) מדווחת על עליה דרסטית בחולי העייפת לצורותיה השונות בקרב כלל שכבות הגיל בכל האוכלוסיות אולם בעיקר בחולים בסיכון, כלומר בני נוער בגילאי העשרה.

    "אמצעי הטיפול העומדים לרשות הרשות מוגבלים ומצומצמים בהחלט", דיווח לנו מר אפי סהרורי, סגן מנהל הרשות לטיפול בעייפת- WATOTCOTG. "בנוסף, מתגלה חוסר שיתוף פעולה מצד הציבור שמתמכר למחלה בחוסר אחריות משווע. אני צופה עתיד שחור בו הדור הבא לא ידע ערנות מהי".

    אנו חותמים את המדור בתקווה נואשת לימים מעייפים(סליחה, יפים) וערניים יותר ובתפילה ליושב במרומים שיגאלנו מעייפותנו.
    __

    הקטע נכתב כחלק מפעילותה של העמותה למיגור שיעמום בקרב אוכלוסיות קצה כגון תלמידים מטורללים. לתרומות לעמותה ניתן ליצור קשר     כאן
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מכירים?, קרן_אור, הילדה "המאומצת" ועוד 27 משתמשים30 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוז'יניקית
    תודה רבה על התגובה החמה! תודה רבה! כוונתי הייתה שהקטע נכתב כחלק מנסיונותיי הכושלים למגר את...
  • 222
    • איש השדה
    שיתוף - לביקורת חוסר תקשורת ??..
  • איש השדה //
    • חוסר תקשורת

    "אין ספק שהתקשורת אמינה לחלוטין!"

    "שטויות, הכל שקרים ועבודה בעיניים..."

    "לא הגיוני שמערכת גדולה כ"כ תהיה רצופת שקרים..."

    "תבדוק ! כל הודעה סותרת את חברתה.."

    "אתה רוצה לומר שכל מהדורות החדשות משקרות ?! ואין בכלל הרוגים ?!"

    "לא, לא אמרתי, רק שהם מצנזרים המון מהמידע שהם מקבלים..."

    "וכל הפרסום סביב ההגנה החזקה שלנו ויכולות היירוט - הם שקרים ?!?!..."

    "אין ספק שמדובר בשקרים !! הרי..."

    "יאללה, מחמוד נמאס לי מהויכוח הטיפשי... כל הרחוב מופצץ מהטילים של האויב הציוני ויש'ך זמן לשטויות האלו ?..."

    (תודה רבה     @שועל ספרות. שבהשראתו נכתב..)
    אשמח להערות והארות.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: מֶנַחֵם, AUVI, הילדה "המאומצת" ועוד 29 משתמשים32 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    איש השדה
    איש השדה
    תודה ! עמוק...
  • 2 1K
    • צביה ר.
    אתגר אתגר דו שבועי - שיר של יום
  • צביה ר. //
    • ברוכים הבאים לאתגר החדש - שיר של יום.

    כחובבת מושבעת של סוגת השירה, לא יכולתי שלא להקדיש לה את האתגר הזה.

    משערת שברגע זה ממש איבדתי חלק מכם - אלו שאינם נמנים על חובבי הז'אנר - אבל לפני שאתם הולכים מכאן, אבקש שתקדישו עוד רגע לנסות לטעום, לבחון ולשקול יציאה מאזור הנוחות, כי זו מהותו של אתגר. הוא מאתגר.
    בטוחה שכשתצלחו אותו - הסיפוק יהיה גדול, ואולי אולי אפילו תגלו שזה ממש טעים : )

    אז קדימה, בואו נתחיל לשורר : )

    הקהילה המדהימה שלנו מלאה בקטעים ובסיפורים שנכתבו בכישרון רב על פי כללי הכתיבה - אפיון דמות, דמויות ראשיות ומשניות, חלוקה לפסקאות, בניית עלילה, ועוד...
    קחו סיפור אחד כזה המתאר אנקדוטה או רגע מחיי היומיום (שלכם או של אחרים), או לחילופין קטע הומור, סאטירה, או כל קטע אחר שאינו שיר. נערו ממנו את כל כללי הכתיבה הרגילה, השאירו לכם רק את תמצית ליבו ורעיונו - והפכו אותה לשיר.
    מדגישה - לא שיר ערטילאי אפוף סוד ומסתורין - אלא שיר שמתאר רגע יומיומי, מחשבה, רגש. כזה שהקורא יוכל להבין ולהזדהות.

    הבחירה היא שלכם האם להתמקד במאורעות הטכניים, בזווית הרגשית, או זו המחשבתית. האם השיר ייכתב בגוף ראשון, שני או שלישי, אולי רק יתאר מצב. האם הוא יהיה מחורז או לא. מה יהיה המשלב הלשוני שלו. האם הוא ישעשע, ירגש, או יעורר מחשבה...

    כמעט הכל נתון לבחירה ולשיקול הדעת שלכם, רק שימו לב למגבלות הבאות:
    - אורך השיר לא יעלה על 30 שורות ולא יפחת מ-6.
    - חובה לצרף קישור לקטע עליו מתבסס השיר.

    בנספח אפשר לפטפט, לשורר, להאיר ולהעיר...

    היום יום ראשון בשבת שבו נפתח האתגר, ויינעל אי"ה ביום ראשון כ"ו בסיוון.

    בהצלחה רבה!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: כותב בקצב, מוריופ, .חיה פ ועוד 17 משתמשים20 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    תודה! לך, @צביה ר. , על אתגר מהסוג שאני הכי אוהבת. סוד קטן: כמי שרגילה לכתוב בעיקר שירה, התחלתי...
  • 171
    • ס
    דיון סיפור עם דמויות מהעבר.
  • ספרי מוסר //
    • האם זה בסדר לכתוב סיפור שמתרחש כעת ולשלב בו דמויות הוד לא מדורנו, הכוונה לגדולים שהיו למשל, בתקופת השואה ולפניה -
    ר' שמעון שקופ, ר' לייב חסמן, ר' נפתלי טרופ, ר' אלחנן ווסרמן הי"ד ועוד.
    איך נראה לכם?
    • תודה
    Reactions: צפניהו, ח.ד. וחלק ו-אוראל סולטן3 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    -דינה-
    אם הבנתי נכון את השאלה חוה רוזנברג עושה את זה הרבה דוגמא למשל בספר "ככה לא תדע" או אם נלך לכיוון...
  • 66
    • ח
    שיתוף - לביקורת גלגל (ולא של צנטריפוגה)
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    פעם, כשהייתי ילדה, פרצה מלחמה עם עיראק.
    דחו לנו את המבחן במושגים, ושמחנו.
    היום, שוב מלחמה. ושוב מושגים.

    אני לומדת שיש עיר בשם כרמשינאן,
    ושיש 90 מיליון תושבים באיראן.
    שיש מתקן העשרה גרעינית, שבו מסתובבות צנטריפוגות שמפרידות את האורניום,
    ו"העשרת אורניום" זה לא שם של ספר,
    אלא תהליך שמעלה את ריכוז ה־U-235 בשביל כורים... או נשק.

    אני לומדת שיש טיל שנקרא מצרר,
    אולי על שם האיש הצר והצורר,
    והוא מתפצל ומתפזר לכל עבר.

    אני לומדת שיש אנשים שאוהבים את עם ישראל באמת:
    כמו חאווייר מיליי, נשיא ארגנטינה,
    או מייק האקאבי, מושל לשעבר של ארקנסו ותומך נלהב בזירה הציבורית.

    אני לומדת שיש כמה סיבובים בעולם, ויש גם סיבוב אחרון.
    אני גם לומדת שבנימין נתניהו שם פתק בכותל,
    ואמר שרק עם סייעתא דשמיא אפשר לנצח.

    אני לומדת גם מושגים שלא מלמדים בבחינה:

    שהתרעה היא לא רק צפירה מהרחוב,
    אלא גם זמזום פנימי שמתעורר פתאום,
    תחושת “משהו קורה”, גם כשבחוץ הכול שקט.

    שסוללת הגנה יכולה להיות שיחת טלפון אחת עם חברה,
    או פסוק אחד שמתחזק פתאום ונשאר איתך כל היום.

    ששיגור זה לא רק טיל,
    לפעמים זו תקווה שעולה מהלב,
    רצון אדיר שמתפלל: "אולי זה הזמן לגאולה?"

    שכשאין מבוגר אחראי שיגיד לי ללכת לישון,
    אני צריכה להיות האחראית של עצמי.

    שפיקוד העורף יכול להתריע על אזעקות,
    אבל אני זאת ששומרת על הלב שלי שלא יפחד.

    שמרחב מוגן זה לא רק חדר עם דלת אטומה,
    אלא גם מקום פנימי של בטחון בה',
    של אמירת פסוקי אמונה והתכנסות שקטה.

    ששגרה היא מושג מתעתע,
    כי היא נראית שקטה,
    אבל בעצם היא דינמית, משתנה, לא שגרתית בכלל.

    שאפשר לשבת בפארק, לשמוע צחוק של ילדים ברקע,
    ובינתיים, מתנהלת מלחמת עולם שלישית.

    שכל מה שכתוב בספרים הקדושים,
    קם. מתרחש. מתגשם.
    לנגד עינינו.
    וזה פלא גדול.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: AUVI, גמרא, אינפרא ועוד 13 משתמשים16 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    קטע מדהים. רעיון מקורי ומיוחד! כתיבה יפה כל כך. אהבתי.
  • 177
    • ס
    שיתוף - לביקורת צום שיזעק בי שובע.
  • ספרי מוסר //
    • אַלְפֵי דִּמְיוֹנוֹת הָיוּ לִי עַל הַזְּמַן הַזֶּה.
    כָּל שְׁעוֹת הַצּוֹם שֶׁעָבְרוּ עָלַי -
    צִפּוּ לוֹ.
    וַאֲנִי
    רַק לָחַכְתִּי בִּשְׂפָתִי בַּהֲנָאָה כִּי הִנֵּה
    עוֹד מְעַט הוּא מַגִּיעַ וְשׁוּב
    לֹא אֶרְעַב.

    אִם כִּי כֵּן.

    כְּשֶׁרָעֲדוּ בִּי שְׁרִירִים בְּלִי שְׁלִיטָה.
    וְכָאַב שָׁם.
    מִישֶׁהוּ
    הָיָה צָמֵא אָז
    לְאֹכֶל.

    קֶרַע חָתַךְ לִי בִּפְנִים.

    וְסָתַמְתִּי.
    שָׁפַכְתִּי בִּי מַיִם קְרִירִים לְהַרְווֹת אֶת הָרָעָב.
    טִפָּה.
    טִפָּה.
    שְׁלָאק. שְׁלָאק.
    וְשׁוּב זֶה גָּמַעְתִּי הַכֹּל בִּשְׁקִיקָה.

    כִּי הִנֵּה עוֹד מְעַט
    לֹא אֶרְעַב.

    וְתָבוֹא
    שְׁעַת הַשֹּׂבַע,
    יָבוֹא סוֹפְסוֹף הַזְּמַן כֹּה חִכִּיתִי
    לוֹ.

    בְּצוֹם.
    צוֹם שֶׁיָּסֵב לִי אָז שֹׂבַע.

    שֶׁאֶרְעַב
    כָּל הַיּוֹם.

    גִּיד שֶׁזָּז בְּנַפְשִׁי סִפֵּר לִי
    שֶׁלֹּא.
    וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה
    הִיא תִּרְעַב מָחָר.




    למי שלא הבין, שיר קצר שאולי מספר את זה טוב יותר.

    הַחֲלוֹם
    הֲכִי מָתוֹק שֶׁנִּרְקַם לִי מֵעוֹלָם
    הוּא שֶׁאֶשְׂרֹד אֶת הָרָעָב הַגַּשְׁמִי
    כָּל הַחַיִּים.
    וְלוּ בִּכְדֵי שֶׁ
    אֶזְכֶּה לְשֹׂבַע רוּחָנִי.
    וַאֲפִלּוּ
    לְיוֹם.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: yes I am, :)CHANI, חוה אייזן ועוד 18 משתמשים21 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    %
    %תמר%
    ווואו. איזה יופי אני כל כך אוהבת!!!!!!!! הבנתי בלי ההסבר. אבל ההסבר הוסיף לי פרשנות מדויקת...
  • 48
    • ח
    שיתוף - לביקורת אירוני כמה שזה אירוני
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    אירוניה יומיומית

    את מחכה למתקפת טילים, והיא סוכלה.
    את ממלאה את הבית במזון, והוא מתרוקן בדיוק כשהמשק עובר לתפקוד חיוני.
    את מעסיקה את הילדים בסבלנות, באמת! ואז נגמרת לך הבטרייה, ובדיוק אז הם מטפסים על הקירות.
    הממ"ד דורש ניקוי יסודי, את מתחילה לשטוף, ואז יש אזעקה.
    החלטת בכל זאת לצאת, והאזעקה תופסת אותך באמצע הרחוב.
    הרגעת את עצמך לגמרי, ואז מגיעה מתקפה שלא עלתה אפילו בקצה הדמיון.
    סידרת לעצמך סדר יום חדש, ערות בלילה, שינה ביום, וגם הוא מתבלגן.
    כתבת משהו עמוק אתמול, והיום הוא כבר לא רלוונטי, כי קרו שלושה פרקים בהיסטוריה.
    ביום שפגעו בתכנית הגרעין, צץ פתאום איום אחר, שלא חישבת.
    ואת כותבת, אבל האותיות מתבלבלות על המקלדת.
    סוף - סוף יש שקט, ואת בטוחה שהאזעקה התקלקלה.
    פתחת חדשות כדי להבין, ויצאת מבולבלת יותר משהיית.
    שמרת בקפידה את החלב האחרון, והוא נשפך בדיוק כשמישהו אמר "לפחות יש קפה".
    ניסית להירגע עם נשימות, ואז הילד שואל: "אמא, מה זה טילים גרעיניים?".
    כתבת שיר מרגש, והטיל עובר רגע לפני הפואנטה.
    את כבר על סף בכי, ואז מישהו שולח בדיחה כל־כך מצחיקה, שאת צוחקת בבכי.

    וככה זה כשאת חיה בתוך אירוניה מתמשכת.
    היא צוחקת על מה שחשבת, על מה שתכננת, על מה שכבר עיבדת.
    ואת ממשיכה.
    והיא, ממשיכה.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: AUVI, חוה אייזן, kshir ועוד 15 משתמשים18 //
    0 תגובות
  • 268
    • ק
    שיתוף - לביקורת מכונת זמן - גרסה B-739
  • קראנצ' פיסטוק //
    • הפרופסור שירך את רגליו על פני הקרקע הלוהטת. השמש קפחה על ראשו בעוז והטילה צללים ארוכים על הרחוב השטוף באור כתום. הוא הסיר את משקפיו העגולים ושפשף את עיניו, אינו מאמין שזה באמת קורה.

    הרחוב המוכר שבו צעד כל יום, שינה לחלוטין את פניו.
    השביל הסלול בדרך לביתו, שהוא הכיר בו כל אבן, נעשה זר לפתע.
    הפרופסור בחן את סביבתו המוכרת למחצה בעיניים מצומצמות. מבנים חדשים שלא היו שם מעולם - צצו משום מקום, צמחים מזן שאף פעם לא ראה באזור - צמחו בן יום.

    הוא שרק בשקט כשקלט את המשמעות. רקותיו פעמו בהתרגשות כשעיכל לאיטו את גודל הרגע.

    שנים היה קבור במעבדתו הטחובה. הקדיש את גופו למדע בחייו. שיעבד את עצמו מהשעות הקטנות של הבוקר ועד השעות הגדולות של הלילה. שאף אל קרבו אדי חומצות וחלקיקי חומרים כימיים. התעלם מצרכיו הבסיסיים והתמסר למען האנושות.
    אבל על אף שעבד בפרך - מעולם לא הגיע לפריצת דרך משמעותית. המחקר שערך היה מסובך ומורכב, פירמידה שנבנית באומנות ושוקעת שוב ושוב בחול הטובעני. פיתום ורעמסס.

    והיום, כמעט באקראי, הוא מצא את הנוסחה הבלתי אפשרית לחזור בזמן.

    הוא!

    השלומיאל הכרוני, בעל כתב החרטומים, הפרופסור המפוזר והרחפן שהיה תמיד ללעג ולקלס בעיני חבריו המדענים, הוורקוהוליסט חסר המזל שלא הצליח לרשום על שמו אף הישג ראוי לשמו.

    הפרופסור חייך בעונג, ההיסטוריה נרמסה תחת פסיעותיו הרחבות.

    אשתו לא תאמין.

    היא זו ששמעה את צעקתו האילמת. ראתה אותו חוזר בלילות בעיניים טרוטות, מתוסכל מפרדוקס הסבא. חמלה עליו, עודדה, לחצה. גם כשהנוגש חסר הרחמים שדחק בו - היה הוא עצמו.

    אישה צדקנית, שתמיד האמינה שייגאל.
    בזכותה הוא עוד ייצא ברכוש גדול, יגיע אל הארץ המובטחת.

    המאמץ השתלם, בסוף הוא קלט את הפתרון: פשוט, מבריק, מגוחך כמעט.
    הפרופסור הרגיש כמעט נלעג. רק היה צריך לזנוח את המבחנות, את התמיסות ואת חוקי הפיזיקה, ולחשוב בהיגיון בריא. כל הזמן הזה גישש את דרכו בחושך סמיך כדינר, ולא קלט שהאושר הנכסף, המתין לו קרוב כל כך.

    הוא דחף במאמץ דלת כבדה, מגולפת בסגנון מצרי עתיק. היא חרקה מעט, והשתתקה.

    אשתו העיפה בו מבט מבולבל, אחר כך בשעון, ולבסוף בשמש הקופחת שבחוץ.

    "הקדמת?"

    הוא זרח מאושר. "כן, חזרתי בזמן".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מרציפן, AUVI, רות ב. ועוד 41 משתמשים44 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ק
    קראנצ' פיסטוק
    תודה רבה!! איזה כיף שהפעם אף אחד לא גילה! אם מכונת הזמן נראית אמינה כל כך, אז אולי אפשר להתחיל...
  • 552
    • א
    שיתוף - לביקורת פגיעה ישירה בבניין שלי
  • איש המילה הכתובה //
    • הבניין שלנו סופג פגיעות ישירות כעניין שבשגרה.

    כל טיל פוגע, ועוד איך.

    אין נפגעים קל – כולם קשה. מאוד.

    וזאת למרות ההתמגנות המקסימלית והירידה הצייתנית למקלטים, בכל שעה ובכל מצב.

    אתן כדוגמה את איש העסקים המושחז זילברגולד – זה שבדרך כלל לא טורח להשיב לי ולו במִימיקה חומלת זוטרה על 'קידת בוקר טוב' השגרתית שלי.

    הוא לא התעורר מאחת האזעקות. מה שלא מנע ממנו להופיע במקלט, לאחר שמישהי בעטה אותו מהמיטה בעודו משייט על ענן קסום וקטיפתי, אי שם בעולם חלומי, אוטופי ונטול מלחמות – לא רחוק ממסלולם של הטילים הבליסטיים.

    הענן החלומי שעליו שט שמר עליו כמו צמר גפן, לבל יתעורר, גם כאשר הדרדר בגרם המדרגות כל הדרך למקלט.

    כשנכנס למקלט, הוא לא נראה היה מהוקצע כהרגלו.

    המבע חמור-הסבר והמהונדס למשעי התחלף באוסף מעוות של תווי פנים מבהילים, מתובלים ברוק מרוח לכל האורך והרוחב.

    את תיק העסקים היוקרתי שבידו בדרך כלל, החליף שמיכי רך ונעים בצורת דובון, שהצמיד בחוזקה לפניו בעוד האגודל המגודל שלו תחוב בפיו.

    בנו של זילברגולד, בן ה-17, ניסה לחדול את המבוכה. הוא חטף את השמיכי מידיו של אביו, תוך כדי שצעק: "אבא, נרדמת באמצע שניקית את מוצרי הכסף עם המטלית המיוחדת הזאת, שרק נראית כמו שמיכי – אבל למעשה היא בכלל לא!", הוא התאמץ להאכיל את כולנו בכפית עם תירוץ לא מהודק דיו.

    אלא שאז, אביו – שדבק בעננו בקנאות רבה – התחיל לריב עם יריב בן הארבע על השמיכי שבידיו.

    הילד הקטן מלא החן של שטרן מצא את עצמו בקטטה אדירה על שמיכי, עם לא אחר מאשר האיש והמרצדס – מר זילברגולד.

    תרשו לי לחסוך מכם את ההופעה המרשימה לא פחות של הרה"ג ר' שלמה מיטלמן, ראש ישיבת 'תפארת ללומדיה', ואת הופעתו המגוחכת עוד יותר של כותב שורות אלו.

    אכן איום קיומי חמור. אין ברירה – חייבים ללכת עם המלחמה הזאת עד הסוף!
    • חחח
    • תודה
    Reactions: רשב"י, אימון- והנחייה בNLP, Tamar171 ועוד 43 משתמשים46 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    😄😄😄 תודה רבה לכל המפרגנים, באמת מחמם את הלב ותודה רבה על קבלת הפנים היפה!
  • 2 3 375K
    • ח
    סיפור בהמשכים מרחב מוגן
  • ח.ד. וחלק //
    • הערות ותגובות יתקבלו בברכה!

    פרולוג​

    המשחק נגמר.
    הוא ידע זאת,
    אך לא אדם כמוהו יוותר.
    בכוחותיו האחרונים הוא פילס את דרכו בחשכה,
    צעד אחר צעד.

    זהו,
    הוא קרס על האדמה הלחה באפיסת כוחות, ממתין לבאות.
    מרחוק החלו להישמע רעשים.
    הוא נדרך. הם הגיעו!

    הרעשים קרבו.
    ידו נשלחה לכיסו ושלפה את האקדח,
    הוא התרומם לתנוחה שתספק לו גם הסוואה וגם זווית נקיה.
    הם היו שניים, הוא זיהה את צלליותיהם באור הקלוש.

    הם התקדמו בדממה, שומרים על קצב תואם.
    הוא כיוון את הנשק.
    להערכתו, בעוד פחות מעשר שניות הם יהיו כאן.
    אוקיי, הוא יחכה.

    שלש,
    שתיים,
    אחת...

    אצבעו סחטה את ההדק.
    צווחה נשמעה ואחריה חבטה עמומה.
    הוא כיוון שוב את נשקו, קולט בזווית עינו שהשני זינק על הראשון כדי לטפל בו.
    'חובבן' הרהר לעצמו, ואז קלט: 'מסור'.
    טוב, זה לא כל כך משנה לו,
    כל עוד זה משחק לטובתו.

    הוא לא מצמץ כשלחץ על ההדק בשנית, גורם לשני להתמוטט ליד הראשון.
    הוא לא צריך לוודא הריגה, אין סיבה שהפעם זה יהיה שונה...
    בסתר ליבו הוא החמיא לעצמו על הפעולה המדויקת, גם כשהוא על סף קריסה.
    קדימה, הוא התעשת. הוא גמר כאן, את שאר העבודה הם כבר יעשו.
    רחש נשמע מאחוריו.
    הוא זינק לאחור, מטיב את אחיזתו באקדח.

    מאוחר מדי.
    חושך השתרר לפתע, הוא התקשה לראות.
    "תזרוק את הנשק!" נשמע קול פוקד.
    הוא נבעת.
    זה הוא!
    - - -​

    כמה חיכה לרגע הזה.
    צ'רלי עמד מול הדלת ששם משפחתו התנוסס עליה.
    הוא חזר!
    גיחוך מר עלה בגרונו, 'באמת, חזרת, נו נו...'
    הוא סילק בכוח את המחשבות הדוקרניות ובצעד אמיץ לחץ על הידית.
    חריקה קלה נשמעה,
    הוא הסדיר את נשימתו ונכנס בצעדים בוטחים יותר אל פנים הבית.
    נשימתו נעתקה אל מול המקום שכה התגעגע אליו.

    העיף מבט אל שעון הקיר שתלה בסלון, המחוגים הראו על השעה שלש לפנות בוקר.
    הוא סקר את הבית ביסודיות, מטר אחר מטר.
    נראה ששום דבר לא השתנה,
    המטבח הישן, הספה שכבר אז ידעה ימים יפים יותר, חדר הילדים שהספיק לשכוח.
    הכל נותר כשהיה.
    הוא סיים לסקור את הבית והתיישב, מהורהר, על אחד הכיסאות שהיו בסלון, נותן מבט נוסף בשעון...

    צ'רלי קפא.
    מול עיניו ההמומות החליף השעון באחת את צבעו לאדום בוהק.
    ספרות דיגיטליות הופיעו.
    00:00:04
    00:00:03

    הוא לא הספיק להיבהל.
    פיצוץ עז קרע את הדממה הסמיכה, בולע בקרבו זעקה זוועתית.
    ענן עשן התפזר סביב.
    חלל ריק מילא כעת את מה שהיה פעם בית מפואר בעומק יער המוות בקליפורניה.

    שמונים וארבעה שנים לאחר מכן, תימצא גופתו, או מה שנותר ממנה, על שפת נהר הבגיובה שמרוחקת אלפי קילומטרים מיער המוות בקליפורניה.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: מלי :), מנוחה כהן, מביאה את המשיח ועוד 39 משתמשים42 //
    46 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    ח.ד. וחלק
    תודה על ההקפצה ועל התזכורת לגבי ההמשך. לגבי שאלתך - הבוס רצה כאלו שמבצעים את מטרותיו, לא משנה...
  • 72
    • ש
    שיתוף - לביקורת בִּשְׁבִיל מִי אֲנִי חַי?
  • שמעון הכהן //
    • תַּגִּיד, בִּשְׁבִיל מִי אַתָּה חַי?


    אֶממ..
    תָּלוּי מִי שׁוֹאֵל.
    תָּלוּי מָתַי.

    תָּלוּי
    כְּמוֹ צָעִיף עַל הַחֶבֶל
    מִתְנוֹפֵף בָּרוּחַ.

    בַּבֹּקֶר בִּשְׁבִיל הַבַּיִת
    אַחַר כָּךְ בִּשְׁבִיל הַיְּלָדִים
    שְׁאָר הַזְּמַן בִּשְׁבִיל הַבּוֹס
    עֶבֶד עֲבָדִים

    מָתַי זֹאת לָמַדְתִּי
    עַל עַצְמִי לְוַתֵּר?

    רְצוֹנִי הַפְּנִימִי – לָמָּה הֶחְלַטְתִּי
    אֵינוֹ חָשׁוּב יוֹתֵר?

    מָתַי אֶצְעַד בַּשְּׁבִיל שֶׁלִּי
    שֶׁנִּבְרָא כֻּלּוֹ רַק בִּשְׁבִילִי?
    תּוֹעֶה, תּוֹהֶה, הֵיכָן אֲנִי?

    הֲ יָ ב וֹ א - י וֹ ם - בּ וֹ - אֶ חְ יֶ ה , לְ מַ עֲ נִ י ? !
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: NOA#, .חיה פ, קראנצ' פיסטוק ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    וואו, כתוב ממש יפה וזורם! האמת שהשאלה 'בשביל מה אני חי' מעסיקה אותי המון בזמן האחרון. אבל צריך...
  • 42
    • ש
    שיתוף - לביקורת בשלולית קטנה של גשם
  • שמואל אגסי //
    • וַאֲנִי שָׁם נִצַּבְתִּי,
    עַל שְׁלוּלִית קְטַנָּה שֶׁל גֶּשֶׁם,
    וְגַלִּים גַּלִּים שֶׁל חֹם,
    חָדְרוּ לִי לְכָל עֶצֶם,
    וְהִשְׁפַּלְתִּי אֶת עֵינַי,
    בַּמַּיִם הִתְבּוֹנַנְתִּי,
    בּוּאָה בָּהֶם רָאִיתִי,
    בּוּאָה שֶׁכְּבָר הִכַּרְתִּי.
    בַּת שְׂחוֹק עַל פָּנֶיהָ,
    וּבִשְּׂרָה הִיא לִי בְּשׂוֹרָה,
    וְנִרְאָה הָיָה שֶׁטּוֹב לָהּ,
    שֶׁזָּרְחָה לָהּ הַשָּׁעָה.
    וְגַם אַחֲרֵי שָׁנִים,
    כְּשֶׁכְּבָר יָבְשׁוּ לָהֶם הַמַּיִם,
    בְּזִכְרוֹנִי בּוּאָה רָאִיתִי,
    עַל רֶקַע שֶׁל שָׁמַיִם.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: דיונון, לאי הארט, צביה ר. ועוד 3 משתמשים6 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    תודה על המשובים החמימים! תודה. גם לי.
  • 81
    • ח
    שיתוף - לביקורת Game Over – המשחק נגמר
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    כולם יודעים שבכל משחק, השאלה היא מי התחיל.
    אבל השאלה היותר קריטית, היא מי ינצח.

    בשלבים האחרונים של משחק, יש כלל לא כתוב:
    אין יותר ניסיונות. אין מקום לטעויות.
    הכול הופך לרגע אחד שיקבע אם אתה עובר שלב,
    או שהמשחק נגמר.

    הזמן, ברגעים האלה, הוא לא שולי. הוא הנשק האמיתי.
    אם אנחנו תקפנו, האיראנים יכולים לבחור להוציא את כל הקלפים.
    וכשמדובר בקלף עם ציור של פצצת גרעין,
    זה כבר לא משחק.

    אולי זה נראה כמו משחק דיגיטלי,
    אבל ברקע, מתנהל שולחן אמיתי.
    וכל צד שומר את הקלפים הכי מסוכנים שלו לסוף.

    אנחנו מכירים את זה ממשחקי מחשב:
    כשהחיים נגמרים, וכל המסך מתמלא באורות מהבהבים,
    והכול רץ בקצב לא אנושי,
    ואתה יודע, זהו. זה הסוף.
    ובכל זאת, אתה נלחם עד הרגע האחרון.

    ואז מופיע המשפט:
    "Game Over" – המשחק נגמר.

    אבל עכשיו, זה לא משחק מחשב.
    זה שלב הסיום של העולם כמו שהוא.
    מלחמה בין טוב לרע, בין אור לחושך.
    כולם שולפים את כל הקלפים,
    והשולחן כבר לא וירטואלי, הוא בוער.

    וכשאתה רואה איזה קלף שלפו נגדך,
    אתה לא מחכה.
    לא מחשב מסלול מחדש.
    לא עוצר לחשוב פעמיים.

    כי אתה יודע:
    תשע דקות, זה ההבדל בין פצצה שכבר עפה בשמיים,
    לבין אחת שעצרה את מחול השדים לפני שהתחיל.
    ולפעמים, זה לא קלף.
    זה כפתור.
    אדום. גדול. בוהק.
    כזה שאם לוחצים עליו, אין דרך חזרה.
    וברגעים כאלה, לא שואלים מי התחיל.
    שואלים מי מספיק לעצור.

    לקבל החלטה, ומהר, לעצור את הרוע,
    זו לא רק החלטה קשה.
    זו החלטה מהירה.
    מהירה כמו הזמן שנשאר לך
    לפני שהמסך מהבהב
    ואתה רואה את המילים:
    "Game Over" – המשחק נגמר.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: TzipiR, החיים טובים, מימיי ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    ואני כל כך מקווה שאכן ככה זה יהיה. תודה, את מעודדת אותי להמשיך, כי אני אף פעם לא יודעת אם אנשים...
  • 42
    • ש
    שיר שַׁיָּךְ לְעַצְמִי אוֹ לְכֻלָּם?
  • שמעון הכהן //
    • אֲנִי כָּל כָּךְ רוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ שַׁיָּךְ וּמְחֻבָּר

    מֵאָז וּמִתָּמִיד חָלַמְתִּי – לִהְיוֹת חֵלֶק טִבְעִי שֶׁנִּסְפָּר



    מְנַסֶּה לְהַתְאִים אֶת עַצְמִי לְמִי שֶׁעַל יָדִי

    מִתְלַבֵּשׁ מִתְנַהֵג וּמְדַבֵּר כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁלְּצִדִּי



    חֲרָדָה קִיּוּמִית שֶׁמָּא לֹא אֶמְצָא לִי בֶּן זוּג

    חָלִילָה אֶשָּׁאֵר בּוֹדֵד בְּלִי מָקוֹם..



    אָמַרְתִּי אֶהְיֶה הַגּ'וֹקֶר שֶׁתָּמִיד מַתְאִים לְכֻלָּם

    וְכָךְ לֹא יִהְיֶה מַצָּב שֶׁאֲנִי לְבַד - לְעוֹלָם



    כָּךְ הִסְתּוֹבַבְתִּי מְחֻפָּשׂ לֹא מְגַלֶּה אֶת סוֹדִי

    וְאָז פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי כַּמָּה אֲנִי בּוֹדֵד לְבַדִּי



    כִּי לְכָל קְלָף יֵשׁ חָבֵר לוֹ הוּא תּוֹאֵם, וְלִי אֵין

    אוּלַי רַק ג'וֹקֶר כְּמוֹתִי בְּלִי זֶהוּת, יִתְחַבֵּר אֵלַי בְּלִי לְמָאֵן
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אדריכלית מתחילה, אבינועם גולדברג, MAOF ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    עצוב... אבל יפהפה!
  • 92
    • I
    שיתוף - לביקורת מַחְצֶבֶת (נקודת מבט על מורכביות חברתיות)
  • I.Q //
    • ב''ה

    הָאִישׁ שֶׁהִבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו מִלְּמַעְלָה,
    יָצַר בְּמוֹ יָדָיו אֶת הַלָּגוּנָה
    שֶׁאַלְפִים עֲמֵלִים לְמַלֵּא.

    הָאִישׁ שֶׁהִתְנַשֵּׂא לִמְלֹךְ עַל חֲבֵרָיו
    לֹא יָדַע עֹמֶק הַבּוֹר שֶׁנֶּחְפַּר, לֹא הִשְׂכִּיל לְהָבִין הַקֶּרַע שֶׁנִּפְעַר
    בְּתוֹךְ עַמּוֹ, בְּתוֹךְ קְהִלָּתוֹ, בְּתוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ.
    לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר הוּא מְחוֹלֵל בְּלִבּוֹת הָאֲנָשִׁים.

    שָׁנִים יְעַמְּלוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּזְרְקוּ מִן הָהָר,
    שֶׁהוּעֲפוּ מִן הַמַּעְגָּל,
    לָשׁוּב וּלְהַרְגִּישׁ שָׁוִים, לְהַרְגִּישׁ מַשְׁמָעוּתִיִּים.
    הֵם יֹאחֲזוּ בְּכָל דָּבָר,
    יִבְנוּ לְעַצְמָם פִּילוֹסוֹפִיּוֹת,
    יִטְעֲנוּ טְעָנוֹת אֵיתָנוֹת,
    כְּדֵי לְהַסְבִּיר לְעַצְמָם אֶת אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים.

    רַק מְבִינִי דָּבָר שֶׁנִּצְבּוּ לְצִדָּם יָדְעוּ לוֹמַר כִּי הֵם בְּסַךְ־הַכֹּל –
    מַחֲזִירִים לְעַצְמָם אֶת סִבַּת הַחַיִּים.
    רַק מְבִינֵי דָּבָר שֶׁהִבִּיטוּ אֶל מַחְצֶבֶת יוֹלַדְתּוֹ יָדְעוּ כִּי גַּם הָאִישׁ שֶׁהִתְנַשֵּׂא –
    רַק חִפֵּשׂ לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ, רַק תָּר אַחַר מַשְׁמָעוּת.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מֶנַחֵם, AUVI, @אא@ ועוד 8 משתמשים11 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    וואו! נשארתי בלי מילים מהאמת הפשוטה הזו, ומהצורה המדהימה בה היא נכתבה!
  • 48
    • בואו חשבון. יוסי לוי
    שיר מרוץ החיים. אשמח לביקורת
  • בואו חשבון. יוסי לוי //
    • נַפְשִׁי.
    לֹא יוֹדַעַת מַרְגּוֹעַ
    אוֹ שֹׂבַע.
    שֶׁקֶט

    יְדֵי
    לֹא מַפְסִיקָה לִנְגֹּעַ.
    בַּמִּקְלֶדֶת.

    חַיַּי
    לֹא עוֹצְרִים לְרֶגַע.
    לָנוּחַ.

    לַעֲצֹר.
    אֶת הַזְּרִימָה הַמְּהִירָה הַזֹּאת.
    לְהָאֵט.

    לַחֲשֹׁב שְׁנִיָּה.
    עַל מָה אֲנִי עוֹשֶׂה
    וְלָמָּה.

    אָז אֲנִי כּוֹתֵב כְּאִלּוּ שִׁיר.
    מִזְמוֹר.

    לְיוֹם רָגִיל.
    לְיוֹם שַׁבָּת.
    לַיּוֹם שֶׁבָּאת.


    בַּמֵּרוֹץ.
    אֲנִי רָץ
    לְבַד.

    וְאַף פַּעַם לֹא מְנַצֵּחַ.

    תָּמִיד מַגִּיעַ אַחֲרוֹן.
    בִּמְקוֹם לִהְיוֹת
    רִאשׁוֹן.
    בְּלִי סִבָּה.

    וְעַכְשָׁיו
    בֵּין כָּל הַקּוֹלוֹת, בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה,
    יֵשׁ קוֹל קָטָן שֶׁצּוֹעֵק: נְשָׁמָה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: כותב בקצב, מצלמה חדשה, חוה אייזן ועוד 5 משתמשים8 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דודה
    שיר מיוחד ונוגע!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה