קהילת כתיבה מקצועית

ראשית כל, אני מתרגשת! זכיה ראשונה, וממילא פעם ראשונה שאני מעלה פה אתגר!
תודה ל @דודה על האתגר משחק השקט היה מדהים!
ועכשיו...
אחרי שבועיים של שתיקה, הגיע הזמן לפתוח את הפה ולסגור את העיניים.
איך עולם מתנהל ללא הבעות פנים, שמש מאירה ורחובות הומי אדם? או, איך חקירה נראית ללא חדר אפרורי שבו נורה מתנדנדת מטילה צללים? איך חיים ללא צבעים ומרקמים?
באתגר הבא, בצער רב, תאלצו להשליך מכם והלאה כל קריינות, תיאור או הסבר, הפעם אך ורק ל-ד-ב-ר!
האתגר: כתבו דו שיח טהור, ללא שום רקע או תיאור שאינו חלק אינטגרלי מהדיאלוג בעצמו, אך מתוך השיחה חשפו בפנינו:
מי הן הדמויות? באיזו סיטואציה הן נמצאות? מהו הרקע הכללי?
שימו לב: לדיאלוג עלילה והתפתחות משלו, והרקע ייחשף לנו דרך השיח בין הדמויות, ולא כנושא שיחה מרכזי.
איכותו של הקטע תימדד ביכולתו לענות על כמה שיותר שאלות בנוגע לרקע, למיקום, לזמן, לדינמיקה בין הדמויות, ובו זמנית להיות מעניין, מסקרן ונוגע, ובעיקר - לא מתאמץ!
האתגר יהיה פתוח מהיום - חמישי כ"ד אייר פ"ה עד יום חמישי ט' בסיוון פ"ה 23:00
שיח פורה!

מוזמנים ל - נספח כי אם כבר קשקשת - אז עד הסוף!

Reactions: yael305, אינפרא, ימים טובים יבואו ועוד 16 משתמשים19 //

19 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/6/25

N

NeWord

וואו, לא פשוט לעמוד בסיכומו של אתגר, ולנסות לבחור שלושה זוכים... את האמת שבתחילה קצת חששתי...

עודכן לאחרונה 6/6/25

2 3 5K

שיתוף - לביקורת הטור האחרון שלי בקהילה

שועל ספרות. //

13/5/25

למה חיכיתי עד עכשיו?

לא ברור.

האמת היא שלא השתלבתי מהרגע הראשון.

חשבתי שאני אתאים את עצמי אט אט, אבל זה לא קרה.

לא באשמתי, אך חד משמעית גם לא באשמת הקהילה.

מה לעשות? כשזה לא מתאים, זה לא מתאים.

זה לא שלא ניסיתי לעבוד על עצמי, אבל מה לעשות, לא תמיד הולך...

היו חברים בקהילה שהיה לי קשר ממש טוב איתם, כמובן שאזכור אותם תמיד!

בקיצור, הגיע הזמן לעזוב.

אין מה לעשות, הבנתי את הרמז.

איזה רמז אתם שואלים?

בסידור המקומות לקיץ, שמו אותי בטור האחרון! של האורחים! בקהילה שאני משלם לה הוראת קבע כבר שנים, כן?

Reactions: מאירפיש, ימים טובים יבואו, הווה פשוט ועוד 39 משתמשים42 //

57 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/6/25

שועל ספרות.

אין על היעילות של היועמשי"ת! "גבירתי היועמשי"ת?" "כן, אני עסוקה. משהו דחוף?" "די... חבר כנסת...

79

ל

ביקורת ספרות קלעים - סקירה ספרותית

ליליאן //

6/6/25

קלעים/נעמי צוובנר

ספר די ישן
שמשום מה שלא השאיר את רישומו
לרוב האנשים, גם חובבי קריאה, שם הספר לא אומר דבר.

בעיניי הוא מעולה,
עד כדי כך שקראתי לטור סקירה ספרותית -
כי, אממ, אין לי ביקורת.

קלעים הוא ספר קליל אבל עמוק,
זורם ונוגע
דרמה משפחתית עם מתח עלילה שנראה בלתי פתיר.
אין בו את הכבדות שמאפינת את שאר ספריה של הכותבת
(שמזמנת את התגובה האוומטית: נעמי צובנר, פחות הטעם שלי..)

לכל מי שרוצה פשוט לקרוא סיפור ולרוץ איתו,
בלי ריצות לזירה אחרת בקצה השני של העולם,
בלי קפיצות לחדרי חקירות וחורשי מזימות,
בלי הבלחות עבר עתיד ויקום מקביל.
בעיניי זה מחייב כתיבה מושכת ועלילה ברמה גבוהה
הרבה יותר קל להחזיק מתח וערנות קוראים ע"י אלמנטים של סכנה
או ע"י סקרנות מה קורה בינתיים בעלילה השניה
במיוחד בדור המסכים שאנחנו,
להשאיר אותנו במקום אחד בלי לזפזפ
זו אומנות.

הספר עוקב אחרי יחסים של שתי בנות דודות,
תלי (אתל) ואסנת,
מהגן ועד האירוסין.
יחסים עקומים, הזויים, פוגעניים,
היום אולי היו קוראים להם רעילים ועוד כל מיני אבחנות.
ספרים כאלו יש הרבה.
מה שמיוחד בספר הזה
זה כמה נקודות:

* הסריקה של כל התקופות.
איך התצוגה משתנה עם הגיל, אבל לא המהות.
איך אי אפשר להפסיק אם זה גם כשמבחינים מגיל גן,
גם כשמפרידים מסגרות.
גם כשנפגע יודע כבר לא להתקרב.

* איך עובד תעתוע,
גם עלינו הקוראים.
אנסה איך מוליכים שולל את כל העולם כמעט.
איך הנטיה להרס של הני כדי לרומם אותי
יכול להיות נסתר,
מההורים, מהחברות, מהפוגע עצמו.
שבאמת בטוח שהוא מיטיב.

*כשהפוגע הוא ילד.
ילד לא יכול להיות הרע בשום סיפור.
והוא גדל, והוא שואף ומשפר כל מיני צדדים,
אבל הנטיה החזקה והנסתרת ממנו -
איך ומתי משתלטים עליה.

*המורכבות של הדמויות.
המעשים הטובים והצרכים העמוקים של הפוגע,
טוב לב ונסיון לעבוד על המידות ולשמור על הלשון ועל השלום - של הנפגע
בשילוב עם התפתחות האופי ולמידה להגיד לא, עד כאן.
איך מרגישים המבוגרים באותה משפחה
כמה ההורים צריכים לתמוך בילד מול התנהגויות שלו
כמה סבים צריכים לאחד משפחה או להאפשר הפרדה
ואם כ"כ רחוקים שלא רואים את הנזק
ואף אחד לא מתנדב להסביר.

נכון נוצר רושם של ספר קשה?
ההיפך הוא הנכון.
ספר מלא תיאורי מלאי צבע וענין
של ילדות, של בית ספר, של מסיבות ושמחות
של תקשורת ואינטראקציה של בנות בכל הגילאים
עם כל מה שמעסיק בנות. בכל הגילאים.

כלל כל הדמויות מאופינות בכשרון ואמינות אבסולוטית.
לכל אחד תפקיד ברור, אופי יחודי,
וגם גמישות מפליאה.
איידי, אמא של אסנת, שחוזה את האת הסרט מראש.
הסבתא, שרוצה כ"כ לקרב ולא להרגיש.
בלה, אמא של תלי, שנחושה להוציא ממה שיש את המיטב
ומהמשפחה שלה, כמה שהיא קטנה, את גאות היחידה.
הוא דמות מורכבת, ששנאתי כנערה,
ועכשיו אני מאוד מעריכה. אותה ואת הכתיבה עליה.
מרגלית, החברה של אסנת בסמינר,
שהוא דמות צבעונית בלפני עצמה אבל יש לה גםתפקיד מאד חשוב
לדברר את אסנת. לשמוע מה יושב מתחת לערימת טוב לב הזאת.

שאם לא הייתי מכירה,
הייתי חושבת שאין ילדות כאלה. אין נערות כאלה, ואין בחורות כאלה.
שתמיד רוצות להיות טובות.
שתמיד רוצות להיטיב עם השני, וללמד זכות.
האופי שלהם טוב בעצם והתמימות, גם כשהיא נשברת, שומרת על טוהר.
אבל אני מכירה בנות כאלה. והן קיימות.
אני חושבת שמה שהכי אמין פה, זה שככל שהיא גדלה ומתבגרת,
הטוב הזה נסדק.
גם אם נלחמת בו כמו ילדה טובה, היא כבר לא יכולה להתעלם.
ובסוף היא גם נשברת. אבל מה זה נשברת.
מה שמפתיע, אולי קצת פחות אמין, שתלי הופך את עורה, בדיוק באותה הסיטואציה.

ותלי,
ולרגעים כבוגרת אני מקנאה בה.
איך אפשר תמיד להיות מרוצה מעצמך.
תמיד לשווק את עצמך מעולה.
וכולם, כולם, מאמינים לך.
גם אם אין לך אחים, גם כשיש.
גם כשיצאת לעבודה במקום ללמוד,
גם שלא ק בלו אותך.
כשרצו אותך, כשלא רצו אותך.
ובשקט בשקט נודה כולנו שלא קל בכלל לגדול ליד מישהי כמו אסנת
שנראה ששכחו לחלק לה חסרונות - בערכים ובמידות בפנימיות.
ואת הקנאה שלה במשפחה גדולה - קשה לא לראות.

אז איך זה המשיך כשהלכו לסמינרים שונים בתכלית
איך השפיע פשיטת הרגל
איך התנהלו השידוכים
ואיך אפשר לעשות גם באירוסין, ופעמיים,

תקראו ותספרו לי.

Reactions: אוראל סולטן, Chaya Lea, צביה ר. ועוד 5 משתמשים8 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 6/6/25

5 6 7 5K

נ

דיון הסדרה המיתולוגית ממלכה במבחן - במבחן הסדרה המיתולוגית

נ. גל //

21/5/25

"על שלושה דברים הספר עומד, ועל דבר אחד הוא זז.
על שלושה דברים - הרגש, השכל והאמונה.
ועל דבר אחד - אלו הדמויות."
(ספר האגדות הגדול של נ. גל)

אז מה טוב בממלכה במבחן?
שהיא מיתולוגיה.
המיתולוגיה היהודיתת-חרדית הראשונה בעת החדשה.
מיתולוגיה שהפכה לאבן דרך לכל ספרי המיתולוגיה החרדית שנכתבו ויכתבו אי פעם.
יעיד על כך שם הסדרה, שממצה ב2 מילים את כל סיפורי המיתולוגיה האפשריים. כולנו בני ממלכה אחת גדולה וקסומה, שאם רק נבחר בטוב - תיכון ממלכתנו עדי עד.
מה רע בממלכה במבחן?
שהיא מיתולוגיה.

לכל קהילה או קבוצת השתייכות בעולם יש מיתולוגיה משלה.
אצל חלקן זה כולל פנטזיה, יצורים קסומים.
אצל חלקן אלו מלכים ונסיכות, קבצנים ורוזנים.
בכל המיתולוגיות, האגדות הקסומות שעליהן גדל דור ההתבגרות וצעירי הצאן - יש מכנים משותפים.
אותם מכנים שהוזכרו שוב ושוב ושוב בעניין ממלכה במבחן בכל הדיונים הארוכים. כולל תחושת הגילוי המדהימה של נערים כשהם נתפסים אל הסדרה והזעם הקדוש המלווה את המעריצים בויכוחים חסרי תוחלת.
כאן אתמקד במאפיינים שלא עוסקים רק בעלילה או רק בקוראים. בעיקר במאפיינים שהבנתי כשסקרתי את הקשר בין השניים. ביקורת ודעות אחרות יתקבלו בברכה.

1. הדמויות עוברות תהליך, מסיימות אותו בטוב המוחלט ונשארות מושלמות לשארית חייהן. לכן, אגב, התחושה היא שהן זכאיות לחיי נצח (לא קורה בממלכה במבחן אבל נפוץ מאוד במקומות אחרים). אם דמות הופכת לדמות מיתולוגית של טוב מוחלט או רוע מוחלט - הרי שהיא נכנסת בהגדרת "שוטים לא מתים, הם מתחלפים".
אפילו פאנז'י הוא דמות המשוגע המיתולוגית. גם הוא לא ימות אלא יתחלף לאורך הדורות, ושיטות הטיפול בו יתקדמו וישתכללו - אך הוא לנצח יצעק ברחובות 'היי, אתם אולי הרוב - אבל אתם לא הנורמליים!'.

2. כל הצדקת קיומן של הדמויות היא כדי לחנך את הקורא. לחנך, רק לחנך - ותמיד לחנך.
דמיינו את הסדרה כפי שכתבו אותה סופריו של יוסף דיאלידאן.
האם יש לסדרה כזו זכות קיום?
על בגידתו הנוראה של מהללאל, הנער שהמלך הרחום הקים מאשפתות - אך בחר להידבק במלך הממלכה השכנה.
על שלושת בני המלך, שאף אחד מהם לא באמת היה ראוי לכתרו.
זו הייתה יכולה גם כן להיות מיתולוגיה באותה המידה, כיוון שגם אז היא הייתה באה ללמד את הקהל מסרים.
פשוט לא המסרים בהם בחרה הסופרת בסדרה הספציפית הזו.
כלומר, הגיבורים אינם באמת גיבורים והנבלים אינם באמת נבלים. כולם הם כלי שרת לצורך בניית מיתולוגיה.
ומיתולוגיה, מה לעשות, מטרתה לחנך את הקהל לתפיסת עולם כוללת ורחבה. אה, וחד משמעית. כמובן.

3. אקספוזיציה.
זו הסיבה המרכזית שהמיתולוגיה של מיה כבשה את הלבבות. כאן אפשר לכלול כמעט את כל ספריה, כי באמת מדובר על כוח העל המדהים של מיה.
אחד מאלף הוא למשל דוגמא טובה. מציג יקום שכולנו יכולים לדמיין את עצמנו בו. או את נכדנו. מתוך התיאורים עולים כל הפחדים האנושיים המתבקשים: מרד רובוטים. ריחוק אנושי. קשיי חינוך. בקרה ממשלתית. קונספירציות. סודות בקהילה.
כל אלו הן מורכבויות מתבקשות, שנידונו לאורך כל ההיסטוריה (במסווה כזה או אחר).
אלו שאלות מיתיות, כיוון שהשאלות הללו לעולם יעסיקו את בני האדם.
מאז היום בו סוס מאולף פצע את בעליו, ששור נגח ללא סיבה נראית לעין - עד ליום בו רובוט דמוי אדם יתעתע במוחו של ילד בן 6 וישכנע אותו להתפלל במניין עם רובוטים (ולשמוח שזכית לומר קדיש וקדושה!).
סיפור הרקע הוא (כמעט) הדבר היחיד שמבדיל בין המיתולוגיות השונות. סיפור רקע טוב = הצלחה בשבלונה המיתית.

יש עוד אין סוף זוויות לתקוף דרכן את העניין, אך נדמה שיש עוד נקודה אחת שמתבקשת ביותר:
4. גברים ונשים.
יש מיתולוגיה גברית, יש מיתולוגיה נשית.
נדיר וקשה מאוד לייצר מיתולוגיה שמציגה את העולם באופן אופטימלי בקשר ביניהם.
אישה חזקה הופכת בקלות לאישה מניפולטיבית או לצל של בעלה.
גבר חזק הופך לקדוש מעונה או לנרקיסיסט שלא מודע לעצמו.
זהו טבעה של מיתולוגיה.
בעולם האמיתי, לכל אישה יש גם תכונות גבריות ולכל גבר יש גם תכונות נשיות. הערבוב הזה יוצר את התפקוד השפוי.
בעולם המיתי, כל דמות מוקצנת לטובת המסר הכולל. לכן האישה מאבדת את הטווח הנשי הרחב, והגבר מאבד את הטווח הגברי הרחב.
הדמויות הופכות לפלקט שטוח ברגע שנוגעים בתחום הזה.
לצערנו, גם בממלכה במבחן.

ובקצרה, עוד כמה נקודות:
5. בכל ספר הדמות המרכזית היא כזו שכלל לא שמענו על קיומה בספר הקודם, ויהא המהלך מאולץ ככל שיהא.
6. קרבות מילוליים על הכתר, במקום סיף עד המוות.
7. כל הדמויות הטובות שואפות לחיים זהים יחד עם כל הדמויות, וכל הרעות שואפות לחיים זהים - אבל בתנאי שהם היחידים שיהנו מן החיים האלה.
8. שירי עם על הגיבורים. כלומר הפיכה לדמות מיתולוגית עוד בחייהם.
9. כל הדמויות יפות, ואם יש מכוער - הוא בא ללמד אותנו מסר על הכיעור. המסר הוא להתמקד בפנים, בזמן שהאקספוזיציה (סעיף 3) מחנכת אותנו בעקיפין כמה חשוב שהגיבורים יראו טוב. כולם, תמיד.
10. מוות הוא כפרה, פתרון מושלם לכל נשמה מיוסרת.
11. צמדים. כל הדמויות באות בצמדים, כמו שפירטה @Sparrow Bird בארוכה. קל מאוד להעביר מסר בצמד, קל מאוד להפוך את הסיטואציה לזכירה. כל מה שצריכים בשביל מיתולוגיה קיים בזוג, ואם לא - אז בשלישיה מאולצת שתסביר כמה עדיף להתנהל בצמדים.
12. הבעיה החמורה ביותר מבחינתי, היא המסרים. בכל מיתולוגיה, בכל יקום, ובעיקר בממלכה במבחן, המסר תמיד יהיה שעלינו להמיר את אישיותינו בכדי לזכות לתוארי אבירות, גבורה וצדיקות. להכיל את עצמי? זה שמור לרעים. דמות שלא מסוגלת להפוך לאחרת לא תזכה לגאולה אף פעם (פנרס, יקוואל, פאנז'י).

בתוכי עולה החשד, שכל אותם "באגים" בסדרה הנפלאה הזו, הם תוצרי לוואי של מה שהפך אותה לחובת קריאה.
כך נכתבת מיתולוגיה.
ואלו הן תופעות הלוואי המוכרחות שלה.
כאן עולה השאלה החשובה מכל: מה צריך לעשות הכותב החרדי שמבקש לשחזר הצלחה מבלי לשחזר את הכישלון הכרוך עימה?
ואין לי מושג, לכן כותרת הטקסט הזה היא דיון. בעצם גם למען החיפוש המשותף אחר תופעות ספרותיות אחרות ששייכות לז'אנר ובולטות בסדרה.

Reactions: עברייה, בְּרוֹ, yael305 ועוד 47 משתמשים50 //

139 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 6/6/25

ר' יעקב ישראל

לוחמי התמורות הוא ספר מדהים ששווה קריאה! יש בו אכן הרבה משמעויות נסתרות, סגנון אלגורי סטייל יעל...

35

ח

שיר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל

חנה ש. //

6/6/25

ב"ה

כָּל מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי
זֶה שֶׁתַּאֲמִין בְּטוֹב.

וְגַם כְּשֶׁחָשׁוּךְ לָךְ מְאוֹד
תִּזְכֹּר הַבֹּקֶר קָרוֹב.

כָּל מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי
זֶה שֶׁתֵּדַע שֶׁיֵּשׁ רַק טוֹב.

גַם כְּשֶׁנִּדְמֶה לְךָ
שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְכַסֶּה עָלָיו

כְּמוֹ שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ
הַשֶּׁמֶשׁ בַּבֹּקֶר עוֹלָה.

כָּל מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי
זֶה שֶׁתִּמְצָא אֶת הַטּוֹב.

וְגַם כְּשֶׁהוּא נֶעֱלַם
תֵּדַע לְהַגִּיעַ אֵלָיו.

זֶה כָּל מָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי.
בִּקַּשְׁתִּי... הַכֹּל.

Reactions: דבורה שפירא, אוראל סולטן, .חיה פ ועוד 5 משתמשים8 //

0 תגובות

26

ח

שיר פֶּלֶא עֶלְיוֹן

חנה ש. //

6/6/25

ב"ה

וּמִי יַגִּיד לִי
כְּשֶׁהוּא יָבוֹא?

וּמִי יְלַחֵשׁ לִי
שֶׁהוּא כְּבָר כָּאן?

אֵיךְ אֵדַע
שֶׁזֶּה אֲמִתִּי?
שֶׁזֶּה קוֹרֶה
עַכְשָׁו?

הַאִם הַלֵּב
יוּכַל לְהָכִיל
אוֹר כָּזֶה?

הַאִם נַפְשִׁי
תּוּכַל לְהָבִין
אֶת גֹּדֶל הַשָּׁעָה,
אֶת גֹּדֶל הָרַחֲמִים,
אֶת הַפֶּלֶא
שֶׁבָּא פִּתְאוֹם?

וּמִי יְלַחֵשׁ לִי שׁוּב
שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת.
שֶׁזֶּה — זֶה.

Reactions: אוראל סולטן, צלולה, ח.ד. וחלק ועוד 3 משתמשים6 //

0 תגובות

עודכן לאחרונה 5/6/25

211

מ

שיתוף - לביקורת פיצוץ גלקטי! בטוח חוויתם את זה פעם, ואם לא - שווה לכם להבין מה הפסדתם.

מימיי //

4/6/25

זוהי שעת אחר צהריים שקטה למדיי בבית משפחת גרניט.
אמא במטבח, שוטפת כלים תוך כדי זמזום שיר, שפעם - אגב - היה לחן די מוצלח, לפני שהרסה אותו באופן כליל. והילדים? הם משחקים בסלון בלגו שהפך לקרפדות ענק שהורגות את כל הגויים.
השלווה עטפה את כל חלקי הבית באווירה קסומה. עד ש–
בום!
טראח!
''אח!!'' נשמעה זעקה בצליל מדוייק מפי הזייפנית.
ראשים קטנים צצו בפתח המטבח, אבל כשראו שלא קרה כלום - חזרו לקרפדות הענק.
רק האמא האומללה, זאת שעד לפני רגע שטפה כלים במרץ, הרגישה את הבום והטראח בכל העצמות.
מכירים את זה שהר געש מתפרץ וכל הלבה שלו נשפכת והופכת לסלעים ענקיים?
ראיתם את הסרטונים מעזה על הפיצוצים העצומים?
שמעתם פעם שתי משאיות מתנגשות?
כל המקרים האלו יחד היו עוצמת הכאב שהיא הרגישה באותו הרגע. נו, אומללה אמרנו.
באנחת כאב אמא גרניט התיישבה על הכיסא הקרוב ולחשה בקול עייף:
ברוכה הבאה מיגרנה. למרות שרק אתמול היית פה, נקבל אותך יפה כדי שתלכי מהר.
אגב, מה תזמיני היום? שתי אופטלגין כרגיל? אולי גם חדר חשוך עם מזגן? מה שתבקשי - תקבלי. מבטיחה לך.
ויאללה מיגרנוש, זאת פעם אחרונה אני מקווה.

המיגרנה לעומתה, לא הבטיחה כלום.

אפרופו הבטחות, הילדים שבסלון הבטיחו שבעזרת הלגו - שבנתיים נהיה שתי משיאות מתנגשות שמפוצצות את עזה (כן, יש להם דמיון מפותח. כנראה מהאמא) - הם יהרגו את כל הגויים שמציקים ליהודים.

Reactions: אוראל סולטן, הדר 310, NOA# ועוד 15 משתמשים18 //

3 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/6/25

מ

מימיי

תודה!! כן, שמתי לב לכל התסבוכת הזאת אחרי שהעלתי. אבל באמת עניין אותי מה אחרים חושבים על זה...

עודכן לאחרונה 5/6/25

230

צ

שיר אינך מאמין לי

צפניהו //

29/5/25

בפנים אש טורפת
בחוץ שחור העולם
ואתה
אינך
מאמין
לי

אינך מאמין לי
שנקבים בבשר ליבך
שזה אדום
שזה דם
שזה רטוב
שזה חץ

שרוצח מתהלך חופשי

אינך מאמין לי.
וזרנוק צהוב בידך
מטשטש הווייתי,
מרטיט את כולי
כמו
חלום
שמשפשף
את עיניו

ואני לא מאמין לך
שהשחור הוא וילון
שהאש קנדלברה
שהחץ תמרור
שהרטוב מים

לא מאמין לך
שיש כאן נוף
ציורי
ירוק שופע
ושמש צובעת

לא מאמין לך
שרק אבל רק צריך
לפתוח חלון.

Reactions: בחלל הריק, שמואל אגסי, איש המילה הכתובה ועוד 18 משתמשים21 //

12 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/6/25

מ

מהללו

לא להאמין שיש כאן שיר ציורי, עמוק, נוגע. אותו קראתי 10 פעם לפחות! במהלך השבוע. אבל עכשיו...

עודכן לאחרונה 5/6/25

2 979

עזרה איזה מדריך כתיבה מומלץ לי לקרוא לפני שאני כותבת ספר?

הודיה בושארי- ציירת //

29/5/25

חולמת לכתוב ספר מאד מסויים,
ו..
אני רוצה להתמקצע לפני.
שמעתי על ספר: תכתבו של משה גוטמן
ביררתי על הספר מדריך הכתיבה של אוג
ונראה לי שיש גם משהו של דבורי רנד.

אני רוצה מדריך ולא ללכת ללמוד פרונטלי
אני רוצה לעשות את זה בכייף שלי בלי לחץ של יעד או זמן.

מה אתם ממליצים לי מניסיון?
והאם באמת מדריך יכול לחדד לי את השפיץ של העיפרון?
כל תשובה תקדם אותי.
תודה רבה!!

Reactions: מ. ברא"י, yael305, מוריופ ועוד 3 משתמשים6 //

37 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 5/6/25

ה

הדר 310

את חושבת ששלב ראשון לכתוב ממש דראפט ראשון שלם לחלוטין לבד?

עודכן לאחרונה 4/6/25

205

שיר נִבְכֶּה אֶת הַחַיִּים

צביה ר. //

3/6/25

נִבְכֶּה אֶת הַחַיִּים,
נִזְלֹג אוֹתָם
טִפָּה
טִפָּה.
וּמֶלַח שֶׁבָּהֶם
יִצְרֹב
אֶת קְצוֹת הַשְּׂפָתַיִם,
יִסָּפֵג בִּדְמָמָה.
חַיִּים יֻתְפְּלוּ,
יִמְתְּקוּ.
נִגְמַע אוֹתָם
טִפָּה
טִפָּה.

Reactions: אוראל סולטן, רבקהנ, הווה פשוט ועוד 30 משתמשים33 //

7 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/6/25

צביה ר.

וואו, עד כדי כך? מחמיא לי נוראות. יתכן שבלי משים אני מושפעת מסגנון כתיבה שאני כ"כ אוהבת... בטח...

עודכן לאחרונה 4/6/25

135

%

שיתוף - לביקורת ונכנסתי אלי.

%תמר% //

3/6/25

וְנִכְנַסְתִּי
אֵלַי.

וְרָאִיתִי קִירוֹת עַצְמִי
מְכוֹפְפִים רֹאשׁ
מִכֹּבֶד חַיַּי.

הִמְשַׁכְתִּי לִצְעֹד בִּי
אֶל עֵבֶר הַלֵּב.

הוּא קִבֵּל אֶת פָּנַי.
בְּשֶׁקֶט.

וְחִבֵּק
בִּי
הַמָּוֶת.

--
תמר.

Reactions: אני לא בוכה, אוראל סולטן, בחלל הריק ועוד 18 משתמשים21 //

2 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/6/25

צ

צפניהו

וואי. אהבתי והתחברתי נורא. איך הצלחתי להמם אותי בשתי מילים?

עודכן לאחרונה 4/6/25

112

א

שיר פלוס-מינוס

אינפרא //

3/6/25

הוּא פְּלוּס,
אֲנִי מִינוּס.
הוּא קֹצֶר בְּרִנָּה,
אֲנִי זוֹרֵעַ בִּתְחִנָּה.

הוּא מִיָּד יַפְרִיחַ, יַצְמִיחַ,
לִי יִהְיֶה אַךְ קוֹץ וְשִׂיחַ.
יָדוֹ מְלֵאָה בְּשֶׁפַע, בְּרָכָה.
אֲנִי רַק מַשְׁמִיעַ אֲנָחָה.

הוּא מַשְׁמִיעַ נִיגּוּן נָעִים.
אֲנִי מִתְאַמֵּץ, הַפֵּרוֹת מִתְעַמְעֵמִים.
בְּכָל מִשְׁלַח יָדוֹ תִּצְלַח,
אֲנִי נִשְׂרָט נֶאֱבָק, אוֹי, אָח!

לוֹ כֻּלָּם יַחֲמִיאוּ, יִתְפַּלְּאוּ,
לִי רַק בְּרֹאשָׁם יָנוּדוּ.
הוּא יִקְצֹר שְׁבָחִים,
לִי רַק בְּגִנָּתִי יִשְׁרְצוּ הַחוֹחִים.

אַךְ גַּם אִם לִי, הַמִּינוּס הַנֶּאֱבָק,
הַמְשִׁיךְ רַק לִצְבֹּר אָבָק.
הוּא תּוֹצָר שֶׁל עָמָל, הַשְׁקָעָה.
מִמֶּנּוּ רַק לִי נְסֻבָּהּ הַהֲנָאָה!

Reactions: אוראל סולטן, M:D, חוה אייזן ועוד 5 משתמשים8 //

5 תגובות

לכל התגובות

תגובה אחרונה 4/6/25

א

אינפרא

תודה רבה! תודה, אך אין בידי אפשרות לשנות.

עודכן לאחרונה 4/6/25

4 5 6 9K

S

ביקורת ספרות לחיות וחצי / ביקורת

Sparrow Bird //

11/5/25

לא רק פינגווינים או מדורה — אמירה

רציתם ספר שיאוורר לכם את הראש בלי לחפור יותר מדי?
כזה שיאזן בין כאב לאוויר, בין פינגווינים לבתי כלא?
אז לא בדיוק. אבל גם לא ההפך.

כי לחיות וחצי של רותי קפלר הוא לא רק ספר טוב — הוא ספר אמיץ.
אמיץ מספיק כדי לתחוב ידיים לתוך אחד הפצעים הכי שותתי־דם בציבור שלנו,
ולנסות לחלץ משם גם כאב, גם דיון, וגם עלילה. וכל זה תוך כתיבה עשויה לעילא.

ומה הוא מביא איתו? מדורה שלימה עם תפוחי האדמה הכי לוהטים בציבוריות החרדית:
גזענות, פריבילגיות, מאבקי כוח, נישואין של שותפות צולעת, נפש כלואה.
שקרים, סודות, הסתרות.
וכמה פינגווינים חיים בסרט טבע.

על מה הסיפור הזה באמת?

במבט על: בתי כלא. לא של קירות ובריח, אלא של זהויות, מוסכמות, שתיקות.

אישה וגבר שכלואים בנישואין לא רעים — אבל רחוקים מלהיות טובים.
אישה שכלואה, לכאורה, בהגדרה ובנחיתות, ומנסה לפעול כדי לשבור את הכל.
איש שראשו וליבו עוד עובדים אבל הוא כלוא בגוף משותק.
ועוד שלל דמויות שכלואות בתודעה חברתית שנראית לפעמים כמו בדיחה עייפה על שידוכים, ייחוס, והבדל בין כפר לעיר.

ובין הלהבות לבנזין, אי אפשר להתעלם מההדהוד לספר אחר – אדום לבן- שעוסק גם הוא בתימת הכליאה דרך שלוש גיבורות — רמז שזוכה לאזכור מפורש וגם הוקרה בסוף הספר.

שלוש נקודות מבט – שלושה סוגי כלא

הספר נמסר משלוש נקודות מבט — שונות בתכלית, אך שזורות זו בזו

שורי פלדנר – בת לאב חסידי ולאם ספרדייה, כולה חצי־חצי. לוחמת צדק וזעם, כואבת את האפליה, את הגזענות, את הסטיגמות. נשואה לחזקי (שידוך שהתאפשר אך ורק בגלל שהוא בן להורים גרושים) ואמא לקטנטנים.
דרך יומן הזיכרונות שלה ונקודת המבט הישירה שלה, אנחנו לומדים על הוריה — מאיר מינץ ואפרת גבאי — ועל בני משפחתה. איך קרה שמאיר, חסיד בן טובים, התחתן עם אפרת, בת למשפחה ספרדית, וכיצד אפרת הצליחה להתקבל לסמינר אשכנזי ליטאי.
מוישה מינץ — הדוד — ואשתו איידי, בזוגיות שמעורערת מספיק כדי להישען רק על הורות שותפה ותו לא.
הוא ממורמר, מרוחק ומתנשא. היא כאובה, דומעת, ורוצה את הביחד — ואת הבית שהיה יכול להיות להם.
הוא רוצה משהו אחר: עזר אבל כנגדו — שתאתגר אותו, רצוי עם מנת משכל גבוהה יותר, כמו של אפרת, גיסתו, לדוגמה.
יענקל הלר, שאחרי תאונת דרכים קשה נותר משותק לחלוטין — כנפש כלואה בתוך גופו.
הוא מספר ייחודי: לא מדבר, לא מגיב, רק חושב. משיב בתוך ראשו לסובבים אותו — אשתו גיטה, ומוישה מינץ, מנהל הכספים שלו מתקופתו כמנהל הסמינר "הלר".
ככל שהשתיקה הכפויה של יענקל מתארכת, מתחילה גם שכבת התודעה שלו להיחשף — והוא מוביל את הקורא אל מחוזות של חשבון נפש, כפרה, חמלה והרהור מוסרי.
בחכמה וברגישות, הסופרת לא חוסכת מהדמות הזו גם את המבט הביקורתי:
קשה שלא להרגיש שמאחורי ההרהורים המאוחרים של יענקל מסתתרת גם נוחות.
חכמה גדולה להבין פתאום את החלשים — כשהוא עצמו כבר חלש.
כשהייתה לו משרה, כסף וג'יפ יוקרתי, הוא ניקה את המצפון בצומות — והרגיש חוד החנית בזירת חינוך הבנות.
המורכבות הזו, שמצליחה להכיל גם חמלה וגם שיפוט, היא אחת מנקודות החוזק של הספר כולו.