קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 81
    • צביה ר.
    שיתוף - לביקורת רֶגַע דַּקִּיק
  • צביה ר. //
    • זְגוּגִית הִפְרִידָה
    בֵּין אִישׁוֹנַי
    אֶל צַמְּרוֹת עֵצִים,
    אֶל יוֹנָה עַל עָנָף מְחֻסְפָּס.
    הֶעֱבִירָה מַבָּטִי
    אֶל נוֹצוֹת עָנָן רַכּוֹת
    וּרְעָפִים דְּהוּיִים.
    אֶל קֶסֶם שֶׁל עוֹלָם מִתְעוֹרֵר.
    וּלְרֶגַע דַּקִּיק
    בֵּין עֲלֵי שַׁלֶּכֶת
    לִטְלָלִים עַל גָּדֵר יְרֻקָּה,
    הִצְטַלְּבוּ מַבָּטֵינוּ.
    פִּתְאוֹם הִבְחַנְתִּי שֶׁ-
    הֵי, גַּם הִיא כָּאן.
    וְיֵשׁ לָהּ בָּרָק מְהַפְּנֵט
    וּצְלִילוּת עֲמֻקָּה.
    קַרְנַיִם נִשְׁבָּרוֹת דַּרְכָּהּ,
    וְאוֹר.
    דְּמוּיוֹת מִשְׁתַּקְּפוֹת בָּהּ.
    וְכַמָּה מֵהֶן
    זְגוּגִיּוֹת שְׁקוּפוֹת,
    מְיַחֲלוֹת
    לְרֶגַע דַּקִּיק.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, הבזק של שפיות, משקיפה מהצד ועוד 13 משתמשים16 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    צביה ר.
    צביה ר.
    וואו, כל כך כיף לשמוע. תודה על ההתבוננות והמשוב המיוחד! הסברת מצויין! :) תודה על המילים הטובות...
  • 30
    • נ
    דיון הי, חדש כאן.. מצ"ב קטע קצר (דבר תורה) שכתבתי, אשמח לשמוע את דעתכם
  • נבו //
    • בס"ד

    מוסר מוסר...
    אתה כנראה העיקר
    כשהלב נדלק הוא מדליק את כל השאר..

    חשבתי על לשון הרע...
    רגע של קלות ראש ו"הופס" זה יצא.
    ובאמת אין כוונתי רעה
    בסך הכל משליך איזו אשמה קטנה על השכנה
    ובלי לשים לב מדביק עליה עוד נקודה שחורה
    ואחרי כמה שנים של התמדה
    הנה לך "אדם רע".

    לכאורה רק בעיני הבריות
    אבל ידוע מאמר חז"ל
    כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו;
    וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו – אין רוח המקום נוחה הימנו. (אבות דרבי נתן)
    וידועים דברי רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב שעל ידי שמוצא ברשע נקודה טובה מעלהו לכף זכות ממש. (ליקוטי מוהרן רפב)
    יוצא שהאדם בעצמו מכריע את גורלו של אותו אדם "רע" חלילה.
    משמע שכל דיבור רע על אדם,
    קטן או גדול, מכתים את האדם וגורם ל"אין רוח המקום נוחה הימנו" (עם אותו אדם שדיברו עליו)
    אוי לנו על מעשינו.
    אוי לנו על דעתנו המשובשת

    אך מנגד, כאשר האדם מקבל על עצמו לא לדבר לשון הרע,
    ומגדיל לעשות ומתאמץ לראות את כולם בעין טובה
    לא רק שאינו מכתים אנשים אחרים,
    אלא מנקה את הכתמים ממש!
    מעלה את אותם אנשים לכף זכות ממש,
    שנים של חושך ומזל רע נגמרים בגלל חמש שניות של עין טובה
    ולפעמים לא חייב אפילו לומר מילה
    יוצא שקיבלנו איש ניקיון אמיתי, חרוץ, יסודי
    שפועל כדי שאני, אתה, המשפחה והחברים שלנו נהיה יותר נקיים
    מנקודות שחורות שקיבלנו מאנשים אחרים,
    אז כולם מרווחים!

    דואגים לפארקים מסודרים ומלוקקים,
    חרדים על דגים שנחנקים מכוס פלסטיק,
    כאילו זה רצח כמעט (וכבוד הנושא במקומו)
    אבל את הנקיות הפנימית הרוחנית, לא זוכרים כמעט.
    מדברים חופשי ושוכחים את האמת.

    אבל זה הגיוני, וזה הכל בהשגחה,
    בדור כזה, עם בעיה חדשה כל חצי דקה
    מאן דכר שמיה להיות בן תורה
    ששומר על מעשיו לפי הרצון האלוהי
    ומשקיע בלנקות את העולם שלך ושלי,
    ולהשפיע מלמעלה שפע גשמי ורוחני
    וככל שהדור יותר נמוך, כך זה יותר מוערך בשמיים שתעשה כן

    בא אברהם, ולקח שכר כולם.
    שנזכה
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: שירות, אביגלוש, ח.ד. וחלק ועוד 7 משתמשים10 //
    0 תגובות
  • 903
    • מֶנַחֵם
    שיר אַיי דוֹנְט נִיד יוּר בֶּעקִיטְשֶׁע
  • מֶנַחֵם //
    • אַיי דוֹנְט נִיד יוּר בֶּעקִיטְשֶׁע,

    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר בֶּעקִיטְשֶׁע,

    דֶּה אוֹנְלִי טִינְג אַיי נִיד אִיז יוּר סָרִיג טוֹמִי הִילְפִיגֶר.


    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר פֶערְטְל שִׁיךְ,

    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר פֶערְטְל שִׁיךְ,

    דֶּה אוֹנְלִי טִינְג אַיי נִיד אִיז יוּר בְּלֶנְדְסְטוֹן.


    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר חַצִי מִסְגֶרֶת,

    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר חַצִי מִסְגֶרֶת,

    דֶּה אוֹנְלִי טִינְג אַיי נִיד אִיז יוּר מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ.


    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר קָארְצֶע הוֹיזְן,

    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר קָארְצֶע הוֹיזְן,

    דֶּה אוֹנְלִי טִינְג אַיי נִיד אִיז יוּר מִכְנָסַיִם צְמוּדוֹת.


    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר שְׁלֵייקֶעס,

    אַיי דוֹנְט נִיד יוּר שְׁלֵייקֶעס,

    דֶּה אוֹנְלִי טִינְג אַיי נִיד אִיז יוּר אַבְזָם מַייקְל קוֹרְס.

    ‪Mens Madison Washable Designed Small Brushed Double Breasted Bekitche – Drive Goods.com‬‏
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רו"ח מתמחה, נתניה ערב, יהודה גל ועוד 66 משתמשים69 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ללמוד לכתוב
    ללמוד לכתוב
    מכנסיים קצרות.
  • 96
    • א
    שיתוף - לביקורת ללמד את עצמנו להקשיב ולקבל כל אחד באופן שוויוני
  • א. פרי //
    • כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

    היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

    עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

    אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

    אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

    מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

    היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
    מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
    לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

    *

    כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

    אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
    אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

    אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

    זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

    לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

    הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

    כציבור – יש לנו כח עצום.

    ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

    "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

    אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

    לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

    שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

    לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

    הכל זה כדי להגיע לאהבה.

    אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

    לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

    צריך לאהוב אהבת חינם.

    המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

    זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

    זה יביא טוב לעולם.

    *

    אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

    נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

    נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

    וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

    בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

    וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

    אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

    באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

    אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

    התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

    יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

    לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

    כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

    מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

    כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

    צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

    לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

    וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

    אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
    ערבים זה לזה.
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: Chaya Lea, yes I am, ביזנסטורי - אילה ועוד 2 משתמשים5 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    משולש ברמודה
    @א. פרי אשמח אם תוכלי ליצור איתי קשר בהודעה פרטית (אין לי הודעות פרטיות) או במייל, תודה : )...
  • 63
    • א
    שיתוף - לביקורת כמו משה על הר נבו
  • א. פרי //
    • אני ממש מתלבטת אם לעלות את המאמר הזה, יש לי התנגדות ממש גדולה לפרסם את זה.
    אם זה לא מתאים לכאן, תדווחו שלילי.
    ה' יעזור לכולם.

    כמו משה על הר נבו

    אני רוצה לכתוב על פרשיות שעולות חדשים לבקרים, אדם נעשה מפורסם, מקבל במה, נעשה מידי מפורסם, ואז 'מחפשים' אותו, מתנגדיו.
    לכל אדם יש הקלטות ישנות או אמירות שלא היה צריך לומר או יצאו מהקשרם, או מעשים לא טובים ה' ישמור, כל אדם סוחב איזה חוסר שלימות גרוע יותר או פחות, ואם אין – ניתן לפרש אותו בצורה לא הוגנת.

    אני רוצה לכתוב על החשיבה שלי בעקבות זה, זה מוביל אותי למחשבות על התנגשות מול ה'אגואיזם', על הרצון להוביל מול ההתלבטות אם 'אני' צריך להוביל.

    זה נושא מסעיר וחשוב, מאוד.

    כי לכל אדם יש נקודה אלוקית שהיא כוחו של מנהיג. כמו בשיר "חולם כמו יוסף".
    בכל אדם יש נקודה של משה רבינו, המנהיג.

    והנקודה הזו מתחבאת מאחורי 'אגואיזם', הררים של אגואיזם.
    מה זה אגואיזם? זה מחשבות, אמונות, דעות, פחדים וכו'.
    הנקודה של מנהיג היא מקום מאוד כאוב ומאתגר.

    כי למדנו וגדלנו לתוך תודעה שאומרת: אתה עבד, אתה צריך תמיד להיכנע.
    או תודעה הפוכה שאומרת: אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, כולם אפס רק אני חשוב.
    אבל מנהיג צריך לדעת גם להיכנע, וגם להקשיב, וגם להוביל.
    *

    הכל מבולבל באגואיזם: אנחנו מתמרדים איפה שלא צריך, ונכנעים איפה שלא צריך.
    וכדי לסדר את זה צריך להשקיע: לסדר אמונות, מחשבות, דעות.
    אבל הנקודה הכי קשוחה וכאובה היא במקום של: אוקי, אני מוכן להנהיג.
    רק איפה? את מי?
    וזו סיבת ההתנגדות לאנשים שהפכו למנהיגים,
    שיש להם קהל.
    זו יתכן הסיבה לרצון 'לחפש אותם'.
    כי זו נקודה מאוד קשוחה. קשה לנו עם המנהיגות שבתוכנו. קשה לנו להסכים להיכנע למנהיגות.
    כשאנשים נלחמים באנשים שיש להם כשרון מנהיגות, הם נלחמים על כך שאינם מרגישים צורך להתנצל על המנהיגות שלהם, וכן – כשיש אנשים שמנסים להוריד את המנהיגים, זו לא מלחמה נגד המנהיג החיצוני.
    זו מלחמה נגד המנהיג שבתוכנו.
    אותו מנהיג שמחפש מקום, נודד, מתלבט, מתייסר, שופט את עצמו.
    אנחנו מתקשים לקבל את זה שיש אנשים שכן הצליחו להסכים לעצמם להנהיג, שהם צוברים קהל ואהדה, בעוד אנחנו עדיין נמצאים בתוך חיפוש ותהיה, בתוך חרדות ומלחמה.

    *
    אין לי תשובה לזה, רק רציתי לכתוב את דעתי על הקושי שיש בלהגיע למקום של מנהיגות, ועל הקונפליקט, ועל שאנחנו מסרבים לקבל את המושג 'הנהגה', כי זה מקום מאוד מאתגר.

    *
    קראתי שוב את מה שכתבתי, והרגשתי שמחה.
    כי זה משמח להבין שכל אחד מנהיג. שכולנו יכולים להגיע למקום תודעתי בו נלמד להתייחס זה לזה כמו מנהיגים. זה אחד הדברים הכי משמחים שיש, לדעתי.
    ההסכמה לקבל את המנהיג שאני, וההסכמה לקבל את העובדה (שהיא לדעתי קצת מרגיזה בהתחלה עד שנכנעים לזה, מה לעשות...?) שיש לכל אחד יתרון שווה ערך לשלי – וכולם - כמוני.
    • תודה
    • כועס
    • וואו!
    Reactions: ללדת אחרת, אביגלוש, אוראל סולטן ועוד 2 משתמשים5 //
    0 תגובות
  • 153
    • א
    שיתוף - לביקורת אני אוהבת את החורף.
  • אני לבדי //
    • אני אוהבת את
    החורף
    ולא,
    לא בגלל השלג
    או הקור

    אני אוהבת את
    החורף
    ולא,
    לא בגלל רוח
    או ציפור

    אני אוהבת את
    החורף.
    לא בגלל
    עלים נושרים,
    לילות קפואים
    או מטריה

    אני אוהבת את
    החורף
    כי אז שמיים ואני
    בוכים
    עד שהלב שלי
    נרגע.
    • וואו!
    • תודה
    Reactions: סופרנובה, חוה אייזן, קרב ועוד 30 משתמשים33 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אני לבדי
    תודה כולם.
  • 132
    • ת
    שיתוף - לביקורת טובעת
  • תמר לפידות //
    • טובעת/תמר לפידות

    טובעת.
    נאבקת לנשום.
    טובעת.
    לא מצליחה להרים את הראש.
    המים עוטפים את כולי.
    הגלים סוחפים.
    טובעת.
    ואין מציל.
    טובעת.
    אין אף אחד בסביבה.
    הנשימה אט אט דועכת.
    עוד רגע ותיעלם התקווה.
    רועדת.
    כבר לא מנסה עוד.
    שקועה בחושך עמוק יותר מכל ים.
    טובעת.
    עם עיניים עצומות.
    טובעת.
    שקועה במצולות.
    כבר אין שום אות חיים.
    לא שרדתי.


    קצת הסבר על השיר-
    כנראה שאם אני כותבת את זה כן שרדתי, אבל תדעו שזה לא היה פשוט.
    אולי מבחינה ספרותית השיר לא משהו.
    לא מיוחד במילים, אין בו חריזה, אין מבנה קבוע...
    זה לא שיר ספרותי, סליחה אם אני מאכזבת.
    זה שיר מהנפש.
    לא משנה מה בדיוק עברתי, אבל ככה הרגשתי.
    בתוך ים סוער---ולא היה שום מציל.
    שום תקווה.

    אומרים שמכל יצירה ספרותית אפשר ללמוד על המחבר.
    אז הנה, חשפתי אתכם קצת לעולמי.
    עולמי הסוער.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: חוה אייזן, רבקה שמואל, אביקוסקוס ועוד 13 משתמשים16 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תמר לפידות
    תודה!
  • 153
    • ז
    שיתוף - לביקורת האיש השחור
  • זה אני ולא אף אחד //
    • אשמח לביקורת...
    ---
    היא משפשפת את העיניים, שמה לב שנפלט לה
    פיהוק לקוני ו...
    כלום לא משתנה.
    היא מנסה לצבוט את עצמה – לבדוק האם היא
    בחלום.
    אפס.

    היא רואה שהיא שוכבת על מיטה מקש – אם אפשר
    לקרוא לכמה זרעי קש צהובים "מיטה".
    מעליה שמים, והשמש מסנוורת אותה באור בוהק.
    לידה ניצבת חדוה, ומביטה בדיוק כמוה על
    הנוף שהשתנה.

    דוד לא בא הפעם.
    עכשיו בא מישהו אחר.
    אני לא אוהבת אותו. הוא שחור כזה, ומדבר
    בשפה שאני לא מכירה.
    הוא מביא לי אוכל ומחכה לידי.

    אני רואה שחדוה כבר גמרה לאכול, וגם היא
    לא ממש מחבבת את השחור שחור הזה.
    לא שאנחנו גזעניות או משהו, אבל... החלב
    יכול להתלכלך.

    הוא התחיל לחבר לחדוה את המכשירים של דוד.
    היא לא מסכימה. בורחת לו.

    אז הוא בא אליי.
    גם אני לא מסכימה. זה מפחיד אותי.
    מי יודע איך הוא חולב בכלל?
    יש לו ניסיון?
    אולי הוא לא מנוסה ולא יודע לחלוב כמו דוד...

    ואז הסתכלתי עליו, וראיתי שהוא עצוב.
    אז מה אם הוא שחור כזה – גם הוא בן אדם.
    אז שכנעתי את חדוה,
    ושתינו הוצאנו לו המוןן חלב – יותר מכל
    פעם!
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: אביגלוש, Yael Mor, AUVI ועוד 17 משתמשים20 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ז
    זה אני ולא אף אחד
    דבר ראשון - היא יכולה לראות את השמים דבר שני: כנראה לא קראת הכל - כי אם קראת היו עולות בך הרבה...
  • 2 1K
    • פ
    עזרה אפיון-דמות נבל
  • פניני ריין //
    • אולי בפעם הראשונה בחיים,
    אני כותבת סיפור שיש בו דמות נבל.

    משום מה, לא מתחשק לי ליפול בפח הרגיל של נבל אכזרי וגס שאקדח בימינו, מקל בשמאלו ופיו מלא גידופים.
    גם הקלישאה המשוכללת יותר של נבל אלגנטי, שנון וחסר רגש שאוחז בחוטים כולם כבר התחילה לשעמם.

    אז בקיצור:
    איך אני כותבת דמות נבל מורכבת? אמינה?

    אי אפשר לומר שאני שונאת אותו או רואה בו יצור שאול עם קרניים.
    לאורך כל הסיפור-הוא פועל לאור מטרה מסוימת שהגיבורים והקוראים לא יודעים עליה. הוא בהחלט מסוגל לבגוד בחבריו, אבל לא מתוך אכזריות צרופה, אלא יותר בגלל שהשותפות ביניהם תמיד הייתה לצורכי תועלת.
    ההגדרה שהכי קרובה אליו, נראה לי, היא פוליטיקאי.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: ג'יימס, Talya kadosh, נתנאל היוצר ועוד 16 משתמשים19 //
    36 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    T
    Talya kadosh
    לא קראתי הכל, אבל אני חייבת להגיד שאני מסכימה איתך. העניין הוא שכשאני אומרת שדמות נבל צריכה...
  • 147
    • א
    שיתוף - לביקורת אולי גם אני.
  • אני לבדי //
    • אולי גם אני
    אקום,
    אספר לכולם על מחלה.
    אגיד זה ילדה שלי
    תתפללו.

    אולי גם אני
    אקום,
    אגלה לכולם מה קרה.
    אגיד זה חיים שלי
    תתפללו.

    אולי גם אני
    אספר
    על גידול כזה,
    בנפש.
    על אובדן.

    על חולה
    ששוכב לי בחדר
    וכל יום
    נעלם.
    • וואו!
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: אדריכלית מתחילה, אינפרא, משפחה שכzoo ועוד 16 משתמשים19 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיקולו
    זה כל כך עצוב, ההתמודדיות הפחות פוטוגניות האלה, השם "מחלה" שכל כך תואם את המצבים האלה. שתהיה...
  • 57
    • נ
    סיפור בהמשכים תעתועי הזמן
  • נחמה 12 //
    • סיפור מזמן הורדוס
    • תודה
    Reactions: Chaya Lea, אוראל סולטן ו-רבקה שמואל3 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נחמה 12
    הפרק הראשון יופיע עוד כמה ימים ואז אשלח אותו פתוח לא בקובץ סגור . תודה רבה
  • 306
    • נ
    שיתוף - לביקורת חשיפה בלעדית!! - פרשיית שחיתות שכולנו חשדנו שתקרא.
  • ניק 3810 //
    • שלוש לפנות בוקר - רחובות קריית ספר.

    שלושה רכבים תמימים למראה הגיחו בו זמנית ואגפו בניין מגורים בן שלושה קומות.
    עשרה שוטרים רעולי פנים זינקו מהרכבים עם נשקים שלופים ונבלעו בפתח הבניין.
    תוך כמה דקות הם הגיחו חזרה מהבניין גוררים גבר חרדי השייך לעשירון החמישי, מראהו מראה מכובד, על אף פיג'מתו שהציצה מבעד לקפלי הפראק המרשים.
    ועוד לפני שסקרני קריית ספר הספיקו להתעורר, ועוד לפני שהמעוררים הספיקו לעורר, נעלמו השוטרים יחד עם קורבנם.

    ובערך באותו זמן, בעיר הרצליה המנומנמת.
    שני ניידות משטרה גדולות נעצרו על יד חוילה גדולה ומפוארת.
    השוטרים יצאו מהניידת ונקשו בשער הדלת בנימוס.
    וכשהיא לא נפתחה פרצו השוטרים את הדלת והתפזרו ברחבי הבית מחפשים את המבוקש.
    ועד מהרה הוא נמצא עם פטיש בידו, רגע לפני ריסוק טלפונו האהוב.

    למחרת כבר הובאו העצורים להארכת מעצר בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
    המשטרה כדרכה ביקשה צו איסור פרסום על כל פרטי החקירה, וקיבלה את מבוקשה.
    לבקשת התקשורת, דובר משטרת ישראל שחרר משפט אחד, "מדובר בפרשייה מאוד חמורה, שעוד רבות ידובר עליה, החשודים בפרשייה, ניצלו באופן ציני את מעמדם לצורך גריפות הון ממוני, תוך כדי רמיסת מאות אזרחים תמימים"

    בשעות הצהרים דיווחה המשטרה על עצור שלישי.
    והשמועות כבר החלו לזלוג, ובכל קיפקה אפשרית דשו הבחורים בחדשות הרותחות.
    יו"ר איגוד התתי"ם הוא אחד מהעצורים.
    אף אחד לא התפלא, הוא הרי ידוע כאדם מושחת.

    לקראת הערב, הסירה המשטרה את הגבלת צו האיסור פרסום על שמות החשודים.
    ובתקשורת פרסמו את השמות עם נימה של פליאה.
    יו"ר איגוד התתי"ם.
    מנכ"ל קופת החולים מאוגדת.
    מנהל חברת הממתקים טעימלי.

    ובעוד התקשורת הכללית מנסה לפצח את טיב הפרשייה המוזרה שנפלה עליהם.
    בציבור החרדי כבר הבינו מיד את מה שהותר לפרסום שעות לאחר מכן.
    "השלושה חשודים בקשירת קשר שחיתותי, בו הולעטו ילדי אותם מוסדות שתחת הנאשם ---- בממתקים מחברת טעימלי שתחת ניהול הנאשם ------- מתוך כוונה לפגוע בשיני אותם ילדים, על מנת שיטופלו במרפאות קופות החולים, ובין היתר אצל קופת חולים מאוגדת שתחת ניהולו של הנאשם ------, השלושה היו מודעים לחומרת מעשיהם, ובחרו בכל זאת להמשיך במעשיהם.
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: devMode, שוב שכחתי למה נכנסתי, RIVKA W ועוד 25 משתמשים28 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 3810
    וואו, הערה מאוד מחכימה, ישא"כ.
  • 39
    • א
    שיתוף - לביקורת החרדים והתקווה
  • א. פרי //
    • החרדים הם התקווה של האנשים השפויים במדינה


    התוכן הבא הוא תוכן שקראתי במאמר שהתפרסם וקיבלתי רשות להעביר הלאה, עם עריכה קלה שלי.

    החרדים הם התקווה.

    איך שזה נראה, המדינה נמצאת בשפל, ולאט לאט אנו רואים שהיא נשענת על קנה רצוץ.

    כוחות עלומים לקחו לעצמם בעלות על המדינה, אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו מרגישים אותם:
    בפינוי של ישוב ביו"ש, לדוגמה, חייל התבטא נגד הריסת ביתו וצה"ל הודיע שהחייל יטופל.

    אתם מבינים?

    בגלל שאתה חייל אסור לך להתבטא גם בנושא חשוב מאוד מבחינתך.
    אתה, מבחינת הצבא, כלום.

    אם אתה כלום, בפני מי אתה צריך להתכופף? בפני הראש? מי זה הראש? היכן הוא?
    בפני חוקים? איזה חוקים? מי אחראי עליהם?
    *
    זה לא מוסד רבני ש'כופה את דעתו' בשם התורה, שחוקיה חוקי חיים.
    אלא מדובר במוסד צבאי שכופה את דעתו בשם האויר. הכלום.
    *
    וזה הצבא שהתעלם מהתצפיתניות.
    שלא מסכים לחייליו להגן על עצמם בגלל 'טוהר הנשק' (אני ממש בעת טוהר הנשק אבל לא במחיר חייו של יהודי).
    זו מערכת שלמה, לא ברורה, שגם ביבי (גם הוא לא ממש קשור לעם, בדרכו) לא יודע לתפעל, כי הדלתות שם סגורות, נכנעות בפני אל זר.
    מי זו הישות המסתורית שהצבא והמדינה כפופים רח"ל כלפיה?
    לא ידוע.

    אבל צבא כזה ומדינה כזו שעובדים את האויר,
    צריכים כח שמאמין בבורא כדי לצאת מהבוץ.
    ברגע שהצבא והמדינה יכנעו לפני הבורא, הכל ייעשה פשוט מאוד.
    ואז יהיה שלום בארץ.
    *
    וזה הכח של העולם החרדי, שבסיעתא דשמיא מסרב להיכנע לאוויר, ומצפה למלכותו השלמה של ה' בעולם.
    *
    איך המדינה תפסיק להיכנע לאוויר ותתחיל להיכנע לבורא עולם?
    1. דעת תורה
    2. הקשבה לאזרחים
    3. להקים מערך של פקידים מסורים ואכפתיים
    4.בהירות לגבי המטרה ומציאת דרכים להגיע לאותה מטרה.
    5. הגשמה עצמית ולתת סמכויות אמתיות לכל אזרח לפי הכשרון שלו.
    ועוד ועוד...

    ויותר מכך: אין יותר היררכיה ואין הסתרה.
    יש בהירות בהכל.

    אין כזה דבר אזרחים שעובדים קשה למען מנהיגים.
    יש כזה דבר שיוויון מלא ומציאת תעסוקה איכותית לכל אחד.
    באופן שכל אזרח יזכה להשפיע ולקבל פרנסה יציבה.
    • וואו!
    • שכוייח!
    • תודה
    Reactions: שוגיסטית, אביגלוש, AVITALLL ועוד 3 משתמשים6 //
    0 תגובות
  • 129
    • ה
    שיתוף - לביקורת ראש ממשלת המפגרים בע"מ
  • הטעם המושלם //
    • היום פגשתי את ראש ממשלת המפגרים בע"מ.
    לא לחינם הוא זכה לתואר הזה.
    הוא אב טיפוס של הDSM.
    את כל תאוריית "מי הוא מפגר" ניתן לבנות עליו.

    קוראים לו- אינו עונה.

    מרביצים לו- מתעלם.

    מבקשים בתחנונים- בוהה בי כמו תרנגול בבני אדם.

    מפצירים ברינונים- מבקש עוד.

    נותנים הראה- מוחק את הקודמת לחלוטין. כאילו מעולם לא ניתנה.

    ומעל הכל- מתגאה בקידמה,

    דורש שנצרוך את שרותיו.

    גאוותן מאין כמותו- הוא ואין בלתו

    הבעיה היא גם שהוא צודק.

    הפך את כל העולם לבלתי אפשרי בלעדיו.

    שמו מתנוסס לתפארה על דש בגדו

    קומפיוטר מחשבוביץ.
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: RIVKA W, נתנאל היוצר, ניק 3810 ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ז
    זצער
    חמוד.
  • 117
    • נ
    שיר עַל כֶּסֶף, דִּירָה וּמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם
  • נתנאל היוצר //
    • עַל כֶּסֶף, דִּירָה וּמָה שֶׁבֵּינֵיהֶם / נתנאל היוצר



    אֵין לָנוּ דִּירָה
    אֵין לָנוּ בַּיִת
    אֵין לָנוּ בִּכְלָל מַסְפִּיק
    כֶּסֶף
    אִבַּדְנוּ תִּקְוָה
    לְפָחוֹת יֵשׁ אַחְוָה
    יֵשׁ גַּם הַרְבֵּה מְאוֹד
    שֶׁקֶט

    הֲנֵלֵךְ לְהַגְרָלוֹת
    סִכּוּיֵינוּ לִזְכּוֹת
    אֵינָם כה רְחוֹקִים
    מֵאֶפֶס
    אוֹ שֶׁמָּא נִקְנֶה
    אֵי שָׁם בַּחַנְיוֹן
    מִבְנֶה מִבֵּטוֹן עִם קְצָת
    גֶּבֶס

    הֲנִסְחוֹט עוֹד מָמוֹן
    מֵאָבִיהָ הַדַּלְפוֹן
    מֵהוֹרַי חוֹסְכֵי כָּל
    שֶׁקֶל
    אוֹ נֵצֵא לַמִּדְבָּר
    חַסְרֵי כָּל דָּבָר
    וְנָגוּר תַּחַת אֵיזֶהֶשֶׁהוּ
    דֶּקֶל



    מָה נַעֲשֶׂה?




    חלאס עם הלייקים, תנו ביקורות!
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: משפחה שכzoo, חנה ש., יהלום-יצירות מלוטשות ועוד 18 משתמשים21 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נתנאל היוצר
    יש בכך היגיון ללא ספק. תודה. @דודה @אינדה @צביה ר. - תודה על הביקורות, החכמתי! אני מקווה שכל...
  • 3 4 5 5K
    • ע
    דיון הספרות החרדית - לאן?
  • עליבאבא //
    • מצאתי את עצמי מול ערימת הספרים, בוהה ותוהה באותה תהייה ישנה, שכבר עלתה ונדונה באשכולות שונים ובוריאציות שונות - האם יש למה לצפות? האם יבוא הספר שישבור את מחסום היצירה במגזר?
    ישנה תחושה שאחרי יונה ספיר ומרגל להשכרה חלה אינפלציה בספרי-דמה הכוללים גיבורי-על למחצה, הרבה אקדחים ומעט מאוד תוכן.
    אחרי מיה קינן וממלכה במבחן, צצו עוד שפע של ממלכות ונסיכים עם שמות מאולתרים וכן על זה הדרך.
    ניחוש: אחרי דופליקטים ואל חזור עוד נזכה להרבה פנטזיות ומד"ב עם ציצית ותפילין.
    אז תקראו לזה העתקה (או שתתעקשו שזו רק 'השראה'), תקראו לזה חוסר מקוריות, אבל תקראו לי בבקשה כשיש משהו חדש.

    ומשאלה אחת קטנה, אפילה, שיש לי בלב: אולי ספר אחד עם פחות 'הפי-אנד'. אולי ספר אחד שהמסר שלו נובע מתוך זעזוע ולא מתוך גיבור שביצע איזו בחירה נעלית ונוגעת. אולי גיבור עם צדדים קצת פחות יפים באישיות. אולי.
    תקראו לי כשזה מגיע.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: גשם יורד, NOA#, משך ועוד 32 משתמשים35 //
    96 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנוך בן ירד
    כמדומני שיש לי מה למכור לך... הספר שלי ובפרט שלושת הסיפורים הראשונים הם עוסקים בז'אנר שעוד לא...
  • 33
    • ב
    שיר חַלוֹמוֹת שָׁוְא
  • ברוך79 //
    • קידומת:
    אתה מכיר את הקטע הזה, שאתה כבר שנים חולם להיות... להתעלות... להתקדם
    ו... פשוט לעוף...
    אבל שום דבר לא זז, פשוט מרגיש תקוע... לא מבין למה... אבל אני כל כך רוצה, שואף, כוסף...
    אז למה, בזמן שכולם כבר התקדמו... התרחקו.. עלו מעלה... אני עדיין שם מאחורה, תקוע, מדשדש בבוץ האינסופי... למה?
    על זה ועוד, תמצא בשיר המצורף מטה...
    טרי טרי! ישר מהמקלדת...
    אשמח לתגובות! :)

    אדם לעמל יולד
    אדם - מאדמה הוא בא
    וזו, רב עמלה,
    אדם כחציר משול
    כִנשוֹב רוח, וכבר הוא עף.
    וכחלום –
    אשר רק בא, וכבר חלף...
    כנוצה – דעתו קלה,
    וכדיו – דוהה ומתכלה,
    וזה האדם – כמה שאינו,
    כך רוב 'ישנו',
    מחשבתו כ ענן, בשמיים דואה,
    שאיפותיו גבוה נוסקות
    בגבעות נושקות,
    הרים וצוקים הן מלטפות,
    רוצה הוא ברקיע לנגוע
    כמעיין, כבאר מים חיים
    לנבוע,
    לִשפוע, ולהשפיע
    תאוות להטביע,
    כל חשקיו להשקיע, להשכיח
    ואך
    את נשמתו להשביח,
    את חיי הנצח - בו להתפיח,
    כל הרהור בטל - להבריח
    להתעלות,
    להתמלאות,
    לדבוק רק בבורא
    ויחד, אף לידע כל אשר סביבותיו יקרה,
    לחיות בכל העולמות,
    לטעום מכל האולמות
    לקפוץ על כל החתונות
    ולהיות... תמיד שמימי, רוחני, שאפתני
    כמעט 'מ ל א כ י'...
    -
    אך
    חלומות שווא ידברו,
    אחחח
    כמה זה כואב,
    א ב ל – חלומות....
    – כפי שבאים,
    כך כבר אינם
    חלום היה, וחלום יישאר.
    כי אין די לאדם ב 'לחלום',
    לשאוף, לרצות
    אף אם מאוד – מאוד,
    בכל מאודו חפץ הוא,
    בלא מעשה, לולא עמלו,
    הרי הוא כדיו – אשר דוהה ונעלם,
    וכבר – הוא כלא היה,
    כי-
    אדם לעמל יולד
    אדם מאדמה הוא בא
    וזו, רב עמלה

    אדם כחציר משול,
    כנשוב רוח, וכבר הוא עף
    וכחלום – רק בא, וכבר חלף...
    כנוצה – דעתו קלה,
    וכדיו – דוהה ומתכלה,
    עד אשר יפעל, יעשה, יחרות
    יוציא לפועל מטרת קיומו,
    תכלית ייעודו,

    אזי ייחרט לנצח, פועלו, בבניית עולמו,
    בהמשכיות הדורות,
    לעד
    יונצח חותמו.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רבקה שמואל, אוראל סולטן, .חיה פ ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברוך79
    חַלוֹמוֹת שַׁוְוא אָדָם לְעָמָל יוּלַד אָדָם - מֵאֲדָמָה הוּא בָּא וְזוֹ, רַב עֲמָלָהּ אָדָם...
  • 45
    • נ
    ביקורת ספרות סיפור הצלה
  • נחמה 12 //
    • סיפור שכתבתי והתפרסם באתר הידברות
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, אביגלוש, אקורד ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
  • 39
    • ת
    שיתוף - לביקורת קרקע
  • תמר לפידות //
    • משתפת עוד שיר שלי שהוא מעין המשך לקודמיו-
    מה לך הים
    טובעת
    אשמח ממש להארות והערות.


    קרקע/תמר לפידות

    קרקע.
    כבר לא עוד טובעת.
    אבל-
    גם הרוח סוחפת.
    יבשה.
    כבר לא עוד בים.
    אבל-
    שום דבר לא מובטח.
    אדמה.
    נושקת לשמיים.
    אבל-
    לא תמיד גבוה זה טוב.
    תקווה.
    מרגישים באוויר.
    אבל-
    היאוש שוב תופס כל חלקה.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: צביה ר., פיקולו, אא-אסתר ועוד 3 משתמשים6 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    וואו!
    • שאלה
    18
    • ע
    שיתוף - לביקורת כמו שמן למפית
  • עידו לסרי //
    • רגש הוא כמו שמן, מרקם סמיך, לעיתים צבוע בצבע עז, לפעמים מלווה בריח עדין או חריף, וכשהוא נספג, הוא לא יורד, גם אחרי כביסה.

    מוזיקה היא כמו מפית, מרקמים שונים, צבעים שונים, דוגמאות מגוונות, משמעויות נתונות לפרשנות והעיקר - סופגת הכל.

    כשרגש מפעפע בתוכינו, אין ברירה אלא לפרוק אותו, אפשר לבכות, לשיר, לצרוח, להשתולל, להטיח ולאכול.

    יש דרך טובה יותר, אפשר תמיד להספיג את השמן במפית, לרוקן את עומסי הרגש אל המוזיקה, זה לא מפריע לאיש, לא מציק לאף אחד ולא דורש משאבים.

    אבל חשוב לזכור, כל מפית שסופגת שמן, השמן נותר ספוג בה,
    אם הספגתם את המוזיקה בזיכרון שמח, אזי יהיה לה ריח נעים של שמן בניחוח תפוז,
    אם הספגתם אותה בזיכרון מרגש, אזי יהיה לה ניחוח מנטה חריפה,
    אם הספגתם אותה בזיכרון עצוב אזי יהיה לה ריח רקוב מעט,
    אם הספגתם אותה בזיכרון טראומטי, אזי יהיה לה ריח חריף כשל שמן צ'ילי עז טעם,

    ולאחר שנה כשתפתחו את המגירה ותוציאו את המפית החביבה עליכם, תקרבו אותה אל האף, תקוו שהיא תמלא אתכם בניחוחות נעימים...

    אז למה כשידידי היקר מצא אתמול את זיווגו, הייתי צריך לספוג את רגשותי ביותר מחפיסה אחת של מפיות?
    • תודה
    Reactions: תמר בן דוד, אוראל סולטן ו-מנוחה כהן3 //
    0 תגובות
  • 66
    • א
    שיתוף - לביקורת שיתוף זו לא חובה, זו זכות.
  • א. פרי //
    • מישהי שלחה לי קטע שכתבה וביקשה שאפרסם עבורה.
    הקטע חשוב מבחינתה.
    קראתי, הבנתי שהקטע צריך להגיע לציבור.
    אבל לא יכולתי לפרסם.
    'אין לי כ"כ קהל' אמרתי לה, 'אני עצמי מוצפת בחומר שאני כותבת ולא מפרסמת את כולו כי אין לי למי, אין לי גישה לציבור הרחב, אין לי מושג איך לבנות קהל'.
    'תפרסמי איפה שאת תמיד מפרסמת' אמרה.
    *
    אני בעד שחומר שנכתב צריך להגיע לציבור, בעיקר אם הכותבים חשים שהתוכן חשוב מבחינתם.
    אני מבינה ביותר את הקושי: כשאנו כותבים אין לנו כח להתעסק עם הפרסום וההפצה.
    בד"כ הכותבים הם אנשים עם רגש גבוה, ולעיתים אין להם את הפניות הרגשית להשקיע ולו קמצוץ בהפצה.

    כתבתי? יאללה שיגיע איכשהו לציבור, או שלא יגיע...

    אבל צריך לדעת שמי שרוצה שדבריו ישמעו - צריך להשמיע אותם.
    זה לא מוריד מהכבוד שלנו, זה לא אמור להשפיע עלינו, למרות שזה נשמע מאתגר להגיע לציבור הקוראים, למרות שזה קצת מוציא מאיזור הנוחות, זה באמת מאתגר, אבל פעמים רבות זה יותר קושי תודעתי, מקום בו האדם לא מבין למה בכלל הקהל או הציבור אמור להתעניין בכתיבה שלו ברמה שדורשת ממנו להתאמץ.
    *
    אין לי תשובה לכך, נכון שזה קשה מאוד להפיץ את הכתיבה.
    אבל צריך להגיע לתחושה של אכפתיות מאוד משמעותית ולהבנה מאוד משמעותית שכל אמירה טובה חשובה, וצריכה להגיע לעולם הרחב, גם אם יש סיכוי לקבל דחיה או זלזול או התעלמות, כדי שאדם יסכים לעצמו להעביר הלאה את דבריו.

    אנשים רבים לא מוכנים להתעמת מול הקושי הזה.
    אך זה העולם: כדי להתעקש שישמעו אותך, צריך להיות עם רצון גבוה ובהירות.
    מה המטרה שלי?
    האם היא באמת חשובה לי עד כדי שתצליח לבטל את הקולות המחלישים?

    המטרה הכי חזקה לדעתי היא:
    1. שאיפה לעולם טוב ומתוקן.
    2. הבנה שהעולם מלא בדיבורים, חלקם ממש לא ראויים, וחשוב שגם אני יהיה שליח של ה' ואדבר דיבורים שבאים מתוך רצון טוב.
    3. זה לא משנה מה הדיבורים - אם הם קודש או חול - כל עוד המטרה היא לעשות טוב בעולם, הדיבורים הופכים לראויים.
    לא רק ראויים אלא הם ממש חשובים, כי כל שיח, תוכן או טקסט של שומרי מצוות, הוא בעל פוטנציאל לגאולה.

    זה קצת מסובך, כי האדם חושב: למה מי יקרא אותי? מי יתייחס לדברי?

    זה נכון, אבל על זה נאמר: "לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין לבטל ממנה".
    לאדם אין יכולת להשפיע על התוצאה, אבל גם אם אינו יכול להשפיע על התוצאה, זה לא אומר שהוא צריך להימנע ולא להשקיע איפה שהוא כן מסוגל ויכול.

    אז נכון, כל אחד יעשה מה שביכולתו לפי כוחותיו ויכולתו, שגם הם מאת ההשגחה, אבל אדם לא יכול לכבול את עצמו, להשאר באזור הנוחות, ולא לעשות כלום...
    לא בגלל שהוא מחויב, אלא כי זו הזכות של כולם.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: קל זכות, אינדה, אביגלוש ועוד 5 משתמשים8 //
    0 תגובות
  • 69
    • ה
    שיתוף - לביקורת חוג קרמיקה לתושבים, או להיפך?
  • הווה פשוט //
    • האם הדת בשבילנו היא דבר שאנו "לוקחים", "מאמצים". כמו עוד סדנה מעניינת, כמו קורס לקרמיקה פעמיים בשבוע.
    או שהיא בעצם הדבר האמיתי, המציאות. היא זו שעומדת כאן בעולם, ו"לוקחת" אותנו, לומדת אותנו. אנחנו הקרמיקה שלה.

    "גר ותושב אנכי עמכם".
    שני הפכים, תחליט גר או תושב?

    אומר ה"מגיד מדובנא" במתק:
    אברהם היה כאן התושב, הארץ נתנה לו בהבטחה מהשם, בני-חת הם הגֵרים הזמניים.

    אבל רק אם אברהם מחבב בעיטות מזרחיות המכוונות לאזורים רכים בגופו, הוא יצהיר את העובדה הזו בפניהם.

    מאידך.
    אברהם לעולם אינו משקר.

    מה עושים?

    כאן תורו של הראש היהודי להמציא לנו פטנטים.

    "גר ותושב אנכי עמכם" - אנחנו שנינו הרי גר ותושב! מי הגר ומי התושב? הם יחשבו מה שהם רוצים ואני אדע את האמת.


    והנה פסוק דומה בפרשת בהר "כי גרים ותושבים אתם עמדי" (נאום ה').

    הבחירה בידנו לחשוב כמו חִיתִּיים שאנו תושבי העולם המארחים אצלנו את האלוקים.

    או להיפך.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: וריטסרום, skeptic, שירת הכוכבים ועוד 10 משתמשים13 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ע
    עידו לסרי
    בדיוק ננערתי להביא את מה שכתבתי היום על אותם אלו שהחליטו בעצמם לאיזה כיוון לקחת את היהדות, מקווה...
  • 51
    • נ
    שיר תְּקוּמָה
  • נתנאל היוצר //
    • תקומה / נתנאל היוצר


    וְאֵין מִי שֶׁיַּסְבִּיר לִי אֶת הַשִּׁבְרוֹן הַזֶּה
    וְאֵין מִי שֶׁיְּסַפֵּר שֶׁיֵּשׁ אַחַר זֶה
    תְּקוּמָה

    וְאֵין מִי שֶׁיָּעִיד עַל הַלֵּב הַזֶּה
    שֶׁכָּעֵת שָׁבוּר אֵין לוֹ
    נֶחָמָה

    וְאֵין מִי שֶׁיְּתָאֵר אֶת הַבִּלְבּוּל הַזֶּה
    שֶׁיֹּאמַר לִי מָה אֲנִי רוֹצֶה, רַק
    דְּמָמָה

    וְאֵין לִי שׁוּם דֶּרֶךְ לָצֵאת מִזֶּה
    אִם אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָהֵם מַטְּרוֹתַי
    בַּמִּלְחָמָה

    ןאֵיךְ אֲנִי עוֹד אֶעֱצֹר אֶת זֶה
    וְאֵיךְ אַפְסִיק לְחַפֵּשׂ
    נְקָמָה

    אֵין מִי, מָה אוֹ לְמָה
    יֶשְׁנוֹ רַק, אֶחָד גָּדוֹל -
    לָמָּה?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אבינועם גולדברג, צביה ר., .חיה פ ועוד 11 משתמשים14 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נתנאל היוצר
    תודה! אני זקוק לעידוד הזה כדי להמשיך. מסכים. זה מכיוון ש'למה' הוא במלעיל וכל השאר במלרע. זה...
  • 75
    • א
    שיתוף - לביקורת למה אנחנו צריכים כל כך את הטלפון קרוב?
  • אסתיאר //
    • יש אנשים שיעשו הכול רק לא להיות בשקט.

    בשקט הזה שלוקח אותם למקומות חשוכים שהם לא מסוגלים לשאת.
    בשקט הזה שמזכיר להם את עצמם.

    ועצמם? טוב או רע?
    השקט מפגיש עם מקומות כואבים, עם רגשות ומחשבות שאין להם מילים.

    הגוף מתכווץ.
    המחשבות מחפשות פתחי מילוט מהירים.
    לברוח.
    פחות להרגיש, פחות להיות.


    ומה כן?
    לעשות.
    להתקדם, להספיק, למלא.
    לא מסוגלים לשאת את השקט, אז עושים.
    מדברים הרבה, פועלים בלי הפסקה, ממלאים כל רגע בעשייה.
    לא מתוך חיוניות, אלא מתוך פחד.
    פחד מהמפגש עם עצמם.
    עם הקטנות, עם הכאב, עם הריק.עם רגשות מודחקים עוד מהילדות, שהם לא רוצים לזכור.


    הם יגידו שהם מממשים את חייהם, מנצלים כל רגע, מצליחים, בונים, יוצרים.
    אבל האמת?
    הם מסתתרים.


    יש מיליוני אנשים בעולם שעושים הכול חוץ מלהיות.
    עובדים, רצים, מתכננים, ממהרים, מנסים להספיק.
    הדבר היחיד שהם עושים בשקט הוא לישון, וגם זה בקושי.


    אבל יש גם עולם אחר.
    עולם של שתיקה.
    עולם שבו אין טלפונים, אין הודעות, אין וואטסאפים, אין שיחות, אין ספרים, אין אנשים.
    רק אתה והשקט שלך.


    יום כזה נראה כמו נצח.
    חצי יום כמעט בלתי אפשרי.
    שש שעות כבר מכאיבות.
    שעה אחת, והשאלה הנוראית של הבדידות מתחילה לבעור.


    מה יהיה עכשיו?
    מה נעשה עכשיו?


    דמיין את עצמך יושב שעה שלמה.
    בלי לזוז, בלי מסך, בלי הסחות דעת, בלי אף אחד.
    רק אתה, עצמך, והשקט.


    מה יקרה אז?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, ST.R ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    תודה על המשוב
  • 90
    • א
    שיתוף - לביקורת אל תפסיקי להרגיש.
  • אני לבדי //
    • אל תפסיקי להרגיש,
    אני פוחדת
    שיום אחד תלכי
    רחוק,
    גם עכשיו את נעלמת
    ואבד ממך
    הצחוק,
    לאן הלכת
    ילדה שלי,
    ולמה את בוכה
    לוידעת מי לקח
    אותך,
    תבואי חזרה.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: תמר לפידות, אוראל סולטן, Math error ועוד 17 משתמשים20 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ת
    תילה.
    אוייי מעולם לא פגשתי מילים יפות שכאלה. תודה שהקדשת אותן אלי, הן מרפאות. הכתיבה הזאתתת אין מילים...
  • 1K
    • הלוחשת לתווים
    שיתוף - לביקורת התווים לוחשים לי...
  • הלוחשת לתווים //
    • לבקשת הניקים פתחתי אשכול שבו אני מעלה את השיתופים שלי (המילה שיתוף משתנה אוטומטי לכל סיווג של קטע, הכי קל 😏)
    אז תהנו!!
    (ועוד לבקשתם, להגיב רק ב    נספח...)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: נועה :), חסיד מתפתח, שיבת ציון ועוד 5 משתמשים8 //
    10 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    הלוחשת לתווים
    הלוחשת לתווים
    תודה רבה, היה מרענן להיזכר בקטעים הישנים האלה :)
  • 2 2K
    • פ
    שיתוף - לביקורת ממלכת שוּמֶר
  • פניני ריין //
    • פרולוג

    שנים חלפו מאז עבר אל הכפר, ובכל בוקר מחדש מברך ארי על ההחלטה הזאת.

    אמת. כפי שצפה מראש, שום דבר לא קל. מחליבת הפרות ועד המבטים שננעצים בו כשהוא חולף על אופניו כמו רוח בין השבילים.
    אבל המשפחה שלו מוגנת. וזה העיקר.
    הכל שווה בשביל לקום בבוקר אחד בהיר אל תוך השקט, להביט אל קו האור הזוהר במרחק, מעל ההרים, ולשמוע את נשימותיהם של ווינאן והילדים עולות, שלוות, לידו. הם כאן והם בסדר- יש משהו יותר טוב שראש משפחה שומרי יכול לבקש?

    רגליים יחפות מכות בעפר בחוץ, ואוזניו הרגישות של ארי קולטות את הרעש בלי קושי.
    רגע אחר כך דפיקות עזות ניתכות על דלת הבית, וווינאן מתעוררת בבת אחת. "ארי?" היא שואלת ישנונית. "מי זה?"

    ארי העיף מבטים זהירים סביב, היכן הסכין שלו?
    בעיר היא היתה מונחת תמיד בהישג ידו, אבל השלווה הכפרית טשטשה אצלו אי-אלו נוהגי זהירות בסיסיים.
    "תפתחו! ווין! ארי! תפתחו כבר!" הנוקש נשמע על סף בכי. מטיח את עצמו על הדלת והולם בה.
    "אל תזוזי" ארי מתעורר בבת אחת לפעולה, קולו מתקשח. "הישארי כאן."
    "אבל ארי!" היא קמה בעקבותיו, מתעלמת לחלוטין מהוראותיו. "זה רז!"

    רז?!
    הוא מרים את הבריח בתנועה חדה אחת, פותח את הדלת בפתאומיות כזו עד שהדמות הקטנה שעומדת שם כמעט נופלת אחורה.
    "רזיאל?!" הוא תופס מבוהל בכתפו של גיסו בן השתיים עשרה, "רזיאל, מה קרה? מה זו השעה הזו?"
    "ארי, סוף סוף פתחת" רז מתנשף, ולא נראה שבגלל מאמץ גופני.
    "מה קרה?!"
    הילד בלע את רוקו, מתאמץ מאד להיות בוגר ולא פחדן בכלל. "כלום" הוא נשף.
    כלום. ברור. ולכן דפקת לי על הדלת, היסטרי, בשעת עלות השחר.
    "ממש כלום" הוסיף רז לתוספת הדגשה. "רק שבלילה" הוא נשף, משתדל להתגבר על הפחד והזיכרונות ולנהוג כגבר, "כולנו חלמנו חלומות מפחידים, וראינו כל מיני דברים, והיה חושך מפחיד כזה", הוא מסתבך בניסיונותיו לתאר את התחושה הכבדה, המאיימת והחונקת מהלילה, אלא שארי אינו זקוק להסברים.

    ליבו קופא לרגע ארוך, עוצר את זרימת הדם לאיברים. מוחו מנצל את הזמן להציף בו זכרונות, וחושך, ואימה נוראה.

    "ומי נעלם?" הוא שואל בשפתיים יבשות.

    הילד נושף, משתנק. "מאל".
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: ש ב, ספרות בנשמה, ניק 3810 ועוד 35 משתמשים38 //
    39 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מנחם דפנה
    איזה כיף לקרוא עוד פרק...
  • 231
    • ע
    שיר שׁוֹאֵב שׁוֹטֵף / עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ⁠
  • עידו לסרי //
    • שׁוֹאֵב שׁוֹטֵף
    חוֹלֵף
    גּוֹרֵף
    שׁוֹצֵף
    חוֹפֵף
    רוֹפֵף
    רוֹדֵף
    מִתְחַפֵף
    מִשְׁתַּפְשֵׁף
    מִתְחַצֵּף
    סוֹחֵף
    דּוֹלֵף
    נוֹטֵף
    צוֹלֵף
    זוֹלֵף


    עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ⁠
    לִכְלוּךְ יְשׁוּפֶנּוּ⁠
    אָבָק יְצַפֶּנּוּ⁠
    עֹבֶשׁ יְעַטְּרֶנּוּ⁠
    צַחֲנָה תְּסוֹבְבֶנּוּ⁠
    רֵיחַ שֶׁל צִ'יטוֹס-בְּטַעַם-גְּבִינָה יְרַחֲפֶנּוּ⁠
    בַּעַל יִשְׁטְפֶנּוּ⁠
    אִשָּׁה תְּנַגְּבֶנּוּ⁠
    עַד מָתַי יִמְלֹךְ?
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: תת-ניק, 12HAVA, חורף מטריה בענן ועוד 26 משתמשים29 //
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    בואו חשבון. יוסי לוי
    בואו חשבון. יוסי לוי
    מדהים. נחמד לראות אותך פה.
  • 138
    • R
    שיתוף - לביקורת חתונה בסטייל? האורחים ישלמו!
  • R.V.K.A //
    • המעטפה בדואר קרצה לה החוצה, והיא פתחה אותה בסקרנות מה.
    וואו. איזה יופי. סוף-סוף שירי מתחתנת.
    עיניה רצו בין השורות במהירות שיא, תרות אחר הנקודה החשובה ביותר עבורה. האולם.

    אאוצ'.

    היא נזכרת בחתונה של איילת לפני שנה, ומתכווצת.

    ---

    מוזיקת רקע שקטה ונעימה, החתן והכלה נכנסו בזה הרגע לחדר ייחוד. מנה ראשונה מוצעת אחר כבוד למוזמנים היקרים, בתפריט מנות עשירות ביותר. דג? סטייק? ההתלבטות קשה.

    "איזה אוכל טוב. וואו". תהילה לעסה סטייק עשוי היטב, הרוטב שלו מבריק על שפתיה. "זה אולם!"

    מיכל הנהנה במרץ, מתענגת אף היא על מנת גורמה. "כן, ממש. לא כמו האולם שאילה התחתנה בו. פשוט בושה להביא לשם אנשים. אוכל שלא הייתי מגישה לחתולים של השכנה המבוגרת שלי. שבוע כאבה לי הבטן". היא עיוותה את פניה בגועל, ולאביטל היושבת לצידה התחשק שיגביהו את המוזיקה השקטה ברקע. רק לא לשמוע את המשפטים הנוראיים האלה.

    "אהה". הפה של שירי עמוס גם הוא. "לגמרי. אגב, כמה שמתן לה? אני שמתי שלוש מאות וחמישים. המנה כאן היא מינימום מאתיים וחמישים שקל. אז שיהיה קצת עודף לחתן ולכלה".

    "אני שמתי לה שלוש מאות". ענתה מיכל. תהילה הצביעה על עצמה תוך כדי, לאות שאף היא נדבה את אותו הסכום. "המינימום זה לכסות את המנה. אי אפשר לבוא לחתונה, לאכול ולא לשלם. אנשים שילמו הרבה כסף, השקיעו באולם יקר בשביל האורחים. לפחות תכסה את מה שאתה אוכל".

    ואביטל?!

    אביטל ישבה בצד וסירבה למנה מהמלצרית בנימוס. לחברות היא הפטירה ש'כואבת לה הבטן ואין סיכוי שהיא מכניסה אפילו סיכה'. אם הן היו מתקרבות אליה קצת יותר היו שומעות את הקרקורים ברעש צורם.

    ולכלה? לכלה היא כתבה מכתב ארוך ויפה על חברוּת ארוכת שנים ועל ההתחלות שתמיד קשות אבל יפות, רקדה איתה במעגלים וגרמה לעיניה להבריק מאושר. היא תוהה לעצמה מה שימח את איילת יותר. היא, או הכסף של החברות שלצידה שכיסה את המנות.

    היא לא יודעת.

    היא רק יודעת שאם הייתה מביאה מאתיים וחמישים שקל למנה, זה היה גוזל מהמנות היומיומיות שלה ושל בעלה. בעלה ברוך השם אברך. המשכורת שלה מדוייקת כל כך, שלפעמים הם מגרדים בקושי את החודש.

    בדרך חזור הסתכלה אביטל על הרחוב החשוך דרך שמשת האוטובוס, משקף בדיוק את מצב רוחה הקודר. והגשם שהחל לטפטף בדיוק באותו רגע, כמו הזדהה עם הדמעות שנקוו בזוויות עיניה. ההחלטה שלה לאחר השיחה הצולבת בשולחן החתונה של איילת הייתה חד משמעית. לא לכל חתונה היא הולכת.

    ---

    "ראיתי את ההזמנה". יוסף נעץ מזלג בתפוח אדמה רותח, נושף עליו. "את הולכת, כן?"

    אביטל אכלה בדממה, עיניה נעוצות בנקודה נעלמת. "לא".

    יוסף הרגיש בשקט המוגזם מצידה של אשתו ועצר ממלאכתו, מניח את המזלג. הוא הסתכל עליה בתהייה, עיניו מצטמצמות. "למה? אני זוכר שהיית מדברת עליה מדי פעם. הייתן באותה כיתה, לא?"

    "נכון". יש דברים אחרים שחשובים לי יותר, יוסף.

    "אז למה?" מה יש לה?

    היא התיקה את מבטה המרוכז בנקודה הנעלמת והביטה בו באדישות מעושה. "ראית באיזה אולם החתונה?" סתם, אגב. לא הכי חשוב בעולם.

    יוסף הסתכל על המקרר, ההזמנה תולה בו בססגוניות מזויפת. שם האולם נכתב למטה, מרצד באותיות גאוותניות. "אהה. הספקתי לשכוח. אבל אני לא מבין אותך". הוא הסב אליה מבטו חזרה. "למה את חושבת שאת צריכה לממן לה את המנה? היא החליטה להתחתן שם. זה אומר שאת צריכה לשים מעטפה של שלוש מאות שקל?"

    "יוסף, ככה זה". עוד פעם אותו ויכוח חסר תועלת שלא מוביל לשום מקום. החֶברה שלה שונה משלו. מה היא אשמה?!

    "מי החליט?" הוא מרגיש שהזעם מתחיל לפעפע בו. "אנשי השופוני? שלא יזמינו אנשים פשוטים כמונו לאירועים שלהם, וככה גם לא יצפו למשהו שלא ביכולתינו. חכם יותר, לא?" כמה שזה מכעיס אותו. אצלו בחבר'ה, אף אחד לא ציפה ממנו למעטפה שמנה. הדבר היחיד שנדרש ממנו הוא לרקוד במעגלים מסחררים ולפזר חיוכים לשמחתו של החתן.

    אביטל מסכימה. בהחלט. אבל מה אפשר לעשות שהמציאות העגומה היא ששירי תפגע אם היא לא תגיע? כך או כך - המצב לא מלבב.

    "שירי תיפגע אם אני לא אבוא". היא אומרת את מחשבותיה בקול. "זה מה שיושב עליי. אותי היא ממש שמחה בחתונה".

    "אם אחד הקריטריונים של לשמח כלה תלוי בכמה שמים לה במעטפה". הוא עוצר לרגע, נושם עמוק. "אז חבל שיש כאלה חברות באמת".

    חבל באמת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: פיוז'ן, שירת הכוכבים, שמואל! ועוד 22 משתמשים25 //
    0 תגובות
  • 237
    • ג
    דיון פיתרון לבעית ה"הוא"!!!!!!!!!!!!!!!
  • ג'יימס //
    • יש בעיה מוכרת בכתיבת קטעי פעולה, אני קורא לה בעית ה"הוא", יותר מדי פעמים צריך לכתוב הוא או את השם של הדמות שמבצעת את הפעולה!
    אשמח מאוד שתשתפו מנסיונכם האישי רעיונות לפיתרונות טובים כי אני ממש הסתבכתי בזה בקטע שכתבתי עכשיו.

    מצרף קטע מתוך מה שכתבתי בשביל הסיפור     כאן אשמח אם תוכלו לתת עליו דוגמאות.

    הוא התיישב בעמדה שלו מזין למחשב שורה ארוכה של סיסמאות והתחבר למערכת של 8200, הוא פתח קובץ חדש וידיו נעו במהירות על המקלדת, ממלאות את הקובץ בשורות קוד ארוכות. הקוד שבנה במוחו שלטעמו היה פשוט וקל מדי, ולכן משעמם, קרם עור וגידים.

    מה שהוא היה צריך לעשות היה לבדוק שהמערכות החדשות לא העמיסו יותר מדי על פורטל הרשת של ישראל דבר שיגרום להאטה של התיקשורת עם הרשת הבינלאומית.

    הקוד שאביחי יצר היה כלי ששולח חבילות נתונים לכתובת ה-IP שתוזן למערכת, ומודד את זמן ההשהיה שלהן עד שהתקבלה תגובה. כך הוא רצה לוודא שזמן ההשהיה של פורטל הרשת עומד בסטנדרטים, ונע בין 80 ל-120 מילישניות.

    הוא המשיך להקליד במרץ, התיסכול והאכזבה שהיו בו לפני כן נדחקו לפינה אפילה, המוח היה כרגע בתיפקוד מלא. קבצים נפתחו ונסגרו בקצב מהיר ועשרות אלפי שורות קו נכתבו בידיו האמונות של אביחי.

    העבודה שהוא עשה מבחינה עקרונית היה מצריך שיתוף פעולה של שלשה מתכנתים רגילים, אבל אביחי לא היה מתכנת רגיל, כמו רוב רובם של המתכנתים בצוות שלו.

    הוא פתח את שורת הפקודה, והקליד במהירות פקודה כדי להפעיל את הפרויקט שיצר ברגעים אלו ולבדוק האם הכל פועל כשורה, הוא הזין למערכת כתובת ip של אחד מהשרתים שהשתמש בהם ולחץ על אנטר.

    הוא עקב בעיניו אחרי השורות שרצו במהירות על המסך השחור, מזהה את הפעולות ועוקב שהם פועלים כמו שצריך, לאחר כמה עשרות שורות הופיעה שורה בודדת בצבע ירוק, שהצביעה על כך שזמן ההשהיה היה שמונים ושש שניות, שרת מהיר יחסית.

    רק לאחר שסיים את השלב הראשון הוא הרשה לעצמו להוציא את הראש מהמסך, הוא הביט בשעון ונדהם, אבל זאת הייתה תדהמה שהוא היה רגיל בה, מאז סוף התדריך עברו שלש שעות ועשרים ושב דקות. כרגיל הוא שכח את עצמו במחשב.

    אביחי קם ממקומו והלך להכין לעצמו קפה, מזין את גופו באנרגיה שיצטרך לה בשעות הקרובות.

    הוא התיישב מחדש ליד מחשבו שננעל ברגע שקם, והזין מחדש את הסיסמאות הארוכות, הוא פתח תוכנת התכתבות פנימית וכתב, "סיימתי את השלב הראשון, התשתית מוכנה לסריקת יציבות שערים גלובלים" ההודעה טסה במהירות מצטרפת לעוד עשרות הודעות שהתנחלו במחשבו של אוריאל.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, זה אני ולא אף אחד, תמרוז ועוד 3 משתמשים6 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    ג'יימס
    וואו, פשוט מדהים!
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה