קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 45
    • א
    דיון הצלחה תמידית בלי כשלון כלל/ ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח
  • א. פרי //
    • למה אנשים מצליחים לאורך זמן?

    יש שני גורמים להצלחה:
    רצון לקבל פרסום והכרה וכסף
    גורם שני זה רצון לעשות טוב.

    המניע הראשון מביא הצלחה רק בתנאים מסוימים לאנשים מסוימים בסיטואציות של יותר מזל ונסיבות מתאימות.

    למניע השני קצת יותר קשה להגיע כי הוא מוציא את האדם מהמעטפת של עצמו לכיוון מקום יותר גבוה, אבל כשמגיעים אליו ומתחילים להביט על העולם באכפתיות מתוך הבנה שמה שאנחנו עוברים זו רק דוגמה למה שהעולם עובר ושכולנו בעצם אחד, משפיעים זה על זה בכל התחומים, בעיקר בתחום התודעתי, כך נצליח להגיע למקום נקי מאגו, כזה שרוצה להשפיע טוב כי זה מה שצריך ולכך נועדנו, וזה האור והשמחה של נשמתנו.

    ברגע שנגיע ל'לשם שמים' לא יהיה גבול ליכולות שלנו כחברה וכיחידים, כי אדם שמגיע מתוך ראיית הזולת ורצון להשפיע (וגם ראיית עצמו זה לא סותר) הוא אדם עוצמתי וחזק שמצליח לחיות את החלום של עצמו בלי להתחשב בתוצאות או בנתונים האחרים, אלא אם הוא יתחשב בהם זה כדי למקסם את ההשפעה הטובה ולא מתוך מקום מסכן, צר ומתוסכל.
    *
    זה בעצם לימוד תורה:
    בניגוד להבלי העולם שדורשים מהאדם להיכנע לאגו של עצמו, התורה דורשת מהאדם ללמוד אותה, וגם ללמוד את עצמו.
    וכשאדם לומד תורה הוא לא מצפה לקבל תואר או משכורת או פרסום, אלא עצם הלימוד זה התכלית.
    אותו דבר גם בהגשמה עצמית לשם שמים: האדם לא צריך לחיות סביב ציפיה לקבל דבר-מה, אלא עצם העשיה היא ההצלחה.
    כמו שנאמר: כי אם בתורת ה' חפצו, ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
    כי כשאדם מכניע את הכוחות האחרים שרוצים להשתלט עליו, ומוכן להסכים שההצלחה היא בעשיה עצמה, וברצון לעשות טוב, הוא פשוט מקשיב למציאות ופועל על פי הקוד הזה שעושה טוב, ולא צריך באמת דבר מה.

    כך הוא תמיד זוכה להצלחה תמידית, מתוך הבנה שהעשיה עצמה מחוללת פלאות בעולם גם אם לא רואים דבר, כל עשיה מקדמת את העולם, וככל שהיא יותר לשם שמים ובלי פרסום, הכרה או כסף, כך היא פועלת יותר ויותר!

    אפילו אם אדם מתקן משהו רק מול עצמו – גם זה פועל על כל העולם לטובה.
    ןכולנו רוצים לפעול ולעשות טוב, זו נקודת האושר הכי גבוהה של האדם.

    זו עבודה קשה, תמידית, לא באמת קל או אפילו בלתי אפשרי וקצת משעמם להכניע את הרצון לפרסום והכרה וכסף, אבל זה מה שיניב תועלת אמיתית ויאפשר חיים אמיתיים של עשיה ואור לעולם כולו.
    • שכוייח!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, הווה פשוט, אבינועם גולדברג ועוד 2 משתמשים5 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    אני רוצה לכתוב כמה מילים סביב הקונפליקט שלי על נושאי הכתיבה שלי, ולמה צריך לקחת אותם בערבון...
  • 108
    • א
    שיתוף תהליך סדרת ספרים הצעה לסדר- סדרה בת 3 ספרים, בקרוב ספר רביעי
  • א. פרי //
    • הצעה לסדר היא סדרת ספרים מקסימה. נכתבה מתוך רצון טוב להגיע לעולם טוב יותר ומבוססת על העולם האמיתי.

    גיבורי הסיפורים:
    מילאן בלאץ, קצין קובני שמתנגד לשיטת הממשל הקומוניסטית בארצו ומהגר לארצות הברית.
    אחיו קרלו, שבניגוד למילאן אוהב את החיים הקלים ומחפש כל דרך להתחרות באחיו ובשאיפתו להביא חופש לעולם כולו.
    שוקי, שהיה מנהיג קבוצת רחוב בצעירותו, התחזק ומרגיש אשמה ורצון לתקן את העולם.
    ניצן הררי - סוכן ביטחון העובד באופן עצמאי ויש לו קשר עם שרותי הביטחון.
    הסופר רינגו סמית, אדם עשיר ומשפיען בינלאומי, סופר קנדי שכתב סדרת ספרים על חירות וחופש ומעוניין להשפיע על העולם.
    נתנאל הלל גרץ, צעיר חרדי מתמודד, מחפש שידוך ועבודה, אכפתי מאוד.
    מיכה מאירי, עוזרו של חבר הכנסת החרדי צביאלי.
    רבקה, אשתו של מיכה.
    אלו הדמויות המרכזיות, יש גם דמויות משנה.

    כל ספר בסדרה מגיש עלילה בפני עצמה:

    הצעה לסדר - עלילה במהלכה שוקי מלכה מנסה להכתיר מלך על מדינת ישראל, באופן חוקי, השב"כ מנסה למנוע את ההכתרה, כוחות נוספים מנסים להתערב.
    גיבור הסיפור הוא צעיר חרדי מתמודד, העומד מול ההתלבטות: מה זה מלך? האם יש מקום למלך? האם אני יכול להיות מלך? מה זה דורש ממני?
    בספר יש גם עלילת משנה סביב דמותו של צעיר קובני, קצין ששואף לחופש, ואחיו קרלו שרוצה להתחרות בו.

    סדר הפוך - ארגון אנרכיסטי מנסה להוביל את המדינה למהפך שילטוני וגורם לסכסוך בין בתי המשפט לראש הממשלה. בספר נתנאל הלל מנסה למצוא שידוך, מתן מתמודד עם חרדה חברתית ופחד קהל, ניצן, הסוכן הבלתי רישמי של כוחות הביטחון פוגש דמות כריזמטית משמעותית הרוצה להשפיע עליו, כוחות נסתרים מנסים להכתיר דמות כלשהי כמנהיגת האנרכיה המתגבשת ועוד...

    מסדר מלחמה -
    רבקה מתמודדת מול הצורך במחשב לצד ההתנגדות המשפחתית לשימוש במסך.
    נסיך אתיופי נדרש לצאת למסע. נתנאל הלל, מנהיג האנרכיה, נאלץ לצאת למלחמה על תפקידו ועל השידוך הנוצץ לו זכה, ועוד...

    *

    בקרוב אני רוצה להתחיל לכתוב את הספר הרביעי בסדרה, בעז"ה, ואולי אעלה לכאן את הפרקים, אם יהיה לזה ביקוש, ואם אצליח לבנות את הספר עם עלילה מסודרת.

    אם שמתם לב לכך שהסדרה היא על בסיס המילה "סדר", אם יש לכם רעיון איך לקרוא לספר הרביעי כתבו לי. חשבתי על "סדר עולמי". אבל אשמח לרעיונות נוספים.
    • תודה
    Reactions: מורה לאנגלית, אוראל סולטן, החיים טובים ועוד 3 משתמשים6 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    החלטתי לקרוא לספר "מסדרון אוירי". אם אתם מכירים במה שמחפשת סיפור בהמשכים, אשמח לשלוח.
  • 87
    • I
    שיתוף - לביקורת תְּמִימוּת נִזְרְקָה בָּהֶם כִּי חֲכָמִים הָיוּ
  • I.Q //
    • ב"ה


    מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתָם – הָיוּ הַיְּהוּדִים
    תָּרִים אַחֲרֵי מִשְׁעָן.
    כָּךְ נִבְרְאוּ.
    תְּמִימוּת נִזְרְקָה בָּהֶם,
    כִּי חֲכָמִים הָיוּ.
    וְבְּדַעְתָּם
    אוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנָּה
    יָדְעוּ
    אֶת מִעוּט שִׂכְלָם.
    חָשׁוּ דַּלּוּתָם מוּל הָאֵין סוֹף.
    עוֹדָם תָּרִים
    מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן
    אַחַר אִישׁ שֶׁרוּחַ בּוֹ,
    שֶׁגַּדְלוּת הָקֵ-ל מְפַעֶמֶת בּוֹ.
    עוֹדָם תָּרִים –
    וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה,
    שֶׁלֹּא יָדְעוּ בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם וּבְהֵמָה רַבָּה,
    הִתְנַשְּׂאוּ לֵאמֹר: נִמְלֹךְ.
    סָבְרוּ:
    אַף לָהֶם וְלָהֶם,
    עֵינַיִם לָהֶם וְלָהֶם,
    וְלָמָּה אַךְ לְדָוִד כֶּתֶר הָלְמוֹ?
    שָׁגוּ בָּרוֹאֶה.
    לֹא יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה
    כִּי הַמַּלְכוּת,
    לֵב נִשְׁבָּר.
    כִּי הַמִּשְׁעָן,
    לֵב מַרְגִּישׁ.
    וְכִי כָּל אִישׁ וְאִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַמְּלוּכָה
    הוּא הָאֶבֶן הַטּוֹבָה
    הַקְּבוּעָה בְּכֶתֶר הַמֶּלֶךְ.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: משקיפה מהצד, אבינועם גולדברג, Avigail Amram ועוד 9 משתמשים12 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    I
    I.Q
    בהמה גם בזכות עצמה, או עם או הנהגה, הדומה ל.
  • 171
    • א
    שיתוף - לביקורת הבחור שמצא כרטיס לוטו ו...
  • אבינועם גולדברג //
    • מתחת לעמוד חשמל זקן ונוטה על צידו, על שפת כביש מבוקע ודהוי, ישב בחור בעל עיניים חולמניות, והחזיק בידו כרטיס לוטו שמצא לפני שעה קלה.
    בשכונת הרפאים הזאת, אין איש ברחוב הישן, רוח צוננת בעלת ריח מפחיד שנשבה על האספלט ההסדוק הביאה אליו את הכרטיס המקומט

    "יכול להיות?!"

    הבחור עצם עיניו ונדמה לו שהוא פולש לחלום לא לו.
    הוא הרגיש תקווה מרעידת לב, יחד עם אשמה אפלה.

    "לא ייתכן, הרי..."

    "ואולי דווקא כן"

    עפרורית שחורה לבנה העיפה הרוח מתוך סדקי הכביש.
    ציפור מבריקת עיניים נחתה על גדר מולו.
    הביטה.

    הבחור הרים את הנייר אל מול השמש ודמיין שזהו מכתב ממרחקים, ממישהו שתמיד צפה בו, ולא הציג את קיומו לעין.

    האם החיים שלו משתנים?

    העיר האבודה זרקה לו חידה אכזרית
    כל חלון ברחוב, כל רעף בגגות, כל ענן מתרחק, הפך לרמז.
    הכל נצבע בסוד פראי.

    הרוח התגברה, ושרקה בין מרזבים חלודים, שקיות ריקות עפו לכיוון אחד, ענפי עצים המו כמו גלים, והשמש שחקה בהם כמו קצף לבן זהוב. עמוד החשמל חרק, צירי מתכת כואבים.

    הבחור קם על רגליו ושאג אל המרחבים.

    הציפור שמולו בבהלת משק כנפיים המריאה והתיישבה על ארובת הגג, עדיין מביטה בו.

    שאגתו חזרה אליו מהדהדת מכתלי העיר הריקה.


    הוא התחיל ללכת עם הכרטיס הקמוט בין אצבעותיו.
    מחזיק בו כמו שמחזיקים סוד חלש מדי כדי לשרוד, אבל יקר מדי כדי לוותר עליו.
    הוא יצא מחוץ לעיר, וצעד בדרך העפר שעלתה וירדה בגבעות אינסופיות.
    הערב כבר ירד על השביל המתרחק, ירח צהוב ועצוב נדלק מעליו להאיר את דרכו באלומה יבשה וחיוורת.
    הכרטיס, שלא היה ברור אם הוא מציאה מקרית, פתיון שטני, מתת אהבה, בדיחה של הגורל, נסיון משמיים - נעשה כבד מרגע לרגע.

    בכל פעם שהביט בו, עלה בו רחש קטן של תקווה, כזה שנולד מעצם האפשרות, לא מהסיכוי.
    אבל בכל פעם שהרים את ראשו אל הדרך המתמשכת לפניו, ראה רק את חייו - אותם חיים שלא משתנים לעולם.
    התהייה, החיפוש, התקווה, הכאב, הזכרונות, והזמן שלא מרפא כלום.

    ...הוא לא בדק.

    לא מפני שפחד לגלות את האמת, אלא מפני שהבין שהתקווה עצמה היא הדבר היחיד שעוד מחזיק אותו זקוף.
    שה"לא לדעת" הוא המקום האחרון שבו החלום שלו עדיין נושם.

    עם כל צעד, הרוח התגברה, והכרטיס רעד בידו כמו כנף מרוטה.
    בראותו בסופו של דבר את ביתו מרחוק.
    את שדרת החנויות השוקקת. את תחנת הלוטו הבודדת, הזוהרת בכחול, עטויית פרסומות, הבטחות לאושר.
    הוא נעצר.
    הביט בכרטיס פעם אחרונה.
    ושחרר.

    הרוח סחפה את הכרטיס הלאה, מעיפה אותו מעל הגבעות, עד שנעלם בחשכה.
    הוא עמד שם, בוהה אחרי הנקודה שכבר איננה, מרגיש איך משהו ממנו ניתק יחד עם הדף הדק הזה.

    כשפנה ללכת הבייתה, בלי כרטיס ובלי חלום.
    היו צעדיו קלים יותר.
    כאילו דווקא הוויתור על האפשרות הבלתי-נודעת פינה מקום לאפשרויות אחרות, אמיתיות, ובעלות משמעות, ששמישהו עוד עשוי להניח בדרכו
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: T;), אוראל סולטן, אסתי1641 ועוד 18 משתמשים21 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו. לכתוב נבכי לב ודקויות נפש בכזו אומנות - זה מדהים. תיאורי הרקע והאווירה דקים, קסומים...
  • 162
    • ח
    שיתוף - לביקורת השם...
  • .חיה פ //
    • השם
    אם אני בוכה
    ואתה לא עונה
    וזה מרגיש לי שאתה מתעלם
    ונהיית מתריסה,
    מעיפה ת'שמיכה
    משחקת אותה ילדה גיבורה
    בורחת רחוק,"מסתדרת לבד"
    וזה לא מחזיק ליותר משניה

    אין מענה
    והלב מעונה
    הוא נשרף ואומלל
    מתהפך ושונה
    אז רק תזכיר שזה -
    ישתנה
    ועכשיו 'תה שותק
    רק כי מבחן
    וכשהוא יסתיים
    בציון מצוין

    אז שוב תתקרב
    ותשרה בטחון
    תמיס את הלב
    שהפך לקרחון

    כי נורא פוחד
    לחוות כישלון
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ילדה של אמונה !!!, אבינועם גולדברג, חיפושית לבנה ועוד 14 משתמשים17 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    .חיה פ
    תודה כולם על התגובות לא מובן מאליו חיממתם תלב
  • 267
    • א
    שיתוף - לביקורת בינה יתרה או מיותרת?
  • איש המילה הכתובה //
    • שלום, אני לא מזהה אותך, היית פה תמיד?
    לא, הרגע צמחתי. נעים להכיר, בינה.
    בינה, שם פרטי או משפחה?
    שן, שם פרטי, בינה - שם תואר!

    פששש, בינה, לא פחות. חתיכת יומרה.

    אם מותר לשאול ככה בעדינות, מה בדיוק נבון בך? עשית פעם מבחן IQ שזיכה אותך בתוצאה נדירה? כי את יודעת, מההתנהלות שלך, התבונה לא בדיוק משתקפת.

    מה תבוני בלדחוף את עצמך לתוך פה בשל ומגובש? ראית אותי ממיס במבה ברוק ומתבסס על גרבר, שהרגשת כל כך נחוצה לדחוף את עצמך לתמונה?

    לשוני, שרק הבוקר ננשכה בטעות באמצעות שיניים חסונות שפספסו מעט את תזמון הסגירה שלהן, תעיד על שיניים בריאות וחדות מאוד, בלי עין הרע.

    יש לי חברים מ'גן זלדה', שעדיין בגיל 30 מסתובבים בעולם עם זרועות מוכחלות מהביסים שלי. וזה עוד מהביצועים הממוצעים מגיל שנתיים.

    אגב, אני לא יודע אם יצא לך לראות מהמקום הדי צדדי שבחרת לעצמך (גם די חשוך שם), אבל השיניים שלי היו ישרות להפליא עד להתנחלות הברוטלית שלך. ולא, זה לא גנים משובחים: 29,000 ש"ח על פלטה. מכרתי כליה כדי לממן את זה. ואז באת, והנה הפה שלי אקורדיון מהמאה ה-13.

    נבון. מאוד נבון מצידך.

    ונניח. נניח שבאת כדי להיטיב. רצית נורא לשפר את איכויות הלעיסה שלי. אבל למה לשלוח שורשים בצורה פושעת ולא מתוכננת, היישר לתוך פקעת עצבים מסובכת כמו חוטי אוזניות בכיס? למה אני צריך לשמוע מהרופא שהעקירה שלך משמעותה כאב בלתי נסבל, שיורגש עד סוליית הנעל כולל העפר הדבוק בה?

    כמה תבונה בשן אחת. וואו.

    ואיך זה שהשן הכי חדשה בזירה, דווקא היא מחוררת לעומקים של תהום, ואוגרת בתוכה מזון בכמות של מערת נמלים?

    לא שיש לי משהו נגד תבונה, אבל איך אמר שלמה המלך: "יוסיף דעת, יוסיף מכאוב".

    אז ביי לך, ה"איינשטיין" של השיניים.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: השנונה..., עמק, אימון- והנחייה בNLP ועוד 55 משתמשים58 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    תודה רבה על משובים שממלאים את הלב!
    • שאלה
    12
    • א
    מידע שימושי שאלה על ארגוני סופרים במגזר החרדי
  • אורנשטיין יהודית //
    • האם עדיין קיים מוסד או ארגון שמקביל ל‘בית הסופר החרדי’?

    משהו בדומה ל‘אגודת הסופרות והסופרים העברים בישראל’?
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן1 //
    0 תגובות
  • 612
    • ה
    שיתוף - לביקורת אני מיותר?
  • הווה פשוט //
    • בעודי מתלבט אם להתלבש או לשתות את הקפה בפיז'מה, קלטתי אותו דרך החלון.

    הוא מיהר.

    מאד מיהר.

    תיק מסמכים שחור, חליפה, שפתיים מכווצות, עיניים נעוצות קדימה.

    כמו טיל שהתביית על יעד.
    ִ​

    אוף

    גם אני רוצה למהר לאנשהו !

    שיחכו לי בלי סבלנות

    שיהיו תקועים בלעדיי

    שיאנחו - "הו סוף סוף הגעת"



    עוד מעט מגיע חופש.
    אבל לא בא לי חופש עכשיו,
    בא לי משהו חריף.
    משהו חם.

    כמו פתיחת הבורסה בטוקיו,
    כמו השקת מוצר מהפכני,
    כמו הצבעה חשאית בקבינט,

    מחפש מטרה.
    משהו למרפק אליו
    ולצפור "סליחה סליחה" לכל הנמושות שאני דורך על בהונותיהם בדרך.



    .... שופך את הקפה שהתקרר בנתיים לכיור
    ומתבונן על בהונותיי המחוצות מהדריסות של כל הקרייריסיטים שחולפים ב'וווווייישש' על פני...

    עוד מעט נאכל צהריים ונלך לנוח.

    אבל לנוח ממה?!
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: sh.t.down, ספרות בנשמה, ש.ב.א ועוד 47 משתמשים50 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיונון
    הפוך בדרך כלל.
  • 189
    • נ
    שיתוף - לביקורת חכמי חלם מגישים - השיטה המנצחת - וקצת מוכרת.
  • ניק 3810 //
    • אני רוצה לשתף קטע בעקבות מקרה כואב שנחשפתי אליו,
    וכולי תקווה את המסר יבין מי שעיניו בראשו,




    ירושלים - משרד התחבורה והבטיחות בדרכים:
    הייתה זו ישיבה סוערת במיוחד, בדרך כלל התאספו בכירי המשרד לאישור בניית כביש נוסף או עלאת מחירי תחבורה ציבורית, אבל הפעם הם נזכרו משמו המלא של המשרד, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.
    בכירי המשרד אולי שכחו את סעיף "בטיחות בדרכים" שנמצא תחת אחריותם, אבל מבקר המדינה זכר, וכדי להוכיח את זכרונו הטוב הוא שלח דוח חמור בנושא הבטיחות במעברי חצייה שונים, ועליית כמות הנפגעים במקרים שונים.
    ההחלטות היו ברורות, הוספת רמזורים, חידוד נהלים, ועלאת גובה הקנסות לעוברים מעבר חצייה באור אדום.


    באותם רגעים ממש התכנסו עסקני העיר חלם לדיון דחוף.
    שלושה ילדים נהרגו מתאונות דרכים באותה השנה, והיה להם ברור, צריך לעצור את הגרף.
    לא יעזרו כל בתי החולים הממוקמים תחת כל גשר, יש צורך בצעדים חריפים יותר.
    ולאחר כמה שעות ארוכות, שבמהלכם נשלח אחד מהנציגים להביא מזקן החמורים חוות דעת מקצועית, הגיעו חכמי חלם להחלטה החכמה.
    מכיוון שמדובר במקרים מאוד מסוכנים, היוצרים סכנות רבות,
    יופסקו במיידית כל הלימודים וההנחיות על בטיחות בדרכים כולל תרגול כללי זה"ב,
    והנימוק, מומלץ לא להפסיד, "לא להביא לילדים רעיונות - שלא יכירו את האפשרות לעבור באור אדום".


    וכך בעיר חלם המתוחכמת, ישבו השוטרים מבוקר ועד לילה וקנסו כל בעל חי שעבר לפניהם.
    הגופות נערמו בשורות מסודרות.
    הלוויות המשיכו להחריד את העיירה.
    וחכמי חלם היו מרוצים, הם פשוט הצילו את העיר,
    תחשבו מה היה קורא אם הילדים היו יודעים מה זה אור אדום...
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: anthony, משפחה שכzoo, אוראל סולטן ועוד 9 משתמשים12 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 3810
    ולמי שלא הבין, אינני מדבר על זהירות בדרכים (או אולי כן ...)
  • 2 1K
    • R
    שיתוף - לביקורת שעה של אמהוּת.
  • rrrrrrrrrrrrrr //
    • אתמול התקשר מנחם, בדיוק כששטפתי כלים.
    ריקי היתה זו שהרימה לו ובטבעיות השמורה לבת שש נדנדה: "נו, מנחם! מתי אתה כבר מגיע הביתה? מלאן זמן לא ראיתי אותך!"
    "מתגעגעת?" מעטה הציניות נסדק קלות, כמיהה זולגת מבין השברים.
    "כןןןן!" חד משמעית. לא רק ריקי, כולנו. אוהבים ומתגעגעים, ועדיין מכבדים את המרחק שהוא מבקש לו; ילד גדול.
    אני עוצרת את זרם המים, מבקשת לשמוע כל מילה מאלו של בכורי, רסיס צחוק של קטנתי.
    "מחר? כן! אני יכין לך משו טעים! מה?", היא נעצרת, מקשיבה: "כן! בטוח היא מסכימה! מה הקשר!"
    "אמא", היא פונה אלי בתמיהה, "נכון שבטח שאת מסכימה שמנחם יבוא מחר?"
    אני מושיטה יד לטלפון, תפילה מהירה ו"מנחם! איזה יופי לשמוע אותך. מה שלומך?"
    התשובה לקונית כתמיד, זה הטון ששונה. זיק חי, התגעגעתי.

    "מה הוא יעדיף, מוקרמים או שניצל ופירה?" אני שואלת את ישראל בערב.
    "אני חושב ששניצל?" כשמדובר במנחם, ישראל לעולם אינו בטוח. מנסה, מגשש, מהסס.
    זה כואב לי, ואני ממהרת להסכים איתו. יהיו שניצל, ופירה. ואולי גם ירקות צלויים.

    בוקר של ראש חודש. אני שולחת את הילדים בכחול לבן, ויודעת שלפנַי חמש שעות של שקט. באחת יחזרו כולם, נרגשים וחסרי סבלנות. בשתים יופיע הבן, ישים קץ לחודשיים של געגוע. אחר כך נתחיל למנות אותם שוב, מאפס.
    אני עובדת ברצף כל הבוקר. מסדרת; מפשירה שניצלים; מטאטאת; שוטפת; חותכת ירקות, מכניסה לתנור; מטגנת שניצלים- שחומים במידה המדויקת; מועכת תפוחי אדמה לפירה אחיד.
    כמה זמן לא הכנתי לך אוכל, ילד! כמה זמן חלף מאז הצטמצמה אמהותי לשני יסודות: אהבה, וספייס.
    אני מהרהרת בימים בהם היתה ליסוד אחד: געגוע.

    באחת וחצי מתקבצים אט אט במטבח חמשת ילדי. תכף יחזור אביהם. אחר כך יצטרף השישי.
    ברבע לשתיים אני מנחה אותם לערוך את השולחן. מפה חגיגית, מפיות פרחוניות. סכו"ם אמיתי.
    אני מביטה בהם, מצטערת עד מאוד שמנחם לא רואה את התמונה היפה הזאת: אחים אוהבים עד כלות.
    בשתיים אנחנו מתאספים סביב השולחן הערוך בטוב טעם. ישראל מתפעל מהניחוחות (אני), מחמיא על קיפולי המפיות המרשימים (יהודית), מתרשם מהשלט הצבעוני שהוצמד לדלת, מצידה הפנימי (שרי, ריקי, ברוכי).
    שתיים וחמישה. ועשרה. ועשרים וחמש.
    שיחה אחת. שניה. שלישית. התוצאה זהה: הלקוח אינו יכול לקבל את שיחתכם כעת.
    הילדים בחדר הילדים, משחקים בתרועות במשחק קופסא כלשהו.
    סביב השולחן הערוך יושבים רק אני וישראל.
    אני לא מעזה להישיר מבט לאיש שמולי. לצער האינסופי.
    פורשת ידיים לאנחה שקטה שמתגלגלת בכבדות מקצה השולחן.
    שרי קוראת לי, מחדר הילדים. מכונת הכביסה מצפצפת. האוכל לא חם עוד.
    אני מצמידה מצח לשולחן, לא מנגבת את הדמעות שנושרות מעיני.
    תגידו לי כשהוא כאן.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: משיח נאוווו!, מוז'יניקית, נועה noa ועוד 109 משתמשים112 //
    20 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    תודה רבה על המילים הטובות, ועל גילוי הלב. אזכיר אתכם בתפילה בל"נ. לבשורות טובות וישועות! תודה...
  • 1K
    • מ
    סיפור בהמשכים רגע אחרי הזריחה
  • מוז'יניקית //
    • אשמח מאוד לביקורת בין אם על הדמויות והעלילה ובין אם על הכתיבה

    1.
    לסיים קורס קצינים שלישי של הנייבי סילס זה לא משהו של מה בכך, והודעת הטקסט שאני שולח לאבא על קבלת הדרגה החדשה- 3-O יוצאת רגשנית מעט.

    'מחכים לך מאוד בבית', הוא כותב בחזרה, 'נבוא לחכות לך בשדה התעופה'.

    חיוך מסופק חוצה את פני, ואני מתניע.

    אני עומד לנצל עד תום את החופשה הקצרה שניתנה לרגל קבלת הדרגה החדשה, כי אחרי זה אני עומד להיכנס לתפקיד שלי במלוא המרץ וללא חופשות באופק.

    המסלול הארוך שעברתי עד עכשיו והפך אותי למי שאני לא היה פשוט בכלל, והאתגרים היו ועודם חלק מחיי, מעצבים אותי לאחד קשוח שלא עומד לוותר על עקרונותיו ומורשתו.

    החינוך שקיבלתי בבית היה פטריוטי במיוחד, וגדלתי לתוך אווירה של הערצה לדמויות הקדומות, עטויות ההוד, שהקימו בעשר אצבעותיהם את האומה האמריקנית. לכן היה לי ברור שאני עומד לנסות ללכת בדרכם, ולא בדרך של פוליטיקה מלוכלכת, כפי הגדרתה התקיפה של אמא.

    'אם אתה הולך לפוליטיקה- לא יהיה לי במה להתגאות בך!' היא חזרה ושיננה, ואני הנהתי בכובד ראש, הלכתי בראש מורם לצבא, עשתי חיל.

    והם היו גאים בי, מאוד.

    היו גם רגעים קשים, בהם חישבתי לעזוב הכל וללכת לאוניברסיטה, לעשות חיים קלים לעומת הצבא. אבל המשפחה והסביבה נתנו לי כח ואני יכול לומר שבזכותם אני כאן.

    אני יורד לכביש הראשי שיוביל אותי לשדה התעופה, שם אקח טיסה של שעה וחצי הביתה.

    בתור גבר, ועוד איש צבא, אני לא אמור להודות בזה, אבל אני ממש מתגעגע הביתה, להורים ולשתי האחיות שלי. לחמימות הפשוטה שהם מעניקים, לדאגה הכנה.

    הביקור הקודם שלי בבית היה לפני חצי שנה, אחרי שקיבלתי את הדרגה הקודמת. במהלך החצי שנה הזו הם הורשו להגיע פעמיים בלבד, וגם זה היה בכנסי גיבוש של משפחות הקצינים.

    החלומות שלי לעתיד לא עוצרים בשמיים, ואני גם מתכנן להגשים אותם בעזרת הקל.

    אני מאותת ימינה כדי לרדת לשדה התעופה, אבל אז זה קורה.

    משאית סמי טריילר ענקית, מסיבה בלתי ברורה לי בעליל בשניות ההזויות האלו, נוגחת ביונדאי המסכנה שלי במלוא המרץ והדבר האחרון שחשבתי לפני שהרכב, ובתוכו אני, נחבט בקול מחליא בגדר הבטיחות שבצד הכביש- זה שאין מצב שהקריירה שלי נגמרת כאן ועכשיו.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: Math error, מרגלת, ספרות בנשמה ועוד 30 משתמשים33 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מוזניקית
    אולי אני באיחור (וכנראה שלא אולי אלא בטוח) אבל בכל מקרה ברור שיש ביקוש לעוד פרק חוץ מזה שיש כמה...
  • 2 4K
    • א
    סיפור בהמשכים האיש המת מסומרטון- סיפור קצר בהמשכים.
  • אוראל סולטן //
    • הסיפור אמיתי, אך עבר מעט שינויים. החוקרים לא באמת קיימים. ההשראה לשמו של רי'צי נלקחה משם סגן משטרת ניו-יורק החרדי ושם משפחתו משם המדינה 'טאורד' המוכרת מהמקרה של האיש ביפן (מי שלא מכיר, לא קרא 'נידונה לכישלון'...).תודה רבה לדורון פישלר, לוויקיפדיה, ולנ. נווה.

    #1

    1 בדצמבר 1948, 6:30 בבוקר, משטרת אוסטרליה.

    הטלפון בתחנת המשטרה מצלצל.

    "הלו?" פותח האדם מעבר לקו בלחץ, "משטרה, שומעים אותי? מצאתי איש מת על חוף הים בסומרטון פארק."

    מכאן הכל התחיל.


    כעבור מספר דקות, בחוף.

    "תראו", אמר המתקשר לשוטרים, "יש טיילת ליד החוף, ויש גדר אבן שמפרידה בין החול לבין הטיילת, ומדרגות עץ שיורדות מהטיילת אל החול.

    ליד המדרגות שוכב בן אדם שהיה נראה לי שהוא פשוט ישב רגע להסתכל על הים ונרדם שם. תראו, הנה, שם, זה ששוכב עם הרגליים לכיוון הים ושהראש שלו שעון על הגדר."

    השוטרים מסתכלים על האיש. "איש לבן, נראה בסביבות גיל 45, הוא די נאה. הוא גבוה, שרירי, הוא לובש בגדים נקיים, חולצה לבנה מכופתרת, מכנסיים חומים, נעליים, ז'קט ועניבה." מסכם אחד השוטרים את מראה עיניו.

    "וכמו כן, הוא מת." מוסיף המתקשר.

    "האיש לא שוכב בשלולית דם. הוא לא דקור, הוא לא ירוי, אין עליו שום סימני אלימות. הוא פשוט מת."

    השוטרים עושים חיפוש מהיר בבגדים של האיש, בכיסים שלו, והם מוצאים כמה דברים:

    קופסת סיגריות, וקופסת גפרורים, מסרק, עוד מסרק אחד, היו לו שניים, חפיסת מסטיק, כרטיס אוטובוס וכרטיס רכבת.

    מה שהם לא מוצאים זה ארנק, או תעודת זהות, או כל אמצעי זיהוי אחר. ככה שהזהות של האיש נשארת לא ברורה.

    ואז הם מתחילים לחקור.


    משרדו של החוקר ריצ'י טאווירד.

    "אני מנסה לענות על שתי שאלות", אמר ריצ'י לידידו דונאלד, "א', מי זה האיש הזה? וב', מה הרג אותו?"

    "נו, ומה גילית?" מסתקרן דונאלד.

    "אז בקשר לשאלה הראשונה - מי זה?:

    בדרך כלל, אם בן אדם כלשהו נעלם, מישהו ידווח על זה: משפחה, עבודה, חברים. אבל אף אחד בערים שמסביב לא מדווח על נעדר שמתאים לתיאור הזה.

    עכשיו, לזה מצאתי תשובה פשוטה - האיש הזה לא מקומי. הוא הגיע לאזור יום לפני כן."

    "איך אתה יודע?" שאל דונאלד.

    "מיניתי צוות שישאל מי ראה את האיש הזה ביום האחרון, ולפי העדויות בניתי לוח זמנים של כל מה האיש הזה עשה ביום שהוא הגיע לפה.

    אז אנחנו יודעים שהוא הגיע ברכבת לתחנת הרכבת המרכזית באדלייד, ב11 בבוקר. הוא קנה כרטיס אוטובוס, שלקח אותו לתחנה שנמצאת 20 דקות הליכה מהחוף."

    "ואז?"

    "ואז זהו. אין לנו מושג מה הוא עשה, כי הפעם הבאה שראו אותו זה ב19:15 בערב, שני אנשים שטיילו על החוף ראו אותו שוכב, באותו מקום בדיוק, ליד המדרגות. הם אמרו שהם ראו אותו זז, ככה שהוא לא היה מת בשלב הזה, אבל בדיעבד מתברר שהוא לא קם יותר משם.

    "אז איך נדע מאיפה הוא?" שאל דונאלד.

    "יש דרכים." נאנח ריצ'י, "אחת הדרכים לדעת מאיפה בן אדם מגיע, היא דרך הבגדים שלו. בתווית של הבגד אמור להיות שם של החנות שבה הוא נקנה, ובאיזו עיר החנות הזאת נמצאת.

    "טוב, בוא נבדוק את הבגדים."


    לאחר מספר דקות, ליד הגופה.

    "טוב, מוזר..." פלט ריצ'י, "אין לו תוויות על הבגדים, כולם תלושות. זה טיפה מתחיל להיראות כמו איש שלא רוצה שידעו מי הוא..."

    "ואיפה הארנק שלו בעצם?" שאל דונאלד, "הרי הוא היה רחוק מהבית, והוא קנה כרטיסי אוטובוס, כלומר היה עליו כסף, אבל בכיסים שלו לא הייתה אגורה. אז הוא איבד את הארנק? גנבו לו אותו? מישהו הרג אותו ולקח לו את הארנק כדי שלא יזהו אותו?"

    "לא יודע", ענה ריצ'י, עדיין לא מצאנו אותו".

    ובלוח החקירות של ריצ'י מופיעים שני משפטים בלבד:

    "התשובה ל'מי זה?':

    אין. לאף. אחד. מושג."
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: שריתי ביר, דוד פרידמן השני, נערה חרדית גאה ועוד 37 משתמשים40 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    תודה רבה!!! מחמם את הלב...
  • 69
    • T
    שיר הַדֶּרֶךְ אֶל הַטּוֹב
  • tmr //
    • בְּכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַטּוֹב
    וּבְכָל אֶחָד הִיא שׁוֹנָה וְנִדְמֶה שֶׁהַיַּעַד אֵינוֹ שָׁוֶה
    אַךְ
    בְּכָל אֶחָד יֵשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַטּוֹב
    אֶל הַגְּאֻלָּה הַפְּרָטִית
    הַחֲסֵרָה
    וְאַל לוֹ לְאֶחָד לְחַקּוֹת דֶּרֶךְ חֲבֵרוֹ
    לְהִתְחַנֵּן שֶׁיַּעֲבֹר אֶת אוֹתוֹ הַסֵּבֶל אוֹ
    אֶת אוֹתוֹ הָרֹגַע
    כִּי לְכָל אֶחָד הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ

    וּבְעָמָל פְּסִיעוֹת אוֹתָהּ הַדֶּרֶךְ
    אֵין לְךָ לָדַעַת
    לְאָן הַנִּסְיוֹנוֹת הוֹלְכִים
    אֲבָל אֵינָם אוֹבְדִים בַּתֹּהוּ וָבֹהוּ
    הִנָּם עוֹלִים בִּסְעָרָה עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד
    מְקוֹר הַטּוֹב

    וְשִׁבְעִים פָּנִים יֵשׁ לָהּ לַדֶּרֶךְ
    וְאַלְפֵי שְׁבִילִים
    כְּדֵי שֶׁיּוּכַל אָדָם לוֹמַר
    כְּשֶׁחִיּוּךְ גָּדוּשׁ בְּלִבּוֹ
    מַכִּיר אֲנִי אֶת דַּרְכִּי
    הַבְּכוֹרָה
    הַיְּחִידָה
    הַדֶּרֶךְ אֶל
    הַטּוֹב
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: JustThoughts, מַיִם שְׁקֵטִים, ספרות בנשמה ועוד 15 משתמשים18 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    tmr
    @תילה. @דודה @צביה ר. תודה רבה על התגובות🙏
  • 8 9 10 17K
    • א
    סיפור בהמשכים רצח קטלני - סיפור בהמשכים.
  • אוראל סולטן //
    • אז לאחר ששוב חיכיתם, ציפיתם, קיוויתם, ייחלתם ועוד ועוד (סליחה, פשוט נגמרו למילון המילים הנרדפות... ;)), סוף סוף הגיע הרגע הגדול:

    סיפור בהמשכים חדש!!!

    וכרגיל, הסיפור הוא בסטייל עתידני - מדע בדיוני (מה לעשות שזה הטרנד היום?), מתובל בסגנון ציר זמן חילופי...


    טוב, אז רעננתם את הפרוג כל שתי דקות, ועכשיו הגיע הרגע הגדול!

    מתחילים!!!
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אבינועם גולדברג, אמא של :-), חוצניק רציני ועוד 20 משתמשים23 //
    192 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אוראל סולטן
    לכל חובבי הסיפור: שמח להכריז על סיפור חדש בהמשכים בסוגת פנטזיית מתח (ומעט מד"ב.) בשם 'הרובד...
  • 126
    • נ
    שיתוף - לביקורת ים סוער
  • ניק 144552 //
    • "לא יכול להיות! לא יכול להיות שדוד אֶלֶן נעלם!"
    זעק פַסֵר בן החמש ורקע ברגלו בעצבנות
    "הוא הבטיח לי אגוזים מסוכרים!"
    חִשְׁבֶר ניסה להרגיע את בנו הזועף
    אך לא מצה מילים,
    "דוד אלן הוא..." ניסה להתחיל
    "דוד אלן הוא מה," זעק פסר בשנית,
    "הוא מתחבא ממני כי אין לו אגוזים מסוכרים?"
    "דוד אלן באמת נעלם",
    חשבר לא מצא איך להסביר לילדו
    שדודו מת.
    "הוא לא מתחבא ממך."
    פסר לא נרגע,
    "איך נעלם, איך, לאן הוא הלך?"
    חשבר איך להרגיע את בנו,
    אז הוא בחר בדרך שגם תרגיע את עצמו.
    "רוצה שנלך לחוף, לצוף על המים?" אמר לבנו.
    "לא, לא רוצה!" פסר התחיל להשתולל
    "לאיפה הוא הלך, אבא, לאיפה הוא הלך?"
    פסר הפיל עוד כיסא.
    חישבר החליט להגיד את האמת.
    "הוא עכשיו משמים מותק." אמר.
    "אז אנחנו הולכים עכשיו לשמים
    לדוד אלן שיביא לי אגוזים מסוכרים"
    פסר החליט על מטרה אחד, ולא להרפות ממנה.
    חשבר החליט גם הוא להשאר על אותו קו.
    "אז שנצא לצוף?"
    "ככה דוד אלן הגיע לשמים?"
    שאל פסר בתמימות, אך מתוך רוגז.
    "מה? כשיש גלים גדולים גדולים
    אז הם מביאים אותך לשמים?"
    'הוא לא יודע עד כמה הוא צודק, פסר'
    הרהר חשבר 'הוא לא יודע שבדיוק כך,
    אלן הלך אל הים ולא חזר משם, וכנראה מת.
    מת, איזה מילה גסה'
    "אאאבא!" פסר משח בשרוולו.
    "כן, אפשר לומר"
    חשבר אמר תוך כדי התנערות מהמחשבות.
    "אז בא נלך עכשיו לחוף!"


    §•×¦¦×•§

    חשבר נזכר, תוך כדי ציפה,
    בשיר של משורר הידוע, ששמע פעם.
    "פרידה, סיום, גמר.
    לא נראה אותו מחר."
    העצב מתחיל להכנס, לתפוס את המקום.
    "סוף ערוד, שממון"
    'רק שאחרי שערוד נגמר,
    יכולים לבוא אחריו עוד אלפי ערודים,
    ואלן, לא יחזור, נשאר רק שממון'
    "האם המוות, חידלון?"
    חשבר מצא את עצמו שר, ושואל.
    "האם המוות, חידלון?"
    "קשה להכיל,
    אני רץ מקיר אל קיר"
    הדמעות מתחילות להיווצר,
    חשבר מוצא את ליבו סוער בים רגוע.
    "לפני יומיים פה היה,
    עלה לו השמימה"
    'אוי, למה, למה אלן היה צריך,
    למה אלן היה צריך לטבוע?'
    "לא ידעתי שזה מפגש אחרון,
    'גם אני לא'
    ושישוב רק בארון"
    'אך אלן לא זכה לשוב,
    ולהיקבר במקום מולדתו'
    "פרידה קשה, מכאוב"
    סוף בית.
    הדמעות כבר יורדות מאליהן,
    משום אלן.
    "אנ לא יכול להמשיך,
    ועכשיו גם חשבר
    הוא לא נגמר, התהליך"
    לא נגמר, כי סיפור חייו נגמר.
    "שנפרדים ממישהוא, זה קשה,
    אבל לאט הלב נרגע, כמו אולשה"
    המלך בסטיאן אוֹלְשֶׁה, שכל ימיו היה רגוע.
    אבל כאן פורץ הגעגוע.
    "אבל כשפתאום נעלם,
    בלי להתריע מוקדם."
    'זה נכון, אין דומה פרידה בידיעה,
    לידיעה פתאומית, שהוא לא יחזור.'
    "הלב בוכה, דמעות רבות כמו חול,
    יותר אי אפשר לצאת במחול"
    'איך אפשר בכלל לצאת במחול,
    כשאלן לא פה.'
    "דמעות, עצבות בלי סוף,
    דמעות רבות כמו מים בחוף"
    גם חשבר בוכה,
    דמעות, מים בחוף.
    "אבל הים ממשיך, מהסער יורד."
    'באמת צריך להירגע, אחרי שפורקים,
    גם אחרי סערה, הים בסוף נרגע.'
    "מזכיר לנו מישהוא שממנו אי אפשר להיפרד."
    בסוף נרגעים, ואם מתבוננים,
    נשארת רק מילה אחת,
    אלוקים.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, kshir, מחוברת לעצמי ועוד 13 משתמשים16 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 144552
    תודה! תודה רבה, אני עבדתי על זה הרבה. כן, כשכתבתי דמיינתי את עצמי בסיטואציה, זה נתן רגש מיוחד...
  • 45
    • ש
    שיתוף - לביקורת מה קורה בפנים
  • שמואל אגסי //
    • אִם הָיָה שָׁם חָרָךְ, אַךְ רֶגַע צָנוּעַ,
    חֹר בְּגֹדֶל שֶׁל לֵב,
    אוּלַי לְהָצִיץ יָכֹלְנוּ אָז פְּנִימָה,
    לִשְׁמֹעַ מָחוֹל מְשַׁלְהֵב,
    וּמִתּוֹךְ הַבֶּקַע אֵלֵינוּ יַפְצִיעַ
    רֹאשׁ זָעִיר שֶׁל שֵׁד
    בַּת גְּרוֹנוֹ הַצּוֹרַחַת עָלֵינוּ תַּרְקִיעַ,
    קוֹלָם שֶׁל אֶחָיו יְהַדְהֵד,
    אוּלַי אָז נָבִין וְנִרְאֶה בָּעֵינַיִם
    מִי עַל הַלֵּב דּוֹפֵק,
    אִם יַכֶּה בָּנוּ בֶּן הַשְּׁאוֹל בַּכְּנָפַיִם,
    נָבִין אֵיךְ אֲוִיר חוֹנֵק,
    וְאוּלַי מִקֵּץ דַּקָּה אוֹ שְׁתַּיִם
    נִפֹּל אֲפוּפֵי כְּשָׁפִים,
    אַחַר נָקוּם, נַצְמִיחַ כְּנָפַיִם,
    נִצְטָרֵף לִמְחוֹל הַשֵּׁדִים.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: JustThoughts, משפחה שכzoo, yes I am ועוד 11 משתמשים14 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמואל אגסי
    תודה רבה לכל המשיבים! מחמם את הלב.
    • שאלה
    69
    • נ
    דיון דיון - האם לפרסם כמאמר או לא?
  • ניק 144552 //


    • אתמול פרסמתי כאן     @קטע

    קטע על: אבא שבורה נאבק להרכיב מילים כדי להסביר לבנו
    שדודו אלן נעלם בטביעה, כשהבכי הפנימי שלו על האובדן הבלתי נתפס הופך לדמעות רבות כמו מי החוף.
    ספציצפית השורות האלה נכתבון בג'י פי טי,
    אבל הקטע נכתב בידי אנוש


    כתבתי קטע מרגש,
    על התמודדות עם דמעות, וכאב.

    אני חושב לפרסם כמאמר,
    אבל קיבלתי רק 5 לייקים ותגובה אחת.
    האם כדאי לפרסם או לא?

    לקריאת הקטע:
    www.prog.co.il

    שיתוף - לביקורת - ים סוער

    "לא יכול להיות! לא יכול להיות שדוד אֶלֶן נעלם!" זעק פַסֵר בן החמש ורקע ברגלו בעצבנות "הוא הבטיח לי אגוזים מסוכרים!" חִשְׁבֶר ניסה להרגיע את בנו הזועף אך לא מצה מילים, "דוד אלן הוא..." ניסה להתחיל "דוד אלן הוא מה," זעק פסר בשנית, "הוא מתחבא ממני כי אין לו אגוזים מסוכרים?" "דוד אלן באמת נעלם"...
    www.prog.co.il www.prog.co.il
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, rrrrrrrrrrrrrr ו-ניק 1506503 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 144552
    אאל"ט מאמר הוא טקסט מסוים, שאתה חושב ורואה לנכון לפרסם אותו גם למי שלאו דווקא יכנס לפורום...
  • 72
    • נ
    שיתוף - לביקורת 'אוי, אדם!'
  • נתנאל היוצר //
    • מצרף קטע יפהפה ששיתף איתי חבר וביקש להעלות לכאן על מנת לקבל ביקורות, הערות, הארות ומחמאות.

    הביעו את דעתכם!


    ---

    אולי הציפורים לוחשות לו -
    והוא לא שומע או לא מבין שפתם.
    אולי שמש זורחת,
    אבל אור הוא רואה רק בלילה.
    וגם אז, תחת כוכבים ולא ירח.

    אדם ילך וישוב אל מקום ממנו נלקח,
    נשמתו גם שם מחפשת רוח.
    אבל החומר קרוץ בביצות עפר,
    מחפש ומחפש לו אור הנעלם.
    אור של ששת ימי בראשית,
    מתחדשת כל יום כבריה חדשה.

    אבל אדם עצמו -
    כבוש בחטא אדם הראשון,
    כנחש שנלקח לו המלוכה.

    אוי אוי אדם, אייכה, לאן הלכת.
    אייכה האדם המושלם שגורש מגן העדן.
    אייכה הרוח מלחשת כל יום מחדש.
    מה נמצא בכל היקום הזה,
    שנברא בשביל האדם השלם.
    ועכשיו, הוא גורש מגן העדן,
    מחפש את רוחו ואינו, כי גורש מהגן.

    אוי עולם שנברא להיות מושלם בשביל האדם.
    עכשיו הוא לא בגן, לא רואה פרחים וגם לא מריח.
    אוי נשמה, לא רק הלכת לאיבוד או לעיבוד,
    אבל גוף וחומר לא מורגש.
    הכל נאבד לעולם עשוי מרוח החומר הנכלא ונעלם.

    אייכה אייכה, זועקת לו זעקה נרגשת שנשמעת בכל העולם,
    כל פעם מלבישה לו לבוש אחר.
    גלגל אדם, גלגלי חמה.

    אבל אור חמה מנקה רק,
    אם אתה מוכן להביט בה ביושר. רק להביט - ולדום לה.
    כשתיקת החמה כך היא אורה.

    אוי נשמה, הביטי למעלה וירח לא נעלם לך,
    הולך איתך גם בלילה.

    אוי, הביטי אל הכוכבים הם ודאי יתנו לך מנוח.
    אם לא ליום שלמחרת.
    אבל כרגע הם מאירים לך,
    כיהלום יקר שאין בו כלום,
    רק הנצנוץ אור החוזר ותו לא.

    אוי, איה כוכב שלי כמה אני,
    מביט בך ביום וגם בלילה,
    מחפש את דרכי דרך שבילך.
    אוי תפילה שאני מחפש להגיע לשבילי,
    שיאיר לי את דרכי בארץ הזרועה.

    אוי, טעות אנוש חמורה,
    גרשה אותי מגן העדן,
    האדם שנברא בצלם.
    ואין לי על מי להישען, רק -
    על האבא שהוציא אותי מגן העדן ונתן את צלמו ודמותו.

    ---
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: CynicalExplorer, אוראל סולטן, rrrrrrrrrrrrrr ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    R
    rrrrrrrrrrrrrr
    יפה מאוד, כתיבה מרגשת ועשירה.
  • 30
    • א
    שיתוף - לביקורת הקונפליקטים
  • א. פרי //
    • אחת הבעיות הכי משמעותיות שעברתי היא התמודדות בין הפנים לבין החוץ.
    באופי שלי אני בטוחה שאני הכי מוצלחת והכי יפה והכי מוסרית והכי צדיקה, מאז שאני זוכרת את עצמי חשבתי כך.
    אז תגידו נו מה הבעיה? מצוין, זה חשוב לחיות בתוך ביטחון עצמי.
    הבעיה שזה רק מחשבה.
    כי בראי הייתי רואה דמות קצת הרבה... מכוערת. (יופי/כיעור זה דבר יחסי).
    והמציאות הוכיחה שאני לא הכי מוצלחת.

    והבעיה? שהמשכתי לחשוב שאני כן. לחיות בתוך תחושה שאני הכי בעולם ולהתאכזב כל הזמן מול המראה, זה לא העלה לי את הביטחון העצמי.
    כי למרות שחשבתי שאני הכי, גם חשבתי שזה לא בסדר, זה לא בסדר להיות הכי הכי הכי...
    כך גם לא הייתי מי יודע מה., וגם הורדתי את הפוטנציאל שכן היה לי להיות 'משהו'.
    למשל הייתי מעדיפה להדגיש כל הזמן את המגרעות שלי כדי שלא יחשבו שאני הכי..
    והייתי משתדלת להנמיך את עצמי, כדי שלא יקנאו בי ובגלל חשיבה נוספת...
    והייתי שונאת את עצמי רודפת את עצמי.
    ולא מוכנה לקבל את זה שמגיע לי טוב.
    אם היה לי טוב הייתי חושבת שזה זמני. וזה לא תקין.
    *
    האדם נולד בתוך עצמו וגדל בתוך עצמו.
    אך הפנימיות שלו קצת שונה, או הרבה שונה.
    יש פער מסוים בינו לבין הסביבה והעולם.
    הבעיה שאדם הוא יצור חברותי.
    והפערים העצומים בין מי שהוא לבין מה שהסביבה דורשת, מובילים אותו לרצון לשקר, לייפות את המציאות, למצוא חן.
    וזה בסדר.
    כי באמת צריך בשידוך למשל ללבוש בגדים יפים ולא סמרטוט.
    גם בחברה צריך להיות בנורמה מסוימת.
    אי אפשר לאכול בקול רם וצורמני רק כי זה אני.
    אי אפשר ללכת בבגדים מוזנחים ולחכות לקבל יחס של מלך.
    יש התנהלות ויש תוצאה.

    *
    אבל אי אפשר לחיות בשקר כל הזמן.
    הפנימיות דורשת את שלה.
    הפנימיות משתוללת, חשה מצרים, הכל סוגר עליה.
    החיצוניות דורשת למצוא חן.
    הפנימיות רוצה לשבור את הכללים.
    *
    והאדם חווה הסתגרות, בושה, פיצול אישיות, כי כמה אפשר להסתיר את עצמי האמיתי?
    ולמה שאגלה את עצמי? העולם ידחה אותי ובצדק.
    לעולם אין באמת רצון להכיל גוונים, אנחנו כחברה מצפים לסטנדרט, לאפור לבן, אין לנו כח להתמודד עם קשת של צבעים.
    אין לנו כח לפענח מורכבויות, רוצים חיים פשוטים.
    מלך, עם. זהו.
    לא גוונים של אחדות. זה קשה להכלה.
    אבל העולם כן צבעוני, הפנימיות מפוצצת בססגוניות מרהיבה, בניגודים מרתקים, בשמים וארץ, ביופי לא יתואר.
    אבל אנחנו? תנו לנו את האפור.
    את החיצוניות.
    את החשיבה הקבועה, היציבה.
    אין לנו כח לפנימיות המדהימה.

    *
    זה קצת קשה לחשוב לעומק, להתקל בעצמי האמיתי, בלי מסכות.
    זה קצת קשה להתמודד עם העצמי. עם פחדים, רצונות, אמונות, וכל קשת הרגשות, מול מידות לא מתוקנות של עצמי, מול תהום של ריק.
    מול הסכמה שאני לא הכי.

    קשה לחיות ככה, באהבה לעצמי כמו שאני, אבל אחרי שמבינים מה זה לחיות בהבנה והקשבה לקול הפנימי, בוחרים בחיים.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: eli7123, שקופה, אוראל סולטן ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 2 897
    • ת
    עזרה שאלות לסופרות - לצורך מגזין
  • ת.עקבי //
    • שלום,
    אני עורכת מגזין, ויש בו מדור שאלות לסופרות.
    הראשונה להשיב היא חוי בר ולי נותר רק לאסוף שאלות :)
    אשמח לשמוע מכם שאלות בעניין ספריה אופי עבודתה וכו' ולהעביר לה.
    תודה!
    • תודה
    Reactions: מוריופ, אוראל סולטן, מהללו ועוד 2 משתמשים5 //
    23 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    ת.עקבי
    אשמח למענה, יביא הרבה תועלת. תודה! https://forms.gle/y96bYjtSZyz9xgcg6
  • 180
    • ע
    דיון אין פואנטה, יש מטרה?
  • עידו לסרי //
    • מה המטרה בסיפור ללא פואנטה
    האם יש כזו?
    האם יש טעם לכתוב מעשיה לשם מעשיה בלבד?
    יש טעם בדרך אם אין לה סוף ברור?
    והאם ניתן להפוך סיפור לפואנטה אחת ארוכה?

    אשמח לדעתכם!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-צביה ר.2 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איש המילה הכתובה
    אין לי בעיה שמישהו ייקח אותי לטיול במסלול יפהפה, גם אם אין בסוף מפל שוצף ועוצר נשימה. אבל זאת...
  • 27
    • צ
    שיר צעקה
  • צופה מהצד //
    • יש בליבי צעקה
    שאל העולם אני רוצה לשלוח
    בפשטות את הפה לפתוח
    כמו שמש מאירה לזרוח
    לשחרר בעוצמה לצרוח

    יש בליבי צעקה
    מסוף העולם ועד סוף
    מליבו של ים ועד חוף
    לשחרר לפזר אל הנוף
    שאותה לא אוכל לאסוף

    יש בליבי צעקה
    לנער אבק ארוך שנים
    לעורר תרדמת הישנים
    לרכך את עורף העקשנים
    לשלוף מחול את ראש היענים

    יש בליבי צעקה
    את חובי אני רוצה לפרוע
    מעל פנים מסכות לקרוע
    לעצור שנאה ורוע
    עוולות ושחיתות למנוע

    יש בליבי צעקה
    היא לא עומדת בכללי החוק
    אני אמשיך לבלוע לחנוק
    לחייך בנימוס ולדחוק
    אבל ..... לא אוכל אותה למחוק
    • וואו!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, ניהול קהילת כתיבה, ה. רז ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    שיר מלא עוצמה. חריזה מעולה ומבנה יפה. השורה הראשונה החוזרת על עצמה מדגישה את עוצמת הצעקה.
  • 21
    • א
    דיון הבעיה העיקרית בכתיבה
  • א. פרי //
    • ככותבים יש לכל אחד בעיות משלו: חוסר רצון לפרסם, או חשש לקבל ביקורת שלילית, או חוסר השראה, מחסור בזמן או מחסום כתיבה, ואפילו חשש אם הכתיבה נכונה ואם היא בסדר.

    וכמובן החשיבה של כל אדם, שהוא עולם אישי, ולא תמיד מובן או יובן בעתיד, והחשש איך העולם הזה יתקבל ואם בכלל יקבלו את העולם שלי, עד כמה להתאים אותו לסביבה, ואם לא ילעגו או יחושו דחיה וכו'.
    וכן גם הקושי ליצור משהו חדש שיתקבל, כי הרבה תוכן נכתב, ואיך ובמה ניתן לחדש? איך יקראו דווקא אותי? והאם צריך לקרוא אותי? מה התפקיד שלי בכל העולם הזה של כתיבה? של פרסום התכנים שלי?
    יש גם לי וכנראה לכל אדם, צורך להתבטא במשהו. אבל אף אחד לא מחכה לשמוע אותך. האם להידחף? לדבר ולחכות שיקשיבו לי? או עדיף כבר לשתוק?

    ההתמודדות העיקרית שלי יכולה להיחשב כברכה, ואני מודה עליה, אבל היא כן התמודדות: אני כותבת המון תוכן, ב"ה, חלקו מאמרים אישיים וחלק סתם רעיונות וכו'.
    יש שם גם רעיונות עם משמעות קצת מהפכנית, לדעתי, או חשיבה שלי על רעיונות ששמעתי.

    אז הבעיה שלי היא: מה לפרסם?
    איפה?
    האם לפרסם?
    האם חובה לפרסם?
    או חובה להשאיר אצלי?
    למי זה רלוונטי?
    וכו' וכו'

    אני חושבת שכותבים רבים מתמודדים עם בעיה כזו, או יתמודדו בהמשך, כשתהיה להם השראה רבה וכו'.

    ולמרות גאונותי הרבה, לא מצאתי לבעיה הזו פתרון.

    המציאות מוכיחה שצריך להשתדל פה ושם לפרסם.
    וצריך גם לא לפרסם כי אין קהל מתאים.
    וצריך לשמוח בעצם הכתיבה, מתוך הבנה שכתיבה היא ממש מרפא לנפש, וגם לפרסם את הדברים שלנו זה מרפא, מלבד זה שהיא דרך להעביר רעיונות, לשתף מתוך הבנה שכל אחד יכול לקדם משהו, אם לא בחוץ אז בתוך עצמו.

    וגם כשאנו קוראים אנו משתתפים בחשיבה של הזולת, לכן חשוב לקרוא תכנים שכתבו אנשים נאותים או בכל מקרה כשקוראים משהו 'לכבוש' אותו לכיוון של חשיבה טובה, שתעלה את מה שקראנו למקום של אמונה, השגחה, אחדות, לימוד ועוד
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, Chaya Lea, אביגלוש ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 45
    • נ
    שיר שיר - מלחמת המכבים
  • ניק 144552 //
    • סְבִיבוֹן סוֹב סוֹב סוֹב,
    חֲנוּכָּה הוּא חַג טוֹב?

    דְּמֵי חֲנוּכָּה וְסוּפְגָּנִיּוֹת,
    מַדְלִיקִים חֲנוּכִּיָּה
    וְאוֹכְלִים לְבִיבוֹת

    יוֹשְׁבִים וְנֶהֱנִים
    מְסַפְּרִים סִיפּוּרִים
    אֲבָל לָמָּה חַג אָרוֹךְ,
    עִם מִנְהָגִים מְשׁוּנִּים?

    לִפְנֵי שָׁנִים,
    חָיוּ הַמַּכַּבִּים,
    לֹא סְתָם נִלְחָמִים,
    עַל הַיַּהֲדוּת מְגִנִּים.

    אֲבָל לָמָּה כָּכָה,
    זוֹעֶקֶת הַשְּׁאֵלָה,
    לֹא הָיָה אֶפְשָׁר,
    לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה,
    וְאָז נִגְמַר?

    בַּקְּרָב הֵם מִתְאַמְּצִים,
    לָהֶם דְּרוּשִׁים כּוֹחוֹת רַבִּים,
    לְהִתְגַּבֵּר עַל הָרַע,
    כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת מַרְאָה,
    כִּי נִסָּיוֹן זֶה יִגָּמֵר בְּמָרָה.

    אֲבָל לָמָּה חַיָּיב,
    כָּךְ שְׁמוֹנָה יָמִים,
    לְהִשְׁתַּעֲמֵם לְיַד מִשְׂחָקִים,
    לְאוֹר נֵרוֹת דּוֹלְקִים.

    נִלְחָמִים בְּאוֹמֶץ, בִּגְבוּרָה,
    אֲבָל הַמְּצִיאוּת נִרְאֵית הֲפוּכָה.
    הַסִיכּוּיִים אַפְסִיִּים,
    הַמִּלְחָמָה הִיא מִבִּפְנִים,
    לְהַאֲמִין שֶׁנְּנַצֵּחַ ,
    וְעוֹד נִרְאֶה אֶת הַמִּזְבֵּחַ!

    כְּנֶגֶד כָּל הַסִיכּוּיִים,
    הַנֵּר דֶּלֶק שְׁמוֹנָה יָמִים!
    פּוֹצְחִים בִּצְחוֹק וּבִרְנָנָה,
    הַמְּצִיאוּת הִיא הַתּוֹרָה.
    גַּם אִם נִרְאַה,
    כִּי אָפְסָה תִּקְוַוה

    יוֹשְׁבִים, מִתְבּוֹנְנִים
    עַל מַשְׁמָעוּת חַג הָאוּרִים
    גַּם אִם לֹא מוֹצְאִים הִגָּיוֹן
    מָה שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת - זֶה נָכוֹן!

    סְבִיבוֹן סוֹב סוֹב סוֹב
    חֲנוּכָּה הוּא נִיצָּחוֹן שֶׁל טוֹב.
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן, צביה ר., אהרן 1 ועוד 4 משתמשים7 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 144552
    תודה רבה!
  • 201
    • ת
    שיתוף - לביקורת שדים.
  • תילה. //
    • יֵשׁ לִי שֵׁדִים בַּבֶּטֶן.

    מִישׁוּ אָמַר לִי -
    הֵם לֹא בַּבֶּטֶן;
    הֵם בָּרֹאשׁ.

    הֶרְאֵיתִי לוֹ שֶׁלֹּא נָכוֹן:
    פָּרַסְתִּי בְּפָנָיו חֻלְצָה שֶׁלָּבַשְׁתִּי.
    הֵרַמְתִּי,
    שַׁרְווּל
    שַׁרְווּל;
    שֵׁדִים קִפְּצוּ שָׁם,

    אֶחָד אֶחָד.

    הוּא אָמַר,
    אֲנִי לֹא רוֹאֶה, לֹא רוֹאֶה שֵׁדִים.
    לֹא רוֹאֶה אֶחָד.

    הוּא אָמַר -
    אַתְּ מְדַמְיֶנֶת, מֹתֶק.

    הֵם בָּרֹאשׁ.

    אַתְּ מְדַמְיֶנֶת, מֹתֶק. הֵם בָּרֹאשׁ.

    יֵשׁ לִי שֵׁדִים בַּבֶּטֶן,
    אֲבָל מִישׁוּ אָמַר שֶׁאֲנִי מְדַמְיֶנֶת,
    יֵשׁ לִי שָׁם הַר שֵׁדִים, בַּבֶּטֶן.

    אֲנִי יוֹדַעַת,
    הִיא עַל סַף שְׂרֵפָה.

    אֲבָל מִישׁוּ הַזֶּה אָמַר.

    אַתְּ מְדַמְיֶנֶת מֹתֶק;
    הֵם בָּרֹאשׁ.
    • וואו!
    • תודה
    • עצוב
    Reactions: אוראל סולטן, יוסף דיאלידן, א. פרי ועוד 21 משתמשים24 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    כתיבה מכושפת כמעט. מדהים ביותר.
  • 72
    • M
    ביקורת ספרות האור בחיי
  • ME!! //
    • "אייל סובב את ההגה בפראות..."
    אחח איך שאני אוהבת את הקטע הזה. אני מדפדפת בעונג לעמוד הבא, "אס אם אס משהו. דבר. באיזה תפקיד אתה נו--"
    פתאום המשך השורה נעלם והנוף הטקסטואלי השחור לבן מתחלף בפרצוף מאוד מסוים. יעל.
    "מה מצחיק?" היא סוקרת את העמוד באדישות.
    "סוּרייייייייייי חושךךךךךךךךךךךך" . אני קוראת הודפת אותה הצידה. מנסה למשוך את הספר חזרה אלי.
    אני מזהה שהיא מחפשת אובייקט שיגוון לה טיפה את הישיבה המונוטונית מול המחשב, משהו קליל שלא דורש את הפעלת הפונקציה המתקראת מוח.
    פשוט נהדר.
    "אבאאאאאאאאאאאאאאאאא"
    "היא מציקה לייייייי."
    אני מנסה. חובת ההשתדלות בכל זאת.
    הוא יצא למסור שיעור. אל תטרחי. היא מפטירה בחדוות מנצחים.

    לאחר כמה דקות הספר חזרה ברשותי, הרצפה מארחת באופן זמני כמה מכריות המיטה, בקבוק מעוך ועט ירוק אחד.
    יעל ישובה בכסאה מסיימת לנסח את המייל עליו עבדה בחצי שעה האחרונה.
    כשהיא מרוצה מהתוצאה היא מסתובבת אלי חצי סיבוב. "אני האור בחייך אוקי." היא מטעימה בהבעה חצי זחוחה חצי פטרונית.
    "פחח", אני צוחקת מגלגלת עיניים בדרמטיות מוגזמת, "האור הגנוז אולי".

    --------------->
    גילוי נאות-
    הקטע מתוך מקבץ שהתחלתי פעם לכתוב ונתקע (איך לא) באמצע..
    מעלה בכל זאת בשביל לשמר את החברות בקהילה עד שיתפנה קצת זמן לטובת העניין:)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, צביה ר., אביגלוש ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ללמוד לכתוב
    ללמוד לכתוב
    אפשר לדווח למנהלים, והם ישנו את זה.
  • 18
    • ה
    שיתוף - לביקורת פקעת
  • הכל כבר תפוס //
    • לפעמים זה מרגיש לי
    כאילו אני מורכבת מקשרים קשרים
    מסובכת פה
    מסובכת שם
    מלא חבלים קשורים בפקעת אחת גדולה
    ואני לא מוצאת את עצמי
    לא מוצאת את ההתחלה
    לא מוצאת את הסוף
    לא רואה את קצה החוט שממנו אפשר להתחיל לשחרר את כל התסבוכת הזאת
    והפקעת הזו כואבת לי
    מכבידה עלי
    היא חונקת
    עוטפת את כל כולי
    לא נותנת לי לנשום
    וככל שאני נוברת בה
    היא רק מסתבכת יותר
    וזה לוחץ חזק חזק
    ומה שהכי בא לי
    זה בבת אחת
    פשוט לקרוע את כל הקשרים
    לפרוץ מבפנים
    בלי לחשוב ולהיזהר על מה שיפגע בדרך
    העיקר להשתחרר
    ולעזוב הכל מאחורה
    אבל זה מפחיד
    כי את מה שנקרע אין דרך לחבר מחדש
    בעצם,
    קשה מאד
    ואין לי כוח לזה
    בא לי לקרוע הכל ולרוץ רחוק
    להתחיל מהתחלה
    עם חוט חדש
    מגולגל יפה
    מסודר
    בינתיים אני עוד לא מעזה
    ואני נשארת ככה
    מסובכת
    ...

    אבל את התסבוכת הזאת יש מישהו שאוהב
    כשהוא מחזיק אותי
    הוא רואה בי את יצירת האומנות הכי יפה בעולם
    ונוח לי שם
    וטוב
    מרגיש לי כמו בתוך ענן
    שמקבל אותי כמו שאני
    גורם לי להרגיש שאני הכי טובה ככה
    רק בגלל שאני הבת שלו
    והוא
    תמיד
    אבא שלי!
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, TzipiR, וריטסרום ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 42
    • ללמוד לכתוב
    שיתוף - לביקורת (חוסר) דעה לא פופולרית
  • ללמוד לכתוב //
    • גילוי נאות: בתקופה האחרונה סבלתי ממשבר כתיבה חמור. המוח יבש, הידיים נרפו, ושום דבר ראוי לשמו לא יצא לי מהמקלדת. ומכיוון שנשבר לי מהמשבר הזה, החלטתי לכתוב טור אקטואלי - פוליטי, שלא מצריך יצירתיות רבה. ואני מקווה שזה ישחרר לי את החסימה בצנרת.

    חשוב להדגיש, אני משתף את הטור כדי לקבל ביקורת על סגנון ואיכות הכתיבה, ולא על תוכן הטור. זה שייך לאשכול החדשות בנספחים.


    בעד הנפש חנינה​

    בימים האחרונים סוערת המדינה סביב בקשת החנינה של ראש הממשלה. חלק בעד, חלק נגד, אבל נדמה שאין מי שאין לו דעה בענין. בטור הנוכחי ננתח את הענין.

    דעה.
    (או יותר נכון, חוסר דעה)

    האמת, למה אני צריך להביע דעה בנושא? המשפט הפלילי של ראש הממשלה זה ענין אישי, והחלטתו לבקש חנינה זה גם משהו אישי, וההחלטה בענין שמורה לנשיא המדינה בלבד.

    יטענו הטוענים, שמשפטו הפלילי של ראש הממשלה הוא לא ענין אישי - אלא ענין ציבורי, כי אם אכן ראש הממשלה עבר עבירה פלילית - הוא לא ראוי להיות ראש ממשלה.

    הענין הוא - שזה תלוי איך אתם מסתכלים על תפקיד ראש הממשלה.

    אם אתם מסתכלים על זה כתפקיד ייצוגי - אתם צודקים. מי שמייצג אותנו צריך להיות נקי מכל רבב.

    אבל אני מסתכל על זה אחרת.

    מבחינתי, ראש הממשלה הוא כמו עורך דין.

    עורך דין אמנם מייצג אותך, אבל כשאתה בוחר עורך דין - אתה לא מודד אותו לפי התיק הפלילי שלו, אלא כמה הוא מוצלח וחלקלק לשון. כמה שיותר ערמומי - ככה יותר טוב.

    גם אז יטענו שמכיוון שהוא מייצג אותך הוא צריך להיות נקי מכל רבב?

    כך גם ראש הממשלה. אם הוא הצליח לתחמן סיגרים ושמפניות בחינם - סימן שהוא יוכל לתחמן לי עוד כמה דברים שאני רוצה. חוק הגיוס למשל.

    ולכן, לשיטתי ראש הממשלה לא צריך להיות נקי מכל רבב, ואם כן משפטו הוא ענין אישי שלו.

    ואפילו אם זה ענין ציבורי - זה לחיוב ולא לשלילה.

    לא.

    אז למה הדעה הזאת לא פופולרית?

    כי בשנים האחרונות, כל אחד ואחד נמדד ביחס לביבי. כל דבר ודבר נמדד ביחס לביבי. ומכיוון שכך - כל מה שאפשר לנופף לאיזה צד שהוא - ינצלו את זה. ולכן המשפט הפלילי שלו הפך לענין ציבורי - מצד אחד מכיוון שהוא אמור לסמן שהוא שלילי. ומאידך, מעריציו ישתמשו בזה להוכיח שרודפים אותו, ובאמת הוא זכאי.

    אבל אם מישהו יגיד 'רגע, מה זה קשור אלי?' כולם יסתכלו עליו כמו משוגע.

    ולכן הדעה שכתבתי היא ממש לא פופולרית.

    פופולרית.

    מה כן פופלרי לחשוב?

    נגד החנינה. ברור שנגד.

    אבל משתי סיבות מנוגדות:

    סיבה א. ראש הממשלה הוא מושחת ועבריין שמנסה להימלט מאימת הדין. הוא ניסה להחריב את מערכת המשפט, ונכשל. ניסה להעביר חוקים שיצילו אותו ממשפטו, ונכשל. ניסה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה - כדי לבחור מישהו שיחליט למשוך את כתב האישום, ונכשל. ולכן המוצא האחרון שלו זה לבקש חנינה, ובדיוק משום כך אסור לתת לו אותה. (מפגין עם גרון ניחר בקפלן)

    סיבה ב. הפרקליטות ניסתה לתפור תיק לראש הממשלה, ובמשפט היא התגלתה במלא קלונה. אם בקשת החנינה תתקבל, המשפט ייעצר ולא כל האמת תצא לאור, והתופרים לא ייתנו את הדין על מעשיהם. לכן חובה לדחות את בקשת החנינה ולהמשיך את המשפט עד הסוף. (ביביסט שרוף אבל קצת מתוחכם. הביביסטים הפשוטים יותר יטענו בעד החנינה כי זה ישחרר את ראש הממשלה כדי שיוכל לעבוד למען המדינה).

    אבל כמו שאתם רואים, שתי הסיבות נובעות מפוזיציה אישית. אף אחד לא יכול להוכיח שהסיבה שלו צודקת יותר מהסיבה השניה.

    אז למה לא לחשוב כמוני, שזה לא קשור אלי ולא מעניין אותי?​
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, משפחה שכzoo, אביגלוש ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 255
    • א
    שיתוף - לביקורת רווקוּת
  • א . צ . //
    • אדרנלין של ריגוש

    ופחד כבוש

    בלבול וכאב

    ומבוכה.



    תסביכי ילדות

    תשוקה

    ושיתוק

    עולים בי לאט

    בשתיקה.



    והרצון.

    והאי

    רצון.

    התקווה

    והתקיעות.



    הדמיון.

    החלום.

    והמציאות.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: מַיִם שְׁקֵטִים, אוראל סולטן, יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 29 משתמשים32 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרפרזה
    פרפרזה
    וואו וואו! אילו עוצמות! דקירה קטנה שפורצת את סכר הרגשות...
  • 75
    • ע
    שיתוף - לביקורת דרך חשוכה
  • עידו לסרי //
    • הירח הציץ בבישנות בינות לעננים הכבדים, אורו כמעט ולא מגיע ארצה.
    דרך הכורכר הוחשכה ואני מצאתי את עצמי נתקל שוב ושוב באבנים קטנות אשר אין בהם ממש אך בחשיכה מתעצמים הם למעלה מגדלם.
    האטתי את קצב הליכתי ושוב האטתי ככל שהחושך הסמיך עלי.

    כשהגעתי למעבה הדרך בין חלקת היער העבותה לבין השביל הבוצי למחצה החלה חלחלה להזדחל אל ליבי,
    הקור שלט באוויר הצח ורעשים בלתי מוסברים הגיעו אל אזני.

    כתם שחור חצה במהירות את הרקע שממילא היה שחור אף הוא.
    זינקתי לאחור בחרדה מדמה בעיני זוג נקודות ירוקות ננעצות בי.
    הדימוי הפך כפול ואני רעדתי כולי. צעדי הפכו איטיים ומהוססים, ליבי אמר לי: עזוב! הם לא תוקפים בני אדם, ממה אתה מפחד.
    הרחקתי את ליבי כמטחווי קשת. הוא מעד ונחבל שוב כששמע יללה ארוכה. מקפיאה. מרעידה. מלחיצה. מזניקה.
    בלי לשים לב רגלי נשאוני במהירות אל בית המדרש ועדיין איני יודע עם קול חיית השדה הוא או שמא קול ילדים שוחקים.

    (קרדיט תמונה: היפ הופ).

    image.png
    image.png
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, elis56, צביה ר. ועוד 7 משתמשים10 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    תודה רבה! אכן שגיאות מביכות הן. 😪 מציק שאין לי אפשרות לערוך את הסיפור.
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה