הנושאים החמים
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן
עריכה תורנית
הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
- נושאים
- 793
- הודעות
- 7.6K
קהילת סופרות מקצועיות
פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
את המאמר הזה כתבתי לפני כמה חודשים לטור שלי ב'יחידה'. את חציו הראשון העליתי כאן, ואת חציו השני, שנשא את הביקורת עצמה, בחרתי לגנוז.
בעקבות האשכול הזה, מעלה כאן את הביקורת.
מדגישה: השיר לא נכתב על ידי תושבת הפורום (הגם שפורסם בהסכמתה כמובן), ומי שמעוניין לדלג על הניתוח מוזמן לעשות זאת ולהמשיך בחייו בשמחה וברוגע.
האשכול מיועד לחובבי ביקורת/ניתוח.
טיפ: מומלץ לקרוא את המאמר המלא
וקדימה, לביקורת!
שלחתן שירים נהדרים, מלאים בתוכן מרתק ונוגע. בחרנו להתמקד בשירה של נחמה גלינסקי, שממחיש את רעיון החריזה והאופנים השונים בשימוש בה.
פְּרִיחָה שְׁקֵטָה Ɩ נֶחָמָה גַלִינְסְקִי
טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמָחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מְחַדְּשִׁים מִטְעָנִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, הוֹדֶפֶת, סוֹחֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם..
בְּשֶׁקֶט,
בָּאֲפֵלָה, נִבְקַע פִּתְאוֹם הַשַּׁעַר,
מֵצִיץ מִתּוֹכוֹ בִּפְלִיאָה, הַסַּהַר:
עַל מָה כָּל הַסַּעַר?
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים..
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.
בשיר ממחישה נחמה בתיאורים מלבבים את עוצמת הסערה ואת הרעש שהיא יוצרת. מתוך המהומה בוקעת האמירה הנוקבת שלה: לא בכוח מקדמים תהליכים. דווקא בשקט, מתוך הרגיעה, דווקא אז נובטים הפירות.
המשל שבו משתמש השיר מקסים וכל כך נכון. הוא מובא בצורה בנויה ועקבית, כשהצגת המשל נעשית בתחילה, והנמשל בסוף. אלא שבאמצע, קורה לנו לפתע משהו בלתי ברור: פתאום נבקע השער, מתוכו מציץ בפליאה הסהר, ושואל על מה הסער.
השאלה "על מה כל הסער" מובנת, המשפט הזה בא להגיד לנו שאין כל סיבה לסערה וכי דווקא בשקט נובטים הפירות.
אם כך, מיהו הסהר המסתורי? ואיזה שער נבקע לו בפתע פתאום?
כשחושבים על זה, מגלים שלשורות הללו אין כל משמעות תוכנית מאחוריהן, אלא הן כאן עבור התפאורה.
החרוזים 'שער', 'סהר' ו'סער' הם חרוזים איכותיים המצטלצלים טוב, וניתן על נקל להבין מדוע קורץ לשבץ אותם בשיר. אלא שעלינו לזכור שמהות השירה היא הצגת התוכן על ידי שימוש באלמנטים אמנותיים. אם האלמנט האמנותי אינו בא להציג תוכן – מקומו אינו איתנו.
מלבד שתי השורות האלו, כל שורה כבודה במקומה מונח. מכניסה לאווירה, מוציאה אמירה.
אלא שאם נתייחס לכל חרוז במיקרו, נגלה שהם יוצאים ידי חובה בלבד. שדים/מטענים, סוחפת/תופסת, ראשם/ביתם וכן הלאה. "חרוז עובר" הוא חרוז שהעיצור והתנועה שלפניו מתחרזות, אבל הוא אינו "חרוז ראוי" וקל וחומר שאינו "חרוז משובח".
בשיר איכותי שכזה המציג תהליך אמנותי מקסים, כדאי להוסיף השקעה בחרוזים כך שישלימו אותו ביהלומים איכותיים, ויוסיפו אמנות לכתר. בהצלחה!
ממתק, לסיום:
השיר עבר עיבוד על ידי הכותבת שקיבלה את הביקורת, ולהלן גרסתו הסופית:
פְּרִיחָה שְׁקֵטָה Ɩ נחמה גלינסקי
טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמְחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מַמְטִירִים אֲשָׁדִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, תּוֹפֶסֶת, הוֹדֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם, סוֹחֶפֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים כּוֹתַרְתָּם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם.
אַךְ בְּשֶׁקֶט,
אֲנִי חוֹשֶׁקֶת.
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים,
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים.
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.
בעקבות האשכול הזה, מעלה כאן את הביקורת.
מדגישה: השיר לא נכתב על ידי תושבת הפורום (הגם שפורסם בהסכמתה כמובן), ומי שמעוניין לדלג על הניתוח מוזמן לעשות זאת ולהמשיך בחייו בשמחה וברוגע.
האשכול מיועד לחובבי ביקורת/ניתוח.
טיפ: מומלץ לקרוא את המאמר המלא
"בעיניי זו ירידת הדורות כשכותבים שיר ללא חריזה". כך כתבה מ. דודי בתגובה להזמנת פתיחת דיונים במאמרנו הקודם. "אפילו חריזה שטחית ופשוטה מספיקה. מה הטעם בשורות ספורות? זה כמו לכתוב תובנה ומחשבה בקצרה. אשמח לשמוע על כך תגובות".
לפני שנדבר על חריזה, הבה נדבר על שירה.
מהי שירה?
"שירה היא מיטב המילים במיטב סדרן", כך הגדיר אותה המשורר והמבקר קולרידג'. בחירת המילים ובחירת המיקום שבו משבצים אותן הן אלו שיוצרות את השיר.
למעשה, קשה להגדיר במדויק מהי שירה. במשך שנים רבות ניסו האמנים להגדיר מהו הגבול בין כתיבה ספרותית מסוגים שונים לבין שירה, אך מעולם לא נבנתה התבנית המדויקת.
שירה מורכבת מטקסט, אך לא ברור מה בדיוק ההבדל בין טקסט פרוזה לטקסט שירה. האומנם השורות הקצרות והחרוזים הם אלו שהופכים את הטקסט להיות שיר?
התשובה היא שלילית. שורות קצרות אינן יכולות להפוך טקסט לשיר, כיוון שאם כן כל רשימת מכולת הייתה שיר. (עגבניות, עוגיות, ערגליות ושקיות, והרי לנו שיר...)
חרוזים גם הם אינם יכולים להפוך טקסט לשיר, כיוון שחרוזים אינם תוכן. הם צורת הגשה, וצורת הגשה אינה שיר.
מה, אם כך, הופך טקסט להיות שיר?
שמעתי פעם משפט נחמד: ההבדל בין שיר לסיפור הוא שבסיפור כותבים הולכת על המדרכה, ובשיר כותבים הוֹלְכָה על המדרֶכֶת. J
המשפט הזה דווקא אינו מופרך, והוא יובן יותר בהמשך בעז"ה.
טקסט נוצר מתוכן. שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.
שיר מורכב משילוב התוכן המילולי עם אלמנטים אמנותיים בולטים. סיפור, לדוגמה, מורכב ברובו מתוכן ובמקצתו מאלמנטים אמנותיים. השפה צריכה להיות טובה ועשירה, נכונה ומתאימה לז'אנר, אך האמנות אינה הכלי הבולט בה, כי אם התוכן הוא העיקר.
שיר מורכב בעיקר מאמנות. התוכן מובא אך ורק בצורה אמנותית, העשויה מאלמנטים אמנותיים שונים היוצרים את השיר.
מהם האלמנטים האמנותיים המרכיבים את השיר?
לפני שנעבור למבחר האלמנטים האמנותיים העומדים לרשותנו, נדגיש כי הבסיס האמנותי בכל כתיבת שיר חייב להיות המקצב. משקל המילים ומשקל השורות המשתלבות זו עם זו – משפיע על המקצב, כך שגם אם אין לשיר מנגינה, הקורא עדיין ישמע את מילות השיר כמנגינה. לכן קוראים לו שיר. המצלול של מילות השיר, החריזה, השורות הקצרות, האונומוטופיאה (מצלול/תצליל) וכל יתר האלמנטים חייבים לשרת את המקצב הבסיסי והנעים של השיר.
לאחר שהגדרנו את הבסיס, הבה נעבור הלאה.
כאן, סוף סוף, מגיע תפקיד החריזה. לחריזה יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכתיבת שירה, כיוון שהיא אלמנט בולט מאוד, שתופס את העין מיד ומעלה את התוכן מתוכן בלבד לאמנותי.
שורות קצרות גם הן אלמנט בולט, ואפילו הכרחי, כיוון שהן יוצרות מקצב צלילי נעים לאוזן. זוהי צורת מבנה מגדירה; השורות הקצרות, מלבד האמנות שהן מוסיפות, גם נושאות מעין שלט שאומר "אני שיר".
הצימוד גם הוא כלי הדומה לחריזה בגלל היסוד הצלילי שלו, ותורם לאמנות של התוכן.
אלמנט נוסף ומשמעותי מאוד הוא האמצעים הפיגורטיביים[1]. השימוש במטפורות, דימויים, האנשות, מטונימיות (החלפת שמות), אוקסימורונים (צירוף מושגים הסותרים זה את זה כך שצירופם יוצר משמעות חדשה) ועוד, מעשירים את אופן הבאת התוכן והופכים אותו לשירה.
כנ"ל שיבוץ: שילוב והטמעה של חלקי פסוקים או להבדיל ביטויים ביצירה; אנלוגיה: הקבלה בהצגת הבדלים בין שני סוגים שונים, או את המשותף להם; אירוניה: צורת ביטוי דו משמעית; ועוד הרבה כלים נוספים.
כל אלו ועוד אמצעים אמנותיים, שלוקחים את התוכן המילולי, משלבים אותו במקצב בשילוב אלמנטים ויוצרים ממנו שיר. הם אומנם לא התוכן עצמו, אבל הם חלק מרכזי ובסיסי מאוד בכתיבת שירה.
איך משתמשים באלמנטים האמנותיים?
כמו שצייר אינו משתמש בכל הצבעים שבכַּן הציור שלו בכל ציור שהוא צובע, כך גם משורר אינו משתמש בכל האמצעים האמנותיים העומדים לרשותו. בכל ציור הצייר יבחר באלו צבעים להשתמש, המתאימים לאותו ציור.
כך גם המשורר. כתיבת שירה היא מלאכת אמנות מיוחדת, כיוון שמלבד השימוש הנכון באמצעים האמנותיים, המשורר צריך גם לבחור באלו מהאמצעים הוא ישתמש.
וכאן אנו חוזרים לנושא החריזה. חריזה היא אלמנט בסיסי ומשמעותי מאוד. כמו שצייר, שלרשותו צבעים רבים בדרך כלל יבחר להשתמש בכל ציור בצבע לבן או שחור, כיוון שאלו הם צבעים שימושיים ובסיסיים, כך בשירה בדרך כלל משוררים יבחרו להשתמש בכלי החריזה. החריזה היא צבע יסוד משמעותי מאוד, וכמעט תמיד יבוא לידי שימוש יעיל.
זאת הסיבה שמ. דודי מרגישה כי שיר ללא חריזה איננו שיר, כיוון שאכן, רוב השירים משתמשים באלמנט החריזה הבסיסי. אלא ששיר אינו חייב להשתמש באלמנט הזה. כמו שאכן יהיו ציורים שלא יכילו את הצבע לבן, כך גם יהיו שירים שיכילו אלמנטים אמנותיים שונים, אך לא חריזה.
מה שבטוח – כמו שכל ציור חייב להיות מורכב מצבעים, ובלי צבעים אין ציור; כך כל שיר חייב להיות מורכב מאלמנטים אמנותיים, ובלי אלמנטים אין שיר.
מהי חריזה?
את ההגדרה המילולית כולנו מכירות. חריזה היא טכניקה שירית המבוססת על חזרה של צליל דומה בסופי מילים.
לא נרחיב כעת על סוגי החרוזים מחוסר מקום, ננסה למנות את הדפוסים הנפוצים בקצרה:
ישנם עוד סוגי חריזות שונות, הבאנו כאן דוגמאות לסוגים הנפוצים בשירה בת ימינו.
איך משתמשים בחריזה?
הנקודה החשובה והעיקרית ביותר ב"איך משתמשים בחריזה", היא איך לא משתמשים בחריזה.
ידועה ההמלצה המפורסמת של האבן עזרא "לא תחרוז שור בחמור". מדוע?
חרוז הוא כמו יהלום. יהלום בא להעצים את היופי, להוסיף חן והדר.
כשיהלום משובץ בכתר, אחד הדברים שעליהם האמן נזהר הוא להקפיד כי היהלום יכנס בדיוק לחור שבו הוא מיועד. שישתלב שם בתוך יצירת הפאר, שיוסיף חן ויופי.
ברגע שהיהלום לא שולב נכון ובולט מעל הכתר בצורה מעוותת – היצירה נהרסת. היד המלטפת את הכתר אינה חשה ביופי, אלא נשרטת ומדממת. במקרה כזה – עדיף שהיהלום לא יהיה שם מלכתחילה. הוא מאבד את המטרה שלו, כיוון שאינו מוסיף יופי אלא גורע ממנו.
קיימת בימינו תופעה נפוצה, הלוקה בהעמסת יתר של חרוזים. השיטה דוגלת ב"בואו בהמוניכם, יש מקום לכולם!" החרוזים מתגלגלים במורד השיר, אוטמים בו כל שורה ומותירים אותנו ללא כל תוכן אלא עם חרוזים בלבד.
חריזה היא מלאכת אמן יצירתית ורגישה. כשלא משתמשים בה נכון – לא רק שהחרוז אינו מוסיף יופי, אלא שהוא הורס את השיר!
לדוגמה: למילה כדור אולי יש שמונה עשר חרוזים. זה לא אומר שחייבים להשתמש בכולם בשיר אחד. הרכבת טקסט מהמילים הדור; חדור; סדור; נדור – אינה הופכת את הטקסט לשיר. הצורה אמורה לשרת את התוכן, לא התוכן את הצורה.
ובמשפט אחד: אל תבנו שיר על פי חרוז, בנו חרוז על פי השיר.
[1] אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים המשמשים להמחשת מושג או תיאור באמצעות יצירת תמונה מילולית המתאימה או מקבילה אליו. (ויקיפדיה)
לפני שנדבר על חריזה, הבה נדבר על שירה.
מהי שירה?
"שירה היא מיטב המילים במיטב סדרן", כך הגדיר אותה המשורר והמבקר קולרידג'. בחירת המילים ובחירת המיקום שבו משבצים אותן הן אלו שיוצרות את השיר.
למעשה, קשה להגדיר במדויק מהי שירה. במשך שנים רבות ניסו האמנים להגדיר מהו הגבול בין כתיבה ספרותית מסוגים שונים לבין שירה, אך מעולם לא נבנתה התבנית המדויקת.
שירה מורכבת מטקסט, אך לא ברור מה בדיוק ההבדל בין טקסט פרוזה לטקסט שירה. האומנם השורות הקצרות והחרוזים הם אלו שהופכים את הטקסט להיות שיר?
התשובה היא שלילית. שורות קצרות אינן יכולות להפוך טקסט לשיר, כיוון שאם כן כל רשימת מכולת הייתה שיר. (עגבניות, עוגיות, ערגליות ושקיות, והרי לנו שיר...)
חרוזים גם הם אינם יכולים להפוך טקסט לשיר, כיוון שחרוזים אינם תוכן. הם צורת הגשה, וצורת הגשה אינה שיר.
מה, אם כך, הופך טקסט להיות שיר?
שמעתי פעם משפט נחמד: ההבדל בין שיר לסיפור הוא שבסיפור כותבים הולכת על המדרכה, ובשיר כותבים הוֹלְכָה על המדרֶכֶת. J
המשפט הזה דווקא אינו מופרך, והוא יובן יותר בהמשך בעז"ה.
טקסט נוצר מתוכן. שיר, לעומת זאת, נוצר מתוכן ומאמנות בולטת.
שיר מורכב משילוב התוכן המילולי עם אלמנטים אמנותיים בולטים. סיפור, לדוגמה, מורכב ברובו מתוכן ובמקצתו מאלמנטים אמנותיים. השפה צריכה להיות טובה ועשירה, נכונה ומתאימה לז'אנר, אך האמנות אינה הכלי הבולט בה, כי אם התוכן הוא העיקר.
שיר מורכב בעיקר מאמנות. התוכן מובא אך ורק בצורה אמנותית, העשויה מאלמנטים אמנותיים שונים היוצרים את השיר.
מהם האלמנטים האמנותיים המרכיבים את השיר?
לפני שנעבור למבחר האלמנטים האמנותיים העומדים לרשותנו, נדגיש כי הבסיס האמנותי בכל כתיבת שיר חייב להיות המקצב. משקל המילים ומשקל השורות המשתלבות זו עם זו – משפיע על המקצב, כך שגם אם אין לשיר מנגינה, הקורא עדיין ישמע את מילות השיר כמנגינה. לכן קוראים לו שיר. המצלול של מילות השיר, החריזה, השורות הקצרות, האונומוטופיאה (מצלול/תצליל) וכל יתר האלמנטים חייבים לשרת את המקצב הבסיסי והנעים של השיר.
לאחר שהגדרנו את הבסיס, הבה נעבור הלאה.
כאן, סוף סוף, מגיע תפקיד החריזה. לחריזה יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכתיבת שירה, כיוון שהיא אלמנט בולט מאוד, שתופס את העין מיד ומעלה את התוכן מתוכן בלבד לאמנותי.
שורות קצרות גם הן אלמנט בולט, ואפילו הכרחי, כיוון שהן יוצרות מקצב צלילי נעים לאוזן. זוהי צורת מבנה מגדירה; השורות הקצרות, מלבד האמנות שהן מוסיפות, גם נושאות מעין שלט שאומר "אני שיר".
הצימוד גם הוא כלי הדומה לחריזה בגלל היסוד הצלילי שלו, ותורם לאמנות של התוכן.
אלמנט נוסף ומשמעותי מאוד הוא האמצעים הפיגורטיביים[1]. השימוש במטפורות, דימויים, האנשות, מטונימיות (החלפת שמות), אוקסימורונים (צירוף מושגים הסותרים זה את זה כך שצירופם יוצר משמעות חדשה) ועוד, מעשירים את אופן הבאת התוכן והופכים אותו לשירה.
כנ"ל שיבוץ: שילוב והטמעה של חלקי פסוקים או להבדיל ביטויים ביצירה; אנלוגיה: הקבלה בהצגת הבדלים בין שני סוגים שונים, או את המשותף להם; אירוניה: צורת ביטוי דו משמעית; ועוד הרבה כלים נוספים.
כל אלו ועוד אמצעים אמנותיים, שלוקחים את התוכן המילולי, משלבים אותו במקצב בשילוב אלמנטים ויוצרים ממנו שיר. הם אומנם לא התוכן עצמו, אבל הם חלק מרכזי ובסיסי מאוד בכתיבת שירה.
איך משתמשים באלמנטים האמנותיים?
כמו שצייר אינו משתמש בכל הצבעים שבכַּן הציור שלו בכל ציור שהוא צובע, כך גם משורר אינו משתמש בכל האמצעים האמנותיים העומדים לרשותו. בכל ציור הצייר יבחר באלו צבעים להשתמש, המתאימים לאותו ציור.
כך גם המשורר. כתיבת שירה היא מלאכת אמנות מיוחדת, כיוון שמלבד השימוש הנכון באמצעים האמנותיים, המשורר צריך גם לבחור באלו מהאמצעים הוא ישתמש.
וכאן אנו חוזרים לנושא החריזה. חריזה היא אלמנט בסיסי ומשמעותי מאוד. כמו שצייר, שלרשותו צבעים רבים בדרך כלל יבחר להשתמש בכל ציור בצבע לבן או שחור, כיוון שאלו הם צבעים שימושיים ובסיסיים, כך בשירה בדרך כלל משוררים יבחרו להשתמש בכלי החריזה. החריזה היא צבע יסוד משמעותי מאוד, וכמעט תמיד יבוא לידי שימוש יעיל.
זאת הסיבה שמ. דודי מרגישה כי שיר ללא חריזה איננו שיר, כיוון שאכן, רוב השירים משתמשים באלמנט החריזה הבסיסי. אלא ששיר אינו חייב להשתמש באלמנט הזה. כמו שאכן יהיו ציורים שלא יכילו את הצבע לבן, כך גם יהיו שירים שיכילו אלמנטים אמנותיים שונים, אך לא חריזה.
מה שבטוח – כמו שכל ציור חייב להיות מורכב מצבעים, ובלי צבעים אין ציור; כך כל שיר חייב להיות מורכב מאלמנטים אמנותיים, ובלי אלמנטים אין שיר.
מהי חריזה?
את ההגדרה המילולית כולנו מכירות. חריזה היא טכניקה שירית המבוססת על חזרה של צליל דומה בסופי מילים.
לא נרחיב כעת על סוגי החרוזים מחוסר מקום, ננסה למנות את הדפוסים הנפוצים בקצרה:
- חריזה צמודה: א, א, ב, ב
- חריזה צלובה-סרוגה: א, ב, א, ב
- חריזה חבוקה: א, ב, ב, א
ישנם עוד סוגי חריזות שונות, הבאנו כאן דוגמאות לסוגים הנפוצים בשירה בת ימינו.
איך משתמשים בחריזה?
הנקודה החשובה והעיקרית ביותר ב"איך משתמשים בחריזה", היא איך לא משתמשים בחריזה.
ידועה ההמלצה המפורסמת של האבן עזרא "לא תחרוז שור בחמור". מדוע?
חרוז הוא כמו יהלום. יהלום בא להעצים את היופי, להוסיף חן והדר.
כשיהלום משובץ בכתר, אחד הדברים שעליהם האמן נזהר הוא להקפיד כי היהלום יכנס בדיוק לחור שבו הוא מיועד. שישתלב שם בתוך יצירת הפאר, שיוסיף חן ויופי.
ברגע שהיהלום לא שולב נכון ובולט מעל הכתר בצורה מעוותת – היצירה נהרסת. היד המלטפת את הכתר אינה חשה ביופי, אלא נשרטת ומדממת. במקרה כזה – עדיף שהיהלום לא יהיה שם מלכתחילה. הוא מאבד את המטרה שלו, כיוון שאינו מוסיף יופי אלא גורע ממנו.
קיימת בימינו תופעה נפוצה, הלוקה בהעמסת יתר של חרוזים. השיטה דוגלת ב"בואו בהמוניכם, יש מקום לכולם!" החרוזים מתגלגלים במורד השיר, אוטמים בו כל שורה ומותירים אותנו ללא כל תוכן אלא עם חרוזים בלבד.
חריזה היא מלאכת אמן יצירתית ורגישה. כשלא משתמשים בה נכון – לא רק שהחרוז אינו מוסיף יופי, אלא שהוא הורס את השיר!
לדוגמה: למילה כדור אולי יש שמונה עשר חרוזים. זה לא אומר שחייבים להשתמש בכולם בשיר אחד. הרכבת טקסט מהמילים הדור; חדור; סדור; נדור – אינה הופכת את הטקסט לשיר. הצורה אמורה לשרת את התוכן, לא התוכן את הצורה.
ובמשפט אחד: אל תבנו שיר על פי חרוז, בנו חרוז על פי השיר.
[1] אמצעים פיגורטיביים הם כלים רטוריים המשמשים להמחשת מושג או תיאור באמצעות יצירת תמונה מילולית המתאימה או מקבילה אליו. (ויקיפדיה)
וקדימה, לביקורת!
שלחתן שירים נהדרים, מלאים בתוכן מרתק ונוגע. בחרנו להתמקד בשירה של נחמה גלינסקי, שממחיש את רעיון החריזה והאופנים השונים בשימוש בה.
פְּרִיחָה שְׁקֵטָה Ɩ נֶחָמָה גַלִינְסְקִי
טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמָחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מְחַדְּשִׁים מִטְעָנִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, הוֹדֶפֶת, סוֹחֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם תּוֹפֶסֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם..
בְּשֶׁקֶט,
בָּאֲפֵלָה, נִבְקַע פִּתְאוֹם הַשַּׁעַר,
מֵצִיץ מִתּוֹכוֹ בִּפְלִיאָה, הַסַּהַר:
עַל מָה כָּל הַסַּעַר?
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים..
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.
בשיר ממחישה נחמה בתיאורים מלבבים את עוצמת הסערה ואת הרעש שהיא יוצרת. מתוך המהומה בוקעת האמירה הנוקבת שלה: לא בכוח מקדמים תהליכים. דווקא בשקט, מתוך הרגיעה, דווקא אז נובטים הפירות.
המשל שבו משתמש השיר מקסים וכל כך נכון. הוא מובא בצורה בנויה ועקבית, כשהצגת המשל נעשית בתחילה, והנמשל בסוף. אלא שבאמצע, קורה לנו לפתע משהו בלתי ברור: פתאום נבקע השער, מתוכו מציץ בפליאה הסהר, ושואל על מה הסער.
השאלה "על מה כל הסער" מובנת, המשפט הזה בא להגיד לנו שאין כל סיבה לסערה וכי דווקא בשקט נובטים הפירות.
אם כך, מיהו הסהר המסתורי? ואיזה שער נבקע לו בפתע פתאום?
כשחושבים על זה, מגלים שלשורות הללו אין כל משמעות תוכנית מאחוריהן, אלא הן כאן עבור התפאורה.
החרוזים 'שער', 'סהר' ו'סער' הם חרוזים איכותיים המצטלצלים טוב, וניתן על נקל להבין מדוע קורץ לשבץ אותם בשיר. אלא שעלינו לזכור שמהות השירה היא הצגת התוכן על ידי שימוש באלמנטים אמנותיים. אם האלמנט האמנותי אינו בא להציג תוכן – מקומו אינו איתנו.
מלבד שתי השורות האלו, כל שורה כבודה במקומה מונח. מכניסה לאווירה, מוציאה אמירה.
אלא שאם נתייחס לכל חרוז במיקרו, נגלה שהם יוצאים ידי חובה בלבד. שדים/מטענים, סוחפת/תופסת, ראשם/ביתם וכן הלאה. "חרוז עובר" הוא חרוז שהעיצור והתנועה שלפניו מתחרזות, אבל הוא אינו "חרוז ראוי" וקל וחומר שאינו "חרוז משובח".
בשיר איכותי שכזה המציג תהליך אמנותי מקסים, כדאי להוסיף השקעה בחרוזים כך שישלימו אותו ביהלומים איכותיים, ויוסיפו אמנות לכתר. בהצלחה!
ממתק, לסיום:
השיר עבר עיבוד על ידי הכותבת שקיבלה את הביקורת, ולהלן גרסתו הסופית:
פְּרִיחָה שְׁקֵטָה Ɩ נחמה גלינסקי
טִפּוֹת מְחוֹלְלוֹת כִּבְמְחוֹל שֵׁדִים,
עָבִים כְּבֵדִים מַמְטִירִים אֲשָׁדִים
וְרוּחַ שׁוֹבֶבֶת, תּוֹפֶסֶת, הוֹדֶפֶת,
מְשַׂחֶקֶת בַּיְּקוּם, סוֹחֶפֶת.
הַגִּבְעוֹלִים מַרְכִּינִים כּוֹתַרְתָּם,
שַׁבְּלוּלִים נוֹדְדִים עוֹזְבִים אֶת בֵּיתָם.
אַךְ בְּשֶׁקֶט,
אֲנִי חוֹשֶׁקֶת.
לֹא בְּרַעַשׁ
וְלֹא בְּרוּחַ.
לֹא בְּכֹחַ מְקַדְּמִים תַּהֲלִיכִים,
לֹא בִּמְהוּמָה נוֹבְטִים הַפְּרָחִים.
בְּשֶׁקֶט,
מִלָּה אַחַת שֶׁחָדְרָה
אֶל תּוֹךְ לִבִּי,
הֵנִיבָה פֵּרוֹת נִפְלָאִים.
2 תגובות
3 תגובות
1 תגובות
6 תגובות
7 תגובות
ועוד 1 נוספים
25 תגובות
2 תגובות
2 תגובות
17 תגובות
4 תגובות
10 תגובות
18 תגובות
10 תגובות
14 תגובות
8 תגובות
4 תגובות
261 תגובות
פרוג הוא הבית של היוצרים החרדים. אין חולק על זה. אז זהו כנראה שיש.
כבר מאז היותי ילד רך בשנים המסתובב וסופג הכל בנייר חדש, הוקסמתי מתיאור נחיתתו של ניל ארמסטרונג המנוח על הירח.
אך אז כשהתוודעתי אל תוספת הקונספירציה שנלוותה אל הסיפור, הוקסמתי שבעתיים.
אין כמו קונספירציה טובה ועסיסית הנותנת הילה וזוהר סביב ארוע מסוים, שגם כך לא היה יבשושי בלעדיה.
גם בימים אלו ממש, עמלים טובי המוחות ב'מכון העולמי לקונספירציה'
למצוא ולפענח את הסיבה המסתורית לעיתוי ופשר הופעתו של נגיף הקורונה.
חובבי קונספירציה קוראים להם. בושה. איזה זלזול זול ורדוד. קונספירציה אי אפשר לעולם לחובב.
קונספירציה היא לחלוטין לא עסק של חובבנים.
היא עסק של מקצוענים שעושים ממנה קריירה. (וזו כבר קונספירציה נפרדת כשלעצמה).
משכך, כיון שזכינו וחוסים אנו תחת כנפיה של קהילה 'מקצועית' ומבטיחה,
בואו וניתן הזדמנות לכל סוג של ארוע בעולמנו וחיינו לייצר לעצמו קונספירציה מושלמת.
ארוע שהיה או שיהיה. ארוע שיכל להיות או שעוד יוכל להיות.
כל ארוע, ובלבד שצופן בחובו *'תאוריית קשר' - אמיתית כמו שלא אוהבים אצלנו לומר.
(*כפי שנקראת בויקפדיה - האויבת אגב מספר 1 של הקונספיריוצים. מקור אחי. מ ק ו ר.)
בהצלחה לכולם. וזכרו - שינוי קטן לאדם. שינוי גדול לעולם!
הנספח כאן
כבר מאז היותי ילד רך בשנים המסתובב וסופג הכל בנייר חדש, הוקסמתי מתיאור נחיתתו של ניל ארמסטרונג המנוח על הירח.
אך אז כשהתוודעתי אל תוספת הקונספירציה שנלוותה אל הסיפור, הוקסמתי שבעתיים.
אין כמו קונספירציה טובה ועסיסית הנותנת הילה וזוהר סביב ארוע מסוים, שגם כך לא היה יבשושי בלעדיה.
גם בימים אלו ממש, עמלים טובי המוחות ב'מכון העולמי לקונספירציה'
למצוא ולפענח את הסיבה המסתורית לעיתוי ופשר הופעתו של נגיף הקורונה.
חובבי קונספירציה קוראים להם. בושה. איזה זלזול זול ורדוד. קונספירציה אי אפשר לעולם לחובב.
קונספירציה היא לחלוטין לא עסק של חובבנים.
היא עסק של מקצוענים שעושים ממנה קריירה. (וזו כבר קונספירציה נפרדת כשלעצמה).
משכך, כיון שזכינו וחוסים אנו תחת כנפיה של קהילה 'מקצועית' ומבטיחה,
בואו וניתן הזדמנות לכל סוג של ארוע בעולמנו וחיינו לייצר לעצמו קונספירציה מושלמת.
ארוע שהיה או שיהיה. ארוע שיכל להיות או שעוד יוכל להיות.
כל ארוע, ובלבד שצופן בחובו *'תאוריית קשר' - אמיתית כמו שלא אוהבים אצלנו לומר.
(*כפי שנקראת בויקפדיה - האויבת אגב מספר 1 של הקונספיריוצים. מקור אחי. מ ק ו ר.)
בהצלחה לכולם. וזכרו - שינוי קטן לאדם. שינוי גדול לעולם!
הנספח כאן
23 תגובות
34 תגובות
8 תגובות
42 תגובות
מאת @kiwi
אומנם אנחנו, כחרדים וכיראים לדבר ה', לא מחזיקים מהציונות בגלל הפער הגדול מהתפיסה שלה לתפיסה שלנו (אין לי הבנה בזה כ"כ) למרות זאת אי אפשר להתעלם שאנחנו הגענו לארץ ישראל, וכן, שיש לנו הכרת הטוב למי שצריך. שזה בורא עולם הטוב והמיטיב, ושליחיו. הקטע הבא הוא מתוך הסיפור (שקצת נתקעתי בו לאחרונה ... ) שאני כותבת כעת המכיל גם טעימות מהעבר.
"צביה רייניץ, לכי לבית כעת", המורה הביטה לכיווני במבט קפדן, יכולתי לזהות ניצוץ כעס בעיניה, "ספרי לאמך על מה שעוללת היום בכיתה".
"הכיתה" לא היתה אלא חדר פנוי בביתה של המורה, ו"המורה" לא היתה אלא אחת האמהות שהתנדבה ללמד אותנו – שש בנות מהשכונה בגילאים שונים בשכונת "נווה איתמר" בנתניה.
הימים – ימי שנות החמישים, שנתיים אחרי שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל.
התרוממתי באדישות למראית עין, הכנסתי את המחברת היחידה שלי לתוך ילקוט שאימי תפרה מבגד ישן, בתוך ליבי עלתה תחושת רווחה מפתיעה.
לא התכוונתי כמובן לספר לאימי ששחררתי מקק מעופף בחלל הכתה, לא רציתי לעמוד מול עיניה המאוכזבות, וביותר חששתי ממבטו הזועם של אבי. אולי בני הדור הצעיר לא מסוגלים להבין זאת, אך די היה במבט קצר מצד אבי כדי לגרום לי להסתתר מיידית עד יעבור זעם.
היתה לנו יראת כבוד.
יצאתי החוצה. האויר היה מעורב בריח עז של חולות ים, בריזה קרירה עלתה מכיוון הים והלחות היתה עדיין נסבלת. ידעתי שעוד מספר שעות מזג האוויר יהפך לכבד יותר.
לא רציתי לשוב לבית בשעה הזו, אז בהחלטה של רגע רצתי לכיוון מרחב החולות שקרצו לי מכל עבר.
החולות היו טובעניים, וממרחק הנקודות השחורות שנראו כקוביות רחוקות קראו לי. לשם רציתי ללכת.
הדרך היתה מפרכת יותר משחשבתי. לא דומה הליכה על אספלט להליכה על גבי חולות רכים מידי, הנכנסים לכל מקום וממלאים את האויר בערבוב של אדמה ושמים.
ככל שהתקדמתי ההליכה נעשתה מסורבלת יותר וכבר הספקתי להתחרט על המקק ששחררתי, ואפילו על כך שלא שבתי לבית מיד.
ככל שהתקדמתי נעשתה ראייתי מעורפלת יותר, למרות זאת בנחישות הוספתי ללכת, עצרתי בהפתעה רק כשהבחנתי שאני עומדת מול שורה ארוכה של צריפוני פח, שוקקי חיים.
הכל התערבל מול עיני בצבעוניות מפתיעה.
"קוראים לזה מעברה", תסביר לי אמא מאוחר יותר, כשתברר למה אני שבה לבית עם מלאי חול וצמות סתורות ודביקות. לא העזתי לשקר לה וסיפרתי את האמת. למזלי היא לא כעסה. "אנשים שבאו לארץ ישראל ואין להם עדיין דירה מקבלים מגורים בצריפים ואוהלים בינתיים"
"לוי אשכול מהסוכנות היהודית הקים את המעברות", ישמח גם אבא ללמד אותי בינה. עד אז הם סברו שאני לא צריכה לשמוע על כך, כשהם סיפרו לי נזכרתי ששמעתי דיבורים על המעברות הללו בשכונה לא פעם.
אך כעת, רק עמדתי. עמדתי והתבוננתי בחוסר אמון.
ליד כל פתח צריף עמדה פתילייה עליה מונח היה סיר גדול, מעלה ריחות אותנטיים, רוכל עבר עם מריצה ומכר ירקות, בצד ישבו מספר נערים ושיחקו, אמהות תלו כבסים, ילדים קטנים הלכו בין החולות, רודפים אחרי נמלות-חוף ארוכות רגליים, וברקע, מאחד הצריפים שנראה גדול יותר מהשאר, נשמע קולם של אנשים בעלי מבטא לא מוכר, מנעימים את האוירה במקצב יוצא דופן.
ילדות קטנות עמדו ליד ברזייה והשפריצו מים. כל כך רציתי להצטרף אליהן. עד שאחת האמהות, בצעדים מסורבלים קמעה, התקדמה לכיוונן וביקשה שתפסקנה.
מתוך אחד הצריפים יצאה ילדה שנראתה בגילי.
עיניה היו שחורות בעלות מבע סקרן והתלתלים שלה היו סתורים ובלתי מטופחים.
היא חייכה אלי. "איך קוראים לך?" שאלה אותי בקול חלש. ביישני.
עצמתי את עיני למספר שניות. כשפתחתי אותן היא עדיין עמדה מולי, ילדה ממש כמוני, שמתגוררת בצריף פח בתוך כל הבלגן הזה. והיא רגילה לגמרי.
"קוראים לי צביה. איך קוראים לך?"
"קוראים לי ויקטוריה"
שם מצחיק. היא ממש מוזרה. וכל המצב הזה מוזר מאוד.
אבל היא חייכה אלי, אז השבתי לה חיוך והמתנתי שהיא תזמין אותי לבית שלה ותציע לי לשתות. זה לא קרה. אולי בגלל שלא היה זה בכלל בית. אולי בגלל שאי אפשר לארח בצריפון פח.
מרחוק נופפה לנו לשלום דמות חייכנית, שהביטה לכיווננו מתוך עירבוביה של שטיחים צבעוניים פרוסים על חבלי כביסה מאולתרים לצד נחילי מים שזרמו מהברזייה. היא, כך נראה, עסקה בכיבוס הבגדים בתוך קערת מתכתית לא יציבה, לצדה שכנות שכיבסו גם, משוחחות ביניהן, שברי שפה לא מוכרת הגיעו לאוזני.
"זו אמא שלי," אמרה לי ויקטוריה, "באנו לארץ ישראל מלוב".
כשהיא אמרה "ארץ ישראל" חיוכה התרחב ועיניה נצצו באושר.
היא רכנה אל החולות, עוקבת אחרי הנמלים הענקיות שעמלו ללא הפסקה.
"אנחנו בארץ ישראל", שבה ואמרה, "אבא שלי כל בוקר מנשק את האדמה"
היום, אני יודעת שהוא קיים את הפסוק "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"
אך באותו רגע התחושה שלי רק היתה, שאני גדלתי כאן, ואולי לכן לא מבינה את עוצמת האושר שלהם.
לגור בצריפוני פח, בלי תנאים מינימליים, ולהיות מאושרים.
זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם המעברה.
אומנם אנחנו, כחרדים וכיראים לדבר ה', לא מחזיקים מהציונות בגלל הפער הגדול מהתפיסה שלה לתפיסה שלנו (אין לי הבנה בזה כ"כ) למרות זאת אי אפשר להתעלם שאנחנו הגענו לארץ ישראל, וכן, שיש לנו הכרת הטוב למי שצריך. שזה בורא עולם הטוב והמיטיב, ושליחיו. הקטע הבא הוא מתוך הסיפור (שקצת נתקעתי בו לאחרונה ... ) שאני כותבת כעת המכיל גם טעימות מהעבר.
"צביה רייניץ, לכי לבית כעת", המורה הביטה לכיווני במבט קפדן, יכולתי לזהות ניצוץ כעס בעיניה, "ספרי לאמך על מה שעוללת היום בכיתה".
"הכיתה" לא היתה אלא חדר פנוי בביתה של המורה, ו"המורה" לא היתה אלא אחת האמהות שהתנדבה ללמד אותנו – שש בנות מהשכונה בגילאים שונים בשכונת "נווה איתמר" בנתניה.
הימים – ימי שנות החמישים, שנתיים אחרי שהוכרז על הקמתה של מדינת ישראל.
התרוממתי באדישות למראית עין, הכנסתי את המחברת היחידה שלי לתוך ילקוט שאימי תפרה מבגד ישן, בתוך ליבי עלתה תחושת רווחה מפתיעה.
לא התכוונתי כמובן לספר לאימי ששחררתי מקק מעופף בחלל הכתה, לא רציתי לעמוד מול עיניה המאוכזבות, וביותר חששתי ממבטו הזועם של אבי. אולי בני הדור הצעיר לא מסוגלים להבין זאת, אך די היה במבט קצר מצד אבי כדי לגרום לי להסתתר מיידית עד יעבור זעם.
היתה לנו יראת כבוד.
יצאתי החוצה. האויר היה מעורב בריח עז של חולות ים, בריזה קרירה עלתה מכיוון הים והלחות היתה עדיין נסבלת. ידעתי שעוד מספר שעות מזג האוויר יהפך לכבד יותר.
לא רציתי לשוב לבית בשעה הזו, אז בהחלטה של רגע רצתי לכיוון מרחב החולות שקרצו לי מכל עבר.
החולות היו טובעניים, וממרחק הנקודות השחורות שנראו כקוביות רחוקות קראו לי. לשם רציתי ללכת.
הדרך היתה מפרכת יותר משחשבתי. לא דומה הליכה על אספלט להליכה על גבי חולות רכים מידי, הנכנסים לכל מקום וממלאים את האויר בערבוב של אדמה ושמים.
ככל שהתקדמתי ההליכה נעשתה מסורבלת יותר וכבר הספקתי להתחרט על המקק ששחררתי, ואפילו על כך שלא שבתי לבית מיד.
ככל שהתקדמתי נעשתה ראייתי מעורפלת יותר, למרות זאת בנחישות הוספתי ללכת, עצרתי בהפתעה רק כשהבחנתי שאני עומדת מול שורה ארוכה של צריפוני פח, שוקקי חיים.
הכל התערבל מול עיני בצבעוניות מפתיעה.
"קוראים לזה מעברה", תסביר לי אמא מאוחר יותר, כשתברר למה אני שבה לבית עם מלאי חול וצמות סתורות ודביקות. לא העזתי לשקר לה וסיפרתי את האמת. למזלי היא לא כעסה. "אנשים שבאו לארץ ישראל ואין להם עדיין דירה מקבלים מגורים בצריפים ואוהלים בינתיים"
"לוי אשכול מהסוכנות היהודית הקים את המעברות", ישמח גם אבא ללמד אותי בינה. עד אז הם סברו שאני לא צריכה לשמוע על כך, כשהם סיפרו לי נזכרתי ששמעתי דיבורים על המעברות הללו בשכונה לא פעם.
אך כעת, רק עמדתי. עמדתי והתבוננתי בחוסר אמון.
ליד כל פתח צריף עמדה פתילייה עליה מונח היה סיר גדול, מעלה ריחות אותנטיים, רוכל עבר עם מריצה ומכר ירקות, בצד ישבו מספר נערים ושיחקו, אמהות תלו כבסים, ילדים קטנים הלכו בין החולות, רודפים אחרי נמלות-חוף ארוכות רגליים, וברקע, מאחד הצריפים שנראה גדול יותר מהשאר, נשמע קולם של אנשים בעלי מבטא לא מוכר, מנעימים את האוירה במקצב יוצא דופן.
ילדות קטנות עמדו ליד ברזייה והשפריצו מים. כל כך רציתי להצטרף אליהן. עד שאחת האמהות, בצעדים מסורבלים קמעה, התקדמה לכיוונן וביקשה שתפסקנה.
מתוך אחד הצריפים יצאה ילדה שנראתה בגילי.
עיניה היו שחורות בעלות מבע סקרן והתלתלים שלה היו סתורים ובלתי מטופחים.
היא חייכה אלי. "איך קוראים לך?" שאלה אותי בקול חלש. ביישני.
עצמתי את עיני למספר שניות. כשפתחתי אותן היא עדיין עמדה מולי, ילדה ממש כמוני, שמתגוררת בצריף פח בתוך כל הבלגן הזה. והיא רגילה לגמרי.
"קוראים לי צביה. איך קוראים לך?"
"קוראים לי ויקטוריה"
שם מצחיק. היא ממש מוזרה. וכל המצב הזה מוזר מאוד.
אבל היא חייכה אלי, אז השבתי לה חיוך והמתנתי שהיא תזמין אותי לבית שלה ותציע לי לשתות. זה לא קרה. אולי בגלל שלא היה זה בכלל בית. אולי בגלל שאי אפשר לארח בצריפון פח.
מרחוק נופפה לנו לשלום דמות חייכנית, שהביטה לכיווננו מתוך עירבוביה של שטיחים צבעוניים פרוסים על חבלי כביסה מאולתרים לצד נחילי מים שזרמו מהברזייה. היא, כך נראה, עסקה בכיבוס הבגדים בתוך קערת מתכתית לא יציבה, לצדה שכנות שכיבסו גם, משוחחות ביניהן, שברי שפה לא מוכרת הגיעו לאוזני.
"זו אמא שלי," אמרה לי ויקטוריה, "באנו לארץ ישראל מלוב".
כשהיא אמרה "ארץ ישראל" חיוכה התרחב ועיניה נצצו באושר.
היא רכנה אל החולות, עוקבת אחרי הנמלים הענקיות שעמלו ללא הפסקה.
"אנחנו בארץ ישראל", שבה ואמרה, "אבא שלי כל בוקר מנשק את האדמה"
היום, אני יודעת שהוא קיים את הפסוק "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"
אך באותו רגע התחושה שלי רק היתה, שאני גדלתי כאן, ואולי לכן לא מבינה את עוצמת האושר שלהם.
לגור בצריפוני פח, בלי תנאים מינימליים, ולהיות מאושרים.
זו היתה ההיכרות הראשונה שלי עם המעברה.
1 תגובות
64 תגובות
הצטרפות לניוזלטר
איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
לוח מודעות
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- ברוריה2266
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- wg
- נוצר:
- פורממן
- נוצר:
- יהונתן כץ
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- נופש עם נוף לכנרת
- נוצר:
- שותף בעסק
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
- מתחם האירוח והנופש
- נוצר:
Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית
🌊 Royal Water Villa – סוויטה עם בריכה פרטית 🌊...
וילת ''נופש בגבעה” – חופשה ברמה אחרת באשקלון!
וילת “נופש בגבעה” אירוח ברמה אחרת...!!
פתוחה...
חופשה משפחתית יוקרתית: 5 חדרים בקו הים 🌊
נופש יוקרתי על הים: דירת 5 חדרים מרווחת (2...
יחידה לזוג באזור גן ורשא
יחידה מהממת ומטופחת נקיה לפסח עם ממ"ד!!
במרכז העיר
דירת נופש משופצת ונקיה ברמה!
דירה נקיה מאוד, אפשר לקבל במייל תמונות, צמודה...
דירת נופש בקריית שמואל עם נוף עוצר נשימה לכנרת
דירת הנופש נמצאת במרכז קרית שמואל ליד השטיבלאך...
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים לדירת 3 חדרי שינה בנתניה לפסח!!
מחפש להחליף דירת 3 חדרי שינה בירושלים בדירת 3...
דירת נופש מפנקת מושכרת לכל חג הפסח ב4000 ש"ח
דירה אירוח
דירת אירוח מפנקת ונעימה לזוג או...
צימר זוגי / משפחתי מפנק בישוב הנופש מיצד!!
צימר מפנק ומרווח, המותאם במיוחד לזוגות ומשפחות...
דירה נופש יחודית ברובע היהודי בסמיכות לכותל
ברח' שונה הלכות, בסמיכות לכותל (2 דקות הליכה)...
3 חדרי שינה. עד 12 איש. 12 דק הליכה מהכנרתת
דירת נופש בטבריה - חדשה ויוקרתית
מתחם גדול מתאים במיוחד לשבתות גיבוש ושמחות ולכל מטרה
מתחם נאה ומסודר בלב בני ברק שקט ביוחד
אירוח...
בית כפרי בבר יוחאי- מושלם למשפחות
🌻 בית כפרי עם 5 חדרי שינה, אפשרות להוספת...
דירה משפחתית מהממת לנוף!!!
דירה שמורה ומהממת ונקיה לכיוון הנוף כולל מרפסת...
דירת נופש לפסח נקיה ומטופחת
דירת נופש נקיה מרוחות ומטופחת
משכירים לכל הפסח...
סוויטה זוגית מפנקת בקו ראשון לים
✨ חופשה זוגית מושלמת בקו ראשון לים! ✨
סוויטה...
המקום המושלם לנופש גלילי קסום ומושקע.
מושלם לנופש משפחתי כולל מרפסת עם נוף מטורף...
memories /נופשים בעתיקה סוויטת פסגת הארי
בלב העיר העתיקה של צפת, ברחוב האר״י 18, מחכה...
memories / ממוריז נופשים בעתיקה
צימר מרווח ומפנק בצפת העתיקה – חופשה קסומה עם...
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון בוטיק!
יחידה חדשה, יוקרתית ומושקעת ברמה של מלון...
דירת נופש חדשה ומרווחת בהר שמואל 5 דקות מירושלים
דירה להשכרה חדשה מרווחת ויפה !!
בהר שמואל...
דירת נופש קומת קרקע בהר שמואל
דירה נקיה ומוסדרת קומת קרקע בשכונה שקטה ונעימה...
דירה עם מרפסת נוף לכנרת ומירון
דירה משופצת ומקסימה, ריהוט חדש, מרפסת עם נוף...
נווה עמוס- וילת נופש ברמה גבוהה
וילת נופש יוקרתית וחדשה, 7 חדרי שינה מרווחים...
אהבת את הפורום? שתף>>
Reactions: אוראל סולטן, LIKEBOOK1313, Anastesia ועוד 15 משתמשים18 //