קהילת כתיבה מקצועית

הירשם עכשיו!
קהילת הכתיבה מיועדת לעוסקים בכתיבה יוצרת, ספרותית ומקצועית, ומטרתה למקצע ולהשביח את יכולות הכתיבה של חבריה.
מנהלי הפורום: מ. י. פרצמן, ניהול קהילת כתיבה
להצטרפות לקהילה הקש כאן

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

עריכה תורנית

הפורום נועד לעזרה וטיפים מקצועיים עבור עורכים תורניים ואלו המתעסקים בתחום.
מנהל הפורום: מוישה
להצטרפות לפורום עריכה תורנית, הקש כאן
נושאים
793
הודעות
7.6K
נושאים
793
הודעות
7.6K
נ
< הספר התורני: ספרים חדשים >

עריכה לשונית, דקדוק וניקוד

נושאים
828
הודעות
15.8K
נושאים
828
הודעות
15.8K
ס
טעויות ושגיאות באתרים עיתונים ומגזינים

קהילת סופרות מקצועיות

פורום זה מיועד לסופרות מקצועיות, עורכות מאמרים ומחברות ספרים על סוגיהם. הכתיבה והצפייה בפורום הינה לחברי הקהילה.
מנהלות הפורום: Ruty Kepler, sari levin
פרטי
  • 2 7K
    • נ
    אתגר אתגר דו שבועי - ניגודיות יוצרת
  • נ. גל //
    • כיהודים מאמינים, הרוחניות היא חלק בלתי נפרד מחיינו.
    עם זאת, כבני אדם על כוכב מאוד ספציפי בגלקסיה, חיינו מורכבים מלא מעט גשם, ממשות ומציאות.
    הקוקטייל בין חלקים אלה, הופך את חיינו למעניינים. הוא יוצר את גווני חיינו, ומעניק להם עומק ותנועה.
    אחד המקומות בהם נראה שילוב זה, היא הקשת. זו שמופיעה לראשונה בפרשתנו. חיבור בין שמש ובין גשם, בין עננים קודרים ובין גוונים. היא עצמה גם מסמלת ניגודים - מצד אחד מבשרת רעה, ומצד שני הזוהר בפרשתנו מביא את הקשת המאירה כסימן לבואו של משיח.
    גם מטרתנו בחיים היא כזו. לגלות את הקדוש ברוך הוא בעולמנו התחתון.

    האתגר - כתבו על ניגודים המתחברים יחד, ויוצרים בכך יצירה חדשה, בעלת יופי או ייחודיות שלא היו קיימים קודם.
    כל כיוון יתקבל בברכה, בכל סגנון כתיבה.

    הניקוד יינתן על:
    *עומק ומהותיות. כן, כאן נמצא החלק הקשה... לא להישאר ברמה החיצונית של הניגוד, אלא להיכנס מעט יותר פנימה.
    *בהירות. צריך שיהיה ברור לקורא מהם הניגודים, מהו השילוב, ומהו פאר התוצאה.
    *לשילוב צריכה אכן להיות מעלה משמעותית על החלקים לבדם.

    האתגר ינעל אי"ה בעוד שבועיים, יום שני י"ב מר-חשוון הבעל"ט.
    היצירות כאן. הנספח -     כאן.
    בהצלחה!
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: אוראל סולטן, מנחם דרורי, הייטקיסטית ועוד 33 משתמשים36 //
    21 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לבי
    בס'ד ומן המקום השני קידה, לפי כללי הטקס ותודה, תודה
  • 2K
    • ה
    שיתוף - לביקורת הצילו!!!
  • הנף מקלדת //
    • בלילה ראיתי אותו.
    האישה כבר נמה. הילדים שלווים בשנתם חסרת הדאגות.
    ואני שנותרתי לבדי להגן עליהם והבנתי שכשלתי בשמירה.

    הוא רץ שם. זנב ארוך, מבנה גוף שמנמן, צבע עור אפור. מעורר גועל כמו שרק עכבר יכול לעורר.
    ניסיתי לשכנע את עצמי שזאת הייתה לטאה בהריון מתקדם, או נמלה שסוחבת גרעין של אבוקדו. אבל היצור היה מאופיין בצורה כל כך ברורה ועכברית, מקצה זנב ועד שפם. כך שהשלמתי עם העובדה שיש לנו יונק חדש בבית.

    "הוא יכול לזכות אותי בהנחה נוספת בארנונה, לא פשוט פה נוסף להאכיל" הרהרתי, בעודי מניח בשקט שטני, קופסת טונה מדיפה ריח בתוך מלכודת אימתנית. החבאתי אותה בדחילו, מאחורי הארון במרפסת שירות, ציפתי לישועה.
    צרפתי תפילה חרישית, שבמהרה ייפול המיקי מאוס בפח שטמנתי לו, האישה לא תדע מכלום, ובא לציון גואל.

    רק נכנסתי להתקלח, שמעתי את קול טריקת המלכודת על האומלל. חייכתי בסיפוק של ציידים, הבטחתי לבדוק ברגע שאצא.
    מהמקלחת הלכתי ישר לישון. רק היטבתי את השמיכה מעל מנחם התינוק, מבעל החיים שעדיין מבסוט ממציאת הטונה, שכחתי.

    בבוקר בהחלטה מושכלת, העדפתי לא להגיד לאישה כלום. רק הצצתי לראות שהמלכודת סגורה ופניתי לעמלי. בלילה נשחרר אותו בוואדי.



    בסוף היום, שיחה נכנסת. כבר לפי הצלצול, הבנתי שלאישה יש כמה תלונות וכדאי להיות בעל תומך.
    "אי אפשר ככה. מה הולך בבית הזה? אני שומעת רעשים בארונות. רצה לשם, הוא כבר ברח."
    ליבי נפל, האישה הבינה שהיא בגפה עם האורח הלא קרוא. "כדאי להיות רגיש" הסכמתי עם עצמי.
    "אני לא יודעת לאיזה ארון לרוץ קודם, ומאחורי הגב שלי נעלמה חבילה של גבינה צהובה מהמקרר.

    אז הוא בלע את הפיתיון? ביררתי בזהירות.
    "אין לי מושג." כך היא. "רק במקרה ראיתי גזירי נייר בכל הבית, אחר כך מצאתי המקומון נגוס לחתיכות. תפסתי מטאטא ואני רצה בכל הבית. עוברת אחריו והוא עושה לי דווקא. לא מוכן להיכנס לאמבטיה. מסתובב סביב האסלה בשירותים מושך את כל הניר טואלט לרצפה."

    "וואי את גיבורה" אני מגלה באשתי צדדים שטרם הכרתי. "והילדים מפחדים?"
    -"איזה מפחדים. רצים אחריו, עושים לו קולות, זורקים לו שאריות של מלפפונים נוכרי, יענקי מנסה להרים אותו כל הזמן."
    -"אז למה הוא לא מעיף אותו מהבית?"
    -"כי לפני חצי שעה, הוא ברח מיענקי ישר למיטה שלך, נרדם שם.
    נמאס. צריכים איש מקצוע.
    תחזור מהר הביתה!"

    "אין בעיה" קולי רועד "אני כבר בא. פשוט לא הספקתי לדבר איתך, חשבתי שהוא כבר במלכודת, או שזה חבר שלו שעדיין מסתובב חופשי. את יודעת העכברים האלה כמו ערבים חופרים מנהרות.

    -איזה עכבר?! מצייצת האישה, קולה אפור.
    -"אז על מי דיברת?"

    -"על מנחם.
    תבוא הביתה עכשיו!"
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Moriah's dreams, אנונימי2024, undo ועוד 90 משתמשים93 //
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    מדהים ונדיר באיכות שלו!! לא יותר מתאים כך - ואני, שנותרתי לבדי להגן עליהם, הבנתי שכשלתי בשמירה.
    • מאמר
    725
    • הדוויג
    מדריך מקצועי 4 שאלות לאפיון רשימת תפוצה
  • הדוויג //
    • מאמר 4 שאלות לאפיון רשימת תפוצה | מאמר חדש ומרתק. מוזמנים להגיב
    • תודה
    Reactions: 2u2, ללי99, נ. גל ומשתמש 1 נוסף4 //
    0 תגובות
  • 1K
    • נ
    שיר ליד הרמזור
  • נ. גל //
    • עומדים ברמזור
    מחכים לירוק
    השמיים עוד כחולים
    שלכת נושרת
    עצים אדומים
    טור משתרך,
    מחכים

    מחכים שיבוא
    שיצבע מחדש
    שיגיד שיש עוד תקווה
    ושכנים כועסים
    גיצים נשרפים
    הירוק טרם בא...

    בצד הכביש
    ליד עץ ערום
    מתקבץ אדם לאדם
    יושבים ולומדים
    איך
    צובעים רמזורים

    גילוי נאות: נכתב לפני רמזורי הקורונה, לאחר בילוי בפקק ארוך ועמוס צפירות.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מצפה ופועל לישועה, 7שבע7, יוסף יצחק פ. ועוד 15 משתמשים18 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    תודה! צודקת. חשבתי על זה, אבל לא מצאתי שורה שתוסיף משהו בטקסט. ושורות ללא מטרה אני לא אוהבת...
  • 2 3K
    • מ. י. פרצמן
    דיון כשסגנון מתנגש עם תקינות: קונפליקט עריכה
  • מ. י. פרצמן //
    • לפני תקופה הגיע אליי מאמר הגות לעריכה מסיבית.
    בקריאה הראשונה שלו הזדעזעתי. בקריאה השנייה צחקתי. בקריאה השלישית הערכתי.

    הטקסט היה כתוב בסגנון הסיוטים של כל עורך. אינספור סימני קריאה, נקודות, סימני שאלה, הפרזות, דוגמאות וחזרות.
    כל משפט... אח... כל משפט! ממש כל משפט!!! מ-מ-ש כל!!! נלוו מלא סימני קריאה... אתם מבינים אותי??? אה??? מבינים למה אני מתכוונת???!!! ממש... הרבה מאוד... רעש ומהומה... הדגשות וחזרות... איי!!! הדגשות וחזרות!!! ממש מלא... מ-ל-א!!!

    למה הערכתי?
    כי עם כל השגיאות והעילגות, המאמר היה שובה לב. בכל מילה הרגישו את הלב של הכותב, את הצעקה שלו, את המשמעות שלו. את השאלה הנוקבת, את הצעקה הכואבת. קראתי אותו ברתק, הזדהיתי איתו, הסכמתי.

    אחרי כל הנ"ל הפשלתי שרוולים והתחלתי לערוך.
    מדגישה שהעריכה הייתי בסגנון הנוקשה ולא הפרגמטי, כלומר הייתי מחויבת לטובת הבמה המפרסמת ורק אחר כך לטובת הכותב, כך שהתפקיד שלי היה לעשות מהטקסט בן-אדם בלי קשר לכותב. כל עוד אפשר להשאיר את טובת שניהם - מצוין, אבל כשהאינטרס של הכותב מתנגד לאינטרס של המפרסם - הרי שאני מחויבת למפרסם.

    כשהמאמר היה ערוך ומהוגן שלחתי חזרה למפרסם. שלח לכותב. קיבלתי תשובה:
    תודה על העריכה, אבל זה לא הסגנון שלי. המאמר איבד את כל הלב שלו.

    ישבתי מול המייל נבוכה. לומר שהכותב לא צודק? צודק במאה אחוז. הטקסט איבד את האפיון שלו, יצא מאמר הגון ומכובד. אגב כך, מה לעשות, פרחה נשמתו.
    איך אני משאירה אותו בחיים, ועדיין מתרבתת אותו?
    סימני השאלה שלו יוצרים סגנון כנה ואמיתי. להשאיר אותם זה אומר להוציא טקסט בלתי תקין, להוריד אותם זה אומר להוריד את הכנות. לאזן אותם זה להשאיר טקסט פרווה, לא כאן ולא שם.
    כך גם עם ריבוי הנקודות, סימני הקריאה והדוגמאות. ערכתי אותם - יצרתי מהטקסט מאמר קריא, אבל הסגנון של הכותב אבד בדרך. גם אם אני מחליפה שלושה סימני קריאה לסימן אחד, ועושה רוטציה של משפט-עם-משפט-בלי, באה התרבות, הלך הסגנון.

    סופו של המקרה היה דרך אמצע כלשהי שאיכשהו השאירה את הטקסט מאוזן על גבול העילג, אבל אותו מקרה השאיר אותי עם שתי שאלות שאיתן אני רוצה לפנות אליכם בדיון:

    1. ראשית נצא מנקודת ההתחלה:
    מי אמר שאינספור סימני פיסוק וחזרות הן שגיאה? מי תיקן שמאמר כזה אינו תקין וצריך התקנה?
    אולי בכלל אני הטועה, והמאמר היה מושלם מרגע היוולדו - כולל כל סימני הפיסוק והניסוח העילג שלו?

    2. והיה אם סיכמנו שצריך לתקן כזה מאמר, ואינספור ההדגשות אינן תקינות,
    האם זה נכון לערוך אותו? לוותר על סגנון ולהרוויח תקינות? או הנכון הוא להשאיר אותו כמות שהוא, כי מי צריך תקינות בכלל אם יש סגנון ויופי?
    • תודה
    Reactions: מתרגשת, 7שבע7, בלומי קליין ועוד 20 משתמשים23 //
    25 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    לקחת לי את המילים בעודי מנסחת אותן. אנחנו כותבים בשפה מסויימת. בשפה הזו יש כללים. הם כוללים...
  • 540
    • ה
    שיתוף - לביקורת תיבת אוצר
  • הזדמנות //
    • חסרת רגל-עץ
    או רטיה
    להטיל מורא
    אין בי נטיה
    קרוב לליבי
    הספרא בעיקר
    לא עושה בסייפא
    שימוש עקר
    מונעת באנרגיית
    רוח כמפרש
    האופק הרחב
    מולי נפרש
    תיבת אוצר-מילים
    תרה בלב ים
    פניני ומטבעות לשון
    מלוטשים דים
    חומדת עושר מילולי
    לקרוץ בו אגדות
    שירים, סיפורים
    ופואמות לכידות
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: יהלום-יצירות מלוטשות, מתרגשת, נ. גל ועוד 6 משתמשים9 //
    0 תגובות
  • 638
    • ל
    שיר הילד שבי
  • לבי //
    • בַּסָּ'ד

    הַיֶּלֶד שֶׁבִּי
    לֹא מִתְבַּגֵּר
    בְּכָל עַרְבִי הוּא רוֹאֶה
    יָחֵף
    מָלֵא אֲבַק דְּרָכִים
    שֶׁל עוֹבְדֵי
    כּוֹכָבִים

    הָעֶלֶם שֶׁבִּי
    מִתְעַלֵּם מֵאֲנִינוּת
    הַטַּעַם
    לְלָשׁוֹן בְּחַרְדָּל
    הֲכִי רַךְ מְשֻׁבָּח
    שֶׁבַּבָּשָׂר

    מִקַּטְנוּת
    הוּא לָמַד בְּרָשִׁ'י
    וְהֻרְגַּל

    הַנַּעַר שֶׁבִּי
    מִתְבּוֹנֵן בִּפְלִיאָה
    אֵיךְ סַבָּא בֵּן
    מֵאָה
    אָץ לַמִּטְבָּח
    מַזְמִין עוּגוֹת מַצּוֹת
    רָץ לִשְׁחֹט לִשְׁלוֹשָׁה
    בְּנֵי בָּקָר

    וּמִתַּחַת לָעֵץ
    לַעֲמֹד עֲלֵיהֶם
    לְעַרְבִיִּים יְחֵפִים
    להגיש לתבל
    כְּאִלּוּ
    בִּקּוּר נְשִׂיאוּתִי
    מֵהגדולה שבאַרְצוֹת
    תבל

    הָאַבְרֵךְ שֶׁבִּי כְּבָר אָב
    רַךְ בַּשָּׁנִים
    עָיֵף כְּאִלּוּ סַב
    מְנַסֶּה בְּעִקְבוֹת אָבוֹת
    פּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת
    וּלְעַצְמוֹ מֹוחִין

    שְׁלוֹשָׁה מַלְאָכִים
    מרחוק נדמים
    סימן לבנים?
    הֶאָרָה
    כָּעֵת חַיָּה
    וכבר גְּאֻלָּה
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מרים קלוגר, פשוש, תגובה ועוד 17 משתמשים20 //
    0 תגובות
  • 654
    • א
    שיתוף - לביקורת לעת בלותי
  • אינספריישן //
    • לעת בלותי | "וירא... באלוני ממרא... אל נא תעבור מעל עבדך..."

    כבר בלותי.
    התבגרתי מדי, והריני זקנה.
    תש כוחי, עיניי עששו. עורי קמט.
    כבר עברתי כבשן ואש, כבר ניתצתי אלילים. הספקתי גם לחפש אחריהם בלילות חסרי ירח, לבכות על היעדרם. לאסוף לי חדשים.
    היו שנים שבניתי תיבה וצלחתי מבול, היו שנים שגורשתי מגן עדן.



    נתמכת על מקל מסוקס, בקושי צועדת.
    המדבר עודנו, ואין לי כוח. זקנתי.
    הזיכרון משטה בי, משחק עם עברי. מחליף אותו לסיוט. ואולי לא מחליף, רק משחיר. הופך בכוח את ימיי הנותרים לאבל על ימים שחלפו, לא יחזרו.
    משא שנים מכביד על גווי הזקן, כורע ליפול. מכופף אותו עוד.
    איבדתי יופי, איבדתי חן נעורים, קלילות ילדות. קמטים משתרגים על פניי.
    וכמו חום היום, כבד וסמיך ומעורפל, בורחת ממני שמחה, חומק ממני ניצוץ חיים.
    הסוף בלתי נמנע, מהבהב לי בכנפיים שחורות, מעשנות.
    אין בי חיות להיאבק במוות.

    שוכנת בבית עראי.
    סביבי מדבר.
    חיות טרף אורבות לי, במסתרים ובגלוי.
    נר כמעט כבה, ועיסה מחמיצה.
    מעדיפה להחביא עצמי מאחורי בדים מטולאים, מתולעים. שלא ייווכחו בחרפתי.
    אין בי שורש, אין לי פירות.
    ומה שווה אני, למה נועדתי.
    שיממון של סוף, של זקנה.

    שמלותיי מרשרשות על החול, מתעפרות בו.
    ואבק מכתים את פניי, מטשטש שבילי דמעות נושנים.
    שערי הלבין, נשר.
    גופי מסרב לציית לפקודותיי, לועג לחוסר האונים הגלום בי.



    לשון נדבקת לחיך, יבשה.
    מחפשת אחר מים שירוו את הנפש הצמאה, את הלב הצחיח.
    ובאר במדבר? אין. רק אשליות, תעתועי גיל.



    אני חולה.
    חולה מכלום.
    מאפס גדול של ייעוד ומטרה. מאי-תכלית. מכישלון.
    שריריי נוקשים, מאובנים, משנים של רביצה בשמש שורפת.
    ידי המגוידת מנומרת בכתמי גיל, ואין בכוחה לפעול. קצרה.
    מנסה להקים עצמי, לחיות רגעים אחרונים, וכושלת. יש שעות בהן כבר אין תקנה. משברי הזמן החזקים מהאדם, חזקים גם ממני. גוברים על נפשי המפרכסת.



    יושבת בפתח האוהל. גונחת.
    אולי. אולי בכל זאת משהו יקרה. שמא תינתן לי הזדמנות אחרונה.
    וגם אם לא אצליח לתפוס אותה, לנצל אותה, לפחות אצפה בעצב כיצד מתגלגלת היא ממרחק, פונה לאחרים, נכונים יותר. שלא יתנוון ליבי.
    ולפתע תכונה.
    נד עפר מיתמר ממרחק.
    מרימה עיניים, מאמצת ראייה. כמעט וכבה מאור שבי, יכולה להבחין רק בצללים.
    אדון עובר בפתח דחוק שפרצתי, משיב רוח באלונים עתיקים.
    מזדקפת בקושי, מדדה אליו בכבדות.

    מתחננת.

    אם מצאתי חן בעיניך.
    אם נותרו בי שאריות של טוב.
    אם רואה בי הינך רצון טהור, תם. בבואה של ילדה.

    אל נא תעבור מעליי.
    אל תדרוך על פצעים חסרי מרפא, תצלק את עורי הסדוק כולו.
    אל תדלג על שעריי.

    השב בי רוח.
    השב אליי ניקיון ילדות, ימים אחרים.
    השב אותי אלייך.
    בפנים, מתחת לשכבות הזמן וקליפות עפר חיי, עודני שלך.

    ויתפלא אדוני.
    האדוני זקן?
    למי יתן, אם לא לך.
    הבטיח. יקיים.

    והנה, מצחקת.
    ונר מהבהב לתחייה.
    מתקלף עור קשיש, קשה.
    ופנים חדשות תחתיו.
    יופי נקי וכוחות רעננים.
    אחרי בלותי,
    הייתה לי עדנה.

    כעת חיה.
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: תגובה, משבצת 2, אפרת תהל ועוד 12 משתמשים15 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    נפלא!
  • 2K
    • נ
    שיתוף - לביקורת המתת חסד
  • נודד //
    • ללא ספק היא חוותה, המכונית הישישה, מאזדה דמיו שנת 94, רגעים רבים בחייה. חלקם יפים יותר, כך ניכר מהקונפטי שעדיין נצמד מידי פעם ליושב במושב האמצעי מאחורה. וחלקם יפים פחות, כפי שיסיק המתבונן, אילו שמו החוקי שרלוק הולמס, מסימני החריכה המקשטים את צידה הפנימי של דלת שמאל.

    כך או כך אירוע מכונן שכזה לא חוותה מעולם.

    זה קרה בנהיגה רגועה בעיר מגוריי.

    סתם ככה פתאום ללא התראה מוקדמת, נדלקת לה נורה צהובה – כתומה בצידו השמאלי העליון של מד המהירות.

    עצרתי בזהירות בצד הדרך. דוממתי מנוע. המתנה של מספר שניות סיבוב חששן של המפתח ו... אוףףףף הנורה מרצדת שוב, לועגת.

    ספר רכב אין בה כבר מהבעלים החמישי. חככתי בדעתי עוד כדקה, ועשיתי את הדבר היחיד שיכולתי להעלות בדעתי.

    טלפנתי למוטי.

    טעות חיי.

    "תגיד לי " כך מוטי " איך נראית הנורה שנדלקה, מה הצבע והצורה?"

    אני רוכן לעברה בעיניים רושפות, "כתום צהוב כזה בצורה של כמו ברז כזה"

    "נו בטח, זה אומר שחסר נוזלים במנוע, מים או שמן, תפתח מכסה מנוע רבע שעה אני אצלך".

    לקח לו שעה וחצי שנוצלו אצלי היטב. ארבעים דקות לגישוש אחר כל ידית אפשרית עד ששמעתי את קול הנפץ המיוחל שלימד אותי שמכסה המנוע שוחרר, רבע שעה לניסיונות הרמה של המכסה עד שגיליתי מן כפתור שמשחרר את המכסה סופית, עשר דקות נוספות לנעיצת מוט הברזל בכל מיני חורים משונים עד שהמכסה עוגן היטב ועוד כעשרים דקות לקריאת פרקי תהילים נרגשת לשלומה של הטרנטה החביבה שרכשתי אך לפני חודשיים.

    ח"י שקלים לקופת הצדקה השכונתית ומוטי מופיע.

    "דבר ראשון נוסיף מים, אחר כך נראה, יש לך מים ירוקים? נו לא חשוב נשים מים רגילים. אל תדאג".

    לא דאגתי.

    מאבק עיקש עם משטח מתכת עד שנשלף ממקומו, מהר מאד מתברר שזה לא פקק למיכל המים אלא מחבר כלשהוא למצבר, דקה של דממה לזכר הנופל, והמצבר נוטה על צידו ונוחת על המנוע.

    "נחבר את זה אחר כך עם אזיקון. אל תדאג"

    לא דאגתי.

    תלישה נוספת של משטח אחר מאתרת את מיכל המים, אממה המיכל מלא, והמכסה, שפתיחתו תלשה חתיכה עתיקה נוספת יחד אתו, מסרב להתברג חזרה.

    "כנראה זה השמן" מוטי נראה בטוח בעצמו יותר "כדאי לפרק את הפקק מלמטה ככה תרוויח כבר החלפת שמן כללית".

    כבמטה קסמים צץ בידו מן מברג בעל ראש משושה. מוטי מעניק לו ליטוף חשאי.

    פה דאגתי.

    "אתה יודע מה, מוטי, אולי אני אקרא לגרר ואשלח את הרכב לעבדאללה, המוסכניק".

    "שטויות. תיק תק הרכב כמו חדש"

    הברגה פזיזה, ומבול שמן שחור מציף את הרחוב..

    "תנסה להתניע"

    תפילה אילמת. סיבוב מפתח. הרכב רועד, פולט גיהוק אדיר וענן שחור מיתמר מהאגזוז.

    "תכבה! תכבה! שכחנו לשים שמן חדש"

    "שכחנו, הא?"

    מוטי פונה הצידה לשיחת טלפון חשאית שמניבה תוצאות.

    "ביררתי את העניין. הנורה מאותתת לעשות בדיקת מחשב לרכב. אני חייב לעוף. אל תדאג. פשוט תחבר מחדש הכל ותלך לבדיקת מחשב במוסך".

    עבדאללה היה מבסוט מהרכב. אמר שהדלתות והצמיגים במצב טוב. נתן שלש מאות שקל.



    הסיפור נכתב בהשראת קטע בספר "שלושה בבומל" מאת ג'רום. ק. ג'רום.

    הסיפור נכתב שלא על בסיס חוויה אישית.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: אש קודש!, קווארק, בדוח ועוד 45 משתמשים48 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    צורף קובץ
  • 2K
    • N
    עזרה איך לתמחר כתיבת תוכן
  • Nomi10 //
    • תודה ל @מ. י. פרצמן על המדריך השימושי.
    אשמח למענה נוסף. הטבלה הנ"ל מסכמת מחירון לעריכה, הגהה וניקוד. אני זקוקה בדחיפות למידע על תמחור בכתיבת תוכן. (רגילה לעבוד כשכירה וכרגע קיבלתי הצעת עבודה כפרילנסרית עם בקשה להצעת מחיר)
    אלו סוגי הכתיבות שאני צריכה לתמחר:
    • כתיבת מאמרים לקידום אורגני - הלקוחות שולטים על הכותרת, מס' המילים, מילת מפתח ומס' מופעים של המילה.
    • כתיבת מאמרים ותכנים אינפורמטיביים לאתרים - הלקוחות עונים על בריף בן עמוד אחד.
    • כתיבת מאמרים ותכנים שיווקיים לאתרים - הלקוחות עונים על בריף בן עמוד אחד.
    • כתיבת תוכן מקצועי (בעיקר רפואי/משפטי/פיננסי).
    • כתיבת תוכן עיתונאי - כולל ראיונות עם אנשי מקצוע, מנהלים או לקוחות.
    • כתיבת תוכן מחקרי - כתיבת תוכן מחקרי ברמה אקדמית.
    אשמח מאד לתשובות ברורות ומהירות:)
    תודה!
    • תודה
    Reactions: א מבין, מ. י. פרצמן, נ. גל ומשתמש 1 נוסף4 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ. י. פרצמן
    מ. י. פרצמן
    מוחה נמרצות בשמי ובשם עולם השיווק. כאחת שמגיעה עמוק מהעולם הזה, הרי שאני מצהירה בזאת כי אין...
  • 994
    • ו
    עזרה מה עושים כשהמוח ריק, יבש, מרדים, משעמם, בנאלי??
  • וו החיבור //
    • אולי מכאן תצמח הישועה?
    אני כותבת חלק מסידרה של סיפורי ילדים (קומיקס) ו.... זהו. נגמרו הרעיונות.
    נמאס ממחבלים ופיגועים,
    מיצינו את השואה,
    נשמנו (או נחנקנו) עם הקורונה,
    מה עוד אפשר?
    העורכת דוחקת ואני כבר שבועיים מנסה לדלות משהו ולא מצליחה,
    הצילו, מה עושים??
    יש כאן במקרה למישהו/י איזה רעיון לנושא שטרם טחנו אותו עד כדי שיעמום?
    • תודה
    Reactions: אשר שרבר, יהלום-יצירות מלוטשות, מוריופ ועוד 3 משתמשים6 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    אני רק מעלה תהייה אם מה שנמאס למי שכתב/ה את הסיפור בהכרח נמאס לילדים שקוראים? אני בהחלט רואה...
  • 2K
    • הדוויג
    מידע שימושי מחשבון תעריפים לכותבים ועורכים
  • הדוויג //
    • אז כן, כולנו כותבים מעולים ועורכים משופשפים,
    אבל הרבה פעמים כשמדברים על תמחור מתחיל בלגן.

    כי נניח שאתה רגיל לתמחר לפי גיליון דפוס (24 אלף תוים), אתה כבר רגיל ויודע שהמחיר שלך הוא לצורך העניין 1500 ש"ח לכל גיליון. אבל פתאום מגיע לקוח פוטנציאלי ומציע לך שכר לפי תעריף של 250 ש"ח לכל 1000 מילה.
    או אם אתה עורך שרגיל לעשות ספירת מילים בקובץ ולגבות 18 אג' על כל מילה, ואז מגיעה אליך הצעה לעריכה ב-40 ש"ח ל-1000 תווים. לך תתחיל לחשב אם זה יותר או פחות ממה שאתה רגיל לדרוש.

    לצורך כך יצרתי באקסל מחשבון פשוט להשוואה בין כמה אפשרויות נפוצות לתמחור. תודה רבה ל    @אפר על העזרה.
    אני מצרף אותו כאן לתועלת ציבור הכותבים והעורכים (וגם המעמדים שעדיין מתמחרים לפי מילים / תווים / גיליונות).

    איך משתמשים?
    זה נורא פשוט.
    מזינים בכל פעם נתון אחד באחת השורות הירוקות, ומיד, הפלא ופלא, כל השורות הכתומות מתמלאות בנתונים המתאימים.

    אזהרה!
    אם תנסו להזין שני נתונים במקביל - כלומר ביותר משורה ירוקה אחת - אני ממש, אבל ממש לא לוקח אחריות למה שיקרה לכם על ידי המערכת. ראו הוזהרתם!
    • תודה
    • חחח
    Reactions: בן מיכאל, י שהם, 7שבע7 ועוד 33 משתמשים36 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    2
    2u2
    אל תקחו את זה כהלכה למשה מסיני, תלוי בכל כך הרבה משתנים. הייתי מציע אפשרות לשינוי ברירת המחדל של...
  • 13K
    • א
    ביקורת ספרות שניה לפני האור / רותי קפלר
  • אנטיפטרוסה //
    • אזהרה רותחת: אם אתם שייכים לאלה שכשהם מתחילים ספר אוי למי שמגלה להם את הסוף - מומלץ לדלג על הביקורת הזאת עד היום שבו הגעתם לכריכה השניה והכחולה של הספר הנ"ל, כי אני מספיילרת בכמויות, בלי ועם להתכוון.
    הערת שוליים שאפשר לדלג עליה: זו לא ביקורת סיפרות בקטע ספרותי חד ושנון, אלא בטעם אישי יותר של 'מה אני חויתי עם הספר הזה'. לכן המקדם הוא שיתוף לביקורת, וכל אחת שכזאת - תתקבל בברכה.

    סקירה בקצרה: הספר מתאר פיסת חיים של משפחה חסידית ירושלמית ולא מדי חשובה (בסולם העקום בו מודדים נכבדות, נקבל לא יותר מחמש)
    בה שזורים כל הגוונים והאמירות שמאפיינות את הציבור החרדי של ימינו:
    משפחתו של גדליה - הצול(ר)"ים שלא מכניסים מחשב ושומרים על ילדיהם ומשפחתם מכל משמר, בטוחים לעיתים (הספר כמובן משתייך לעיתים הללו כדי להקצין ולעניין) שכל מי שמרשה לעצמו יותר הוא חוטא גמור.
    משפחתה של נחמי - צדיקים וטובים, אבל יש מחשב לצורכי פרנסה ומשתמשים בו כמובן לעוד כמה דברים... הם מגלמים במקביל גם תפקיד משפחת האברייכים בה האב (שוע) שוקד על תלמודו מעבר למצוי.
    משפחתו של דודי - המודערנים הקלוקלים של המשפחה.
    יש עוד כמה אחים אבל הם לא משחקים בתפקידים מרכזיים אלא ניצבי משנה, ובכדי לחדד אמיתות, שאלות, דיונים ומריבות יש לנו את חיה ומירי:
    חיה - בת הזקונים של המשפחה המגיעה לפרק האיש המקדש ומגלה נטייה לכיוון המודרני של המשפחה, מציפה זכרונות כואבים ומרים אצל נחמי מימים בהם היא היתה לוחמת יחידה וקשוחה כדי לאפשר לבעלה ללמוד - והשאלה, עד כמה ואיפה עובר הגבול, מרחפת כל הזמן באוויר. במקביל ישנה השאלה האם החיים המתירניים אכן טובים יותר מאלה של הצול"ים.
    מירי - הבת של גדליה שנולדה (כמעט) בלי אוזן, וצריכה ניתוח בח"ול, מעבר ליכולת המשפחה, דוחקת את גדליה להיעזר בדודי אחיו החוטא... מעמתת אותם אחד מול השני, לשאלות קשות ופתיחת נושאים מודחקים.
    ודודי שמשחק כל הזמן את תפקיד הילד הרע, ועסוק בעיקר בויכוחים עם אמו (כך אפשר לעיתים להשתכנע...) מקבל את ההזדמנות להראות את הצד שלו, כבנאדם, על הבמה. הזדמנות שאגב ניתנת לו ביד נדיבה לאורך כל הפרקים - כי הוא אמנם ילד רע, אבל הוא גדל כ'אהוב בתנאי', ואף פעם לא מספיק קבלו את הרצונות הנוספים שלו וכו'...
    עד כאן הסקירה.

    אני הולכת לפתוח עכשיו נושא מסוכן:
    לדעתי, הספר הזה הוא הספר הכי טוב של רותי.
    למה?
    שלוב הרסני של נושאים רותחים שהם חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, עם אפיונים חדים אמינים וצבעוניים שמדגישים ומחדדים את כל הדיונים והשאלות שהספר מעלה, בלי לוותר ובלי להוריד פרופיל. עם כתיבה שהולכת ומשתבחת מספר לספר (אם כי נראה שכבר הושגה נקודת שיא שקשה לעקוף אותה...), דיאלוגים כואבים ועמוקים לצד מצחיקים ושובבים, ששומרים על איזון. הרבה אוירה וחיים. הרבה שאלות פתוחות שלא מחפשות לקבל תשובה, אלא יותר להבין ויותר לקבל. עלילה שהולכת וצוברת קצב, ומחזיקה מתח לאורך כל הספר.
    עוד משו שחשוב לומר: הרבה קוראים התרעמו על הזוגיות שהובאה בספרים הקודמים, בספר הנוכחי כל הזוגות חיים טוב אחד עם השני, גם אם הם יודעים קצת לריב מפעם לפעם... (מה שגורם להם להיות אותנטיים במיוחד)

    ומה עוד?
    -כריכה מדהימה (משהו שחייבים להקדיש לו כמה מילים...) ואפקט חדשני של דפים צבועים כחול.
    -נושא שנוי במחלוקת- כל אחד מהספרים האחרונים של רותי הביא כמה ערכים מוספים מעבר לסיפור עצמו עם כל מה שהוא הכיל - והם היוו ידע עולם, מילים לא מוכרות, תחומי עיסוק מעניינים של הגיבורים שזורקים מושגים פה ושם.
    בספר הזה כל הנושא הלך כמה צעדים קדימה (יהיה מי שיגיד כמה צעדים יותר מדי...) עם נושאים פיזיקליים שהם השמות של הפרקים וגם חלק מהרעיון שלהם בפני עצמם. תופעות רבות מתוארות בהרחבה ממש, תוך כדי מין 'משל ונמשל' לתהליכים שעוברים על הגיבורים.
    מה יפה בזה: כל ההקבלות בין התופעות למציאות של הגיבורים, מדוייקות ועמוקות יותר ממה שאפשר לזהות במבט ראשון ושני (אני באמצע הקריאה השלישית ומגלה עדיין דברים חדשים:rolleyes:)
    האינטלגנציה ותאוות הידע שזה מעורר.
    ומה לא: מי שלא אוהב פיזיקה סובל במשך חלקים נרחבים של הספר... יש פרקים שהוא עלול לדלג בשלמותם.
    מושגים שקשה להסביר בשתי מילים, מוציאים גם את המתעניינים קצת מבולבלים...

    פחות:
    - הרגשתי שמבחינת הסופרת גיבור העלילה המרכזי זה נחמי. אני אישית יותר אהבתי את דודי, והוא אכן משחק תפקיד-כמעט-ראשי, ובכל זאת יש סצנות ממושכות שקולו ודמותו לא מופיעים ולא נשמעים, בעיקר בתחילת-אמצע הספר. היה לי חסר, כאילו גדליה התערב פה ומחק כמעט את כל הקטעים שלו...
    - קצת ערבוב של מציאות ספציפית עם מציאות כללית: הספר בא להתעמת עם השאלה על נשות אברכים מתמידים שמתמסרות בצורה יוצאת דופן, ואיפשהו בדרך נאבדה קצת הפרופורציה - רוב האברכים הם לא שוע בגרסא הצעירה שלו, יותר הוא בגרסא הבוגרת. קצת לא הוגן כלפיהם להציג אותו ככה. אז נכון שזה היה הסיפור הספציפי, אבל היות והספר בא לומר משהו, להציף נושא, אז האפיון הזה הוא לא פיר.
    מצד שני, אי אפשר להאשים יותר מדי את הסופרת. חלק משמעותי בכך שהספרים שלה כל כך מרתקים זה ההקצנות שמתארות את כל מה שקורה במציאות, אבל מעניין יותר. אז מה לעשות, לכל דבר יש את הצדדים היפים והצדדים שפחות...
    - היה קשה להחזיק ראש בכל פרק מה הרעיון של הפיזיקה הנוכחי ואיך בדיוק זה מתקשר למה שקורה בפרק הספציפי. אז נכון שבקריאה שנייה שמים לב הרבה יותר, ובקריאה שלישית זה נהיה ממש כיף, אבל עדיין - עבודה מאוד קשה לסופרת, לא בטוח שמספיק מתגמל מצד ההנאה של הקוראים...
    - סוף הספר הגיע בבום והשאיר את כל הקצוות פתוחים בנוגע לחיים של יפה'לה ודודי. אאוץ', לא יפה! (יש לי איזה תוכנית מגירה סודית לכתוב איזה פאנפיק המשך. רותי, מרשה?...)

    שורה תחתונה - ספר מומלץ ביותר, שווה קנייה ושווה יותר מקריאה אחת.     @Ruty Kepler, מחכה בקוצרוח לספר הבא שלך! (ואם אפשר שזה יהיה יותר מהר. קשה לחכות כל כך הרבה זמן!!!)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שין אלף, שיוותי ה’ לנגדי תמיד, אמת מארץ תצמח ועוד 95 משתמשים98 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    סוד מקצועי :cool:
  • 856
    • כ
    שיתוף - לביקורת זאת אמא שלי!
  • כותב השורות //
    • זאת אמא שלי / י.מ.י.


    מִן הַבְּאֵר שָׁבָה וְהָאֶבֶן גְּדוֹלָה​

    הַבְּשׂוֹרָה בְּפִיהָ​

    הֲלֹא הוּא אָחִי אָבִיהָ​

    מִי זֹאת עִם הַצֹּאן בָּאָה?​

    ​

    וְאוֹתוֹ לַיְלָה יָדְעָה הִיא עַל אֲחוֹתָהּ​

    וּבַסֵּתֶר גִּלְּתָה לָהּ​

    סוֹדוֹת וּרְמָזִים מִי וּמָה​

    מִי זֹאת שֶׁוִּתְּרָה?​

    ​

    וְיִגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וְיִמְצָא דּוּדָאִים​

    וְלָהּ לֹא נָתְנָה​

    רַק בַּעֲבוּר בַּעֲלָהּ​

    מִי זֹאת עוֹדֶנָּה עֲקָרָה?​

    ​

    וּשְׁנַיִם הָיוּ לָהּ לֶאֱסֹף חֶרְפָּתָהּ​

    וְאָחִיו יָצָא נַפְשׁוֹ בְּנַפְשָׁהּ​

    עַל כִּי תְּרָפִים גָּנְבָה​

    מִי זֹאת שֶׁנַּפְשׁוֹ אֲהֵבָהּ?​

    ​

    עֵינַיִם דּוֹמְעוֹת מַעֲלוֹת זִכְרוֹנוֹת​

    צַעַר גִּדּוּל בָּנִים​

    בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים​

    מִי זֹאת שֶׁבּוֹכָה?​

    ​

    זֹאת אִמָּא שֶׁלִּי!​

    רָחֵל



    24-sImg.jpg




    ​
    24-sImg.jpg
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שריתי ביר, מימיי, חלומות שווא ידברו ועוד 17 משתמשים20 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    אומרים שבשביל אמא אתה תמיד נשאר ילד אז אני מקבל את ההערה וכשאני אומר זאת אמא שלי זה הכי ילדותי...
  • 2 5K
    • א
    דיון הצעת חוק!
  • אינספריישן //
    • העיניים נצמדות למסך, להוטות אחר המילים. האישונים מרצדים בקצב מסחרר לאורך השורות.
    עוד פרק. לייק מגחך. עוד פרק. לייק פוער פה. עוד פ---
    מההההההההה???!!!

    מכירים את ההרגשה הנוראה הזו?
    בחרתם סיפור בהמשכים. הכותרת מבטיחה, תאריך הפרסום ישן מספיק, בכדי לוודא שלא תישארו במתח. עיגול קפה מצטייר על השולחן, כמה פופקו ליד. והנה, בפרק 11-12, נחרב העולם. הסיפור נחתך.

    אי לכך ובהתאם לזאת, מתכבדים אנו להציע תיקון לחוק 17 ג', סעיף 9:
    סיפור אשר נקטע באמצעו ולא נראה בו אות חיים בתקופה של מעל ארבעה חודשים (שלושה! ארבעה! חילופי דברים נסערים ביציע. נכנעתי, מייבב גני בנץ שבור המשקפיים, שיהיה ארבעה, אבל לא יותר, כי אז לא אהסס מלערב את בג"ץ. די! שקט ביציע! הח"פ (חבר-פורום) המתל"צית-מרוגשת מכחכחת בגרונה לשם הפרוטוקול, ממוללת בדפיה הוירטואליים, ומכריזה שוב: סיפור אשר נקטע באמצעו ולא נראה בו אות חיים בתקופה של מעל ארבעה חודשים) דינו לשלילת ליוקיו שהרוויח מהסיפור-מבייש-הפירמה!
    שוב התנשפויות ביציע. ליבר אביגדור מצדד בענישה כספית, דורי אריה מתריע מפני פגיעה בשכבות החלשות, בני נפתלין מציע לקחת פיקוד. זהבה חננה צורחת: מחיקה! כך ייעשה לכותבת החצופה שלא דוגלת בפתרון 'מדינה פלסטינית לעם הפלסטיני, יהודים לים' (מה הקשר? מהמהם כהן מתנה. אין קשר, פוסק אבו מאנאס. ככה זה אצלנו).

    בקיצור, מה יהיה עם שלל הסיפורים המותחלים כאן באשכול? זוהי פגיעה בחוק כבוד האדם וחירותו לקרוא סיפור עד הסוף!!!

    ח"פים יקרים, עוצו עצה.

    • משתמש אחר יכתוב את ההמשך (כידוע, אין עונש גדול מזה לסופר...)
    • שלילת האפשרות לכתיבת סיפור בהמשכים נוסף למשך מחצית השנה
    • אות קין (חגורה מפלילה תחת הפרופיל)
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אקסלוסיביות....!, טוליפ לבן, miri012 ועוד 56 משתמשים59 //
    33 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    הופה. מתחיל פה קאמבק?
  • 759
    • ש
    דיון כתיבה שיווקית מול אומנותית
  • שלמה שקד //
    • בס"ד

    נתקלתי ביום שישי בפוסט של הסופר (ופלים לימון...)יהודה גזבר, והייתי שמח לשמוע את דעת חברי הקהילה בעלי הניסיון בנידון:

    "באופן מפתיע למדי, הגעתי לשיווק בדרך קצת עקיפה - אנשים רצו שאני אכתוב להם אתר, מידע למשקיעים או סיפור לעסק. הרבה זמן חשבתי שזה לא המקום הטבעי שלי, אבל בשנה האחרונה אני מוצא את עצמי יותר ויותר (גם) שם. השיא היה השבוע, כשקיבלתי הצעה מלקוח פרטי שמגלגל מליונים להיכנס כסוג של שותף.

    אני מניח את זה כאן כי שנים הייתה לי התחושה שכתיבה אמנותית וכתיבה שיווקית הן שתי נישות נפרדות לחלוטין שהאחת עדיפה (ערכית) על השנייה. ככל שאני יותר בעסק, אני מבין שיש המון זיקה בין השתיים (מאותנטיות, רגש ועד מחשבה על הקהל), ושהכלים שמשמשים אותי פה יכולים לשמש אותי שם".
    • תודה
    Reactions: מ. י. פרצמן, הנף מקלדת, נ. גל ועוד 4 משתמשים7 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלמה שקד
    אבל מוזמן לאירוע סיום הש"ס של מליונר קזחי בן שמונים, ומתבקש להפיק יצירה יונתן רזאלית לכבוד...
  • 2 3 7K
    • Natan Galant
    עזרה נסו לנשום את המילה עמוק לתוככם לטעום אותה על הלשון...
  • Natan Galant //
    • טלפון-ציבורי.
    אותו מתקן מגושם וענק בצבע כחול או כתום שפסה מהעולם ואיננו עוד.
    נסו לנשום את המונח עמוק לתוככם. לטעום אותו על הלשון, ואז מהרו לפה:
    מהי האסוציאציה המיידית שעולה לכם?
    ספרו.

    (אשכול קודם)
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: שיבת ציון, חנה סלמה, משתדרגת ועוד 8 משתמשים11 //
    47 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Natan Galant
    Natan Galant
    תודה רבה לכולם, אלו אסוציאציות יפות, אחת אחת. מרתק לראות כמה כל אחד חש וחווה וטועם אחרת את אותו...
  • 1K
    • ש
    מידע שימושי מסלול כתיבה בבית ספר 'תורת החיים'
  • שרי ו //
    • בבית הספר לקולנוע יהודי 'תורת החיים' שביד בנימין, נפתחת עכשיו שנה חדשה, עם מגוון קורסים במסלול כתיבה. כתיבת מחזאות, תסריטאות, פרוזה, שירה, ועוד.
    הלימודים לגברים ולנשים, מיותר לציין שבהפרדה מלאה, ובמקומות שונים.
    השנה, הזדמנות גם למי שגר רחוק - נבדקת אפשרות להצטרף בזום, תלוי בביקוש.

    ביום ראשון הקרוב, בשעה שבע בערב, יערך יום פתוח.
    מוזמנים לבוא, להכיר ולהתרשם.
    כמובן שגם אני אהיה שם, בעזרת השם.

    הקשר שלי למקום - מלמדת שם כבר מספר שנים מסלול דו-שנתי של כתיבת סיפורת. אני מצרפת כאן את הסיליבוס של הקורס בשביל מי שמענין אותה.

    פרטים נוספים באתר של תורת החיים,
    וגם בטלפון, עם דסי שטיין, מצוות הנהלת בית הספר: 053-2287177
    • תודה
    Reactions: פרוגמטי, שלמה שקד ו-נ. גל3 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שרי ו
    קבלתי הודעה שגם אצל הנשים יש שינוי. אמרו לי שמי שנרשמה קבלה הודעה אישית על הביטול. אני מקוה...
  • 1K
    • מ
    שיתוף - לביקורת תל- אביב.
  • מ.ל.ב. י //
    • אשמח מאוד לביקורת צולבת, אז תנו בשיניים, תהיו דוגרים, שמתי שריון.
    "בכלל רציתי להיות טייס."

    היה המשפט הראשון שאדם הוציא מהפה לאחר רבע שעה של שכנוע מצידו של אורן, פסיכולוג צבאי בכיר. אורן ישב מול חייל שחזר לפני כחודש מסוריה וניסה להבין.

    "רצית להיות טייס?" הוא שאל מחכה לאי איזה תשובה מהחייל השתקן מולו.

    "כן."

    "אז למה כיום אני יודע ששירת בסיירת מטכ"ל?"

    "כי לשם מיינו אותי בסוף." ענה החייל במילים קצרות-לא מפרטות.

    אורן ניסה להבין אם התשובה יבשה או כאובה, כשהבחור מולו המשיך לשבת ושתוק.

    "אדם, אתה יודע שגם בתור טייס היית יכול למצוא את עצמך בכלא בסוריה." אורן הציב עובדות בשטח, "חפש ערך הטייס נח הרץ."

    "כן." תשובה לקונית קצרה, שאומרת 'כן שמעתי, לא מעניין, תעבור הלאה'.

    "מכיר אותו?" אורן ניסה לפתח שיחה.

    "את השם."

    #

    "אדם בבית כבר שבועיים, וחי לעצמו, לוקח אוכל לבד, נמצא עם עצמו שעות ומנגן על אורגנית נעימות עצובות, הרבה זמן יושב בחלון ובוהה, ובאופן כללי לא מתקשר, עם אף אחד, אורן, תעשה משהו!"

    האב מולו היה כאוב מאוד, היה קשה לשמוע את הכאב ואת הצער.

    הדמות היתה מוכרת מאוד, אחד מהאלפיון העליון של ישראלי, אביו שלהנער אדם איתן שהיה כמעט שלוש שנים בכלא בסוריה, לא היה אחד בישראל שלו הכיר את הסלוגן: 'זה שאדם איתן, לא אומר שהוא צריך להשאר שם.' סלוגן שהיה מוכר מאוד בעקבות עבודתו האסרטיבית של אביו של אדם שלא בחל בשום אמצעי כדי לראות את בנו בארץ.

    אז אדם כבר כאן, אבל האבא דאוג, אימו של אדם יושבת ובוכה.

    "אני מצטער, מר איתן, באמת שניסיתי לעזור, בקושי תשובות של כן ולא קיבלתי."

    "קיבלת תשובות מאיתן? אתה צריך לשמוח." אמר אחיו הגדול של איתן שגם נכח בפגישה.

    הפגישה נסגרה בלי לקדם כלום בעניין אדם השתקן.

    #

    "שלום אדם." קרא לו המפקד מפתח החדר.

    אדם הזדקף במיטה ונידב חיוך קטן: "שלום המפקד."

    "מה שלומך אדם?"

    "בסדר."

    "איזה סוג של בסדר?" בדיחה ידועה שהסתובבה ביחידה שלהם,: שלוש סיבות לבסדר: אחת ארוך מידי כדי לפרט, שתיים עדיף שלא תדע, שלוש מקסים, ובאמת בסדר.

    "בסדר השלישי." המבט של אדם לא היה ממוקד בו הוא רחף אל הקיר ממול, ישי המפקד סובב רגע את ראשו כדי לראות מה היא הנקודה המעניינת שבה מתרכז איתן. המראה שראה ריתק אותו קליל.

    חלון חדרו של אדם היה גדול מאוד והשקיף ישירות אל גלי ים נתניה שהיה קרוב מאוד. ישי היביט יחד עם פיקודו אל הים.

    "איזה דגל היית שם היום, אדם?"

    אדם חייך חיוך חיוור, לא רק חיוך היה חיוור, הירהר לעצמו ישי בדאגה גם אדם עצמו.

    "ממש עכשיו הייתי מחליף את הדגל לאדום, אבל הבוקר היה לבן."

    "ראית?"

    "לא אני משער."

    כמה דקות שתקו שניהם.

    כשלבסוף המפקד קטע את השקט: "אדם אתה מכיר אותי לא אוהב התקשקשיות, הגעתי בשביל מטרה אחת." המפקד שתק רגע כדי להגדיל את הרושם, הוא הצליח מבטו של אדם שהיה עד אותו הרגע בחלון הסתובב אליו כשהבעת התעניינות על עיניו היפות.

    "אתה חוזר לשירות או לא, אדם?"

    .............................

    #

    סוריה

    "מאיר, אתה שומע אותי, אתה חייב לענות לי מאיר, אתה לא מת עכשיו, לא מת, מאיר אתה שומע?"

    אדם גחן אל חייל שלו בתוך ג'יפ מקפץ בדרך מדברית לא סלולה. וניסה לעשות חסם עורקים במיקום לא הגיוני, תוך כדי שהחייל נאבק על כל נשימה ובכל נשימה מאומצת מאבד עוד ועוד דם. מאיר ממש נזל אל מותו.

    מספר שניות של שקט, מצד אדם ממאמץ, ומצד החברה נוספים מאחורה השקט נבע מסוג של הלם מעורב בפחד ולחץ.

    "מאיר אל תמות, אל תמות מאיר." נשימות שטוחות גם מצידו של אדם, "יש לך אבא ואמא ומשפחה שאתה מאוד אוהב, היה לך ברית של אחיין מאיר לפני שבוע ולא נתתי לך שחרור, בלי הסבר מאיר, אני מבקש סליחה ראיתי שזה מאוד קשה לך, לא הסברתי לך למה מאיר. אתה מאוד משפחתי מאיר, המשפחה שלך לא תעמוד בזה, מאיר אני מתחנן אם לא בשבילך אז בשביל המשפחה שלך, וגם... וגם...בשבילי."

    "אל תמות לי מאיר." קול ענות חלושה. מאיר איבד דופק.

    #

    "אבל אדם, הוא חי מאיר, אולי הרגל שלו לא תתפקד מאה אחוז, אבל הצלחתם להביא אותו לארץ חי. הוא יחיה אדם, על דיברתי."

    אדם המשיך לשתוק מכונס בתוך עצמו, לא היה נראה שהוא שמע מה שאורן מדבר.

    "היה לך רע לחזור עוד פעם לסוריה אדם?"

    שקט.

    "אדם?"

    אין תגובה.

    אורן קם הקיף את השולחן נענעה את כתפו של אדם ודיבר אל תוך אוזנו באיטיות: "מאיר חי. אדם, הוא יהיה בסדר. מגיע לך צל"ש על זה, אדם. כל החולייה שלך חזרה לארץ למרות שהמבצע התפשל ובגדול, אנחנו מצטערים ששלחנו אותך שוב לסוריה, אמרת בזמנו שזה בסדר."

    "די", אדם נעמד, אגב פגיעה בסנטרו של אורן, "עזוב אותי ואת האוזן שלי."

    אדם יצא מהחדר ויצא מהמבנה בכלל בצעדים מהירים.

    משהו זז לו בשכל, הירהר אורן בשקט, חבל היה אדם לעיניין.

    #

    "שלום אדם."

    הפעם אדם ישב ליד האורגנית וחיפש שם איזה אקורד, כששמע את המפקד הסתובב.

    "שלום המפקד."

    "מה נשמע, אדם? בסדר?"

    "דווקא לא משהו." הגיב אדם והסתובב חזרה לאורגנית שלו.

    "פירוט?" המפקד של אדם ידע את כוחו, הוא ידע שלו אדם לא ישתוק.

    לחיצה בודדת על אחד הקלידים.

    ישי מצא כיסא ריק ליד אדם והתיישב מסתכל אל עיניו.

    בעיניים היפות של אדם החומות-ירוקות, שכן עצב עמוק. אז, כשהגיע ישי לבקר את פיקודו כדי לשאול אותו אם הוא מתכוון לחזור לשירות וקיבל תשובה חיובית, אז לא היה בעיניו עצב עמוק כל כך.

    "אדם?"

    צלילים שקטים היו התשובה אדם ניגן איזו שהיא מנגינה לא ברורה, האורגנית היתה בקיר הנגדי לחלון, ישי הסתובב לכיוון החלון הצופה אל הים וכיבד את השקט של אדם.

    "בהלויה של אלי, המפקד " אדם דיבר בשקט והמשיך ללחוץ על הקלידים, ישי לא הסתובב אליו כשהוא דיבר והמשיך להביט בגלים. אלי היה חייל שלו ושירת עם אדם באותו יחידה, אלי נהרג באחד המבצעים אדם התאבל עליו הרבה מאוד זמן.

    "אז אבא של אלי צעק למיטה, 'אלי, אף פעם לא אמרתי לך את זה, אבל תדע שאני אוהב אותך' . הוא, המפקד, הוא... מאוד בכה כשהוא אמר את זה, מאוד מאוד בכה, לא הייתה שם עיין יבשה.

    "בזמנו, הבטחתי לעצמי לזכור להגיד לכל מי שאני אוהב אותו שאני אוהב אותו, לכל מי שאני מעריך, להגיד לו, להגיד, לא רק לחשוב." אדם התנשם עמוקות ושתק לעוד מספר שניות.

    "המפקד", אדם לא צעק, אך מילותיו היו כאובות, וצעקו את עצמם, "אף פעם לא אמרתי למאיר שאני מעריך אותו, שהוא בחור צדיק, שהוא יכל להיות גדול הדור הבא, לשיחות אמונה שלו גם אני הייתי מקשיב, המשפט האחרון שלו כשעוד היה בהכרה היה: 'אין עוד מלבדו', הוא היה בחור כל כך מיוחד, וגם, וגם אהבתי אותו. ו...ו... אף פעם! המפקד, אף פעם לא אמרתי לו אף אחת מהמילים שאמרתי לך עכשיו. ולא לאף אחד מהחיילים שלי."

    "אבל אדם," תפס ישי את ידו, "מאיר עוד לא מת, עדיין לא מאוחר! הוא יהיה בסדר ואתה תגיד לו את כל זה."

    "נכון המפקד, אבל יכלתי לעשות את זה קודם."

    #

    הם ישבו במחנה באיזה שהוא חור חשוך, שום מנורת רחוב לא האירה את השמיים של סוף שבט החשוכים.

    רוח קרירה הכתה בפניהם, ואדם דיבר בשקט: "לא יצא לי להגיד את זה, אבל אני מאוד מאוד אוהב, מעריך, מוקיר ומחבב כל אחד ואחד מכם באופן אישי."

    שישה ראשים הרימו אליו עיניים תמהות.

    אדם חייך, "כן, אני יודע שזה מוזר לשמוע את זה ממפקד, וביחוד ממני, אבל אני רוצה שתדעו את זה, זה חשוב לי."

    החיילים, חיילים בוגרים שלא עכשיו התחילו את השירות, וראו דברים בחיים שתקו, מכונסים בעצמם.

    "שבתאי, אתה מנגן בגיטרה. רוצה לנגן לנו משהו?" שבתאי הינהן בהפתעה, תמיד המפקד טען שלשבת ולשיר זה סתם בזבוז זמן.

    ................................

    ציפורה הביטה המומה בבעלה, כבר שנה הם נשואים והוא אף פעם לא שם אקדח טעון מתחת לכרית.

    "אדם?"

    אדם הסתובב, "חשבתי שאת ישנה."

    "אני לא ישנה, אני דואגת לך אדם, אתה לא רגוע."

    "כן, נכון." הוא הניח את הכרית על האקדח בזהירות והניח עליה את ראשו.

    "אדם, זה... זה מפחיד אותי, זה יכול להוציא לך כדור באמצע הלילה."

    "זה בסדר."

    ציפורה שתקה, ואדם היהר לעצמו שמהכדור הוא מפחד עוד פחות.

    #

    "אדם, ציפורה אומרת שנהיית פרנואיד, מה קרה?" ארוחת צהרים חגיגית בבית של אביו של אדם.

    "אה." אדם העלה והוריד את המרק בצלחת.

    כמה שניות של שקט.

    "אדם, המרק מתקרר." העירה אימו.

    "הוא מאוד טעים אמא." האיר אדם בפיזור דעת.

    "לא טעמת," אמרה ציפורה לעצמה בשקט, "איך אתה יודע שהוא טעים?"

    #

    "שלום אדם."

    הפעם הפגישה היתה בביתו של אדם, אדם ישב בסלון על ספה שהנוף שלה משקיף אל הבניין ממול.

    "שלום המפקד." הגיב אדם ממשיך לבהות בחלון ממול.

    "לא יפה לחפור לשכנים במרפסת, זה לא נימוסי."

    "מה לא נימוסי? המרפסת?" התעניין אדם בחיוך.

    "מה קורה המפקד? בסדר?"

    "כן. מה נהיית פרנואיד? הולך עם שתי אקדחים?"

    "שלוש המפקד, אחד ברגל." לחש אדם עם חיוך בזווית פיו.

    "מה קרה?"

    "אני מפחד." אמר אדם בשקט כשיעניו מושפלות לריצפה.

    "כן נכון, הפרנואידיות נובעת מפחד, אני שואל למה אתה מפחד עד כדי כך?"

    "אני מפחד שהוא יחזור, המפקד."

    "מי? מי יחזור?"

    "עלי." מילה בודדת שאומרת הכל. עלי היה החוקר הסורי שנהג להתעלל באדם כמעט על בסיס יומי, נטו בשביל ההנאה, הוא לא ביקש מידע או משהו, סתם נהנה להתעלל ביהודי.

    ישי שתק.

    "אני מפחד שהוא יבוא להרביץ לי, המפקד." ישי בחן את עיניו של אדם, שכן שם פחד נורא, פחד של אחד שהרוצח שלו עומד מולו מנופף עם אקדח.

    "אדם, עלי לא יבוא לישראל, הוא בסוריה, ואתה פה, וכבר גמרת שירות צבאי, אין לך מילואים, גמרת עם זה אדם. לא תפגוש אותו יותר."

    אדם שתק רגעים ארוכים, אבל בעיניו המשיך לשכון הפחד, פחד מוות.

    "די אדם, הוא לא יבוא. תחשוב הגיוני, הוא התעלל בך מספיק."

    אדם קם על רגליו ונגש לחלון זורק מאחורי גבו: "עזוב אותי מהגיון, ישי, דיברו איתי הגיוני מספיק, זה לא עזר, חפש לי משהו אחר."

    #

    "בטוח הרב? גם אם אני לא שומר את כל השש מאות ומשהו מצוות הוא שומר עלי עשרים וארבע שבע?" אדם לא היה מסוגל להאמין.

    "כן אדם, כן, הוא מאוד אוהב אותך, אתה בן יחיד שלו."

    אדם חייך חיוך רגוע ושליו.

    #

    "אתה לא שם את האקדח מתחת לכרית?" ציפורה התפלאה לראות את בעלה מניח את האקדח בשידה כמו בימים עברו.

    "לא צריך, אלוקים שומר עלי."
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: קווארק, mwp, soomsum ועוד 25 משתמשים28 //
    9 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהלום-יצירות מלוטשות
    קטע טוב! הפיסוק אחרי הרבה משפטים, היה בכוונה לפני סוף הציטוט("-מרכאות)?
  • 1K
    • ש
    שיתוף - לביקורת The sound of silence
  • שלמה שקד //
    • נתקעתי היום בצומת, על אם הדרך. תחנה עזובה, ליד כבישים סואנים עם נתיבים מצטלבים,
    אך כבר מחוץ לכפר, כשהעיר הגדולה עדיין רחוקה.
    נפש חיה, עומדת על שתיים ולא ישובה על גלגלים לא נראתה בסביבה. אבל ידעתי שעוד שלוש
    דקות האוטובוס יכנס לתחנה וכבר אמצא בחברת אנשים ורב קווים.

    ולפתע נותקתי מהציוויליזציה, הסוללה בפלאפון נגמרה, האוטובוס שהמוביט של
    בת השמונה שצצה ועלתה לטרמפ, אמר שהוא כבר מגיע לא הופיע.
    נותרתי אני, הספסל השבור של התחנה, וקרעי מודעה שמבטיחה עושר אגדי.

    האמת שבארצנו הקטנה, אין מקום שעונה באמת להגדרה מקום נידח.
    מקום כזה שבו לא נשמע כל רחש. אבל היום הבנתי שיש גם שקט בלי דממה.
    כשנותרתי בלי שעון, בלי בטריה ובלי יכולת לנבא את השעה מהתבוננות בשביל החלב.
    היות ואני מהנזהרים מטרמפים ואין לי איך לחייג לקל קו, נשאר לי רק לחכות. אם לא
    יופיע אוטובוס עכשיו, יופיע בעוד שעה או שעתיים, קיוויתי שלא שלשה.

    שאון הרכבים החל להישמע לי, כמנגינה רגועה. נהמות המשאיות עזרו לי למקד את המחשבות.
    פנסי המכוניות הבליחו בי רעיונות ואפילו הירח היה די יפה.

    ואז כשכמעט התחלתי להפנים תובנות משנות חיים, הופיע האוטובוס.
    התברר שחיכיתי סך הכל שעה, אבל היה לי טוב ההרפיה הזאת שבתוך ההמולה.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: c.h, Without meaning, הנף מקלדת ועוד 19 משתמשים22 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    AtArA R
    AtArA R
    יפה! לטעמי מיותר.
    • מאמר
    206
    • פרוגמטי
    כשיהיה לי רכב...
  • פרוגמטי //
    • מאמר כשיהיה לי רכב... | מאמר חדש ומרתק. מוזמנים להגיב
    • תודה
    Reactions: 54071 //
    0 תגובות
  • 729
    • ד
    שיר אברהם
  • דיונון //
    • אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם
    בָּדָד בְּעֵבֶר הַנָּהָר
    דַּרְכּוֹ סוֹלֵל
    וּמִן הָעֵבֶר הָאַחֵר
    יָשְׁבוּ כֻלָּם עַל הַגָּדָה מִמּוּל
    מְחַכִּים שֶׁיִּשָּׁבֵר
    כְּמוֹ קָנֶה יָבֵשׁ
    כְּסוּף בּוֹדֵד
    קוֹרְאִים לוֹ שׁוּב
    שׁוּב וָשׁוּב
    הַנַּח לֶאֱלֹקֶיךָ אַבְרָם

    וְהוּא יָכוֹל לָהֶם
    אֶחָד הָיָה
    וְאֶחָד לִבּוֹ

    וְאֵיךְ אֲנִי מִבְּנֵי בָּנָיו
    חוֹתֵר כְּנֶגֶד שֶׁטֶף הַנָּהָר
    הַזּוֹרֵם שְׁלוֹמוֹת בַּתְּוַאי
    חָקוּק בְּמִשְׁעֲנוֹת רוֹעִים
    וּמֵאָחוֹר קוֹרְאִים כֻּלָּם
    מִתְחַנְּנִים שֶׁאֶשָּׁאֵר
    לְבַל אֶתְעֶה
    כְּשֶׂה אוֹבֵד
    קוֹרְאִים לִי שׁוּב
    שׁוּב וָשׁוּב
    שׁוּב לֶאֱלֹקֶיךָ יֶלֶד

    וַאֲנִי נִקְרַע גְּזָרִים
    עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַמַּיִם
    מְחַכֶּה שֶׁיִּבָּקַע הַיָּם
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: מנוחה כהן, יהלום-יצירות מלוטשות, כותב השורות ועוד 20 משתמשים23 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    מדהים! טבע האדם להלחם עם מי שבא לשנות אותו ודווקא כאשר יאמרו לך לעזוב את הדרך אתה תדבוק בה ותלחם...
  • 1K
    • 7
    עזרה מכירים את ההוצאה לאור (ואת האתר) טקסט רץ?
  • 7שבע7 //
    • אשמח לשמוע עליהם יותר ממי שמכיר (כרגע מנויה רק לניוזלטרים שלהם), והאם אכן משתלם להוציא דרכם ספרים לאור או למכור ספרים קיימים.
    תודה!
    • תודה
    Reactions: אוראל סולטן ו-נ. גל2 //
    7 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Ruti Kepler
    Ruti Kepler
    ל'דני ספרים' יש היכרות עם שני המגזרים. דבורי רנד הוציאה דרכם חלק מספריה.
  • 843
    • ה
    שיתוף - לביקורת הוסף לסל וחסל
  • הזדמנות //
    • המאורה של מוטנס וסטרפה היתה לבנה וזגוגית. מה שטוב זה שהיא הלכה וגדלה כל הזמן. אם בהתחלה היא היתה קטנה ואי אפשר היה להכניס בה אפילו שרפרף - עכשיו היא היתה בגודל מכובד למדי. מוטנס וסטרפה ישבו על הרצפה בשיכול רגליים, הם רכנו על המחשב שהיה מונח לפניהם. ספה צהובה תהיה בחירה ממש יחודית, אמרה סטרפה וניקתה את שיניה משאריות של אמייל . לא יותר כדאי שנלך על האדומה? הציע מוטנס. לא, אני חושבת שהסביבה שלנו גם ככה מלאה ביותר מדי אדום. כל ההרים הנשקפים אלינו מהפתח הם אדומים. זה קצת...אמ...זה טו מאץ'.
    אוקיי, נלך על הצהובה. חוות הדעת היו מצוינות. מוטנס הכניס אותה לסל. יהיה יפה גם לתלות משהו על הקירות, חשבה סטרפה. איזה סוג תמונות? היא גיגלה. מה יפה יותר- 'גשם בחלון' או 'מחשבות שמחות' ? מוטנס התחבט למה הוא יותר מתחבר. אפשר להזמין תמונה גדולה יותר מהקיר הנוכחי. כי הוא ילך ויגדל. הוא גירד פיסת אמייל מהקיר לנישנוש והקליק. אבל הם לא הספיקו לקבל את הספה, התמונה, פינת האוכל, גופי התאורה, הקרניזים, מכונת הגלידה הביתית וארון הנעליים לכניסה. הם לא תיארו לעצמם עד כמה הם השקיעו בדירת ארעי זו - כי כבר למחרת מישהו הזרים מים בלחץ אל תוך המאורה ושטף אותם, ניקה, שייף וסתם אותה בסתימה. לא לאכול היום שום דבר חם, הנחה רופא השיניים.

    (*Streptococcus mutans- מוטנס וסטרפה)
    • תודה
    • חחח
    Reactions: קווארק, c.h, אפרת תהל ועוד 19 משתמשים22 //
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הזדמנות
    מעניין, לא הכרתי זה נראה שממש גנבתי את הרעיון
  • 2 2K
    • מֶנַחֵם
    עזרה לבחור, לבחור, לבחור פתגמים!
  • מֶנַחֵם //
    • אני אוסף משפטים וציטוטים על היכולת לבחור, ועל כך שהבחירה משנה את כל התמונה:
    אשמח לרעיונות.
    הרעיונות שברשותי כבר:
    קושי הוא כמו דלק - ניתן לשרוף איתו עיר שלמה וניתן להאיר איתו מדינה שלמה.
    ה' קובע את המצב - ואני את מצב הרוח.
    הקושי יכול לחסל אותך ויכול לחשל אותך.
    וכן הלאה על זה הדרך...
    • תודה
    Reactions: יהלום-יצירות מלוטשות, AdiTec, הק ועוד 6 משתמשים9 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    כ
    כותב השורות
    הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב ולקייים את ההלכה עדיין צריכים אנו לבחירה... נטייה חזקה גם היא...
  • 2 3 4 12K
    • מֶנַחֵם
    שיתוף - לביקורת החיים הם כמו -
  • מֶנַחֵם //
    • אני ממש, אבל ממש לא מתחבר לקלישאות האלה של "החיים הם כמו..."
    כי למען השם, מי החליט שהחיים הם כמו ציור, אולי הם דווקא כמו קליפה של קיווי?
    או למשל:
    החיים הם כמו אופניים:
    אם קשה לך - סימן שאתה בעלייה?
    מי אומר?????
    אולי אם קשה לך - תבדוק אם הגלגלים לא התפנצ'רו.

    ובכלל, צריך עיון:
    מה, לפני שהומצאו האופניים - לא היו חיים???

    והנה עוד כמה קלישאות בסגנון (אל תנסו להבין אותי...):
    החיים הם כמו מגדל של קפלה -
    אתה מושך אחד למטה - והכול קורס...

    חברות היא כמו משחת נעליים -
    אתה מנקה אותו - והוא מלכלך אותך בחזרה.
    אתה שוכח להחזיר את הפקק - והוא מתייבש לך.
    אתה מחפש אותו נואשות בבית - ולא זוכר היכן הנחת אותו.
    הוא משאיר 'פסיעות' בכל מקום.


    זוגיות היא כמו דוכן תבלינים -
    לכל אחד ניחוח, צבע וטעם משלו,
    כל אחד לוקח מה שטוב לו.

    שכנים הם כמו יונים -
    כשטוב להם הם שמחים, כשרע להם הם מרימים כנף.

    החיים הם כמו שדה אורז -
    נראה ירוק מרחוק, אבל כשתתקרב - תמצא את האורז המשביע.


    וכל המוסיף - מוסיפין לו...
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: tovy, נ. גל, HennyS ועוד 51 משתמשים54 //
    67 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    האמת, פעם כתבתי שיר על כך שהחיים הם כמו רכבל. אולי אעלה אותו, יום אחד...
  • 2 7K
    • מ
    סיפור בהמשכים גֶּבֶר
  • מירער //
    • מִי רוֹצֶה רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ
    מַעֲשֶׂה בַּגֶּבֶר
    הִתְבַּצֶּר בִּרְחוֹב בַּלְפוֹר
    וְאֲחָז בַּכֶּתֶר

    בְּכָל דֶּרֶךְ הֵם נִסּוּ
    לַחֲטֹף לוֹ אֶת הַכֶּתֶר
    אַךְ שׁוּב וָשׁוּב הֵם כָּשְׁלוּ
    וְלֹא יָזוּז הַגֶּבֶר
    ​
    גֶּבֶר גֶּבֶר, גֶּבֶר גֶּבֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ גֶּבֶר​
    כָּךְ יָרִיעוּ לוֹ רֵעָיו​
    יְפַזְּמוּ הַזֶַּמֶּר​

    פַּעַם בֵּנִי גַּנְץ הִגִּיעַ
    לָקַחַת אֶת הַכֶּתֶר
    אַחַת שְׁתַּיִם - קָפַץ לַמַּיִם
    וְהִתְחִיל בַּמֶּסֶר

    נִקַּח תַּ'כֶּתֶר, נִקַּח תַּ'כֶּתֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ כֶּתֶר​
    לְמֻאֳשָׁם פֹּה בִּפְלִילִים​
    לֹא נִתֶּן פֹּה הֶכְשֵׁר​

    אָצוּ בּוּגִי גַּבִּי יָאִיר
    לְבֶּנִי גַּנְץ לְעֵזֶר
    אַחַת שְׁתַּיִם - שִׁלְּבוּ יָדַיִם
    וְקָשְׁרוּ כָּאן קֶשֶׁר

    נִקַח תַּ'כֶּתֶר, נִקַּח תַּ'כֶּתֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ כֶּתֶר​
    לְמֻאֳשָׁם פֹּה בִּפְלִילִים​
    לֹא נִתֶּן פֹּה הֶכְשֵׁר​

    יוֹם בְּחִירוֹת הִנֵּה הוּא בָּא
    הַמֶּתַח בַּחֶדֶר
    עַד פְּרֹץ הַמִּדְגָּמִים
    נְחַכֶּה לְעֶשֶׂר

    סֶקֶר סֶקֶר סֶקֶר סֶקֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ סֶקֶר​
    גַּם שֶׁל מִינָה כְּבָר לֹא אַמִינָה​
    לֹא יָזוּז הַגֶּבֶר​

    אָץ וְרָץ אֲבִיגְדוֹר-אִיוֶוט
    אֶל הַשְּׂמֹאל לְעֵזֶר
    אַחַת שְׁתַּיִם חָשַׂף שִׁנַּיִם
    וְהֵחֵל הַשֶּׁבֶר

    נִקַּח תַּ'כֶּתֶר, נִקַּח תַּ'כֶּתֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ כֶּתֶר​
    לְמֻאֳשָׁם פֹּה בִּפְלִילִים​
    לֹא נִתֶּן פֹּה הֶכְשֵׁר​

    אָץ וְרָץ לוֹ לָאֻלְפָּן
    מֵעַל גַּלֵּי הָאֶתֶר
    הַזֶּה עָמִיר? כָּךְ שָׁאֲלוּ
    אֵיפֹה סִימַן הַהֶכֵּר?

    אֶדוֹר פֹּה נֶדֶר, אֶדוֹר פֹּה נֶדֶר​
    וַאֲסִיר שָׂפָם בְּלֶיְזֶר​
    לֹא אֵשֵׁב עִם הַגֶּבֶר​
    בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר​

    אַצָּה רָצָה אוֹרְלִי לֵוִי
    יוֹשֶׁבֶת רֹאשׁ שֶׁל גֶּשֶׁר
    אַחַת שְׁתַּיִם תָּפְסָה רַגְלַיִם
    וְחָזְרָה לַבֶּאֶר

    גֶּבֶר גֶּבֶר, גֶּבֶר גֶּבֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ גֶּבֶר​
    כָּךְ יָרִיעוּ לוֹ רֵעָיו,​
    יְפַזְּמוּ הַזֶמֶּר​

    אָז לְפֶתַע הוּא הוֹפִיעַ
    זֶה נְגִיף הַ'כֶּתֶּר'
    אַחַת שְׁתַּיִם - פָּשַׁט בֵּינְתַיִם
    וְהֵחֵלּוּ סֶגֶר

    בָּא הַדֶבֶר בָּא הַדֶבֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ דֶבֶר​
    וְנִשְׁמֹר עַל בְּרִיאוּתֵנוּ​
    וְלֹא נָבוֹא לַקֶּבֶר​

    אָז הוֹפִיעוּ כָּךְ שְׁלֹשְׁתָּם
    לִנְאֹם בְּכָל תֶּדֶר
    הוּא וּמֹשֶׁה בַּר סִימָן טוֹב
    וְשַׂר בְּרִיאוּת הַגֶּערֶער

    סֶגֶר סֶגֶר סֶגֶר סֶגֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ סֶגֶר​
    זֶה הַזְּמַן לְהִתְבּוֹדֵד​
    לְהִתְרַחֵק שְׁנֵי מֶטֶר​

    אָצוּ רָצוּ חֲרֵדִים
    לְבֶּנִי גַּנְץ בַּסֵּתֶר
    בּוֹא, נִתֶּן לְךָ עַרְבוּת
    וְיִהְיֶה בְּסֵדֶר

    גֶּבֶר גֶּבֶר, גֶּבֶר גֶּבֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ גֶּבֶר​
    כָּךְ יָרִיעוּ לוֹ רֵעָיו,​
    יְפַזְּמוּ הַזֶמֶּר​

    וְזֶה לֹא אַרָךְ יָמִים
    וּכְבָר אֵרָע הַתֶּקֶר
    בֶּין שְׁנֶי רָאשֶי הַמֶמְשַׁלָה
    אָכֶן נוֹצָר כָּאן קֶצֶר

    קֶצֶר קֶצֶר, קֶצֶר קֶצֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ קֶצֶר​
    וּמִפְלֶגֶת כָּחֹל לָבָן​
    נוֹתְרָה כִּמְעַט בְּלִי זֵכֶר​

    אָץ וְרָץ נַפְתָּלִי בֵּנֶט
    אֶל הַגּוּשׁ לְעֵזֶר
    אַחַת שְׁתַּיִם, קִבֶּל שְׁנַתָיִם
    לְהַחֲזִיק בַּכֶּתֶר

    שֶׁקֶר שֶׁקֶר, שֶׁקֶר שֶׁקֶר​
    אֵין כָּמוֹהוּ שֶׁקֶר​
    סִיעַת יָמִינָה מוֹשֶׁכֶת שְׂמֹאלָה​
    וְיָצָא הַגֶּבֶר​


    סוֹף דָּבָר – יָצָא הַגֶּבֶר
    וְנִטַּל מִמֶּנּוּ הַכֶּתֶר

    חֲרֵדִים עִם זַעֲקוֹת שֶׁבֶר
    צוֹעֲקִים לְכָל עֶבֶר

    לִבְשׁוּ שַׂק וְאֵפֶר
    הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְמֶכֶר
    וִיְעַקֶּר בָּחוּר מִסְּטֶנְדֶּר

    רַק נָרִים כֻּלָּם עֵינַיִם לַשָׁמַיִם​
    לְ"הַיְלִיגֶער בַּאַשֶׁעפֶער"​
    • תודה
    • וואו!
    • חחח
    Reactions: סבא ישראל, אביטלוש, תמר צלמת ועוד 186 משתמשים189 //
    29 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הנף מקלדת
    שירים ושערים. עין תחת יוד.
  • 641
    • א
    מידע שימושי לימודי cbt בי.נ.ר
  • אמונה.. //
    • מכירים?
    תוכלו לתת לי המלצות על הלימודים שם?
    0 תגובות
  • 1K
    • ה
    שיתוף - לביקורת עניין של חינוך
  • הנף מקלדת //
    • המנהל זימן אותי למשרדו בחיידר.
    הרב בלום, איש נערץ, אושיית חינוך, זוכה ללמד את בני היניק, 'יענקי אברמוביץ' נרו יאיר'. שמור ומוגן מכל משמר אצל הגננות תירצה ובריינדי.

    "מחר אחרי צהריים אני פנוי" שח לי אחרי מילת נימוס, "הייתי רוצה לדבר איתך על משהו."
    קולו חמים ודביק אין לדעת על מה הוא מחזיר אותי לחיידר, שיחת הבהרה, יענקי טרם למד להתחצף.

    נסתי לשחזר את קורות הימים האחרונים, ביררתי אצל האישה עם הכול אצלה בקו הצניעות.
    "ברור!" אמרה, מרחיקה את האפרכסת. "כל היום אני ב'קו הצניעות'."
    "שתזכי לבעל תלמיד חכם" ברכתי מעומק. אמן.

    היטבתי את מראי החיצוני שיראה מרושל. כראוי לאברך שאין לו בעולמו. תחבתי פיילוט אפס ארבע לכיס החולצה. דירדרתי עצמי רחוב או שניים עד למבנה החיידר "טהורים יירשוה".
    המבנה חדש ומאובזר כראוי. משרד המנהל שוכן בקומת הפנטהאוז, עם חלוני שקופים אטומים הצופים על הרי ירושלים.
    מצלמת חיישנים קלטה את בבואתי מתקרבת למשרד, דלת הפלדלת מחופה אלון זמזמה לקראתי.

    כבוד המנהל הרב בלום, חייך לעברי מרבצו בכיסאו המסתובב. שוקע לא שוקע בתוך הררי העור.
    "שולם עליכם הרב אברמוביץ" הרחיב את חיוכו החמים.
    ניסיתי לאמוד את מבטו, האם ניסה לרמוז לי שגילו בשורשי משפחתי מקורות מהבלקן? חיוכו נשאר מתוק וסתום.
    "תשב תשב!" החווה אל אחד מכיסאות השחורים, "אני שמח שבאת רציתי לברר איתך עניין קריטי בכל הנוגע לחינוך הבנים.

    "תראה קיבלנו אותך עם המלצות של שכנים משפחת לוין. אמרו ששמכם הולך לפניכם. מספרים שאשתך מארגנת כנסי חיזוק לנשות הבניין, היא ראשונה לעזור לכל יולדת. גם הרב גולדמן הראש כולל טען שאתה אברך למופת. ארבע סדרים לא כולל שישבת. אברכים בבית הכנסת טענו שאתה נבחן בהצלחה ב'קנין ההלכה' של 'דרשו' ובתוכניות של 'מפעל הש"ס'.

    כל זה אפילו שהשם משפחה שלכם לא ידוע במיוחד בציבור. איפה למדת תזכיר לי?"
    זעתי קלות החנקתי קללות. "בתלמוד תורה בנס ציונה" מילמלתי חרש.

    "כן כן אמרו לי.
    למעיישה, קיבלנו אתכם בכל זאת. אבל לאחרונה הגיעו אלינו כמה מקורות מידע, שאולי האורח חיים שלכם לא מתאים אפעס למהלך הרוחני שהחיידר מוביל. אתה יודע טהרה טהרה טהרה!"

    "על מה מדובר?!" נדהמתי על אמת.

    "בא תראה." מאי שם הוא שלף טלפון חכם, טיצ'צ' אנה ואנה, הפעיל מסך גדול, באיכות פול אייץ' די הופיעה גופיית-גבר-חצי-שרוול, לפי הקרע הקטן ליד הצוואר נזכרתי שזה שלי.

    "אחד מהצוות שלי הזדמן איתך למקווה, הוא הצליח לצלם את הגופייה שלך. הסמל הזה של 'נייקי' זה לא מקובל בציבור שלנו. גם למיטב ידיעתי אפשר להשיג את זה רק בקניון מלחה."

    "אה, לא ידעתי " הרב בלום שכח להסמיק עשיתי את זה בשבילו.
    "לא משנה. בנוסף, אחת הגננות סיפרה לתומה שהבן שלכם הגיע עם קרוקסים לכיתה."
    "זה לא 'קרוקס' אמיתי." מיהרתי להתגונן.
    "ברור שלא, היטיב את משקפי 'מון-בלאן' שלו, אבל היה שם בתוך החורים דמות כזאת,שלא נכנסת לבית יהודי. הוא יודע לרדת לרזולציות.
    "מי, סמי הכבאי?" גילתי בקיאות חשודה.
    "לא, בוב ספוג." תיקן אותי על אתר.

    "עכשיו למוצג מספר שניים..."
    "מה למעיישה כבוד המנהל? יש לי מבחן ב'אליבא דהילכתא' אז חבל לי על הזמן, בטח גם המנהל עסוק 'טהרה' וכל זה."
    "תראה. אני מבין שככה אתה וכולי, אבל יש לי מחשבות אולי עשיתי טעות שקיבלנו אותכם, הייתי שמח אם תשב עם אשתך, תראו איך אתם יכולים להתאים את עצמכם.
    השיחה הזאת לא קלה לי, אבל אתה יודע הרישום בפתח. החיידר החדש 'מתעדני יראתך' כבר נושף לי בעורף, סוגר קבוצה עם הנכד של מרן הגרש"ל שליט"א."

    כאן מצאתי עשתונות.
    "כבוד המנהל, שמעתי שבחיידר החדש יש תקנון שמחייב את אנשי הצוות. שלא להחזיק מכשירים אפילו מוגנים."

    "נו באמת!" החליק המנהל את המכשיר לכיסו. "הם יראו שאי אפשר בלי, ראית איזה טכנולוגיה, צורכי פרנסה."

    "אז גם הגופיה שלי לצורכי פרנסה, ועדיין שצריך טהרה במקווה אני יודע לוותר עליה. אני עובר לחיידר החדש אני מקווה שתמצא פרנסה בלעדיי."
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: חלומות שווא ידברו, בדוח, אריאלל34 ועוד 46 משתמשים49 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מ.ל.ב. י
    זה הכי חזק! גם אני עם החיידר בסוף לא הבנתי, איזה, ומי אמר מה.
  • 1K
    • ע
    שיתוף - לביקורת האישה שבחרה גיהנום
  • עיתונאות ועריכת תוכן //
    • האישה שבחרה גיהנום

    העולם ההוא היה מאיר פנים אליה, רוב הזמן. היא הלכה בשבילים עם התחלה ברורה ומהלך סלול. השמים היו מוצקים מעליה ונדיר שנתקלו רגליה בבוץ על הארץ. היא היתה עטופה באויר נקי ובאטמוספרה של הגנה עמוקה. האישה ההיא.

    ככל שהלכה יותר בשבילים, שמה לב שהיא גדלה יותר, שולחת מבטים לצדדים ומראות נוספים חודרים לחושיה. בעולם ההוא היו אנשים עם שבילים ללא התחלה, אנשים שהגיחו מג'ונגל או מדבר או ביצה ומשם- פילסו בחריקת שיניים שביל ראוי למדרך.

    בעוד האישה ההיא הולכת יציבה על רגליה, נושמת בקלילות ובחיונית. גילו עיניה אנשים מדרכים אחרות- חלשים עד אימה, נאבקים על כל נשימה, נוטים למות. אימה אחזה אותה כששמה לב כמה גדלה והחלה לזהות את פניהן של דמויות מוכרות שצעדיהן נקטעו.

    לאישה ההיא היה שביל עמוס בטוב, היו בו משפחה מורחבת ומשפחה גרעינית, היו בו נשמות ענוגות קטנטנות שהגיחו לעולם כל שנה שנתיים שלוש. בשביל שלה היו התחדשות ושמחה ורגשות מלא חופניים. ובשבילים מקבילים לא היו כל אלו. היו שבילים בהם חיכו והמתינו והתעכבו. היו שבילים של דממה ושבילים עם נשמות ענוגות מעולם אחר.

    הלכה האשה וגדלה, והעולם המשיך להאיר לה פנים.
    בעולם ההוא היה השביל שלה גן עדן.

    אך האישה ההיא שהלכה וגדלה, בחרה לראות אחרת
    בעודה הולכת חיונית ויציבה ונושמת בקלילות, זכרה רק את המשקל העודף, עקמימות האף והוורידים
    ביתה החם והנאה השתקף לה כאוסף ערימות כביסה בלתי כלות, עקבות טפטופי איגלו וידית מגירה שנשברה

    הנשמות הענוגות בכו באוזניה כשהוציאו שיניים, העלו חום או סתם דלפו נזלת
    ונוכחותו של בן הזוג מצאה ביטוי בליבה בפרחים שלא נקנו לכבוד שבת ובכוס הקפה הריקה שלא הונחה בכיור

    האישה ההיא כעסה על אחות שלא שיתפה במידע, על אח שהוזמן יותר להורים, ועל כך שלא תומכים בה בכסף בארוחות ובשמירה על הקטנים, היא היתה רוצה שיציעו לה גיהוץ מפעם לפעם וכללית להרגיש בראש מעייניהם

    בעבודה, כן היתה לה עבודה. אבל לא מכניסה מספיק אלפים, והנסיעות בפקקים והבוסית לא עליכם
    וחשבון הבנק, כן היה כזה ולא מעוקל וכמעט לא במינוס. חשבון שהאישה ההיא לא גמרה לרוקן על בגדים ואבזור לילדים כמובן או לעצמה ופאה וחופשה משותפת וכוסות אייס קפה

    בעולם ההוא האישה ההיא
    כל זה היה לה
    אבל מה היא ראתה?

    בעולם ההוא האישה ההיא
    שהלכה וגדלה וראתה את אלו שלא זכו לגן עדן

    קשה לכתוב

    ומוזר

    איך

    האישה ההיא
    בחרה לראות גיהנום
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: Take it Easy, R DESIGN, משבצת 2 ועוד 46 משתמשים49 //
    5 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    נ. גל
    אף אחד לא אמר שקל לבחור בגן עדן... לדעת לשמוח במה שיש - זו עבודה קשה. (ויהיה מי שיאמר שלכן גם...
    התחבר או הירשם כדי לכתוב כאן.

    אולי מעניין אותך גם...

    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים

    אהבת את הפורום? שתף>>

    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה